התוועדות ה' טבת תשס"ד כפר חב"ד

00:00 הרבה פעם, והיום ברוך השם נקווה שאף פעם לא, לא יהיה לנו ניסיונות כאלו. הסיפור שמעתי מרב חיים גוטניק עליו השלום, שלפני כמה חודשים נפטר מהעולם הזה. הוא סיפר שפעם אחת היה לו ידיד. הוא בעצמו גר באוסטרליה. הידיד שלו גר פה בארץ. פעם, כל פעם שהיו נפגשים הוא והידיד, מתי שהיה בא לאוסטרליה היה בא אצלו. מתי שהוא היה בא לארץ היה בא אצלו. זה היה דבר פשוט מאוד, שכל פעם היו מטלפנים: אני, אני הגעתי, והיו מביאים אותו והיו נפגשים והיו מתוועדים ביחד, מדברים יחד וכולי. פעם אחת הרב גוטניק בא לארץ. הוא מטלפן, והידיד שלו אומר: סליחה, אני עכשיו מוכרח ללכת לאיזו לוויה. אם יכולים לדחוף את זה. לא, לא אכפת. אני גם כן כהן, ובכלל אני לא אכנס לבית החיים. אני אבוא, אני אשב בחוץ ברכב ותהיה לוויה. וכך הוא בא. הלכו ביחד ללוויה. הוא ישב בחוץ ברכב ושמע. הקבר היה קרוב לגדר, ושמע איך שהיו מספידים את הנפטרת. זו הייתה אישה. והספיד את האישה וסיפר את הסיפור הזה. זה באמת סיפור מבהיל, אבל סיפור שצריכים ללמוד ממנו. בזמן הנאצים, מתי שהיו עושים אסיפות מיהודים בכל עיר ועיר, האישה הזו גרה באיזו עיר שבאיזה מקרה הנאצים עברו עליה, אבל היו חוששים כל פעם שיבואו והיו נחבאים באיזה מקום, כל אחד ואחד במחבוא שלו. היא גם כן הייתה נחבאת, אבל רק זמן קצר לפני זה נולד לה בן. הבן היה רק כמה חודשים, וכל פעם שעוברים החיילים הגרמנים היא הייתה מפחדת שהבן לא יבכה, ואם יעשו איזה חיפוש שלא ימצאו אותה. בא היום ודווקא, ודווקא הבן לא היה מרגיש כל כך טוב. בכה, בכה, בכה, ומצאו

03:51 אותו, וככה מצאו הרבה. זה היה עוד בזמן שהיו מביאים את היהודים ברכבות, לא של בהמות. הרכבות, רכבות נורמליות. בתוך הרכבת ישבו כמה נשים. ישבו ביחד, והם ראו את הדרך שהרכבת הייתה מביאה אותם. התחילו לדבר אחד עם השני: יש מקום שהרכבת תלך מאוד מאוד לאט לאט, מפני שזה עולה למעלה. אם אנחנו כולנו, ברגע שזה יתחיל ללכת לאט לאט, כולנו נקפוץ. מהרכבות הישנות היו הרבה דלתות, לא רק אחד בראשון ואחד בסוף. כמעט כל חדר וחדר היה לו דלת שיכלו להיכנס. כולנו נקפוץ מתוך הרכבת ונברח. וכך היה. כשבאה הרכבת אל השיפוע הזה, על ההר הזה, התחילה ללכת לאט לאט. כולם סימן, נתנו סימן, וכולם קפצו מהרכבת והתחילו לרוץ. והיא הייתה, והיא לקחה איתה את הילד וגם כן חבילה עם כל הדברים הנדרשים, כל השמאטעס, כל שצריכים בשביל הילד. וככה היא רצה, רצה, רצה, רצה, וכולם רצו. הנאצים התחילו לירות. ברוך השם היא ניצלה. באמצע שהיא רצה, הילד והחבילה, שניהם זה קצת קשה, קצת כבד. היא לקחה, זרקה את החבילה לעזאזל. העיקר הילד, והיא רצה. כשהגיעה, היה שם יער. הגיעה שם ליער. היא נכנסת ליער. ברוך השם ניצלה, ניצלה היא והילד. ברוך השם. יענקלה, יענקלה, אנחנו ניצלנו. יענקלה, ניצלנו. מסתכלת: זה לא יענקלה, זה היה חבילה. היא חזרה על צעדיה וחיפשה את יענקלה, אבל לא מצאה אותו. השם נתן לה כוח והיא עברה את המלחמה, באה לארץ. בכל מקום, מקום שהיא הייתה רואה איזו חבילה, הייתה ניגשת אליה. יענקלה. רבותיי, לא נזרוק את הילד ונעצור בידינו את החבילות. דידן נצח. הניצחון. אם הילד רואה את אבא כשהוא שקוע בלימוד, ודווקא עם חברים, דווקא עם חברותא, דווקא ברבים, הילד יבין

07:40 שאבא רוצה אותו באמת, וככה האבא יבוא, לוקח איתו את הילד. אבל אם האבא בזמן הפנוי הוא תופס את החבילה, פרנסה, עוד פרנסה, עוד איזה עניין וכולי וכולי, אני לא רוצה חס וחלילה לפגוע באף אחד, אבל זה התכלית. כי מה מביאים? מביאים את החבילה ומאבדים חס וחלילה את הילד. דידן נצח. הניצחון צריך להיות דידן. דידן זאת אומרת אנחנו. זה הניצחון שלנו. אם כל אחד ואחד הוא יראה את חברו שכמה פעמים לא בא לשיעור: ישי, איפה היית אתמול? מה קרה? למה לא באת? וכך זה יהיה דידן נצח. אחד יעזור לשני. כל אחד ואחד יאמר לחברו חזק, וכל אחד ואחד י־י־ירגיש שהניצחון שלו זה דווקא עם זה דידן. אבל אם זה רק דידי נצח, זה לא התכלית של ה־ התכלית האמיתי. אם כן, נקווה שמשך הערב כל אחד ואחד יקבל קצת התעוררות ויקבל על עצמו ועל חברו את תכלית הערב הזו. כל יום ויום, כל יום ויום אבי דאבידתי. אם צריכים לקחת איזה, איזה עניין של לימוד מהעניין הזה, זה דווקא ככה. דווקא שאנחנו בינינו ובאופן של איגוד, שאנחנו נביא את הניצחון הכללי והאמיתי.

00:01 דובר 1 תודה רבה. ההתוועדות של הרב לזר תימשך אחרי. יש תוכנית להביא עוד שיראו את הווידאו של הרבי, ואחר כך נראה בשידור את ברל לוין שיספר את השתלשלות האירועים של ה' טבת. ויש כאן גם הפתעה: יושב כאן איתנו אברך שהיה מעורב בפרט שהרבי הזכיר בשיחות של ה' טבת. יש לו סיפור אישי שקשור לשיחה של הרבי על ה' טבת, אז הוא יספר את זה כאן. לשתף את הציבור באירוע שהוא היה מעורב, בשיחה שהרבי הזכיר את האירוע שלו בקשר לה' טבת, לספרים ולמכירה של הספרים, בניסיון למכור את הספרים. הרב לזר יוצא רגע לעוד אירוע. הוא יחזור לכאן בעוד עשרים דקות, חצי שעה, וישב ויתוועד כאן. דרך אגב, שבהדרשה של הרב לזר הבנתי פשט בשיחה של הרבי, שהרבי אמר "דידן דהספרים נצח". לכאורה יש דידן נצח ויש דידהו דהספרים נצח. מה זה דידן דהספרים נצח? שעל ידי זה שהספרים נהיים חלק מהאדם, שאדם לוקח את הספרים ושיעור תורה בערבים, אז זה דידן דהספרים, כי הספרים ואנחנו זה דבר אחד, נצח. אה, אני אבקש מהמארגנים להקרין לציבור וידאו של הרבי שקשור גם לה' טבת.

01:47 דובר 2 געפינט מען מהירא אין טייל פארגון מיט דעם מינה מהרא עד כי ליקך פושע, און מיר דארפן זיין אין גרייס על וואן מיר דארף נאר נישט ווי אבצייטשן דעם אבצייטשן בפשט פון דעם סיפור וואס די גמרא, וואס דער מדרש רבה איז ערציילט, וועט מען זען וואס איינער קען דערפון אפלערנען און באווארענען, און די קלוגע קער זאל אטילן אט הום קיין הויז און איבער וועט מען אקרומן אקרומע זאך אין דער זאך וואו אין קוואַרמי לאסע אמורה. דעם פסק וואס ער איז געהאט, אבער ווען דער סיפור האט געטראפן ביז וועט דערציילט דער מדרש רבה פרשת קדושים. און וואס באשטייט דאס וואס מ'דארף באווארענען? אַז ביי יעדער איד, אַחוץ די וואס ליבן חולות בקרבה, אדער די וואס לעבן אין הופכי ביצר תה, איז "בכל יצריך", איז אלע איבריקע האבן ש טווים פשוט. מיר זאגן טיין, וואס איינער איז שטארק פארבונדן מיט יצר טוב, צווייטער נאר פשוט פארבונדן מיט יצר הרע. דאס באווארענען, אז זיי וועלן זיך האמפרן די צוויי רוחות וואס זענען דא ביי אים. און דער יצר טוב וועט אים זאגן אז ער דארף פאלגן מיט סידרין און דארף פאלגן מיט רמ"א און דארף פאלגן וואס שטייט אין פלאג הלכות משפט ס"מ, דאס איז ביס קדיש. קומט אבער גלייך אויף די דאסע דרמונע, דער צווייטער רוח, און הייבט זיין וואובופע. און הייבט זיין סוכן סברות און אויס סברות, א מיטי זאלן דאס גמענט און מיט דעם זיך רעכענען דאס, און מיט דעם לאקע מענטען דאס, און דאס זאגן אים לפנים, און דאס זאגן אים מיט דאסע און כו' מיט אלע עניינים פון המצוות. דער משל,

