התוועדות י"ט כסלו תשמ"ה כפר חב"ד - סיקור תקשורתי - 1

00:22 דובר 1 אני מאמין בכל לב בביאת המשיח, אני מאמין. אני מאמין בכל לב בביאת המשיח, אני מאמין. ביאת המשיח, ביאת המשיח. ביאת המשיח, ביאת המשיח. ביאת המשיח, ביאת המשיח.

00:47 דובר 2 גבירותיי ורבותיי, ערב טוב לכם ושלום רב. י"ט בכסלו ואנחנו בעיצומה של השמחה. חסידי חב"ד בכל מקום בעולם חוגגים היום הזה, י"ט בכסלו, את חג הגאולה, שחרורו של האדמו"ר הזקן, הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, מן הכלא הרוסי בשנת תקנ"ט, לפני מאה שמונים ושש שנים. אנחנו הצטרפנו לחוגגים כאן בבית הכנסת המרכזי בכפר חב"ד. האולם מלא מפה לפה באנשי המקום ואורחים מן החוץ. האווירה היא של התרוממות רוח והשמחה רבה. את השמחה האמיתית הזאת יכול לחוש רק מי שנמצא הערב כאן במקום הזה. אנחנו מצידנו יכולים רק לנסות להביא לכם משהו מן השמחה הזאת.

01:40 דובר 1 ביאת המשיח, ביאת המשיח. ביאת המשיח, משיח. אני מאמין בכל לב בביאת המשיח, אני מאמין. ביאת המשיח, ביאת המשיח. ביאת המשיח, ביאת המשיח. ביאת המשיח, ביאת המשיח. ביאת המשיח, משיח.

05:15 דובר 3 כל שנה בי"ט בכסלו נוהרים המונים אל המקום הזה לקחת חלק בהתוועדות הגדולה. כפי שאתם יכולים לראות, צפוף פה, אפילו קשה לנו קצת, אבל העיקר שמח וטוב על הלב. אחד החוגגים שלא מפסידים אף הזדמנות שכזו הוא נתן ברקן. ערב טוב לך, נוסקה.

05:33 דובר 4 טוב, זה באבי. מה אתה רוצה? מה? חתיכת ביג.

05:36 דובר 3 חג שמח אומרים.

05:37 דובר 4 חג שמח ושנה טובה. שייכתבו וייחתמו.

05:41 דובר 3 נוסקה, מאה שמונים ושש שנים, מדי שנה אותה שמחה, אותה עוצמה. איך זה?

05:47 דובר 4 אני כמעט שליש מהסכום הזה אני חגגתי את זה.

05:51 דובר 3 נוסקה, אתה זוכר איזו התוועדות מיוחדת במינה?

05:55 דובר 4 הרבה אני זוכר.

05:57 דובר 3 ספר לנו.

05:57 דובר 4 אני זוכר בצעירותי, שעוד בזמן שהייתי כתינוק. אחר כך אני זוכר את החיים במחתרת, שחגגנו בתחנת רכבת או באיזה מרתף או באיזה, באיזה צריף. ואני זוכר כמה דמעות אנחנו שפכנו בימים קשים, כשאנחנו היינו מאחורי סורג ובריח, ואנחנו מכל מקום התקווה הייתה רק שאני מכת נהיה אם נזכה ואנחנו באנה.

06:30 דובר 5 נוסקה, איזו התוועדות זכורה לך באופן מיוחד?

06:33 דובר 4 הייתי מדגיש שתי, אה, שתי התוועדויות. פעם אחת זה היה ב-ב-בזמנים הכי קשים, באלף תשע מאות וחמישים ושלוש, שאנחנו חיכינו שכל רגע ורגע יבואו לקחת אותנו, לשלוח לארץ גזירה, ובאותו יום אנחנו במקרה נודע לנו שתי, שתי בשורות מאחד שסמך עלינו, שאנחנו נודע לנו שהרבי הקודם איננו איתנו. אבל בתור גם כן שמחה שנודע לנו שיש לנו ברוך השם רבי, והוא יובילנו ואנחנו מצפים שהוא יביאנו לקבל את פני משיח. אתה יכול לתאר לך הימים ההם שאתה יושב ושההורים עורגים אחריך, שהפחד גובר מבחוץ, אבל בפנים אנחנו היינו חופשיים ואנחנו חגגנו אז. אז אנחנו זכינו ל, איך אומרים, לממש את הנקודה הזו שהנחילו לנו רבותינו מהאדמו"ר הזקן, שהוא הנחיל מרבי עקיבא ומאברהם אבינו עניין המצווה.

07:47 דובר 5 נוסקה, איפה הייתה ההתוועדות הזאת?

07:50 דובר 4 זה היה בריגה.

07:51 דובר 5 נוסקה, אתה זוכר את ההתוועדות הראשונה שלך כשיצאת מברית המועצות?

