כינוס לשלוחים אודות התעוררות בענייני גאולה ומשיח

00:00 דובר 1 בסדר, אתה רוצה לפתוח? כן, כן. אפשר להיכנס פנימה כדי להתחיל. מה יהיה?

01:14 דובר 2 לא, אני לא. לא, אבל אני רגיל מהישיבה להתחיל כך. עד מתי? מה? חמישי. אני תמיד עושה את זה בזמן של, של תאריך שיש משהו אחר. תבלט לי תאריך רגיל.

01:52 דובר 1 במעבר חד מעניינים מעשיים של גוף עבודת השליחות, לעניינים של נשמה, הנשמה של עבודת השליחות, נשמת השליחות, שזה בעצם התאריך שבו אנחנו נמצאים היום, וזו עיקר הקביעות של ההתכנסות הזאת שנקבעה ליום הזה, כ"ח ניסן. לקשר עניינים של עשייה בפועל, הוראות של הרבי, תהלוכות ל"ג בעומר עם כל ההוראות של הרבי שנמצאים בפנים, עם העניין העיקרי בעבודת השליחות, כפי שהגדיר את זה הרבי בכינוס השלוחים האחרון של תשנ"ב. העבודה העיקרית בעבודת השליחות: להכין את עצמו ואת העיר כולה לקבלת פני משיח צדקנו. עם היות שהרבי לא הפך את יום כ"ח בניסן ליום המשיח הבינלאומי שפעם בשנה אנחנו נזכרים בביאת המשיח וחושבים מה לעשות. הרבי גם לא הורה לנו לשבת בכ"ח ניסן ולתת עצה. הוא גם לא ביקש שנקרא לעצמנו המתעקשים, כי הרבי לא דיבר סיסמאות בשיחה של כ"ח ניסן. הרבי הביע את הכאב שלו על זה שאנחנו לא לוקחים את הדברים מספיק ברצינות, והגיע הזמן להתחיל לקחת את הדברים יותר ברצינות ולהפנים אותם ולהתחיל לפעול ולעשות. אז חלילה לנו להפוך את זה לטקס של טקס המתעקשים השנתי או לטקס עצה. הרבי אמר: תמצאו ביניכם אחד, שתיים, שלושה שייתנו עצה מה לעשות ואיך לעשות. אבל אנחנו לא נערוך טקס של התעקשות ותיקון עצה, כי אנחנו לא המתעקשים ולא מתקני עצה. זה דבר שצריכים לחשוב יום יום במשך כל השנה כולה, כל אחד ואחד עשרים ושלוש שנה האחרונות ועד ביאת משיח בפועל ממש, מה הוא יכול לעשות ולחפש את העצות ול-ל-לחפש להתעקש יותר ויותר. אנחנו מתכנסים היום כאן בהמשך ובמסגרת להחלטה הטובה שבכינוס השלוחים האחרון ל-- לערוך ימי עיון בנושא גאולה ומשיח בכל, ב-ב-בכל, כל חודשיים בערך. כ"ח עשינו את זה ב--

04:45 דובר 1 לפני חודשיים בכ"ח באדר הראשון, כ"ח ניסן לקראת כ"ח סיוון וכך הלאה בעזרת השם. עם היות שהיום הוא יום שבכל זאת, בכל זאת יום שכל אחד נזכר ומתעורר בו בהתעוררות המיוחדת שצריכים לתת את הדעת למהותו של יום ומהות הקריאה שהרבי קרא והטיל עלינו ביום הזה. חיל החלוץ של הרבי בדור השביעי, הדור הזה שבו אנחנו נמצאים, חיל החלוץ להביא את משיח ולהכין את העם כולו לקבלת פני משיח זה השלוחים. הרבה אנשים מנסים לקטור לראשיהם-- לקשור לראשיהם את הכתר של הבאת המשיח והדאגה לביאת המשיח, אבל זה נכון בדעות, בתאוריות, בדיבורים, בפרסום. אבל ישנה את עבודת הנמלים היומיומית שעליה הרבי הכריז כבר במאמר הראשון שלו, באתי לגני תשי"א, שהדור הזה יהיה דור, הוא דור של המשכת השכינה למטה בגשמיות, שזה אומר ביאת משיח כפשוטו, וכל עבודת הדור הזו, כפי שהרבי התווה אותה וב-ב-במשך השנים הורה עוד הוראות ועוד הוראות, היא להמשיך את השכינה למטה על ידי השליחות שהרבי שלח את השלוחים, על ידי המבצעים השונים שהרבי נתן, הסדר של המבצעים ועוד מבצעים שהתווספו במשך, אות בספר תורה וכולי, וזו היא העבודה היומיומית לעמוד בפרונט, בחזית האמיתית מול הקהל היהודי בעולם, מול הקהל היהודי הישראלי פה בארץ, השלוחים שיושבים כאן, זו העבודה היומיומית של להכין את העם בפועל לקבלת פני משיח. מה צריכה להיות העמדה החב"דית באופן הפרסום ואיך הפרסום ומה אנחנו אומרים ומה אנחנו, אה, מצהירים לציבור? זו לא שאלה כל כך שלנו שיושבים כאן. בספק אם יימצא מישהו שיכול בכלל להכריע בשאלות האלה, אבל זה לא הנושא שלנו. הנושא שלנו זה העמידה היומיומית מאז תחילת הנשיאות של הרבי. כל אחד, מתי שהוא יצא לשליחות, העמידה מול הקהל ולהכין

