ערב "שואלין ודורשין" בענייני חג הפסח כפר חב"ד

00:09 דובר 1 תודה רבה לרב ברגמן. הרב ברגמן. ששש... זה היה שיע-- הרב ברגמן! זה היה שיעור הראשון. בעזרת השם עוד יהיה המשך פעם. מוזמן. עכשיו אנחנו נעבור לדרשה של הרב. מקובל בדורות האחרונים, בלשון אדמו"ר הזקן, שהרב דורש בשבת הגדול. אצלנו זה מוצאי שבת. את המעשה של יאסון[?]. ואחרי שנסיים את דרשת הרב, תהיה גם הזדמנות של כל היושבים שיכולים לשאול את הרב. ששש... את השאלה שאני רוצה לשאול אני אשאל את זה עכשיו ברבים, כי היות שכמה שאלו ממני שאני אשאל את הרב. בשנים האחרונות נכנס לחב"ד עניין חדש שלא ידענו עד לפני כמה שנים. חב"ד היה כזה דבר שמאוד החמירו בפסח ונשארו בבית וקרובי משפחה לא אכלו אחד עם השני. היה כזה חומרת החג אצל חב"ד, מאוד במצב חמור מאוד. זה היה גם מי שסיפר לי שהיה בשווייץ, שהגיעו למלון שמה והיה ויז'ניץ בלדט והיה, והוא ביטא את עצמו, אה, היה משהו שלא היה שם חסיד חב"ד. והיינו, חב"ד זה מחמירים שבוודאי למלון לא היה עולה בחשבון שזה יהיה. בשנים האחרונות נכנס עניין בהמלצת של רבני חב"ד וכפי מיטב המסורת של חב"ד, לפי כל מיני לשונות. ובאמת שאלו. רגע, אבל אמרתי את זה עכשיו. באמת שאלו אותי אם זה קרובה לימות המשיח שתולת קדושים תתייצב, שאנחנו כמו כולם שפותחים המודיע אז יש קיבוץ חפץ חיים ויש גם כן מלון פלאזה שאתה יכול לחגוג את הסדר כהלכתו. שאלו אותי, אז אני שואל את זה שהרב יתייחס לזה אם זה באמת ככה. ואדרבה, היה לי לתועלת שלפני שנה בדידי הוה עובדא, אני הזמנתי מישהו לבית שלי, אז הוא אומר לי: "גייט דאך נישט", לא הולכים. אז אמרתי

02:53 דובר 1 לו, תשמע, אני לא יותר גרוע ממלון פלאזה, אני מקווה. אז אם אפשר ללכת שמה אז תצמיד רב ואדא קומען. הוא שכנע, הוא בא. אז ראיתי שיש לי גם צד הטוב שבזה. נשמע את המעשה של יאסון[?]. הרב אשכנזי, בבקשה, מורה ורבנו.

03:20 דובר 2 ערב טוב ושבוע טוב. זו שאלה מאוד מאוד חמורה. אולי נתייחס לזה בהמשך. רציתי רק להעיר בקשר לנושא הזה שדיברו פה בקשר לתולעים. חס ושלום, אני לא רוצה להקל בנושא הזה. ופה מדובר על העניין הזה של חסה שמשתמשים בה בליל הסדר, והשם יברך מצווה. כמובן שצריך לבדוק ולבדוק ולבדוק עד כמה שאפשר, אבל שלא לאכול חסה, אני לא חושב שעד כדי כך. מי אני? מה אני שאני אומר את זה? אבל יש אצלי-- ראיתי פעם ספר. ספר ישן נושן. היה אצלי פעם בבית. לא יודע אם מישהו סחב את זה ממני, אבל אני גם אמרתי את זה לשכנו. סימנתי אותו פעמיים. יש שם ביאורים גם בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן. הוא היה כנראה חסיד של הצמח צדק. ברית סבון[?], ברך סבון[?], כבר לא זוכר את השם שלו. שם כתוב כך, וזה הלשון: בכלל, בנוגע שם זה נראה שחששו שמא יבוא לאוכלו. חשש הגזירה הזו, שמא יבוא לאוכלו, בחמץ של יהודי. אבל כמובן שהדבר לא, לא הכי מובן. חמץ של גוי. זה הרי שלי. זה ארון שאני משתמש בו כל השנה ואני אחר כך סוגר את זה וכל הדברים האלו. לא, אבל אם זה חמץ של גוי לא חששו שמא יבוא לאוכלו. ולכן, אבל אם זה חמץ של יהודי ואותה פעולה הוא יעשה את זה ויסגור את זה, אז זה לא יועיל. אבל אם זה חמץ של גוי, מה כתוב בשולחן ערוך בסימן ת"מ? שיעשה לו מחיצה. חמץ של גוי מספיק מחיצה, מחיצה של עשרה טפחים, אפילו כלי בשעטזל יונטף, וזה היכר שהוא לא יבוא לאוכלו. זה מספיק ההיכר הזה. כי כנראה שיש לו שני הדברים

05:33 דובר 2 גם של גוי וגם שיש ההיכר הזה, אז חכמים עד כדי כך לא גזרו. אה? מה? בשבילי כי דרך תשמיש איך נשכה לחוק? דרך ההיכר. אני הכרתי את החמץ שנשכה לחוק. בכל זאת חכמים אמרו שמא יבוא לאוכלו, אבל זה לא מספיק שזה לא שלך. אה? מה? נו? אז זה לא, לא. מצד ביעור חמץ צריך להוציא את זה מרשותי. לא. מה? מה? נכון, וזה לא עוזר. למה? כי זה שלך. חכם המידה זה בכלל ברשותך. אבל אם זה של גוי לא גזרו. זה עומק דברי חז"ל, מה שהם כן חששו ומה שהם לא חששו. בנושא הזה הם לא חששו. אבל, אבל מה רציתי לומר? אבל זה. עד היום נאך נישט געפונען, אבל בטח יש לזה הסבר. איזו פשוטה שאלה ולמה זה, אבל זה פירצה, ככה זה. לא מה שרציתי להגיע לזה. מה שרציתי... אה? נרשמתם. נרשמתם. הטעם הראשון שלמה לא מועיל ביטול. שם הולך, שם הולך ויתר בלב שלם. אני מוכר את זה בלב שלם כי המחיר הוא המחיר. אבל עכשיו הטעם השני של שמא יאכל. אז מה ההבדל? זה לא יודע. זה לא יודע מה זה גוי לעצמו. זה מה שאתם גוי. אז מה עשו? אז מגיעה שעת החמץ במיר שפתי. מה זה נגדו את האגן ציור נוף השפך של כל שמאוכל. אז זה מה שמצפה אותך. אבל זה נשמע שאתה זקוף. ששים לב שאת. אמא, אתה שכחת. סליחה. למה שמא יאכל? תשכח שזה פסח. אתה לא חושב שהשם ישכח שבחרת את זה? אתה לא חושב? אז הגוי של חמץ. אז זה נשמע היינו. זה הפירצה הגדולה הזו. בדרך כלל גדל לחשוב על דבר שלא שלי

