התוועדות י"ט כסלו תשמ"ג כפר חב"ד

02:16 דובר 1 אבל אה...

03:13 דובר 2 הם אצלי, הם פה. לא חניגו, לא חניגו. עוד שיר, רצ--

03:40 דובר 1 מוריי ורבותיי, כבוד נשיא המדינה, מרדכי אטר[?], קהל קדוש ונכבד. היום הזה, י"ט כסלו, יום שחרורו של מורנו ורבנו אדמו"ר הזקן, בעל השולחן ערוך והתניא, רבנו שניאור זלמן, זכר צדיק וקדוש לברכה. בשנת ה' אלפים תקנ"ט, לפני למעלה ממאה שמונים וארבע שנים, כאשר קראתי בפסוק "פדה בשלום נפשי" בספר תהילים, בתהילים ליום ג', והיה זה ביום שלישי, יום שהוכפל בו כי טוב, פרשת וישלח, י"ט לחודש כסלו, יום ההילולה של מורו ורבו הרב המגיד ממזריטש, תלמידו המובהק של הבעל שם טוב, שעלה לשמיים ביום זה בשנת תקל"ג, ובאותו היום לפנות ערב שוחרר הרבי ממאסרו מבין הגויים. והסיפור ידוע והכאב ידוע, עד שזכה הרבי והגיע אל החסידים כבר היה כ' בכסלו, כמו שעה זו שקושר את מוצאי י"ט עם ליל כ' בכסלו. וביום זה, בימים י"ט וכ' כסלו, יום גאולתו של רבנו, מאותה השעה שנגאל הרבי בשנת תקנ"ט עד לשעה זו ועד בכלל ועד ביאת גואל צדק במהרה בימינו, הימים האלה נזכרים ונעשים, וכל שנה ושנה, בכל דור ודור, קהל החוגגים הולך ומתווסף ומרגישים כיום בקצה העולם. ואם יש יהודי שנמצא בקצה השמיים או אפילו בקצה הארץ, האור של החסידות וגאולתו של הרבי מגיע אליו. זכינו, כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, ממשיך דרכו של הבעל שם טוב, המגיד ממזריטש ומורו ורבו אדמו"ר הזקן, שלח מברק לחגיגת השתתפות זו. והרבי כותב את זה בשפה שמובנת לאלו שדוברים בשפה: ראש השנה לחסידות. המברק שהיה כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א

07:57 דובר 5 שלח להתוועדות הגדולה בכפר חב"ד וכאן עוד לקראת יום כל המשתתפים בהפגנות הגדולות ליום כיסלו שליט"א, ליום שלישי כסלו שליט"א. לחיים, לחיים ולברכה. יהי רצון שהשם ברוך הוא שבכל אחד ואחד יחיה ויקום פה בשלום במלואו ויצליחו בעשיית הכלים לזה בביר החשב והכוסו, שזה ישיג בתורה, הניגון והסודות, ומילא את הסודים ובתפילה, וכל זה בהפך תפרץ לו ומתחיל במבצעים, וכל ובכל ומכל המבצעים. ויהי ראש השנה הוא תקיף במצוא שנה, זה הוא תקיף במצווה שבת קודש, ראש השנה ההפך שבת במנוחה שלמה, ומתחילים באחוז ליהודים הוי טוב, ערוב עשרים וארבע, כן תהא לנו ותקיף לזה ולעושין לדבאת מלכא משיחא, פניך לשם אלוקיך מעוכה מהגלות יגאלנו בגאולה אמיתית ושלמה. שימך כדקדושה מרזב.

09:13 דובר 6 תודה. וכדבריו של הרבי שקראנו לפני שבוע בשבת: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

09:45 דובר 5 חד.

09:46 דובר 6 אההה, ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה צפונה ונגבה. אהה, ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה. היי! ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת, ופרצת, ופרצת, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת, ופרצת, ופרצת, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

11:44 דובר 7 ברשות מוריי ורבותיי, אולי הייתי מזכיר בהתחלה נימה אישית? וסליחה שזה קצת דברים מהחדר. ואומרים שדברים מהחדר לא מגלים. ברגע ששרנו עכשיו "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". לפני תקופה קצרה יחסית צלצל אליי בשעה מאוחרת חניך שלי, לא מצא אותי, חזר וצלצל עוד הפעם ואמר לי: המורה חייב לבוא. יש ברית מילה, ואם יש ברית מילה ואני תפוס, למה אני חייב להיות? מכיוון שבזכותו של המורה, בשיחה שהייתה לפני בערך בשעה זו, ברוך השם הבאנו עוד ילד. ונזכרתי ואני חייב להזכיר את זה לתודה, כי לפני שנה, בשעה כזאת, במקום הזה עמד יהודי, וכל יהודי הוא יקר. וכל יהודי יש בנשמתו חלק אלוקה ממעל ממש. אם יהיו תשעה יהודים כמשה ואהרון ואין להם עשירי, אין מניין. אם יבוא מי שיבוא, הוא העשירי יהיה קודש. ובמקום הקדוש הזה עמד יהודי יקר ודיבר על הנושא של "ופרצת ימה וקדמה ונברכו בך", ופשוט "והיה זרעך כעפר הארץ", וזוהי הברכה. עפר כולם דשים עליו, עפר כולם דורכים עליו. עפר הוא למטה ונושא את הכל, אבל מן העפר צומח ועולה הכל ואי אפשר לעצור אותו. ומכיוון שאני ב"ופרצת", אולי זה לא לפי כללי הפרוטוקול, ואנחנו בהתוועדות של חסידים ובמשפחה של חסידים, ואו הפותח או הנועל מבחינת הפרוטוקול חייב להיות האישיות. פותחים בברכה, ונעוץ סופן בתחילתן, בגלל סיבות טכניות כבוד נשיא המדינה שליט"א רוצה לברך אותנו. ולתת את דברו וברכתו, ואנחנו בשם כל הציבור יכולים גם לברך אותו, ואל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהקדוש ברוך הוא יברך אותו שימלא את תפקידו מתוך שמחה וטוב לבב. וברשות מוריי ורבותיי, קהל, קהל נכבד, כבוד נשיא המדינה, בבקשה.