07:16 דובר 1 את הקהל בפועל לרגעים האלה, לרגע הזה של קבלת פני משיח. בהדרן הרמב"ם של הרבי בתשמ"ז, הרבי אומר שם שכל העניינים של תורה ומצוות, מה המטרה של כל ענייני התורה והמצוות? זה לגרום שהיהודי יהיה בציור שרצון העליון רוצה אותו. כלומר הרצון העליון, הקדוש ברוך הוא רוצה שיהודי יהיה בציור מסוים ולכן יש לו מצוות תפילין, מצוות ציצית, מצוות מזוזה, מצוות כשרות, טהרת המשפחה, חינוך, בית מלא ספרים וכולי. כל המצוות המטרה שלהם היא שהיהודי יהיה מצויר בציור העליון שאותו-- בציור של הרצון העליון. אומר שם הרבי שמכיוון שהציור האמיתי, מתי זה הזמן שהיהודי יהיה בציור האמיתי על פי הרצון העליון? זה יהיה כשהעולם יבוא לשלמותו בביאת משיח, ועבודת התורה ומצוות הם ההכנה להביא את היהודי לציור השלם שאותו רוצה הקדוש ברוך הוא. במילים פשוטות, הקדוש ברוך הוא ברא את העולם והוא רוצה את היהודי בציור מסוים ואת העולם בציור מסוים. הציור הזה זה הציור של ימות המשיח. כשיהודי מכניס את עצמו לציור הזה של תורה ומצוות על פי מה שהרבי מלמד אותנו איך להכניס יהודי לתורה ומצוות, מה הם הדגשים הראשונים ומה האופן ומה הדרך הנכונה להכניס אותו לתורה ומצוות, אנחנו מציירים את היהודי בציור שיהיה מוכן לקבלת פני משיח, וכך הרבי אומר במפורש בהמשך השיחה שזו הסיבה שהרמב"ם מדבר על הלכות מלכים ומלחמותיהם. הוא אומר על משיח בסוף יד החזקה ואומר שמי שאינו מאמין בו וכולי, אז יש לו בעיה באמונה בכל התורה ובמשה רבנו. מה הסיבה לזה? כי כל התורה, משה רבנו והתורה וכל ציווי התורה הגיעו כדי לעצב את הדמות של היהודי, של העם ישראל, הבנים של הקדוש ברוך הוא שיהיו בציור שאותו רוצה הקדוש

09:19 דובר 1 ברוך הוא. מהו הציור? ימות המשיח. וברוח זו הרבי פעל כל השנים, וזה היסוד של דור השביעי. הרבי פיזר ושלח את החסידים שלו לכל מקום בעולם שיתעסקו בלצייר את העם, העם היהודי, כל אחד איפה שהוא נמצא, שיהיה בציור האמיתי של ימות המשיח, של קבלת פני משיח. וזה אומר שהוא יניח תפילין והיא תדליק נרות שבת קודש, ומישהו יתחיל להתחזק ב-- הלאה בשמירת שבת, בלשלוח את הילדים שלו לחינוך יהודי. כי העבודה הזאת היא עבודה סיזיפית ארוכה, עבודה רבת פרטים. זו עבודה שלא מסיימים אותה בקמפיין פרסומי או באיזו הודעה או הכרזה שאנחנו מכריזים שכך וכך יהיה וכל העם כבר יודע את האמת, אבל העם חוזר לעסקיו ולענייניו. צריכים להכניס את החיילים לחזית, אל תוך העם, ושיתעסקו אחד לאחד, "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל", שיהיו מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו. העבודה הזאת היא לא עבודה זוהרת וצעקנית ועושה את כל ה-ההד הפרסומי הגדול, מכיוון שזו עבודת טיפול אחד לאחד. אני יכול להקים בית ספר, חדר, ישיבה, ולהצהיר שזה הולך להיות המקום הטוב בעולם, אבל אחר כך בעבודת היום־יום יש לי עבודה קשה, יום־יום, שעה־שעה, שהחינוך יוקנה ויוטמע ויושרש עד שייצאו משם תלמידים ראויים לשמם. הרבי לא רק ביקש להכריז על ביאת משיח או להודיע שמשיח מגיע, הוא רוצה שאנחנו נכין את העם לקבלת פני משיח, וזה אומר עשרת המבצעים של הרבי, קירוב ליהדות, קירוב לתורה ומצוות, בעיקר הפצת פנימיות התורה, הפצת החסידות, וללמד את היהודים, את עם ישראל, את כל אחד ואחד שאנחנו באים איתו במגע: מה זה ימות המשיח? מה זה ביאת המשיח? מה זה משיח? וללמד אותו להכין את עצמו לקבלת פני משיח. והקטע

11:09 דובר 1 האחרון הזה, שהוא נאמר בכינוס השלוחים האחרון, הוא קטע שהוא הקשה מכולם מבחינה מסוימת, כי כל עוד שאנחנו עושים את העבודה הטכנית של להכין את העם על ידי כל מיני פעולות, אז חלק מאיתנו מניחים תפילין לאנשים ואחרים עושים מבצע מזוזות ואחרים מחלקים מצות ואחרים זה... כל הפרטים האלה הם פרטים קטנים בתוך פאזל אחד גדול שמכינים את העם. יהודי שאכל מצה בפסח הוא מוכן מבחינה מסוימת למשיח, ויהודי שהניח תפילין הוא עוד יותר מוכן, ויהודי שם מזוזה הוא עוד יותר מוכן, והאישה הדליקה נרות שבת, עוד יותר מוכנים. זו לא עבודה של זבנג וגמרנו. ובחזית הזאת חיל החלוץ הזה של הרבי זה השלוחים שלא מדברים על איך להביא את משיח, אלא מתעסקים יום־יום, שעה־שעה, להכין את היהודים לקבלת פני משיח. יש כאלה שמוצאים את הדרך והשפה גם לדבר יותר ברור על ביאת משיח. מצאו את הדרך, מצאו את האנשים, מצאו אוזן קשבת. יש אנשים שמתלבטים באיזה אופן להעביר את זה, אבל זה ברור, וכל אחד יכול לבדוק אצלו בבית חב"ד או בכל בית חב"ד אחר, שאנשים שנכנסים לבית חב"ד פעם, פעמיים, שלוש, בין אם אתה אחד ששם שלטים כאלו או אחרים, יודעים שמשיח עומד לבוא. יודעים שאנחנו מתכוננים לביאת המשיח. יודעים שזה הדבר הבא שעומד לקרות. חלקם הגדול יודעים מה זה משיח ומי זה משיח. אם אתה מסביר את זה או לא מסביר את זה, זה נשפך ממך בדרך טבעית, בדרך ממילא. אז למה אנחנו בעצם מתכנסים? אם השליחות של הרבי נעשית והולכת וגוברת, ויותר בתי חב"ד ויותר קריאות ללבבות ויותר אנשים, אז למה אנחנו מתכנסים? ההתכנסות שלנו היא לחזק את עצמנו ולהכניס לעצמנו לחלוחית, לעורר את

