חזרה על התוועדויות שבת פרשת וילך וראש השנה תשמ"ו

00:02 ברכה היא סלן, יודעת ודאי מנחה החור מש. איין מינוט. דמזון הוא בן המאמר. המאמר בסיגלי של שיח. זה חשוב מאוד. זה בקיצור, שוב זה הדבר לכאן. זה די כמו שאת נשתעל ומאיחד. הוא רוצה פתרון. אתה יודע, ינקי, חושק בפרנו דברים פשוטים. ברוך אתה שהכל בפרטי סינגל. זה כתוב בספר בודק ישראל רצף של יונה בילט או סוף ארבעה במצגת נשמת ישראל יראה שזה כזה ישראלי. פרנדרוף כמה ביאורים, ואחד הביאורים בזה על פי מה שכתוב במאמר של נוה. כנגד עמיים פשוטים. מה כתוב לפני מתאר. ורק מתי נגרס התשוק? עד כדי פשוט לא ידבק. צריך הברוך שצריך לאהוב הם ודאי כסף הוא תשובה מתיר. אז המבאר דברים מראים על הבוס הדרים פשוטו וחסרו נקודה בנקודה. זה פרם הדרים ורק פעם אליי עיר הולכת. וזה החפץ החפץ להפליא. הכתם להם פעם עלי. עבדני הם קראו זה החץ. הם קדמו לשם ובלחן אם קלייפטר דו היא שהיא דווקא שם פעם עלי. ודלא שם פעם הבית של חיים פעם. וגליך נדר ודוקטור חוטים זה פעם אליי, זה שם יפה ערב. ודסל נאך ווייניק און דער תשתוק ודפק סבלנות. זה ברור להם. חזק זה שדרים של מציאות. זה א פריער א פריער פרמינגטון תשובה של כל כך פרם דברים על עניינים ושק. וכמדובר כמה פעמים עד אל, אתה יודע שנדרשתי וצריך את הדריי המודים תראה ותגמל לך את הנכס שלך, זה פרט רשתי וימים של תשובה. ובפרט נאך שפעטער ימים של סליחות. ובפרט נאך שפעטער ימים של זה ערב ראש השנה, שזה לא ישים לב אליהם ולמה חצי מכירו גיסה מעלה עניין. ובפרט נאך שפעטער בליל ראש השנה ועד שזה נכנס לראש השנה

02:40 אחרי ראש השנה. ואתה צריך לשבת מלך על כל הארץ ומדקה סעים דברים וסעים צידאת. זה כבר נישט נורמאס והוא מסכים לדברים בניגוד לעניינים רוחניים. אתה צריך לתנקות בניגוד לסוד בגשמיות. אתה צריך לשנות את עצמך טוב כדי להיות מלך על כל הארץ. לאחר זה קומט דער דין של עשרת ימי תשובה. זה דווקא תשובה, זה המסך החכר נפט. ואז זה החכר הרעיף ומזל גב, ואתה צריך לקום פה, נו业来ערף ולא יפנים. ובלב זה עיקרי תשובה דווקא בלב. ולב זה בתור מסומלת דרגה עשרה בית. ואתה צריך לפנות אליי. מצד עניינים שמסוגלים לתנאל, זה בידול לילה ראשון. איזה שנייה מפנה אליי. אבל לגב זה החכר, אתה צריך לזנוש את התרצה, זה מחייים מערף ולא יפן. ונפ דרוב, זה אסמן עופתא. ימים של מה זה תשובה של עשרת ימי תשובה, זה רץ פנים בפנים. וזה הגמר של דרוב, זה דווקא ביום הכיפורים, יום תלפון הבית его. וכן, מה זה בשביל זה דרוב, סא... זה, זה, זה כמו זה, זה, זה, זה כמו זה של המאמר נום היי. זה דרוב תחפצה. אתה צריך בכל תשובה את החולדים של הסתר. ושמה זה את מרץ של תשובה ושיתן תר. וסטר היא, אתה צריך את ההיר כפעול מהפרן דרר ופרן דלבוש. ובגלל זה ימים של לבוש, הלבוש זה חוזר פה כמו את הרגענצר שם שם בהלל, אבל ראש השנה צריך להכין הקרחה נראה. פספרנדרים פון קרח ופרנדרים פון שלג. קרח זה, זה אתה שלג, זה פצפרנדלבוש, לבושקס לקחי ודרים פון שלג ופרנדרים פון קרח. פסביידי דחייני לכור פון גלידה מאי. פספרנדה מיין די אשפה. ולפסדוס ורציני גלאסי נשטמר די אשפה, נשמר די רע. או דוס ניקר דפון-- ד-ד-דקרח,

