ירחי כלה תשע"ד כפר-חב"ד

00:08 דבר ראשון אני רוצה להודות לאלו שטרחו לעשות את היום הזה, יום העיון הזה, לקראת ההילולא של רבי לוי יצחק. דבר גדול, כפי שהעריכו פה בקובץ שהוציאו לקראת ה-- עד כמה אצל הרבי זה היה גדול וחשוב. ביקשו ממני לדבר על העניין של פרוזבול, אבל מכיוון שצריכים לקשור משהו עם התורה של רבי לוי יצחק, רציתי לעמוד, אם נספיק, כי אני קצת לחוץ בזמן, על שני מנהגים של חב"ד. אחד שקשור לוורט של רבי לוי יצחק ואחד קשור בכלל לעניין של פרוזבול. נתחיל עם מה שקשור לעניין של התורה של רבי לוי יצחק. הגמרא אומרת על מצוות מזוזה, הגמרא אומרת במנחות, שהקדוש ברוך הוא, משל כמו בשר ודם, שבבשר ודם השומר עומד בחוץ והוא שומר על מה שנעשה בבית. במזוזה בדיוק ההפך. הקדוש ברוך הוא אומר: אתה תהיה בתוך הבית ואני אשמור עליך מבחוץ. זה המזוזה. בזוהר כתוב, הלשון של הזוהר, זוהר חלק ב': "עביד בר נש ביתא", אדם עושה בית, "וקודשא בריך הוא אמר ליה: כתוב שמי", תכתוב את השם שלי, "ושוי ליה לפתחך", תשים את השם שלי על הפתח, "ואת שרי בביתא", ואתה תהיה בתוך הבית, תהיה שרוי בתוך הבית, "ואנא יתיב לבר", ואני אשב מבחוץ, "לנטרא לך", לשמור אותך. זה מעין התוכן של הגמרא. אבל פה כתוב, בזוהר כתוב "כתוב שמי" — תכתוב את השם שלי. יש פה מין ויכוח בין הרבי לבין רבי לוי יצחק, בין האבא. מה הפירוש "כתוב שמי"? על איזה שם זה הולך? אז רבי לוי יצחק אומר שהפירוש "כתוב שמי" זה על שם

02:35 י' כ' ו', על שם ש' ד' י' שכתוב במזוזה, שמצוי מבחוץ. והוא כותב שהניצוץ האר"י, אחד המפרשים על הזוהר, כותב ש"כתוב שמי" הכוונה היא למזוזה עצמה, שהמזוזה נקראת שם של הקדוש ברוך הוא. למה המזוזה נקראת השם של הקדוש ברוך הוא? כי מזוזה זה בגימטריה אדני, וממילא זה הפירוש "כתוב שמי", זה את המזוזה עצמה. והרבי, פה יש הערה ארוכה מהרבי, סליחה, מלקוטי שיחות, אבל ממילא, בלקוטי שיחות לא נמצאת ההערה הזו, מודפסת בחידושים וביאורים בש"ס, והרבי דן בזה ואומר שגם רבי לוי יצחק עצמו כאילו מסתפק. לא ברור לו מה הפירוש "כתוב שמי". מה זה שמו של הקדוש ברוך הוא, המזוזה עצמה או הש' ד' י' שעל המזוזה? והרבי אומר שבכלל מה הפירוש מזוזה? שזה ש' ד'-- שזה שם אדני, כי במזוזה עצמה אין שם אדני. יש שם י' כ' ו' שאנחנו קוראים את זה אדני, אבל השם אדני לא נמצא במזוזה. רק אומר הש' ד' י' עם ההויו שבצד השני, שזה מולו ההויו, אולי ביחד זה, והרבי דהיינו מסתפק בזה. בכל אופן הלשון של רבי לוי יצחק שאומר על השם הוי', על השם ש' ד' י', שם בחוץ, שם בחוץ המזוזה, שהוא השומר, שהוא השומר, הש' ד' י' זה השומר, ראשי תיבות שומר דלתות ישראל. ש' ד' י' זה ראשי תיבות שומר דלתות ישראל. אני חושב, כבר פעם דיברנו על זה בחיי יחי קלה, אבל נחזור על זה בגלל התורה הזו של רבי לוי יצחק. המנהג חב"ד מאוד תמוה. שאחד הדברים, גם הפרוזבול וגם המזוזה ועוד כמה וכמה מנהגים שאצל חב"ד זה אחרת, אחרת מכל העולם. את הפרוזבול כותבים בתחילת השביעית ולא כמו שכל העולם נוהג שכותבים את זה בסוף

