תצוה: השינה, ההצטננות והמיגרנות: תסמיני גלות הנשמה והאומה

00:08 ערב טוב לכל הצופים והמאזינים של COL. והשבוע אנחנו מסיימים את ספר במדבר, פרשת מסעי. מתחזקים בחזק חזק ונתחזק. ולסיכום, בפרשה האחרונה מסכמת התורה את כל המ"ב מסעות שבני ישראל עברו במדבר ומזכירה אותם אחד אחד, וייסעו ויחנו, וייסעו ויחנו. על הפסוק הראשון, אלה מסעי בני ישראל, היה כנראה קשה לרש"י: למה נכתבו המסעות הללו? למה לא? כי כבר כתבו אותם בזמנם. מה מועיל הסיכום הזה? כל מי שיעבור את ספר שמות, ויקרא, במדבר, יראה את כל המסעות, איפה הם חנו ואיפה הם נסעו. אז בשביל מה צריכים לסכם אותם באריכות כה רבה? מביא על כך רש"י שני פירושים. הפירוש הראשון הוא מביא מיסודו של רבי משה הדרשן. והוא הביא פה רעיון שאיזה חסד עשה הקדוש ברוך הוא. אפשר לחשוב שהם טורטרו כל שנות המדבר במשך ארבעים ותשע שנה, ארבעים שנה טורטרו כל הזמן במסעות. לא. סך הכול הם, אה, נסעו בשנה אחת שם עשרים מסעות וזהו. והשאר היה מפוזרים על כל התקופה. אז חסד גדול עשה השם עמם. אבל הפירוש השני שרש"י אומר הוא פירוש שעורר את הרבי להעביר שיחה מעניינת בנושא. אומר הפירוש השני: ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת, אומר רש"י. משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו, המלך הוליך אותו למקום רחוק לרפא אותו. כיוון שהיו חוזרים, אחרי שהם חזרו מהשיקום, התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן ישנו. אתה זוכר? כאן הוקרנו, הצטנן, וכאן חששת את ראשך וכולי. ובמדבר רבה הוא מוסיף: גם כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, מנה להם כל המקומות שהכעיסוני. וכך נאמר אלה מסעי בני ישראל. עד כאן דברי רש"י. שואל כך הרבי כמה וכמה שאלות. הרי המשל במדרשי חז"ל איננו סתם

03:35 משחק ספרותי. המשל מדויק. שואל הרבי: איפה מצינו בנמשל דוגמאות שמכוונות לשלושת האירועים שקרו למלך ובנו: שינה, הצטננות וכאבי ראש? הרי הוא פירט דוגמאות מסוימות, אז צריך להיות שיש את זה גם בנמשל. יותר מזה, מאחר ורש"י מפרש רק את שלוש הדוגמאות האלה, אבל השאלה הייתה למה כל המסעות נרשמו. אז למה הוא פירט רק שלוש דוגמאות? משמע מזה, אומר הרבי, ששלושת העניינים הללו הם עניינים כוללים. את כל המ"ב מסעות יש בהם את שלושת העניינים האלה: ישנו, הוקרנו וחששת את ראשך. אז צריך להבין איך זה באמת. האומנם בכל המסעות זה היה? דבר נוסף שואל הרבי. בדוגמאות שרש"י מביא, אז אפשר להבין שהוקרנו זה הצטננות. חששת את ראשך? כאבי ראש. זה יכול להיות משל למצב של הכעיסוני, שהבן המלך יש בו פגמים וחולי. אבל הדוגמה של ישנו. מה רע בלישון? דבר נורמלי. למה זה קשור לאחד מחלקי החולי של בן המלך? גם אדם שאינו חולה הולך לישון בלילה. דיוק נוסף שהרבי הבחין: בדוגמה של השינה במשל המלך משתף את עצמו עם בנו, ישנו, אני ואתה. במשל של ההצטננות, הוקרנו, אז הוא אומר לשון רבים, המלך ובנו. אבל בדוגמה של חששת את ראשך לא כתב חששנו את ראשינו. לא. דברים בגו. הסיבה שבזה רש"י משנה את הלשון. המדרש משנה את הלשון. אז לפני שהרבי נכנס לעומק העניינים, הוא מנסה קודם להסביר על דרך רש"י, שהוא פשוטו של מקרא. אז אפשר גם להסביר את שלושת הדוגמאות הללו בצורה ממש פשטנית. ואפשר לומר ששלושת המסעות הללו שרש"י הזכיר רומזים, שלושת הדוגמאות רומזים לשלוש המסעות הראשונים. איך? ביום הראשון שיצאו ממצרים הם באו מרעמסס, שמשם הם יצאו ממצרים, סוכותה. הם באו ליישוב