04:40 זה בכלל זה דיפארסה. ודבכלל זה דיפארסה שבמצילס לביאה. ודפון באר דמצ-- המציס. אבל דרוף כנראה חילק, טים דגדים פון קרח אזים בגדים פון שלג. פסקרח, דשדגוש, יבששס ורטק פרהרתי. ותי דפקמי אלי ממאפציר, מאשייקם בדים-- בשלג. ושלג אפילו בשט דששלג, ידע סייחת ניבשא דימיילים. ידע מר דימיי. פסמשי תשימים שול, אפרנדה איפונא הלם, פסוורטה כי ההלם ורטק המציס פון וועלט. פרנדה בר מצ-- אה, אה, דדרים פון קרח. פרנדה בר דרים פון שלג. אמדוק כבוד דפוטס ורטה מציס, דסיגור כי מציסן. זיין דיק שלג ידע סייחת מיין בילי. זיין דיק-- שנישטים אגלאדה מיימש אפילו דששלג ידע סייחת מיין. נוודן דסהרצה דוורסי די-- פיתווי, דיר דאט סליפ תורה. דאט הוהב מא-מא-מא מציס פון וועלט. תורה ליבשמיים, דן בשטיד הגנץ מציס אלם. אם דן בשטיד הגנץ מציס מר טווין פון תורה. ודרדרים פונאה נייט. פרנדה דרים ושישה נייט. נישט נור דרטייך שסימשטוקינג. פרנדה למציס מדוכס. ואס ורטה ניוורה, ורטה ואך אומית ועתים דמניוורה דתממכהפיל בניפל. יבשה שמדוכס. ומזטים ככה פיל בניפל איסא סדא. ניפל נר אינדם ניפל דטים ככה פיל. אדר ניפל אטף בוטלסם ככה פיל. הרי דברה מציעס. פרן הברעיין וקיודר סיפר. דקרזטים דם בולטים. דגל החילק בולטים. כהו מציעוסים מרניף דר ככה פיל. ודאת החילק דכשוות אתוי שווה אלוה. ובכלל דדחילק ממצרי בסטר. במצרי דורטים דה מציעס פונדברי. דגנצר תייך מצרי הבן שייך. דגנומלו שמצרי עציו יבשה. סדא אימצר הבן אסווא מגידים. סווא מגידים סיו. ידוס עלין. אמדק מצרי דוס עלין דחמיחייך סדא פה מציעס פונניברך. עונים דרף פרם די דה וגבלה פון וועלט. וסכל המצוות שם דיוורם די דה וגבול. נוודן דשא עודינג ודראה בסטר גס. נמיס. ידא סעין וסית. דופסם זטים ככה פיל בניפל.

07:15 אונדר ניפל בוטלסם ככה פיל. משאי כנבדרין פון תורה. תורה דר תייך. אדר לגמר ניטוקי מציעס. איפ לגמר ניטוקי. נידה פסי משתקי בולטים סדא בולטים. אברזטים דם בולטים דגנצה מציעס פונבולטים מרץ ויתה דוס. וסדה בולטה תורה לא בשמיים דבנה מציעס פונבולטים. ודם בסטר דגנצה מציעס.

02:15 דרך קשר של תשובה אלוהים צריך. דווקא דרך תשובה אלוהים, זה לא נראה מסביב לפנייך וזה נשבר בדמים של מצוות בני פתח תקף. וזה ספר שאתה פונה אליו, עליו פונים. אף פעם אתה לא יכול לפנות אליך. ודווקא תמנוג, גיטן, על ידי זה של ספר אסור שמקשיבה. דווקא ברור שאתה יכול להגיד שהוא ערב, זה ערב אליו פנים. ולמה דווקא זה המציאות של ערב? זה דווקא כלא, זה דווקא מציאות של עולם. ומה תתופף דרך של מסר שמקשיבה? אתה פונה בפנים. אתה פונה בפנים. אתה שואל מה זה לי סמיא ואיתי צהרה? זה גם שלוש אלפי מציאות. זה איך? וזה קשור בצורה לדבר אלוקך. אבל זה איך דום הוא זה דרך של אלוקך. וזה בוודאי את המציאות של עולם. וזה דרך של אלוקים. זה גם אלפי מציאות של דבר אלוקך. נחרבן לגת הוא רשע. דרב גשקל, אה, יוסף דסדר. אה, תיפקת למד על הפסק חפחז, הכילה להזכר זיקרי שוטחי מושטריך. וודאי גם, גם רב תפשטן זה יקבל זיכום תרתי מושטריך. מגיפתן משהו בין התמכל ונדידן ומה אנדרטה שתת תמכלים בשום, שזה יהיה על אדם בפרזונדר. אנדרטה תגרש לדיסקנים. ודודי סכנים יברגן נן. אבל שטריך הם גשונטי שנגט אם זיקרי דיסקנים תפשטן. זה גם דרשי עם. וזהו זה את פוגדף תברגן. בוקום תברא הרצריים שייטת. ורשע זה גורט פלוד נגדך דברך משומקה פשטית שמעצמה כמו שזה באלקם. ואתה בנגד דרת עם רהר. גפרם ברנטר דורפן. אז גפרם עם פירל שיינז. ודיפירל שיינז. ודיפירל שיינז הם נגד דאלת דיפצושם אביי. נברנג דרטנה וגפרם דרטנה קול, קול מילה ומילה. ברנט זה פרנה פרוי, אה, שטיט אפן אלע ווערטער צוזאמען. און אחהייפרן קול מילה

06:20 ומילה, פיט וויס איז בעזונדער. און דאס איז א חלק וואס איז נאך קודם און צום קודם. אבל רב' שמעון בר דרמינן, וויי דאס פלארנט ניג די חמטלען פארשטיין די ענין, פלארנט ניג די כבד די קמא מרה, פשוט בעל הקם. נמיגער הרמב"ם. ברענגט דער רמב"ם, זה מחשבה וספיצעלעס אויף הקורבנות. ברענג קאמעט אז מועץ אויף אויב די מחשבה של מעשה, מחשבה של מקום, מחשבה של זמן. אין פרק י"ג. מחשבה של זמן, כותב הרמב"ם, השוחט את הזבח על מנת לזרוק דם, אבל ווען אם דם אין נישט עם זמן, אז ער להקצר ממען און נישט עם זמן... פיט בשעת ער שוחט. און בעת השחיטה דערגעטראכט על די זריקה אדער די הקטרה אדער די אכילה של דעם שולייב עם זמן, אז המחשבה פוסלת בקורבן. ווערט דער קורבן פיגול. ווי איז אבער? אז לפעל טגעטרכטן מדעף. או שפייטער טראמקטער געווען שולייב עם זמן, אז געגעס איז שולייב עם זמן, איז דאס פסול כוש דעם קורבן. דעם חלק וואס געגעס איז שולייב עם זמן טעקסט א קניט. אבל דעם חלק וואס געגעס יהיה עם זמן... איז דאס וואל יונארטן און געמאכט דרוב דירך על הזבח. וזה זה דבר פלא. לכו וראו, אין מתייקים קור במחשבה אין נקרית, אבל אף על פי כן דהמעשה הוא עיקר. די קריס מחשבה זה לזיין קום תחת שמאס בפה. וקום וקום עבור בית עמם. זה הטרחט על המחשבת. אבל, אבל מה זה פלא מאמי? זה זריקה למעשה. אמנם מרע. די די רמב"ם גופא, גופא זה את הדבקות של מעשה. זה שאת מחשבת פסלה זה סקורם. זה דווקא בשביל המחשבה בשעת שחיטה. זה בשעת המעשה. מן

