מטות: תשפ"ו - "והיה עקב תשמעון" – מדוע התורה מדגישה דווקא את המצוות שאדם דש בעקביו, ואיך עבירה הנראית קלה עלולה להפוך לתהליך של הידרדרות? וגם:…

00:03 "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". התורה אומרת ביטוי שלא מגיב, ואמרנו, זאת אומרת, לפני כן כתוב "והיה אם שמוע תשמעו". מה כאן עקב תשמעו? מה המילה עקב? זה בא-- התורה משנה, זה בא להגיד לנו משהו מיוחד. יש לזה המון המון פירושים. כל מפרשי התורה עומדים על זה. מה הפירוש "והיה עקב תשמעו"? אז ניגע בכמה מהם. רש"י מביא פירוש אחד. רש"י אומר: מה זה עקב? עקב הכוונה אותן עבירות שאדם דש בעקביו. מה הכוונה דש בעקביו? זאת אומרת שמזלזלים בהן. אומרת התורה "והיה עקב תשמעו": אם בן אדם מהדר לקיים גם את המצוות הללו, המצוות הקלות שאדם דש בעקביו, על זה מבטיחה התורה לשמור לך את הברית ואת החסד ואת כל ההבטחות שהתורה מציבה. מה העניין שדווקא עקב תשמעו, דווקא את אותן עבירות? מכיוון שדווקא אותן עבירות שהן קלות, בן אדם כאילו לא מחשיב אותן, זה לא כל כך נורא, הגם שבעצם הן חמורות שבחמורות. למשל, אני אקח דוגמה: לשון הרע. לשון הרע, כתוב שזה שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אבל בכל אופן אנשים מזלזלים בזה. או ניקח דוגמה נוספת: כתוב על עניין של כעס, שהכעס, כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. אז הגם שהם דברים מאוד מאוד חמורים, אבל בכל אופן אנשים הם מזלזלים בהם כי הם לא חושבים, לא מרגישים שהם עושים פה איזושהי עבירה או משהו כזה. ועל זה אומרת התורה "והיה עקב תשמעו". צריך לקחת-- לשים לב על העקב, על אותן עבירות קלות. הרבי מסביר, יש את מאמר חז"ל: "כך היא דרכו של יצר הרע. היום אומר לו עשה כך, ומחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו לך עבוד-- לך

02:22 עבוד עבודה זרה". מסביר הרבי ואומר: מה הכוונה היום אומר לו עשה כך? הוא לא אומר לו לך תעשה עבירה. יהודי בעצם מפחד לעשות דבר-- לעבור על רצונו של הקדוש ברוך הוא. הוא אומר לו עשה כך, תעשה מצווה. כך הכוונה לעשות מצווה, אבל תעשה את זה בגלל שאני אומר לך. אז הוא עושה בגלל שיצר הרע אומר לו לך תעשה מצווה, כאשר אתה שומע בקול היצר הרע. אז מחר הוא כבר אומר לו עשה כך, עד שבסוף הוא אומר לו לך עבוד-- עבוד עבודה זרה. כי זה עניין של תהליך. מספרים, היה אצל הרבי המוהר"ש שמישהו כאילו טען: למה צריך להחמיר בכל דבר? אי אפשר להקל קצת? כל דבר צריך לקחת את ה-- רק את הדברים הכי חמורים, את הדעה הכי חמורה. אפשר להקל קצת. אמר לו הרבי המוהר"ש: אם אנחנו מקילים בדבר הכי קל, בסוף אפשר להשתמט. אפשר להגיע ל"לך עבוד עבודה זרה". למה? בגלל שכשאדם הוא עובר על-- אפילו על דבר קל, כן? אבל ברגע שהוא עובר על זה רצונו של הקדוש ברוך הוא, אז אם אפשר לעבור, אז מה זה? אז ככה לאט לאט זה עניין של תהליך והוא מידרדר עד שבסוף הוא יכול להגיע חס ושלום לעבירות הכי חמורות. וזה מה שהתורה אומרת "והיה עקב תשמעון". זה פירוש של רש"י. יש עוד פירוש מה זה "והיה עקב תשמעון". אחד מגדולי החסידות שאמר את זה, הרב יהודה בן שישראל[?]. אז הוא אומר כך: "עקב" זה הולך על עקבתא דמשיחא, בסוף הגלות. אז הוא הסביר ואמר: הרי "והיה עקב", כשיהיה עקבתא דמשיחא, הרי תשמעו, בסוף אתם תשמעו. כמו שהרמב"ם אומר שישראל בסוף גלותם עתידין לחזור בתשובה