03:48 דובר 2 וואס קען אייפעלן דעם יצר, דעם רוח וואס געפינט זיך אין חבל השוואדי, וואס ער פארבונדן מיט יצר הרע. דערט דערציילט אַ סיפור וואס האט שוין געטראפן און ס'דערציילט אין מדרש רבה פרשת קדושים, וואס יעדער קען נאכן רעדן, מאריסנען אין דעם מדרש און א גוךט אין די אלע פראצן. אז זה גוון על המעיל. עיצם כחומר צג נא רוח. אז אישתי דודו לא שרוע, ולכן גזוק עזר זה הרוח שטייב. והראיה, עזר ג'ינסינג עם בם אורט נוהם נוהור. ונתבון בגנזה צייד על זה ידים זון זוכה בנושאים עם נוהור, עם אתם עוקר וכו'. וזה זול מתקדם. כן עניינים בלתי רצויים. איזה טעם פזולק דרוע אתל בקומם הידיעה? אשי פייפטר חכומין הרוח ושזה להיפך הטייב אווז הוביל עוד משהו. סולת עם עדי אלה וזנוצן זך מדינור ומתנוקן וכו'. ומה וילקומן צוגיי פייפטין עם נסיים. און עידן עם די שמיטה יפות דם נוהורן, דם עוקר. קודם גפרקטב המעיל. וואס ווילסטו פון מיר? קודם גנט פדר רוח. אז אישתי תמיד היה כרווה עם פרשת קדושים. אז אלווה ג'ין צביכן שטות. וזול דוד ג'יפ די צרם קלייבם סיינה ידים. וזול סיסון. אז זה זון סיינט סוגי גראד. וגשר דרוע שטייב. דדזיין עשה קום דרוע דס קלץ עך קומן דרוע בלתי טוב. וזאת סיברא ראשים של ישראל. ותרים סוגים זולת דמל קומן צוגיי. מדהים וסם סיינט סוגי גראד. סוגי גראד. צדדים טעם גזאת. מיתר לוי קלפראין. מתיניון מיתמר קלי וואס מאכן קלפראי. און זון זה שטל נפדם אורט ודרוע טייב געפינט זיך. און די איסויל קומן דרוע בלתי לי. און זה זון שרי. בו שם זה שריים. דידן נצח. ואין דף לשריים דידן

06:22 דובר 2 נצח. כדי להפסיק שריים עם יצר הרע. וזה ויזה לך תראה. אז זה בייס, אז זה דוד היצר טיל. וזה בייבא, בייס, אז זה דוד הירו, וזה יצר טיל גטיבה. ונפל פקנטה, שריקה זיך ניט. ולולית, זה מסוג דידן נצח. ומתגשרי, דידן נצח. זה שמעתי, מולטימן, עצר גוויל. שש אבא, מסוג דידן נצח. ווען דף מסוגים, ווען אישי דראינווין. אז אותו דמות, ועד אותו דורות דורות, את רייבן, עם יצר הרע. ועד כדי כך, מיד משיימי מדרש, אמות גזן על פני המים. זה אתה בויזן, מה טיפס דן, ודוס בווייסט, אף חיים, עם כוח, פון דעם רוח רע. ודנוך, גווון, רוי, ונדווה, פרי, גווון, רוי, כן. ודוס, גוון, דסימן, על דידן נצח, הכח, את דן מלחמה, את הוישנדם, רוח טיל, עם הרוח, וזה ניט כן טיל, כמו דבור ליהוד. זה חבב, מדוף נתון, כן נמשך. וסמך, צנימו, בפרט, לך, קומר, אם בדף, הום, ההירו, הליכתי, ונקלווה. אם טיל, הוטמין דוס, נתון, דם מדרש רבה, וזה ועד, הוגבר, דרוש, עם דידן נצח. ועד, הראו, הברך, סול, דוס, איש, מגיה. ועד, הראו, הברך, תזעי, דאזר, בהיל, גזיין, עם פונצריף נידן. ינה, זול, הכח, זון, דידן נצח. ושטוט, מנוף, עם דידן נצח. את הכינה, וזה היא. אמזת, דער רוח בלתי רע. ועד, פארטריבן אלץ די קאך אז וועט באד פון זיין דם און זיין חיות. און טא דעם וועט לאב געזען דערא מעלי וואס וועט צילק מעליך. אַ די שליחות און דורכפיר. דאך א טאג וואס איז פארבונדן מיט ספרים. אַ יניש על חילוש קען מען ניט צו אַן אנדער מי זך. אך משתדל זיין אז דורכגעבן אַ דאלער צו

08:47 דובר 2 יעדער איינער וואס ער וויל נאר נעמען. ער זאל דערפון נוצן דעם דולר אויף זאק אויפקרוג און אויפקרוג. און דערנאך די חילוש שבעי שבעי שעל שבעיים זע. אַ פארבונדן מיט איין אדער פונק. קויפן נייע ספרים אדער פאריכטן אלטע ספרים. אדער געבן דעם דולר אַ צווייטן אידן אז אַ צווייטער איז זולץ. צווייטס נוצן דאס אויף דעם מצוה האמורה. וואו זון די אינגערעכט אז איז אוממעך אז איז דער זאג קויפן זיך נייע ספרים. אדער פאריכטן אלטע ספרים. קומט וויסן נאך נין זון אויף אַ יניש אויף ספרים. און גאנץ אלטע שטרוע.

10:36 דובר 3 That's right. We went to Minsk.

10:41 דובר 4 He was also in Minsk.

10:44 דובר 3 Yes.

10:44 דובר 5 Yes. Oh, yes. Yes. In Minsk and in Moscow.

10:47 דובר 4 In Minsk and in Moscow. And no, no, no, that— Oh.

10:51 דובר 5 And Riga.

10:52 דובר 3 Riga.

10:52 דובר 4 Riga. He, he— Oh, the yeshiva there. You know the yeshiva?

10:56 דובר 5 Yes. Yes, we're in the yeshiva in Riga.

10:59 דובר 3 We saw your picture in Minsk, in the synagogue.

11:03 דובר 4 Now you have the occasion to see the original.

11:07 דובר 3 Absolutely. Because my— We went to look for the grave of my great-great-grandfather, Matisyahu Avraham Abich [?].

11:15 דובר 4 In what? In Minsk?

11:17 דובר 3 In Minsk.

11:17 דובר 4 Minsk.

11:18 דובר 3 But the Russians, they, they had two Jewish cemeteries, and they destroyed them. They built a, a stadium, a sports stadium on one and made the other one into a park, and they, they destroyed the tombstones.

11:31 דובר 4 If you know what happened to the matzeivahs, maybe you can save the matzeivahs.

11:36 דובר 3 No, I, uh... The tombstones. The tombstones, though.

11:40 דובר 4 In many tombs, the tombstones in Poland were taken away and put in Moscow, but we found tombs together in, in, in Minsk.

11:51 דובר 3 Because we were told that they maliciously took the tombstones, and they just broke them up. They destroyed them. They put them into sewer lines.

11:59 דובר 4 Not, not everywhere.

12:01 דובר 3 Not everywhere.

12:01 דובר 4 Not everywhere. If you want to, if you have the ability to make this, I will send our address—

12:08 דובר 3 I will.

12:09 דובר 4 And the, our, our matzeivahs there, the names. The matzeivahs, that means the whole the things they don't, they do.

12:18 דובר 3 All right. Because we are trying to trace... We, we went to the genealogist of Belorussia. He— Supposedly, they have records going back hundreds of years, and they're supposed to be tracing back for me where my great-great-grandfather might be buried.

12:35 דובר 4 The political problem is, usually doesn't see anything ethical in any paper from Moscow or from Russia. Currently, they're together only in Moscow now. They are quiet now as we near our participation.

12:51 דובר 3 Yes. I spoke to the American ambassador in the embassy, urging upon him, in Moscow, urging upon him the need to promptly release the books. And, uh, you have a good emissary there working very hard, uh, on it. But, uh, so far, I gather they have not been, uh, willing to release them.

13:12 דובר 4 I believe that it can be changed. From then, from then it seems strange in the, in the office. But it seems to change the substance.

13:22 דובר 3 I hope.

13:24 דובר 4 We wish you well. Of course, it's a great pleasure.

13:28 דובר 3 Thank you. And we—

13:29 דובר 4 With our earliest thanks.

13:30 דובר 3 And we send the best wishes from our two wonderful daughters, from, uh, Rachel and Becky Benyamina [?].

13:38 דובר 4 We hope so. And we

00:05 דובר 1 כמו שאמרתי, יושב איתנו כאן אברך שקשור לקטע מתוך שיחה של הרבי. אחת השיחות שברל לוין הזכיר, בקשר לזה שהרבי דיבר בכאב על העניין של הספרים שהם בשביה ושמכרו אותם. אז אני אבקש מידידי הרב מנדי ברוד שיספר על קטע שבהשגחה פרטית הוא נקלע, ואחר כך הרבי דיבר על זה בהתוועדות, ולפי זה אולי נבין קטע מתוך שיחה של הרבי על ה' טבת. הרב ברוד, בבקשה.

