מאמר "ואתה תצווה" מבואר על-ידי הרב יקותיאל גרין

00:00 בואו נערוך היכרות קלה עם המאמר המפורסם "ואתה תצווה", שאותו החסידים נוהגים ללמוד בג' תמוז ולקראת ג' תמוז. את המאמר "ואתה תצווה" אמר הרבי בשבת פרשת תצוה י"א תשמ"א. ולקראת פורים קטן תשנ"ב הוא יצא לאור בקונטרס בפני עצמו, לאחר שהרבי הגיה את המאמר, תחת השם קונטרס פורים קטן תשנ"ב. למעשה, קונטרס זה הוא הקונטרס האחרון שזכינו שהרבי הגיהו ובידו הקדושה אף חילקו לכל אחד ואחד ביום שיצא לאור, פורים קטן תשנ"ב. ומכאן יחס החביבות המיוחד, המיוחד שחסידים מגלים למאמר זה. באופן כללי, המאמר-- המאמר שלפנינו הוא אחד ממאמריו של הרבי, בו הוא מבאר את מאמרו המפורסם של הרבי הריי"צ "וקיבל היהודים". המאמר שהרבי הריי"צ אמרו בפורים קטן תרפ"ז לפני קהל ועדה במוסקבה, שביניהם הסתודדו גם אנשי היבסקציה שבלשו אחר פעולותיו של הרבי לחיזוקה של היהדות, שהלשנתם לשלטונות על התוועדות זו היוותה בזמנו גורם רציני למעצרו של הרבי הריי"צ שהיה בחודש סיוון, כעבור כמה חודשים באותה השנה. במאמרו "וקיבל היהודים" מדבר הרבי הריי"צ, בין השאר, על מהותו הפנימית של הפורים המהווה השלמה לקבלת התורה של ישראל בעת מתן תורה. וכן מדובר במאמר, במאמר "וקיבל היהודים", על האמונה ומסירות הנפש אותם מצווים משה והתפשטות שלו בכל דור ודור להחדיר בבני ישראל. ובמאמר שלפנינו, במאמר "ואתה תצווה", מבאר הרבי נקודות אלו בהרחבה. במאמר "ואתה תצווה" נלמד ביסודיות על הקשר הפנימי שבין העניינים הללו לדרגות השונות שבנפש, החל מכוחותיה העצמיים של הנשמה ועד לכוחות הגלויים שבה. נציין שבכלל ראה הרבי את מאמרו זה של הרבי הריי"צ, את המאמר "וקיבל היהודים", כמאמר בסיסי ויסודי, והדגיש ללומדו היטב ולעסוק בכל ענייני העבודה המובאים באותו מאמר. ובמאמר שלפנינו, "ואתה תצווה", שנאמר בפורים, פורים

03:13 קטן, משלב הרבי את ביאורו המפורט בדרך החסידות לפסוק "ואתה תצווה" עם מהותו הפנימית של הפורים, שעל פי המבואר בחסידות פורים מהווה השלמה לקבלת התורה של ישראל במתן תורה. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק "קיימו וקיבלו", שמה שקיבלו ישראל על עצמם במתן תורה כשאמרו נעשה ונשמע, שקבלה זאת הייתה מתוך כפייה כאשר הקדוש ברוך הוא כפה עליהם הר כגיגית. כעת, בימי הפורים, במשך השנה שעמדו ישראל במסירות נפש, הם התעלו ביחס שלהם לתורה. כעת הם קיימו וקיבלו. קבלת התורה נעשתה אצלם כדבר שיש בו קיום מצד עצמם, מצד רצונם. הרבי מסביר כאן בהרחבה אודות הדרגות השונות של האמונה והדרגות השונות של מסירות נפש. על מקורן של האמונה ושל מסירות הנפש ודרגותיה הגבוהות של הנשמה, אשר משם הם נמשכים לנשמת היהודי המלובשת בגוף. וכן מסביר הרבי, ומדבר בהרחבה על האופנים השונים בהם האמונה ומסירות הנפש משפיעים על הכוחות הגלויים של האדם. כיצד, כיצד מסירות הנפש משפיעה? כיצד מסירות הנפש? כיצד האמונה משפיעה על השכל? משפיעה על המידות, משפיעה על המחשבה, על הדיבור ועל המעשה. בהוראה של "ואתה תצווה את בני ישראל", דורש הקדוש ברוך הוא ממשה לקשר ולחבר אליו, לקדוש ברוך הוא, את בני ישראל. למעשה, פנייה זו של הקדוש ברוך הוא למשה, "ואתה תצווה", תחבר אליי את בני ישראל, היא מופנית לא רק למשה עצמו, אלא גם להתפשטותא דמשה שבכל דור ודור, שהם רועי ישראל שבמשך כל הדורות. ובמאמר שלפנינו, שנאמר בשבת פרשת תצוה ובפורים קטן, ובו מבוארים דברי הרבי הריי"צ במאמרו "וקיבל היהודים", שכפי שהזכרנו לעיל הוא נאמר במעמד שכל כולו קשור במסירות נפש וחיזוקה של האמונה, מסביר הרבי כיצד קיימו הוראה זו משה עצמו, רועי ישראל שבמשך הדורות, מרדכי

