תשפ"ד - הרב שמעון זוננפלד לפרשת 'ויקהל': שמאי הזקן, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח השניה ואוכל הראשונה. הלל הזקן מדה…

00:02 פרשת ויקהל מתחילה עם המצווה של שמירת שבת. ששת ימים תיעשה מלאכה ויום השביעי שבת לה'. לא תעשו כל מלאכה. למעשה יש לנו כבר את המצווה של שמירת שבת בעשרת הדיברות: זכור את יום השבת לקדשו. ושם רש"י מסביר שאם אתה רואה חפץ נאה, אז תשים אותו לשבת. הגמרא במסכת ביצה מספרת שכך דרכו של שמאי הזקן היה: כאשר היה רואה בהמה נאה, היה לוקח אותה ואומר זה לכבוד שבת. למחרת מצא בהמה נאה הימנה, היה מניח את הראשונה, היה אוכל את הראשונה ומניח את השנייה. ככה היה עושה כל יום, כך שהיה יוצא שכל השבוע היה אוכל לכבוד שבת. אבל הלל הזקן מידה אחרת הייתה בו, שכל מעשיו היו לשם שמיים. שנאמר ברוך ה' יום יום. וכו'. מה המחלוקת פה בין בית שמאי ובית הלל? על מה הם חולקים? ראיתי בספר משנה שכיר להרב הגאון הקדוש רבי יצחק שלמה טייכטאל, השם יקום דמו, שנרצח בשואה, שמסביר את הגמרא כפתור ופרח. נקודת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, הוא מסביר, זה לא בעניין של לכבד את השבת. גם בית שמאי וגם בית הלל סבורים שזכור את יום השבת לקדשו. אם אתה רואה חפץ נאה, זה צריך להיות לכבוד שבת. מה נקודת המחלוקת? במה שכתוב לפני כן. לפני כן הגמרא אומרת שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה. זאת אומרת, לכל בן אדם יש לו תקציב, מה הוא יוציא וכמה הוא יקבל לכל השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום טוב. מה עשה בית שמאי? בית שמאי התחכם, וכאשר היה רואה ביום ראשון בהמה נאה, היה לוקח אותה ואומר זה לכבוד שבת. כאשר ביום שני היה רואה בהמה נאה

02:27 הימנה, היה שם את הראשונה, אוכל את הראשונה ושם את השנייה ואומר זה לכבוד שבת. ככה שכל השבוע היה אוכל לכבוד שבת. ולמה הוא עשה את זה ככה? הוא התחכם מכיוון שהוצאות שבת ויום טוב לא יורדות מהתקציב. אז ככה היה אוכל כל השבוע לכבוד שבת. אבל הלל הזקן כל מעשיו היו לשם שמיים. שנאמר ברוך השם יום יום. הלל הזקן אמר: לא צריך להתחכם עם הקדוש ברוך הוא, אלא להיות סמוך ובטוח שהקדוש ברוך הוא ייתן לו את כל צרכיו ואת כל מזונותיו ייתן לו בהרחבה. אני לא צריך להתחכם. יום יום יעמס לנו. אז נקודת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל זה לא בעניין השבת בכלל, אלא האם מותר ואפשר להתחכם כדי שיהיה לי השפעה ברווח, או שאסור להתחכם עם הקדוש ברוך הוא, אלא צריך להיות סמוך ובטוח שהקדוש ברוך הוא ייתן לו את כל מה שהוא צריך בהרחבה. למה בית שמאי סובר כך? ובית הלל סובר כך? אז כפי שמוסבר בתורת החסידות, שאדמו"ר הזקן מביא את זה גם כן בהקדמה לספר התניא, ששורש הנשמה של בית שמאי הייתה ממידת הגבורה ושורש הנשמה של בית הלל ממידת החסד, ולכן תמיד בית שמאי היו מחמירים בכל דבר ובית הלל היו מקילים. ולכן בית שמאי, מצד זה ששורש נשמתו הייתה ממידת הגבורה, אז הוא חשש תמיד שהוא לא ראוי לקבל השפעה ברווח. איך אני יכול שיהיה לי ברווח? אני צריך להתחכם על ידי זה שאני אתחכם, ולכן היה נוהג כך. אבל העיקר, הלל הזקן, ששורש נשמתו היה ממידת הגבורה, ממידת החסד, הוא היה— כל מעשיו היו לשם שמיים. זאת אומרת שהוא היה סמוך ובטוח שהקדוש ברוך הוא ייתן

04:22 לו את הכל בהרחבה מבלי שיצטרך להתחכם. ממילא המחלוקת ביניהם זה לא בעניין שבת בכלל, אלא זה האם מותר לי או אסור לי להתחכם בעניין הזה של המזונות. ממילא הכל מתיישב על אופנו בצורה מיושבת. שיהיה שבת שלום ושיהיה חודש שמח, ויתקיים לנו הפסוק ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם בקרוב ממש. אמן. בסדר.