04:41 שביעית. והמזוזה היא לפי היכר ציר. מה פירוש היכר ציר? שאתה בא לבית ואתה-- אם אתה דוחף את הדלת אז המזוזה מצד ימין. אם אתה מוציא את הדלת החוצה, מהחדר החוצה, אתה שם את המזוזה בצד שמאל. זאת אומרת, היציאה לכיוון החוץ. וכל העולם שואל, לא נאריך בזה, כל העולם שואל על זה: מאיפה המקור לזה? זה הרי דרך ביאה. זה נקרא כניסה לבית, בפרט בחדר סגור, שעוד יש כל מיני וורטים הרבה עם הנושא הזה. זה לא מגיד דוכנדך שבחדר סגור שמוכרחים קודם להיכנס לחדר ואחר כך לצאת מהחדר. אז איך זה ייתכן שהמזוזה היא לכיוון החוץ? הרי בכניסה-- קודם היא הכניסה. אז הכניסה צריכה להיות בצד ימין לכניסה ולא מצד חוץ לזה. אז כבר הרבה הרבה כתבו על זה שבמזוזה לפי הרמב"ם, שהמזוזה, העיקר זה הדלת. חוץ מזה, הרי הוא כותב במנהגים חוץ מהדלת הראשית. בדלת הראשית המזוזה היא לכניסה לבית. אפילו אם הדלת נפתחת החוצה אז המזוזה היא לכיוון הכניסה לבית. מה ההבדל בין הדלת הראשית לשאר הדלתות? ויש כאלה שכתבו בגלל שהדעה של הרמב"ם, שהעיקר, כי הרמב"ם, שהדלת היא העיקר, ופתח שאין בו דלת פטור ממזוזה לדעת הרמב"ם, ודעת הרא"ש כן חייב. אבל גם כי זה לא מובן ממך מה הדלת, מה ההבדל בין הדלת הראשית לשאר הדלתות. ועוד יותר, יש כל כך הרבה מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש. פתאום במחלוקת הזו אז חב"ד תומכת בצד של הדעה של הרמב"ם והלכו כנגד כל העולם. מה השכל שבדבר? מוכרח להיות שיש פה איזה עניין שהוא מנהג ששייך לקבלה, ובמילא שינו את כל המנהג הפוך מכל העולם. לכאורה יש מחלוקת בנוגע אצל כל כלי כלי

06:44 קודש. איך הם צריכים להיות? בעמידה או בשכיבה? מה זאת אומרת? הגמרא אומרת שמזוזה צריכה להיות כנגר, כמו בריח. בריח יש שני מיני בריחים. יש בריח בדלת שהוא נתקע באדמה ויש בריח שהוא סוגר את הדלת לכיוון הקיר. יש שני מיני בריחים. יש בזה מחלוקת בין רש"י לרבינו תם. מה הפירוש כנגר? האם הכוונה היא נגר שהולך לרצפה או נגר שהולך לדלת? לדעה אחת צריך להיות בשכיבה, לדעה אחת צריך להיות בעמידה. אותה מחלוקת זה גם בתפילין. גם הרבי מביא את זה בשולחן ערוך. איך צריכות להיות הפרשיות של התפילין? האם צריכים להיות בעמידה או צריכים להיות בשכיבה? למעשה, בתפילין אנחנו נוהגים שהפרשיות הן בעמידה. במזוזה, הרי הספרדים נוהגים שהמזוזה היא בעמידה, לא בשכיבה. אצלנו המזוזה היא באלכסון. למה המזוזה היא באלכסון? אומר הרמ"א בהלכות מזוזה, והמדקדקים רוצים לצאת את שתי הדעות, שכיוון שדעה אחת אומרת שהמזוזה צריכה להיות בשכיבה, דעה אחת אומרת שהמזוזה צריכה להיות בעמידה, אז ממילא עושים את זה באלכסון. אז זה כאילו גם בשכיבה וגם בעמידה. יש כאלה שואלים על הרמ"א: זה לא בשכיבה ולא בעמידה. אבל נסמך על הרמ"א שאומר שזה כן נקרא גם שכיבה וגם עמידה. אבל באמת אצל הספרדים לא נוהגים ככה. הם נוהגים כדעת הבית יוסף: כמו שבתפילין הפרשיות הן בעמידה, ככה גם המזוזה היא בעמידה. מה? גם אצל הספרדים כך? אולי. בכל אופן, אני הייתי בכמה בתים שנכנסתי, ראיתי שהמזוזה היא בעמידה, אז הבנתי שגם שם. אתה כבר כל כך נהיית אשכנזי שכבר שכחת איך ש-- בכל אופן, הרי עד כדי כך שהבימה בבית הכנסת היא, היא באלכסון. למה היא באלכסון? אחד הרבנים אומר כי ה-- המחלוקת