07:19 שנקרא סוכות. ולמחרת הם המשיכו. באותו יום הם חנו בסוכות. אז הם פעם ראשונה אחרי יציאת מצרים, אחרי כל הטראומה הזאת, הם הניחו את ראשם וישנו. אז כאן ישנו במסע הראשון בסוכות. כאן צריך להדגיש שזה לא היה בחג הסוכות. כן, המקום נקרא סוכות, אחרת הם לא היו ישנים בסוכה כמובן. אבל כאן ישנו. מה קרה במסע השני? מסוכות לאיתם. שם מה שהתחדש, שבאו ענני הכבוד. כך מסביר גם בתרגום יונתן. אני אתרגם את זה משפת הארמית. אז הוא אומר שבני ישראל נסעו מרעמסס לסוכות מאה ושלושים מייל, ושמה הם הוקפו בשבעת ענני כבוד, ארבעה מכל צד וצד ואחד מעליהם כדי שלא יבוא עליהם מטר וברד ולא יישרפו בשרב של השמש. אז יוצא שמה עשו ענני הכבוד? הצלו עליהם והביאו לקרירות. אז שם הוקרנו. שם קיבלנו את המיזוג אוויר בחום של המדבר פעם ראשונה. מה היה המסע השלישי? נסעו מאיתם וחנו בפי החירות על שפת ים סוף. מה קרה שם? לפני קריעת ים סוף, שימו לב, הם באו בטענה: טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר. מה הוצאת אותנו ממצרים? אז אומר הרבי, זה פעם ראשונה שהם העלו טענה שכלית כפרנית. זה כאב ראש. משהו בהשקפת עולם. היו עוד מקומות שהם התלוננו, אבל שם זה היה מצוקה. שם זה היה רעב, צמא. פה זה התחיל משאלה שכלתנית. בשביל מה יצאנו ממצרים? זה פעם ראשונה חששת את ראשך. אז בדרך הפשט אפשר להגיד זה הפשר של שלושת הדוגמאות הללו. הן לא הולכות על כל המסעות, הם רק על שלושת המסעות הראשונים. אבל בפשטות, משמע מזה שרש"י לא פירט את זה. אם הוא מדבר על כל המקומות שהכעיסו לי והמלך הלך

10:40 והמלך חזר, אז מדובר על כל המסעות. אז למה הוא הזכיר רק שלושת אלה? אז ישנו רעיון שהרבי מעלה, אולי כי שלושת הדוגמאות הללו מקיפות את כל ההיסטוריה היהודית מיציאת מצרים עד אראנו נפלאות לעתיד לבוא ועד תחיית המתים. כי יש פה שלושה שלבים: יציאת מצרים, אחרי זה ענני כבוד, אחרי זה קריעת ים סוף. יציאת מצרים זה גאולה ראשונה. ענני כבוד זה רמז לתקופת המשיח שיבוא על ענני שמיא, וקריעת ים סוף זה רמז לתחיית המתים, שאז יהיה בקיעת הנהר ואיך שכתוב אז ישיר משה ובני ישראל, שהוא יקום לתחיית המתים. אז ממילא זה כולל את כל הגלות עד הסוף, עד הגאולה השלמה. רעיון יפה. לפי הרעיון הזה, אז כל הפרטים והשלבים והתקופות שהיו, הכל נכללים בשלושת הדברים הללו. אבל אומר הרבי, זה לא מסתדר כי חששת את ראשך היה במסע של מאיתם לפי החירות, בטרם קריעת ים סוף. ורש"י לא מזכיר דוגמה רביעית שמתארת את קריעת ים סוף. משמע שעוד לפני קריעת ים סוף היו שלושת הדוגמאות האלה והן משהו מאוד עיקרי. עוד כמה דיוקים שהרבי מדייק. אומר מנה להם את כל המקומות, ולכן פסוק מנה את כל המסעות הללו. שואל הרבי, היו כמה מסעות ששם היה הכעיסוני: מחלוקת המרגלים, מחלוקת קורח, מתלוננים. אבל לא בכל המסעות. היו מסעות שבכלל לא היה שום עניין של הכעיסוני. אז למה הוא קורא לזה כל המקומות שהכעיסוני? משמע שכל המ"ב מסעות היו בבחינת הכעיסוני. איך אפשר להבין את זה? דבר נוסף שהרבי שואל. כאן אנחנו רואים, בסוגריים אני אומר, כאן רואים איך הרבי מחנך אותנו שמשל של תורה זה לא סתם איזה אגדות ש... צריך להיות מדויק בכל הפרטים.