00:47 דובר 2 חג שמח! האמת היא, אנחנו חיים בתקופה שצריך להוציא כל מה שאנשים זוכרים, כל מה שהם יודעים, גם דברים שהם עצמם לא חשבו או לא חושבים שיש בזה משהו מיוחד. ולקראת ה' טבת חיפשו איזה משהו מיוחד. פתאום נזכרתי שבעצם יש איזשהו דבר מעניין שבהשגחה פרטית הייתי קשור לזה, ולמרות שבעיניי זה לכאורה דבר קטן, אבל בכל זאת זה יכול קצת להיות מעניין. זה היה בתשמ"ה. אמ, התחילו להגיע שמועות לקראת י"ב תמוז שהרבי, אה, הולך להודיע משהו בי"ב תמוז. הרבי קרא אליו את חברי אגודת חסידי חב"ד ואמר להם איזשהם דברים סודיים שאף אחד לא יודע. ונוצר מתח גדול לקראת י"ב תמוז, כשלמעשה אף אחד לא ידע מה הולך להיות שם. אולי היו מעטים שידעו. אנחנו לא ידענו. האמת היא שמה חשבנו שהרבי הולך להגיד בי"ב תמוז? משהו שקשור למשיח, ל-- איזה, ציפינו לאיזושהי הפתעה טובה. ואז באותו, באותו, באותו זמן אני התגוררתי בבת ים. באותו לילה של י"ב תמוז ציפינו לבשורה הגדולה ולא הלכנו לישון כל הלילה. התפעלנו, ואחר כך היה השידור, ופתאום באה שיחה כל כך קשה, כל כך כואבת, שלא כל כך הבנו מה הרבי אמר ועל מה מדובר בכלל, אבל אה, מצב הרוח, שככה ציפינו למשהו שמח, פתאום נהיה דבר, דבר מאוד כואב. אחר כך הייתה עוד שיחה ביחידות בליל ט' תמוז. אחרי השידור הזה, זה היה בבוקר, אחרי ה-- אחרי ששמענו את השידור, לא הספקתי ללכת למקווה קודם, אז הלכתי למקווה אחר כך, המקווה בקריית בובוב בבת ים. אני נכנס למקווה, אני פוגש שמה יהודי, חסיד בובוב, תושב המקום, שמו חיים צבי קופטייל [?]. היום הוא יהודי, יהודי בעל עסק. אה, באותם ימים

03:16 דובר 2 הוא התעסק במסחר בכל מיני ספרים עתיקים ודברים עתיקים מהסוג הזה. הוא היה נוסע לכל מיני מקומות, מחפש בגניזות, קונה כל מיני דברים, מוכר. נדמה לי שהיום הוא כבר לא עוסק בתחום הזה. וכך אנחנו יושבים במקווה, אז סיפרתי לו שהרבי דיבר משהו על ספרים ש-ש-שלקחו מהספרייה, מוכרים. ואז הוא אומר לי שהוא מתחיל עכשיו להבין, והוא מספר שלפני כך וכך שבועות הגיעה לארץ, אם אני לא טועה הוא סיפר שזו הייתה אשתו של הנכד, והלכה לכל מיני מוכרי ספרים, גם אליו, והציעו-- והיא הציעה למכור את הספרים, וזה היה ברור שאלה ספרים מהספרייה של הרבי הקודם. הוא אמר עוד שכיוון שעשו את זה בצורה כל כך גלויה, זה לא היה במחתרת, אז הייתה איזושהי הערכה בין הסוחרים שיש איזושהי הסכמה בשתיקה מצד הרבי, או לפחות העלמת עין. והוא מספר: אני עצמי לא קניתי. זה לא כל כך נראה לי חלק, אבל אני יודע על כאלה שקנו. ציין לי גם כמה דברים שהם קנו. לא כל כך הבנתי את המילים. איקונה, בולים, כל מיני דברים עתיקים, ובשטח שמעתי את זה. זה ככה דברים בטלים כאלה. אחר כך, כשבאתי לכפר חב"ד, סיפרתי את זה למישהו והוא אמר לי שכדאי לדווח על זה למזכירות. אז ביקשתי ממישהו שעמד בקשר הזה עם הרב גרונר שיספר לו את תוכן השיחה. הרב גרונר ביקש שאני אכתוב בדיוק כל פרט, מה בדיוק האיש הזה אמר לי, עם כל פרטי הפרטים, ולשלוח לו את זה מיד בפקס. אז ישבתי וכתבתי את כל הפרטים, בדיוק איפה נפגשנו ומה נאמר וכולי וכולי. אז כתבתי שזו הייתה פגישה במקווה וכולי. זהו. שלחתי את זה. בלילה יושבים שוב, היה שוב השידור

05:29 דובר 2 מוצאי ט"ו תמוז, ואז הרבי מדבר. מדבר שיחה שוב, שיחה מאוד מאוד כואבת, ובתוך, בתוך השיחה הרבי פתאום אומר שהלכו בביזיון, הלכו למוכרי ספרים, מוכרי ספרים שהולכים למקווה, הלכו קודם למקווה והולכים אחר כך למקווה, ואותו אחד שהלך למקווה וטבל באמת הוא לא קנה. אבל אחרים, הרבי אומר, שהם כן קנו. אני שמעתי את זה ככה פתאום. למה הרבי אמר את זה? אני לא יודע. אני גם לא יכול להגיד בוודאות שהרבי התכוון למה שאני חושב שהוא התכוון, אבל בדרך איך שכך לפחות אני הרגשתי את העניין הזה. אז זה הקטע שאני יכול להשלים לעניין, ואולי נראה כאן את השיחה, הקטע הזה הקצר מהשיחה הזו של הרבי.

07:07 דובר 3 על כל פנים, כאן רואים שהרבי, כל דבר שהוא רק בדרך אגב אז הופך להיות עיקר. כי כל עניין שהוא בהשגחה פרטית זה ממש עניין ש-שצריך לקחת מזה הוראה בעבודת השם. שיהודי שמקפיד ללכת למקווה אז הוא לא נכשל בעניין, אפילו שהוא לא יודע, אפילו עניין שזה בשוגג, הוא לא ידע, או אפילו אמר במפורש שהוא חשב שזה ברשות של הרבי. אף על פי כן הוא לא נכשל. כאן רואים עד כמה חשוב כל עניין שהוא נראה כטפל, שהוא נראה אפילו לא כל כך חשוב. זה עוזר בעבודת השם, שיהודי שמהדר ללכת למקווה זה מונע אותו מ-- מלהיכשל בעניין שנוגע במרידה בנשיא הדור וכולי. בכל אופן, עוד מעט יחזור לכאן הרב לזרוב ויתוועד איתנו כאן. אה, קודם הוא אמר דרשה, אמר הוראה בעבודת השם, עניין שצריך לעבוד בשיעורי תורה. דידן דספרים נצח. עוד מעט הוא יבוא להתוועד. בינתיים נשב ונגיד כמה ניגונים, ונבקש אולי מהרב צבי גרין לדבר מספר מילים. הרב צבי. לחיים, לחיים. בוא תגיד כמה מילים לציבור. יש רמקול, זה בסדר. נשיר איזה ניגון ו-- הרב בוטמן, זוכר לך עם הפוברטל? פוברטל, אה? הרב ליבוב [?], זוכר את הפוברטל? שוויתל. הרב ווד [?], תן, נביא לך את הרמקול שלך. איפה השוור שלך? הוא אמר הוא הגיע. הרב בוטמן, הפוברטל, חסידי שוברך. בבקשה. הרב שלום בער בוטמן מתל אביב, שאורח כאן, פנים חדשות, פוברטל.

09:50 דובר 4 כמובן, לחיים, לחיים. כמובן שאין לי שום קשר לעניין של הספרים, אבל החסידים קלייבן זיך צוזאמען, מתאספים. אז צריכים לספר סיפור מהרבי. זה סיפור שקשור קצת עם תל אביב. בתל אביב היה גר, עכשיו הוא עבר, גר חסיד, שיש לו אח בארצות הברית. ודיברו לו שידוך עם הבן שלו, שהוא בעצם גם אייניקל פון אלטן רבי'ן, נכד של אדמו"ר הזקן. דיברו לו שידוך עם מלך ניימן, הבת של מלך ניימן. יודעים, מלך ניימן זה גר חסיד גם כן שנמצא בבורו פארק. היה הרבה פעמים אצל הרבי. ובין כה וכה הייתה בר מצווה של הבן של אח שלו בארצות הברית, והוא נסע לבר מצווה עם אשתו והיה באוהל. היה תמיד נוסע לאוהל גם כן, היה כמה פעמים שם, והוא אומר שכשנכנס לאוהל הוא ראה בווידאו. הוא ראה איך שהרבי נותן כוס של ברכה ולקח למלך ניימן. אז הוא אומר לאשתו: הנה זה, יש לנו כבר הסכמה מהרבי. אז היא שאלה: מה? היא לא ראתה. אז הוא עוד הפעם, והוא ראה איך שהרבי נותן שוב כוס של ברכה ולקח למלך ניימן, והוא היה ככה נרעש, ועומד שם יונגרמן שלנו ושואל אותו: מה? מה אתה כל כך? מה ראית בווידאו שאתה כל כך נרגש? אז הוא מספר לו, היות שלא מכירים אחד את השני, אז מותר לספר שיש הצעה של שידוך, והוא ראה איך שהרבי נותן למלך ניימן. אז הוא הבין שזו הסכמה של הרבי על השידוך של הבן שלו. אז אומר לו היונגרמן: אני אספר לך מה שקרה איתי. וחבל שהוא לא זכר ולא יודע את השם של היונגרמן וגם איפה שהיונגרמן גר. היונגרמן גר לא בניו יורק

12:33 דובר 4 אלא באחת מערי השדה. והיה תמיד, כל שמחת תורה היה בא אל הרבי אחרי הפארברענגען לקבל כוס של ברכה, ובאותה שנה בא שמחת תורה. אז הוא אמר: אין לו, אין לו לאן לנסוע, לאן הוא ייסע. אבל בתוך החג הוא חשב לעצמו: כל השנים הוא נוסע, אז השנה הוא לא ייסע? הוא אומר, לא, צריכים לנסוע. אז הוא החליט ככה: הוא ייסע לשדה תעופה, והיה אם יהיה מקום במטוס, הסימן שהוא צריך לטוס. הוא בא לשדה תעופה, יש מקום. אז הוא טס. זה כנראה שעה וחצי, משהו כזה, טיסה. בטיסה הוא חושב לאן ללכת מוצאי שמחת תורה, לסבן סוונטי או לאוהל. אז הוא החליט שהוא ייסע לאוהל, והוא בא לאוהל. והוא ככה הוא מספר לגר חסיד, אומר: הוא נכנס לאוהל, בווידאו הוא רואה איך שהרבי נותן לו כוס של ברכה. זה היונגרמן הזה שסיפר. ואגב, אותו מלך ניימן סיפר למחותן שלו, של היום הוא כבר מחותן, שהוא בא אל הרבי ערב יום כיפור לקחת לבקש לקח, והוא בא עם ארבעה, ארבעה ילדים, והרבי לוקח כמה חתיכות לקח, שם את זה בתוך מפית, ומלך אומר לרבי שזה ארבעה ילדים, אבל הוא רוצה ברכה לילד, שכבר הרבה כמה שנים שיש לו ארבעה ילדים והוא רוצה עוד ילד. אז הרבי נותן לו ככה ואומר לו: ״איך מעג געבן״. אז מלך כאילו חשב שהרבי אומר ״פאר די פיר קינדער״, אז הוא אומר עוד הפעם אל הרבי: ״פאר די פיר קינדער״, הכוונה לי, אני רוצה ברכה לילד. אומר הרבי עוד הפעם: ״איך מעג געבן״. היה לו לא נעים, וזה ערב יום כיפור וזה. אז הוא לקח את החבילה במפית ונסע. הוא מגיע הביתה, יש שמה כמה חתיכות, כמה חתיכות

15:14 דובר 4 לקח? יש שמה שבע חתיכות, שבע חתיכות. הם שישה, ארבעה ילדים והוא ואשתו זה שישה. יש עוד חתיכת לקח. כן, באותה שנה נולד להם בן. לחיים. אוקיי, יש לי קהל. יש לי קהל. תודה, ביי. קיבלתי עכשיו טלפון מהרב דרוקמן מהקריות שהיונגרמן מ־ ש־ש־שלנו, שהיה בא כל פעם, של חסידי, זה יצחק גורקוב מבוסטון. הוא אומר, הוא יודע ממקור נאמן שזה הוא. מה אמרתם שמה, הרב דרוקמן? לא שמעתי. דרוקמן ראה את זה, דרוקמן ראה את זה באינטרנט כנראה עכשיו, וגולדמן מעביר את זה באינטרנט ב־COL. מה, מה, מה, הוא התקשר אליו, הרב דרוקמן? אהה, אהה. למי הוא התקשר? אתה ראית? אונליין, נו.