08:54 הטרחט סתמא וזה גורמש. זה את נוח נתן את גופא דרביין פסול טוב בשעת שחיטה. זה תדריך על המעשה. אבל אם כן, זה דוך מתפשטנדיג. בשעת הטרחט זה רצף של שלב זמן. או דרך מקרה של בזמן פסול. בשעת הפעלה של בזמן מה החלטיות? זה זה סתם העדר תבושת בעל הקם. וזה זה את מודה. חג שמדבר עם בם. אז זה די עניינים של מחשבה, וזה מחשבה וירק. נו, דעם די מחשבה פשוט כי זה הטרח בשעת שחיטה. זה זה מחשבה אסורות עם המעשה. וזה מגיע לענייננו. זה פרנקן. דיבר כמה פעמים בשעה זה יטרח את המחשבת טובה. האט החלטה טובה. הלו, זה רבי תרק דרך המצף למעשה לריכון של הפלא ממש. זה ברן דרוג גופא בשעה זה של הגויים. זמן טראכטות זה שואל מה מצוקות של נשר זה תשובה בכלל. הוא שב תשובה בפרהד. אמדרוג גופא בזה התוועדות וזה מקים של דעלה דעמה של רבן. זה דרך זה מחשבה. החלטיות דרוג גופא. אבל בשעת המזבין זה מתמית את הסחמ"ל. וכמדובר כאן בפשט עם דרשת הר"ן בנוגע דנבו ונוגעת בזבין מתמית. ודיבר רבי, זה שאתה שואל אם מכת מרגמה, זה הפרק של חב"ד. אתם יודעים מה כתוב בפי המרדום נרצח במילל על זה? זה בכלל לא מחשבה, זה חלק מהמעשה. בפרט, אתה מצטרף בזבין מתמית בפרל גם עם הרמשטי. ומטייל, מטייל שייניץ את השם דרטייל על דנגל חיים, וזה שצריך בלאב החיים שזה מפול שבת. זה צריך להיות סלח מאז הזה ניון בייסלאך. ואתה בנוגע דרש"י, די אז בורא את זה. זאת זאת להבין את הקב"ה. מישהו מביא לך כילה, לבטה גראטה, גראטה ניון וזה בנוגע שפטר. אחרי מית. במילא,

11:14 זה כתוב כאן בזקן שוטחים שטריחים. זה לא שזה בנוגע לעבר, זה גבר סתירה ושטר. בנוגע לזה להבא. זה כתוב למה זקנים? אז זה אני ברגע מית. ואתה יודע שייניץ, אז זה רק את הפסוק קריר. אבל הוא יודע את זה שמרי חבסב סרפח. אבל זה מחיה ומכים עם מאמר מיסה. ואתה משמעות גבר כמידת כפר. וזה, זה עוזר. אז זה, זה מה זקנים ז"ל. ואדרבה, ואף כי אחרי מית, וזה, זה עוזר. זה, זה בבורא את זה בשטריח. אז זה, זה גויד מה זה עושה מצד של שטר מכת. ומרוב זה זקנים, הוא לא זורק במה עם השטר. בשעת זה, זה במה עם השטר. רש"י שפרט גבר. פירוש שטר, מה זה גבר של שטר מית? זה, זה הדהר את זה. חמישית של שטר פרל זה עושה. וזה, זה דוך סתם זה. בש"ס דרמי ספש רצח וגן עדן. זה אפילו נשתוק מצא השטר. זה עומד שם השטר בפועל. אם גנב כשטים טיירא סתם מציא פון השטר. זה צריך לן דרך של אפס. ומרוב מדה טבעם, אדרבה, דווקא כמו סתם פון השטר. אדרבה, הבית הזה פרצוף דווקא שכר. אז אם בחוקותי תלכו, ונתתי גשמיכם בעתם. אתה לברך סמוני בפער שזה ודאי פעולת השם. הוא סלבד דאף האי שכר איניט ולא קח שכר בעולם הזה. נו, ודרבנו דווקא נוחס תשובה. יזדק דרבם. אז היינו יכולים גלם הבוס נשתעל מהזה. נורא דווקא בזה דין ודמעי בראשון. גיטם דרבתי כל שכר טבע למה זה הגשמי. בזה על כן המר דין ודמעי בראשון. ודווקא כחכת עם, עם דם טילים פון הייטקן שיר פון דיבריי כי פתח. והיית למרץ של ג. סלבס בבור איש מרחוקו.