08:08 דובר 2 שהוא שלי. זה לא כל כך מצוי. אבל, אבל למי זה? אבל למי זה? הרי שלי. זה שלי. אני רגיל פה כל השנה באותו ארון. אני כל השנה ניגש ולוקח את הלחם. עכשיו לקחת וסגרת את זה. רק מה? אז כמה נקודות מה שיוצא מההנחה הזו למעשה. א. מי שנמצא באמת במלון. אותה שאלה, אדם נסע היום בלילה למלון של גוי, למלון של גוי. אז היום בלילה, אם הוא ייסע, הוא ישכור את החדר ואם יש שם חמץ בחדר, אז יכול להיות שהחמץ נהיה שלו, כי הוא שכר את החדר, והספר טוען: מה שנמצא בחדר, גדר קניין חצר, היהודי מי ששכר את החדר, זה חמץ נהיה שלו וחלה עליו חובת בדיקה. אבל אם אדם ייסע בערב פסח אחר הצהריים למלון הזה ויהיה שם כל הפסח, אז לכאורה נראה שאין עליו בדיקת חמץ. למה? כי החמץ שנמצא שם, אם זה נמצא, זה של גוי. אין חובת בדיקה על חמץ של גוי. אלא מה? אם תמצא-- אם הוא ימצא חמץ שם באמת, אז הוא צריך לשים עליו כלי או ל-- או כמו שכתוב בשולחן ערוך, לקחת סכין ארוכה ולגרר אותה. לא לנגוע בזה. כי למה? כי במעשה הזה שהוא עכשיו מתעסק עם החמץ יש שוב החשש הזה של שמא יבוא לאכול. אבל הגוי יש חמץ לשתוח יחויב בספיקא. זה אותו הדבר, שרק מה, אנחנו הלכנו נאך א טריט ווייטער, עוד דרגה, עוד מדרגה יותר, ואמרנו שלא חמץ-- אז מה נמצא במלון ושם יש חמץ באחד הארונות או מתחת המיטה, כן? ואני רואה את זה בפסח. אז מה? זה של גוי. אני יודע שזה לא שלי, אבל כשנמצא אצלי בבית, כשנמצא אצלי

10:02 דובר 2 בבית, אז גם זה מקבל את אותו דין. אז ממילא, אז מה רצי-- אז מה יוצא לפי זה? שבאמת אם זה, אם זה נמצא במלון וזה של גויים, אז הוא לא חייב לבדוק את החמץ. אה? איזה גוי? נו. בסדר, זה בסדר, זה ודאי שלא שלי. אבל עכשיו שמא אשכח שזה פסח וייקח ואוכל את זה, אתה מבין? שנשכח חידוש שלא יכול להשתמש בתכלית. אבל מצד שני, גם מצד שני, גם עכשיו ראיתי את זה בכמה ספרים שדנים בזה. מצד שני, אבל גם מי שיש לו חמץ ממש, כמה פעמים הזכרנו את זה, ומי שיש לו חמץ ממש ורוצה למכור את זה, אז למעשה כפי שנהוג היה בבית רב וגם כך נהוג, נהוג היה אצלנו תמיד, שמי לסמוך על המכירה הזו של הבד"ץ, כן, שעם הוראת כבלן אז זו מכירה גמורה וחלוטה ואפילו לכתחילה לא צריך לבער את החמץ לפני פסח. הוא יכול למכור את זה. אבל מה? זאת אומרת, ועוד יותר אפילו משאר שאלה, אדם שיש לו חנות ואחרי פסח צריך לקנות חמץ ממקומות אחרים שלא מכרו את זה ככלי חמץ, או עדיף לקנות עכשיו, לעשות מכירה כמו שצריך. אז לכאורה ייתכן וצריך לתת את זה אחרי פסח לאנש. אז ודאי שאולי כדאי באמת לקנות לפני פסח ולעשות את המכירה כדת וכדין. יותר טוב מאשר לקנות אחרי פסח במכירה כזו שמי יודע איך הייתה המכירה. אבל מצד שני המכירה צריכה להיות כמו שצריך. אז מה, מה רציתי לומר? שיש, יש אנשים שיש להם חמץ והם משאירים חמץ, אז אי אפשר להשאיר בפריזר חמץ ומשתמש אחר כך בכל הפריזר עם-- או אותו דבר אם יש בארונות יש דברים כאלה

12:08 דובר 2 שלא צריכים פריג'ידר והם נמצאים לקחת ולהשתמש בחצי ארון, כן, בחצי ארון לא. זה לא רק-- אתה יודע, נמשך היום אלו אוכלס ונשתה רויזיק רובנו, אז ממילא מה זה צריך להיות על פי דין? זה צריך להיות סגור בחדר מיוחד, כפי שמצינו, כפי שאדמו"ר הזקן פוסק: שצריך להיות סגור בחדר מיוחד וצריך לסגור את זה במפתח, למסור את המפתח לגוי. הרמ"א כותב שהיום לא נוהגים, לא, לא ראיתי למסור את המפתח, אבל בכל אופן זה צריך להיות סגור במקום או בזווית מיוחדת או בארון מיוחד. ואז יש את ההיכר וגם המחירים. וחוץ מזה עוד דבר יש, יש כאלו שדנים בנושא הזה מכיוון שהמכירה הזו שאנחנו מוכרים, אז לא רק מוכרים את החמץ אלא גם משכירים את המקום שהחמץ נמצא שם. אי אפשר להשכיר את המקום שמונח את החלק של הפריג'ידר, להשכיר גם צריכים להשכיר את הקרקע שמתחת לפריג'ידר, אז ממילא עדיף. זאת אומרת מי שרוצה להשאיר חמץ אז שישאיר את זה במקום. אם זה אפשר חדר סגור או בכל אופן-- אה? מה? נכון, אז זה חלק מהארונות ולשים על זה כאילו היכר שזה מכור לחמץ. מה? מה? נו, אז ארון מטבח יש לו עד הקרקע. נו, ארון שמתחת לשיש. ארון תלוי. אז יש כאלה שאומרים שאפשר להשכיר את הקיר אבל מבחינה הלכתית זה צריך, זה, זה שזה נשכר. מה? מה? אז מכיוון שהיום בלילה זה יום ההילולא של הצמח צדק, אז נזכיר את הפסק של הצמח-- של אדמו"ר הצמח צדק בנושא הזה, כי כנראה שאנשים לא יודעים ש... אה, יש מחלוקת בין הצמח צדק לחיי אדם. לחיים. לחיים, לחיים. יש אה כבד? יש מחלוקת, יש מ-- אה יש