17:10 דובר 5 אני, אני, זה איש של... גם היינו, היינו באוהל והיה ערב כזה. הלכנו, החלטנו, הלכנו לאוהל. כשיצאנו כבר מהאוהל אמרו לי כן שיבואו, ופתאום ראיתי אותו לבד.

17:41 דובר 4 רגע, בוא, בוא, בוא נשמע את הרגע הזה.

17:50 דובר 6 מזה שהקהל לא מנגן סימן שרוצים לשמוע. אז כמו שדיברו כאן, אה, אחד שהוא, אמ, חוקר בספרייה של הרבי, יושב איתנו גם חוקר חסידי שמומחה להיסטוריה של חסידות. אה, הספרייה היא הרי, אה, שמה את כל ההיסטוריה של חסידים. הוא יספר לנו על כמה דברים שהוא מצא. הרבי אמר שהוא פתח את הספרייה לחוקרים. נבקש מהרב קמינצקי לשתף אותנו. יש לו כעת מחקרים חדשים על חסידים, על זקני החסידים. הרב יוסף יצחק קמינצקי, בבקשה, וכל העולם רוצים לשמוע אותך. יש טלפונים מכל העולם שרוצים לשמוע אותך. הרב קמינצקי, בבקשה.

18:59 דובר 7 זה לא בסדר שמזמינים בן אדם בלי שיתכונן. היה אפשר להרים טלפון לפני חצי שעה והייתי מתכונן והיה נאום נפלא. אבל פה פטור בלא כלום אי אפשר. פשוט אין להם פה, יש להם פה חור, הם חייבים לסתום את החור, הם מצאו מי לסתום את החור, אבל מגלגלים זכות על ידי זכאי. אנחנו נמצאים היום ה' טבת, יום הצלת, יום גאולת הספרים. אבל האמת היא שמי שיודע שה' טבת היה יום גאולתו של הפריערדיקער רבי. רבש"ט[?], אתה יודע את הסיפור הזה? לא.

19:35 דובר 8 אין דברים שאני לא יודע.

19:40 דובר 7 על כל פנים, בה' טבת הפריערדיקער רבי, בימי מלחמת העולם השנייה, ניצל מידי הנאצים. בה' טבת הוא הגיע לריגה אחרי שהוא היה בתחילת המלחמה בוורשה. אני פשוט אזכיר כמה משפטים מה היה שמה. מי ש... ביום כ"א באלול שנת תרצ"ט, כ"א אלול פרצה המלחמה. מלחמת העולם הראשונה פרצה בתרצ"ט, השנייה. הרבי אז היה באטווצק, היה ביום כ"א אלול הרבי עזב את אטווצק בדרכו לחזור חזרה לריגה, אבל הדרכים היו סגורות. אז הרבי נאלץ לנסוע לוורשה. כשהרבי הגיע לוורשה הוא רצה לצאת לריגה. התברר שהכול סגור. המלחמה הייתה כבר בעיצומה. הגרמנים כבר כבשו את פולין ואי אפשר היה לצאת לריגה. היו אז הפצצות. ורשה הופצצה ביום ובלילה. יש תיאור מסמרר של ר' צבי ריבב[?], איך שמפציצים בעשן ואנשים נהרגים ברחובות.

20:53 דובר 9 של יוסף.

20:54 דובר 7 מה?

20:54 דובר 9 יש יומן, יומן של אחיו של רבי יוסף וינברג. לא יודעים מי זה, אבל זה היה אח שלו, שיש יומן שלו על כל התקופה שהרבי היה אז בוורשה ועברו בהפצצות.

21:05 דובר 7 איפה האח?

21:07 דובר 9 איפה האח? נספה כנראה.

21:11 דובר 7 על כל פנים, הרבי היה שמה, עבר ממקום למקום. בעיקר הוא היה בבית שהיה יהודי אחד שקראו לו ר' יהושע גוראריה. שם היה נמצא הרבי הריי"צ. האמא שלו הייתה שם עם כל המשפחה. התחילו החסידים בארצות הברית, התחילו לעשות מאמצים לשחרר את הרבי הריי"צ. איך פוע-- איך משחררים את הרבי הריי"צ? הם פנו למשרד החוץ בארצות הברית וביקשו מהם שיפעילו לחצים בגרמניה. עדיין הגרמנים היה להם יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית. היו אנשים בגרמניה שהם התנגדו להיטלר. הם באופן רשמי היו נאצים, אבל היה להם קשרים עם ממשלת ארצות הברית. האנשים האלו, אנשי משרד החוץ פנו לאנשים הגרמנים שהיה להם איתם קשרים וביקשו מהם: "תעשו מאמצים, תמצאו את הרבי בוורשה ותוציאו אותו". החסידים בארצות הברית לא ידעו שהרבי עזב את אטווצק. הם חשבו שהרבי נמצא באטווצק. בראש הביון הגרמני, ה"אבווהר" זה נקרא, הגרמני הצבאי, המודיעין הגרמני, עמד אדמירל אחד בשם וילהלם קנריס. זו דמות מאוד ידועה. הוא עמד בראש הריגול הנגדי של גרמניה. הוא בעצם, האיש הזה בגרמניה שהיה לו קשר עם ארצות הברית, היה חבר שלו. האיש הזה בגרמניה שרצה לשמור על קשרים עם ארצות הברית, ידע כדי-- שאם רוצים לשמור על קשרים עם ארצות הברית חייבים למלא את בקשת משרד החוץ של ארצות הברית ולמצוא את הרבי. הוא פנה לראש המודיעין הגרמני, ביקש ממנו שיציל את פריערדיקער רבי. הוא הודיע לו שפריערדיקער רבי נמצא באטווצק. האיש הזה, ראש המודיעין הגרמני, פנה לראש המודיעין הגרמני בפולין. קראו לו הורצוג, הורצוג. איך הוא פנה אליו? הוא שלח... הו, זה כמעט טלפון, סליחה. על כל פנים, הוא שלח קצין ממוצא יהודי שקראו לו ארנסט בלוך. ארנסט בלוך הזה, אבא שלו

23:40 דובר 7 היה יהודי והוא היה קצין במודיעין הגרמני. אמא שלו הייתה גויה, הוא היה יהודי. הקנריס הזה שלח את הבלוך הזה אל ראש המודיעין הגרמני בפולין ואמר לו שאתם חייבים למצוא את פריערדיקער רבי ולהוציא אותו. הוא הגיע לפולין, הבלוך הזה, הוא מצא את ההור-- ההורצוג הזה והם הגיעו לאטווצק. הם הגיעו באטווצק, באטווצק כבר אף אחד לא היה. היו שם כמה בחורים הסתובבו. כשהם ראו שם גרמנים, אין רבי, לא יודעים שום דבר, הרבי בוורשה. לא מצאו את הרבי. מישהו, אחרי זה הם התחילו להסתובב ברבעים היהודיים בוורשה. הם מצאו יהודי אחד, שאלו אותו: "אולי אתה יודע איפה נמצא הליובאוויטשער רבי?" בסוף מישהו שלח אותם לבית של הירשל גוראריה. הגיע הורצוג הזה, ראש המודיעין הגרמני בפולין, יחד עם ארנסט בלוך, שהיה קצין מודיעין ממוצא יהודי. הם הגיעו ביחד לבית של הירשל גוראריה, דפקו על הדלת ושאלו איפה הרבי נמצא. הרבי היה בבית, אבל ברגע שהם ראו שנמצא שמה-- הם ראו קצינים גרמניים, הם אמרו: "אף אחד לא נמצא בבית". הם הלכו. ובינתיים הקנריס הזה הודיע, הקנריס הזה הודיע לארצות הברית: "אנחנו לא מוצאים את הרבי. אתה נתת לנו כתובת, לא מוצאים אותו". הגיע מברק, רגע, מברק הגיע, אבל הגיעה ידיעה לבית משפחת גוראריה: "שתדעו לכם, האנשים שהיו אצלכם, הם באו להציל את הרבי ואתם אל ת-- תכניסו אותם". עברו כמה ימים, הם חזרו עוד פעם. הם כבר לקחו איתם עוד איזה חייל אחד. דווקא לקחו איתם עוד חייל יהודי שאמא שלו הייתה יהודייה. קראו לו שאנק-- שנק, והוא היה במודיעין הגרמני. יהודי לפי ההלכה, אבא שלו היה גוי. אז הלכו ככה: יהודי אחד שאבא שלו יהודי, אחד שאמא שלו יהודייה

