שופטים: תשפ"ב - הרב שמעון זוננפלד ברעיון נפלא על פרשת עגלה ערופה, והרמז שיוסף שלח לאביו עגלות שגרם ל"ותחי רוח יעקב אביהם". נמסר בסיום השיעור של…

00:02 בעניין ועניין באותו עניין בקשר לעגלה ערופה. כתוב שהזקנים צריכים להגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה". וכי יעלה על דעתך שהזקנים הם שפכו את הדם? מה פתאום. למה הם צריכים להגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? אלא כפי שרש"י שם מסביר, שהם לא מנעו ממנו, אה, מזונות ולוויה וכולי וכולי, שהם גרמו לכך. כתוב אצל יוסף שכאשר באו האחים ליעקב ואמרו לו "עוד יוסף חי", כתוב "ויפג לבו כי לא האמין להם". יעקב אבינו לא האמין. "וירא את העגלות אשר שלח יוסף" — אז פה הוא פתאום האמין. כן, אז רש"י שם מסביר מה זה "וירא את העגלות". מה זה הוסיף לו? כאילו שעכשיו הוא כן האמין להם, אלא הוא אמר להם "תנו סימן לאבא" שכאשר נפרדנו, הסוגיה האחרונה שאנחנו למדנו זה היה כבר עגלה ערופה. אז שוב מסבירים. יעקב אבינו חשש שאפילו אם יוסף חי, אבל אחרי כל כך הרבה שנים שנמצא במצרים, ערוות הארץ, איזה יוסף הוא? מי יודע איזה יוסף הוא? ירד מהדרך. מה... אז מה זה שווה? כאשר הזכירו לו "וירא את העגלות", הזכירו לו פרשת עגלה ערופה. כאן יעקב אבינו הבין שיוסף עדיין עומד בצדקתו. זאת אומרת שאם יש לו עדיין את הרעיון הזה שכאשר בן אדם לא מנע איזשהו דבר לא טוב, אז זה כאילו שהוא עשה את זה, הוא צריך להגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה". כאן הוא הבין שלא רק שיוסף חי בגשמיות, אלא הוא עדיין נשאר בצדקתו ולכן הוא האמין.