14:37 דובר 2 יש אה מחלוקת בין הצמח צדק לחיי אדם, וכך תראו ב-- יש בתי דינים בבני ברק היום שעושים מכירת חמץ לפני השקיעה של י-- אה י"ג. תראו בפרסומים של הרב דצן[?] היום שעושים מכירת חמץ לפני י"ג, מחר לפנות ערב. למה? מה? למה? כי החיי אדם פוסק שהחדר הזה שמוכרים בו חמץ, חדר שמוכרים אותו בחמ-- כלומר מדובר על מחסן שמוכרים אותו בחמץ. אז מתי המכירה חלה? רק מחר בצהריים, זאת אומרת בערב פסח, בצהריים, אממ, בסוף שעה ה'. בליל-- מתי חלה חובת הבדיקה? בליל י"ג, בליל י"ד. כן. אז מצויה איך אתה-- אז בליל י"ד, אז תיקנת-- אתה צריך לבדוק שם את החמץ. אז מה הם עושים? אז הם אומרים בכדי שהמקום הזה לא לבדוק את החמץ, אז הם מוכרים את הח-- את החמץ כבר בליל י"ד. לפני ליל י"ד, זאת אומרת בשעת כניסה של חובת בדיקה של י"ד, החמץ כבר מכור. החמץ כבר מכור. אה, רק רגע, רק רגע. החמץ כבר מכור לגוי, כמו שאמרנו קודם. חמץ שהוא של גוי אין, אין חובת בדיקה. הצמח צדק חולק על החיי אדם, והוא מביא ראיות ואומר שמכיוון שמחר בשעת הביעור החמץ לא יהיה של היהודי, הוא יימכר, אז כבר בלילה אין על החדר הזה חובת בדיקה. זה הפסק של הצמח צדק. הוא חולק על החיי אדם והם רגילים לא ככה, אבל אנחנו זה המנהג שלנו, שממילא בזה החדרים האלה. רק רגע, רק רגע, רק רגע, בחדרים האלו שמודקים, שמוכרים בהם חמץ, לדעת הצמח צדק לא חלה חובת בדיקה, לא בליל י"ג, לא בליל י"ב, לא כל שלושה שבועות שלפני החג אין עליהם חובת בדיקה. החדר

16:49 דובר 2 הזה יהיה מכור עם החמץ, כמו בחדר סגור. בעקבות זה קמה הפרצה ואמרה: כיוון שהצמח צדק פוסק שהמקום שמכור עם החמץ לא צריך בדיקה, אז אני אלך ואני מוכר את כל הבית, אז אני לא צריך לבדוק את החמץ. אבל מה? כפי שמעיינים שם בתשובה של הצמח צדק, אז רואים שזה שני דברים נפרדים. המקום שמכרת עם החמץ אתה יכול להיפטר ולא לבדוק אותו, מכיוון שהוא יהיה מכור לגוי. חמץ של גוי לא חייב בדיקה. אבל אדם שיש לו בית, שמגיע ליל י"ד חלה עליו חובת חכמים לבדוק את החמץ בבית שלו. וכאילו אם הוא פוטר את עצמו, אם הוא עוסק כצדקה כלשון הגמרא, איך להיפטר מהמצווה, הוא מבטל בעצמו מצוות חכמים. ולכן זה נאמר תמיד, ששני הדברים באמת, חדר אחד תשאיר. אם אתה יוצא מהבית לכל הפסח, חדר אחד תשאיר ותבדוק. תנקה אותו היטב ותבדוק שם את החמץ. שאר החדרים אתה יכול למכור ולסמוך על הצמח צדק, אבל זה לא טעם בכדי לפטור מעצמך את כל, את כל... לבטל בעצמך, להוריד מעצמך את כל החיוב, את כל החיוב של בדיקת חמץ. אם אדם שיוצא מהבית ורוצה לנקות רק חדר אחד, אתה נמצא בבית. הוא נמצא בבית. ומה? אתה יכול, אבל אם אתה תרצה להיכנס לחדרים האחרים, תצטרך שם לבד לבדוק חמץ. כמו שהזכרנו קודם, אה, כל השנים בנושא הזה-- מה? בנושא הזה של בדיקת חמץ. אז גם כדאי להזכיר תמיד, כי אנשים שוכחים תמיד ברגע האחרון, שכל אלו שיש להם מכוניות ויש להם רכבים ומתכוננים להשתמש בהם אחר כך במשך החג, אז צריך שם בדיקת חמץ. זה מקום שהכניסו בו חמץ במשך כל

19:18 דובר 2 השנה כולה. ולכן, אבל מה? כפי שאמרנו, שהרבה פוסקים אומרים שלא חייבים לבדוק שם לאור הנר, כיוון שיש שם הרבה זכוכיות, אפשר גם לאור היום. ואותו דבר גם... ואותו הדבר גם בקשר לכל החדרים בבית. כי למעשה זה הרי מצד אחד דבר מאוד משונה. האישה עובדת ומנקה את הבית כבר משבעה ימים קודם החג. ולמעשה, למעשה מי שעוסק בבדיקת חמץ זה האישה, והיא מנקה את הבית. אבל כפי שכתוב בשולחן ערוך, בירושלמי, ש"נשים עצלניות הן", שאי אפשר לסמוך על הנשים בקשר לבדיקת חמץ כי נשים עצלניות הן. אבל למעשה לולא הנשים לא היינו, היינו נשארים עם החמץ בבית. אבל, אבל למעשה, אבל למעשה אז היא, כשבאים ב-- אז לכאורה היו צריכים לברך את ברכת ביעור חמץ כבר בתחילת, מתי שמתחילים להכין את הבית לפסח. בכל אופן לא, לא, לא, לא לברך; לברך רק בליל י"ד, אבל החיפוש הזה עם הנרות, זה לאור הנר שתבדוק. אלא מה? אחר כך כאילו יש פה, כך נראה גם בסימן תל"ג בהתחלה, שיש פה שילוב של שני הדברים יחד. אז אם כך, אז מה האישה עושה ומה הבעל עושה אחר כך? כשיש פה שילוב של שני הדברים יחד. הוא, היא בודקת והיא מתחילה לבדוק, וזה באמת חלק מבדיקת חמץ. אחר כך כאילו הגמר והשלמה זה על ידי הבדיקה בליל י"ד. אבל למעשה גם היא עסקה בבדיקת חמץ, במיוחד בימינו, שה-- יש גם בסוף סימן תל"ג וגם בסעיף ה', ששם מדובר על בתי כנסת ובתי מדרש שיש שם חלונות גדולים, חלונות, שבית הכנסת מלא חלונות. אז אומר אדמו"ר הזקן שיש מקום לומר שדינו כמו אכסדרה, שאכסדרה לאור היום

21:25 דובר 2 נבדקת, ואכסדרה לא צריכה את אור הנר. בכל אופן, אפילו גם בדיעבד זה גם מועיל. וודאי שזה מועיל, שלא צריך עוד פעם. לכתחילה אולי היה צריך לבדוק שם גם לאור הנר, אבל בדיעבד שכבר בדקו שם לאור, לאור החמה, אז לא צריך עוד פעם בדיקה לאור הנר. אז ממילא אלו ששואלים למה לא, לא ראינו, אני לא יודע, בכל אופן אני לא ראיתי שיבדקו עם הנר בליל בדיקת חמץ בתוך הארונות ובתוך כל המגירות והכול, הכול לאור הנר. אז איך הוא-- אז למה לא עושים את זה? כי למעשה סומכים על הבדיקה הזו שנבדקה. אבל מה, בליל י"ד הייתה תקנת חכמים, אז ודאי המקומות האלו שבחורים או בסדקים או בזוויות, מקומות שאין שם, שלא כנגד החמה, שם בודקים לאור הנר. שואלים האם אדם... מה? אה, שואלים פה אם אדם, אה? נו. אז ככה, בקשר ל-- הרי בכלל יש שאלה שדנים בה, האם הנושא הזה של בל ייראה ובל יימצא, אם זה לפי הגברא או לפי החפצא. זאת אומרת, האם זה לפי איפה שחמץ נמצא. זאת אומרת, אדם שנמצא פה ויש לו חמץ באמריקה, אז מתי באמריקה השש שעות, שש שעות, שבע שעות יותר מאוחר. אז מתי הוא מתחיל לעבור בבל ייראה ובל יימצא? האם כבר פה, נאמר, ביום שני, בשש, באחת עשרה, כלומר בשתים עשרה, בדאורייתא בשתים עשרה בצהריים, באחת עשרה וחצי, הוא עובר כבר בבל ייראה ובל יימצא על החמץ שנמצא באמריקה, או שעל חמץ שנמצא באמריקה הוא רק יעבור, כן, בשבע וחצי בערב, בשש וחצי בערב. איך נדון בזה? אז כפי שנראה, גם אז בחדר יש בעלות על הנושא הזה בדיני יונק, שלמעשה