08:53 היא גם אותו דבר לגבי ספר תורה. איך קוראים בספר תורה אצל הספרדים, בעמידה או בשכיבה? הספר תורה עומד. כן. אצלנו איך זה? לא בשכיבה ולא בעמידה. הבימה היא בשיפוע כמו המזוזה. למה? לצאת את שתי הדעות, שגם שכיבה וגם עמידה. זאת אומרת, לפי זה, לפי זה יוצא שה-- לפי זה יוצא שהמזוזה היא באלכסון. השד"י הוא בראש המזוזה, נכון? מול הווי"ו. כשאתה אומר שהשד"י הוא בתחילת המזוזה ואתה שם את המזוזה, זה גם הרבי נתן אומר, שאם אנחנו אומרים שהמזוזה כנגר בשכיבה, אז הראש, הווי"ו, צריך להיות לכיוון הפתח, לכיוון הדלת. לא הרגליים לכיוון הדלת, אלא זה צריך להיות לכיוון הפתח. לפי זה יוצא ככה: שאם המזוזה היא באלכסון והשד"י הוא באלכסון והוא בראש המזוזה, וכפי שה-- המקור של רבי יצחק זה בסידור האר"י ז"ל. יש בזה מחלוקת בין סידור האר"י ז"ל לבין הדרכי משה בשם הכלבו. הדרכי משה בשם הכלבו אומר שמה הפירוש שד"י? שומר דירת ישראל. למה בחרו דווקא בשם הזה של שד"י? כי זה שומר דירת ישראל. האר"י ז"ל כותב שזה שומר דלת ישראל. עכשיו בואו נחשוב. אם המזוזה היא באלכסון, השד"י שומר דלת ישראל. לפי החשבון הזה צריך להיות המזוזה, השד"י, מול הדלת תמיד. מה אכפת לי לאן הדלת נפתחת? לכאן או לכאן? היא הרי שומרת את הדלת. היא לא שומרת את החדר, היא שומרת את הדלת. אם היא שומרת את הדלת, אז ממילא מה צריך להיות? תמיד השד"י מול, מול הדלת. ההיפך, דווקא שלמה בדלת הראשונה לא נוהגים כך? כי זה המנהג חב"ד. עושים פשרה בין הדעות, והרבה הרבה דברים ככה, לא פוסקים לגמרי. אומרים

11:10 ככה: המזוזה הראשונה זה שומר דירת ישראל, שומרת את כל הדירה. אבל זה המזוזה הראשונה, היא שומרת את כל הדירה. מספיק הראשונה-- המזוזה הראשונה שתשמור את כל הדירה. אחר כך המזוזות שבתוך הבית, שיש כבר את השמירה של הדירה, אז זה שומר דלת ישראל. אם זה שומר דלת ישראל, בזה, בזה לכאורה יש לומר לפי מה שהוא כותב פה, שמה השמירה של המזוזה זה השם שד"י, לפי מה שהוא מפרש. שמה זה השד"י? זה השומר דלת ישראל. ממילא מוכרח להיות תמיד השומר דלת ישראל לכיוון הדלת. אתה לא יכול לעשות אותה לצד השני. אז יוצא שהרגליים שלו בכיוון, לכיוון הדלת, והראש כלפי החדר. אז איך הוא שומר את הדלת? אתה צריך להראות שהשד"י שומר את הדלת. אז לכאורה לפי זה צריכה-- למה יש-- מה יהיה בפתחים עם היכר ציר, אבל לא, כרגע לא ניכנס לזה. תודה רבה. כן. זהו, זה בדיוק. אני לא רוצה כרגע להיכנס לזה, אבל. זה המנהג האחד של חב"ד. אני אולי אפסיק, אבל פשוט קשה לי לדבר. אני לא יכול. טוב, בקשר לעניין הזה של ראש השנה צריך לדבר. בסדר? טוב, נצא ידי חובה. רציתי להאריך בקשר לנושא הזה של הפרוזבול, שהמנהג שלנו, שהמנהג שלנו, שכותבים את הפרוזבול בסוף שישית. לא אכנס כרגע, שהרבי היה נוהג לכתוב-- לא, תודה רבה-- שהרבי היה נוהג. לא, לא, לא, זה לא טוב. שהרבי היה נוהג גם לכתוב פרוזבול בסוף שביעית. שנמכח ושנמכח, לא כרגע, אבל בכל אופן מה שהרבי כותב מפורש, שהרבי כותב שהמנהג שלנו לכתוב את הפרוזבול בסוף שישית. דהיינו, בצחוק הקה, שלומדים את הסעיפים בשולחן ערוך של הרבי, נשאלת שאלה, ושוב פעם במנהגים

