כינוס נשי חב"ד בתום השלושים

00:09 דובר 1 היום, ביום שלושים יום לפטירת הרבנית הצדקת מרת חיה מושקא עליה השלום, בתו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ זיע"א ואשתו, שייבדל לחיים ארוכים, כ"ק אדמו"ר שליט"א. עברו עלינו שלושים ימים. שלושים ימים של הרגשת אובדן שאי אפשר למלא. שלושים ימים של הרגשת חסר שאי אפשר להשלים. וכאב, שלושים ימים של כאב שצובט את הלב אלינו הרבה. חבל שאת לא ראית זאת, שזכית להסתכל בצל רוחה הבהירה. חבל שלא אנחנו היינו אלה שזכינו לקבל מפיה ברכה או איחול. והיו אומרים כ"ק אדמו"ר שליט"א, שהיא הנקם למלך. ומרנה הזאת, לדעת לראות ולו רק עוד פעם אחת את הדמות האצילית של הרבנית עליה השלום, את הביטוי של הצניעות והאהבה המושלמת. זאת שיונקת מהמעיינות הטהורים ביותר של היהדות. אנחנו מתפעלים תמיד עד היום, מתלבטים איך להגדיר את מהות היהדות. איך להגדיר את מהות הצניעות. טוב, בוודאי שאנחנו יודעים כמה עוד דברים שמשם אנחנו יכולים להלעיט את היהדות. אבל תמיד היינו חושקים טיעונים נוספים, מסובלים. אחר כך, בנחת, בקצה, שבמקרים מסוימים ובנסיבות מיוחדות, או בשעת מצוקה או למרחם מרחינו השם, אז אפשר לשנות. אחר כך היינו יודעים לשנות. אחר כך היינו מוצאים שגם במצוקה אפשר לשנות. לא תמיד שניהם יחד קיימים, אבל תמיד היינו מוצאים דרך לצאת מהם, ותמיד תמיד בשכר מובילה דרך גם אחת. היום, היום אנחנו יודעים להגדיר, לחדד ולראות מהי צדקת, מהי הרבנית. היום אנחנו יודעים להגדיר איך בכל הנסיבות, בכל שעות המצוקה, ודווקא כדי למרחם מרחינו השם, ודווקא כדי לעבוד לשם שמיים, יונתן, דבקות, תמיד. אל מול הרבנית הזאת, אל מול הצורה הזאת, התנפצו כל גלי הכבוד האחורי. אל מול הדוח הזה, היו כלא היו כל גלי החנופה והשקר. אל

03:48 דובר 1 מול האמת הזאת, התגמדו והתאפסו כל הרע, כל התרחנות, כל הלא אמת. כי אין דבר קטן יותר, עמום יותר, חזק יותר מן הרבנית, הצורה, נצח הנפש. ועוד אמרנו דבר אחד ולמדו. אמרנו מה אמרה האדונית לחבריה? סך הכול אחת משמיעה, היא האדונית שנושאת את משא ידיעתה בעוד ועוד. לעולם לא היה אדם שהיה רחוק באמת מהאדונית הנהדרת שלו. חמודה. היו חברותיה הטובות ביותר רוחב הדרך ורוחב הלב לאותה המופלאות שלא עזבו אותה אף פעם. אהבת האדם והאמת, האמת. התרגלו אליה באהבת אין קץ. שמחות של עבדים. הדאגה של הורים. חיו איתם את זמנם, את זמנם. אז אנחנו יכולים להיות מוסלמים או נוצרים לאפות את הרימות שלנו. זה אנחנו שנשארנו בודדים. זה אנחנו ששרדנו בלי הדמות הנשית המדהימה. זה אנחנו שאיבדנו את החובל עליו היינו יכולים להשעין ראשינו. ולכן התפתחו גם חברות. יפה מאוד. כל אחד בודדים. ולמה כל מי שנשאר לבד כדי להתאחד ביחד בהחלטה נחושה לעשות את כל מה שהיא רצתה, לבצע את כל מה שהיא התפללה, לקיים את כל מה שהיא רצתה. נכון, לא רק במחלה. בתל, בעולם שלנו. אבל זה חלק מההוראות. להצליח, כדי להיות הורים טובים. כדי להיות הורים טובים לעצמם. לעצמם, לא את ראשם ולא את שכלם. פשוט, הם חייבים להבין מה שבסוף היו עשר שקלים שבתל שהם לא רוצים לתת לילד. הם רוצים לתת לילד את כל ה... יש משלוש קומות גדול. קומות גדול. יש לי דירה אז הקרה. אבל הבניית היתרה על אחד הדברים עושה חלומות. על הרי הסלון היה נסתר גדול. לא דיבר איתה. הוא היה יציבה עשרה וחצי. שכחנו. שמעת עכשיו שאת צריכה להרגיש מנה ברכות. דיברת הרבה הרבה ברכות.

08:03 דובר 1 הרבה אישה מה הרבה תנומה שאת חייבת ללכת לרופא. את צריכה לבשל. מה עוד לעבוד? כי בואו נהיה מילים. למה זה יהיה שרה והיא תמנה כל דבר מה שאני עושה, מה שאני עשיתי היה תמות ימרה. זה גם פרסר, אתה הבן של פני, הוא ידע כל מילה אחת. היה תמוט לשבי. מאמא זה תמוט. אני, אני לא יכולה לתאר את מאמא את הבן של הממלא שלא חשבתי מי שזה אבא שלה, שאני לא יודעת מה זה אומר. כי הוא יודע את זה, הוא חשב שזה צאצאים, להגיד למשפחה, לבארתי. היא שמעה הכול ככה בפרט. היא תמנה על יחבקה, אני לא בטוחה שזה היא באמת זה. היא שומרי לבריון, יחבקה. מאמא דברים היו בפעם, ברכות ממש. ובכל דבר לא היה גבול מה חשבתי, אבל בדיוק ככה שזה באמת באמת אני קיבלתי את זה. מה להגיד? אז תודה רבה לנו ושיהיה לכולם בסדר, שיהיה לכולם בסדר. תודה רבה.

15:41 דובר 2 גם לא אמיתית ואחראית יותר מכל. היו יש צרות, היה אסון, אסון מיוחד, נורא נורא. כשהיא חולה בבית חולים. דבר שחשוב מאוד, מקפידים על כל אחד ואחת מהמשפחה. ומישהי אמרה לעצמה: "תראה מה קורה שם, שהרבי שליט"א חזר ארבעים יום לאחר מכן". אבל היא בעצמה ראתה את קשר המשפט שהרבי סיים עם החסידים. וכמובן שכל מה שמתחולל בבית רבינו יש לו קשר לחסידים. ואחר כך היא אמרה, שהיא מדברת על המדובר, שנקבע יום הולדו של הרבי שליט"א בהקשר ליום יובל בישראל, יום החתונה. אבל הרבי, שהיום הזה אישר רבני הוא נהרג. כמובן שזכותיות האמת הייתה מסיבה ריכוזית עבורכם, גם החסידים. וציוויו של הרבי שליט"א היו עם הרבי שבעולם. אז ברור שיפתור קושי זה הרבנית, חשוב מאוד מה שהיא ראתה. אבל כמובן שהיא לא מכירה דבר, אין מכירה בכלל. אבל יש משמעות לשנה הזו. וכל מה שמתרחש בשנה הזו. זה מציע קושי לרבנית. ואחר כך היא ישר אמרה: "הרבי בטח בורח, בורח מהמכיר". כי אז אם אדם אומר ארבעים יום, אז צריך לבוא שארבעים יום, ארבעים יום הוא בעולם. אז זה ימים מאה וארבעים יום מתחילת השנה. אבל יש דברים מפורשים. שרבי שקרא את ספר הקט"ר לא רק אמר על הקט"ר, הוא הגיע. הדברים אתם סיימו, הם יקראו כבר רבא דעמרא. לא תמיד מסתכלים במראה הזכוכית הקטנים בדרגה, אבל התחילו עם המראות הגדולים, זה היה ממש. ואני מתחיל עוד לפני היום תמוט יום. רבי דיבר על השעה המיוחדת של שנת שלוש מאות שנה מאז יציאת מצרים. מאה פעמים להגות אותיות גר על ידי. לטוע כוונתי לסיפור של ל"ג בעומר. ולכן אנחנו מקריאים בסיפור, בסיפור בחסידות, כי יש להגדיר שגר