23:50 דובר 2 זה הולכים לפי הגברא, לא לפי ה... לא לפי ה... אם אדם נמצא פה אז הכל לפי מה שהוא. אה? נו. אלו שנסעו לחוץ לארץ, לאירופה, לרוסיה. נו. נו. נו. אז, אז זה בכל אופן, אצלי אני עושה שתי שטרות מכירה: מכירה לשבעה ימים, מכירה לשמונה ימים, וגם הרוכש מהם חותם פעמיים, גם הרוכש מהם על החמץ של שבעה ימים וגם על החמץ של שמונה ימים. אז כך שאלו שנוסעים לחוץ לארץ, כשבאים למכור את החמץ, שהם יגידו שהם נוסעים לחוץ לארץ, אז אני אכליל אותם במכירה של שמונה ימים, לא של שבעה ימים. יש כאלו פוסקים, יש כאלו פוסקים שלא מצריכים את זה ואומרים שמספיק זה שבעה ימים, וכיוון שהוא לא מתכוון לקנות את זה חזרה אז הוא רק יקנה את זה רק בסוף החג של פסח בחוץ לארץ. אבל למה? בשביל מה להסתבך על כל הדברים האלה? עכשיו להתחיל לעשות זה שמונה ימים ואין שום בעיה. ו... אה? מה, מה? רק אני אלך לאט לאט. בקשר ל-- בקשר לביעור חמץ, בקשר לביעור חמץ. אז הזכרתי את זה כבר קודם בישיבה, ואני חושב שכל שנה מזכיר את זה, שגם בחורים שאין להם אפילו חמץ משלהם אז ודאי שהם חייבים את ה״תשביתו״, זה הרי מצווה, ולפי דעה אחת בשולחן ערוך של הרמ"א סעיף ל"ו זוכים בסוף. אז אפילו שאין לו חמץ ייתכן וצריך להשיג חמץ שיהיה לו על מנת לעשות את ה... את הביעור חמץ. ו-בקשר ל... בקשר ל-- כמו ששאלו, אם אדם שמבער כל החמץ בבית בפועל, חייב גם למכור את החמץ, והאם יש עדיפות לבער ולא למכור. שאדם שהוא ביער את כל החמץ הוא לא צריך

26:15 דובר 2 למכור. אבל מה? יש דעות כאלו שאומרים שמכירת חמץ, המכירה של החמץ, זה בכלל ״תשביתו״. יש הרבה דעות ברש"י ובעל המאור ועוד כמה ראשונים שפוסקים שאומרים שהמכירה היא חלק מה״תשביתו שאור מבתיכם״. אם אני אומר ש״תשביתו״ זה שריפה, אז ודאי שרק בשריפה. אבל לפי הדעות ש״תשביתו״ זה בכל דבר, אם אני מכרתי את החמץ לגוי, כמובן בזמן המותר, קיימתי ״תשביתו שאור מבתיכם״ על ידי המכירה. ולכן-- אבל מה? המכירה צריכה להיות כמו שצריך על ידי הרב כמובן. אז זה לכתחילה אפילו כפי שכך נראה מהסדר של אדמו"ר הזקן. בקשר ל... בקשר לנושא הזה של הכשרה לפסח רציתי להזכיר שהרבה אנשים שואלים ומתלבטים בקשר לאלו שיש להם שיניים תותבות. אז, אה, הטוב ביותר או-- אה? כל הדברים האלו, אם זה דברים שנשלפים שאפשר להוציא אותם, אז הכי טוב להוציא אותם ולא להשתמש עשרים וארבע שעות בחמץ חם בשיניים האלו. זאת אומרת, ממחר בבוקר עד יום שני בבוקר, ואחר כך להוציא את זה ולהערות על זה מים רותחים ואחר כך מים קרים. אז זהו, אם זה קבוע אז לשבור את השיניים לא חייבים. אף על פי שכתוב בהפכת הו קשינו, אבל הכוונה היא לא לשבור את ה... את ה... את הזהו, את הרמלח. וממילא ה-ה-- אז מה שכדאי זה, מה שכדאי זה להוציא את-- זאת אומרת, לא להשתמש בחמץ חם בשיניים האלו לפני פס-- לפני, לפני כניסת החג. בנושא הזה אפשר לצרף גם את השש שעות שעד הערב. אה? פוסקים? אבל יש פוסקים. אבל זה גם סגור טייס רייניק. דן גוטה ישראל. כן. נו. נו. הנה עכשיו שתיתי משקה, ואילו עכשיו זה תוצרת חוץ. המשקה הזה זה חמץ. אני שתיתי דבר

28:54 דובר 2 חריף, ואם היה לי, אילו היה לי, ואם אני לא בולע את זה מיד אלא התחלתי לגרגר את זה בין השיניים, אז יש כבר בליעה של המשקה של חמץ בתוך השיניים האלו. לא צריך לאכול דבר מתוק. אפשר גם בדבר חריף, יש גם יכול להיות בליעה של חמץ, וזה ראוי וכדאי לדעת שכל המשקאות שהם תוצרת חוץ יש בהם חשש חמץ. ולכן שאלו אותי, בגלל שהיו נוסעים לחוץ לארץ וקונים חמץ בדיוטי פרי, ובדיוטי פרי רוצים לקנות חמץ, אה, זאת אומרת משקה, ואחר כך כשהם יחזרו מוצאי החג לקחת את זה חזרה. זאת אומרת אז כשהם יגיעו חזרה לקחת את זה. ובדיוטי פרי באופן עקרוני לא מוכרים את החמץ. מצד אחד יש מקום להתיר. למה? כי אם כשנוסעים לחוץ לארץ ומכניסים את החמץ לתוך שקית, לתוך שק שמה, זהו. אז הוא יכול להגביה את השק ואז החמץ נהיה שלו, ואפילו זה אחר כך יישאר. יש לי אינטרנט. ואחר כך החמץ יהיה שלו, ואחר כך אפילו שנשאר בדיוטי פרי זה חמץ שלו והוא מכר את החמץ. אבל מצד שני יש לדון בזה שזה לא כל כך טוב. למה? כי החמץ הוא באחריות של ישראל. הם אחראים כלפי הדיוטי פרי, אם זה ייגנב או יאבד אז הם צריכים לשלם. יכול מאוד להיות ויש מקום, יש מקום לומר שחמץ שהוא באחריות של ישראל, אז יש עליו איסור של בל יראה ובל ימצא והוא גם ייאסר בהנאה לאחר הפסח. ולכן אין העצה הזו לקנות את החמץ הזה ולמכור את זה, כיוון שזה באחריות של ישראל. יש, אני לא יודע איפה זה עכשיו. שמעתי שיש חברה אחת שקח-- חנות,