13:42 לפעמים כתוב משל לבן מלך, לפעמים משל לבת מלך, לפעמים משל לשר. אז אם פה כתוב את הפרטים האלה זה צריך להיות מדויק. שואל הרבי שאלה מעניינת. זה שמנית את כל המסעות בהלוך, זה במשל זה המלך שמוליך את בנו לרפאותו במקום רחוק והם עברו את כל המסעות האלה. אבל אחר כך מה כתוב במשל? שבחזירתו, כשהיו חוזרים, אז הוא מתחיל להצביע לו על כל מקום שהם נסעו בחזור. הנה, פה כאן ישנו, כאן הוקרנו. איפה בנמשל יש חזור? המלך, הקדוש ברוך הוא, הוליך אותם בכל המסעות הללו לרפואתו, כפי שתכף נראה מה המשמעות. אבל הם הכל הלכו בכיוון אחד לארץ ישראל. לא היה פה מצב שהם חזרו על כל המסעות והגיעו עד קריעת ים סוף. ואז המלך אמר, אתה רואה? פה ישנו ופה הוקרנו. אז מה פירוש בחזירתו? אמר. משמע מזה שבאמת על פי הדרש, שלושת הדוגמאות האלה באמת כוללות את כל הנושא של המדבר, את כל הנושא של הגלות. הם מייצגים את כל התהליך הזה. בואו נראה מה הביאור בזה. זה יובן על בסיס ההסבר החסידי הקבלי, שכל המסעות שהיו במדבר הם רומזים למסע ההיסטורי. זאת אומרת, התקופה מיציאת מצרים עד הכניסה לארץ של ארבעים שנה, תקופה קצרה יחסית בהיסטוריה, היא דגם מיניאטורי לכל ההיסטוריה היהודית מאז הגלות הראשונה. ואז, כל שהם עוברים את כל השלבים של הגלות. זה הכל נקרא מדבר העמים והמטרה היא לברר את המדבר.

16:15 המדבר. בזה שבני ישראל נסעו עם הארון בתוך המדבר והענן יישר את כל ההרים והכחיד את הנחש שרף והעקרב. זה רמז למסלול שעם ישראל עובר במדבר העמים, במדבר ההיסטורי, ובכל מקום שהוא מגיע מברר שם ניצוצות ומקדש את המקום. ואחרי שנגמרים המ"ב מסעות, ששם זה היה בארבעים שנה, אצלנו זה כבר יותר מאלפיים שנה, אבל קנה מידה, ככל שמתבררים הניצוצות ומגיעים סוף כל סוף לסיום המדבר, אז מגיעים לירדן יריחו שזה רמז למשיח שעליו נאמר הרמז: ירדן זה יורה וידין, יריחו שהוא ידון על פי הריח, רוח הקודש. אבל מלבד זאת זה רמז לכל הגלות הארוכה. זאת אומרת, זה לא רק בסקאלה הקטנה של דור המדבר, אלא בסקאלה הגדולה של כל ההיסטוריה היהודית עד ביאת המשיח. אבל יש גם עוד רמז חשוב פה. המסע של הנשמה. כל יהודי, הנשמה שלו עוברת את התהליך הזה. היא יוצאת מהעולם העליון ויורדת פה לעולם הזה הגשמי שהוא עולם של מיצרים, של מצרים. ירידה עצומה. וכאן היא הולכת כל חייה ומסתובבת בעולם בכל מיני מקומות במדבר העמים, כשהמטרה היא לזכך את הסביבה ואת החברה שהוא נמצא בה עד שהנשמה תעלה ותחזור לאביה שבשמיים. אז זה הרמז. כשאנחנו יורדים, הנשמה יורדת, אלה מסעיהם למוצאיהם. יש אלה מוצאיהם למסעיהם. זה הירידה של הנשמה. היא יוצאת מהעולם העליון ויורדת למסע בעולם הזה. ואחר כך יש חזור, איך שהנשמה עולה, מסעיהם למוצאיהם, חוזרת לשורשה למעלה. והסיבה שהקדוש ברוך הוא מוריד את הנשמה למדבר העמים היא לא רק בשביל לזכך את המדבר, את העולם, את הניצוצות, לחסל את הנחש, שרף והעקרב, אלא יש גם את העניין שמי שמבצע את המטרה הזאת, הנשמה, היא עצמה מגיעה לידי התעלות מתוך הירידה