19:08 דובר 2 נגאלים בגאולה, בגאולת תורה, והוא הדבר שמבשר למשיח. כי נראה השנה יש להיגאל, שנה שמסוגלת להיגאל על ידי תורה ומשה המשיח. יש להוסיף, אומר הרבי כך. יש להוסיף על מראה הטעם שמשתלבים בקשר עם הגאולה. זו שנה זאת דווקא שמצטיינת, שסימנה מצטיין ברוח חטא. אז יראו ההיסטוריונים במה ומה מאורעות מיוחדים היו בשנה שסימנה מצטיין ורודפת. אם הוא יציאת מצרים או מתן תורה בשנת בית עבדים ופרעה. מדי אירועים מרומז במספר ח', במספר שמונה, המורה על שלמות פרטים. פרטים גם בהם ובכלל בכל סיבה מקצועיות יותר, כי הלא טוב ואין למוטב. אבל יש דבר זה. הלכו למצרים. בית קורבן, הוכן עצמו למצרים. בית קורבן, הגיעו סוערה. כל בית קורבן, בית ראשון. כי בשביל בית קורבן, בית ראשון. כי בית קורבן, בית המקדש. כי בית קורבן, בית המקדש. יש לנו עוד כמה כמה אנשים שמכירים את ההיסטוריה מהמאה החמישים וארבע לפנות. לא ברושים. יש לנו שם כמה אנשים שצריכים ללכת. אבל בכלל למה הם עשו אותם? למה הם לא עשו עוד דברים שיש להם עוד אחרי זה? והדבר הכי מעניין הוא ממש מתקשר אל החיים. הוא אומר, אז תראה, דוד, זה לא זה. לא מאז שרדתי בעצם את כל פרק שלו. ומעניין רק כי זה הסתבך בו אחד ואחד. ואחרים ייקראו למדמו. רב שלא באקרא. שם מאורעות יציאתם. וכו'. כלומר, שם הבית. ואז נתן את הניקיון של סיירת דתית. היה בשנה זה סיומה ועוד חטא בילדים טוב שימחה. מכיוון שהכוונה מה זה היא על בנת שמשנה זו עצמה מה הטוב שרוצה? הילד. זה היה ממש. כי השלמות להגיד טוב והרגעו שחזירו. חזרתי. הכוונה הקשורה למסגרת. אבל בזמן עם הים,

22:23 דובר 2 הרב אומר דבר מדהים. הרי נקודה ליצרו. לראות אמרו שאין כנו גדול אשר נקודה ליצרו של אברהם, של האבא שליטה. אתה נותן לי הודעה על ליצרו. יש רגע שאני יכול לראות ואני אתעביר. שיטת האבות של אברהם, של יצחק, אברהם היא להתגבר על הסיוט. אגב, כדאי אם יכול לראות, אבל מסתמן לראות שהרבנו לא הבין בהם, כי הרי כל כולנו עוסקים יהיה לקבל רב וכל החן. אבל לראות אפשר להתפשט כמו אברהם. הדברים מוטבעים איתנו ומאמת את זה ילד בגיל עשרים וכמה שנים. עם הפתקים העומדים בתשעה שעות עולם. על האבים שלהם מתמודד לאדון שוכח בהקשר לנתונה הרוחנית. הוא כתב לו דבר מעניין. הוא נגמר שזה לא שלמה, זה בשנה עיקר. ומכל שכן, זה שנישואיהם לא היה בחודש שהיה בו הנה דיר לנו דר, שחד גם הוא חטא ימים. בתחכום שלהם הוא רואה שם בתור עם המורד החיים אצלי. יפה. שיותר מה שלא היה לנו, היה לנו. על פי הגמרא, אנחנו רואים אותו לטובה שנקרא הקטנות. הוא כתב, אתם לא השבתות. אבל לכם ברור. אם אתה מסתכל עם העין הטובה, יש לכם הראיה של מור כזה. שהתכלית של המלמד זה דבר שמגיע מכל העולם. כולם יכולים לסיים את זה, כולם יכולים ללמוד את זה כרגע. בכלל. אבל כאן אני אומר לכם דבר חשוב. ובכלל, אנחנו חושבים שהשנה היא שנה מיוחדת בגלל העובדה שרבי שלום יעקב[?] עם תלמידו, הרי ברור שהם יש להם תלמידים. ובכל זאת, היה איזה עניין שהוא הסתדר עם תלמידו ומתישהו גם שם יש להם. אין, אין אישיות יותר רעה. אבל דבר אחד ברור, שהרי טוב צריכים לתת בכל אופן טובות, חבר'ה. הדבר הראשון, הוא מה שהרבי דיבר

25:20 דובר 2 כבר ביום הראשון. על האמינות, העניין של אהבת ישראל ואחדות ישראל. ואם כן, מה לעצמנו בא להמציא את המושג של אהבת ישראל ואחדות ישראל בכל המובנות. לא רק הדבר הבלקני. אז לפי זה, רבנו, רבנו מתבטא בשיעור אחרי יום יאור בדאגה לזולת ואהבה לזולת. יש לנו מפוצל על אחד מגדולי הצדיקים, שהיה לו יד קשה מאוד, רק שיכורים גויים, שהוא עשה וסידר שיכורים גויים. הוא בא ואמר, הוא בא לבית המדרש ואמר שלמדתי היום דרך בעבודת השם משני שיכורים. תמיד הוא היה מביא את המסר. מה הוא למד מהם? שהוא ראה ששיכור אחד אומר לחברו: "יענקל, אם אתה אוהב אותי—" "בטח שאני אוהב אותך, יענקל יקר." "אם אתה יודע מה כואב לי—" "בטח אני יודע." "איך אתה אוהב אותי אם אתה לא יודע?" מה לעשות? לא ייתכן ש— אבל אם יש לנו צורה ייעודית, אהבת ישראל אמיתית היא בשעה שאנחנו באמת יודעים מה חסר לזולת. אנחנו לא צריכים מעמד השריף כזה של... של... של— היא צריכה להרים לה וסיפרה לה שהיא הייתה חולה. היה לה סיבות דאגה ולעשות בה ולוודא ואמרה לה: "בסדר גמור. אני רופא של בריאה, זה סתם שיכרה." אבל זה ריק, זה מבוסס על לא צריכה. הוא רופא של בריאה. זאת אהבת ישראל. אז זה נגלה לפנינו בצורה ייעודית. זה לא בספר של מוסר. כי יש אהבה ששונאת במילא. לא צריכים... סחל בזולת. לא צריכים להיכנס לזווית של השולחן. של החיות. של ניתוח בני הזולת. הופכים לטוב עין. זה דבר לא מעניין. לא, השולחן ערוך. אין, אין. מיד כשיזדמן יביא את הכוס שישימו ליד השולחן, כשיזדמן, יחליטו טוב עין. טוב עין היא גורלה. טוב עין. זה דבר

