תמלולי פודקאסטים · חב"ד Englishחב"דפדיה

פרשת השבוע – הרב שמעון זוננפלד · שיעור 169 · כ"ח אב תשפ"ה

ראה: תשפ"ה - יש כמה פירושים מדוע תוקעים בשופר בחודש אלול. ומדוע לא תוקעים בשופר בכל השנה? וגם סיפור יפה עם מוסר השכל. בהגשת הרב שמעון…

תיאור הפרק

תשפ"ה - יש כמה פירושים מדוע תוקעים בשופר בחודש אלול. ומדוע לא תוקעים בשופר בכל השנה? וגם סיפור יפה עם מוסר השכל. בהגשת הרב שמעון זוננפלד, בסיום השיעור הדף היומי של הרב צלי מזרחי בנחל'ה. צפו:

תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.

00:03 דובר 1 אנחנו ערב ראש חודש אלול. בהלכה מובאים כמה וכמה ראשי תיבות. מה זה אלול? זה חודש הרחמים והסליחות, שמשה רבנו עלה אז להר סיני, היו ימי רצון. זה חודש הרחמים והסליחות, ובהלכה מובאים כמה וכמה ראשי תיבות על אלול. תפילה, תורה, אני לדודי ודודי לי. זה עניין של תפילה, עניין של תורה. זה עניין של "אנה לידו ושמתי לך", התורה היא הרי מקלט, ועל דרך זה גם כעניין של גמ"ח, גמילות חסדים, איש לרעהו ומתנות לאביונים. הרבי הוסיף גם כעניין של גאולה שיש בראשי תיבות. חסידים היו מוסיפים גם כן עוד ראשי תיבות, שאלול זה ראשי תיבות ביידיש, זה יוצא, אובער לחיים ווידער לחיים. עוד הפעם לחיים ועוד הפעם לחיים. זאת אומרת שזה הזמן שצריך להגיד לחיים, להתוועד ביחד ולהגיד לחיים. זה חסידים היו מוסיפים. יש כמה וכמה מנהגים שנוהגים בחודש אלול. אחד המנהגים שנוהגים בחודש אלול זה תקיעת שופר, שכל יום ויום תוקעים בשופר. יש חילוקי מנהגים, אצל הספרדים זה באמצע התפילה, אשכנזים זה אחרי התפילה. מה העניין של תקיעה בשופר? למה תוקעים בשופר? אז כתוב על זה גם כן בהלכה, כתוב כמה וכמה טעמים. אחד הטעמים זה שכשמשה רבנו עלה בראש חודש אלול, עלה להר סיני, תקעו בשופר. למה תקעו בשופר? כדי להזכיר לבני ישראל, חס ושלום, שלא יעשו עוד הפעם עגל כמו שהיה בפעם הראשונה. אז לכן היו תוקעים בשופר. ולכן עוד טעם שמובא בהלכה, למה תוקעים בשופר? כי השופר הוא בטבע שלו, הוא מעורר את הלב, ולכן חודש אלול, שזה הכנה לקראת ימי הדין, אז תוקעים בשופר. אנחנו יכולים לראות את זה בתקופה האחרונה, שהיו לנו אזעקות. כשיש אזעקה זה מחריד את הלב. זה על דרך העניין

02:11 דובר 1 של השופר. כן, כששומעים את האזעקה—

02:15 דובר 2 ייתקע השופר.