12:58 דובר 1 האהבה הישנה, ושאנחנו בעצמנו נחיה עם ההכרה הזאת שבכל רגע מגיע משיח, ואנחנו מכינים את עצמנו מבחינה אישית, מבחינה רוחנית, לרגע הגדול של קבלת פני משיח. שנוכל לעמוד לפני הרבי, שנוכל להיכנס לבית המקדש כמו שלומדים חסידות. מה זה להיכנס לבית המקדש? שנוכל לחיות את ימות המשיח באופן כזה. זה כל כך יחדור בנו כשנפנה לאנשים ונמסור להם שבא משיח. זה לא מידע אינפורמטיבי חיצוני, אלא זה יישפך מאיתנו. יש דברים שאי אפשר למכור כאיש מכירות. אני יכול להגיד לאדם תניח תפילין, אז הוא יניח תפילין. כשאני רוצה להסביר לבן אדם שתקופה שהיא נראית מאוד מאוד רחוקה והזויה בעיני אנשים, מי שלומד חסידות באופן קבוע מדי יום ביומו והוא חי והוא רואה את הדברים באור של חסידות, נראה לו שימות המשיח זה דבר קרוב. אבל אנשים שלא חיים באווירה הזאת, כל שכן אנשים שחיים באווירה של חולין, או להבדיל אנשים דתיים שחיים באווירה שימות המשיח זה דבר מפחיד ומסוכן וחס ושלום וגוג ומגוג וכיוצא בזה, אין להם את המידע האמיתי. מאוד קשה להביא אותם למקום כזה שלא רק יאמינו שמשיח עומד להגיע כל רגע, אלא גם שירגישו ויעשו הכנה. אם זה יחדור בעצמותינו, באישיות שלנו, עד שאנחנו מתלהבים מזה ואנחנו מתכוננים, ניכרים דברי אמת ודברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב, וזו מטרת ההתכנסות שלנו כאן. בהחלט יש לדון על דרכי פעולה ומה לעשות וליצור, אה, אה, אה, כלים נכונים לפנות לעולם. קשה מאוד שאין לנו מספיק חומר. ברוך השם לאחרונה יצא פרוספקט סוף כל סוף בצעירי חב"ד שנמכר בעשרות אלפי עותקים, אבל לא מספיק. עובדה שאני לא ראיתי בעצמי רק פרוספקט אחד בודד שהסתובב בכל ראשון. אבל, אה, פרוספקט שאפשר

14:48 דובר 1 להפיץ אותו ולהכפיל אותו במיליונים, שיגיע לכל בית יהודי. אמנם זה לא הפרוספקט שנותן את מלוא ההרגשה וכל התשובות ומכניס אותך, אבל זה פרוספקט מאוד מאוד ברור שמדבר על ביאת המשיח וימות המשיח, מה שכל אחד ואחד מאיתנו רוצה, רוצה לתת ליהודי ולהסביר לו. ואת הפרוספקט הזה צריכים לקנות ולהשיג וש-ש-שיגיע לכל יהודי ויהודי. אני גם לא יודע מה השם שלו. אני ראיתי אותו פעם אחת, אבל הפרוספקט נמכר בעשרות אלפי עותקים והוא נמצא בצא"ח ואפשר לעבור דרך המחסן ולקחת אותו, כך נאמר לי. אמרתי שיביאו אותו לכאן. בכל אופן, יש את הספר ימות המשיח, שהוא ספר לימוד מתאים לקהל שכלתני עיוני שמבין עניין. כמובן שיש עוד הרבה כלים לעשות, אבל לא בזה אנחנו עוסקים היום וצריכים לעסוק בכלים. אבל זה במהלך כל השנה כולה, ולמצוא ולהתאסף ולשבת או, או לתת רעיונות בטלפון, במייל, בפורום, בכל מיני דרכים ולעזור, ובעיקר למצוא את הכסף לעשות את הדברים האלה, שזה מאוד מאוד לא פשוט. אנחנו נמצאים פה בשביל ה-ה-ההטענה והמילוי שלנו, אנחנו בעצמנו. וכך הרבי אמר שכשיהודי לומד ענייני גאולה ומשיח ויהודי, יהודי מעמיק בזה והוא מתבונן בזה והוא חי את זה באופן עיוני, כמו שהוא לומד סוגיה שהוא לומד עם הבן שלו שחוזר מהישיבה, כמו שהוא לומד שיחה של הרבי עם ההערות והוא מעמיק בזה, הוא חי את זה, הלימוד שלעצמנו זה ישפיע עלינו. אמר לי חבר טוב, שליח בקליפורניה, שרוב ההוראות של הרבי, הרבי תמיד דיבר שצריכים לפנות ליהודים לעשות כך וכך. בהוראה הזאת של להכין את העולם לקבלת פני משיח, הרבי אמר להכין את עצמו ואת בני ביתו ואת כל העולם כולו. כנראה זה משהו כזה שחייב להתחיל מאיתנו. אני