07:56 דובר 4 או, זה היה אצל הרבי. הנה, אני אצייר לך, אבי. אז, אז לא היו טלוויזיות, שאני פעם היה, אבל שבקטנותי עד שבאתי הנה כמעט. אבל כשאני באתי מהחושך, מאחורי מסך הברזל, וזכיתי להיות בי"ט כסלו אצל הרבי. אולם גדול, ארבעים, עשרים ושישה מטר רוחבו, ארבעים ושלושה מטר אורכו, שבע מטר גובהו. עד לתקרה עומדים אנשים והרבי כמלך, כמלך המשיח יושב. והנה שקט מופלא. ואיזה רמז אני יודע שמתוך השקט, הדממה הזו, אחד מזקני החסידים, רבי זלמן שם טוב עליו השלום, התחיל לשיר. "מארמיה עד מארה" אנחנו צועקים, אתה יכול לתאר שכל האולם, שבעת אלפים איש בבת אחת מתחילים לשיר את זה, וכל אחד מרגיש שהוא באמת חייל של הרבי.

08:57 דובר 6 נוסקה, בברית המועצות חוגגים גם הערב את חג הגאולה?

09:01 דובר 4 כן, אני קיבלתי אתמול מתנה מברית המועצות. חברים שלנו, שהם יושבים במצוקה שאין לתאר את זה. מי ש-- חי, זה אדם חי בעולם החופשי הנקרא זה, הוא אף פעם לא יבין מה זה ברית המועצות, מה זה שם להיות. והם חוגגים. שלחו בקבוק וודקה.

09:25 דובר 6 ואיפה הוודקה?

09:27 דובר 4 נתתי לוודקים שמה, במזרח.

09:31 דובר 6 נוסקה, אז בוא ניכנס, נלך קצת לחגוג יחד עם כולם, נשתה גם קצת וודקה. רבים מן המבוגרים החוגגים כאן הערב שייכים לאותו גרעין ראשון אשר יישב את הכפר. כפר חב"ד נוסד בשנת תש"ט, אלף תשע מאות ארבעים ותשע, על ידי האדמו"ר הקודם רבי יוסף יצחק שניאורסון. מטרתו המוצהרת, כפי שכתב לחסידיו, "למען יהיה כל אחד ואחת מכם נר להאיר את חושך הגלות". המתיישבים הראשונים, כשבעים וארבע משפחות, הגיעו מברית המועצות והתיישבו באדמת הכפר הנטוש ספריא. קשיים מרובים פקדו את המתיישבים באותן שנים, אבל דומה שדווקא אירוע טראגי אשר פקד את הכפר הוא שהביא לתפנית הגדולה. היה זה בראש חודש אייר תשט"ז, אלף תשע מאות חמישים ושש.

10:56 דובר 7 זה היה בראש חודש אייר, לילה שחקוק מאוד בזיכרוני. לאחר תפילת מנחה, הרב שמחה זאב שטרום[?] שוחח איתנו על עניין ראש חודש ועודד אותנו על כך שאנחנו הגענו לכאן בלי הורים. הכניס בנו ביטחון, בעזרת השם הכל יהיה בסדר. לאחר כן עמדנו להתפלל תפילת ערבית. באמצע תפילת שמונה עשרה נפתחה הדלת ופתאום צרור של אור, כבה האור וצרור של יריות פרץ פנימה. צעקות, בכיות. לא הבנו מה שקרה. רק אחר כך נודע שזו הייתה חוליה של פדאיון שהיא פרצה פנימה ועשתה את הפיגוע. מרוב הצעקות והבכיות בתוך המוסך הגעתי, רציתי לבדוק אחי הקטן ממני שהרגשתי התחייבות כלפיו, לדעת מה איתו, נפגע, לא נפגע. איכשהו הגעתי אליו. בדרך נתקלתי בגופות של ההרוגים, של הפצועים, כיסאות הפוכים, שולחנות הפוכים. כך הגעתי איכשהו לאחי. תוך כדי כך המדריך, הרב ישעיה גופין, ביקש מאיתנו לעבור מהחלון אל חדר המגורים. תוך כדי מעבר, שניים מהפצועים שלא היה להם כוח לעבור, עזרתי להם בכוחות אפסיים לעבור אל חדר המגורים. שם התבצרנו עד שהגיעו כוחות שהוציאו אותנו משם. הלילה הזה רדף אותנו תקופה ארוכה מאוד. פחד. לא יכולנו לחזור לבית הספר. היינו מ-מ-מאוכסנים בבתים של אנשי הכפר עד שהגיע הרב צבי גרינבלט, שבזכותו, בכוחותיו העל-אנושיים, הצליח לשחרר אותנו מהפחד הזה ומהלילה, הלילה, הלילה הזה.