25:40 דובר 7 וראש המודיעין הגרמני הלכו לבית של גוראריה. הפעם הכניסו אותם והיה חושך שמה. הכניסו אותם חדר לתוך חדר. בסוף הם מצאו בחדר בפנים, ראו את הרבי יושב שמה. והחייל הגרמני הזה, שאמא שלו יהודייה, ידע לדבר יידיש. והרבי הושיב אותו והתחילו שמה לסכם איך יוצאים משמה. הם חשבו, הגרמנים חשבו שהרבי צריך לצאת, הרבי עם הרבנית והאמא שלו. הרבי אמר לו: "לא. יש לי פה עשרים איש. אני חייב להוציא עשרים איש. בלי עשרים איש, אני לא יוצא". הוא התחיל. הם התחילו להשתדל שם. איזה, איך אפשר להוציא עשרים איש? אי אפשר להוציא עשרים איש. אולי אני אפשר להפסיק כבר עכשיו? זה לא מסתיים כל כך מהר. על כל פנים. בקיצור, הרבי אמר: "אני לא יעזוב את ורשה בלי עשרים איש". זה היה המזכיר חאטשע פייגין עם המשפחה. לחאטשע פייגין היו ילדים. היו לו שישה ילדים, שבעה ילדים ועוד כל מיני, כל מיני אנשים. בקיצור, איך יוצאים משמה? לקח קנריס, שהיה ראש המודיעין הגרמני, הוא הוציא פקודה. הוא כתב פקודה מטעם הצבא הגרמני שחייבים את הרבי לחקירה. הוא צריך להגיע לברלין לחקירה מטעם המודיעין הגרמני. מי שיודע שאם לנסוע, אם רוצים לנסוע מוורשה לריגה אז לא צריכים לנסוע לברלין. אפשר לנסוע מוורשה ישר לריגה. זה יותר קרוב קצת. זה כמו לנסוע מכפר חב"ד, לנסוע לאילת דרך חיפה. בסוף קנריס אמר להם, החליט שחייבים להביא את הרבי עם כל הפמליה, עם כל המשפחה, ואת כל עשרים איש חייבים להביא אותם לברלין. הבעיה הייתה שבכל הדרכים היו מחסומים של אס־אס. הם היו שייכים, אנשי המודיעין היו שייכים לוורמאכט והיו שמה מחסומים של אס־אס. האס־אס עם הוורמאכט הם

27:56 דובר 7 לא התאימו, הם לא פעלו ביחד והייתה אי התאמה ביניהם והייתה ביניהם מלחמה פנימית. וה-SS ידעו שיש אנשים בוורמאכט שמקבלים כסף מיהודים להעביר אותם את הגבול, אז לכן פשוט הייתה סכנה. אז הגרמנים ביקשו, אנשי המודיעין ביקשו מהרבי שלפחות יחליף את הבגדים, שיחליפו את הבגדים, שיחליפו בגדים עם זקן, אבל יחליפו את הבגדים. הרבי אמר: בשום אופן לא. אני יוצא עם הבגדים האלו כמו שאני, ככה אני יוצא. בקיצור, סיכמו על יום מסוים. הם יצאו, הייתה מכונית פרטית, כלומר מכונית צבאית אחת ועוד אוטו משאית. העשרים איש היו במשאית. הפריינד ליכטנשטיין[?], הרבי עם הרבנית ואמא שלו, נסעו יחד עם ראש המודיעין הגרמני ועם הקצין הזה בלוך, והם היו אמורים לצאת מוורשה לכיוון ברלין. כשמוציאים אותם מהבית עברה פלוגה של חיילי SS והם התחילו להסתכל: מה זה גרמנים סוחבים, הולכים עם יהודים? אז הם התחילו לצעוק עליהם "שנל שנל!" והתחילו לעשות כאילו שהם מובילים באמת אסירים פה. הם התחילו לצאת מוורשה, הם נעצרו בכל רגע במחסום אחר, אבל בין פולין לגרמניה היו מחסומים גדולים מאוד. הם הגיעו פעם אחת למחסום של ה-SS. אנשי ה-SS אומרים לכולם לרדת מהזה. פתאום הם רואים שם יהודים עם זקנים. הם אמרו להם: אתם לא יכולים לעבור. לבלוך הזה, הוא היה קצין מודיעין, אומרים לו: אדון בלוך, אתה לא עובר איתם, אתם נשארים פה. והבלוך הזה התחיל לצעוק עליו: "אתה חייב לתת לי לעבור! זה אנשים, זה אנחנו חייבים אותם למלחמה. העדות של האיש הזה היא חיונית מאוד למלחמה ואתה..." בשום אופן. הוא אמר לו: "אתה יודע

30:14 דובר 7 מה? תתקשר עכשיו לקנאריס, תתקשר לברלין, תשאל אותו אם צריך". ההוא הלך והתקשר לקנאריס. קנאריס אישר שצריכים את האנשים האלו לחקירה בברלין וכך הם עברו ממחסום למחסום והיו שמה ניסים נפלאים. זה אריכות גדולה, מה שהם עברו ממחסום למחסום. היו דברים... את כל הדברים האלו סיפר דווקא אחד מהחיילים האלו שהיה שמה, זה שאמא שלו יהודייה. הוא נשאר בחיים והוא סיפר את זה אחר כך. לפני כמה שנים הוא סיפר את זה למישהו. על כל פנים, הם הגיעו לברלין. בשבת הם היו בבניין הקהילה היהודית בעיצומה של מלחמת העולם, כשהנאצים משתוללים. הרבי עם כל העשרים אנשים היו בבניין הקהילה היהודית והנאצים, אנשי המודיעין הנאצי, שמרו על הרבי. במוצאי שבת הם לקחו אותם יחד עם השגרירות הלטבית והובילו אותם לגבול. כך ניצל הרבי. מה שאני רציתי לספר פה, מהסיום של הסיפור, אחר כך התברר שהאיש הזה קנאריס, שהיה אדמירל, הוא לא הציל רק את הרבי. הוא לא הציל רק את הרבי בגלל שהיו לו אינטרסים עם ארצות הברית. הוא הציל מאות יהודים והוא עמד בראש מחתרת נגד היטלר, וב-1943 תפסו אותו והוא היה במעצר בית. אחר כך בסוף המלחמה הם לקחו ותלו אותו והתברר שהוא הציל הרבה מאות יהודים דרך גר... הוא שלח כאילו מרגלים, לקח יהודים, שלח אותם כאילו לרגל בארצות הברית. אחרי זה התברר שהוא מסר, קנאריס הזה מסר דרך מישהו לסטאלין את יום הפלישה של הגרמנים. אבל סטאלין לא האמין, אבל יש מסמכים שהוא מסר. בזמן האחרון, לפני שנה, לא יודע איך, היה חוקר אחד שהוא גילה את כל הסיפורים על הקנאריס הזה, אז הוא הציע, בא והציע ליד ושם להעניק

32:23 דובר 7 לבן אדם הזה, לאדון קנאריס, אות חסיד אומות העולם. הוא הציל יהודים. הוא היה במחתרת נגד הנאצים. מגיע לו אות חסיד אומות העולם. אז נהייתה... נהיה בלגן גדול. איך ייתכן? בן אדם שהיה חלק מהמערכה, מהשלטון הנאצי כל השנים. לא היה כזה דבר שייתנו אות חסיד אומות העולם. אז הוא סיפר להם את הסיפור שהוא הציל את הרבי מליובאוויטש. אז הם פנו, אז הוא... אז אמרו לחוקר: תשמע, תלך לחב"ד. אם חב"ד יגידו שמגיע לו אות חסיד אומות העולם, אז אנחנו ניתן לו. אז הוא בא לפה, לכפר חב"ד. מגיע מאיש לאיש, הוא הגיע אליי. לפני שנה, לפני שנתיים יצא ספר באנגלית שנקרא "אאוט אוף אינפרנו, אינפרנו, אינפרנו". זה יידיש טו אינגליש. יציאה מהתופת. שמה כתוב על הסיפור הזה. כתוב שמה כל הפרטים איך שהוא הציל. ולפי הספר הזה יוצא שמגיע לבן אדם הזה אות חסיד אומות העולם. יש פה מישהו יודע שיש פה חוקר השואה אחד, פרופסור באואר? בקיצור, כולם היו נגד, אבל ההנהלה החליטה שאם חב"ד יגידו שמגיע לבן אדם הזה אות חסיד אומות העולם בגלל שהוא הציל את רב אפרים קירשב[?], יתנו לו. אז הוא הגיע אליי. אמרתי לו: אני, אני בן אדם מאוד חשוב, אבל, אבל, אבל לא עד כדי כך. הלכתי לפה, פניתי לוועד רבני אנ"ש, אמרו לי: אנחנו אנשים חשובים אבל לא כל כך. אמרו לי: תפנה לאגו"ח העולמי. פניתי לאגו"ח העולמי. זה כבר עברה שנה וחצי, אני מחכה לתשובה עד עכשיו. תודה רבה.

00:00 דובר 1 כמו שהוא אמר שה' טבת זה יום זכאי לא רק בגלל הספרים, אלא זה כבר יום זכאי שהרבי הקודם הגיע לריגה. וכמו שהרב לזר דיבר מקודם, שיום זכאי צריך לבוא לידי ביטוי בדידן דהספרים, שכל אחד צריך להוסיף בשיעורי תורה, שיעורי תורה ברבים. אבל לא מספיק שאמרת את זה. אתה צריך גם להתוועד על זה, להגיד לחיים ולהפנים את זה בכל אחד ואחד, העניין מה זה ה' טבת בחיים החסידיים שלנו. תגיד לחיים ותתוועד. הרב לזר, בבקשה.

00:33 דובר 2 לחיים, לחיים. יושב פה אצלי חבר שלי, קלוימיריש[?]. למדנו ביחד. אבל דבר אחד אני זוכר. לימד אותי ניגון, זוכר? והניגון הזה, זה נעשה הניגון הכי יקר, הכי חשוב ליהודי רוסיה. ניע בויוס יא ניקאבו, ניע וועריו ניקאמו, טולקא באגו אדנאמו. ניע בויוס יא ניקאבו, ניע וועריו ניקאמו, טולקא באגו אדנאמו. נייט, נייט, ניקא ניק איוסן ניקבו. לה לה רה לה רה. נייט, נייט ניקבו. אמרי בוגר אדבו. איי איי איי איי איי איי איי לה רה איי לה רה איי לה לה לה רה. איי רה איי לה רה לה רה. איי לה רה איי לה רה איי לה לה לה איי לה רה. איי לה איי לה לה לה רה

00:01 דובר 1 מתי שאני רוצה להראות לנכדים שלי, לחיים לברכה, שאני גם כן מדבר רוסית. אני זוכר את הניגון שהרב בוטמן לימד אותי לפני, לפני, לפני, לפני קרוב, נגיד, חמישים שנה.