19:44 הזאת. במילים אחרות, ירידה צורך עלייה זה לא רק צורך העלייה של העולם יתעלה לקדושה, אלא ירידת הנשמה היא שהיא ירדה, תגיע להתעלות כתוצאה מהמאבק, מהאתגר הזה של בירור הניצוצות. אך מה ההבדל? כשאנחנו פה בעולם הזה, מה מורגש? הצד של הירידה. גם אם אנחנו מבינים שהמטרה הסופית היא שתבוא מזה עלייה סוף כל סוף. אבל כרגע המצב הוא ירידה. העלייה היא רק דבר עתידי. בזמן המסעות בהלוך לא מורגשת העלייה. כפי שמבואר במאמר של הרבי הקודם שדיבר על העניין שהקדוש ברוך הוא עשה את הצמצום כדי לברוא את העולם. אז לכאורה הצמצום הוא כדי שאחר כך יהיה גילוי. אז הוא אומר נכון, הצמצום הוא כדי שאחר כך יהיה גילוי, אבל בשעת הצמצום עצמו, בטרם הגילוי, זה לא... זה היפך הרצון של המצמצם. הוא לא מרגיש טוב שהוא מצטמצם. הוא רואה את המטרה שתהיה אחר כך, אבל בשעת הצמצום זה חיצוני. זה נגד הפנימיות של הרצון. מתי מתגלית העלייה? לאחר השלמת המסעות. כשגומרים את פרשת מסעי. כשמגיעים לשלב העלייה שהנשמה עולה חזרה, מתעלה בעולם הזה ועולה לשורשה העליון, אז מתגלה למפרע, רטרואקטיבית, שכל הירידות הללו שהיו בדרך הלוך הן היו בעצם עלייה. וזה הפירוש, מסביר הרבי, כשהיו חוזרים, כי יש מצב שהנשמה חוזרת משליחותה בבירור העולם התחתון, והיא חוזרת לשלבים של העלייה, ואז מתברר שבכל הסיפור הזה היה רק בשביל שהמלך הוליך את בנו לא בתור עונש, לרפואתו. לרפואתו. איזה ריפוי? הריפוי הוא: העולם כולו חולה מחטא עץ הדעת, וכל מה שעם ישראל עושים זה לתקן את חטא עץ הדעת ואז יבוא משיח צדקנו. אז כל הירידה הזאת של הנשמה מהעולמות העליונים ולעבור בכל הבעיות של עולם הזה וכל הניסיונות

23:10 שבדרך הלוך זה נראה מצוקות. כשחוזרים אז רואים פתאום איך שכל זה היה: המלך מוליך את בנו לרפואתו. דרך הפסוק המפורסם בישעיהו שגם הזכרנו אותו בשבוע שעבר, כשיבוא משיח, אודך ה' כי אנפת בי. לפעמים קורה שהאבא מרביץ לילד ואחר כך הוא מתחרט. אז הילד מתפייס. מתפייס זה פירוש שהוא אומר: אני אשכח מה עשית לי רע ונתחיל דף חדש, אבל לא יגיד לו תודה רבה על ה-- אלימות שעשית נגדי. פה זה לא רק שהיהודי מקבל את הייסורים באהבה. אם הקדוש ברוך הוא נתן, אין לי ברירה ואחר כך אני אתפייס איתו, אלא כשיבוא משיח יתגלה שכל מה שהיה נראה לך כאנפת בי, כירידה, אני אגיד לך תודה רבה. איזה עלייה גדולה קרתה מזה. כאן הרבי יורד יותר לפרטים. הוא אומר: איך בכל זאת אפשר לקרוא למסע כזה לארץ העמים? בתוך הגלות, בתוך הניסיונות, בתוך הנחשים והעקרבים? איך אפשר לקרוא לכל זה חסד ועלייה? הרי זה דברים שליליים. והרי בזה הרמז במשל שרש"י מביא במדרש תנחומא. הרמז הוא: המלך מוליכו לרפואתו. הבן מלך לא הולך לבד, לא זרקו אותו לנחשים, לא אמרו לו לך תחפש את דרכך לבד וכשתהיה בסדר נחזיר אותך הביתה. כל צעד וצעד שהוא הולך המלך מוליכו, והמטרה היא לרפואתו. זאת אומרת שהירידה גם בשעת הירידה, לא רק אחר כך. בשעת הירידה המטרה הייתה על מנת שהוא יגיע לעלייה בעקבות הירידה הזאת. לא בגלל עונש. זה ריפוי הכרחי. תהליך של ריפוי. ומהי העלייה של הנשמה כתוצאה מהירידה הזאת? זה חשוב להדגיש. המעלה היא... בחסידות מבואר שהנשמה כשהיא הייתה למעלה היא הייתה בגדר של צדיק, וכשהיא יורדת למטה, כל נשמה, לאו דווקא של אדם רשע. כל

26:22 נשמה כשהיא יורדת למטה ונתקלת בנפש הבהמית, בחומריות, בגשמיות ומתמודדת עם זה ומנצחת, אז היא הופכת להיות בעל תשובה. מתגלה בה כוחות שלמעלה כל הנשמות שם היו מתגעגעות להרגיש הרגשה כזאת ואין להם את הצמא לך נפשי שיש בארץ ציה וצלמוות. זה העילוי שנעשה בנשמה. זה החסידי שעלייה. כי בעולם ה... שלפני החסידות, ירידה אל העולם הזה, צריך עלייה לגן עדן. אז מה, מה העלייה שתהיה? שנגיע לגן עדן. רגע, ואיפה היא הייתה קודם? לא בגן עדן? אבל לפי החסידות הפירוש העלייה היא לא שם בגן עדן. פה העלייה. בעצם ההתמודדות הזאת עם מדבר העמים ושהיא עוברת את זה ועומדת בכל הניסיונות, היא מקבלת תוקף אדיר של בעל תשובה. אז ממילא כל הירידה הזאת הייתה מתוכננת מהקדוש ברוך הוא בשביל להביא את בנו לאותה עלייה. כאן הרבי שואל: כל זה היה מתאים לומר בכללות הירידה למדבר העמים. כמו כן, כל זה אפשר לומר בכללות ירידת הנשמה לגוף זה עצמו, שנשמה מעולם האצילות יורדת לגן עדן ומגן עדן יורדת לתוך דיזנגוף ולתוך גוף גשמי. זה תכנון מלמעלה. זה אפשר להבין. זה כדי שהאדם יגלה את כוחותיו העמוקים ואז הוא יתעלה לקדושה. אז מלכתחילה זה היה מתוכנן מהקדוש ברוך הוא. ואומר הרבי: אבל מה עם כל ההכעיסוני? זה שהנשמה ירדה לעולם. זה כמו שבני ישראל יצאו למדבר. לא חייב להיות שהם הכעיסו אותו. הם צריכים לעבור לארץ ישראל, אז הם יוצאים למדבר. אז זה אתה יכול להגיד זה היה מתוכנן מהקדוש ברוך הוא. תעבור את המדבר, תגיע לארץ ישראל, הכל יהיה בסדר. אבל אותם מצבים שזה לא תוצאה מאיזה תכנון אלוקי. זה תוצאה של הכעיסוני, חטאים שעשה האדם שנכשל במאבק ובבחירתו