13:24 בבור איש מרחוקו ושרצף אין צער. אז סרדם גיטם בארץ של ג. כי סודא סיינפורט הייתי. הייתי אם דוך טראכטן וואלה פרום ארץ של ג. דאף פרום אונטר דיך המליון גוי. או נכסים גימלי אז מצינו צמדי גויים עם שוויץ. או נכסים גימלי רוקן דין של מיץ לבנון, אה? וואלה פרום דעם גאנצע פידרון נפש. ודפרום סתם עם גויים. ער וזיצן פאריך ללרן חסידים. ומאותו די מורא. וסום דוכי פיפום גלע געווען. ואדרבה, אם תגיב תרם המנוח שם נפש. וואלה פרום סתם את ארץ של ג. ואקט מען ניט. אז סלבס זה בית לאמרת של ג. ניט חס ושלום. דווקא פרום גשמי, סלבגשמי. ומדוז נידרתי מרת פון הבית של השם. נורא אדרבה, בבור ישמור חוקם ושרצתי בין צער. אז לדעתי זה מאן ארץ ישראל. אז דווקא דודם ושרצתי כסכניון האלו ופעל דעת ביד ומפעל תעלול כזאת על כל שמע שמע תעלה. אני אהבתי עניינים של עולתי לקרוא אותו. זה פעל דן בבורא שמור חוקיו. ומדרבי צליב דן גיט מען דאל העצרת, של גיט מען דאל העצרת. שליוון מהסערה במלחמה. רבנו מתחרה עקבות משכך, ודווקא שמאמר זה סוף של המלחמה. היא שליווי דן גיט מען דאל העצרת. אז למה גיט מען זה יפרט? דווקא זה די פשטה אנשי חיל, שזה מה זה פה? זה פשט אנשי חיל. מה זה טוב? מעשי פרסום? ניסה את הקשר או את הטרור הפרקטית. פרסום. אז זה דרבן הדרבנות של הרינו. ולו כך וכך תותר. זה גם כן חשוב. זה שזה די אנשי חיל גיט מען על העצרת. ודווקא זה שרגשים למלא את המיינד. וארץ של מאמרות של ההילולא. וזה אחד פרל למעיינה. זה מה שרצתי בקמני קמץ. אבל רץ על

15:29 פי הנשיא מסומס וסיימנו את הוועידה ששואבת כל הנחיות היא מה שטרם הודיע נוהגי וסוחר המלך למען הסכינים. אז מה שפשוט עם סביסמא נוהגי וסוחר המלך. נרדף לרוב הסנגר. יד נעימה מסביב. הבשאר סביל שדה העצרת. וזקן סובייסת והסבייסה סוב מדרדרת, וזה עלינו בכניסה. לצרכינו זה עלינו בחיים. נרגנוט זה רמיט. וזה פרום ודרבנות של מסעין גזרת אחי דוין עניינים. ומשל הרבנים. משל הרב צדוק. מה שמתנו חושקים קצת עוני זה. וזה מובן מאליו אצל גרייטר שנגרף גם את הבאר. הגרעץ וגדי והגדי והשייכות עתו. ומלאכי הלא רש ונגזיל. ידע עניינים וותומות נאך ניט געטאן זה. וזה בן גד המיתלה רבנס כמקן בן גד המאוטו רבנס. ומפול פקין איצטער הילדר, הילדר הרבה דר שוורע ומר דרוקס, והוא הוציא נאין דרוקן ומפרסין ביינוח המאמר ונוח ספר המאמרים. על זינגל ומגלה מוודס. הפנין סמכתך גמצויד נאמנה מפר ויינה פר די פשטי אנשי חיל. אמדלטן נפאצם עיוני סונכס ביניש ושפרגן די כי פרבוס. ודרדיין פלסן גמרנו שכם המלחמה ומסברת דר כסי מר יאללה פרס אפונים. ודאס הטמנוך ועיינדיג. ודאס הטמנוך ועיינדיג אין זמן הגלות הטמבל שוין. ואף על פי דחושך יכסה ארץ וערפל לאומים, דקמציית מאתש כי שייכות. אייד אפילו בין הרגיפונט הכי מצרי ובבית של המצרי. יבא הם מלכות בני ישראל ערב במשווסין. ובנגיעת סווס, בנגיעת עניינים ודגרת לכוח עצם מצרים. ודזה דבר פלא. די גאנצע סדר רבש תרגומת אייד אוויס מסתדר. בדה יש פטר. בדה יש פטר אבל. אבל בשעת ערב ביתם המצרי גמל מלכת את החליבה ושמאלס. והמיצר ותמבגל לנגזר התמיט. ואתר מבגא אבל היה גוון. אז למה זה עשית את גאנצן מעשה? מה זה לא קנט עליי נמל? לכתחילה.

18:23 ובשעה זה גוון זה חושך, גם את גוון חוט מהסוללת במשוואה, מגוון על זה את זה בקנט רואה. ומה זה אפילו? ובפרט זה זה קומט דאָך. על פדים קומט דאָך דאָס. ובגמרא זה סייעוד. אז זה, זה גטיינט, זה כבר זה פול יאר מארבע עשר קומט דאָך חה. זה גטיינט, אבל גווים בפסח גטיינט, אז קומט דאָך זה פול שעה. ומה זה את מדבר פטר טיינווך מזה? או מחיוון נמיצר וגנליגן, או חוט מבליט. מזה גאנצן זה, מה זה קנט קיימל נמל? זה טארס ואייז נמל צישט. אייז עליי נמל צישט. ובלדה בפעל פול, זה דאָס פולט, זה חום, ודאָס גהרצה המצרים, ואף על פי על דאָס קומט נמל צישט. אבל צריכי, זה סדר ערד גגב, שפּעטער, ועל פעל אדר מצרים, זה דאָס גגב מרציין נמל, ואם נמל צישט לאמר זה גיין, בבור איש מרחוקו, ומה זה בזה פעלת מחיילי. ואתה בן גדם זהר, ובכלל זה חילוקים דוקטור, כעקודים בכלי אחד. אדר מזה קודס קומט דאָך זה בחלקים. זה פרן יונם מנה זה, תקדל זה שומעויי ואלק שאין זה זאמן אדר דזה. פרן יונם כלולים, ודארט נמל בין בכלי אחד, ודאָס כלי אחד דום, אין ציניט נוראיפון פום אחד, נוראיפון פום יחיד. על דרך אם תהיה אחד, זוקס דארט נמל דף יחיד. פרן נבריין על דף קומה בחלקים כחס פרט. ודזה זה קשר עם תור המבה. מחשבה, בשעת התרחת המחשבה, בעת השחיטה, פסול כזמקור. וזה חלק של מחשבה מתמיישה. מחשבה זה אין כללי. מיישה בשעת האף, לפי הזמקור. אם ידר כזית, וצרפתי לבדונדר מציף. צייב נגיעה סואסן, צייב נגיעה סדריקה, אקטורה. ידר שקל לבדונדר מציף. בשעת התרחת אבל, התרחת, תרחת