27:48 דובר 2 שצריך להתייחס אליו. מה זה תרגיל? מה זה תרגיל? טוב עין זה דבר שהוא שמח בשמחת הזולת. כי אם אתה מתכבד בקלון חברו, בסוף אתה לא שמח שחברך נכשל וטוב לו. אז זה מרתיח את קישוטו, את גנותו, את אמונתו, חשב שזה-- שהזולת במור כרע לו את הגבע. האהבה האמיתית, שאנחנו שמחים בשמחה אמיתית בזכות החבר. יש לנו גאולה, יש לנו ים של גאולות גדולים מכאן שיש לנו גם את גאולה של ה'. גאולה של ה' מתיישב עם החבר שמתקשר לאהבה. אנחנו יכולים למצוא את עצמנו ולהיאחז ולהיטעל לפחות במספר מילים בעניין וסיפור ומעשה שהיה, מעשה קצר. הייתה גזירה במקומות הצמח צדק, אדמו"ר הצמח צדק בשנות ה... גזירה של ניקולאי הראשון. גזירה שהתקשרה בכיסוי ראש של נשים. שניקולאי גזר שנשים לא תלך למקום המיוחד. היה כמירוץ טוב, היה קיצוני, יש בו משול של דור. נכנס לבעל הצמח צדק לזה הסיפור. היו את השירים שלא עשו במצרים. ובעל הצמח צדק של עשרים שנה לאחר מכן. ובעל הצמח צדק שעכשיו אני מרגיש על עצמי. מי עמד במצרים לפני עשרים שנה? עשרים שנה לאחר מכן הייתה גזירה נוספת בנושא הגיוס הצבאי. הרי בסטת הפטור גיל. שבאו עם קטנים וילדים, לא רוצים להתגייס, לא צפגונים. אז קמו, אז לא יש לו יבוא קצין לדבר. אמר הצמח צדק שעוד פעם נשים שאמרו את הגזירה ושמרו על צניעות הלבוש, הילדים שלהן, הגזירה הייתה מעליהם גם. אני רוצה לומר דבר פשוט. ישנה דרך שפוסקת בבוא הזמן בצורה גמירה, שאישה צריכה לכסות את כל שיער ראשה לגמרי. אין שום הבדל בין נחיצות תורה ופוסקים. אפילו אם אתה רוצה לנהוג כדעת ההלכה, הרי גם אנחנו מסכימים עם זה. הלכה לא

30:33 דובר 2 באה לדעת לא פוסקים. זו הייתה יודע שעליו מוטלת זכותנה, אחריות מוטלת. מייצג, בכל זאת, מייצג בדרך כלל. הוא יודע את עולו של עם ישראל. זה מה שהוא יזכיר. אולי גם זה פרטי, הוא יודע אם כן מה לעשות, אבל צריך לראות את המציאות בכלל ובפרט. אנחנו נמצאים תחת ישובה של ארבע לאומים. עם ישראל זה כולי ישובה. במגילה, במגילת אסתר, על שם אישה. "וכל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים." זאת אומרת, זה אומר לי שהיום, במצב של היום, גם במצבו של עם ישראל היום, הרי המשמעות שכל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים מקבל משמעות פשטנית ביותר, שאין כוחנו אלא בתשובה. "בלילה ההוא נדדה שנת המלך," מתחיל הרב גד בן אורי[?] הסידור. שהיא את המקדשים הארעי שכאן בעל הכהן הגביה את קולו מכיוון שזהו עיקר הנס. אבל בכל אופן, האר"י גרונטז'יק[?] בנושא הזה מוזכר: "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", אומר, נדדה שנתו של מלכו של עולם. מפני שאינה יש הבנה. אלא בשעה שישראל עושים רצון השם כראוי מהם, הרי הם אומרים בשעה ששב ישראל. בשעה שחלילה להיפך מזה, אז עושה עצמו כישן, שנאמר "עורה למה תישן ה'." רבי אומר שבשעה שרוצים אפילו לגרום למצב, הוא עוצר על כל הפרעות הגשמיות, הצבאיות, הדיפלומטיות, הטובות או הרעות, אני לא אכנס כעת לכל הנושא הזה. קודם כול אין כוחנו אלא בפה. אין כוחנו אלא בדרך העתיקה, הישנה, הקדושה של תשובה ומעשים טובים. וכל המצוות ועל כל הגדול משל עם ישראל, הרי נשי ישראל נטלו חלק גדול, שכך היה ביציאת מצרים, כך היה בחנוכה, כך היה בפורים, כך היה בכל מצב וחולין וגלידה. יהי רצון שעל ידי כולם, בנו ובן, בחי יצא מביתו ובזכות

34:44 דובר 2 נשים צדקניות, וכליון בנו, נזכה לצאת מארץ מצרים במהרה, נגאלות בקרוב ממש ממש ומיד בשעה טובה.

35:03 דובר 3 על הדברים, הדברים הכתובים, האמיתיים, החודרים, אנחנו יודעים לערב טוב. מתוך כל האפשרויות להנצחת זכר שיש בעולם, היהדות מכירה רק שלושה דברים. לקיים מצווה, לעסוק בתורה וללמוד משניות. מעבר לזה, טוענת היהדות, אין ולא כלום. ואלו ואלו הדברים חילו, זה הכול. ללמוד משניות הוא ללמוד אותיות נשמה, ללמוד משניות, אותיות נשמה, משנה. בספרות החסידית מספרים על האדמו"ר מסלונים, שבפעם אחת הוזמן כדי לקרוא תהילים. פתח נעים את ספרי התורה, הוא לא הכיר אותם. הוא עבר במקרה על יום וביקשו ממנו שיקרא את אותם התהילים. והוא קרא. הוא קרא את שם החלה, הוא קרא את שם נביא, ולאחר שהוא קרא את שם נביא הוא ראה שיש טעות בשם וחיפשו ומצאו באמת שיש שם טעות בשם. אחרי שהתפעלו וניסו לדעת איך הוא ידע, הוא אמר מצנע אותו יגיע אליו. שום דבר. אין כאן רוח הקודש ואין כאן נבואה ואין קסם, פשוט מאוד. וכשאומרים את האותיות, את שמו של אדם, רואים אותו בשמו כאן או שאומרים אותו באותיות של משניות, הוא מופיע מן העולם הבא לכאן, ומדוע שלא ראיתי אותו? סימן שלא קראתי נכון את השם. אנחנו נלמד עכשיו על ידי הרב חישלק[?], מורה בבית רבקה, את לימוד המשניות לשמה של הרבנית עליה השלום, וכולנו בטוחים שעם קריאת אותיות שמה, היא תבוא לכאן, כאן להיות איתנו ביחד ותציל מאודה עלינו. הרב חישלק[?], בבקשה.

38:27 דובר 4 את המשנה שאתם לומדים, יש לה מקור בהר הקודש. מה שהיא מוסרת לנו, זה מה נורא, מה אנחנו לומדים נורא. זה מה שפה נקרא חכמת, החכמה של ישראל. לכלל ישראל תורה. לכל ישראל ללמוד כל דבר, כל אירוע וכל סוג של דבר, ללמוד בתורה. ואז חזקה, חדולים היו בטלה, כלומר חדלא היו לדי קיום. ולכל ישראל ידוע ללמוד משניות, כדי לא נשפט דין תורה מופלט. כי ידוע מהאר"י הקדוש, שמשנה אותיות נשמה. כלומר, שללמוד משנה הוא תיקון גם לנשמה של הנפטרת. משנה זה גם אותיות נשמה. אבל בלימוד משנה יש לנו גם את האדם הלומד. כי סוף סוף התכלית, כל הדברים, כל הלימודים, כל ההתעוררות שעושים בקשר עם הזכרת זכרה של הנפטרת, זה מה שהכתוב אומר: "והחי יתן אל לבו". והחי יתן אל לבו, במידה הזאת שהוא יכול גם לשמוע את עצמו ולא לצאת מהתכנסות של התאחדות של צער הנפטרת, לא לצאת מן העבודה הטובה שהם עשו עליה. לכן, לפי הצעת הגנוז, נלמד אנחנו לפחות כמה משניות או אותיות אשר שינה שלנו פנינו את מצב זה. באות ח': חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. המשנה כאן לא באה לחדש אלא את עצם חובת הברכה שנתנה לו. הלך הכול לאורך כל היום. המשנה נכנסה: כשם, כשם שהוא מברך על הטובה, באותה צורה הוא מברך על הרעה. ולכן אומרים חז"ל, כשם שאתה מברך בשמחה על הטובה, כך אתה מברך גם על הרעה. כאן יותר לא יתנשא בזה. זה סיפור חשוב מאוד, אבל קשה לנו בגלל שאנחנו לא, לא מסוגלים לתפוס את העניין, לא אומרים את העניין של הכול תלוי וכן על סף המבין, "גם זו לטובה". שניהם