29:19 החופשית. הוא לא ניצח את יצרו והוא בחר ברע והכעיסוני. האם גם זה חלק מהתהליך של המלך מוליכו, תכנון אלוקי מראש? מפחיד להגיד את זה. כאן הערת ביניים. למרות שאומנם הירידה שהאדם עושה בעצמו על ידי חטאיו היא הרבה יותר חמורה מהירידה שהקדוש ברוך הוא הוריד את נשמתו למטה, אז אפשר להבין שאחר כך, כשהוא יחזור בתשובה על הירידה המוגזמת הזאת, אז העלייה שתבוא מזה, הבעל תשובה שיהיה מזה, זה יהיה משהו לעילא ולעילא. עוד יותר מהעלייה שנגרמה על ידי ירידת הנשמה בלי חטאים. אבל נכון, אומר הרבי, זה מכאן ולהבא. אם אני אסתכל במבט עתידי, אז אני אומר: נכון, נכשלתי, בחרתי לא נכון, הכעסתי את המלך. אבל סוף כל סוף אנחנו נהפוך את זה, מהלימון נעשה לימונדה ונהפוך את זה לקדושה. אבל זה מה שיהיה. אבל איך אתה יכול לומר שגם המסעות האלה ששם הכעיסוני זה המלך מוליכו? זאת אומרת, גם זה תוצאה שהמלך תכנן וזה חלק מתהליך הריפוי. איך זה יכול להיות? זה הרי חטאים שנעשו בבחירתו החופשית. כאן הרבי נוגע בנקודה מאוד עמוקה ורגישה שצריך לדעת איך להסביר אותה, אחרת אפשר לטעות. הוא אומר שיש כזה רעיון במדרש, ואדמו"ר האמצעי מדבר על זה בהרחבה, שיש מצב של נורא עלילה על בני אדם. שהקדוש ברוך הוא לא רק מוריד את הנשמה לגוף באופן כללי, ירידה באטמוספרה של הקדושה, אלא הוא גם לפעמים מתכנן לו מצבים של חטא והכשלה, וגם זה תכנון של הקדוש ברוך הוא. בואו נראה מה אומר על כך המדרש. על הפסוק "נורא עלילה על בני אדם", אומר המדרש: בוא וראה, שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, מיום הראשון ברא מלאך המוות, וחושך על פני תהום.

32:25 מלאך המוות. אדם נברא רק בשישי, ואחר כך הוא בא לאדם ואומר לו: אתה הבאת את המיתה לעולם על ידי חטא עץ הדעת. אתה כבר מהיום הראשון עשית חושך על פני תהום, את מלאך המוות. אז אתה מאשים אותי שאני הבאתי מוות לעולם? והמדרש אומר משל מעניין. היה מישהו שרצה לגרש את אשתו. אז הוא נכנס לבית, כותב גט ומשאיר אותו אצלו. הוא רוצה סיבה למצוא למה לכתוב-- לתת לה את הגט. אז הוא אומר, "תמזגי לי בבקשה את הכוס." אז כשהיא מזגה לו, אז הוא מושיט לה את הגט. "קחי את הגט. את מגורשת." אומרת לו, "מה עשיתי לך? מה פשעי?" "צאי מביתי. מזגת לי כוס פושר. לא מזגת לי חם." אז הוא אומר-- היא אומרת לו, "מה אתה מבלבל את המוח שבגלל זה אתה מגרש אותי? כבר היית יודע שאני עתידה למזוג לך כוס פושר כשכתבת לי את הגט והבאת אותו בידך עוד לפני שדיברת איתי." אז אומר גם הקדוש ברוך הוא ככה. בתורה שהוא כותב אלפיים שנה קודם בריאת העולם כתוב "זאת התורה אדם כי ימות באוהל". אז אלפיים שנה קודם הבריאה יש כבר את מושג המוות. עוד לא נברא אדם. אחרי זה, כשבא אדם וחטא בעץ הדעת, אתה אומר לו שהוא גרם למיתה. זה הפירוש נורא עלילה על בני אדם. איך מסביר את זה אדמו"ר האמצעי? שיש מצבים שמלמעלה מסיתים את האדם, מחממים, מגרים לו את היצר הרע להביאו לידי חטא זה. בסוגריים, זה לא סותר לבחירה החופשית. למה? כי העזר העליון, הדחף הזה של להביא אותו לבחינת הרע, לגבור על הטוב, האדם לא מרגיש את זה. זה משמיים מגבירים, אבל הוא לא מרגיש את זה.