20:54 לבדון הגנציני. על המחשבת כמו צדן. התרחת לשירט, אף על דם שקילה, ינם שקילה. ופסודר צול, ון תרחת דורס. התרחת בעת השחיטה. וזה פס בעת השחיטה. בעת השחיטה, שחיטה דרך כבר בונדש כוויים פרטי. הלכו להשחת, חומר במקום אחד, עם צבר, זה די סימנים, עם צבר גופן. זה ברדר, זה הש, ניט השחת עם סימנים. השחת הגענץ עם בהמה. דאָס פעל, תלכלה בהנה קולה. אז היא וורטה געשחט'ן, בירלי, צדה אובר דורט, פעל סוף דם מובערכת. זה אין כלל. בעת, בשעת התרחת, בעת השחיטה, מחשבה, זה סוגיית עם כלל הפקור. בעת האף שפטר, אדרמכת שפטר, ומחייליק של דם אף, דם שולייבי זמן, זה כזית, סוגיית השלייבי, מה זה, מצויט כזית, חטף נט. בעת המחשבה אבל. ומחשבה בעת השחיטה, על דאָס היהיו, וצרפונו מציכלל השעים. ובמל דרך תספיקו. ודאפו גונטרות טכס, ומבדה סעדק. וזה זה חילק. איך בנגיעה, סום ויה רק תקדים בכלי אחד זה וזה קומט צוריק ביז חוק. ובעבודת האדם זה בין ביידן ין. פרנדל אין וזה בין בכלי אחד ין עם כללים. פרנדל אין וזה בין פרט. במגיעה שאין פון המונה היא דה שייך צו זאגן דר פרט ין פרט. אבל פעלט אין פרט פעלט ציקללה שאין. צריך במגיעה תורה ומצוות בכלל. עם תורה ומצוות איז ידע מצוה זה בין תקיף ביז פרטי בהידור. ונבדה אין דך פלטה די סרט מצוה גרר מצוה ברסל פקן איז אבל פעלט אפילו פרט פעלט סרט מצוה. ידע דך זה בין דרי. מה שאין כן במגיעה שמונה ודאָס האוזינג אין נין. זה על דבר במגיעה קבלת השר. איז פרנדל חילק. וקבלת מלכות עם קבלת גזירות איסא. אבל נגיעה קבלת גזירות איסא ידע

23:24 גברא פרט. קבלת מלכות זה זה אין צנוע. ונעידס פעלט דסנוע פעלט צי גאנץ. היא דה זצנו במגיעה קורבן. וזיידע רידה דבין הקרבן פון ה' אבשר. אדם כי יקריב מכם. ומדרבה להילולה דסמבאר ברוך עם די מאמר פון די-- עם די רבן שיל דסמבאר ברוך עם די המשך פון הילולה ידוע. רז קרוב נוהלה דרז די עם סוף. היא זצנו אז האיד וואָס איז אין כללי עם דם קורבן. די מחשבה בכלל דס אין, אין כללי. אייבס פאלטן דרוב. ונרגיסך נשתי בר דיס מסרים כללי פון קבלת מלכותי ימל תזיין פון פיגל רחמנא ליצלן. בשעה סברתי לאידך הדיס מסירות קללות ספרם, גב אפילו פשפטר אסלטינה פרט, זה סנדן פרט, כם, כם פיגל איזם. ארשן איברגן, ארגיוורן הקרב, באף פרט נישט לערן, אבל בכלל זה גוורן הקרב, רב דקורבנו אל הדרא דלימפסד. ודוד הכסת בצרתך עם עשרה שראשים דראשן, דכמי מרן. דמי שמצוות צריכות כוונה, ופרן דכוונה פרט ופרן דכוונה כללות, ודכוונה פרט יש יתירים, אני לא אסון משקד דכוונה כללות. וסבזה דכסב נגד דיס קשיות סום רבנו סידראין. אז לקלריש וסנגד סדום כללות סנגם, איזה כעבר על דיך איברגן בכלל עם ההשכשות כללות. ודי השכשות כללות זה בין ענק בולוס. וסיימל טו, פום פיגלה דרריש. ונזרת הקרב, נצרת דקורבנו אל הדרא דלימפסד. וזה עיקר מקל זה. חז"ל שנרוא, מדל שנרוא סום גולס. וסדכה, וסדיפור שנדרשיר, עד מאסה, וסעסל פי, אמראתך, גראת פריר, אמפרקט אישתי פראווס, סבר נישט כניעו סמפרקט קשיות. סנישט כניעו סמפרקט פראווס. מכאן הברניט סייבל'ה, האים וסבון גולם על שולחן אביה. וסאפילה איי מינות דכמגיע. נובר דקתיכן תניא עד איי מינות. וסכת שדכי חז"ל אמיילו ניטחל אל הבועד,