13:29 של חב"ד אין ספרים ואין לך מאיפה לעיין. יש לך שמה כל מיני אחרונים וכל מיני פוסקים שכבר דנו פה בנושא הזה. אין כמעט. למה? כי הדעה הזו כמעט ולא מופיעה בשולחן ערוך, שאדמו"ר הזקן חושש לה. אז ממילא מה אדמו"ר הזקן כתב? נקרא את זה בפנים. זמן עשיית הפרוזבול לכתחילה בסוף שישית, לפני ראש השנה של שביעית, שאף ששביעית אינה משמטת אלא בסופה, שנאמר מקץ שבע שנים תעשה שמיטה לה', יש אומרים שמשנכנסה ראש השנה של שביעית אסור לתבוע חוב, שנאמר לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'. מיד שקרא שמיטה לה' לא יגוש. אלא כשהלווה פורע לו מעצמו אין צריך לומר משמט אני. וזה מקץ-- רק מה, בסוף שביעית אז זה משמט לגמרי. ואם לא עשה פרוזבול בסוף שישית, יעשה בשביעית, עד ערב ראש השנה מוצאי שביעית. זאת אומרת אדמו"ר הזקן פוסק שלכתחילה זה-- שיש לו חשש לדעה הזו. יש מחלוקת בין הרא"ש לרמב"ן. הרא"ש-- הרמב"ן אומר שהשמיטה משמטת בסוף שביעית. עד סוף שביעית אין בכלל שמיטה. מותר לך לתבוע. אם הוא לווה ממך הוא חייב להחזיר לך. הכל בסוף שביעית, וכך העולם נוהג. בגלל זה עושים את הפרוזבול בסוף שביעית. אדמו"ר הזקן פוסק שלכתחילה צריך לעשות את הפרוזבול בתחילת שביעית. למה? כי זו הדעה של הרא"ש. הרא"ש מחלק בין האיסור לתבוע את החוב לבין השמיטה, לבין ה-- שהשביעית משמטת. לתבוע את החוב אסור לך כבר מתחילת שביעית. השביעית משמטת בסוף שביעית. אז ממילא, אז אדם שצריך לעשות-- אז ממילא, לכתחילה צריך לעשות את הפרוזבול בסוף, בסוף שישית. ופה יש עוד קושיה ש-- ויותר אדמו"ר הזקן לא מזכיר. כל שנת שביעית אדם לא מלווה כספים. מה הוא