34:56 אז הוא בוחר בבחירתו החופשית. והוא מוסיף עוד משפט: "ואינו מכריחו באופן מוחלט." מה הוא מוסיף המשפט הזה? גם לו הוא היה מרגיש, משמיים עושים לו רק את הגירוי, את התזמון עם החטא. עד כדי זה מצבים כמו, כמו למשל אשת פוטיפר, מצב שלכאורה אי אפשר לעמוד בזה, אבל בסוף אם האדם מתעקש הוא יכול לעמוד גם נגד התכנון הזה. אבל איך שלא יהיה, רואים שהקדוש ברוך הוא לא רק מוריד את הנשמה לגוף באופן כללי, ירידת מתח בקדושה, אלא הוא גם מתכנן לו מצבים של ניסיונות וחטאים, וגם זה במטרה שבסוף יצא מזה תשובה גדולה והוא יגיע למעלה הרבה יותר גדולה ממה שיכול להיות. כל הירידה זה הכל לצורך עלייה. המלך מוליכו כל המסעות, גם אלה שהכעיסוני. מה זה הרמז בשלושת הראשונים? זאת אומרת, ההבדל הוא רק למה המדרש מפרט רק את שלושת הדוגמאות הראשונות. ישנו, הוקרנו, חששת את ראשך. והרי כי רק בשלושת אלה רואים בגילוי את החסד של המלך. זאת היה לפני שהכעיסוני. רק אחרי קריעת ים סוף הם התחילו עם החטאים שלהם. אז מאותם אז הם שרואים במפורש שהמלך מוליכם. אבל האמת היא שגם ההחלטות הבחיריות השגויות של האדם תוכננו מלמעלה על מנת להביא אותו ליתרון האור הבא מתוך הקושי. היי, מה עם הבחירה החופשית? אז רציתי להוסיף הסבר. גם שם בעבירות המלך מוליכו לא לעבירה, לניסיון הוא מוליכו. הוא מכניס אותו לסיטואציה המגרה ביותר. אבל אחרי שהוא מחליט והוא בוחר שהוא רוצה לילך, כתוב במקום שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. המלך מוליכו, אבל איפה הוא מוליכו? איפה שהוא רצה לילך. אז גם כאן יש שילוב של בחירת האדם. אבל הסיטואציה שהקדוש ברוך הוא זימן לו

37:55 את הקושי הזה, שתשעים ותשע אחוז קשה לעמוד בו, כדי שמזה יצא אחר כך תשובה גדולה ביותר ואהבה רבה יותר מאשר הצדיק הגמור. אז יוצא ככה שבמסעות הללו היו שלוש דרגות שיש בעולם. בחסידות כתוב שהעולם נחלק למקום יישוב. יש מדבר שקרוב ליישוב כמו הערבה, ויש מדבר גדול ונורא עם נחש שרף ועקרב. מה זה הנמשל? מקום יישוב זה הקדושה. שם יושב האדם העליון, שורה השכינה. מדבר שקרוב ליישוב זה קליפת נוגה. מדבר הגדול והנורא זה ג' קליפות הטמאות. ובכל הדרכים האלה המלך מוליכם. ומתי רואים את זה? בחזרתו, כשהוא חוזר בריא ושלם. אז הוא אומר לו, "אה, אתה זוכר את כל הירידות האלה? עכשיו תראה איך הן הפכו לעליות." כאן הרבי מסכם את השיחה ברעיון עמוק מאוד מרכזי. הוא אומר, שלוש הדוגמאות הללו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך. מה משמעותם בעבודת הנשמה? בחיי של אדם. ירידת הנשמה למטה. אז הוא אומר דבר ראשון, שלושתם עדיין אינם מחלה אמיתית. כל השלושה זה הצטננות, קצת כאב ראש. לא ממש מחלה, אבל בלי שלושת הדברים האלה הראשונים לא יכולה להיות כל ה... ירידה של הנשמה וכל הניסיון וכל ההתמודדות שיועדה לאדם. הוא מסביר למה. המטרה האלוקית היא לאפשר לנו להכיר שהחיים והמוות נתתי לפניך ובחרת בחיים. זה היסוד של כל היהדות. קיבלת בעולם, עולם דו-צדדי. יש בו חיים, יש בו מוות. אתה צריך לבחור בחיים. כדי לאפשר את זה, אומר הרבי, חייבים להיות שלושה שלבים. שלב ראשון. צריך להוריד את הנשמה ממקום האור. כי כשהנשמה נמצאת באצילות אין שם דבר שמאפשר מצב של מוות. מצב של חטא לא שייך. מאיפה שיגיד, לא שייכת בכלל לישות. לא רק לחטא,