30:46 דובר 2 ההוא יודע, הוא מכיר את הדיוטי פרי. יש חנות אחת שכן מוכרת אבל שאר החנויות לא מוכרות. אה? מה, מה? בקשר למים, בקשר למים, ברוך השם סודר העניין שהיו בעיות בנושא הזה, והמים השנה נקבל ישר מהבארות ולא תהיה בעיה של המוביל הארצי, ולכן אפשר לשתות את המים גם מהברז. אבל לא שמעתי שיש בעיה במי עדן, באלו שמשתמשים כל השנה במים מינרליים, אבל זה פשוט עניין של חסרון כיס כי אפשר להשתמש במים של ה-- מה, מה? בקשר ל-- גם כמה אנשים הגיעו, ואני רוצה לומר בנושא הזה שיש אלו שעורכים סדרים מרכזיים. אז, אה, הם שאלו בקשר ליין, בקשר ליין, איך צריך להתנהג עם היין שמוזגים לכולם. השאלה שלהם זה בקשר לסדר, הם מקפידים גם שגוי שלא יראה את זה, גוי לא יראה את היין. ובסדרים המרכזיים האלו אי אפשר להי-- אבל למעשה, אם זה סדרים שיש שם פה בארץ של רק יהודים, אף מי שמחלל שבת, אז אין חומרה הזו של ראייה של גוי. חומרה זה רק שהוא נוגע, כשהוא מוזג את היין. אבל, אה? אני לא בטוח שאני... אה? אני לא בטוח, אני לא בטוח שהיין מבושל-- לגבי העניין הזה של ראייה אני לא בטוח שיין מבושל עוזר לגבי העניין הזה של ראייה. כל העניין הזה של ראייה זה חומרה. חומרה שזה יתר על-- שהתשב"ץ לא מבינים את הטעם שבדבר, ושם אני לא יודע. הרי כל האיסור של יין זה רק בנגיעה או יותר שהוא מזיז את זה, ושגוי לא יראה את היין זה חומרה. אם זה נאמר גם על יין מבושל אני לא בטוח. אז ממילא בכל אופן אין

33:11 דובר 2 לנו ראיה שכן יש חילוק בזה. אתה יודע את השיחה הידועה של הרבי, אתה לא-- שהרבי בכה כל כך הרבה בליל הסדר, שהגיע לו מכתב מרוסיה מיהודי אחד שעשה קידוש, והוא שאל את כולם, יגידו, יספרו לך את הסיפור הזה, שהוא שאל את הרבי את השאלה שהוא מוכרח לעבוד בשבת, אבל הוא רוצה לעשות קידוש, והוא שואל את הרבי האם הוא יכול לעשות קידוש על היין, מכיוון שהיין, כי הוא מחלל שבת, ואיך הוא יצא. אה? אה? בריסייב[?] הרבי דיבר? אני לא זוכר. אני זוכר רק רגע שזאת הייתה השאלה. ה-- בקשר ל... בקשר למטבחים, בקשר למטבחים אני חוזר עוד הפעם. כבר כמה פעמים הזכרנו את זה בקשר למטבחים. במיוחד מדובר פה ביהודים מהדרין. אלו שיש להם מטבח לפסח, אין ספק שזה דבר כשר וראוי, אבל אלו שאין להם מטבח לפסח, לא כולם יש להם את האפשרות לכך, ומשתמשים במטבח של החמץ ומכניסים אל המים, מכסים את השיש ומכניסים קערות לתוך השיש. אז הראוי ונכון ומהודר, ואפילו יותר מהודר, לא להשתמש במים חמים בפסח. לא להשתמש במים החמים בכיור הזה. למה? כי הכיור הוא חמץ. אולי אפילו מי שאמר לי בשם הרבנים שפסקו שאפשר להכשיר את הכיור, אני לא יודע, כי לכאורה זה חרס. חרס או זכוכית. לדעת אדמו"ר הזקן ודאי שלפסח אי אפשר להכשיר זכוכית בפסח, אפילו שהשתמשו בצונן, על אחת כמה וכמה שזה מלא בחמין. אז ממילא אי אפשר להכשיר את ה-- את ה-- את הכיורים. וברגע ששמים, ברגע ששמים צלחת, אפילו לא שמים את זה בתוך הכיור, שמים צלחת מתחת לברז ויש עירוי של מים חמים, מים רותחים, והכיור למטה הוא חמץ. אז הצלחת אולי מעיקר

35:14 דובר 2 הדין נאסרת, כי העירוי בתוך הפסח מחבר בין הכלי של חמץ לבין הכלי של פסח. לכן העצה והבקשה לא להשתמש במים חמים, ואפילו שאלו שמשתמשים... אה? מה? מה, מה? מה? בין הכיור שלמטה לבין הצלחת. הרי המים נשפכים. כן. מה זאת אומרת לא נגע? זה באוויר, מתחת ל-- זה הרי לא אותם. אתה שם רק קערה בפנים. כן, הקערה עומדת, היא קצת מוגבהת אפילו מהכיור. המים החמים נכנסים בין הקערה לבין הכיור. זה מציאות, כך זה ודאי. כיור ז-- קודם נקבע בקשר לכיור. אה, אבל מה? ואפילו שאלו שיש להם, אלו שמשתמשים רק ב-- גם במים קרים. אבל נכון וראוי הדבר לא להשרות כלים בתוך הכיור, אלא אם רוצים לרחוץ כלי, רק לרחוץ מתחת לברז, לשים אותו בצד, לשים אותו על השיש המכוסה, אבל בתוך הכיור לא להשרות כלים. למה? כי שוב פעם, כי הכיור למטה הוא חמץ, ו-ו-ובתוך הפסח צונן מפליט ומבליע. ייתכן ואפילו מפוחד סמי חובדל שואס. ולכן, כלומר, מה שאתה שואל בקשר לכיור, שבדרך כלל הכיורים הם חרסינה, חרסינה, וזה כלי חרס שאי אפשר להכשיר אותו. אם זה כיור של-- אם כיור של נירוסטה, אז מעיקר הדין אפשר להכשיר אותו. אבל מה, הוא צריך הגעלה? הגעלה זה צריך שיהיה מים, שיהיה לו בועות. אני עדיין לא הצלחתי. כמה פעמים שניסיתי להכשיר כיור כזה, מילאתי אותו עם מים שהגיע עד מעל הבועות. רק שמאוד קשה לכסות אותו, ואתה לא מכסה אותו אז הוא לא יעלה אף פעם בועות. תביא שתכניס. הנה יש. אלא מה? רק רגע. אלא מה? יש אפשרות של ליבון, של ליבון, ליבון קל. אה? למה לא? למה זה לא יועיל? אינדוס נוה