15:46 דובר 8 כבוד הרבנים! מוריי ורבותיי! מנער ועד זקן רואה אני כאן, ברוך השם... וחבל שאתם לכם יושבים פה ורואים... העיניים שלכם נוצצות, מאור עיניים אני רואה פה, וזה כשלעצמו כבר מקור של שמחה גדולה. ברוך השם, מדי שנה ושנה אני בא לכאן ואני יוצא מכאן עם מטען, סל מלא מזמרת הארץ, דברי חוכמה ודברי תורה, דברי מוסר, דברי חסידות וגם שמחה. אני מתחיל להיכנס כאן אז הראש מלא דאגות. סיבה לדאגות יש. אבל כשאתה יוצא מכאן, באווירה כזאת של מאור פנים, אז גם הבעיות והצרות נראות יותר קטנות. אני יוצא מכאן תמיד במטען כזה של דברי חוכמה ודעת ובינה, וגם הרגשה טובה בלב. ודבר מעניין, כל פעם שאני רוצה להגיד לכם משהו, אני חושב אולי אפשר לחדש איזה חידוש. אני רואה שאני כל פעם חוזר על אותם הדברים. מה לעשות, כשאני רואה את חב"ד אז אני נזכר באותם הדברים. ואומר לכם משהו שבמיוחד אני מחשיב אותו, שאני חש אותו פה. ואם אמרתי אותו, אמרתי, נאמר עוד הפעם. יש הרבה דברים שאצלנו אומרים ואינם יודעים איך לעשות. אומרים אנחנו מאמינים בעלייה, קליטת עלייה. נו, איך עושים את זה? אבל כשזה בא לקלוט את העולה לא יודעים איך לקלוט אותו. אהבת ישראל, את כל עם ישראל לאהוב, אבל יש רבים שאוהבים את עם ישראל, אבל לא כל כך אוהבים את בני ישראל. חב"ד אוהבים את עם ישראל, כל אחד מבני ישראל כמות שהוא. אם הוא בא מצפון, מדרום, ממזרח או ממערב. זאת תכונה המקרבת לבבות. אהבת הבריות כמות שהם. גבוה, נמוך, מכאן או משם. ואין חציצה ואין מחיצה ואין חיץ. לא ביניכם ובין המדינה, ביניכם ובין הצבא, ביניכם ובין עדות ישראל. לא, תינוק

20:11 דובר 8 שבוכה, תן לו לבכות, ככה זה. כל אלה שהיו, שעומדים פה, פעם היו תינוקות ובכו, ותראה, צמחו יפה מאוד. איך אומרים? ככה. תודה רבה. ודבר שני, שאני רוצה לומר אותו. אתם אולי אינכם יודעים את זאת. מדוע? כי אין בעל הנס מכיר בניסו. בכל אחד מאיתנו יש יסוד חיובי ויש שלילי, יש טוב ויש רע. אני חושב שכל אחד, יש אולי מעט שהם צדיקים גמורים. יש מעטים שהם רשעים גמורים, כמו שאמרו, ציבור ראשי תיבות צדיקים, בינונים ורשעים. רוב הציבור הוא יכול להיות או כך או כך. ואני מתבונן ורואה. יש כיתה בבית ספר, בא מורה אחד, ראובן, והוא מלמד אותם והילדים מפריעים ואינם לומדים ואינם מתקדמים. אותם הילדים, כשבא שמעון, חרוצים, מסורים, שקטים, בעלי משמעת. מה קרה? הלא זה אותם הילדים. אתה רואה בצבא, יש פלוגה תחת מפקד א', משתמטים, מתעצלים, לא כל כך אוהבים למלא את החובות. תחת מפקד ב', אותם החיילים, כפירי אריות, מסורים, מתנדבים, עושים. מה קרה? מה, הם אנשים אחרים? הם השתנו? זה לא אנשים אחרים, זה אותם אנשים. השתנו? לא השתנו, אלא שראו-- מפקד א' הוציא מתוכם את השלילי שבהם. בא מפקד ב', הוא מוציא את הטוב שיש בהם. יש מורה ראובן שמהילדים איננו מצליח להוציא את הטוב שבהם, ובא שמעון והוא מוציא את המיטב שיש באדם. אני בעצמי שנים ארוכות הייתי נפגש עם אנשים, ויש אדם שבמחיצתו הייתי מרגיש רוגזה, חוסר סבלנות, קוצר נפשי. לא רוצה להגיד עוד דברים. ויש אדם שבמחיצתו אני מרגיש יותר גבוה. אני מרגיש השראה ממנו. ותלוי בנו, תלוי בראשי הדור, במנהיגיו, פרנסיו וקברניטיו. מה אנו מוציאים מתוך העם הזה, מתוך ליבו, נפשו, נשמתו? האם מוציאים חלילה את השלילי

23:57 דובר 8 שבו או את הניצוץ? את הניצוץ שיש בו, שמדליק, שמאיר. וזכותכם הגדולה שאתם לוקחים אנשים שמי יודע, יש אחדים שמי יודע לאן היו הולכים. ומחנכים אותם, מקרבים אותם מתוך אהבה, מחפשים את החיובי שבהם ומגלים את הניצוץ ומדליקים אותו ואז יש אור. ובקרוב אנו מגיעים לחג החנוכה. בין שזה לפי בית שמאי, בין שזה לפי בית הלל. הלכה כבית הלל, אבל הנימוק של הנס הולך וגדל גם לפי בית שמאי. זה שנשאר לך כל כך הרבה, נשארו לך ימים וכד השמן צריך להכיל הרבה כדי לעמוד בניסים שלפנינו. זה גם כן נס. הן לפי בית שמאי, הן לפי בית הלל, זהו נס גדול. אני מאחל לכם, לכולנו, שנזכה לחשוף את האור הגנוז בליבות כל בני ישראל, ואני אאחל ביום זה שנזכה בקרוב לראות גם את הרבי כאן בארצנו. כל טוב.

25:38 דובר 9 אמן ואמן.

25:44 דובר 8 היידה היידה היידה אמא היידה היידה היידה. ששש. בדרך כלל אני שמח לשהות פה שעות אחדות ואינני מרגיש שהזמן רץ. לצערי הרב מוטל עליי עוד לעשות משהו עוד הערב בירושלים, ואני מבקש סליחה מכם שאני אינני יושב עוד אתכם ואני מקפח את עצמי. אבל אני נאלץ לצאת עכשיו ולהתראות אם ירצה השם בשנה הבאה ואולי לפני זה. כל טוב לכם.

31:44 דובר 10 בבקשה לשבת. ילד, תנו לו מקום. שבו גם אתם ילדים. בבקשה לשבת. ששש. במברקו של הרבי שליט"א. במברקו של הרבי שליט"א כותב לכל המשתתפים בפארברענגענס הגדולים די"ט כסלו שליט"א, לחיים, לחיים ולברכה, ומי שיכול כפשוטו עוד למזוג לחיים, כך מבקש הרבי, והרבי אומר לנו לחיים ואנחנו עונים לו לחיים ולברכה. לחיים!

33:15 דובר 11 לחיים.

33:21 דובר 10 שאלו חסידים למה לחיים ולברכה? למה לא-- אם יש ברכה, למה לא? יש כמה נוסחאות, ואמרו מזקני החסידים לחיים ולברכה זה מורכב מלב רכה. כשהלב הוא רך ואתה שותה משקה, זה עלול להקשות אותו.

33:54 דובר 11 אתם יכולים לשתות פה. אתם יכולים לשתות פה. אתם יכולים לשתות פה.