41:23 לשום ישות. אז איך היא תתמודד? אין לה בכלל התמודדות. כדי שיהיה מצב של מוות צריך להיות קודם מצב של העלם האור העצום של הנשמה. ולהיעלם. אחר כך צריך להיות אחרי שהעלימו. נו, אז עכשיו הנשמה כבר רואה את העולם כמציאות. יש לה עם מה להתמודד. אבל כאן צריך להיות אשנב קטן של אור. מבחינת שיתף עמו מידת הרחמים. כי אחרת, על ידי הצמצום האור האלוקי של הנשמה, ישנו מצב שאני יכול לבחור במוות, בגשמיות. אבל איך אני אבחר בחיים אם אני לא יודע בכלל כלום על רוחניות? אם הכל צומצם לי עד הסוף? אז צריך להשאיר פתח קטן שהאדם יוכל לראות, אם הוא יתאמץ, הוא יוכל לראות אור אלוקי. זאת אומרת שהצמצום אסור שהוא יהיה מוחלט. צריך שיהיה בו קצת רחמים. השלב השלישי, אחרי שיש לי מצד אחד צמצום שאני יכול להבחין במוות, מצד שני יש לי קצת אור שאני יכול להבחין שיש גם מצב של חיים. עכשיו צריך שלב שלישי. לתת לאדם בחירה חופשית, שזה על ידי השכל. צריך שיהיה לנפש הבהמית שלו יכולת שכלית, לא תאווה בלבד. תאווה זה כמו מגנט. היא לא יכולה לעשות אחרת. זה מה שאני מתאווה ואני לא יכול אחרת. כדי שיהיה לה את האפשרות של בחירה, צריכים לתת לה שהיא תחוש שיש לה שכל והיא יכולה לבחור ולהבין מה המעלה ברוחניות, למול הוי מחשב שכר עבירה כנגד הפסדה והפסד מצווה כנגד שכרה. זה רק על ידי השכל. עוד הפעם, שלושת השלבים: שלב ראשון, צמצום האור האלוקי כדי שיהיה מצב של גשמיות וכן. שלב שני, להשאיר מעט אור שיהיה לי רמז שקיימת מציאות של חיים וטוב ורוחניות. ושלב שלישי, לאפשר לנו על

44:16 ידי השכל את כל ההתלבטות שהיא מביאה לבחירה ולהכרעה שכלית. הרי זה דבר מדהים. שלושת השלבים האלה הם רמוזים בשלושת הדוגמאות שרש"י מביא. דוגמה ראשונה, כאן ישננו. כתוב בחסידות, זה העלם וסילוק אור הנפש. כל הכוחות של האישיות נרדמים בשינה. נשאר רק החיצוניות, המחזוריות של הגוף, כל התובנות והתודעה והרגשות. כל ה... נעלם. זה נקרא שינה. זה הצמצום. אם הנפש שמה תהיה עירנית, לא יכול להיות אצלה מצב של היפך. צריך להיות שינה. אבל השלב הבא, הצמצום לא יהיה מוחלט, וזה מרומז במילה הוקרנו. זה שילוב של החסד בגבורות הצמצומים. בקבלה כתוב שהצמצום הוא חם, הוא אש. והחסד הוא מים, מקרר. יש מדרש יפה שאומר על הנושא שהקדוש ברוך הוא בעת הבריאה שיתף את מידת הרחמים. תחילה רצה לברוא במידת הדין, שיתף עמו מידת הרחמים. אומר המדרש משל יפה. משל למלך שהיו לו כוסות דקים, כאלה קריסטל דק ששותים תה. אמר המלך, אם אני נותן לתוכן חמין הרי הם מתבקעים. אני אתן לתוכן צונן, הם מקריסים, נהיה כזה אדים על הזכוכית והם לא שקופים. מה עשה המלך? עירב חמין וצונן ונתן בהם ועמדו. מה הנמשל? אם אני בורא את העולם במידת הרחמים אז החטאים שלהם יהיו רבים. זה מקריסים. אם יהיה צונן. אם יהיה מידת הדין, איך האדם יוכל לעמוד? הרי אני בורא אותו במידת הדין ומידת הרחמים, והלוואי שיעמוד. אז יוצא מזה הוקרנו, הפירוש לקרר את החום של הצמצום שעולה למעלה כמו אש ולהביא לו קצת הרגעת הצמצום. שיהיה גם קצת אור אלוקי, שיהיה חסד שהאדם יוכל לראות גם את הצד האלוקי, שלא יהיה לגמרי סגור. ואז בא השלב השלישי, חששת את ראשך. זה הנפש הבהמית שהיא