04:18 וכופין אותו עד שיאמר רצוני. אז בסוף הרי תשמעו. אז למה לדחות את זה? הרי בסוף אתם תקיימו את זה. "והיה עקב תשמעון", הרי בסוף אתם תשמעו בין כה וכה. אז למה לדחות את זה ונגיד למחר? אפשר כבר לעשות את זה עכשיו. זה פירוש אחד מגדולי החסידות. יש פירוש חסידי שאומר: מה זה "והיה עקב תשמעון"? עקב זה הולך על העקב של הרגליים, החלק הכי נמוך שיש בגוף האדם, כן, העקב נקרא מלאך המוות שבאדם. החלק הכי נמוך. שבדרך כלל בן אדם מקיים מצווה אז בגלל שהוא מבין שזה מה שצריך לעשות או שהוא מרגיש עניין של אהבה שהוא קשור לקדוש ברוך הוא. אבל מה שצריך להיות זה שהמצוות, קיום המצוות, צריך לחדור את כל האדם עד לעקב שלו, עד לעקבים של החלק הכי נמוך. זה מה שכתוב אצל אברהם אבינו. "עקב אשר שמע אברהם בקולי". אצל אברהם אבינו אז גם העקבים שלו היו חדורים עם אהבה לקדוש ברוך הוא, וזה הפירוש. "והיה עקב תשמעון", שגם העקבים, הכי תחתון שבאדם, אז גם הוא צריך לקיים ולשמור ולאהוב את הקדוש ברוך הוא. אנחנו עכשיו עברנו ט"ו באב, והגמרא בסוף מסכת תענית אומרת שלא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו באב ויום הכיפורים, הימים הכי טובים. והגמרא מונה שמה שורה של דברים שקרו בט"ו באב, שפסקו מתי מדבר ושהותרו השבטים לבוא זה בזה ועוד כל מיני. אחד הדברים שהגמרא מונה שמה בסוף מסכת תענית, זה הסיום של מסכת תענית, זה שפסקו להביא עצים למערכה. עד ט"ו באב אפשר היה להביא, לתרום עצים, למה היה צריך כל הזמן עצים למזבח של הקורבנות. עד ט"ו באב אפשר היה להביא עצים. אחרי ט"ו באב פסקו

06:35 מלהביא עצים למערכה. למה? אז כתוב מכיוון שתשש כוחה של חמה, מכיוון שכבר לא מתייבשים כמו שצריך, אז ממילא כבר לא קיבלו ולא הביאו יותר עצים למערכה, כי הם היו צריכים להיות יבשים. וכתוב שמה שאחד האמוראים אומר שקראו ליום הזה יום תבר מגל. מה זאת אומרת יום תבר מגל? היו שוברים את המגל, את הקרדומות. שברו את הקרדומות כי היו חוטבים עצים עם קרדום שנקרא מגל. אז מכיוון שכבר אי אפשר להביא את העצים למערכה, אי אפשר לתרום, היו שוברים את ה- את הקרדום, את הקרדומות, לכן קראו ליום הזה תבר מגל. הרבי מסביר באריכות מה העניין הזה. בשביל מה היה צריך לשבור את הקרדום? בל תשחית. אפשר לשמור את זה לשנה הבאה. למה היה צריך לשבור את הקרדומות, את המגל? הרבי מסביר באריכות שמכיוון שהברזל, הרי כתוב שאבן של המזבח אם היה נוגע בו ברזל הוא נפסל, אי אפשר להעלות אותו במזבח. למה? מכיוון שיש שני הופכים. המזבח הוא מאריך את חייו של האדם, והברזל הוא מקצר את חייו של האדם. אז לכן אם היה הברזל נוגע במזבח, היה פוסל את המזבח, את האבן שברזל נגע בו. זאת אומרת שהברזל הוא בדיוק ההפך מעניינו של המזבח. אז כל זמן שאנחנו יכולים להשתמש בו, זה הכשר מצווה בשביל להביא עצים, לחתוך עצים, אז אנחנו משתמשים בזה. ברגע שכבר אי אפשר להשתמש בו, כי כבר אי אפשר להביא עצים למערכה, אז אנחנו שוברים את הקרדום מכיוון שנשאר בו רק העניין השלילי בברזל, שהוא מקצר את חייו של האדם. אז לכן אנחנו שוברים את הקרדומות. יום תבר מגל זה אחד הדברים, אחת הסיבות למה שלא היו ימים טובים לישראל כמו ט"ו

08:56 באב. עד כדי כך שהיו שוברים את המגל. חשבתי שאפשר גם כן לפרש, אמרנו מקודם על עניין של עקב שזה הולך על העבירות הקלות, מכיוון שזה איזשהו מעגל שבן אדם נכנס לאיזשהו מעגל, עבירות קלות, הוא לא שם לב לזה וככה זה הולך תהליך ומידרדר. אז יום תבר מגל זה לשבור את המעגל הזה. שאדם צריך לשבור, זאת אומרת זה יום סגולה, נתינת כוח. שביום הזה של ט"ו באב אנחנו יכולים לשבור את המעגל. צריך לשבור את המעגל, לצאת מהמעגל הזה ואז הקדוש ברוך הוא מבטיח "ושמר לך את הברית", מתקיימות כל ההבטחות, כל העניינים הכי טובים עד לגאולה האמיתית והשלמה שיהיה בקרוב, אמן ואמן.