34:20 דובר 10 לחיים ולברכה ולב רכה. והסירותי לב האבן מקרבך ונתתי לך לב בשר. זה עניין של לב רך וזו היא ברכה לחיים ולברכה. לכל המשתתפים זה ל', כ', ל'. זה לכל המשתתפים. ואומרים ש... ששש... כל ישראל זה כוהנים, לויים וישראל. והחסידות באה לגלות. יש בכהן שאין בלוי. יש בלוי שאין בכהן. יש בישראל שאין בכהן ולוי. כל אחד ואחד מאיר עם האור שלו וזורח לפי אור נשמתו, והברכה היא לכולנו. ואם אין כאן כוהן יעלה לוי לא רק במקום כוהן, אלא כבוד התורה. ושכן טוב מאח קרוב. עיר הגדולה תל אביב, הרב הראשי לעיר הקודש תל אביב יפו, השייך לשבט לוי והתפקיד של הלוויים ויילוו אליך וישרתו ללוות. להביא ליווי שכל העם ילווה את הקדושה, את הטהרה, את התורה והמצוות. וברשותכם מרן ורבנן הרב הראשי לתל אביב לחיים, רבי חיים דוד הלוי, הרב הראשי, את ברכתו לחגיגה י"ט כסלו. כבוד הרב הראשי בבקשה.

36:55 דובר 3 כבוד הרב מרדכי אתר[?], כבוד הרבנים, נשיאות נכבדה וקהל קדוש ונכבד. רבותיי, כל דבר אמיתי, כל דבר חי צריך לחוש אותו. צריך להרגיש אותו, לא רק להבין אותו. ואודה ואתוודה: את החסידות הכרתי מתוך קריאה, מתוך לימוד. הגיתי הרבה על החסידות ותורת החסידות. אני מכיר את החסידות לכל פלגיה, אבל אף פעם לא חשתי ולא הרגשתי, כי לא נולדתי בעוונותיי חסיד, ולא חשתי ולא הרגשתי מעולם איך חסיד מרגיש. לא הייתה לי הזכות מעולם, עד שבא מעשה בידי, והרגשתי פעם אחת מהי זו חסידות. ולא סתם חסידות, אלא דווקא חסידות חב"ד. וזה סיפור אישי. סיפור אישי קטן. אבל תראו תכף איך שהסיפור הזה ישתלב בסיפור גדול. ולכאורה דברים ברורים ופשוטים שידועים לנו, לכל אחד מאיתנו, היטב. כיצד באותה הזדמנות למדתי להכיר אותם מתוך עומק העניין. ומעשה שהיה כך היה. זה ממש סיפור אישי שלא סיפרתי אותו לשום אדם, וודאי לא בציבור גדול כזה. זו פעם ראשונה שאני מספר אותו לציבור גדול. בני חשקה נפשו ללמוד, ללמוד רפואה, ונסע ללמוד באיטליה כי לא יכול היה להיכנס לפה. וישב שמה שנה, ובסיומה של אותה שנה אני הזדמנתי לשמה בשליחות ציבורית והלכתי לבקר אותו, לראות מה הוא עושה שם. הוא היה לומד שם בסיינה. נכנסתי לבקר אותו וראיתי אותו בצערו וייסוריו. ראיתי שהוא לא אוכל, אין לו אוכל. כל הזמן אוכל דברים יבשים שאנו שולחים לו מכאן מהארץ, כשרים, והוא לא יכול לאכול. אמרתי לו: "ספר לי בני, מה קורה?" אומר לי: "אין כאן כשרות, אני לא יכול לאכול שום דבר. אני חי שבת וחול, יום טוב, הכל, אני חי על יבש." אמרתי לו: "זה בלתי אפשרי. או שתמצא דרך פתרון או

39:21 דובר 3 תחזור ארצה." אומר: "יש דרך אחת והיא קשה. צריך לעבור מכאן לעיר אחרת באיטליה, לבולוניה." אמרתי לו: "מה ההבדל בין פה לבולוניה?" אומר: "לא, שמה יש מנזה כשרה, שמה יש בית כנסת, שמה יש שיעורי תורה, שמה יש דברים טובים." אמרתי לו: "מי עושה את כל זה שמה בבולוניה?" אומר: "יש שמה רב אחד מחב"ד שנשלח על ידי הרבי והוא מארגן שמה את כל העניינים." אמרתי לו: "תעשה כל מה שביכולתך. אם אתה יכול לעבור לשם, תעבור. אם אינך יכול, תחזור ארצה. הבריאות שלך במשך שבע שנים חשובה יותר מהלימודים." והוא עשה מאמצים ובאמת עבר לבולוניה. שמה הייתה לו מנזה כשרה, הוא אכל ארוחה חמה, הייתה לו תפילה בציבור, היה לו רב, הייתה לו שבת מלאה תוכן, גם שיעורי תורה וגם דרשה וגם פרשת השבוע.

40:15 דובר 3 וההבדל הגדול תראו אותו. שמה בסיינה היו בחורים, אה, שומרי תורה שנשברו. טוב, כמה אדם יכול להחזיק מעמד? ואילו בבולוניה היה להפך. היו בחורים שבאו לשמה ללמוד ולא היו שומרי תורה, ובאווירה שראו שמה בתוך הקמפוס של תורה, של יראת שמיים, נדבק להם משהו. אז התחלתי להבין ולהעריך את חשיבותה של חב"ד. אני יודע, אני קורא בעיתון שהרבי שולח שליחים לקמפוסים, שולח לכל קהילות ישראל הנידחות בעולם כולו. כשקוראים את זה בעיתון מבינים את זה, אבל לא חשים את זה, לא מרגישים את זה. חשתי והרגשתי את זה כאשר הדבר נגע לי, לי או לבני זה אותו דבר. כאשר הדבר נגע לי הבנתי את זה. ותראו דבר נפלא. כשחזרתי מסיינה חזרתי לרומא, והיה בדעתי לחזור למחרת ארצה. באותו יום אמרתי: אני כבר נמצא פה, אנצל להכיר קצת את העיר הזאת. הזדמנות באה לידי. הלכתי לראות את העיר עם תייר, עם מדריך כמובן, ולקח אותי המדריך לרומא העתיקה, שאיפה, איפה שחשפו הארכיאולוגים את כל המבנים העתיקים של רומא העתיקה. הסתכלנו על כל המבנים היפים ועל כל הדברים שבלתי חשובים בעצם, אבל דברים יפים הסתכלנו עליהם, והנה הגענו לשער הניצחון. זה אותו השער המפורסם שבנו אותו הרומאים כאשר חזר-

41:52 דובר 4 אבקש למעלה בעזרת נשים שקט.