47:28 חשה שיש לה ראש, שכל אנושי חומרי שמאפשר הבנה דו-צדדית גם של החומריות הגשמית וגם של מעלת הרוחניות, ולשקול מה עדיף מביניהם. הרבי, דבר נפלא. לפי זה יובן למה בשלבים של ישננו והוקרנו כתוב בלשון רבים, המלך ובנו. כי ישננו זה הצמצום, זה הצמצום גם של הנשמה וגם קודשא בריך הוא צמצם את האור אין סוף שלו. אז גם אצלו היה ישננו. הוקרנו, גם אצלו היה עירב מידת החסד כדי שהצמצום לא יהיה מוחלט, שיהיה המשכת אור קצת בעולם וגם לנשמה. אבל חששת את ראשך, תחושת ישות עצמאית שכלית של הנפש הבהמית, זה רק בן המלך יש לו. המלך אין לו את זה. אז עכשיו לפי זה מסכם הרבי את הרש"י הזה: יוצא שהמשל הזה מובהר ששלושת המצבים הראשונים של ישננו, הוקרנו, חששת את ראשך, זה המלך מוליכו בגלוי. מזה אתה למד גם על שאר המקומות שהכעסוני. ואז אתה עלול לחשוב: זה כבר לא המלך מוליכו, זה אתה בעצמך קלקלת. אז הוא אומר, דע לך שמאחורי... נכון, אתה בחרת. יש לך בחירה חופשית. אתה חטאת. מאחורי זה עומד תכנון אלוקי להביא אותך למצבים שאחר... לא כדי שתישאר במצבים הללו, כדי שתהפוך אותם כמנוף לתשובה עילאה ולעלייה גדולה. אנחנו רואים את זה גם דוגמאות בחיים. לא מזמן התפרסם על יהודי מאוד מפורסם, חוזר בתשובה, אורי זוהר. והוא הגיע למצבים של כזה ריחוק, כזה שחקנים ותיאטרון וליצנות ודברים ממש. אז זה לא רק שמכאן עולה. בסוף התברר שעל ידי זה הוא הצליח להגיע ולהפוך עולם שלם ולהחזיר עשרות אנשים בתשובה, שאם הוא לא היה יורד לירידות האלה, למרות שהוא עשה אותם. נכון, זה שהוא נולד בבית כזה, זה נולד משמיים. אבל

50:19 אחר כך כל הירידות שהוא עשה, זה הכעיסוני. אבל מאחורי זה הסתתרה מגמה אלוקית שבסוף הוא יתרומם משם ויסחוף איתו עשרות בעלי תשובה. זה דוגמה קלאסית מהחיים שגם הירידות הגדולות בדרך חזור, וזה הפירוש: בחזרתם אמר המלך. בגשמיות לא היה חזרתם. המלך לא חזר חזרה את כל המסעות במדבר, אבל ברעיון הרוחני הרבי אומר דבר יפה. לכן רש"י אומר: ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת. אז יש פה שני דיוקים. א. מה שהרבי מדייק, מה זה דרשה אחרת. רבי תנחומא, איתא ברבי תנחומא, וגם למה הוא מזכיר את רבי תנחומא? אז יש לנו כבר פעם שהרבי אמר שהזכיר את רבי תנחומא רמז לנחמה. דרשה אחרת, אומר הרבי, זה רמז לכך שעל ידי שאחרי זה המלך חוזר והנשמה עולה בחזרה והיא הופכת להיות בעל תשובה. בעל תשובה זה דרך אחרת לגמרי. משהו לגמרי. בחילא יתיר, על דרך כמו שאומרים יוסף השם לי בן אחר. אז אומרים חז"ל שעל ידי יוסף קורה שאחר, אפילו מישהו מבחינת אחר, הופך להיות בן. זה דרך אחרת. מעניין שגם אצל כלב כתוב רוח אחרת הייתה עמו, היה בעל תשובה. בהתחלה הוא חשב ללכת עם המרגלים, אבל אחרי זה רוח אחרת הייתה בו. אז זה רבי תנחומא. זה הנחמה על זה שהמלך מוליכו בכל השלבים האלה, ומ"ב מסעות של ירידות אחר ירידות, גם ירידות מצד הקדוש ברוך הוא וגם ירידות שהאדם חולל בבחירתו החופשית. וכל אלה הם רק כדי שאחר כך יתגלה איך שכל המדבר שהיה לנו בשלושת השבועות עד תשעה באב, יהפכו ימים אלו לששון ושמחה. ואז יראו איך שבתוך התשעה באב נולד מושיעם של ישראל, וכל הירידה הזאת הייתה לצורך עלייה שבלי ירידה

52:56 כזאת גדולה לא היינו יכולים להגיע לעילוי כזה גדול של ימות המשיח ותחיית המתים וגאולה אמיתית והשלמה, שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. שבת שלום. כל טוב.