37:34 דובר 2 גלר דותנה היס בורקה. בורקה חמה שבאה מתוך התנור, הכנסת, שמת את זה על ה-- על הכיור, הינדסה כלי ראשון, מאנש אירוס וגייסו גייסו רוחן כלי ראשון. ויכול מאוד להיות שהרבה פעמים שמים גם סיר חם מתלוקשן בתוך ה-- בתוך ה-- וזה מצוי. אז ממילא קשה לדון על זה. זאת אומרת, אם הולכים על קולות, ודאי שאפשר ללכת על קולות. אבל מה? יש גם צדדים להקל. אבל אם... אבל, אבל דורשת דוחק זה... מה? חם, אפילו רק מים קרים. אה, פושרים זה לא נקרא חם, פושרים זה לא נקרא חם. לפי, אצל האבאים, לפי הדעה הכי מחמירה, אז מזה חת תדע אם זה שלושים. אתה פותח לפעמים את הברז החם לפני שאתה פותח את הברז הקר, שזה אז כבר יש בעיה. וחוץ מזה עוד דבר, עוד דבר. אם אתה פעם פתחת את הברז החם, אם אתה פ-פתחת את הברז החם, לא, לא שם את הכלים, פתחת את הברז החם לתוך הכלי הזה, כן? אז הכלי הזה כבר נהיה חם. הוא כבר בלע. אתה שם לב? זה הוא, הוא בכדי שהוא אם-- מה? מה? טוב, בכל אופן. אם אתה אחראי לזה, בבקשה. אבל אני אומר רק דבר אחד: אם זה לא, אם זה יהיה חם, אם זה יהיה חם מאוד, תזמין, תלך עכשיו שפוך חומץ. ה... מה? מה?

39:23 דובר 3 לסדר מים.

39:30 דובר 2 היה פה אצלי, היה פה בערב פסח אחד מהחברות האלו, ואמר ששלו הם בסדר, שלשאר הם לא בסדר. אז קח, שתלך תדע איך ש... אה? מה? אני לא יכול להבין, אני לא יכול להבין איך זה יכול להיות. הפחמים האלו, רק פחמים לבד, בלי שום דבר מטהר. מה? יש פה. זה צריך להיות הרי טרי לי ווסק. נו. זה היה סיפור שהרבי בא פעם ל-לסדר של הבחורים, והרבי-- ויש בזה שתי גרסאות במעשה. והרבי פעם אחת הוא תמה למה, למה, למה שמו את זה? ואז הסבירו למה. כי מה, נושכים, יש פירוש, אז ממילא זה הופך להיות יותר גרוע. אז זה נשאר שם כל הפסח, הפירוש הזה, ב-במים. אבל למעשה גם אחרי זה, וכך שמעתי שאצל הרבי בבית היה נהוג ל-לכסות את הברז עם, עם בד. אז כנראה שלא פשוט שהוא לחשש הזה, אלא להיפך, לנושא הזה של ה... נו. לא הבנתי.

41:06 דובר 4 יש לך שני כיורים.

41:08 דובר 2 נו, כן.

41:13 דובר 4 מלמטה.

41:13 דובר 2 בוודאי שזו בעיה. אז צריך, צריך לראות שאתה שם את הכיור שזה יעלה עד למעלה, זה שיכסה עד ה... עד ה... נו, אז בעיה, באמת. נו. ודאי-- אבל זה-- לא חושב. אני לא חושב. אני לא חושב. אני לא חושב. בקשר ל... בקשר ל... בקשר ליין, בקשר ליין כמה-- ישנם אנשים שקשה להם. ישנם אנשים שקשה להם לשתות יין אז הם רוצים דווקא להדר לשתות יין. הם יכולים לשתות גם מיץ ענבים, אבל יש גם עצה לערבב את היין, במקום לערבב את היין עם מים, לערבב את היין עם מיץ ענבים. אני זוכר אז פעם מהרב גליקוב[?] שמעתי שהוא, לדעתו, אפשר אפילו לערבב עד חצי חצי, חצי יין וחצי מיץ ענבים, ולדעתו לא הייתה שום בעיה בזה. אבל אם מערבבים שני שליש ושליש, זאת אומרת להקל את החוזק של היין עם שליש של מיץ ענבים, אז זה לכאורה נראה שזה אפשרי וגם מהודר יותר טוב מאשר לערבב עם מים. מה? מה, מה? לא שומע. בסדר גמור. אז יבש, אז זה בלי סוכר. זה יותר טוב. זה גם כשר, כשר במקדש, גם במקדש. בנסכים השתמשו ביין בלי סוכר. להיפך, זה היה הידור ביין בלי סוכר. בקשר ל-- בקשר ל-- הכשרה, בקשר לתרופות. גם אני רוצה להזכיר שכאן חשוב בדרך כלל לדעת את הכללים בזה של תרופות שאנשים צריכים תרופות בפסח, אבל בכל אופן במשחות ובטיפות של העיניים, לאוזניים, אין בזה שום בעיה של חמץ. זאת אומרת אפילו אם יש בעיה, זה כבר במריחה של הגוף, לא לתוך הפה. אין שם את החומרה הזו של, של, של חמץ. מה? ודאי. אבל מה, כל השאלה זה בתרופות שנכנסות לתוך הגוף.

43:55 דובר 2 אז בדרך כלל בכל הטבליות אין חשש. ברוב הטבליות אין חשש של חמץ. יש רק חשש של קטניות. אם מוכרחים לקחת אז לוקחים את זה עם כלים וקטניות. אבל, אבל ה-- בדרך כלל מה שבעיקר יש חשש חמץ זה בוויטמינים, ברזל ובתרופות לקיבה, לבטן. שם יש חשש של חמץ ולכן צריך לשאול בכל מקרה לגופו. אבל יש נשים בהריון וכולי וכולי שמחויבות לקחת את זה. אז יש כל מיני עצות איך לקחת את זה, אבל בכל אופן בשאר התרופות, אני סתם, בקפסולות או בטבליות אין חשש של, של חמץ. בקשר ללתת לילדים אוכל. גם פה הזכרתי את זה. אני, לדעתי אני חושב שילדים שלא יכולים לאכול מצה וצריכים לאכול אוכל לתינוקות. השאלה מה עדיף לתת להם, מצה שרויה או קטניות. כמובן, כל האוכל הזה שנותנים להם, את הקורנפלור וכולי וכולי, סימילאק וכולי. אז לכאורה עדיף לתת להם את כל ה-- אפילו שזה קטניות, מאשר לתת להם שרויה, כי בשרויה לפי מה שכתב אדמו"ר הזקן בתשובות שלו יכול להיות חשש של חמץ ממש, אבל פה קטניות זה רק חשש של גזירה שמא, שמא יבוא לידי. אז מצטער, מספיק לי. אני שוב פעם רוצה להזכיר גם בקשר להפרשת חלה, שכל אלו שאפו בקבוצות, בחבורות, שלא יפרישו חלה במאפייה, אז שלא ישכחו להפריש חלה מהמצות שאפו. כי בדרך כלל כל המצות במאפייה מפרישים חלה. חבורה שלא יפרישו חלה, שיפרישו. וגם, וגם אם ה-- וגם אם ה-- יש לו נאמר קילו, קילו ורבע, והשיעור להפרשת חלה זה קילו מאתיים חמישים בכל השנה, וקילו מאתיים חמישים גרם, קילו ורבע קמח בלי ברכה, וקילו ושש מאות, קילו שבע מאות עם ברכה, קמח בלי תוספת