26:13 אבל איי מינות, ונסי נישט בי דאס זה. ידעך זה הרט עם תניא, בפרט זה נישט המינות, זה שהטוג ונהיור, ושינתיים תביאור. יזיתו לדרשיר. ומדה גמרא פסקה: תיפח עצמן של מחשבי קיצין. וזה שהגמרא היא סנהדרין, אדמו"ר פוסקי דין. זה חב"ד אז מגיד דבר עוליין, כי חוקיו ומשפטיו טוב. וזה רב שירסון הזה, ומריס, ומפנגולס, ומקומי גלייכן, ומילא פרס לפניים, ומחלב למסר. עם אה, אנף, אה, פארברענגען, פורשמה. דרבי קשת מגין דאלע ניגונים פון די רביים. נחד לאו די ניגונים, רבה רקף דרעין, פון די ניגונים, דאס קומט דאך בהמשך. פון דעם, נק, וסם ספארסון גיוורל. וסם בריצרי די רביים, וסם ספארסון גוון דרבן נשי דריימן. ונסם ספארסון גוון מדה, מנה, מדה טעם, וסבאל דסם מדה טעם, דאך שרי, שייכר צאלם. זה נישט המן הוגיו, וסם דסם סדרבעים, אמגיטון. נו, דאס ראעין. ודאס וואט השייכר צאלב, אז הלכם בדרכיו, אדער דאלב, אז וויל, ומגרצן דאך ללכת בדרכיו. ודזה, דמגיע סדה מנה, ודסוון רשמה. ודאס, ודאס, דטעם, אבל, ודאך, ובל דראשמה, ושאר, זה חרומה, איך סדיף, זה נישט נרצחיל, את השנה. ודזה ראש השנה, ודזה טייף, סונה ראשית, וזה ריקל, וירדם גאנץ הגוף. ומחר, פומיה, ורטסרים, תכין דאלב, עיוור. ומחר, יזכת, וזיין דארט, תפיר, תראו מזה. וזה דל בדאך, בנוגע ראש השנה, דכף של נם יורן, זה דל בדאך בנוגע ראש חודש. ושורשם דרבדה ואכן היא ראש השנה, נישט ראש חודש. ורצח את החיכת והיסק שיר הרמב"ם. רצח את החיכת על ספר מתס-- אז דמוס הפיים פורש לו, שמחת פש, דפיה צר על מות ראש חודש. ושש במשאב, שקבלנו אחרי דריימוסף. זה בעל דת, דזה חיים פורש, זה פרט פרבינת מן השכת. מיד המראש היא ישראל, וזה

28:50 שקבלנו את המנהג. וזה דרב, נסידרם את השלט, שקבלנו ברמ"ש מסידון. אבל על דרמן, בכל ראש השנה, על דרמן, את המאופרב, את המיטלרב, את המחסיידיק, את המוהר"ש. וכמוהו, אז בעין-- אז שפטר כבר נחת דהנהגת בין שוויר, כבר נחת דמן נחת מרב נשמת סידון. וכמוהו בפשט, שזה צריך להנהגת דמן נחת מרב נסידרם. ועל דרמן, ועל דרמן בדיבור דווקא. שאת השריד קנו בגילוי בדיבור. וזה זה חקש, ומיוחד איך מצרה שלו, ושבעל דת הרשנו, גם דדריף נעלם הדיבור. ושר ממר סיני ורינה, בדבר הווייש מנה. הרשנו רבי נעלם הדיבור, ומסדר על דרמן בדיבור דרבי. וזה שקבלנו דנהגי חת פריר, אבל דבם ודרבת על דרשלט. אז שדרשלט ברבים, מהיש ואדות, וגישת משה חת אבדרוכם. ודריף מצפוץ אל דירב, ומסדר על דרגבר נהגה פרלם. בהמשך, שזה דה מנהג, זה דה פרבון איך מדה מין פון ניגונים, ומה שגרתם דה באריכות, בשנה שעברה, אז הניגון האט נאך א דרך דמעלה לגבי דיבור. וזה ניגון, וזה חיים, ונקום וסלב, כל הפנימיות דלא ישתמע. וזה דווקא הרבה מאוד מדמים של שופר. וזה שופר שטיית השופר אחר כך רציבות זה חיים פון כל הפנימיות, אבל זה לא מדברים. אבל זה לא מדברים. זוכרים את המנגן בפה שאת המלמד פון כל הפנימי ומפרטים מיט אים פון ברית מול אדם בגילוי בפה זה דווקא מהממשך. אז לריסקם זה בכל השנה כולה. זה מדד החום. מפרטים דמים של המרשם שנה זה אומר מפרטים ממש בזה בכל השנה כולה זה דווקא, זה דווקא פון דניאל מפרטים זה עם המשיח ישראל. זה דווקא פיילוט שמפרטים זה עם המשיח ישראל. זה חיים פון דמנה ודיבור. הלחץ קמה וקמה דרך הנגיעה והלחץ קמה וקמה. אבל

31:10 שזה מדגיש את התשלה ומתעסקים פנימית עם הבעל ניגון זה דווקא פיילוט. זה שאנשים שוכחים שמפרטים את המריכה שם עם כל השנה. זה היסוד של הממשלה. זה די הלחלטיות זה. וזה הייתי מאחלת ברשום אבל צריך גם בפה בכל השל, כל השנה כולה. וכשאין זה בניגוד לשם. ואכן לך מפרידים המרישה שם עם השם. אז זה דווקא בניגוד להוראות המפרידים. החלטתי משיבראש ממשלה זה עם כל הכחד כולם ביסקו. אני כוח המעשה המושדרים כוח דיבור ואני כוח מעשה. וזה צריך הרבה מיתר רשום. רשום לך גדל פרי דמים פון בינה למד דיבור. זה למעלה דיבור של הקב"ה חשו מעשה. באמת שזה נורא. אבל לריסק מתיקתי זה מעשה בפה. אז צריך גם. וזה דווקא צריך הרבה. מדברים תופת איך בניגוד לכולם. וציין ברשום אשבאר על קים לעשיב שכתבתי של דער אויבערשטער בש"ס על דלתי לעשיב. אבל מה שדלתי נהיה מופיע. ודאת דער אויבערשטער מה דלתי מופיע גיטה אז זה מסקי אחד דרוף. ודאת פעלת. אז דלתי דמנישת דרינג פנימית הרשע. ודא רצוני דאת קריסקם בפועל ובגילוי ודורכם אנא לקחת ביזה כי חמיי סביב סריסה מדבר מיש. דזה ודתימו סבר תכסין בכסה צלך ושמצווה תשמר ושישה מאיתא. אז שפרה דאינה בפה. למה דתיר דקיימא מישר בפה ביזה דמים ורגליים ופעלת ונתתי גשמיכם בעתם. וכפי הבעל שם טוב, גשמיכם היה רגשמי. אז אז דאת אית למה שגשמיכם לא שרבים ובעתם לא שרבים. דתואב דקום תריף בכל עת ועת קום תריף. ונדם זלם עת קום תריף בכל המשא ונדם זלם תיכף הוי דסברן ברשום. אז דאך דא דימעיל דאכלת את אבץ ודשתי מראש המזידך תיכף מיוחד. ריבשאס. זה כמו דקום תריף בעתם במשך כל השנה