16:44 דובר 1 לא יכול למכור דבר שאני לא מאמין בו. אני אומר ליהודי בוא תניח תפילין והוא שואל, "הנחת תפילין היום?" הוא יגיד לי, "אתה כבר הנחת?" בדרך כלל התשובה תהיה כן. א-- אם אני מסביר ליהודי שהולך לקרות משהו גדול ושונה, וזה ניסים גדולים של הקדוש ברוך הוא, והעולם עומד להשתנות שינוי חיובי וכולי וכולי, והוא לא רואה עליי שזה מגיע ממקום שאני באמת חי ומתלהב מזה, קשה למכור את הסחורה הזאת, ולכן לראשונה ובראשונה אנחנו צריכים להחיות את עצמנו. כך אמר לי י' קדונין[?] ביום שישי. דיברנו בטלפון. מה כל כך חשוב לעורר את השלוחים שאנחנו בעצמנו נחיה עם זה? השלוחים זה המראה של אנ"ש. יותר נכון, המקום שאליו אנ"ש מסתכלים, ואם אנחנו נחיה עם זה ונחיה עם זה באמת, שוב, לעשות פעולות בענייני משיח כל אחד עושה. ל"ג בעומר תהלוכות, ילדים שהולכים בתהלוכות הם מוכנים לקבל את פני משיח. יהודים שהגיעו לשמוע עשרת הדיברות הם מוכנים לקבל את פני משיח, וזו העבודה הקשה והסיזיפית שעושים לאורך כל השנה והשנים. אבל כשיישפך מאיתנו גם התוכן והמטרה והתכלית, ושאנחנו נתרגש מזה ושאנחנו נתכונן לזה, ההשפעה שלנו תהיה באין ערוך. יהודי שירגיש שהולך לקרות משהו גדול ו-ו-והוא רואה שהשליח מתלהב מזה וזה מלהיב אותו, הוא גם יעשה יותר פעולות וגם האמונה וההכנה שלו לקבלת פני משיח תתחזק, ולכן אין לנו ברירה. גם אם עשינו את הפעולות הכי נכונות, אלא להתכנס בתוך עצמנו ולשבת וללמוד את הדברים, להפנים את הדברים ולחיות את הדברים. כי במעשה ובפועל אנחנו חיל החלוץ שמביאים את משיח. יום יום בשנה בלי להגיד דעות ובלי ובלי להודיע לכל העולם. זו עבודה יומיומית. מה בית חב"ד עושה? הוראות של הרבי.

18:34 דובר 1 כל ההוראות של הרבי הן להכנת, להכנת העולם לגאולה, אבל אנחנו צריכים לחיות את נשמת הדברים ולכן צריכים להתכנס מדי פעם ולשבת ואכן ללמוד ואכן ללמוד בעומק ולהיכנס אל תוך תוכנם של דברים. בתוכנית של היום הזמנו את המרא דאתרא של כפר חב"ד, הרב אשכנזי, ש-- לאחרונה רואים בעיתון כפר חב"ד, גם בכינוסי תורה או מי שמגיע בכפר, העיסוק של הרב ב-ב-בסידור של אדמו"ר הזקן, בנוסח המיוחד של סידור אדמו"ר הזקן. ונפל בדעתי מכיוון שבתפילת שמונה עשרה יש כל כך הרבה ברכות על ביאת משיח. האמת היא שזה לא מסודר. היינו חושבים יהודי עומד שמונה עשרה, הוא יבקש רפואה, פרנסה ואחר כך בסוף שיבוא משיח. אבל זה משולב לאורך כל השמונה עשרה. עוד בקשה ועוד בקשה לפני הרפואה והפרנסה ואחרי הרפואה והפרנסה, ורוב הברכות הן מדברות על תקופת הגאולה. אדמו"ר האמצעי אומר בדרך חיים, הוא אומר שבעצם כל השמונה עשרה יהודי מבקש על הגאולה. הוא אומר ככה, "אתה חונן לאדם דעת". אם יש דעת יש תשובה. אז השיבנו אבינו, ואם יש תשובה יש סליחה, ואם יש סליחה יש גאולה, ואם יש גאולה יש רפואה שנתרפא מכל המומים הרוחניים שלנו. ואז ברך עלינו ועמדו זרים ורעו צאנכם. ואז תקע בשופר גדול, קיבוץ גלויות, השיבה שופטינו זה מלך המשיח. ואז יכלו כל הקליפות ולמלשינים אל תהי תקווה, וכולנו נקבל שכר על הצדיקים, על החסידים, ובניין ירושלים וביאת משיח צדקנו. וככה הוא אומר כל השמונה עשרה הוא על הדבר הזה. כיוון שזה הנושא העיקרי בתפילת שמונה עשרה ואנחנו מחפשים איפה לצעוק עד מתי ואיך לצעוק עד מתי, לראשונה צריכים לכוון פירוש המילות בתפילת שמונה עשרה. אנחנו נאזין לדברים העיוניים של הרב מרדכי שמואל

20:32 דובר 1 אשכנזי שליט"א בנושא של ברכות שמונה עשרה, הבקשות על הגאולה בתפילת שמונה עשרה. יש את הדפים של המראי מקומות ואפשר לחלק אותם.

21:10 דובר 3 יש שם, יש שם דף אחד ממה שהוציאו. טוב. ברוכים הבאים לכנס. להתחזקות לקראת הלבנה היום, לבנה פחד, וגם בגלל העניינים של משיח וגאולה שזה עכשיו צו השעה. אם לא זוכרים... מה? זה סמל של המדינה. דגל של המדינה. כחול לבן.

22:13 דובר 1 אה?

22:14 דובר 3 של הגאולה. סליחה, אז למה כחול לבן? או, יש פה עוד משהו. העניין של משיח וגאולה זה לא רק צו השעה, זה לא רק שהרבי נתן לנו את מה שאנחנו צריכים לחיות, אלא זה גם צו השעה. אנחנו מתקרבים עכשיו לג' תמוז של השנה העשרים מאז היום הקשה של ג' תמוז. שהרי שנות דור בדרך כלל זה תקופה של עשרים שנה. ואם לא עכשיו אימתי נצעק עד משיח? ובמילא זה הזמן להתחזק עוד יותר ועוד יותר בעניין של לימוד, בלימוד בעניינים של משיח וגאולה. כפי שהרבי אמר כמה פעמים, התבטא כמה פעמים, שהלימוד לא רק עצם העניין של לימוד התורה, אלא זה מקרב ומזרז, בזה גופא מתבטא עד משיח. ברגע שיהודי לומד אז זה מעורר בו את החשק ואת הרצון ואת הבקשה מהקדוש ברוך הוא לראות את זה כבר בפועל ממש. ולנו, אנחנו אין לנו שום ספק שהרי מה שהרבי הבטיח לנו יתקיים תכף ומיד ממש. אבל זה גם כמו שהרבי התבטא בכ"ח ניסן, שעסקו ככל אשר ביכולתכם, וככל אשר ביכולתכם, התביעה מאיתנו זה בכל... גם ללמוד וגם להתעסק בעניינים של משיח וגאולה. במיוחד עכשיו בתקופה האחרונה שברוך השם העניינים של משיח וגאולה. אומרים ביידיש, שטריי זך חיים, לא רואים כל כך הרבה את הווילדע זאכן ברחובות, אבל לגופו של עניין. ולכן זה הזמן וזה העת של כל אחד ואחד מאיתנו, החובה על כל אחד ואחד מאיתנו להתעסק עוד יותר ועוד יותר בעניינים של משיח וגאולה. ביקשו אותי לדבר על כמה נושאים בסידור שקשורים לעניינים של משיח וגאולה. אני אולי לפני זה, לפני, אני רוצה רק לומר וורט אחד שלא קשור כל כך