42:48 דובר 4 מהווה ערובה זה של המלכי חם. "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". "בכל לבבך" — בשני יצריך. תכלית בריאת האדם לעבוד, להפוך את היצר הרע, את היצר המרע בו לטוב. מה שעובד הקדוש ברוך הוא בשני יצריו, בכל כוחותיו, להכניע גם את יצרו הרע כרצונו של הקדוש ברוך הוא. "ובכל נפשך" — אפילו הוא נוטל את נפשך, שמדובר בציווי שמירת גבולותיכם. זה האדם ימסור את נפשו. "ובכל מאודך" — בכל ממונך. ואז שואלים שאלה מעניינת: אנחנו אומרים, אדם חייב לומר לקדוש ברוך הוא לא חמשת אלפיים ש"ח. אבל תתייחסו, לא רק למסור נפשו למען לחיות תורה, אלא גם למסור את רכושו ולומר את זה ביותר. והעיקר אשר לו יתן האדם על נפשו. אדם ראוי כן, על כן עובד, טורף את כל אורחות למען בריאות גופו ונפשו. אם המשנה מכינה אותנו קודם למסור נפשנו למען הקדוש ברוך הוא, יש להסותנו גם שגם עצמנו חייבים למסור. ואם חזרנו, זה הולך: יש אדם שממונו חביב עליו מגופו, ובוודאי מנפשו. הרבה אנשים עובדים את כל חייהם ובוודאי את חיי נפשם למען הממון. אבל מה אתה נוהג? "בכל רכושך ובכל מה שלך ובכל מאודך" כתוב רק בפרשה הראשונה של קריאת שמע בלשון יחיד, שמדבר אל כל יחיד ויחיד, בין אנשים היחידים והפרטי שמסכם כל פרט ופרט בפני עצמו, ככתוב בפסוק "והאדם". לצערנו זה יותר מדי. לומדים בפרשה השנייה בקריאת שמע, שנקראת בכל ערבית. שם נאמר "לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם", שם לא נאמר "ובכל מאודכם". והרמב"ם אומר, זה שמחזוק חייב אדם לגופו בתשובה. תשובה היא יחידית, ציבור הוא לא תשובה. כמו שאמרנו, אם אדם לא צריך לתקן את עצמו, הוא לא יתקן ולא יתאפק בשינוי הזה, גם

45:52 דובר 4 אם הוא זוכר את מעט רוח הנכון, אם אין צורך רק לכפור את עצמו עם ציבור של עבודת השם. כי בציבור הוא מחלה פרטית, לא מחלה ציבורית. דבר אחר, "בכל מאודך" — בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו במאוד מאוד. גם הכול, גם מה שצריך ונשמע, וכל הדבר הזה לא נמצא לך, וגם מה שנקרא לזה טוב יותר יפה. גם טוב להפסיק את המחלה הזו כאשר טוב לנפש.

00:05 דובר 1 כן. המשנה הזאת מסבירה את המשניות של הזוגות שהם בכלל לא דורות. הזוגות האלה, הראשון קיבל מהנשיא, השני מאב בית דין. אחד הזוגות האלה, יש לו מיוחד גם במידה הארבעי, והם תיקנו מהם את הדור שנתן להם. הדור שנתן להם זה יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. אומר הרבי, מה לזכותם? הסתבר מה? הנשיא קיבל מהנשיא, ואב בית דין קיבל מאב בית דין. לפי זה יהושע בן פרחיה, שהוא היה גם בזוגתו הנשיא, אז הוא קיבל את מה שהוא קיבל מיוסי בן יועזר איש צרדה. הוא אומר את המשפט הבא: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם. בהמשך לרעיון הזה של יוסי בן יועזר איש צרדה אומר יהושע בן פרחיה. יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, כי אחרי שביתך הוא בית ועד לחכמים, ואתה מתאבק בעפר רגליהם, ואתה שותה בצמא את דבריהם. לא בשביל תרצי חוסמאים ולא התנו בעל כורחו, ושותה בצמא מתוך צימאון ותשוקה חזקה את דבריהם. אז אתה יכול להבין עד כמה דברים גדלים, ואז אתה יכול להבין עד כמה זה חיוני לעצמך לעשות לך רב, לא אחד מתוכם, כדי שלא תפגע בכל דרך אחרת בעצמך מפני בני ישמעאל. וקנה לך חבר. אולי לא ידעת מה זה ג'ון סנואו. כי כזה אתה כמו תובע. גם בלעדיך בוטל, ומחבריך האלה יותר לא בוטל. ואת זה רואים כשמשלל את מחבריו של דוד המלך. איזו אישה טובה, בתו של איש נכרי, שמחבר אותו יכול לעזור לו במלחמה על עמדו מולו. אבל כל אלה נלות. לכן קנה לך חבר, וזה רק אחד אשר תתעשר מכסף. והוי דן את כל האדם לכף

02:53 דובר 1 זכות. כל אדם. אתה מכיר את הרקע בכל התחומים שלא תהיה, תדון אותו לכף זכות. אז כל מה שאני רוצה לומר, אל תהיה. הכוונה דת המזל של השכינה. אני רואה שהוא עושה מה שהיה, אני לא רוצה לקבל בו. רואה שם השם יתברך את המקום מלפניו. את כל הבריות לעשות. וגם כל אדם בהידר דוד רק דוד. לפנינו היה אומר את המילים היידה כעבר בטרם שמו, הרי את המציאות. כמו כן הכוונה שהוא נתן לו תאוות מפוקפקות. זה, זה החכמה הגדולה של חכמת האמת בכלל. הוא מציע שהשם כך עד אז. הזהב רצה בזה שהוא צריך להשפיע אותו. הוא עשה מעשהו לטובתו, כבר כתב אותו. מה הסיפור על תורת ישראל? ועל המעשה הזה, והוי דן את כל האדם. תראה, תראה את המשא ומתן. כן, אתה צריך להגיד גם ארבע דקות, עשר דקות. אתה מרעיד אותו. ולשמוע איזה יש זה קוד, יש זה קוד, או שאין את הבס"ד, אתה רוצה ליטול את האדם נפשו גם. והוי דן את כל האדם, לא תראה הקוד שלו. איזה בית הוא בנה, איזה בית יש לו, איזה בעיות יש לו, אם הוא בא עכשיו, המון דברים יספר. איזה סוגיות יש לו. אתה לא רואה לנשוף. כשאתה רואה את כל הדברים האלה, אתה זומם לדון את כל האדם. אז אתה מסתכל אליו ואתה אומר, מה, כל כך חכם? כל כך משכיל? כל כך מנוסה? כל כך הכול? אתה חושב ש... אתה רואה לפתור? אז אתה לא נותן לקב צור. זה צד אחד. מה שחשוב כל כך, אומר הבעל שם טוב, כתוב בתהילים: "ה' צלך על יד ימינך". הקדוש ברוך הוא מתייחס לאדם כמו צל. מה התכונה של הצל? הצל מחקה

05:29 דובר 1 את האדם בכל תנועה. האדם מרים יד ימין, הצל מרים יד ימין. מרים יד שמאל, מרים יד שמאל. כל תנועה הוא מביא להוציא אותו. והבעל שם טוב, תקשיב לשמחה, הקדוש ברוך הוא מתייחס לאדם בדיוק באותה צורה שהאדם מתייחס לרעהו. ולכן, הוא דן כל אדם לכף זכות, ושיוותר לחברו, השם טוב כמוהו. מה היה הקב"ה? הקדוש ברוך הוא מתייחס לו באותה צורה כמו שמתייחס לרעהו. והבעל שם טוב היה יודע, הוא היה אומר, תדעו, לפני מאה שנה שהיו צדיקים בזה הבור, מה תקשיב לרב סולובייצ'יק הזה הבור? הבעל של דודה, שאתה אמר לו: "לא, בעזה"ש אני לא אתן את הבית הזה לאבא שלי שנה", ושלא תהיה טעות, כל אחד מגיע לשם. ומגיע היום עם התיק שלו, ושום עורך דין לא יכול לפרוט את התיק שנשאר. מגיע התיק היום לכבוד הרב בית המשפט, ואת המשפט הגבוה לצדק. הגבוה איתי והצדק איתי, והמשפט לא איתי. לא יודע ללכת הביתה. זה לא נעשה על ידי עורך דין. גם אם ייתן לו עבודה, אחרי ששנה ושבע עשרה חודש זה ישמור תיק של שנה, לא יכול לשמור אותו ולהפיל. להפיל. עושים לו כבוד גדול. מה הכבוד שעושים לו? מושיבים אותו על כיסא שופט. על כיסא שופט. ואומרים לו, רב מושמי[?], מה דעתך על כתב המאבק אסור ואליש[?] אשר עשה חפירה? גם זה בית החגות. הוא עונה בשאלות, ששואלים אותו כאלה שאלות אחרות. מה? על השלילית? זה של אבינו. הוא לא רוצה להיכנס לעשרה הבטחה. הוא מלא הטרדה פנימית. מכל הכסף. הוא לא מבין מה הוא משלם לך כאן. אחרי שהוא כבר מסובב את כל הפסקים שלו, אז הוא מתחיל לדבר עם הכתר כדרך