15:33 יעשה? הוא עשה את הפרוזבול בסוף שישית. בסדר, אז זה הכל לחובות שהוא כבר הלווה לפני שביעית. אבל מה יהיה כל שביעית? מה, אולי, אולי ילווה כספים לאנשים? יושב פה הרב לנקן[?], זה לא שייך לגמילות חסד, כי גמילות חסד לא צריך פרוזבול. אה? בשמיטה לא עובדים. אז חיים על גמילות חסדים. ובדיוק חיים על גמילות חסדים אז צריך כל הזמן הלוואות. אז מה יהיה כל ה-- כ-כ-כל השמיטה? תמיד חשבנו שהפירוש בדברי אדמו"ר הזקן ש-- זו הדעה של הב"ח. הב"ח אומר שלפי דעת הפירוש של הרא"ש הוא שהכל על הלוואות לפני שביעית. הלוואות של לפני שביעית, כשמגיע ערב ראש השנה של שנת שביעית חל עליהם איסור של, של, של ל-ל-לנגוש את ה-- לנגוש את ההלוואות. אבל הלוואות של כל שנת שביעית, על זה לא נאמר האיסור. גם לדעת הרא"ש מותר, מותר לנגוש. מתי יהיה איסור על זה? רק בסוף שביעית. זאת אומרת ככה, כל הש-- יש לפי הרא"ש סוף שבי-- כך כותב גם הרדב"ז, שלפי הרא"ש רק סוף ש-- סוף שביעית הוא הקובע להלוואות שהוא כבר הלווה. אבל הלוואות ש-שמשך כל שנת שביעית אין, אין איסור. אז ממילא מובן למה אנחנו לא חוששים לכתוב את הפרוזבול. את ה-- מה-- עם כל ההלוואות, מה עם כל ההלוואות של שנת שביעית? כי זה כדעת הב"ח. כדעת הב"ח שאומר אחר כך, אם בשביעית אתה מלווה, אין איסור של זה. אבל מה? זה, זה, זה לא פשוט. כי אפילו לדעת הב"ח, אחר כך בסוף שמיטה, אם הלווית בשמיטה בראש חודש של, של שנת שביעית--

00:00 ולא שילמת, אז יש, יש אחר כך את, את השמיטה שהשביעית משמטת. אז אם כך, שוב פעם צריכים לעשות פרוזבול, אבל הרבי לא מסכים בכל הפרוזבול. לא מסכים בכל הפרוזבול של השביעית. אז מה הולך פה? אז לכל הפחות יש לנו הצלה לגבי הלוואה של שביעית עצמה. אז יש הערה מהרבי, כותב ככה. רק מה, רציתי רק להקדים. זה מה שהב"ח אומר, שאין איסור שביעית על ההלוואות. זה רק זו דעת הב"ח. הכוורע נסנל[?] חולק על הב"ח ואומר: זה לא ייתכן, סברא כזו. לחלק שסוף שביעית היא קובעת ורק שביעית עצמה לא, לא יהיה איסור. והוא חולק על הב"ח ואומר שאין הבדל. אין הבדל בין לעשות של סוף שביעית ואין הבדל של הלוואות של משך כל השביעית. יש איסור של נגישה. אז שוב פעם, אז לפי זה, אם אנחנו הולכים כשיטת הכוורע נסנל[?], אז צריך שוב פעם—מה עם הפרו—מה עם ההלוואות של שביעית עצמה? הרבי כותב כך, ופה אני—פה כתוב ב—בהערות הם כתבו שמה: הנה על השאלה, הנה על השאלה. כשעושים פרוזבול בתחילת שנה שביעית, כדעת הסברא הזו, כן? מה עם ההלוואה של שנה שביעית? מה יהיה עם ההלוואה של שנה שביעית? עונה הרבי: "אלו שקובעים זמן לפירעון, אין שביעית משמטת. בעוד הזמן באמצע השנה, הרי זה תנאי מפורש על מנת שלא תשמט. ... ולא ... משלושים לפני יום שמיטה יעשה פרוזבול". הרבי מחדש פה חידוש נפלא ואומר ככה: "יש לנו הלכה—" אתה רואה, הרבי שם הלאה מביא שיש נוהגים—שנהגו שלא לעשות פרוזבול. למה לא לעשות פרוזבול? כי אם הלוות וידעת שיש שביעית, על ידי זה הלווית, הלווית שהשביעית לא תשמט.