25:07 דובר 3 למשיח וגאולה, אבל זה קשור הרבה לשלוחים. ויצא לי כמה פעמים לדבר על זה, וזה דבר שהעולם, הרי השלוחים עוסקים הרבה במבצע, במבצע מזוזה. וידוע שאצל חב"ד, וזה יוצא לי כל כך הרבה לשמוע מהשלוחים שאלות בנושא של מבצע מזוזה, שבפרט במיוחד שעוסקים לא בתוך חב"ד אלא בחוץ, שיש מנהג מאוד תמוה אצל חב"ד במיוחד, שהמזוזה תמיד שמים לפי היכר ציר, שהמזוזה היא תמיד לכיוון שהדלת נפתחת. לא היכר ציר. ושוב פעם אני רוצה להעיר את זה בתור מאמר המוסגר, על מה שאני רוצה לדבר אחר כך, שהפירוש היכר ציר זה לא הכוונה כפי שהרבה טועים איפה שהזוויות של הדלת נמצאות, אם בצד ימין או בצד שמאל. לא, היכר ציר הפירוש הוא לאן שהדלת נפתחת. הדלת נפתחת לתוך החדר, אז הכניסה לתוך החדר. הדלת נפתחת מחוץ לחדר, אז הכניסה היא מחוץ לחדר. כך שמים את המזוזה בצד ימין של הכניסה מחוץ לחדר, וכל העולם תמה על זה. איך זה ייתכן? מה השכל שבדבר? הרי המזוזה היא כניסה לבית. אז אם הדלת נפתחת פנימה אז הכניסה היא פנימה, בסדר, אבל אם הדלת נפתחת החוצה אז זה כניסה החוצה. כניסה זה לתוך הבית, לא, לא, לא לחוץ. מה הפשר של המנהג הזה? אמנם יש כמה וכמה שכתבו בנושא הזה והאריכו שיש מחלוקת בין הרמב"ם לרא"ש, האם פתח שאין בו מזוזה... שאין בו דלת, אם הוא חייב במזוזה או לא חייב במזוזה. ודעת הרמב"ם שהוא פטור ממזוזה ולכן הדלת היא הקובעת. אז זה גם כן שאלה מאוד תמוהה. העולם נוהג כך. פתאום כל כך הרבה, יש מאות מחלוקות בין הרמב"ם לרא"ש בקביעת מזוזה, ופתאום צמח צדק, ליובאוויטש, נגד כל העולם, ולשים את המזוזה דווקא בצורה

27:08 דובר 3 הפוכה. יהודי מבחוץ שבא לבית חב"די ומחפש את המזוזה, אין מזוזה בדלת. מה זה אין מזוזה? צריכים להראות לו שהמזוזה היא בצד, בצד שמאל, אם הדלת נפתחת החוצה. חשבתי הסבר בזה. אולי זו תשובה שעד כדי כך שמתחילים להתבונן בנושא, זה דבר תמוה. איך העולם נוהג אחרת? וכבר דיברתי, יצא לי לדבר עם כמה וכמה אנשים מחוץ לחב"ד והם אומרים, מושכים את הכתפיים ואומרים: אתה, לכאורה אתה צודק, אז... אבל למה, אני יודע? יש מחלוקת בין רש"י ורבנו תם איך המזוזה צריכה להיות, איך צריכים לקבוע אותה? הגמרא אומרת שהיא צריכה להיות כנגר, כמו בריח. מה פירוש בריח? יש שני מיני בריחים. יש בריח שנועל את הדלת באדמה ויש בריח שנועל את הדלת לכיוון המשקוף. אז יש בזה מחלוקת גדולה בין הראשונים. איך צריכה להיראות המזוזה? איך צריכים לקבוע את המזוזה? האם כמו נגר, כמו בריח שסוגר למטה, אז המזוזה צריכה להיות בעמידה, או שהמזוזה צריכה להיות בשכיבה כמו נגר, כמו בריח שסוגר את הדלת, כמו אצלנו היום המנעולים, איפה המנעולים באמצע הדלת הם סוגרים למשקוף, הם לא סוגרים באדמה, אבל אז פעם, גם היום יש כל מיני שערים שנסגרים למעלה במשקוף העליון וגם ברצפה. איך צריכה להיראות המזוזה? זו מחלוקת גדולה. המחלוקת היא לא רק במזוזה. המחלוקת היא גם בתפילין. איך צריכים להעמיד, להשכיב, להעמיד את הפרשיות בתפילין? האם הפרשיות צריכות להיות בעמידה או שהן צריכות להיות בשכיבה?

00:00 דובר 1 הרמ"א אומר שהמזוזה צריכה להיות באלכסון. ברגע שלמזוזה יש אלכסון, זאת אומרת כך: אם המזוזה בעמידה אז הראש והרגליים, זאת אומרת ה"שמע" וה"על הארץ", הם באותה מידה, ישר. אבל אם המזוזה היא באלכסון אז הראש של המזוזה הוא קדימה והרגליים הן אחורה. יש לה כיוון. אתה רוצה לדעת איך המזוזה נראית? הראש לכיוון הראש. איך מודדים אדם? איפה שהראש נמצא. אז יש למזוזה ראש ויש לה רגליים. ואומנם הדעה הזו שאומרת שהמזוזה היא כמו בריח בשכיבה, הוא אומר הראש, ה"שמע" צריך להיות לכיוון החדר כי זה הראש של המזוזה והוא צריך להיות לכיוון החדר. בסדר. אז טוב מאוד. אז כשאנחנו עושים את זה באלכסון, אז אנחנו יודעים שהראש של המזוזה צריך להיות לכיוון החדר, ובזה כך תמיד נוהגים ככה שהראש צריך להיות לכיוון החדר והרגליים, ה"על הארץ", לכיוון החוצה. במזוזה יש שם שקוראים לו שם שד"י והוא נמצא תמיד בשליש העליון מול המילים "שמע". בשד"י שהוא בשליש העליון, וכך כותב הרמב"ם, שזה-- והרבי דן בזה בליקוטי שיחות. יש כאלו, הרבי מביא מרבי לוי יצחק, האבא של הרבי, בלקוטי לוי יצחק. יכול להיות שכל השמירה של המזוזה זה לא כמו שה"שמע ישראל" שומר, כך גם השד"י, זה השמירה של המזוזה. והרבי מביא עכשיו מכמה דעות בזוהר בנושא הזה. באו ואמרו מנהג. הרמב"ם קורא לזה מנהג הקדמונים, לשים בתחילת המזוזה שם של שד"י. מה פתאום בחרו את השם הזה של שד"י? מביא הרבי שני פירושים. פירוש אחד של האר"י ז"ל ופירוש אחד של הרמ"א. הרמ"א אומר שהפירוש הוא שד"י, שומר דירת ישראל. הרמ"א מביא בשם הכל בו שאותיות של שד"י זה שומר דירת ישראל. האר"י ז"ל מפרש בסידור האר"י ז"ל

