דינר במלאות עשור לארגון שפרה ופועה

00:00 אני רוצה לומר תודה לכן, היולדות, על אשר הסכמתם בכלל לקבל עזרה. בתחילת הדרך לא ידענו כיצד תקבלו אותנו, והרי הרבי אמר לתת עזרה לכולם, למי שזקוקה ומי שחושבת שאינה זקוקה. בשיחה שהייתה בין הרב חדקוב לבין הרב שלמה מדנצ'יק, התבטא הרב חדקוב: "א ווינדעלע אין א וועגעלע." בחיתול ובעגלה. עזרה בפשטות. אני זוכרת את אותו יום שישי כאשר שושיק, עם השבת המבושלת הראשונה, עוצרת על ידי ואומרת: "שושנה, אני מפחדת שהנה זורקים אותי מכל המדרגות." והיום, ברוך השם, שפרה ופועה הפכה להיות לחלק מאיתנו כדבר המובן מאליו, ועל זאת אני רוצה לברך. ואני מוכרחה כאן להודות לעליזה ספרני על שנים של מסירות. לא אחת באנו אליה בערב שבת ממש וביקשנו ממנה לבשל למשפחה גדולה של יולדת, והיא במסירות נפש שאין לה דוגמה עמדה ובישלה. ולאותן ילדות קטנות של בית הספר היסודי שעזרו ועוזרות, ובעצם לכולכן שעזרתם לנו לעזור. ותודה לרבי שליט"א שנתן לנו את שפרה ופועה.

00:01 הייתי בצהבת. באותה תקופה מחלת הצהבת הייתה נדירה. אולי לאחרונה בכפר היו מקרים נוספים רבים יותר, אבל בזמנו זה היה מקרה נדיר. וכמובן ששמעו, השמועה פשטה, עשתה לה כנפיים ושמעו שאני חולה בצהבת. נבהלו כולם, התרחקו והבנתי, והבנתי מאוד מדוע כולם לא מעזים לא רק להגיע לדירתי, אלא אפילו לקרבת הבית. טלפון באותם הימים עדיין לא היה, כך שהייתי מנותקת לחלוטין. וכמובן הבנתי. יום אחד כשאני בבית בשעות הבוקר אני שומעת שמישהו דופק בדלת. דופקים בדלת? לא הבנתי. פתאום לבד, מישהו שדופק. ניגשתי, פתחתי את הדלת ובפתח אני רואה את הנציגה של שפרה ופועה. כשראיתי אותה נבהלתי. אמרתי לה, "את מעיזה לעלות אליי? תברחי! תלכי מפה!" והיא נשארת לעמוד. "לא, אני לא פוחדת. אני פה. אני באתי אלייך". אמרתי לה, "לא, תברחי, זה הרי את עלולה להידבק. אם את לא חוששת, את יכולה להביא את המחלה לילדייך. מהרי ותצאי מפה!" והיא אומרת לי, "לא, אני נשארת". ממש רבתי. התווכחתי איתה ולבסוף הגענו לפשרה. היא הייתה מוכנה לסגת שלוש מדרגות ואני עמדתי בפתח, וכך בצורה כזאת ניהלנו את הדו־שיח. המפגש הזה, כן, נגע לליבי מאוד. הרגשתי, אומנם הייתי בודדה, מנותקת, אבל ידעתי שחושבים עליי. ידעתי שיש מישהו שיושב בביתו וחושב מה אפשר לעזור במקרה הזה. ולא רק שחושב בביתו, אלא להיפך, הוא בא, הוא מגיע ואינו פוחד ובא להושיט עזרה בשעה כזו. סיפור נוסף שאירע לי לפני שנה. לפני שנה לאחר הלידה, והייתה זו לידה בניתוח עם קצת סיבוך של תפרים, מוגלה, זיהום, לא חשוב. גם במקרה זה חזרתי הביתה לאחר עשרה ימים, הייתי בטוחה שאני כבר גיבורה. למחרת, כשהחבר'ה יצאו ונשארתי רק עם התינוקת, חשבתי: אני מפשילה שרוולים, אני