07:48 דובר 1 יפה. עכשיו הבאתי שם טוב. עכשיו, עכשיו נשמים, עכשיו תביא את התיקים שלך. ואז אתה רואה שהם בעיניים. מתברר לו שבעצם הוא לא פסל את רוב התביעות. הוא פסל את רוב עצמו. אם היה יודע את זה מראש, כמובן, היה עוצר את היד על כל תיק ולמעשה שנה וחצי. אז מה אפשר לבעל של דודה? יש חוק שלכאורה לא נותן חוק על תורת זרע, אלא על זרע שלו. חידוש גדול. אומר בעל שולחן ערוך, זה הדבר שעומד שם למעלה. כמו באותה צורה שאתה נותן מהיר הדין בן עשרים שנה כאן למטה לשפוט את הזולת, מכוח השום שהוא פונה למעלה בשמיים, נשמה כזאת, למפקד הגוף ושואלים אותו, הוא פוסק בדיוק אותם פסקים שהוא פסק פה לזולת. אני פוסל כל דבר ככה או ככה, ככה או ככה. אז הרי מה יצא לבעל שולחן ערוך? הבן כנסת כל האדם. אם יש ילדה שלו, תתחיל מחדש. בלי עזר מן הגרן מתאבס את עצת הדין. חכמה. על כל תורת זרע שלו, חשיבה שהגיע לו נראה, על כל פסק קטן וגדול שנתן פסק על עצמו. זה סיפור כל היום אולי, אולי כזה ודאי. עוד משנה אחת, עוד פעם. "כשמתפלל בקהל, סימן בעדו." סימן שתפילה שלנו מתקבלת, סימן שלא איבדנו את כוח התפילה. יש לזה סיפור. לא היה מתפלל עצמו לבד, אלא למען הציבור. זה היה סימן טוב לשלוחו. כמובן, לעמוד על חנינא בן דוסא. שהוא מתפלל על החולים, שהוא בא להסביר על החולים. והיה אומר, זה חי וזה מת, אחרי התפילה היה אומר: זה חי וזה מת. התלמידים, כמובן, לא יודעים מה זה כי הם לא היו מרגישים. אמרו גם אלי, אתה יודע? אמר

10:12 דובר 1 להם, אם שגורה תפילתי בפי, יודע אני שהוא מקובל. אם התפילה מקובלת אזי זה סימן, כאילו כמה זה חשוב למען החולה, שאם אני יכול להתפלל למען החולה, זה סימן לי שהתפילה מקובלת, וזה סימן שהחולה מקובל לפני הקדוש ברוך הוא ולהיעזר בו בכל דבר. ועיקר, ידעני דבר אחד, ואין על הזכות אלא אם יכול להוציא אותו. אם היה יכול היה מדות, אבל אין צורך לעשות את זה." היה נראה אחד... חז"ל מספרים על אחד מהרבנים, מגדולי הרבנים, שלפני פטירתו אמר לתלמידו: "ולאחר מאה ועשרים שנה שאעלה לעולם האמת, אתה בוודאי תספיד אותי, אז אני מבקש ממך, בשום אופן, אחי מהם תספידני, תעשה את ההספד כאן. תכבד את העסק. תעשה את זה מאוד ממש כמו." אמר לו התלמיד: "אבל שני דברים: זה כאן, עכשיו. מה שתגיד, זה כאן. שנית, עוד לא קבעת מועד להספד שלך. אתה עוד לא כאן, אני עוד לא כאן." ענה לו: "שכובע של בית השוא, בערב של היתר גוד, אתה חייב להספיד על האדם הזה לא חסר. בערב של היתר גוד, בשבחה של צדקת. אז בוודאי שקיים אצלה הילד שקיים לה שנשמתה מרחפת כאן בינינו. אבא אמר לו: "תביא את זה לחולם." מה יש? בגלל שאני בא אליכם, אני רוצה להעלות מההספד פה. אבא אמר לו: "למה אני גם בא לבקש הספד? אז אני מבקש לך לקבל הספד." מה הקשר? עולם, עולם האמת שם על הספדים רק עבודות גמילות חסד מקום. וזה צעד עצום שכשבחיים ראינו גם עולם השקר, היא נסתרת מבורא עולם לגמרי במידה שאינו יכול להשיג אותה. אז לך, בן עשר, אתה נזכר בעולם הזה כפי שהוא מהירות החיבורים. אתה חי נכון כי צדקת אחרון,

13:12 דובר 1 אבל מסתמן הגן כי בהספדך לא היית עמו מול הכל. למשפט הזה יש עוד משמעות. אני מבקש ממך כבר להספיד. תודה רבה. שם עולם האמת שלי עולה עליי. תודה רבה. אני זוכר. שם אני כבר לא יכול להתקדם יותר. למה? מספרים על אחד מגדולי החסידות, מוקירניט[?], שטעה וזה היה על ידי חביב. זה מה שעשה את המת. אז הוא אמר להסיר ואז אמר לו היה: "רב, אתה יודע את השם הזה?" הוא אמר: "לאן באמת? מה היה רצון?" צדיק העולם, אז הוא קודם היה רצון. חכם של זה לא עושה, אז הוא לו יצר. אז הסביר לו שהנחל מתמיד לארו. העולם הזה עולם המעשה, היום לעשותם. כאן בעולם הזה אדם צריך לעבוד גוף, אדם יכול לצבור, לסגל לעצמו יציבות רוחנית גדולה לאינסוף. כל זה עד יציאת נשמה. זה אדם שמגיע לשעה, אין לו שעה להכין אותה. הוא כבר בלשין. הוא כבר תיקן את כל העונגים האלה. עונגים, אין לי זמן יותר. עולם גשמי, עוד לא קרובים אליה. הוא, הוא כבר נמצא בשעה. הוא כבר מפנים לעשיו, הוא כבר לא יודע. להיפך, אדם כזה שהשפיע על אחרים, בנים שהולכים בדרכו בהשפעתו, שהשפיע על תלמידים שהולכים דרך חכם בהשפעתו. או לפחות אדם כזה שברגע שלו בהספד יתאספו אנשים ושומעים את דבריו של הגודל לבם והם קיימו באמת את הלחם לליבו וזיז לאהבת לו. החליטו לקרוא, קראו בו חכם. למדת, לשפר את המידה כלפיו וחברו, לקיים מצווה, לגבה את השמיים. מכל זה הרי מה? בזכותו ובעזרתו וברכותו הנפטר, כל העת ונגוע בתעשיות רוחניות וכל הטובות שהם, שכל השכינה נוכחת איתו חיים בעקבות התפילה וההספדים. כל זה נסתר בזכותו. גם כשהוא שאל נסתר בזכותו. לכן