02:26 דובר 1 שהפירוש של שד"י זה שומר דלתות ישראל, לא שומר דירת ישראל, אלא שומר את הדלתות. זאת אומרת ככה, לפי הרמ"א הפירוש של השד"י זה שומר את הדירה. לפי האר"י ז"ל הוא שומר את הדלת. בוא עכשיו להתבונן בדברים. אנחנו נוהגים כמו הרמ"א, אנחנו נוהגים כמו האר"י ז"ל. איך אפשר לעשות את שני הדברים יחד? אם המזוזה היא באלכסון, בוא, אם המזוזה היא באלכסון, כן, ופה יש שם של שד"י והדלת היא פה, אז אתה אומר שומר דלתות ישראל, היא שומרת את הדלת. אבל אם הדלת היא פה והמזוזה היא כך, ואתה אומר שד"י, ש-איך הוא שומר את הדלת? הרי הרגליים שלו לכיוון הדלת, לא הראש לכיוון הדלת. אז תרתי דסתרי, איך זה יכול להיות שני הדברים יחד? אז בזה באו ואמרו שלפי זה אם אתה יהודי חסיד שרוצה לנהוג כמו הרמ"א ואתה רוצה לנהוג כמו האר"י ז"ל, ושני הדברים נכונים, אז איך תעשה? אז תמיד תמיד השד"י צריך להיות לכיוון הדלת. זה הפירוש. שומר דלתות ישראל, הוא שומר את הדלת. איך האר"י ז"ל פירש את המילה הזו של מזוזה ששומר את הדלת ולא שומר את החדר? אני לא יודע, אבל, אבל א-אנחנו בטוחים על כוחו של אותו זקן שידע איך לפרש שם של שם של הקדוש ברוך הוא. אז את זה באה חב"ד ואמרה שאנחנו לא נוהגים לגמרי כבר כמו האר"י ז"ל. אנחנו נוהגים כשני הדברים. זה תמיד מנהגי חב"ד, אנחנו תמיד מתבוננים בזה. יש הרבה הרבה מה להאריך בזה שלא חיפשו לפסוק כדעה הזו. תמיד לתווך איך לצאת לידי כל הדעות. באו, בא, בא מנהג חב"ד ואמר ככה אנחנו נוהגים כשתי הדעות. מה זאת אומרת נוהגים עם שתי הדעות?

04:21 דובר 1 בדלת הראשית אנחנו נוהגים כמו הרמ"א, שומר דירת ישראל, כי המזוזה הראשונה היא שומרת את כל הדירה. אז בזה היא שומרת את כל הדירה. אז אפילו שהדלת היא נפתחת החוצה אבל השד"י לכיוון הבית, הראש הוא לכיוון הבית. אבל בשאר החדרים שהדלת ששם הפירוש הוא שומר, שד"י, שומר דלתות ישראל, אז תמיד מוכרח להיות שהמזוזה תהיה לכיוון הדלת. אז בזה זה לא נוגע פה למחלוקת של הרמ"א, הרא"ש והרמ"א. פה זה נוגע פשוט למנהג חב"ד אם נוהגים כמו הרמ"א ונוהגים על פי הקבלה. איך זה יתאחה, שני הדברים יחד? בכדי לתווך בין שני הדברים אנחנו יכולים תמיד לומר שעכשיו המזוזה היא לכיוון הדלת. אז זה, אני באתי להעיר בזה כי פשוט בתקופה האחרונה עוד כמה וכמה שאלו אותי וראיתי שיש חוסר בהירות בכלל בפירוש הקרציר, וכיוון שאני נמצא פה השלוחים רציתי רק להעיר בזה. אבל זה לא זה ה... סטיתי מהנושא שנתנו לי, אבל חשבתי שזו הזדמנות לדבר על הנושא הזה. אם יש למישהו שאלות אני מוכן לשמוע, אבל זה מה ש-- מישהו, יש משהו לא מובן? הא? עכשיו ממשיך הלאה. אנחנו אומרים-- רציתי לדבר על שני עניינים בנושא של משיח גאולה, איך זה מתבטא בסידור ואיך זה מתבטא על פי השיחות של הרבי. גם בעניין של גאולה, של קיבוץ גלויות. גם העניין של מלך המשיח, של מלכות בית דוד וגם בקשר לעניין של ירושלים. וכשלומדים טוב את השיחות של הרבי, אחר כך מתחילים קצת קצת ללמוד, ללמוד את התפילה, רואים שהכל כתוב בסידור. הכל כתוב. כל מילה הרי בסידור, הרי תיקנו את זה אנשי כנסת הגדולה וכל מילה ומילה יש בעצם הרבה פירושים וסביבות כל הדעות מכל הצדדים. אנחנו