41:56 דובר 3 כאשר חזר אותו טיטוס הרשע מחורבן ירושלים ושריפת המקדש, וערכו לו שמה קבלת פנים מפוארת, ניצחון! ואותו שער הניצחון שבנו לכבודו, חשפו אותו וראיתי אותו כשהוא עומד על תילו. אני מכיר את השער מתוך ספרי לימוד. ראיתי את המנורה, ראיתי את כלי הקודש איך חקוקים באבנים שבשער, ועמדתי שמה. אני לא יודע בעצמי כמה זמן עמדתי, אבל עמדתי כנראה הרבה זמן שקוע בהרהורים ובמחשבות. עד שהמדריך שלק-- של-- שלקח אותי אומר לי: "נו אדוני", כאילו התעוררתי מתרדמה. אמרתי: "בוא נלך". המדריך אומר לי: "לא, תגיד לי למה נעצרת רק במקום הזה? הלא כל כך הרבה דברים יפים ראינו. למה רק פה נעצרת?" אמרתי בליבי: מה הגוי הזה יבין? הוא לא יבין שום דבר. אמרתי לו: "זה לא חשוב". "לא", אומר לי, "אני צריך לדעת". אמרתי לו: "אתה לא תבין אותי". אני ראיתי אצלו את הצלב על חזהו. מה הוא יבין אותי, הגוי הזה? הוא אומר לי: "לא, אני חייב לדעת". אמרתי לו: "שמע ואסביר לך. תשתדל להבין. אתה יודע, השער הזה נבנה על ידי אבות אבותיך לפני קרוב לאלפיים שנה, כאשר הם הרסו את מולדתי, את ארצי, שרפו את בירתי, שרפו את מקדשי. אני יהודי מארץ ישראל ואני הייתי בן לאותו העם הנרמס, בן לאותו העם שנוצח במלחמה, ואתה בן לאותו העם שניצח במלחמה. עכשיו חשבתי בעומק העניין. של מי זה שער הניצחון? ניצחון של מי זה? ניצחון של הרומאים או של היהודים? הרומאים לא קיימים יותר. אותה רומא, אותה תרבות רומא ודאי שלא קיימת. אותה הייתה רומא אלילית. אם היה קם עכשיו טיטוס מקברו והיה רואה אותו, אותך אמרתי לו, היה מכיר אותך? היה יודע מי אתה? איך היה

44:04 דובר 3 יכול לזהות אותך? הלא הוא היה עובד אליל ואתה אותה אמונה שאתה מחזיק בה עם אותו ה... הצלב שיש לו על החזה. לא היה יכול להכיר בכלל, לא היה יכול לדעת מי זה בכלל. אבל דע לך, אם יקום רבן יוחנן בן זכאי, להבדיל, מקברו ויראה אותי, הוא יכיר אותי מיד. הוא ידע בדיוק מי אני. הוא ידע שאני צאצא לאותו עם שהוא הנחה אותו והוא הדריך אותו בדרך התורה ובדרך אותן המצוות שאנחנו המשכנו לשמור עליהן מאז אותו יום ועד היום הזה. זה בדיוק, אין שום הבדל ביני לבינו. כמובן הבדל גדול יש, אבל בדרך התורה, בדרך היהדות, אין שום הבדל. מיד הוא היה מכיר אותי. ובכן, זה שער ניצחון ודאי לא של הרומאים. שער הניצחון של היהודים. אותה רומא אבדה, אותה רומא איננה, אותה רומא חוסלה. אותו עם יהודי, בדיוק אותו העם, ללא שום הבדל. העם הזה קיים. העם הזה חי. העם הזה חזר לארצו, בנה אותה, הקים את מולדתו מחדש וגם את מקדשו יקים מחדש. והניצחון הזה הוא ניצחון של העם היהודי. השער הזה הזכיר לי את הניצחון של העם היהודי. יותר מזה לא אמרתי לאותו גוי, אבל כמובן בליבי חשבתי באותו רגע איזה קשר נפלא מהדברים ששמעתי אתמול לדברים שאני רואה היום. אותה השמירה על תורה ומצוות. רבותיי, אלה דברים שכל ילד בר מצווה אומר אותם. "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", זה מה שאמר רבנו סעדיה גאון. כל אדם יודע את זה. אלה דברים פשוטים, כמו שאומר הרמח"ל בתחילת ספרו. דברים פשוטים פשוטים צריכים הרבה עיון והרבה מחשבה. זה פשוט, פשוט מאוד ש"אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". אבל את זה צריך לחוש ולהרגיש ולעשות ולפעול ולעבוד

45:55 דובר 3 ולעמול למען הדבר הזה. אמרתי, זה בדיוק מה שהרבי עושה. זה מה שהרבי עושה לחיזוק התורה ולקיום המצוות בעם ישראל. ובאותה שעה חשתי והרגשתי מה שלא יכולתי להרגיש מעולם, לא על ידי קריאה ולא על ידי לימוד. מהי חסידות ומהי חסידות חב"ד במיוחד? רבותיי, לא אלאה אתכם, לא אאריך אתכם. יכולתי לדבר איתכם שעות ארוכות מהחוויות הגדולות והנפלאות שהיו לי בקיום התורה והמצוות, איך שהם מקיימים את עם ישראל ממש. אולי אספר לכם עוד דבר. דבר מאוד מאוד אופייני ומעניין מאוד, מאוד. זה מוסר השכל לנו משום שלצערנו, לדאבון ליבנו, יש כאלה היום שחושבים: יש לנו ברוך השם מדינה. כולנו שמחים, מתגאים, מתכבדים במדינה שלנו, היא קיומו של העם. רבותיי, זוהי טעות. כאשר אמר רבנו סעדיה גאון "אין אומתנו אומה אלא בתורתה", אמר את זה אחרי שיש מדינה. כך מסביר המהר"ל מפראג. המהר"ל אומר, נוסף על כל סממני הלאומיות, תורתה בלבד. אין לנו תחליף, רק התורה הזאת, ואת זה חשתי בהזדמנות אחרת. אני אספר לכם דברים שמרגשים את ליבו של האדם בעומק ההבנה של קיום תורה ומצוות. זה היה בשנת חמישים ושבע. הייתי בניו יורק. פרצה אז מלחמת סיני ופגשתי שם יהודי חשוב נחמד שהיה בצער ואומר: צריך בקשת רחמים. אמרתי לו: על מה צריך? אומר לי: מדינת ישראל במלחמה. אמרתי לו: אני בטוח שהיא תנצח. אני רואה אותו עצוב. אמרתי לו: מה יש לך? משפחה? קרובים? הלו, אני, כל משפחתי בארץ ישראל. אני לא דואג. אני בטוח שבעזרת השם צבא ההגנה לישראל ינצח. אין לי שום ספק. אתה, יש לך קרובים? הוא אומר לי: לא, לא, לא, אין לי קרובים. אבל, הוא אומר לי, חכם, שמה יהודי ארם צובא

47:54 דובר 3 נוהגים לומר חכם, לא רבי, חכם. תדע לך שאנחנו פה באמריקה לא יכולים להתקיים בלי מדינת ישראל. בארם צובא יכולנו להתקיים עוד אלפיים שנה בלי מדינה, באמריקה לא. הקיום שלנו כאן, קיום של הילדים שלי פה, זה בזכות המדינה. הם קיימים בזכות המדינה. לא שמתי לב לדברים האלה. לא תפסתי אותם. הייתי עוד פעם ראשונה בחוץ לארץ. לא הכרתי את החיים שמה. אחרי שתים עשרה שנה הייתי באמריקה הדרומית. הזדמנתי שמה בליל יום הכיפורים. זה סיפור ארוך, לא חשוב, ונשאתי שם דרשה גדולה, התעוררות בפני ציבור גדול מאוד, עצום מאוד, והדברים נשאו פרי. זה סיפור ארוך, אבל כאשר יצאתי מבית הכנסת ליווה אותי הגבאי למלון ואני רואה לצערי ולעווני אנשים נכנסים מבית הכנסת, יוצאים, נכנסים למכוניות, לאוטובוסים, לחשמליות ונוסעים בליל כיפור. אמרתי לו: הכיצד? אמנם אני יודע באמת שיום שבת חמור יותר מיום הכיפורים, אבל אלה יהודים עמי הארץ פשוטים, מכירים את היום האחד הקדוש והנורא בלבד. איך הם מחללים אותו? אומר לי: גם אלה יהודים בעיניך? אמרתי לו: מה פירוש גם אלה יהודים בעיניי? אלה מתבוללים בני מתבוללים. אבותיהם כבר חיים בנישואי תערובת, והם בני נישואי תערובת ונישואים לגויות. נזדעזעתי. אמרתי לו: אז מדוע הם באים לבית הכנסת בליל יום הכיפורים? מה יש להם בבית הכנסת? הוא אומר לי: יש להם קשר אחד בלבד. מדינת ישראל. מדינת ישראל מחזיקה אותם כיהודים. באותו רגע נזכרתי מה שאמר לי אותו היהודי לפני שתים עשרה שנה, אבל חשתי צער כאילו חס ושלום מדינה היא תחליף לתורה. אמרתי לו: שמע בני, אמשול לך משל למה הדבר דומה. אדם נפגע חלילה קשה בתאונת דרכים. לקחו אותו לבית חולים לטיפול נמרץ. מטפלים בו, הוא מרוסק