16:03 דובר 1 הוא אמר לו, אם הראיתי את זה, יבטיח לך כי ששאלת זאת היא כך שהשפעה של הדקה שבאים ויוצאים מן הלב מתאסור עליהם. דעתם תמימה, סטון ניו ג'רזי. והיא קראה לתזכיר ברור לבני אדם, כל גורל הצלחה. היא אומרת בני אדם אזרין, בחיזוק, בשבחו על זה ששבחו, בגלל גדל לך מאוד וגדול מאוד הוא. זה כל הידקם לשמותי, וזאת היא אמת אחת, רוח אמיתי, וזה הידקם לכבוד לשמותי. אבל היא, משפחה של הרב חיים, משפחה היא כן, נמצאת כאן עכשיו איתנו. אנחנו לא רואים אותה, גם הרי לא ראינו אותה. היא הייתה מלאך מן הסתם, גם בראותנו, בזמנים שמדובר בן אדם אלוקים. אנחנו יכולים לנצל את הכלים הקדושים האלה, כל אחד ואחד לפי דרגתו, כל אחד ואחד לפי האמת שהוא מביא את הכל שלו לעבודה, או לבית הזה שהיא מצוות. לבקש ממנה שתהיה מליצת יושר, שתהיה לבחיי בעל מעין. בחיי מרידה בעל מעין, כל חייה לא היה כלום לעצמה. אין מעלה גבוהה יותר מזה שאדם מזכיר את עצמו לגמרי. לא משאיר שום שריון לעצמו, הכל למען הזולת. גם כשגובה מזולת עשה מעלה גדולה. כל החיים היו קודש. היא לקחה את עצמה, היא קמה מן הצד כדי להקל. על הלב השליטה בראש טוב יותר, בכל מה שיכולה. נבקש ממנה שגם שם תמשיך להיות מליצת יושר. ובראש ובראשונה לנשיא הדור וחיילי אנשים וכל כל הנהגת הדור וחיילי מהנדרים של המדינה אלינו. וכל אחד ואחד יתפלל כמה דקות בכל יום, ויתמסר במהרה לייעוד של הכלי זוכרנו שנקרא מתוכם, ויהיה בכך צדקה עולם.

18:48 דובר 2 תודה רבה לרב משה. לימוד המשניות והדברים הנוראים שבא לימוד המשניות. ואני רוצה כאן שבעצם גם לאחר כך אני מבקש ממי שמעתיבו שתקרא את הכתוביות, אותן האותיות שלא אמרנו. זה לא למען כפי שנאמר לא אומר את כל אותיות השם, אבל אנחנו רוצים להגיד את כל אותיות השם. היתר אותה שמגיעה להתגבר. אני לא אומר את זה צריך להתגבר. את האותיות אנחנו צריכים פשוט להעלות על הדף. עד שאחד יתגנב. אני רוצה לומר משהו בכל אחת המשניות שלומד פרק משנה ה' על שלוחו של אדם כמותו. אנחנו רוצים כאן כרגע לדבר על החלטות שאנחנו מחליטים, שכבר החליטו, כבר אנחנו נרצה. אבל אמרו לי, שלוחו של אדם כמותו. אנחנו תמיד דורשים אחד, אבל יש דברים שאדם צריך לעשות לבד ולא לתת לאחרים לעשות. עד שהאמרה העממית אמרה, שלוחו של אדם, שאם הוא עושה את הדברים החשובים על ידי אחרים זה כמו מותו, כאילו לא עשה כלום. ומה אנחנו רוצים? שכולנו נעשה לא על ידי השני, אלא אנחנו נהיה משוגעים לבד. מתוך שבעה. החלטה רבת הגודל של היוגנה זה ממש כולם נצטרכו להחליט החלטות. לקחנו שתי החלטות, החלטות חשובות. אני חושבת שמצליח בתוך מאות ההחלטות, אחד, שתיים, אבל אלו הן הפועלות. ההחלטות וגם החלטת מח מתנסים. אני רוצה להסביר מדוע דווקא נקרא סין. כשאנו מעידים נאמנים שכינוסי נשי חב"ד היו חשובים מאוד לרבנית, בשנים האלה הייתה לה מעורבות אישית מתוך הבית פנימה על הצלחתם, על ההשתתפות. תמיד רצתה לשמוע דיווח איך זה עבר ומה הוחלט, וחשוב היה לה מאוד, כפי שמעידים מספר האנשים שהשתתפו, או יותר נכון מספר אנשים, כי כאן מדובר היה כעשרים נשים. ולכן רבת הגודל מצאה לנכון להגביר את השתתפות

21:45 דובר 2 הנשים, מתוך מודעות שכולן רוצות להשתתף, אבל לא כולן יכולות להשתתף. לפעמים זה דבר שאת לא יכולה לעזור, אבל לפעמים גם הדבר מחזק. בדבר הקודם, שיש לנו שלוש דרכים להעלאת זיכרון ולהנצחת זיכרון, ואחת הדרכים זה העלאת נר זיכרון. ומה לנו נר זיכרון יותר גדול מנר מצווה, תורה אור? ולכן החלטנו לעילוי נשמת הרבנית חיה מושקא לחזק את הנושא של נרות שבת ויום טוב. ולא סתם לחזק את נרות שבת ויום טוב, אלא אנחנו רוצים כאן לעשות, לערוך תחרות ארצית על נושא נרות שבת, ואיך להתבטא נשמתה לה. דבר ראשון, נראה איזה שתי פעולות. קודם כל, עצם זה שזה יהיה תחרות ארצית, דבר שהוא ארצי, אפשר לעשות אותו הרבה יותר בשיתוף ובשמו מאשר דבר מקומי. דבר שני, זה שזה יהיה ארצי. זה יכלול את כל בנות ישראל בארץ ישראל, ואני משערת גדול מזה, ושם מחכה. אם כן, תחרות ארצית. כן, מה, מה התחרות הזאת? אה, התחרות תהיה כזו. על כל... כמובן שיהיו קודם כל, תוך שבועיים אנחנו נשלח פליירים גדולים ופרוספקטים ששם יהיה כתוב בדיוק את כללי התחרות, את הנושא שלו. נושא התחרות הוא על כל בת ישראל מכל עדה, זאת אומרת זה יקיף את בתי הספר העממיים והתיכוניים גם יחד. כל אחת תוכל לשלוח חיבור או ציור. אה, קודם כל חיבור על הנושא "ההרגשה שלי בזמן הדלקת נרות שבת" או "אילו רגשות מעוררות בתוכי נרות שבת". יכולה לצרף לזה ציור. יכולה גם לשלוח, או שתשלח, סיפור על נרות שבת או מ-- פעולה שהופעלה על ידי מבצע נרות שבת. מי שרוצה יכולה את שלושתם יחד ומי שרוצה אחד, אחד מהדברים האלה. זה-- התחרות הזאת, הולכת תחרות, מיוני עד

24:33 דובר 2 סוף, זאת אומרת מחודש הפסח עד לל"ג בעומר. חומר אחרי ל"ג בעומר לא יתקבל. יהיו, אה, תהיינה ועדות שיפוט מיוחדות, שהן תהיינה אחראיות על בחינת החומר, שהחומר יהיה נבדק בצורה נכונה והוגנת. והפרסים, מה הם הפרסים? כרטיסי טיסה לבתי שבת ראשית, את השזף, כמויות כסף, אה, וטייפ עם קסטות, היהודיות, היהדות ועוד פרסים יקרי ערך. אה, לתחרות הזאת, אה, יש מטרה כפולה. דבר ראשון, אם ילדה תתחיל לכתוב ולהביע איך היא מרגישה לגבי נרות שבת, כל הצוות יתחילו להדליק אותם. אחר כך היא יכולה לכתוב בסיפור כיצד היא מרגישה לגבי נרות שבת. אז אנחנו כאן מרוויחים את העניין שיתחילו להדליק נרות שבת, אם לא, א-א-אם לא בגלל שצריכים להדליק, אז כבר מי שלא נשמע יבוא לשמוע. אז אפילו בגלל התחרות, ואחר כך זה כבר ייכנס למסלול, מי שלא נשמע, נשמע, יבוא לשמוע. ודבר נוסף זה גם לנו, ל-- אנחנו, שאנחנו פועלות בזה, ושהתוכשר"מ יצא בעניין נש"ק, אז היינו יוצאים עם הרבה נשים, היינו צריכות כרטיסי טיסה, ואנו פועלות ועובדות על העניין הנוסף של נרות שבת קודש. וכנראה שבכל, יופי, עברו בכל בתי הספר, יפה! עכשיו בכל התחרות, כדי לפרסם את התחרות תהיה שוב הזדמנות לעבור בבתי הספר, שוב לעורר את נושא נרות שבת, שוב לחזק את כל העניין, כי הנה יש גם תחרות יפה וטובה. העניין הזה, אה, הוא עלה, הרעיון הזה הוא עלה בארצות הברית, בניו יורק, בשבעים, וזה התחיל בפועל במרץ האחרון, ואז הרבי, אה, קרא אליו את האחראית על נרות שבת בניו יורק, זאת אסתר שטיינברג. אסתר שטיינברג רצתה לקרוא לכל הגמ"חים ברחבי הארץ. עכשיו אנחנו גם כתבנו לרב סעדיה, לבית כנסת מרגלית, קיבלנו תשובה שאנחנו צריכים