02:46 משנסת מותניים ונתחיל לעבוד. נתחיל. ניסיתי, אבל ראיתי שזה לא זה. פה הנחה הליכה קצת כפופה. לא יכולתי לעשות מה שתכננתי ולפתע דופקים בדלת ומי מגיעה? הנציגה של שפרה ופועה, ומסתכלת ואומרת: מה את פועלת, את עובדת? מה איתך? מיד למיטה כמובן. ושלחה לנו כמובן את מזל. היא כבר לא נמצאת פה או נמצאת עדיין, שהפכה להיות חלק בלתי נפרד מהנוף הביתי שלנו, והילדים הכירו אותה מרחוק ועד היום שרואים את מזל מושיטים ידיים, כי מזל הייתה אצלנו וביקרה אצלנו לעיתים קרובות ביותר. ולא רק את מזל, אנחנו השגנו גם עוד אישה נחמדה שהייתה מגיעה בבוקר ועוזרת לי בהכנה. מלבד אותה עזרה שכמובן קיבלתי מבני המשפחה. לגבי הבישול, שבתות, באותה תקופה עדיין לא היה בית התבשיל וגברת צפנאי, שהייתה בתקופה הרגילה מבשלת לשפרה ופועה, עזבה בתקופה סמוכה את עבודתה, וכך חם אי אפשר היה להגיש. ואני זוכרת שאותן נציגות של שפרה ופועה עמלו ויגעו וטרחו בשכנוע גברת צפנאי שתעשה למרות כל עבודותיה, שתשתדל, שתעשה משהו. והיא שלחה לי סלטים ובשר ואני אמרתי, זה היה אחרי שבוע או שבועיים, כבר הרגשתי שאני הולכת זקוף, מה שקודם לכן לא יכולתי לעשות.

00:11 דובר 1 עשור לארגון שפרה ופועה. לפני כעשר שנים פנה הרב חודקוב, לפי הוראת הרבי שליט"א, לרב שליימקה מיידנצ'יק, ששהה אותה עת בחצר בית חיינו, בבקשה להקים ארגון עזרה ליולדות. שפרה ופועה ביקש הרבי שייקרא הארגון. ואכן מספר נשים קיבלו על עצמן מיד את המשימה הלא קלה של עזרה ליולדות. לאחר מספר שנים של חבלי לידה וקשיים לא מעטים, הגענו ברוך השם לפעילות ענפה שמקיפה את כל התחומים בהם אפשר לעזור ולהקל על היולדת ומשפחתה. כדי להביא בפניכם מקצת מהעבודה הרבה שמושקעת בפעילות זו, נביא תמונות מספרות. תודתנו נתונה לישראל אלינסון על הכנת הסרטון.

02:50 דובר 2 במחסן הציוד של שפרה ופועה פריטים רבים: עגלות, עריסות, מיטות, סלקל וכו'. כל אחת יכולה לשאול את הציוד לפי צרכיה. נבקר יחדיו במחסן הציוד הממוקם במרכז הכפר.

05:21 דובר 3 בית התבשיל יד בתיה, על שם חברתנו בתיה טננבוים זכרונה לברכה. בית התבשיל הוקם בסיועה הנכבד של משפחת גופין ובהשתתפות המועצה האזורית עמק לוד, תרומות מתושבי כפר חב"ד וכמובן ארגון שפרה ופועה. בית התבשיל מספק ארוחות חמות טריות יום-יום עד לבית היולדת, הקשיש או כל נצרך אחר. מנהלת את בית התבשיל במסירות ובנאמנות ללא גבול הגברת שרה גופין הנכבדה, ועל ידה מבשלת ומספר עוזרות המסייעות בהכנת התבשילים.

09:04 דובר 4 על הגנון אין צורך להרבות במילים. בקטע שלפניכם תוכלו לצפות מקרוב על הפעילות הנפלאה שבגן, ועד כמה הוא תורם לילדים שזקוקים דווקא בזמן זה לתשומת לב מיוחדת, כאשר האם חלשה ואינה יכולה להעניק לילדיה האחרים את מלוא תשומת הלב.