46:36 דובר 2 של המים. אני רוצה רק לפשט, אולי אנשים פה לא יודעים. אני רוצה פשוט להסביר קצת את הנושא הזה כי ראיתי פה כל מיני בלבולים בנושא הזה. אה, אולי כדאי... רגע, תכף נגיע לזה. תכף נגיע לזה. לפי ההלכה, מתי איזו עיסה חייבת בחלה? כשהיא מתגלגלת, הייתה עיסה או נאמר קילו ורבע בלי ברכה או קילו ושלוש רבעי עם ברכה. אבל הכול כשזו הייתה עיסה אחת. אבל אם אפו עיסה, אם, אם אפו עיסה שלמה שהייתה קילו ואחר כך אפו עיסה שנייה שגם קילו, אז כל עיסה בפני עצמה פטורה מחלה. מתי היא מתחייבת בחלה? אם היה הסל, אם צירפה הסל, צירפו, כך כתוב במשנה, שאם הייתה בסל אחד, אם היא הייתה בסל אחד, אז הסל מצרף את זה לחיוב, לשיעור חלה, ושהיא מתחייבת בחלה. ולכן אם אחר כך נאמר הוצאתי מהסל הזה, אחרי שצירפה, הוצאתי אפילו חצי קילו, אני כבר יכול להפריש בברכה אפילו על החצי קילו הזה. למה? כי כבר היה חיוב חלה. אחרי חיוב חלה לא צריך שיהיה בעיסה שאני רוצה להפריש, לא חייב שיהיה שיעור חלה. אה? אחר כך, רגע, תכף נגיע לזה, אבל זה דבר אחד. דבר שני, דבר שני יש עוד הלכה ש-כשמפרישים חלה על מצה צריך להיות מן המוקף. מן המוקף זה עוד דבר. שאם, אם ה..., אם ה..., אני רוצה להפריש נגיד מכמה חבילות של מצות, כן, ואחת על כולם, נאמר שכולם אותו מין, לא כמו שאתה שאלת קודם, כולם אותו מין. אז לא מספיק שהחלות, הקופסאות האלו יהיו סגורות. אני אפתח קופסה אחת ואני אפריש חלה ואני אתכוון שזה על כל המצות. או עוד יותר, נאמר שיש

48:54 דובר 2 לי שתי חבילות בחדר אחד ו-ו-וחבילה אחת בחדר שני, אז לא אפריש מה-מהחבילה הזו על כולם. אז ההלכה אומרת שכשאנחנו מפרישים תרומות ומעשרות או חלה, צריך להיות מן המוקף. צריכים להיות כולם מוקפים במקום אחד. בכדי לקיים את המצווה כהלכתה, מה עושים? כשרוצים להפריש על כמה חבילות לא צריך לפתוח, לא צריך להפריש מכל חבילה וחבילה. מספיק לפתוח, נגיד יש ארבע חמש חבילות. צריך לפתוח את כל הארבע חמש חבילות ולשים על זה למעלה סדין או מפה או נייר, והסדין הזה מצרף את כולם, שכולם נהיים מן המוקף. אה? נראה, אבל כפי שראיתי אצל הרבי כשהיה פותח, אני לא יודע אם היה פותח את כל החבילות, אבל הוא היה בכל מקרה קורע את הנייר קצת בכדי שזה יהיה, ולא יסתפק בזה שהוא פתח את האריזה, אלא הוא פתח את ה-- אלא גם שיהיה גלוי. אז זאת אומרת ככה. זאת אומרת ככה, מה רציתי לומר? כי ראיתי ב-- זה שני דינים. דין אחד שצריך להיות ל-ל-לחיוב חלה, אז זה דין של סל, שהסל מצרפן. ויש דין שצריך להיות מן המוקף. זאת אומרת ככה, אם יהיו לי שתי עיסות או שני לחמים שכל אחד קילו, והם יהיו מונחים אחד ליד השני, ואני אקח ואני אעשה עליהם ואני אכסה אותם במכסה, זה לא, עדיין לא מחייב בחלה. זה מועיל למן המוקף, אבל זה לא מועיל לחיוב חלה. לחיוב חלה לא מספיק שאני שם על זה סל. זה צריך להיות בתוך כלי, ועד כדי כך שזה, שזה אסור לזה לצאת מתוך הכלי אפילו משהו. זה צריך להיות כולו בתוך, בתוך, בתוך הכלי. אם בתוך הכלי יש, כמו בסל. אם

50:54 דובר 2 בתוך הכלי הזה יש שיעור חלה, זאת אומרת ביחד, אף על פי שזה כמה עיסות, הם צריכים בתוך, בתוך כלי אחד ועוד יותר. יש דעות שאומרות שאפילו צריכות נשיכה, נגיעה של אחד בשני. אם זה בצק צריכים שיגעו אחד בשני, אז זה רק מתחייב בחלה. אבל זה שזה כיסוי, זה לא מחייב בחלה. אז בזה, במאפייה אני אסביר את זה. אני רוצה פשוט להסביר במאפייה. הרי כשאנחנו אופים עיסות, אז כתוב בשולחן ערוך שבמצה לא לאפות, לאפות עיסה שיש בה פחות משיעור חלה. למה? בשביל החשש שאם יש, כי אם העיסה תהיה יותר גדולה אז היא תשתהה עד שהיא תגיע ל... העיבוד שלה יהיה יותר מדי זמן. אז יש חשש שהיא תבוא לידי חימוץ. אז זה אומרת הגמרא שבליל הסדר למצות צריך לאפות עיסות שיהיו פחות משיעור חלה. אבל מצד שני הרי, הרי, הרי, אז מה? אז איך הם מתחייבים בחלה? אבל זה, אם ראיתם במאפייה, יש עגלות כאלו. העגלות הן עמוקות, וכשמכניסים את המצות לתוך העגלות האלו וכל המצות נמצאות בתוך העגלה, ושם יש הרבה יותר משיעור חלה. אז אף על פי שבאים מכמה וכמה עיסות, אז זה מתחייב בחלה ולכן יש שם. אם ראיתם, במאפייה עשו כאלו כדי שלוש מצות לשים, אה, לשים שם איזה מתקן כזה של שלוש מצות, שלוש, לחלק שלוש מצות. שם אין צירוף של סל. כל מצה מונחת בפני עצמה, אז ממילא זה לא מחייב בשיעור חלה. אה, זה לא מחייב בחלה. העגלה הזו זה סל שמחייב, שמחייב בחלה, ולכן אחר כך אם אני הוצאתי מתוך הסל הזה אפילו קילו או קילו וחצי או חצי קילו, אז זה מחייב. אפילו הגעתי, לקחתי מזה רק