01:57 ממילא חויב בו במה שלא יחויב בו אחרת. אומר הרבי כך: "כשאדם לווה בשביעית ו—בזמן פירעון אומר לו: תלווה לי מאה שקל לחודש, וזה באמצע, באמצע שביעית. אז כשהוא קובע לו לחודש זה כאילו—הם שניהם יודעים שזה שביעית, ושביעית משמטת. הוא בכל זאת אמר לו תלווה לי לכו—לשנה—ל־ל־לחודש. כאילו הם התנו שהשביעית לא תשמט, ובזה אין שום בעיה לפי מה שהרבי כותב ל־ל־להלוות בשביעית עצמה. למה? אם אתה מלווה עם זמן פירעון אז, אז ממילא אין, אין, אין, אין, אין כל ה—אין כל חשש של, של שמיטה, של שמיטה. רק מה? אם אדם לווה בלי זמן פירעון וסתם הלווה, איזה שלושים יום, מגיע סוף שלושים יום והוא לא התנה שום דבר, זמן פירעון, אז לפי זה יוצא ששביעית צריכה לשמט. דבר ראשון אנחנו רואים מהרבי שהוא לא סומך על הב"ח. הוא היה מדבר על, על הלוואה של תוך שביעית. הוא לא סומך על הב"ח שבתוך שביעית אין האיסור של, של—זה כנראה שהוא סובר—הוא לא מזכיר את זה בכלל, אבל הוא הולך עם שיטת הרק"א מפינסנל[?] שלפי השיטה של הרא"ש אין הבדל בין הלוואות כאלו. כל שביעית, השביעית משמטת. אז אם כך, לפי זה יוצא ש—מה העצה תמיד אצלנו לפי—במשך שנת השביעית, מה העצה? לעשות ל־להלוות עם זמן פירעון. ברגע שאתה מלווה עם זמן פירעון אז זה כאילו התנו ששביעית לא תשמט. אז ממילא יוצא לפי זה, לפי הרבי, שצריך באמת להיזהר. אמנם אנחנו נוהגים כדעת אדמו"ר הזקן שעושים את הפרוזבול בסוף שביע—סוף שביעית, אבל אחר כך באמצע שביעית בא יהודי ומבקש ממך מעשה חסד, אתה תגיד לו "אני לא אלווה

04:03 לך". למה? את חודש השה אלה מתפוס ומטהר וטהין, זה לא תירוץ. תעשה עם הגבלת זמן. אתה נותן לו צ'ק לכך וכך, אפילו אם הצ'ק לא ייפרע, אבל—אפילו אין לו כיסוי. אבל יש פה, יש פה תנאי, יש פה זמן, אז זה כאילו התנו ביניהם שהשביעית לא, לא תשמט. טוב, זה הכל טוב להלוואות של שביעית עצמה. אבל מה? אומר הרבי: "וליי ויישא משני שמייים". זאת אומרת, ואם הוא לווה בלי זמן, יעשה פרוזבול. לצורך עיון, לדעת הרא"ש ההלוואה שלמה הייתה קנוסון? כי בשביל זה אין קיימים פרוזבול בשביעית. בתוך השביעית אי אפשר לכתוב פרוזבול. האור שמח פוסק מפורש—כנראה שהרבי שואל לדעת הרא"ש, אבל האור שמח פוסק מפורש שאם מישהו עשה פרוזבול לפני שביעית, יכול לעשות את זה, את הפרוזבול גם בתוך שביעית. אז זאת אומרת כך, לכאורה צריך להוסיף על דברי הרבי שהכוונה היא לדעת הרא"ש, אבל לפי הפסק של אדמו"ר הזקן אפשר גם אחר כך לעשות פרוזבול גם בתוך שביעית עצמה. אבל ממילא יוצא ש־שאם אדם טעה ולווה גמילות חס—גמילות חסד בלי זמן פירעון והוא צריך חפץ שמה ש־שהוא צריך עכשיו לתבוע את הכסף, ואיך הוא יתבע? הרי שביעית משמטת, שיעשה פרוזבול. אבל לא ראינו נוהגים ככה שיעשו פרוזבולים באמצע שביעית. אז יש לו עצה פשוטה. אחרי הליל, שיעשה פרוזבול. כן. היה פעם יהודי חרדי פה, יהודי מהחסידות ריסא שומיים[?], שפה היה בא למכור את החמץ, היה כותב גם כסות בדיעריקסא[?]. במקום לחפש את הכסובה אז הוא, אז הוא כתב כסו—אבל בכל אופן, אה, אבל אה, אבל מה? יש לו עצה. יש לו עצה לא לשלם בזמן, למשוך את זה לסוף שביעית והוא ינהג

06:09 כמו הרבי שיעשה גם פרוזבול בסוף שביעית. אבל זה ב־ב—כאלה אנשים לא מדברים. טוב, יש להאריך בזה, אבל אני פשוט לא מסוגל לדבר.