49:54 דובר 3 איברים. מטפלים בו במרץ להחיות אותו, אבל בינתיים לאכול ולשתות הוא לא יכול, הרי הוא פצוע קשה. נותנים לו אינפוזיה ודרך האינפוזיה מזינים אותו. וכי יעלה מישהו על הדעת שהמזון הטבעי של האדם זה באינפוזיה? בוודאי שלא. כל זמן שהוא קשה הוא ניזון בדרך הזאת, וברגע שהוא יבריא, יחזור להיות ניזון ככל האדם. אמרתי לו, ככה אנחנו עם ישראל. המזון האמיתי שלנו זה תורה ומצוות. וחלינו, נפצענו פצעים אנושים. בפעם הראשונה בהשכלה. תקופת ההשכלה הכתה בנו מכה קשה ועצומה. בפעם השנייה בשואה. עלינו פצעים קשים, ולכן הקדוש ברוך הוא, שהוא צופה ומביט על סוף כל הדורות, אמר אני-

00:07 דובר 1 ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה.

00:59 דובר 2 בדברי כבוד אב בית הדין, הרב הראשי לתל אביב הזכיר לנו בדבריו: "הרבי שלח שליח, ושלוחו של אדם כמותו". זה קצת חוצפה ממני לבקש מהרבי שיענה ויברך את כבוד הרב הראשי לתל אביב, אבל נאמנים עלינו דברי חז"ל. אם כבוד הרב הראשי קרא לו שליח של הרבי, וחזקה על שליח שעושה... את הברכה ואת הכבוד, ולשמוע את דברי הרב מפי השליח של הרבי בעיר הקודש תל אביב־יפו, שכנו של הרב הראשי, יושב לידו הרב יוסף גרליצקי, בבקשה.

02:22 דובר 3 גוט יום טוב, לחיים, לחיים! במכתב שאדמו"ר הזקן כתב לרגל גאולתו י"ט בכסלו, מכתב ארוך הודפס בכמה ספרים, מזכיר גם שבגלל הגאולה ולרגל הגאולה ראו כל אפסי ארץ ושרים אשר בכל מדינות המלך ראו את ישועת אלוקינו, ועל ידי זה התגדל והתקדש שמיה רבא. לכאורה, כשמדובר על דבר כל כך גדול, התחלה של יפוצו מעיינותיך חוצה, מעיינות החסידות, שהיא הכנה לביאת המשיח, איזה ערך בין הדבר העצמי של התפשטות תורת החסידות לדבר שגם גויים ראו את ישועת אלוקינו? ומה הקשר בין י"ט בכסלו וחג הגאולה לזה שגם שרים אשר בכל מדינות המלך ראו את ישועת אלוקינו וראו ניסים ונפלאות? גם היום, בתקופתנו אנו, בדור השביעי של הרבי שליט"א, אנחנו גם רואים שבנוסף להתפשטות תורת החסידות, בנוסף, בנוסף למבצעים, אנחנו רואים גם דבר נפלא שגם גויים, גויים כפשוטם, אם זה נשיא ארצות הברית, אם זה ראש ממשלת קנדה ועוד ועוד, שמשבחים את הרבי וקובעים יום מיוחד לכבוד יום הולדת של הרבי, יום חינוך, אם זה יום הרהורים וכדומה. לכאורה אפשר לחשוב ולשאול מה הקשר בין תורת החסידות ונשיאי חב"ד לעניין הזה שגם גויים מכירים את הגדלות של החסידות? אבל האמת היא, לא נריב, שתורת החסידות היא טועמיה חיים זכו. הרי אנחנו יודעים שלעתיד לבוא תתגלה תורתו של משיח, והיום התורה נקראת הבל לגבי תורתו של משיח. כמו שרש"י אומר בשיר השירים, "ישקני מנשיקות פיהו", רש"י אומר שלעתיד לבוא יתגלו טעמי תורה. אז לכן היום, כפי הפסק בשולחן ערוך שצריכים לטעום בערב שבת מכל תבשיל ותבשיל, כמו כן אנחנו טועמים מתורת החסידות לפני ביאת המשיח. כמו כן, בעניין הזה שגם גויים יראו ויכירו את גדולת השם, זה גם קשור עם הגאולה השלמה. כמו שכתוב

05:56 דובר 3 בנבואת ישעיה שלעתיד לבוא "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך", והרמב"ם אומר שזה בגלל שעם ישראל יוכלו לשבת וללמוד במנוחה, וגם גויים יכירו את גדולת השם ויקיימו את המצוות בגלל שכך ציווה משה רבנו. אז לכן, כשניצחה תורת החסידות וניתנה גושפנקא ל"יפוצו מעיינותיך חוצה", התחיל גם הנקודה של "ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו", לא רק יהודים אלא גם גויים. וזה באמת אנחנו רואים ברמב"ם שכשמדבר על המשיח, אחרי שכתב "ויבנה בית המקדש במקומו", הוא כותב "ויקבץ נדחי ישראל", הוא כותב "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו כולם שכם אחד". ויהי רצון שעל ידי זה שאנחנו נעמוד בתוקף בשלמות העם ושלמות הארץ ושלמות התורה ביחד עם תורת החסידות, שנזכה כבר היום לטעום, להיפטר מכל הצרות של הגויים, ושיהיה "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך" כפשוטו. כששמעתי אתמול, אתמול בלילה היה מסיבת י"ט בכסלו בתל אביב, שמעתי סיפור שמישהו דיבר על המשיח, אומר: מה חב"ד רואים על משיח? תהיה שנת גאולת משיח. מה קורה? כל עם ישראל מאמינים בביאת המשיח. סיפרו סיפור שפעם היה בעיירה קטנה ברוסיה, היה יהודי בגיל חמישים ולא היה לו כוח לעבוד. נתנו לו שישב כשתי קילומטר לפני העיר ויחכה לביאת המשיח. יבוא המשיח, הוא ירוץ לעיר ויגיד להם לקבל פני משיח. ניגש אליו יהודי ושואל אותו: "רבי, כמה אתה מרוויח מהעסק הזה? אתה יושב ומחכה למשיח. כמה אתה מרוויח?" אומר: "כמה אגורות, לא הרבה". אז שאל אותו: למה כדאי לך כל העסק? אתה יושב כל הזמן מחוץ לעיר בשביל כמה אגורות? אומר: תשמע, זה לא הרבה, אבל זה עבודה נצחית. זה החילוק בין חסידי חב"ד לבין אמונה בביאת המשיח כפי שזה מקובל. אמונה בביאת המשיח זה