33:32 ודם זלם קם תיכף. במגיע דאהל אכלת את אבץ בכלל ובפרט איכא במגיע תודי אכלת גופא פרבינדן ואחמיד נשי. אז דור דמה תבינסת ברשום דלגוני. ומזיל דפרבינדם מדי מדי עליו איב נשיים. איז דאת גופא פעל. אבל אריסקם דבכל השנה ואריסקם בפועל אז דזה פרבונם מדנשיים. פון דעם אלטער רבי'ן און דאס דרינגט חב"ד לכל אחד. דמים מן הבעל שם טוב, מהמגיד. וכל אחד דמים מפנים מתתיר בכלל. ודאת דרינג פרבון מתנריד על ענף ירמז, ירמפורש בי. ודאס איז ערך פרבון מתנהימשך הקצות. אם בחוקותי תלכו, וצאתי געשמאַקן ביתם. דוקטור שפצר ואלה חסכם כמימיות. וזכמימיות גטר סבדיגולה העתידה. וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. תוכויין בדוגמא סבידרים וסווין בפעם הראשונה ביציאת מצרים. ונח מררי ימל תדר אראנו נפלאות. נפלאות אפילו לגבי דגן של יציאת מצרים. ודאת את בריינגן. וטריסקמן דרגין איז דאס נווילך חסכם כמימיות. פון דעם אמת אין די גאולה בפשטות. ודאת טריסקמן טיפנקטם דאקצר דן יענה פום פנים מפתר בריינגן לחוץ. ותיך טריסקמן פרממלט בפשטות. ודאס אנן דיקע ארץ ישראל. וזון דארטן צט טאט נוגען מיט שלמה פון ארץ ישראל. און מוט גיין אלע אידן וועלן גיין. דן אריינע, בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו. קיין איין איד וועט נישט פארבליבן אין גלות. און אלע אידן וועלן גיין. און צוזאמען מיט-- דאס איז שום שלמה פון אידן. צוזאמען מיט שלמה פאטער וואן מצוות. וזה דעם ווער רט כין בתחילת הפרשה. אם בחוקותי תלכו, כי ישמרו. צוזאמען מיט שלמה פון ארץ ישראל. און דאס איז פעלינג בכל העולם כולו. ודאס אלט העפכן מונדער אפכלה דורף ראשונה. דורדי הקשת פום דנשים על ידי דאזכרת שמם ובפרט נאך דרך עינויים. ונך בכל הראשונה דארט אפנים טכנחה אחר היר. היר

36:01 חדש להוי מעולם כידוע ושיטנגרס הקדש. ומי הראשונה גופא איז דאך גראט אמא וואס ידוע על יד הר נשיא בדרך התמיית גוון אין דעם ראש השנה. וואס ראש השנה דחיים אריכטע. ויד הנשיא בדרך הטמאית גוון דרוף. ודרשנו שהרגש, האמינות, יד הנשיא הטמאית גוון דרוף. ולמגיד סחכה. אז נוח דאלי יונים. ורש"י אמר אריכתי מיהי לכם גלות ודגלות עביכם זה ארך גוון ופלנגר סך. היא דאך שאין זכר. אז יש אין דלוי גלות. ומדמותי גלות. ומפ-- ומפ-- ומפ-- ומפ-- ומפ-- מפ-- בלייבן מרץ ודר אילי דרפון. דר אילין ודמלילה קיין גויר. אבל מצח תשע למעמד-- אמצע-- אמצעי הפד אפון. ומפ-- וזגין זלמה משלמה סאמה, משלמה סאטרה, משלמה סארס. קומטם לקחן ארץ ישראל. וצמשתתך צר למטה פון זרח שמה. ותרקומה בשייט החדה, בריג החדה. ולקומה נגיע אלין דגאולה שלמה כולם יחד ממש. דנוח גוון למיימר והיה באמא לי תקבל שפע גדל. דנוח הם גוון די אראה דמך מיימר. אז הוו זה דאך יש סוף אחד מקשרים תנשיר הימים פון רמב"ם. עם תנשיר הימים פון רמב"ם. פום צפית מצא דראשונה. אז פרמה היתה לחוץ ועם דקרבון ושמחת בתשרי. וזאת הקדשיר זה דצרית אתק. אבל דאך ימא אריכתי. והיאפטן כבר הרמב"ם ודמון תכת פריר עם דירד פאר מיימר. והרמב"ם עצן איסם פרק ט' ודרש די-- דרשיר ימים מצרית אתק ראשונה. ועם דקרבון ושמחת בתשרי. דמה חיפרן? והרמב"ם דוקט והווי דפסידר קרבנות. נראה דמגיד תדיר ומקודש. אז כל התדיר מחבר קודם מחברים. כל המקודש מחבר קודם מחברים. ודק ווי בשביל תדיר ומקודש יקדים אדם בשיר. ודע שבהלכה אז זה על הלכה של רמב"ם. ודע שהלכה ושזה זה הולך מזלג זה מן זולת הוויה רביע. שנגיד תשיבר שמרץ מן