27:08 דובר 2 הסכמה של הרבנים והסכמה לציון. קיבלנו את הסכמת הרבנים בעניין, וממילא אנחנו כבר יצאנו לפעולה כי רצינו להתחיל את זה עוד לפני סיום השלושים, ואני מקווה שכולם יגישו יחד עם גלביה, אז זה יהיה יפה מאוד לנו בזה. זהו, סליחה.

27:36 דובר 3 תודה רבה לרבנית דבוסקה על הרעיון, על הצעות ועל הדברים. אני מבינה שכולם קלטו אותם וגם סניפים אחרים יפעלו בנושא. אני רוצה, הייתי רוצה שיתנדב לבוא ולקרוא את דברי המשניות שהילדים ילמדו. בבקשה.

28:10 דובר 4 "מזכירין יציאת מצרים בלילות", אמר רבי אלעזר בן עזריה. הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא: שנאמר, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגומר. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים, ואם לאו היו נופלים. שש. שמע ישראל מצא תורתך בכל אלוקי מאת ואחיה הרבה ויביא מכבד את כל האדם ביושר ותמימות. קוף כראות המוציא עיני רוג וטלא ונוביס והגריעה על זבם מזבח. יצתה אחת ראשונה וישנה בהר החול, שנייה ואחריה והשלישית במקומה נגד חשיכה יצאו רצון את יצחק. כמו שאומר בעל התניא בפרק עשרים באיגרת הקודש, שרואים את מעלת הצדיק אחרי פטירתו יותר מאשר בחייו, כיוון שהמעשה הולך וגדל גידולי גידולים ומפאר זרע לצדיק בשדה אשר ברכו ה'. הצדיקים עולים מחיל אל חיל בגלל מעשיהם כאן בעולם הזה. אולם דבר אחד לא יכולים הצדיקים לעשות אחרי מיתתם, וזהו המעשה בפועל בעולם הזה. לכן זוהי הנקודה שעלינו עתה להתחזק בה, להוסיף במעשה בפועל לעילוי נשמתה של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא שניאורסון, כיוון שעל ידי כך מדגימים העושה והמעשה השם. בעם ישראל מציינים כמה עניינים או זמנים לאבל, שבעה, שלושים, שנה וכולי. היום אנחנו עומדים ביום השלושים לפטירתה של הרבנית חיה מושקא. עלינו להתבונן בתאריך של היום על כל צדדיו, וללמוד מזה כלים לתרומתה של הרבנית ולמעשינו בפועל. יום כ"ב באדר, שנת תשמ"ח, שנת

31:28 דובר 4 הקהל, בין פרשות כי תשא לוויקהל פקודי. חודש אדר הוא החודש אשר נהפך מיגון לשמחה. עברנו בחודש שעבר אבל כבד, אבל שכאב לכל אחד ואחת מעם ישראל, כיוון שהנשיא כואב את כאבו של כל אחד ואחת, והנשיא הוא הכל. תקוותנו ותפילתנו שהאבל הזה לא יפגע ולו באחוז זה בבריאותו של נשיא דורנו, ולהיפך ימשיך להנהיג את עמו ואת צאנו ביתר שאת וביתר כוח. חסידים אינם נוטים לייאוש, כמו שאמר הרבי בדיוק ביום פטירתה של הרבנית, כ"ב בשבט, שאין להתלונן על עצבות לא ממילא דשמיא ולא דשמיא. כשם שמברך על הטובה, כך צריך גם לברך על הרעה וכו'. וצריך לקבל את הכל בשמחה ולהפוך את העצבות למרירות, והמרירות מביאה ליתר מרץ ופעולה במעשים טובים. היות והרבנית כעת נמצאת בעולם שאין בו לא קנאה ולא תחרות, אחת המשימות החזקות שבהן המשתתפות שמה משימות היא להוסיף בעניין של אהבת ישראל ששייך להיעדר קנאה ותחרות. היות וחסידים לא מתעסקים ברע, אלא עוסקים ומוסיפים בטוב. אז כמו ששמענו עד כעת החלטות של נשי חב"ד להפעיל גמ"חים, או מי שיש לה כבר גמ"ח באזורה, בסניפה, יכולה להעביר אותה על שמה, על שמה של הרבנית, אם עדיין לא מונצח על שם אחר. וכמו שהחודש נהפך מיגון לשמחה פשוט בעזרת משמחות, כמו שאנחנו יודעות שנשי חב"ד עוסקות בזה חזק. הכנסת כלה וארגון שפרה ופועה, להרחיב בכל מקום את הארגון, שזהו הסמל לאהבת ישראל שאין בו לא קנאה ולא תחרות. הסברנו את העניין של פרשת כי תשא. יש קשר חזק מאוד בין עניין מחצית השקל לבין הרבנית, כשהרבי שליט"א תיאר והסביר בשבת מברכים חודש אדר, ושאל את השאלה המדהימה. רוב המצוות בתורה הן שלמות ותמימות. כהן שלא מושלם או קורבן שאינו

34:35 דובר 4 תמים לא יכול לעלות להקרבה. פה מציינת התורה מפורש שעלינו לתת מחצית השקל, שהוא עשר גרה. מדוע? משתי סיבות, אומר הרבי. המחצית, שתי מחציות, רומזות על הקשר בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. כמו שאמר הרב המגיד ממזריטש: "עשה לך שתי חצאי צורות". כשעם ישראל נותן את המחצית שלו, נותן לו הקדוש ברוך הוא את המחצית השנייה. והנקודה השנייה שהסביר הרבי, המחצית היא הקשר בין הנפש הבהמית והנפש האלוקית. כשאנחנו נותנים את החצי שלנו, שהוא עשר גרה, בנפש האלוקית, מעלים את הנפש הבהמית. לכן זה נקרא תרומה מלשון הרמה, ושקל מלשון משקולת. רק המתבונן ברבנית חיה מושקא שניאורסון, נשמתה עדן, ונראה איך שהיא יישמה כל חייה את עניין מחצית השקל, פשוטו כמשמעו, בכל צניעותה, כמו ששמענו, וכמו שכל מי שמתבונן בזה יותר, נראה את הפלא הגדול: בעולם השוקק חיים, היא הצטנעה להיעלם מעיני הציבור כמחצית, כדבר שהוא חצי בלבד. הכל כדי שתעלה המשקולת בצד השני. הכל כדי להבטיח את בריאות המחצית השנייה, שהוא נשיא דורנו. כל ימיה טרחה ועמלה בשלושים ושמונה שנות הנשיאות של הרבי שליט"א. לא היה יום אחד שהוא חסר מלבוא להנהיג את עם ישראל בטענה של חלישות גופו או כדומה, עד ליומה האחרון. רק בתשע בערב הודיעה על חלישות מסוימת. בשתים עשרה נלקחה לבית הרופאים, ובאחת שתיים כבר נלקחה לבורא עולמים. עלינו להתחזק בעניין של מחצית, ללמוד מדמותה של הרבנית. כל אחת מאיתנו שתרגיש את עצמה כמחצית ולהעלות את המחצית השנייה. אם זה מחצית של עם ישראל, אם זה מחצית של הקדוש ברוך הוא, רק על ידי כך נוכל להעלות את ענייני המעשים הטובים שאין ביכולת הרבנית כעת לעשות למישרין. והקשר השני של הזמן של