08:36 דובר 3 לא אמונה סתם, זה אמונה שהיום, היום המשיח יבוא, ובמיוחד שהרבי אומר בפירוש שתשמ"ג זה תהיה שנת גאולת משיח. אז שנזכה בקרוב על ידי המבצעים של הרבי, אם זה מבצע תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים, יבנה וחכמיה, כשרות, טהרת המשפחה ונרות שבת קודש. ואחרון אחרון חביב, אות בספר תורה לכל יהודי, שנזכה בקרוב עם הרבי, והרבי ילוונו כמו מיד עכשיו בעגלא דידן. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ופרצת. יחד, יחד. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי איי תדרא.

12:32 דובר 4 אתמול, בזמן שהוצאנו ספר תורה מן ההיכל וקראנו בספר פרשת השבוע, וכאשר הגיעו לשישי... מספרת לנו התורה: "ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו". זה פסוק אחד, ולפני שאני אקרא את הפסוק השני... אם אפשר לפתוח עוד דלת, כל הדלתות פתוחות ומי שרוצה לדבר הכל פתוח. מוריי ורבותיי, חניכים, תלמידים, זקנים וצעירים. כל הדלתות פתוחות. ואבקש למעלה בעזרת נשים, אנא, אנא בבקשה. ואתם הקטנים לא מבינים עברית?

15:00 דובר 5 למה יש פה אוסקר[?]? אתה יכול לשבת פה, אתה יכול לשבת. לא תעזוב את המקום הזה. אתה מדבר פה בתוך הרמקול. אתה יכול לשבת בשקט? אתה יכול לשבת בשקט? שב, שב, שב. שב.

15:19 דובר 4 "וייקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו." זה פסוק אחד. "כי היה רכושם רב משבת יחדיו, ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם." ילד. ילד... ילד קטן. אפשר למעלה לבקש שקט? ילד קטן בן חמש למקרא. ילד קטן. ילד. ילד קטן בן חמש למקרא, כשהוא קורא את הפסוק, כאשר יעקב חו-חוזר מלבן והוא חוזר לאבא, וקרא לפני זה: "ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון, אשר גר שם אברהם ויצחק", והוא חוזר לארץ. ועשיו קם ולוקח את נשיו, בניו, בנותיו, נפשות ביתו, מקנה ובהמתו, קניינו, הכל, כל אשר רכש בארץ כנען. ולאן הוא הולך? לאן שילך. אז הוא מסתכל ברש"י, רגע, רגע, לאן הוא הולך? "וילך אל ארץ – לגור באשר ימצא". הוא הולך מכאן. לאן? אני לא יודע. למה הוא הולך? "ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם". שואל רש"י: מה זה הארץ לא יכולה לשאת אותם? אומר רש"י: להספיק מרעה לבהמות שלהם. היה להם הרבה בהמות ולא היה מספיק מקום, ומשום כך עזב עשיו. ומדרש אגדה: מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק. אמר: אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר, או מפני הבושה שמכר את הבכורה. עד כאן לשון רש"י. שואל הרבי שליט"א בשיחה של שבת זו: למה רש"י מביא את המדרש? הרי פשוטו של מקרא ברור. אין מקום, אין מספיק מרעה. קם יעקב, קם עשיו והולך ומשאיר את זה ליעקב. בשביל מה צריכים

19:35 דובר 4 להביא את המדרש? והמדרש לא רק שהוא לא עוזר לפשוטו של מקרא... אלא הוא מסייע. בפסוק כתוב פשט. למה הוא הולך? אין מרעה. למה רש"י צריך להביא ממרחקים את המדרש? יש שטר חוב, יש בכורה, יש בושה. מה זה נוגע לפשוטו של מקרא ואיך זה משתלב עם פשוטו של מקרא? אומר הרבי שליט"א: ילד בן חמש למקרא אומר, רבי, אני לא מבין מה קרה פה. איפה היית? איפה היית עד עכשיו? מי בכלל מכיר אותך? מאיפה אתה בא, יעקב? אתה בא מהגלות, מעיראק, מהנהרות. כמה זמן לא היית בארץ? בנית את הארץ? ייבשת ת'ביצות, נטעת כרמים, זרעת, חרשת, בנית, עשית משהו לבניין הארץ? בכלל לא ראו אותך. ארבע עשרה שנה היית אצל שם ועבר. עשרים ושתיים שנה היית בבבל, בעיראק. מצאת לך שמה אנשים. התחתנת שמה. הילדים שלך משם. אתה חוזר לכאן, אני צריך להתקפל? למה עשיו הולך? יכול להיות. איך אבל שם יותר טוב. אז אני לא. אין לי נגדך שום דבר. יש לי מקום יותר טוב. כתוב ברש"י "וילך אל ארץ". שאלו אותו: עשיו, לאן אתה הולך? תסלחו לי, הוא אמר, אני הולך לכל הרוחות. אני אחפש אשר ימצא, איקס. אני לא יודע. אז אם אתה לא יודע למה אתה הולך מפה? יש לך מקום יותר טוב? תספרו יחד: נשים, בניו, בנותיו, נפשות ביתו, מקנהו, בהמתו, קניינו. שבעה דברים היו לו. זה שנים, דור, שנות דור, בנה את הארץ. נשיו, ילדיו, כולם מכאן. ואתה, יענק'לה, באת לך מהגולה ואתה חוזר לך עם נשים וילדים, ואני צריך להתקפל? רבי, אני לא מבין את זה. תסתכל ברש"י. אומר רש"י: גם אני לא מבין. פשט אין כאן. אז אם אין

