ויקהל - פקודי: תשפ"ג - "וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר". איך שני הדברים מסתדרים? הרב שמעון זוננפלד בחידוד…

00:01 דובר 1 כן, ארזון[?].

00:02 דובר 2 בפרשת השבוע אז מספרת התורה שבאו החכמים העושים את מלאכת הקודש ואמרו למשה: מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציווה ה' לעשות אותה. אז משה, ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר: איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש. יש יותר מדי. הביאו כסף, זהב וכסף ונחושת, הביאו יותר מדי. והפסוק מסיים: והמלאכה הייתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר. נשאלת שאלה: אם זה דים, זאת אומרת שיש מספיק. והותר, זאת אומרת שיש יותר מדי. זה סתירה. זה סותר אחד את השני, או דים או והותר, אבל הפסוק באותו פסוק אומר: המלאכה הייתה דים והותר. איך זה יכול להיות שני הדברים? אז יש פירוש יפה מהאור החיים הקדוש, שהוא מסביר שיהודים באו לתרום בשביל בית המקדש והמשכן זהב, כסף ונחושת, והביאו לכאורה יותר ממה שצריך. עכשיו, מצד החיבה שהקדוש ברוך הוא מחבב את בני ישראל, כשיהודי הביא תרומה לבית המקדש וכבר היה מספיק, כי הכל היה מדויק במידה מדויקת. אבל מצד החיבה שהקדוש ברוך הוא מחבב את בני ישראל, אז כאילו נוצר חיסרון במשכן, בכלים, שצריך עוד. אז כל פעם שבא יהודי והביא עוד זהב ועוד כסף ועוד נחושת, נוצר כאילו איזשהו חיסרון במלאכה, כדי שגם היהודי הזה, מה שהוא הביא לתרומה, שייכנס לבית המקדש. וזה הפירוש לפסוק. כך אומר האור החיים. היא הייתה דים. זאת אומרת היה מספיק, אבל זה היה גם כן והותר, כי למעשה כבר לא היה צריך את זה. אבל רק בגלל החיבה שהקדוש ברוך הוא מחבב את בני ישראל, אז כאילו נוצר חיסרון. כל פעם שיהודי הביא עוד, אז נוצר חיסרון כדי שגם זה ייכנס למתחם המשכן.