וישלח: תשפ"ד - הרב שמעון זוננפלד בהסבר נפלא: מדוע חסידים אוכלים דייסה שחורה ('שווארצע קאשע'), בי"ט כסלו? בסיום השיעור של הדף היומי ע"י הרב…

00:00 דובר 1 הרב זוננפלד לכבוד י"ט כסלו. אנחנו נמצאים בערב י"ט כסלו, חג הגאולה. המשנה במסכת אבות אומרת שהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר בשם מרדכי. אז אני אומר בשם אומרו. אתמול הייתה התוועדות פה בבית הכנסת המרכזי. היה מתוועד הרב וילשנסקי, סנדי, סנדר וילשנסקי, שליח הרבי במילאנו, באיטליה, ואמר דבר יפה וראוי לחזור עליו. המנהג שבי"ט כסלו אוכלים דייסה, קוראים לזה דייסה שחורה, ביידיש שווארצע קאשע. ולמה אנחנו אוכלים את זה? בגלל שהאדמו"ר הזקן פעמיים ניצל באכילת הדייסה. פעם אחת זה היה כאשר רצו להכריח אותו לאכול, כי האדמו"ר הזקן לא רצה לאכול מהמאכלות האסורות בבית הסוהר, אז רצו בכוח להאכיל אותו. ואז השר של בית הסוהר ראה שמכריחים אותו והאדמו"ר הזקן היה בסכנה גדולה. אז הוא אמר: תעזבו, הוא ידבר איתו. ואז הוא הבטיח לו שהוא יביא מיהודי אוכל כשר והוא יביא לו אוכל כשר. זה היה דייסה שחורה, מכוסמת עושים את זה. זה היה פעם אחת, והיה עוד פעם כאשר האדמו"ר הזקן היה בצעירותו, כשהיה אברך צעיר, אז הוא היה מאריך בתפילה. היה מגיע לבית חותנו אחרי שכבר כולם גמרו סעודת שבת, אז הוא היה מגיע הביתה וחמיו, שהוא לא היה מחסידים, אז הוא לא סבל את זה. אז פעם אחת הוא סגר את כל המאכלים, שהוא יבוא מהתפילה לא יישאר לו שום דבר. האדמו"ר הזקן הגיע אחרי שהוא גמר את התפילה באריכות ורוצה לעשות קידוש. אין שום דבר. סגר הכול. אין יין, אין שום דבר. אז הוא ירד למרתף. אחד הדברים שחמיו התעסק בהם זה בעשייה של וודקה, יין שרף. אז הוא ירד למרתף. היו שם חביות של, של ספירט, אז לקח מהספירט. עכשיו

02:18 דובר 1 גם את הכוס הוא הצניע וסגר. אז היה שמה ספל שבזה היו מודדים את הספירט. אז הוא מילא כזה ספל עם ספירט ועל זה הוא עשה קידוש. שתה, והיה שותה, היה מחמיר, אז הוא שתה לא רק אה—

02:36 דובר 2 רוב כוס.

02:37 דובר 1 אלא את רוב כוס. לא רק רוב רביעית אלא רוב כוס, וכזה כלי גדול.

02:42 דובר 2 של אותו כוס. וואו.

02:44 דובר 1 אז הוא שתה רוב כוס והוא בא לידי סכנה, כי לא היה משהו לאכול והוא ממש בא לידי סכנה. אז הוא מצא שמה את הסיר ששמה בישלו דייסה ונשאר שמה שאריות. אז הוא גירד מה שנשאר בסיר ומזה הוא אכל וזה הציל אותו. אז לכן אנחנו אוכלים דייסה בי"ט כסלו. נשאלת השאלה, במנהגי חב"ד לא מקפידים בעניינים של מאכלים. ולדוגמה ראש השנה, אז בכל קהילות ישראל אוכלים את הסימנים סילקא וכרתי ותמר ואומרים את היהי רצון. בחב"ד לא, לא, לא מקפידים בעניין הזה. אוכלים ראש של דג, אבל שאר הדברים לא מקפידים בעניינים של אכילה. על דרך זה גם כן מנהגים אחרים שנוהגים באכילה, בחב"ד לא מקפידים. פה פתאום מקפידים באכילה של קאשע. למה? למה דווקא בעניין של קאשע? בי"ט כסלו, ראש השנה, אז מקפידים לאכול קאשע. למה דווקא פה מקפידים? אז הוא אמר דבר יפה. קאשע זה דייסה, אבל יש לזה עוד מובן. קאשע זה גם קושיה. אז הוא אמר, בתורת החסידות ישנן קושיות, כן, שהמאמרים שהאדמו"ר הזקן ושאר הרביים שהיו אומרים את החסידות, את המאמרים, אז נשאלת— שמתחילים בדרך כלל בקושיה, בשאלה, ואחר כך הוא מסביר את זה. אבל יש קושיות שהעיקר זה הקושיה. ולדוגמה, יש מאמרים שמתחילים: להבין למה ירדה הנשמה לגוף פה בעולם הזה. הנשמה הייתה מקודם חלק אלוקה ממעל ממש, מתחת לכיסא הכבוד. כן, ירדה הנשמה למטה בעולם הזה להתלבש בגוף גשמי. למה ירדה הנשמה? ואז יש את ההסברים שהירידה הזאת היא לצורך עלייה וכולי. אבל העיקר פה זה הקושיה. מה זאת אומרת? שבן אדם צריך כל הזמן לשאול למה ירדה הנשמה לגוף? זה העיקר. הקושיה הזאת, צריך לחיות עם הקושיה הזאת. על דרך

04:48 דובר 1 זה יש קושיה, קושיה נוספת ששואלים: הרי בשער הייחוד והאמונה האדמו"ר הזקן מסביר את המאמר "לעולם ה' דברך ניצב בשמים". אז כל נברא, כל דבר שיש בבריאה, יש לו את דבר ה' שמחיה אותו. אז נשאלת שמה השאלה: למה העולם נראה כמציאות ויש? העץ הזה לא בטל לגבי האלוקות שמחיה אותו, והאדמו"ר הזקן מסיים את פרק ג' עם השאלה הזאת. ושואלים למה הוא מסיים פרק בעניין הזה? אלא הקושיה הזאת היא צריכה להישאל כל הזמן. צריך כל הזמן בן אדם לשאול למה העולם נראה כיש, לו מציאות, והוא לא בטל לגמרי. אז זה המנהג שאוכלים קאשע. הכוונה היא, יש קושיות שצריך כל הזמן לחיות עם הקושיה הזאת. וממשיכים מגאולה לגאולה, כמו הגאולה של י"ט כסלו. יש לנו עכשיו גאולה של חג החנוכה, נזכה לגאולה אמיתית ושלמה בקרוב, אמן.

05:50 דובר 3 אמן. יישר כוח, יישר כוח!