22:42 דובר 4 פשט, יש פרד"ס: פשט, רמז, דרוש. נלך לדרשה. הו, דרשה זה בסדר. רבותיי, זה לא הפקר. כל דבר בתשלומים. מי רוצה פריג'ידר? בבקשה. פיג'ו ארבע מאות, חמש מאות, ארבע, חמ-- איך, איזה מספר? מה שאתה רוצה, בבקשה, אין בעיות. קוטג', וילה, שתי קומות, מה שאתה רוצה. בבקשה לחתום, בבקשה לחתום, אין בעיות. שטרות יש, בולים, תחתום. תשלם. כל הכבוד. והיה... תקרא למטה סעיף קטן: לא עמדת בתשלומים, הכל, כולל הכל, לוקחים ממך. ותלך לאן? לכל הרוחות. זה לא מעניין את אף אחד. זב"שך, אומרים פה בארץ, זו בעיה שלך, תכבס לך. שילמת? פרעת את השטרות? לא. תראו אותו מהדלת ובחלון. הוצאה לפועל באה לעקל לו את הדברים, הוא כבר בורח משמה שלא ישימו לו אזיקים. הוא לא שילם את השטרות. עשיו ישב, אבל כאשר הגיע החשבון ויעקב חוזר, "כי גר יהיה זרעך", הלכת לגלות, אתה פורע את השטר, שילמת את התשלומים? לא. הוא לא צריך לדבר איתו. עשיו מתקפל ובורח לאשר תישא אותו הרוח. "וילך אל ארץ", הוא הולך ועוזב את הכל מפני יעקב אחיו, ועכשיו יעקב חוזר. בעל הבית חוזר. יש בעל הבית. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". זה לא הפקר. יש שטרות. מי שמשלם, כל הכבוד, תישאר פה. לא שילמת? אתה לא צריך להגיד לו. ואיך הוא בורח? מי היה פה בבית הכנסת בשבת? ששש... מתי זה היה? אברהם אבינו נפטר בגיל מאה שבעים וחמש. באותו היום שנפטר אברהם אבינו "ויזד יעקב נזיד" את העדשים, "האדום האדום הזה" שעשיו לעט את זה, זה היה ביום שנפטר אברהם אבינו. ואז הוא מכר את הבכורה. ופתאום עכשיו מביא את זה

25:33 דובר 4 רש"י, הוא מפני הבושה שמכר את הבכורה. מה זה נוגע לכאן? אלא עם בושות הולך עשיו. הוא לא התקפל סתם כאן. אם יש לו רכוש, אם יש לו קניינים, הוא לא יכול להיות, הוא מתבייש להסתכל בפנים של יעקב. מה אתה? מי אתה? מכרת בעד נזיד עדשים את הכל. זה מה שאנחנו צריכים היום לדעת, שיהודי יעקב, בני ישראל, חוזרים מהגולה. ולא הייתי ולא בניתי, אבל כאשר בעל הבית חוזר, עשיו בורח ויברח מכאן. וחבל שבאים זדים. חבל שבאים זדים ועומדים בדרך ואומרים לערבים ולגויים: אל תברחו, נחלה מעק, נהיה איתכם, נחיה פה בשלום, יהיה פה דו-לאומי, גם לכם יש מקום. אלו רצו לברוח, הם ברחו בתש"ח, הם ברחו בששת הימים, הם ברחו ביום כיפור, ועומדים — מי יודע מי הם זדים — ואומרים להם: אל תלכו, תישארו פה. הם בורחים מפני הבושה. למה אתה צריך לעכב אותם? ומוריי ורבותיי... בבקשה. מוריי ורבותיי. ששש! מי שנשאר פה יש לו תפקיד, ומשום כך אני בטוח שתקדישו עוד שלוש-ארבע דקות ותשמעו משהו. אחרי זה נשיר והרב קסלמן יגיד מאמר חסידות, ומי שנשמתו צריכה להישאר פה, יישאר כאן. מי שיש לו בושה, בורח. אין בעיות. שבעה דברים. שבעה דברים לוקח עשיו: נשיו, בניו, בנותיו, נפשות ביתו, מקנהו, בהמתו, כל קניינו. אומר רש"י: לא היה מראה אלא בהמות, רק בהמות יש להם. בניינים, רכוש, כסף, זהב, כלכלה, אדמות, קרקע. למה הוא מתקפל? אלא כל השבע זה הטבע, שלמות הטבע. הכל מה שיש בטבע לקח עשיו איתו והלך מכאן. מה זה שמונה מעל לטבע? זה יעקב אבינו, זה היהודים, זה היהדות. וברשותכם תעזרו לי להגיע לדבריו של הרב, שמתקרבים ימי החנוכה. עוד אי אפשר לשתוק.

29:02 דובר 4 למעלה. בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וגומר. ואתה ברחמיך הרבים. מה עשה הקדוש ברוך הוא? עמדת להם בעת צרתם. א. רבת את ריבם. דנת את דינם. נקמת את נקמתם. מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים. וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים. יש לי כאן שבע דרגות וזה כל הטבע. מה יש יותר מטהור? מה יש יותר מצדיק? חשבו היוונים. ויווני לא חושב. יווני אוכל קוקוס על עצים. חושב זה יהודי. והמתיוונים חשבו שמי שיש לו גוף בריא יש לו נשמה בריאה. או מי שיש לו ספרטה, או מי שיש לו ספורט, או מי שיש לו אולימפוס, או מי שיש לו אולימפיאדה הוא חזק. או מי שהורג את התינוקות וזרק אותם מספרטה ומשמיד אותם כשהם קטנים, הוא יבנה עם חזק וחסון גיבורים, וזהו הטבע. זה שבע. אמרנו להם, יוונים, שבע אתם מכירים את הטבע. אנחנו נעבור אתכם: גיבורים ביד חלשים. אתם רבים ביד מעטים. אתם טמאים ביד טהורים. אתם רשעים, תיפלו ביד צדיקים. אם יש שבע, אין בטבע יותר משבע. ואם המנורה בבית המקדש, שהרב הלוי עמד נדהם בקשת טיטוס וראה חרוט על האבן את הצורה של המנורה בבית המקדש. סיפר לי יהודי שהוא ראה מישהו שחרט עם מסמר וכתוב שמה ברומאית, בלטינית: "יהודה נפלה ורומא קיימת". אז הוא כתב להם ההפך: יהודה קיימת ומרומא אין זכר, רק בחפירות. כי יהודי הוא נצח. יהודי הוא מעל הטבע, יהודי הוא שמונה, וביום השמיני ימול בשר עורלתו. ילד. ריבון העולמים ואדוני האדונים, למעלה אפשר לשתוק? למעלה בעזרת נשים אפשר לשתוק? אין תשובה. ששש... אתם כאן יכולים לשתוק? זה לא קריאת התורה עכשיו. אני מודיע עוד הפעם, כל הדלתות פתוחות. מי שעוד

33:05 דובר 4 לא בירך ברכת המזון, מי שלא שילם, אין תשלומים. יש יהודים שנשארים ובאו לכפר חב"ד ממרחקים ורוצים לשמוע ומחכים לדבר אלוקים חיים. את הטקס יצאנו ידי חובה. אני מבקש עוד פעם, אל תביאו אותי לשתק עם הרמקול למעלה בקול רם. אפשר לסגור כאן את הדלת? דלת אחת נסגרה. ומתחיל עכשיו י"ט כסלו. יש צדיקים, כל הכבוד. יש טהורים והם שוברים את יוון והם נלחמים עם הטבע, ואם ישנם כבר שבעה והשבע, בשביל מה עוד צריכים עוד אחד? וזדים ביד עוסקי תורתך. מיהם? אלו שגרמו לחגיגה הלילה הזה. זה בושה, זה כואב, אבל הלילה חוגגים כ' בכסלו. וכשהרבי יצא מהכלא והשתחרר מכל הגויים, מכל השבע, תפס אותו זד, תפס אותו אחד מהזדים וסגר עליו את הדלת ואמר לו: "מפה אתה לא יוצא. מהגויים יצאת". והרבי הזקן נתקף בבהלה. והרבי הזקן חשש, והרבי אמר: "ישבתי נ"ג ימים, נ"ג ימים, יום לפרק, יום לפרק, וסבלתי ייסורי מוות ממש. זה לא היה כל כך כואב לי עד הלילה הזה". כשיצא מהגויים ונכנס, בקומה שנייה היה גר חסיד ולמטה היה גר זד אחד ששייך למשפחת הזדים, והוא אמר לו: "כתר אתה רוצה? כתר אתה צריך? כתר יתנו לך אתם צועקים?" ואמר הרבי: "השעות הקטנות האלה כאבו לי יותר מכל המאסר של הגויים, כי עם הטבע, עם השבע, אנחנו נתמודד עם הגויים. כאשר בא יהודי, גוי מתקפל והולך". וכאשר נכנס הרבי בטעות, אבל אין מקרה, אין טעות. נתן לנו הרבי את הכוח גם על הזדים להתגבר. ומוריי ורבותיי. שאל אותי ילד: בסידור כתוב שמונה עשרה ברכות. יפה, אני ספרתי תשע עשרה. בטוח שספרת? כן, ספרתי תשע עשרה ברכות ועכשיו הדפיסו סידורים וכתוב בצד ברכה ראשונה. שנייה