06:22 דובר 1 אומרים ב-ב-ברכה של ההפטרה. נדבר קצת על עניין של משיח, של מלכות בית דוד. אנחנו אומרים: שמחנו ה' אלוקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך, במהרה יבוא ויגל לבנו. בסדר? זה קטע אחד. הקטע השני: על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו. על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו. כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. ברוך אתה ה' מגן דוד. יש פה, כשמתחילים להתבונן בתוכן הברכה, ואני אומר לכם, אני חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי מישהו שיעמיד לי את הדברים ויסביר את הדברים. אמרתי, יש פה לכאורה שני דברים. יש פה כמה בקשות, אבל בואו נתרכז בבקשה הזו. על כסאו לא ישב זר. אדם זר לא ישב על כסא דוד ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו. לכאורה, מה פירוש לא ינחלו עוד אחרים את כבודו? עוד אחרים לא ינחלו, עוד אחרים שלא ינחלו עוד את כבודו. זאת אומרת, כאילו עד עכשיו אחרים נחלו את כבודו. עכשיו אנחנו מבקשים ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו, שיותר לא יקרה דבר כזה. אז זאת אומרת שעד עכשיו, שעד עכשיו היה, ייתכן היה יכול להיות שאחרים ישבו על כסא דוד. אז מה הפירוש לפני זה? על כסאו לא ישב זר. היינו צריכים להגיד שלא ישב עוד זר על כסאו. זה אנחנו לא אומרים. אנחנו אומרים על כסאו לא ישב זר. זאת אומרת, במילים אחרות, זה דבר מובטח. על כסא של דוד המלך זר לא יכול לשבת. על כבודו של דוד יכול להיות שבאמת הייתה תקופה שמישהו ישב, אבל יותר שזה

08:22 דובר 1 לא יקרה. זאת אומרת שיש לנו פה שתי בקשות. בקשה אחת על כסא דוד, שאף אחד לא... ש-- על כסאו לא ישב זר. כיוון שעל כסאו לא ישב זר, אז אנחנו מבקשים גאולת דוד ואנחנו צריכים לראות את כסא דוד. אז במילא אז-אז-אז דוד צריך להתגלות. אבל כבודו של דוד, ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו. עד עכשיו היה כך, אבל מעכשיו שלא יש-- ש-ש-ש-שלא יהיה יותר, לא ינחלו עוד אחרים את כבודו. אז מה לכאורה? יש עוד להאריך בקושיות פה, אבל אני רוצה להתרכז בנושא של עניין. שם יש קפיטל פ"ח. קפיטל פ"י... מה שקרוי רזמבלינג איזור חי, קפיטל פ"ט בתהילים. שם מדובר הרבה על השבועות לדוד, ושם יש לנו גם דבר מאוד מעניין. בתחילת הקפיטל אנחנו רואים: כרתי ברית לבחירי, נשבעתי לדוד עבדי, עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך סלה. הקדוש ברוך הוא, דוד המלך מודיע שהקדוש ברוך הוא נשבע לדוד: עד עולם אכין זרעך. הזרע שלך, הילדים שלך, זרע זרעך, הוא יהיה עד עולם. והכסא, ובניתי לדור ודור כסאך סלה. שהכסא שלך גם יהיה כיי-- לדור ודור. אל"ף. אחר כך, עמוד שאחרי זה, עוד פעם: לעולם אשמור לו חסדי ובריתי נאמנת לו. אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון. אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב, זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. יש פה כאילו לכאורה שתי שבועות לדוד המלך. שבועה ראשונה הוא אומר לדוד: ובניתי לדור ודור כסאך סלה. אחר כך שוב פעם חוזר על עצמו: אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב, זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. מה זה כפל הדברים? מה זה כפל השבועות? הרי כבר הזכרנו קודם

10:37 דובר 1 שיש שבועה לדוד שהבנים שלך, שהזה-- שמלכות בית דוד תתקיים לעולם. כבר אמרת בהתחלה, אז מה אתה שוב פעם חוזר על עצמך? אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב. אחר כך, בקפיטל קל"ב, גילוי עוד פעם: נשבע ה' לדוד אמת, מפרי בטנך אשית לכסא לך. אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך. שוב פעם, פעם שלישית, עוד פעם חוזר על עצמו שהקדוש ברוך הוא נשבע לדוד שהכסא, המלוכה שלך, יהיה קיים לעולם. מה פירוש הדברים? מה זה פה? מה? מה? בתהילים דברים חוזרים על עצמם שלוש פעמים, שבועות לדוד. הרי ידענו כבר, כבר מיד בתחילת קפיטל פ"ט, שיש שבועה לדוד שזרעו לעולם יהיה, שבנו ובני בנו וזרע דוד יהיה תמיד קיים לעולם. אז מה הוא חוזר עוד פעם? ואחר כך פעם שלישית. אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב. בכל אופן, לכאורה, כשמתבוננים, מעיינים קצת בשיחות של הרבי, אני לא זוכר כרגע באיזה שיחה, אבל תוך כדי לימוד של השיחות במשך כל השנים אני חושב שיש פה דבר מאוד מאוד עמוק, וזה נוגע לענייננו היום. הקדוש ברוך הוא נשבע לדוד המלך שהכסא שלך יהיה קיים לעולם. איך הוא יהיה קיים לעולם? איך יהיה קיים לעולם? תמיד יהיה זרעך, זרע דוד יהיה תמיד קיים והם ישבו על הכסא. וירושה יכול להיות בשני אופנים. איך הוא יורש? בדרך כלל אנחנו רגילים לירושה שהיא עוברת מדור לדור. זאת אומרת, אבא היה לו נכסים, לא עלינו הוא נפטר, הוא העביר את הנכסים שלו לילדים שלו. הנכסים היו פעם של האבא ועכשיו הם עוברים לילדים. הם היו נקראים קודם על שם יעקב והם עברו לראובן, והם עברו לראובן. זה אופן