37:27 דובר 4 יום השלושים הוא הקשר של פרשות ויקהל פקודי. ופרשות אלו מצוינות נשי ישראל. בתרומות המשכן אנחנו מוצאות את שתרמו את כל ליבן להשם, את כל כישוריהן תרמו למשכן להשם. וכפי ששמענו, ואבי הרבנית, נשמתו עדן, הרב הדגול רבי יוסף יצחק שניאורסון, נשמתו עדן, בהתוועדות ובכנס נשים, ברגע, בפרשת ויקהל פקודי, לתרומות של נשי ישראל שהיו, אך בח' אלול נזק בטבת וכוס, שעד היום כל אישה מנשי ישראל צריכה להירתם ולתרום את התכשיטים הללו. כמו שהסברנו פעם בכנס בית צפת, ונחזור איתך, כיוון שזו הזדמנות גדולה, שעלינו לתרום את הסימבולים הרוחניים מתרומות נשי ישראל בפרשתנו. החח, כפי שהאבן עזרא מסביר, הוא באוזן. עלינו לתרום את האוזן למשכן להשם. כל הוראה חדשה, כל הנחה חדשה, כל שיחה חדשה של הרבי שליט"א. עלינו ללמוד, לשמוע ולהבין מה לעשות לגבינו היום. זו תרומת החח. הנזם זה באף. באף פירושו הריח, האווירה הכללית בבית, במושב שלנו, בעיר שלנו, בכל מקום שאנו הולכות שירגישו שכאן צועדות נשי חב"ד. וכאן צועדים ילדי אנשי חב"ד, עם האווירה המיוחדת של הפצת המעיינות, של שמירה לאחרים גם כן. זו התרומה השנייה שהיא הנזם. והתרומה השלישית היא הטבעת. הטבעת שהיא האצבע, אצבע אומר האבן עזרא. הטבעת המורה מה אסור ומה מותר. בעיקר נשי חב"ד שצריכות להראות לעם ישראל: כאן מותר ללכת, כאן אסור. לילדים שלנו, שלא יאמרו בדור של היום הילדים לא יכולים לשמוע. כל אמא בהולדת בנה, ילדה, יש בה את הכוח החזק ביותר לתת את האוכל המתאים ביותר לבנה. כל הניסויים לעשות את הדימוי לחלב אם עלו בתוהו. המסקנה האחרונה: אין כחלב אם. גם אם האישה פרימיטיבית, גם אם האישה שאינה יודעת את השיטות החדשות, בהולדת הילד טמונה היכולת של

40:25 דובר 4 החלב המתאים ביותר לילד. וזה בעצם זה, זה, זה הנקודה שחזרה לדורנו. לאימהות שלנו היום חזרה האצבע, האצבע המורה לילד לאן ללכת ולאן לא ללכת. ואנחנו נשי חב"ד שרוצות ומשתדלות לעשות באמת נחת רוח לרבנית נשמתה עדן ולרבי שליט"א שיאריך ימים, צריכות לקחת את האצבע ולהרים אותה לא רק לילדינו, להרבה ילדים בעם ישראל, להרבה נשים בעם ישראל. לכאן ללכת ולכאן לא ללכת. והתכשיט הרביעי שקיבלו נשי ישראל היה הכומז, כפי שאבן עזרא אומר, הכומז שבזרוע. צמיד לפי דברי אבן עזרא. אם הילד לא שומע עם כל התרומות שלנו, כל שליחותנו לעשות ביתנו משכן להשם, עלינו להרים את הזרוע. חושך שבטו שונא בנו. אם בעניין גשמי ואם בעניין עונש רוחני עקבי, שעלינו להדריך ולהפנות את הילד רק לעסקים נכונים. כפי שרש"י אומר, כומז זהו התכשיט שכנגד טהרת המשפחה, כפי שמביא בראשי התיבות כאן במקום זה. מי כמונו נשי חב"ד שצריכות בכל פינה בארץ ללכת ולהפיץ את עניין טהרת המשפחה, שיקומו עוד משפחות טהורות בעם ישראל וזה יהיה הנחת רוח האמיתי לרבותינו. הרבנית נשמתה עדן יישמה כמובן את כל הנושאים האלה, התרומות האלה למשכן להשם. מעניין שכפי ששוב פעם שמענו היום, מתגלים פירורים, ממש פירורים על צדקותה, שהייתה עוסקת במדור המיוחד שקשור לכך לשמיעה. עד כדי כך שהתגלה שהיא זאת שכתבה כל השנים את מדור נפלאות הטבע בשיחות לנוער, שהיה מדור כולו מגלה על הטבע וכיצד עלינו ללמוד מהטבע דרך בעבודת השם. ובכן, ההחלטה של הרבנית להקים ספריות היא החלטה חזקה מאוד ואפשר אף להרחיב אותה לעניין של ספריות, גם למתנ"סים. ספריות תורניות קטנות בכל מקום שילדים מגיעים, גם החולים וגם הבריאים. וזה רעיון בשבעת ימי האבל

43:16 דובר 4 והודענו על כך לרבי שליט"א, והבטחנו שנודיע על כך לארגון נשי חב"ד הארצי במשימה וברצון חזק שכולם יירתמו לרעיון הזה. שנתיים אנחנו פועלות בצפת נגד הפלות. ובימי השבעה קראנו לארגון שלנו ארגון חיה, על שם הרבנית חיה ועל שם היולדת בתורה של היות חיה ומביאה חיים לעולם. רציתי לשתף אתכם קצת מחוויותינו כדי, והלוואי, להלהיב גם אתכם למשימה. מאז שנתיים שאנו פועלות הצלנו שמונה ילדים, ומאז שבעת ימי האבל, שהודענו לרבי שליט"א על ארגון חיה, נוספו לנו עוד שלושה ילדים, אחד מקריית שמונה, אחד מחצור ואחד מעכו. וכדי להסביר איך זה שייך לכל אישה ואישה ולכל סניף וסניף בכל מקום שהוא, אתאר לכם איך וכיצד התקבלנו בבית החולים רפאלי[?] בצפת. כשבאנו למנהל, למנהל בית החולים, לבקש להיות עזרה לנשים במצוקה שאינן יכולות להביא את הילד לעולם, הוא אמר שמבחינה רשמית הוא לא יכול לתת לנו חדר בבית חולים, אבל הוא מוכן להפנות אותנו לעובדות הסוציאליות שפועלות בזה. פנינו לעובדות הסוציאליות הראשיות של בית החולים, ובהמשך השיחה נודע לנו שאחת מהן היא מכפר הרצל[?]. זאת אומרת, העובדת הסוציאלית שמחליטה אם ילדי ישראל יחיו או לא היא לא אחרת מאשר ערבייה. בשיחתנו איתן נודע לנו מתי יושבת הוועדה לאישור הפלות ובאיזה מקום, ומאז התיישבנו שם כל שבוע, שנתיים ימים, כאילו כנשים שבאות לתור, ומתיישבות לשוחח עם הנשים שבאות באמת בתור ושואלות למה ומדוע בלי לחץ, בהרגשת עזרה מעשית בפועל ואפילו כספית. ובתחילה הסתכלו עלינו קשה מאוד. קיבלתי כמה טלפונים מבית חולים. מה לעשות? אמרתי להם שקיבלתי הרשות. אנחנו אזור בית חולים, אסור לנו לשבת. הגענו ברוך השם לקשרים כל כך טובים שמנהלת המחלקה הגינקולוגית בצפת, שהייתה בתחילה נגדנו, בי"ב תמוז הופיעה אצלנו

46:18 דובר 4 בכנס נגד הפלות בהרצאה ארוכה עד כמה היא מעריכה את נשי חב"ד שפועלות ועוזרות באמת ל...