06:15 היהודי בזמן אחשוורוש והרבי הריי"צ בדורנו. מעיון במאמר עולה שלמרות שהתפשטותא דמשה בכל דור ודור, ולכולם יש מכנה משותף, בכל זאת יש לכל אחד משהו המאפיין אותו. כאן במאמר הרבי מבליט את ההבדל בין משה, בין מרדכי ובין הרבי הריי"צ. על משה רבנו נאמר שהוא היה רעיא מהימנא. רעיא מהימנא, רועה נאמן. רעיא מהימנא, רועה שזן ומפרנס את ישראל באמונה. האמונה מצד עצמה, שירושה היא לנו מאבותינו, יכולה להיות אצל האדם גם באופן מקיף. כמובא בזוהר שגנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא. הגנב על פתח המחתרת מבקש מהקדוש ברוך הוא שיבוא לעזרתו ושיצליח בתוכניותיו, וזה לא מפריע לו שהוא מצד אחד מאמין ומצד השני מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לו לעשות הפך רצונו יתברך. שכן, האמונה מצד עצמה יכולה להיות אצל האדם בצורה מקיפה. משה רבנו מחדיר את האמונה, מזין את האמונה בפנימיות שתחדור לפנימיותו של האדם, שכוחותיו הפנימיים יופעלו בהתאם לאמונה החודרת בהם. והנה, לעומת משה, שהמשיך דעת לכל אנשי דורו, מרדכי פיתח וגילה ועורר בישראל את כוח מסירות הנפש, כאשר במשך שנה תמימה עד לנס עומדים כולם במסירות נפש על יהדותם. יש לציין שיש הבדל בין מסירות נפש שהייתה בתקופתו של מרדכי למסירות הנפש שהייתה בתקופת מתתיהו ובניו. אה, בימי החנוכה, נס החנוכה, מסירות הנפש באה לידי ביטוי בעיקר אצל מתתיהו ואצל בניו. שאר העם, היו ביניהם הרבה, הרבה שהיו מתיוונים, היו רחוקים מיהדות. מה שאין כן בזמנו של מרדכי. הרי שכולם, אנשים ונשים, זקנים וצעירים, יודעי תורה ופשוטי העם, כולם היו חדורים ברגש של מסירות נפש. במסירות נפש ישנן דרגות שונות, והרבי הריי"צ פיתח והמשיך והחדיר בחסידים מסירות נפש מהדרגה הגבוהה ביותר של עצם הנפש. ובמקביל, ואת-- ובמקביל

10:17 לדרגה גבוהה זו של מסירות נפש, דרש הרבי הריי"צ שהמסירות נפש תרד לכל הכוחות הגלויים של הבן אדם, שגם השכל והמידות יהיו תואמים למסירות נפש של עצם הנשמה. כוח מסירות הנפש, ככל שהוא יהיה כוח גדול, כל עוד-- במרוצת השנים נתקלנו באנשים שכאשר היו במקומות שהיו עליהם גזירות קשות, עמדו במסירות נפש. כעבור זמן, כאשר הגזירות בטלו או שעברו למקומות אחרים, מקומות שאין שם גזירות, קשה להכיר את הבן אדם. קשה ל-- קשה להאמין שאדם זה פעם עמד במסירות נפש. בא הרבי הריי"צ ודרש שכוח מסירות הנפש ירד לכוחות הפנימיים. בכוח מסירות הנפש יש לעמוד לא רק כשנמצאים בארצות ובזמנים שיש בהם גזירות קשות על עם ישראל, כפי שהיה בזמנים שהרבי היה ברוסיה הסובייטית, אלא גם כאשר באים לארצות הרווחה. כאשר בן אדם לא נמצא תחת גזירות, הוא עובד את הקדוש ברוך הוא עם כוח מסירות הנפש, כפי שהיא חדורה בכל הכוחות הפנימיים שלו. למעשה, זו הדרך בעבודת השם שאותה דורש הרבי מכל החסידים, שהעבודה של כל אחד ואחד והעבודה של כולם ביחד תהיה באופן כזה שהכוחות הגלויים יהיו כעצם הנשמה ממש. שעל פי המבואר בחסידות, דרך זו בעבודת השם כיום היא הכנה לעבודת השם ולגילויים שיהיו בגאולה העתידה. והרבי מסיים את המאמר באומרו שעל ידי יישום הדרך הזו בעבודת השם זוכים כל ישראל בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.