00:21 דובר 2 קרוב.

00:22 דובר 1 קרוב. בכל אופן, אני צריך קצת התנצלות באמת. פה היה צריך להיות מישהו יותר חשוב. כל אדם מקנא חוץ מבנו ותלמידו. אם הנואם שהיה צריך להיות פה היה פה, היה מספר לכם הרבה עניינים שאני לא יכול עוד לספר. אבל בינתיים אומרים יפה כוח הבן מכוח האב. אני מפרש את זה, שמעתי את זה. יפה כוח הבן מכוח האב. אם כן, אני רוצה קצת לנצל את הכוחות, אם אוכל. באופן, באופן כללי, רק לספר לכם מה שקורה היום לאלו שיצאו מארץ, מארץ, שהרבי היה אומר את זה, אחורי מסך הברזל. כמה סיפורים שבאמת רואים את הכוח של הרבי שהיום פועל ממש ישועות בקרב הארץ. לפני שבועיים, אלו שהם קצת קוראים בעיתונות וכולי וכולי, היו בחירות ברוסיה. בחירות לאנשי הפרלמנט, לאנשי הדומה. הקומוניסטים הפסידו כמעט לגמרי. שני מפלגות הצליחו. המפלגה של פוטין ועוד מפלגה אחרת. הראש של המפלגה האחרת, עליו אני רוצה לספר סיפור. גם כן יבוא. ראש המפלגה השנייה, שקיבלה בערך שלוש עשרה אחוז, אחד שקוראים לו ולדימיר ז'ירינובסקי. בטח הרבה שמעו ממנו. הוא אחד מהסיבות שיש היום איחוד וכבוד ליהודים. איך? הוולדימיר ז'ירינובסקי הזה, הוא היה באמת שונא יהודים, אנטישמי. המפלגה שלו נקראת מפלגה נציונליסטית, זאת אומרת עממית. ואיך— זאת אומרת רוסית. אלו שהיו רוסים ממש, חוץ. ואחד זה, אלו זה יהודים. נשמע סיפור באמת מאוד מעניין. כל מקרה ומקרה שהיה לבן אדם הזה להשמיץ את היהודים היה לוקח. לפני שנתיים, ביום השואה, אתם יודעים כבר, בכל אירופה כל מדינה ומדינה החליטה ביום השואה לכבד את היום הזה. בפעם הראשונה במוסקבה הכריז יושב ראש של הדומה, של הפרלמנט, ביום השואה: אני מבקש של— אני מבקש

05:10 דובר 1 רגע של שתיקה לכבוד השש מיליון יהודים שנהרגו בשואה. ברגע שהוא הכריז את זה, ז'ירינובסקי עמד בכל תוקף: על היהודים, על ההולוקוסט הזה אנחנו צריכים לתת כבוד? והוא התחיל בכל המילים שלו שהוא יודע להשתמש בהם, וככה צעק וצעק וצעק ועוד צעק. והשלושים מיליון רוסים שנהרגו אנחנו לא עושים איזה יום זיכרון. הוא גמר. היושב ראש עוד הפעם אמר: בכל אופן, אנחנו כבר קיבלנו את זה שביום השואה אנחנו נכבד את היהודים. אם כן, אני מבקש לרגע כל אחד יעמוד, רגע של שתיקה. כמעט כולם עמדו. המפלגה שלו נשארה בישיבה, וככה נגמר הסיפור. בעשר ליוני, יום השואה זה היה בערך לפני חודש לפני זה. בעשר ביוני היה יום חוקה, בערך קוראים את זה, שהיה עוד הפעם. עכשיו עוד הפעם יום דומה. הייתה מסיבה בקרמלין. במסיבה הזו נקראים חברי הדומה, הפרלמנט, שגרירים ואנשי דת וכולי. וברל היה גם כן שמה. הוא עומד שמה, הוא מכיר כמה אנשים, מדבר איתם, ונכנס הנשיא פוטין, נכנס לתוך האולם, מתחיל ללכת מאחד לשני, נותן יד, לא אומר שלום, אבל הוא נותן שלום לכמה אנשים. הולך, הולך, הולך, הולך, רואה את ברל עומד, מתחיל לדבר איתו. חמש דקות, עשר דקות, רבע שעה, עשרים דקות. כשגומר והולך לו, הז'ירינובסקי הזה, ולדימיר הזה, היה עומד אצלו והוא רואה אותו, והוא מתקרב אליו. הוא ראש מפלגה, והייתה מפלגה חשובה. מתקרב אליו, נותן לו יד. אני רואה שאתה אדם חשוב. היד שלי. בגאון יעקב ברל אומר לו: "היד שלך אני לא לוקח". "למה?" "ז'ירינובסקי, איך שהשמצת את האחים שלי, איך שדיברת על היהודים, איך שאתה מתנהג נגד היהודים, אני אתן לך את היד הפעם?" נעשתה שתיקה שיכולנו לשמוע

08:39 דובר 1 זבוב. כולם שעמדו מסביב, אנשים מהפרלמנט, שגרירים, מי יודע מי היה שמה. וז'ירינובסקי הוא שמה, לא יודע מה לעשות. יהודי צעיר מתקיף עליו ככה באופן כזה, אבל הוא חכם, הוא לא כל כך טיפש. אומר: "טוב, אבל יכולים באיזה אופן לסדר את זה. זה לא צריך להיות לעשות מזה בלגן." ברל אומר לי עכשיו— אחר כך הוא אמר לי: "אבא, אני לא יודע איך שזה נפל במוח שלי. זה היה ממש כמו ברק המבריק. אמרתי לו: בסדר, אם אתה רוצה להסתדר, אם תכתוב מכתב שאתה— שהמילים שלך לא, לא לקחו באופן ש־ש־שזה לא היה הכיוון שלי, הכוונה שלי, וגם שאתה אוהב את היהודים ואתה, אתה נותן כבוד ליהודים שנהרגו וכולי וכולי. נו, אחר כך אני אחשוב אם אתן לך יד או לא." ז'ירינובסקי עומד שם, ואת זה כולם שומעים. זה לא סתם איזה חברה, זה חברה שהוא צריך להראות את עצמו. אומר: "נו, בסדר, אני מסכים." והוא כבר יוצא, רוצה ללכת, עומד, אומר: "תשמע, תכתוב אתה את המכתב, אני אחתום." זה היה בעשרה ליוני. ג' תמוז היה ביום ראשון. ד' תמוז היה ביום שני. זה היה בסוף יוני, התחלת יולי. אני לא זוכר בדיוק את התאריכים. בד' תמוז היינו בבית של הבת שלי בקראון הייטס. גם כן ברל היה שמה, ביד שלי היה מכתב, וזה מפורסם בכל העיתונים ברוסיה. הז'ירינובסקי הזה, אחר כך גילו שהאבא שלו יהודי. והוא אמר: בגלל שאבא שלי יהודי אני צריך להתייחס אל היהודים בחסד? מה אכפת? אבל מרגע זה הוא החליף כל העסק. לפוטין הבן אדם הזה היה עצם בגרון. למה? פשוט. פוטין רוצה להראות לכל העולם שברוסיה היום יש דמוקרטיה, דמוקרטיה, שברוסיה אין אנטישמיות,

11:57 דובר 1 אין רדיפות, אין גזענות, כל דברים כאלו. מפני שפוטין הוא באמת אחד שרוצה לבנות את רוסיה. אין, אין מה לדבר. הוא לא חושב על עצמו. יש לו ברוך השם, אבל הוא חושב פשוט לבנות את רוסיה. הז'ירינובסקי הזה היה עצם בגרון, היה מראה לכל העולם שברוסיה עוד יש אנטישמיות, יש גזענות וכולי. מרגע זה סגר את הפה. עד שבבחירות שקרו לפני שבועיים ז'ירינובסקי היה בראש המפלגה שלו, אבל בדעות אחרות לגמרי, והמפלגה שלו עכשיו הולכת ביחד עם פוטין. עכשיו מה כל זה אומר לנו? אלו שראו את ה-את ה-את הווידאו, איפה שהרבי בשנת תש"מ מדבר ברוסית בל"ג בעומר, והרב גוראריה [?] עומד מאחוריו ומסתכל מי למי הוא מדבר. והרבי אמר באותיות פשוטות שיבוא יום ויהיה ממשלה שלא, שלא רק לא ירדוף את היהודים, רק יעזור לכל, לכל אמא ואבא, כל אבא ואמא שהילד יקבל חינוך, חינוך יהודי דתי. רבותיי, זה קורה היום בלי גוזמאות. בכל פינה פינה של חבר העמים, אם זה ברוסיה וזה באוקראינה, בלארוסיה, אם זה בקזחסטן, קזחסטן, בכל מקום שיהיה. כל מושל ומושל עושה את הכל שביכולתו לעזור שיהיה ליהודים טוב. היום יהודי הולך ברחוב, הוא בגאווה: אני יהודי. פעם אלו שבאו משם, מארצות אלו, זוכרים איך היה המצב, איך היה ההרגש? עוד כמה סיפורים. וגם כן זה מראה איך שצריכים ללכת בכוח של הרבי, בגאווה ובחוזק, בלי בלי לחשוב על שום דבר. לפני שנתיים בחג השבועות היה אסיפה בקרמלין מאנשי הדתות. בגלל שברל הוא, איך אומרים, אה...

15:27 דובר 3 מייצג.