38:39 האדם, אבל זה הולך. ופון זה שמה פולר. נכון שמרת בפשט בניגוד למי הוא קרבנות, ודווקא שמה בורא פולר. אז כל הלוואי דשם בפרט שידוע בניגוד למי הוא קרבנות. אז קרבנות זה פרן נתנו קרבנות שבשמחה בפשט. נדבר עם האדם שיקר מקן. במלכך אין ניכר כלל עבודה שהאדם לעשות פולר. לכן תהיה נכלל עבודה. ובכלל זה דרבה מה ראנקיסטיילט עם המין של תמידים ומוספים. וצריך בכלל החלק שתמידים ומוספים שזה עניינים לעבודת האדם. ודע שדברים מוכרחים. זה דבר של תמידים ושזה העניינים. ודעתי זה ספיציאלה, היסס, ספיציאלה, מעלה בדבר. זה שנשכני אוט תדיר, אבל דעתי זה חביבות אחר הפרט בית וזה חלק של תמידים עם תוספות. ועל דרך זה דבר זה רק תדיר אדון מקודש. זה תמידים, זה דברים של תדיר. עבודה הכרחית בכל יום ויום. ומה זה מוספים? דברים של, דברים של מקודש. בשעת שמחתך, בעדי דברים תדיר ומקודש. וזהו, וזהו מעלה בזה, מעלה בזה. איפה וותק תראו את הלכה פסקה, המגיד הסעיפה לרצני של האדם. זה פשטים למקנדל, פשטל כל הלכות קבועות. ושזה חץ הוא צריך שתלמד זה בעל בזה. אמל'ה תדיר מר נגע, אמל'ה מקודש מר נגע. אמל'ה תדיר מר נגע, ורמז גופו בבעל זה תדיר, ובחריי זה תביא דרכת. מה שאין מקודש הוא צריך שתביא דרכת. תדע בלפעמים, ודריף ומקודש הדפס מר דרכת. בנגע ותיפרבונה מדם ומם, ומצד דם יהיה, ודם מים ומצה ודם מקודש מר יהיה. איפה מעל זה כמה זה תקריפים. פעם זה לעיד ויסוב, מה זה דבתן שדי עבודה, שדי עבודה. וזה דרוג זה, תנוגי תנוגי סבר תמרת עול. וזה רמב"ם פסקה יג דמעי דמאי שירס. ריגי תנוגי סבר תמרת

41:13 עול, ודב דח ויסון, זלכה זה חץ יוסתה ויכתיקר. ופעם זה לר ויסון. וזה תראו את זה פשט, דער רמב"ם גיטוב שטף. ודער רמב"ם פסקה... על יד העיד, בפירוש המשנה שזיל תן דמעי בשם צרצן. ובעל בפירוש המשנה שזיל תן דמעי בשם צרצן, יזכר הדרת מחמד. וזה מגיסין תעל דרך, וגדל עמוד. תפרג בו גיפתם הזה מזה חמלכה. מגיסין גדל עמוד, מגיסין תפילה בבגש הבהמה. אז הבהמה בטבע, אנצליף תיפון הדבר המזיק. וזה לב, סואמי דשיסא גוטמות. וזה בהמה גר נישקמבל, קמבל השכל. ומפעל פקין, ובעל זה חץ, ודשאיר נגע, וזכר מחט. וזה אנצליף תיפון הדבר המזיק, אנליף תיפון הדת קצני דש. וזה על דרך זה, מקולשטון וקל וחומר בהידן, ובעל הזה עיד. זיל דך ויין רצן, זיל דך למייבשון סרסן, גיטון דסיבר צוווירסן. ודאתם יגדים. איזה מן שירצה וראם זיכר אז איברטנר ואומצא אמת. אז תמחוו לי צרעת הקב"ה תברא תעלה ואתה תסמחוו. יזדקן כלל עמידר ודע פך כגיטנר המם ככלל עמידר. פורמא מרותא כצאדר וזסתכל מרותא וכודש וזסתכל. בגיט סבריבר תמרסן אודה ומנרת תדכר מחב. בשעת העיד וייף. אז בפנים יצר שיין אזילה ומגיט הסיבר צוווירס. יזכר ותר צן דעל עיוני זה מדע וצן דסם תכסימכה. וסמגיטך גלייך ודער רמב"ם ממרך כצמילך סלולת. וסמגיטך גלייך פורש וגיט נאך סוקט. עם המים של מפסד שמחכה בחלב לפני השם. וזז הכדרה מדים פסים פסימכה בית השבע. ואל החזקה מוזכר וושפעת בני גשם כסתר. וסנגל הפעל. אז העיד הפטנה על עיוני מתכסימכה. ובישם ובוודאי ובוודאי גדר איד ועמך כולם צדיקים, שנכתבים ונחתמים לאלתר לאלתר לחיים. פרטית ושניצר מצוי מה תידע להשפוע. ומאותו פסקה תר. יזעיד ואבל עבוס איך את גנזה ועלס. השמחה של הגנזה

43:46 עולם השמחה פלוון את קל וחומר של גשמיות ונם גשמיות ונגשמיות מכרוחמיות. באיסמו אז תזרת עיד זה ברוחניות ובגשמיות, בגשמיות וברוחניות גם יחד. וסכת הדבר נוכן. אמרו מסיים בניסר. בתף מכסתר אידי כניגן. ומחר ביי צוועלף שעה. ומחר דוך ומחר דוך אתם תכסתר בן שון. ואכלת סוטר על הרס הטבע של מה סלכה. דיתר גם צוצו צהלה עידן. לא נצא ליד. ובטח כל הסועד הכשר עושים את זה ונהיס מהם. ובנקודה ההיא כפתרון זה גנג להקצה את הגולג'ל וגם אחרי זה מתיארך גבול חלמתי מה זה לפתוח את הדף. הולכים בהרהור ממש דנגו נגיעה דמס שמחת תורה זה כן נכון. תורם סתם אבל זה היה שטרק מתגונגן עם ידיהם ושפטר סודרה באופן סטולט אחד. אה, כבת חמינות סודרה באופן גסטלט וזה היה פריילך. ואחר כך מחר הבדלה כבר כתב ברכה. הגוון זה פריילך.