52:51 דובר 2 חצי קילו, קילו. אף על פי שהקילו עדיין אין בו שיעור חלה, אבל כיוון שזה בא מתוך סל שהיה שיעור חלה, אז אפשר להפריש. אפשר אפילו להפריש בברכה. עכשיו מה שאתה שאלת בקשר לשני מינים, אז כמובן שצריך להיות הכל במין אחד. אם זה שני מינים, אי אפשר. זה לא מצרף את שני המינים יחד שיתחייב בחלה. זאת אומרת אם יש לי שתי עוגות, ועוגה אחת מתוקה ועוגה אחת אני רוצה לעשות מין כזה, ועוגה אחת היה בה קילו ועוגה שנייה הייתה בה קילו, ואפילו היא נגעה אחת בשנייה, אבל אני מקפיד על הטעמים שלהם ואני לא רוצה להגיש אותם יחד. אני רוצה להגיש כל אחד בפני עצמה, אז זה לא מחייב. שני מינים לא מחייב. מה? מה מה? עמידי כבר הרמב"ם כתוב שיהא כזית. ש-- עמידי עד אפילו משהו. אה? אה? אז זה מצטרף. אז יכול להצטרף. אז אכן אלו שיש להם של חייבי גויים ולא חייבי גויים, אז הם מקפידים על זה. כדאי להפריש מכל מין ומין, לא ממין אחד על כולם, אפילו שיכסה את זה בסך הכל. אה? וואו. זו שאלה חמורה ביותר: אם אדם בליל פסח שכח להפריש חלה מהעיסה שלו, אז יש דיון, דיון ארוך בפוסקים איך יצא, איך להפריש חלה ביום טוב. זה רק בארץ ישראל, כי מחוץ לארץ ההלכה אומרת שחלת חוץ לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. יכול גם להפריש אחר כך, ובלבד שישאיר קצת ויפריש. אבל בארץ ישראל, שזה חיוב חלה מדרבנן, שם זה רק להיכר שלא תשתכח תורת חלה. אבל בארץ ישראל, שזה מדרבנן, אבל זה מדרבנן, אז זה רק, אה, אז זה יותר חמור. אז יש

55:05 דובר 2 עצה לקחת מה שהפוסקים אומרים, לקחת ילד בין שתים עשרה לשלוש עשרה או ילדה בין אחת עשרה לשתים עשרה, שהיא מצד אחד היא קטנה ומצד שני היא מופלא סמוך לאיש. עניין נדרים, מופלא סמוך לאיש, נדרו נדרים. מצד אחד הוא קטן, אז אין עליו כל כך איסורי יום טוב. רק מדרבנן. מותר לו לעשות מלאכה, אפילו לפי דעת הרשב"א אפילו דאורייתא, בהקרוי לצורך ישראל, אבל שבות לצורך עצמו, שיהיה לו גם מה לאכול. אז לקחת קטן בין שתים עשרה, זאת אומרת ילד בן שתים עשרה לשלוש עשרה או ילדה בת אחת עשרה לשתים עשרה, ולהגיד לה להפריש חלה, והיא תפריש את החלה, להפריש חלה. אז ממילא החלה כבר מתוקנת לדעת כמה פוסקים. אז ממילא אחרי שהיא לא גדולה, היא תפריש עוד הפעם, כי זה כבר לא טבל ודאי, כבר לא טבל ודאי, אז מותר כבר לגדול להפריש. זה לא מתקן כל כך. כל האיסור של להפריש חלה ביום טוב זה מצד מתקן, מתקן מנא, אבל כשהיא כבר מתוקנת אז מותר עוד פעם להפריש. זה אחת העצות. אה? מה? מסתמא לא. זה מחלוקת. מסתמא לא. אה, גם בשבת אותו דבר. למה? לא רק יש עניין אלא מצווה, שעד כדי כך שאפילו זה יש בזה ש... הרי ככה, כשלאדם יש כמה עיסות, יש לאדם כמה עיסות. אז השאלה מה עדיף? אנחנו רואים במצוות מזוזה, אנחנו רואים מכבדים אנשים: תקבע אתה מזוזה, תעשה ברכה; תקבע אתה מזוזה, תעשה ברכה. זה לא דבר הכי פשוט. איך מותר לברך? כי למעשה, כי למעשה אם אדם שיש לו בית ויש לו חמישה חדרים צריך לקבוע חמש מזוזות, אז לפי מה שנפסק בשולחן

57:25 דובר 2 ערוך בסימן רי"ג בשולחן ערוך, אז הוא לא יכול לכבד כל אחד ואחד שיעשה ברכה על דלת אחרת. למה? כיוון שהבית של אדם אחד, אז החובה היא חובה אחת, וכך יוצא שמרבה בברכות שאינן צריכות. ואותו הדבר כתוב שם גם בחלה, שאם אדם שיש לו כמה עיסות והוא רוצה להפריש חלה מכל העיסות, מכל עיסה ועיסה, כמה מינים, אז שלא ייתן לכמה אנשים להפריש ולברך, כיוון שהחיוב הוא על אדם אחד. אז ממילא, והוא מדמה את זה לבדיקת חמץ. גם בבדיקת חמץ, אם אדם שיש לו כמה חדרים ויש לו כמה אנשים שעוזרים לו, אז כל אחד ואחד יברך על חדר אחר? זה לא מובן, שהוא יברך ויעשה את כולם שלוחים לעזור לו. כך הוא אומר. ככה זה בחלה וככה זה ב-ב-במזוזה. אבל זה בסימן רי"ג. בסימן תנ"ח שם כתוב גם הפוך. שם כתוב שבליל פסח נוהגים להפריש חלה, להפריש חלה מהמצות, ואפילו אם יש לו כמה, כמה נשים, יש לו כמה... שם מפורש גם בנשים, שיש לו כמה בנות בבית שמזכות את כולם. הוא ממש אומר שם שאפילו שכולם של בעל הבית אחד, אבל בכל זאת ש... זאת אומרת כנראה שאצל החביבות של ליל פסח להפריש חלה, אז לא יסתכלו על הנושא הזה של ברכה שאינה צריכה, אלא הוא מפריש מכל אחד ואחד. השאלות פתוחות, צריכים להיות פתוחות. זה פתוחות. השם יעזור שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, ונזכה לראות את הגאולה של מלך המשיח תכף ומיד ממש.

59:19 דובר 5 בבית אמא, אני מברך את סבי, אחר כך אני הולך לאמא שלי. אני מברך גם כן שמה או שהיא יכולה לברך?

59:24 דובר 2 היא יכולה לברך, שתעזור לך קצת ואחר כך אתה.

59:29 דובר 5 אתה תסביר שם ב-

59:30 דובר 2 זה של אח שלה, שהיא תברך אותו. ממש.

59:39 דובר 6 עם ישראל גאה ועמדו ובייתי עבודת אלוהו. עם ישראל גאה ועמדו ובייתי עבודת אלוהו. עם ישראל, עם ישראל. עם ישראל גאה ועמדו ובייתי עבודת אלוהו. עם ישראל גאה ועמדו ובייתי עבודת אלוהו. עם ישראל, עם ישראל. עם ישראל גאה ועמדו ובייתי