15:28 דובר 1 מייצג את היהודים, גם כן הוא היה מוזמן. זה היה בחג השבועות, יום שני של חג. אי אפשר לעשות שום דבר, צריכים ללכת. הלכו ברגל. נכנסו לתוך הקרמלין. הוא בא לאולם איפה שהיה האסיפה, הסתכל בפנים וראה את כל הטלוויזיה. איך אומרים, צלמים, מצלמים של הטלוויזיה שהיה שם בפנים? מפני שכל אירוע שקורה בקרמלין זה הכל, הכל, הכל מקליטים, מקליטים, וגם כן אחר כך, אה, ל-לכל רוסיה, בכל, כל המקומות הם מראים את זה. ברל עומד בחוץ, רואה את החבר'ה האלו. אמר: אני לא אכנס. אם, אם הם לא יצאו, אני לא אכנס. היה שם הפטריארך, הראש של ה-הנוצרים, הראש של המוסלמים והראש של הבודהיסטים. ה-האנשים הכי גבוהים ב-באנשי דתות שמה היו שם בפנים כבר מחכים. אה? נו, הם יושבים והוא אומר: אני לא, אני לא אכנס. הודיעו, יצאו. הוא נכנס. על השולחן היו רמקולים. איך אומרים, מיקרופון?

17:17 דובר 4 רמקולים.

17:17 דובר 1 רמקולים. כל אחד בכל מקום. אמר: סליחה, היום זה חג שלי. אם לא, אה, יסגרו את הרמקולים, אני, אני יוצא. סגרו את הרמקולים. זה בתוך הקרמלין, לפני אנשי דתות הכי גבוהים, הכי חזקים שיש שם שמה. למה אני אומר את זה? טוב, בשבילי זה באמת, זה גאווה, זה הבן שלי וכולי וכולי. זה, זה שטויות. זה פשוט מראה שהרבי נותן כוחות אם אנחנו רק רוצים. אם אחד באמת רוצה לעשות את המלאכה של הרבי בכל לב ובכל נפש ולא מסתכל על שום דבר, ההצלחה בידו וההצלחה שלו בערך מה שהוא יכול בכלל לחלום על זה. לפני שבוע, לא סליחה, זה לפני תשעה ימים, ערב חג החנוכה, היה צריך להיות אסיפה פרטית, לא אסיפה פומבית, איזה מסיבה, משהו. אסיפה פרטית עם ברל, עם פוטין. זה נדחה ועוד נדחה מצידו, מצידו פוטין. הבנת? זה, זה עד סוף דבר פוטין אומר: ״יום שישי בין שתיים לשלוש תוכל לבוא״. ערב חנוכה במוסקבה, כניסת השבת, השבת היה בשעה שלוש שלושים ושמונה. בין שתיים לשלוש הוא הלך עם, עם אחד מההנהלה שמה, מכירים אותו, סשה בורודה, בן אדם נפלא, באמת בעל תשובה רוסי. אבל הוא מהפך עולמות. באו לשמה. שתיים וחצי בערך, שתיים ורבע בערך התחילו. בשלוש ועשרים פוטין מסתכל על השעון שלו, אומר: ״רב, זה לא מאוחר בשבילך? זה עוד מעט זה שבת״. נשיא מדינת רוסיה חושב, לוקח בחשבון שיהודי אצלו, אצלו יהיה עוד מעט שבת. ברל אמר, ענה לו: ״אל תפחד. אנחנו בין כה וכה, אנחנו חשבנו לחזור ברגל. אין, אין בעיות. עכשיו רק יש עניין שאתה יודע שהערב זה מתחיל חג החנוכה שלנו״, שפוטין בעצמו כבר הדליק את השמש פעם אחת וגם כן

20:33 דובר 1 פעם שנייה. פוטין אומר: ״כן, כן, כן, אני יודע, אני יודע״. ״יש לנו פה נרות. אם תוכל לתת לנו איזה חדר״. ״כן, תבוא איתי״. הוא בא, בפעם הראשונה בהיסטוריה של רוסיה הדליקו נר חנוכה בתוך הקרמלין עם ברכת שהחיינו. הצירים לא יכולים לתפוס את זה. בתוך הקרמלין, יהודי שהיה עובר ברחוק מאה מטרים, מאתיים מטרים היה רועד, היה רועד מפחד. הדליקו נרות חנוכה. העולם מתהפך בכיוון הופכי היום. הרבי לקח את העולם ומהפך אותו לא בכיוון שהעולם רוצה ל-להסתובב, אלא בכיוון שהרבי רוצה. התפקיד שלנו שלא, שלא לקלקל. מתי יודעים שדבר אחד כבר זז? זה קל מאוד להוביל אותו. עכשיו זה הכל כבר זז בכל מקום מקום שהרבי נמצא שמה. הדברים הולכים בתוקף ואי אפשר, אי אפשר להבין. הצלחה שאי אפשר להבין. אני אעבור מדינה אחרת. עוד הפעם זה גאווה שלי. אני לא מפחד. אני בגאווה ואני, אני מקווה, אני מאחל לכל אחד ואחד שיהיה לו הגאווה שלי. יש לי בת בבודפשט, הונגריה. הונגריה ידוע שמדינה לא כל כך, שם יש הרבה אנטישמים. אבל לאט לאט העניינים מתהפכים. לפני כמה שנים הצליחו לקבל רישיון לשים את ה-את הנר חנוכה בכיכר הכי הכי חשוב. נגיד במקום שהיו באים עשרות אנשים כבר באו מאות מאות מאות אנשים. השנה יש יהודי שמה שהוא לא, לא כל כך אוהב חב"ד והוא קצת, איך אומרים, נגיד שהוא כבר התקנא בכל ההצלחה הזו. אם כן, הוא קיבל רישיון להדליק נר חנוכה בפרלמנט בבודפשט. טוב, אבל זה יהיה בכל, נגיד בכל התקשורת, זה יהיה בשבילנו, זה יהיה ברכה, מפני שאם זה יהיה שמה, הרב הראשי של מדינת ישראל, הרב מצגר, קיבל הזמנה ממנו לבוא להדליק

24:28 דובר 1 את המנורה בפרלמנט בבודפשט. אם אתם מכירים אותו, לא מכירים אותו, אבל בשבילו זה היה עניין שהוא היה מחפש. מכירים אותו. נו. נישט געהאלפן, מגיע לשמה שלו, המזכיר שלו, איזה עניין שהיהודי הזה, שהוא קרוב לפרלמנט, הוא עוסק בדברים לא כל כך לבנים, נגיד. הוא מטלפן לחתן שלי, הרב אוברלנדר, מטלפן אליו, "אתה מכיר את היהודי הזה?" וכולי. חתן לא רצה, ברוך לא רצה להגיד דברים. זה דבר יפה שיבוא ממנו. "אני לא מכיר. כן מכיר, בה בה ככה וככה." הוא הבין שיש פה דברים בגו. בקיצור, הרב מצגר לא בא לו. הוא בא יום ראשון, הליל שלי־ליל שלישי של חנוכה. הרב מצגר היה בבודפשט אצל החנוכייה של חב"ד. פשוט רואים איך שהעולם מתהפך. רק צריכים לדעת, אנחנו יש לנו הכוחות. יש לנו כל הכוחות שאי אפשר להגביל אותם ואי אפשר לחשוב איך יכולים לנצל כל הכוחות האלו. אבל כמו שאמרתי, העיקר חס וחלילה שלא לקלקל. עוד הפעם: нет, нет никого кроме Бога одного, ай ай ай ай ай ай ай. нет, нет никого кроме Бога одного, ай ай ай ай ай ай ай. אלה רם על רם אז זה רם אז זה רם. איי ריי ריי ריי ריי ריי. нет, нет никого кроме Бога одного, ай ай אלה ריי ריי רם. אלה רם אלה רם אלה ריי אלה רם. איי ריי ריי ריי ריי רם. нет, нет никого кроме Бога одного, איי איי ריי ריי ריי רם. אלה רם אלה רם אלה ריי אלה רם. אלה ריי אלה רם. לחיים, לחיים.

27:22 דובר 5 אה?

27:39 דובר 1 What happened?

28:13 דובר 5 יש שם נאך א פאר מעשיות? כן. שניק, שניק. הא? זה גוט מנכ"ל. יש לי עוד סיפור קטן. של נשיא לטבש בפועל. לפני שלוש שנים חגגנו את חג הפסח במוסקבה. הימים הראשונים בטח סדרים הכלליים הגדולים וכולי וכולי, לא היה זמן להיות בבית כמעט. אחרון של פסח, ברוך השם כבר ישבנו בבית סעודה. כשאני נכנסתי לבית אני רואה יהודי וגם כן אישה קצת זקנה. אני שואל בערל, מיהו זה? אומר לי זה ז... זה סגן התחבורה.

30:13 דובר 6 שר התחבורה.

30:15 דובר 5 סגן שר התחבורה. אני לא... אצלנו קוראים את זה במילים אחרות. סגן שר התחבורה. מה זאת אומרת? הסגן זה תפקיד שנשאר, זה העבודה שלו. השר מחליפים כל פעם שיש בחירות. זה פוליטיקה, זה פוליטיקאי, זה מח־מחליפים. אה?

30:42 דובר 6 מנהלת.

30:43 דובר 5 כן, מנהלת, אבל זה נקרא שם סגן. הסגן, ויצ'ה וייס. יהודי נחמד. וגם כן האמא שלו הזקנה הייתה אמא שלו. להגיד מה זה תחבורה ברוסיה? כל מה שמתנענע זה תחבורה. אם זה הדואר, אם זה הנסיעות, נגיד הרכבת, כל מה שמתנדנד זה תחת, זה תחת ה...

31:25 דובר 6 תחבורה.

