זיכרונות מאת הרב זלמן סודקביץ'

00:00 ברצוני למסור לכם את הסיפור שקרה. הקטע שפה בתמונה, אני עומד ומקבל את הביצים. היה בחמישים ושלוש או ארבע, לא זוכר. במוסקבה, בקרמלין, היו החנויות והכול. הקואופרציה הבינלאומית, איך היה. ושם היה פביליון, פביליון אחד, ששמה היה הקטע הזה שאני מקבל את הביצים ואחותי מוסרת את הביצים. טוב, היא הגיעה פה. אז נכנסו שני יהודים. בפביליון עמד המנהל של המשביר המרכזי. נכנסו, נכנסו שני יהודים, אחד שמן גבוה ורזה נמוך כמעט, ושמן או גבוה. אומר: "הנה זה זלמן. תראה, זה זלמן!" אז הוא אמר: "איזה זלמן? נו, אתה לא מכיר את זלמן? שהוא ניהל את ה... את ה... את ה... את המפעל שסטאלין הקים להעסיק, פרנסה לעבודה לאלמנות של הקצינים הגויים שנהרגו במלחמה." אז שש מאות היו אלמנות שאני הייתי מקבל את החומר לסריגת גרב ומחלק ל... משלם להם את המשכורת עבור החומר ש... עבור הטייצו שהם עשו. כשהוא בא קצר אז הוא אמר לזה, ל... נו. מה? הוא אמר לזה, לעמית שלו, הם למדו בקיץ יחד. נו, הולך פה, אני תכף אזכר את שמו. אז הוא אמר: "זלמן, מחכים לך, תבוא אלינו." למנהל המשביר. באתי אליו, אומר: "אתה יודע איזה כבוד אתה נתת למדינת ישראל? הכירו אותך." אז להיכנס לקרמלין היה צריך להיות בן אדם חשוב בממשלת, אה, רוסיה. "והכירו אותך שמה עם איזה תהילה, עם איזה שבח. אתה גרמת כבוד לפביליון שלנו." שלום. אבל יש להוסיף. אחרי הפגישה הזאת הוא פתח לי את כל השערים שראיתי צריך לקבל, לחזור, לקבל כדי לחלק בצרכנייה. הייתי צריך להיכנס לגזברות ולשלם עבור הקודם ולקבל את הרישיון. אז הוא פתח לי את השערים של, מזל, אפשר לתת בלי לבדוק את היתרות. שלום.