02:17 דובר 1 כן, זה ב-בהלכה מובא הפס-- הפסוק הזה, "אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", כי עצם ה-- בטבע הקול של השופר הוא מעורר את הלב וזה מעורר את האדם לתשובה, כי זה חודש הרחמים והסליחות. אז זה זמן של תשובה. שואלים שאלה לכאורה: אם השופר מעורר את הלב ומעורר לעניין של תשובה, אז למה שלא יתקעו כל השנה? כל השנה זה זמן של תשובה. נכון שבחודש אלול זה מתקבל יותר וזה עת רצון בחודש הרחמים והסליחות, אבל כל השנה, כמו שאומר הרמב"ם, זה-- בן אדם צריך לחזור בתשובה. אז למה שלא יתקעו כל יום וכל השנה יתקעו בשופר? אז אפשר להסביר את זה בגלל שאם היו תוקעים בשופר כל יום, כל השנה, אדם היה מתרגל לזה. כשאדם מתרגל לאיזשהו משהו, הוא כבר לא מתעורר. זה לא כל כך מרגש אותו מכיוון שהוא כבר רגיל לעניין הזה. אז ממילא הוא לא מתרגש. היה אחד המחותנים שלי, עליו השלום, קראו לו ר' מאיר פרידמן. בסוף ימיו הוא היה מאוד, מאוד חולה. שכב בבית רפואה. שאלו אותו, "ר' מאיר, מה שלומך?" אז הוא היה אומר, "כל דבר צריך להתרגל", הוא אומר. "למות צריך גם כן להתרגל. אי אפשר בפעם אחת למות", הוא אומר, "אפשר להשתגע. צריך להתרגל לזה". זאת אומרת, אפילו במצב הזה עדיין היה לו את החוש. אז בן אדם היה מתרגל לעניין של תקיעה בשופר. ובעניין הזה מספרים חסידים שהיה פעם אחת חסיד של הצמח צדק שבא לבקר את רבו. הוא בא לרבי הצמח צדק. הוא בא ממקום רחוק ובאותם הימים הלך ברגל, היה מאוד, מאוד עייף, היה רעב. הגיע לליובאוויטש לרבי הצמח צדק. הגבאי הכיר אותו, הגבאי של הרבי, והוא ראה

04:19 דובר 1 אותו עייף ורעב. הוא אומר, "תשמע, אני מכניס עכשיו ארוחה לרבי. אני מכניס את זה לחדר של הרבי. הרבי בקושי טועם משהו. אחר כך אני מוציא את זה. כמעט הכל נשאר. אני אתן לך מה שנשאר. יהיה לך מספיק לאכול, אתה תהיה שבע. לא יחסר לך שום דבר. שב פה. חכה". אמר בסדר. הגבאי הכניס את המגש עם האוכל לרבי. הרבי בקושי נגע בזה, טעם משהו. אחרי זמן הוא הוציא את זה. החסיד שם ישב. הוא מביא לו, "תאכל לבריאות". יושב ואוכל. תוך כדי שהוא יושב ואוכל, זה היה סמוך לחדר של הרבי, אז הוא שומע איך שהרבי אומר תהילים. הרבי הצמח צדק היה אומר את זה בהטעמה ובניגון, והוא שומע איך שהרבי אומר את הפסוק, כתוב בספר תהילים, "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה". והרבי אמר את זה בהטעמה ובניגון ופירש את זה גם כן ביידיש, ואמר, "ריבונו של עולם, ריבונו של עולם, אפילו ציפור מצאה, יש לה בית, ואתה ריבונו של עולם, לא מוצא לך פה מקום?" ואמר את זה ככה בהטעמה. החסיד שישב ואכל שמע את ה-- איך שהרבי אומר תהילים ואיך שהוא פירש את זה, נפל לו האוכל מהפה, לא יכול להמשיך לאכול. אומר לו הגבאי, "תמשיך לאכול, זה כל יום ככה. אל תתרגש". זה מסביר לנו שאפילו דבר שהוא מאוד, מאוד מרגש, אבל כשאדם מתרגל לזה אז זה כבר, הוא לא מתפעל מזה. אז אם היינו כל יום, כל השנה היו תוקעים בשופר, זה לא, זה כבר לא היה מרגש אותנו. אז לכן בחודש אלול אז תוקעים בשופר. הקדוש ברוך הוא שייתן לנו שיהיה באמת חודש הרחמים והסליחות. הקדוש ברוך הוא ייתן לכל יהודי

06:13 דובר 1 ויהודי שנה טובה ומתוקה.

06:16 דובר 3 אמן, כן כך.