31:25 דובר 5 תחבורה. זה בן אדם שיש לו כוח פשוט. רק להגיד את הכוחות שלו. שם במוסקבה יש אחד, קוראים לו אברהם גסט, יהודי מציריך, משוויצריה, והוא היה מממן הרבה עניינים שמה, את הבית הכנסת ה... לפני שבנו את בית הכנסת, בית הכנסת ה־ה־הבין בין בין בין בין המעריך הראשי ה־ה־העתיק, ואת זה היה שם בית כנסת. הוא בנה את זה. היהודי הזה, המסחר שלו mail order catalog. מי יכול לתרגם את זה? להסביר את זה. שולחים קטלוגים. זה בעברית אומרים קטלוגים, ואנשים מזמינים דרך הקטלוגים, משלמים, מגיע הסחורה, מגיע אצלם. אם כן, תתארו לעצמכם כל דבר ודבר במדינות רוסיה, שיש שם אחד עשרה הבדלי זמנים. אם אחד צריך טרקטור, אחד צריך כל דבר ודבר. אין, אין חנות קרוב אצלו, אם כן הוא פתח ביזנס שזה היה ביזנס. אם אחד רוצה להיכנס לזה זה אלף אחוז מצליח. הוא פתח את הביזנס הזה, שלח לכל מדינות וקיבל הזמנות, אבל הדרך הזה היה שהיו משלמים את הכסף לדואר בחשבון דואר, מקבלים את הקבלה, עם הקבלה שולחים את ההזמנה וככה מקבלים את הסחורה. הבן אדם הזה היה בדואר כמעט שלושים מיליון דולר, אבל הוא רוצה להוציא את זה. צריך את זה. רצה להוציא את זה. נו, אומרים אין לנו כסף. אין לנו כסף. נו, מה יכולים לעשות? והוא משתדל בכל האופנים. לא יכול. מי שהיה קרוב אצל בערל, הוא בא אצל בערל אומר לו, "תוכל לעשות משהו?" בערל מקבל טלפון, מטלפן ליהודי הזה, אומר לו את העניין. למחר, מחרתיים היהודי לו כל השלושים מיליון דולר. זה רק להראות את הכוח של הבן אדם הזה. אוקיי, אנחנו יושבים אחרון של פסח, אני יושב, הוא יושב

34:26 דובר 5 פה, בערל יושב פה, אשתי פה, האמא פה. יושבים ככה, באמצע היא אומרת

00:00 ילדה, והיא גמרה את הגימנסיה. זה התיכון, פה קוראים את זה בית ספר תיכון. היא רצתה להיכנס לאוניברסיטה, מפני שזה בזמנים של הקומוניסטים. זה היה לפני ארבעים שנה בערך. בזמנים של הקומוניסטים, פשוט אם אחד היה לו איזה, איזה, איך אומרים, תעודה, משהו, זה היה יכול. אבל, אבל היא ידעה שבתעודת הזהות שלה, ברוסיה בכל תעודת זהות היה הלאום. ליהודים לא היה לאום. היה כתוב עברייה, יהודי. לא היה מקום בשבילם. אבל תעודת זהות? מה הלאום שלך? מה הלאום שלך? יהודי. והיא ידעה שהאחוזים שהיא תוכל להתקבל, זה יהיה בערך אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס אחד. מפני שהייתה קווטה. כל מדינה ומדינה מתוך הסובייט הייתה מקבלת קווטה, לפי זה מאה, זה מאתיים, זה חמישים, זה שלושים. כל מדינה ומדינה הייתה מקבלת כמה תלמידים יכולים להכניס לאוניברסיטה. יהודים? אבל היא הייתה חכמה ורצתה. שמעה מחברה שיש בן אדם אחד שבכמה רובלים הוא מזייף תעודת זהות. היא הביאה לו תמונה שלה, הלכה אליו, שילמה את הרובלים האחרונים שהיו לה, והוא עשה לה תעודת זהות. במקום לכתוב לאום, נשיונליטי, עברייה, כתב איזה מדינה, מה שיהיה. השכיב לה את זה, מלאת שמחה, חזרה לבית מלאת שמחה. הסבתא שלה היו שבת שמה, השם שלה חנה. חנה, מה זו השמחה, אומרת? למה כל כך שמחה? היא אומרת, תגידי לי, מה השמחה פה? אומרת, סבתא, יש סיכויים שאני הולכת להיכנס לאוניברסיטה. כן? איך זה יכול להיות? והסבתא לא הייתה-- היא הבינה את העניין. איך זה הולך להיות? עד עכשיו אי אפשר, עכשיו יש לך סיכויים. איפה קראת את זה? אמרה, סליחה סבתא, אבל יש לי עכשיו תעודת זהות חדשה. תראי לי

03:15 את התעודה. היא הביאה את התעודה לסבתא. הסבתא מסתכלת, קוראת. איפה כתוב פה יהודי, עברייה? מחקת את זה. מה איתך? מה איתך? תכף מיד תיקחי את התעודה, תחזירי את זה לאיש הזה, תקבלי את הכסף או לא בחזרה, אבל אף פעם בחיים שלך אל תשכחי שאת יהודייה. האישה לקחה את התעודה, החזירה ולא נכנסה לאוניברסיטה. אחרי שנה וחצי בערך, לפני שנתיים בערך, זה כבר שלוש שנים, סליחה, זה היה לפני חמש שנים. טוב, בכל אופן. היינו בארץ, נולד בן לברל פה בארץ, ועשינו את הברית מילה בבית הכנסת של צמח צדק בעיר העתיקה וכו' וכו'. זה היה בסדר. בכל אופן, יום אחרי הברית ברל אומר לי, אנחנו צריכים ללכת לתל אביב, בהילטון. יש איזו מסיבה. מסיבה של האישה הזו, חנה הזו. יום הולדת. היה אולם קטן שם בהילטון. היו יושבים כמה אנשים, יוצאי רוסיה, והיו יושבים. יום הולדת. כשנכנסנו, הסבתא הכירה וכו'. מבקשת שאנחנו נדבר. נו, מה אני אוכל לדבר ברוסית? אני לא יודע לדבר. אמרה, בסדר, תדבר באנגלית ומישהו יתרגם. דיברתי באנגלית, מישהו תרגם. סיפרתי את הסיפור שהיא סיפרה לי. אמרתי להם, רבותיי, אתם מבינים מה זה נקרא סגן שר התחבורה? איך שהבן שלה, למה הבן שלה נעשה סגן שר התחבורה? איך הגיע למצב כזה? זה מסירות נפש של האמא. זה מסירות נפש בפועל. וככה סיפורים. ישנם המון המון המון שמתגלים כל יום ויום. כל אחד ואחד שאתה נפגש מספר לך איזה סיפור, מה שקרה לאבא שלו, לאמא שלו, לסבא שלו, סבתא שלו, איך שהייתה מסירות נפש בפועל. דידן נצח. זה ניצחון של הספרים. דידן נצח. רואים שדידן נצח, שהכוח של החסידים שהולכים בהוראות, בשליחות ובכוחות של הרבי, מנצחים בכל

06:31 מקום שנמצאים. ולא רק. הבן אדם הזה, הסגן שר, הוא כבר הלך לפנסיה, הוא נעשה, מתפלל, בא כל יום לבית הכנסת, כל יום בא לבית הכנסת. יכולים לחשוב מה קורה פה. זה מהפכה. זה מהפכה טובה שאנחנו חיים בתקופה הזאת. אם נספר סיפורים כאלו לאלו שיצאו מארץ הדממה, לא יאמינו. אי אפשר. אני מכיר יהודי. יכול להיות שמכירים גם כן. הוא יצא מריגה. היינו ביחד מתי שהיה ה... חנוכת הבית של מארינה רושצ'ה. הלכנו ביחד לעשות טיול קצת במוסקבה. רבי יעקב. גם כן הרב בוטמן היה שמה. בכל אופן, התקרבנו אצל הקרמלין. הוא ממש לא היה יכול להרים רגל. הוא רק זכר מתי שהוא היה צעיר, מה שהיה קורה שמה. אם יבוא מישהו שיגיד שקורים דברים כאלו, לא, זה לא יאומן. ונחשוב, נחשוב בעצמנו, לעצמנו, מתי שהקומוניסטים עשו את המרד, את הרבולוציה. כמה דם נשפך? כמה אלפים אלפים אנשים נהרגו. כשהקומוניסטים ירדו לא הייתה אף ירייה אחת. אנחנו חיים כמו גולמים, מסתכלים, שומעים דברים כאלו, לא מתחשבים בהם. אנחנו חיים ממש רגעים לפני ביאת המשיח. אנחנו חיים בתקופה שאף פעם בהיסטוריה של עם ישראל לא הייתה תקופה כזאת. אבל מקבלים את זה. כל אחד ואחד חושב לעניינים שלו וכו' וכו'. זה קורה, לא קורה, מה שקורה בעיראק. הגויים לוחמים מה שהיינו צריכים ללחום אנחנו על צדק ומשפט. באו אמריקאים, הם לוחמים. זה קורה. ועמדו זרים ורעו צאנכם. רואים את זה, מרגישים את זה. אבל לא להיות מטומטמים. שלא נחשוב שקורה משהו בעולם כולו מה שאף פעם לא קרה. רק נחשוב דבר אחד, עם זה אני מסיים. בחמישים השנים האחרונות, אם אחד עושה חשבון, ההתקדמות בעולם. היו התקדמות הרבה פעמים, אבל

10:20 זה לקח מאות בשנים, אלפים בשנים, אלפים, אלפי שנים. בחמישים השנים האחרונות התקדמות, מהפכות. כל יום ויום מתחדש משהו. אחד שקנה קומפיוטר, או כל דבר שיהיה, לפני שבוע, לפני חודש, זה כבר היום, זה כבר יש דבר חדש מאוד. זה כבר נגמר. ממתי שהיו הקרונות עם סוסים עד שנעשה הרכב מה שיש לנו, כל אחד יש לו שניים או שלושה, לקח מי יודע כמה שנים, כמה מאות שנים. הרי הרבי היה צועק: משיח ברענט פון גלות. מתי שיש שריפה זה לא עסק שהולך לאט לאט. מתי שרואים שריפה זה הולך במהירות שאי אפשר לחשוב. אם כן, רבותיי, חבר'ה. אני משתמש במילים שאסור להשתמש בהתוועדות חסידות. רבותיי, זה, זה, זה מילה זרה, מפני שאחד אומר פשוט רבותיי, מה רבותיי? הוא מסתכל על מי שהוא מדבר כמו רבותיו. אם כן, זה סתם, זה סתם מילים. אבל חבר'ה, חברים שלי, אחים שלי. ניקח את היום, כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ. כל יום ויום עבודה הייתה. נביא את הניצחון, הניצחון האחרון, שכל אחד יעשה את המקסימום בעניין לימוד התורה. שיעורים ברבים, לקרב כמה וכמה יהודים. אם כל אחד ואחד מאלו שנקראים בארץ חרדים, דתיים, כל, כל, כל האותיות האלו, היה מקרב רק אחד חילוני, רק אחד, מה היה קורה? מה פתאום? נקווה שיהיה לנו קצת שכל, והקצת שכל הזה יביא לנו את הגאולה השלימה בקרוב, במהרה בימינו, אמן, לחיים.