12:38 דובר 8 כשבאתי למקום התחלתי לבדוק מה אני יכול מבחינה חינוכית לעשות. חיכיתי עד הערב ואני רואה מיטות זזות. מה קרה? סוגרים את הדלתות עם מיטות ברזל של הסוכנות, את החלונות סוגרים. הרי עוד מעט השמש תשקע, יהיה לילה. אמרתי, חבר'ה, אני נשאר איתכם כל הלילה. אין פחד. תפתחו את הדלתות, תסתכלו עליי כי אני יודע מה. ולאט לאט הייתי מוציא אותם בלילה, מטייל איתם בפרדסים, בליל ירח, בליל ליל ירח, והחבר'ה התאוששו, קמו, הפחד יצא, השמחה חדרה אליהם. ועובדה היא, כל אלו שנשארו, שמעו בקולו של הרבי, לא עמדו בלחץ של המשפחות. גם בעליית הנוער היו פסיכולוגים, אמרו "להוציא את הילדים ש-- נוציא להם את הטראומה". תוך כדי אמרו "נשאיר אותם". מי שנשאר יצא זכאי. זה כאב, זו צלקת שלא תרד מהם. אתה תראה אותם היום, אני פוגש אותם. מ-- איך אומרים, פעם היו משארם עד החרמון, היום זה הצטמצם קצת. כמעט בכל כוחות הביטחון תראה אותם.

13:39 דובר 9 אתה חושב שזו תוצאה של האירוע?

13:42 דובר 8 תראה, אני, קשה לחדור לפסיכולוגיה של ילד, אבל הם אומרים לי, "מורה צבי, אנחנו לא נוקמים. הידיים שלי עוד מריחות מדם שלקחתי את החברים שלי, שהוצאתי אותם. אני אולי רוצה שהילדים שלי לא יקרה להם את זה". הם עובדים בתחנות משטרה, בצבא. יש, יגידו, מג"דים, מח"ט, מסמ"ט פגשתי עכשיו, בכוחות ביטחון שקטים, והם בחורים שאפשר להגיד שהתאוששו. הייתי לוקח אותם בלילה, היית רואה את ה-- לילות הראשונים הם רעדו ועכשיו הם פתוחים. זה מאוד חשוב, ואמונה, אמונה של חסיד. כשהרבי אמר אתם נשארים פה, אנשים גדולים רצו לברוח.

14:25 דובר 9 מה קרה באמת עם תושבי הכפר?

14:28 דובר 8 בהתחלה היו מוכי הלם, וזה לא היה מקרה ראשון. כבר היה מקרה שמישהו נפל בראש הכביש והיה מסתורי, ועד שמצאו אותו ועד ש... זה לא אומר עכשיו שנעלמים גופות. נעלמים, נעלמים יהודים, לצערנו מוצאים גופות. מהרגע שהגיע המברק מהרבי אף אחד לא זז. אתם מתנחמים ובבניין תנוחמו. היית צריך לראות מה זה תנופת בניין. התחילו לבנות. אני לא זוכר יום, כולל יום שישי ערב חג, שלא יהיה הלמות פטישים. בונים ובונים, ואתה תראה מצריפון קטן ובית קטן מה שהיה, וזה הולך וגדל ואני מקווה שזה יגדל. והנקודה החשובה היא בתוך כל זה תמיד לראות את השמחה. יש כאב, יש-- אי אפשר להתעלם. כשאתה אומר תנוחמו, היה אסון, אבל צריכים נחמה. אז האסון היה, אבל הנחמה צריכה להיות בכפליים. לא רק נחמו, אלא נחמו עמי, שבע דנחמתא. ובנחמה הזאת אני מקווה שנמשיך בתנופה בבנייה הלאה. והחשוב הוא בשמחה.

15:32 דובר 9 היום מונה הכפר כחמש מאות משפחות ומשתרע על פני שטח של כאלפיים וארבע מאות דונמים. על אף ייעודו החקלאי של הכפר, עוסקים רוב תושביו באופן טבעי בתחום החינוך וההוראה. בכפר ישיבה גדולה, ישיבות קטנות, בית מדרש לרבנים, מוסד פנימייתי לילדי בוכרה ולילדי עולים. וכן בית ספר מקצועי לבנים בתנאי פנימייה ובו המגמות מכניקה, אלקטרוניקה, מחשבים ועוד. בצד אלה, קריית חינוך ענקית לבנות ובה חטיבת ביניים, תיכון עיוני ומקצועי ובית מדרש למורות בכירות. באלה מתחנכים אלפי תלמידים. ההישגים המדברים בעד עצמם באים מכוח החיות הפנימית של חסידי חב"ד, חיות המתחדשת ומתרעננת מדי שנה בחגיגות הגאולה של י"ט כסלו.