37:16 דובר 4 כתוב י"ט ולמעלה כתוב שמונה עשרה. מה קרה פה? אמרתי לו, ילד, ילד, אתה צודק. היו לנו שמונה עשרה ברכות. אבל אחר כך הוספנו עוד ברכה אחת. ולמלשינים אל תהי תקווה. זה התוספת. כן. אז הוא קורא איתי: ולמלשינים אל תהי תקווה, וכל המינים וכל הזדים כרגע יאבדו, וכל אויבי עמך מהרה ייכרתו, ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותמגר ותכניע במהרה בימינו. ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים. אומר לי, מורה, צריכים שמונה עשרה ברכות ואחת קללה? תעקר, תשבר, תמגר, תכניע, שובר אויבים. למה אתה קורא לזה שמונה עשרה ברכות? אמרתי לו, ילד, אמת בדבריך, אבל משה אמת ותורתו אמת. ודברי חכמים אמת. זוהי ברכה עצומה, יותר גדולה מכל השמונה עשרה. למה? יש פסיק. ומלכות הרשעה מהרה תעקר ותשבר ותמגר. זה שלוש ברכות לשלוש קליפות הטמאות של הגויים. לעקור אותם, לשבור אותם, למגר אותם. אבל יש זדים, והזדים האלה אנחנו מברכים אותם. ברוך אתה ה' שובר אויבים ומכניע זדים. את הזדים אסור לשבור. אם ילד משחק עם השני ומסובב לו את היד ואומר לו: אתה נכנע? לא. מסובב לו, נכנע? לא. נכנע? די, די, די, די, די, די, נכנע, נכנע, נכנע. מה רצית ממנו? רציתי להכניע אותו, לא לשבור אותו חס ושלום. זוהי הברכה על הזדים. אלו מתיוונים, אלו שחושבים להתרפס אל הגוי, ואותם אנחנו צריכים. וזדים, הרב וילימובסקי. מחכים לרב וילימובסקי, הפרטיזן של הרבי. הפרטיזן של הרבי. מחכים לפרטיזן של הרבי למעלה. היינט איז די צייט. וזדים ביד עוסקי תורתך. לא מספיק צדיקים. לא מספיק טהורים. גם אם אתה תהיה צדיק, גם אם אתה תהיה טהור, את הזדים לא תוכל. מי יכול לקחת את הזדים? מי יכול לקחת את השמונה

41:48 דובר 4 מעל הטבע? אלו שהם משלנו, רק עוסקי תורתך, אלו שהתורה זה העסק שלו. מוריי ורבותיי. עם ישראל קדושים. עם ישראל טהורים. עם ישראל ערבים. עם ישראל יש לו את כל התכונות, אבל העסק של תורה, מה זה עסק? ראיתי בשמחה גדולה ויהודי אחד מסתכל למטה. שאלתי אותו, אדוני, אתה מחפש משהו? למה, אני רואה שאתה מסתכל, מחפש למטה. אומר לי ומחייך. בכל אופן, תגיד משהו. אומר לי, איך הבחנת? הרגשתי. אתה כל הזמן מחפש משהו. אולי מצאתי. אני ברמקול, אני אכריז. אומר לי, סליחה, שום דבר. לי יש עסק של נעליים ואני צריך לראות מה אנשים הולכים. אז אני פשוט בודק את כולם. איזה הולך, מה לא הולך, מה יותר, מה לא יותר. אמרתי לו, באת לחגיגה או באת למכור נעליים? אמר לי, לא, אני לא מוכר נעליים, אני לא פקיד. העסק שלי זה נעליים. אני צריך לייצב אותם, לעצב אותם, לייצר אותם. אני לא יכול רק בזמן שהחנות שלי פתוחה. זה העסק שלי. ביום, בלילה, בחתונה, בשמחה. אני בא, אני רואה, אני צריך את העסק שלי לחשוב. מי שהעסק שלו זה תורה, הוא ייקח את הזדים. מי שהעסק שלו להפיץ מעיינות חוצה, להדביק עוד מזוזה. אתה מוכר מזוזות? לא, אבל העסק שלי שיהודים ירכיבו מזוזות. זכר צדיק לברכה, רבי אברהם פריד[?] עמד שעה עם יהודי ודיבר איתו, דיבר איתו, דיבר איתו על תפילין. לפני מבצע תפילין. אמר לו יהודי, אתה מוכר תפילין? אומר, לא. אז למה אתה מדבר? לא מוכר תפילין, אבל העסק שלי זה תפילין, שעוד יהודי יניח תפילין. זה העסק שלי, בזה אני מתעסק. העסק שלי שעוד יהודי ישים מזוזה ועוד אישה תלך למקווה טהרה ושעוד

44:34 דובר 4 ילד ידליק נר לפני כניסת השבת. ואלו ייקחו את הזדים, והחשוב הוא... והשמנת והסוכר. עוד לא שרנו פדה בשלום נפשי. ההתוועדות של מספר שמונה למעלה מן הטבע, נתחיל בשיר פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי. בבקשה.

45:03 דובר 6 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה. ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה, אשר אין חליפות למו, אשר אין חליפות למו, אשר אין חליפות למו ולא יראו אלוקים. שלח ידיו בשלומיו. חלל, חלל, חלל בריתו. חלקו מחמאות פיו וקרב לבו. רכו דבריו משמן והמה פתיחות. השלך על ה' יהבך והוא, והוא יכלכלך. לא יתן לעולם מוט לצדיק, מוט לצדיק. ואתה, ואתה אלוקים תורדם לבאר שחת, ואתה, ואתה אלוקים תורדם לבאר שחת. אנשי דמים ומרמה לא יחצו, לא יחצו ימיהם. אנשי דמים, דמים ומרמה לא יחצו, לא יחצו ימיהם. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך. ואני אבטח בך. אבטח, אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, אבטח, אבטח בך.

50:35 דובר 7 בזכותו של הפרטיזן מסר לו הרבי שליט"א משקה שימסור