12:50 דובר 1 אחד. יש לפעמים ירושה שהפירוש הוא יותר עמוק. לא שהירושה של יעקב עוברת לראובן. ראובן מתיישב על כיסא של יעקב, הוא ממשיך את יעקב. כל אחד מבין שזה שני דברים שרחוקים כרחוק מזרח ממערב. האם במקום יעקב נהיה ראובן או ראובן נהיה במקום יעקב? וזה שני פירושים בירושה. אם אנחנו, אם אנחנו קצת קצת ניזכר בנושא הזה של ה' טבת, שהרבי אז דיבר עם העורכי דין בקשר למשפט, איך לנהל את המשפט נגד הספרים. אז הוא טען שהספרים זה לא עניין של ירושה. הוא טען שהרבי הריי"צ חי. מה הפירוש הרבי הריי"צ חי? במילים אחרות, אז היה מובן ככה. בכל אופן, בתקופה ההיא כך הבנתי את הדברים. שמי ש... שזה לא הפירוש שמהרבי הריי"צ זה עבר הלאה לדור של אחר כך. מי שממלא את מקום הרבי הריי"צ, הוא מתיישב על הכיסא של הרבי הריי"צ. זה ירושה אחרת בכלל. אני חושב שהמקור, לעניות דעתי, המקור לשני האופנים האלו זה פה בברכה הזו. בתהילים. תכף נגיע לברכה. דבר ראשון הקדוש ברוך הוא נשבע לדוד: תדע לך ששלמה ורחבעם וחזקיהו המלך ומנשה וכולם יהיו צאצאים שלך, והם יירשו את המלכות לדור ודור. "ובניתי לדור ודור כסאך סלה". מה זה לדור ודור? הירושה שלך תעבור מדור לדור. היא תעבור מדוד לשלמה ומשלמה לרחבעם ואחר כך הלאה מאסא ולכל המלכים אחד אחרי השני תעבור מדור לדור. זאת אומרת שהירושה של דוד תעבור לשלמה ומשלמה אחר כך לרחבעם. זה דבר אחד. זה הירושה הפשוטה שאנחנו קוראים תמיד במשפטי, משפטי הירושה שהקדוש ברוך הוא נתן את משפט הירושה בפרשת פנחס, שהאבא מוריש לבן. זה דבר אחד. אבל יש ירושה שנייה. זה

15:17 דובר 1 לא רק שאני, אתה מעביר שהירושה של דוד עוברת לשלמה, אלא שלמה מתיישב על כיסא דוד. אז ממילא מה יוצא אם שלמה מתיישב על כיסא דוד? כיסא דוד קיים לעולם. לא רק הירושה של דוד קיימת לעולם. כיסא דוד קיים לעולם, וכל מי, כל מי שהוא מזרע דוד והוא צאצא של דוד המלך והוא ראוי למלוכה, הוא בן אחר בן מדוד המלך. הוא מזרע שלמה, כמו שהרמב"ם כותב, והוא מתיישב למלך על ישראל. אז לא רק שהוא יורש את דוד המלך, הוא מתיישב על כיסא דוד. הוא מתיישב על כיסא דוד. אז זאת אומרת, במילים אחרות, מה אנחנו רואים פה? יש פה דבר מאוד... אני לא רוצה לדעת. אני לא רוצה, לא רוצה. במילים אחרות, מה יש פה? שני דברים. יש פה שתי ירושות. יש ירושה שעוברת... הרמב"ם, כשרואים את זה, לכאורה אפשר ללמוד את זה בדברי הרמב"ם. למשל, היה צאצא של דוד שהוא לא היה ראוי למלוכה, מנשה. היה רשע, אחד מהרשעים הגדולים. אחר כך הוא חזר בתשובה. היה רשע. והוא היה הבן של חזקיהו המלך. והוא התיישב והוא נהיה מלך לישראל. איזה כוח היה לו? איזה כוח היה לו? לכאורה, הרי, הרי, הרי אחר כך אני אקרא עוד מעט את הקפיטל בתהילים. אם זרעו לא ילכו בדרך התורה אז הם לא יורשים. הם לא, הם לא ראויים, הם לא ראויים לירושה. נכון, ודאי. הם לא ראויים לירושה. זאת אומרת, חזקיהו המלך שהיה מלך, מלך כשר בישראל ואחד מצדיקי, מצדיקי עולם, והוא הסתלק מהעולם והוא העביר את המלוכה שלו למנשה, כן? מנשה לא ראוי לירושה. הוא לא ראוי לירושה. הוא לא ראוי להיות מלך

18:15 דובר 1 כי הוא לא, הוא לא הולך בדרך ה'. אה, אז איך הוא ירש את המלך... איך הוא ירש את המלוכה? נכון, הוא לא יורש. איזה, איזה מלוכה הוא לא יורש? הירושה שעוברת מדור לדור הוא לא יכול לרשת. כי אתה, כי אתה רוצה לקחת את, את, אה, שהמלוכה של דוד תעבור ל... של חזקיהו המלך תעבור למנשה? זה אי אפשר. הוא לא יורש, הוא לא ראוי לירושה. אבל יש עוד דבר. הוא מתיישב על כיסא דוד. כיסא דוד קיים לעולם והוא יתיישב על כיסא דוד אם הוא מזרע דוד. אפילו שהוא לא, הוא לא ראוי לירושה, אפילו שהוא לא צדיק, הוא היפך מהצדיק, הוא עובד עבודה זרה, אבל אם הוא מתיישב על כיסא דוד יש לו את הכוח של כיסא דוד. זה חידוש... זה חידוש עצום שהקדוש ברוך הוא נתן את הכוח הזה רק לדוד המלך, שכיסאו יהיה נכון לעולם ועד. חוץ מזה שיש ירושה שעוברת מדור לדור, יש גם העניין שהוא מתיישב על כיסא דוד. ואת זה אנחנו נראה. תחילה בתהילים בפרק הראשון הוא מדבר על הירושה לדור ודור. ירושה שעוברת מדור לדור, הקדוש ברוך הוא נשבע לו שזרעו יקום לעולם ובמילא הירושה הזו תעבור מדור לדור. יהיו תמיד יורשים. אחר כך הקדוש ברוך הוא נשבע לו עוד שבועה. "ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים". הכיסא של דוד יהיה כימי שמים. פה לא מוזכר דור דור, אלא הכיסא של דוד יהיה כימי שמים. ואחרי זה הוא מוסיף: "אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון. אם חוקותי יחללו". ומה הוא ממשיך? הם לא ילכו בדרך התורה ולא ילכו בדרך המצוות. אבל "אחת נשבעתי בקדשי, אם לדוד אכזב".

20:10 דובר 1 "זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי". הכיסא שלו כשמש נגדי, במילא מה אכפת לי אפילו שהזרע שלו הם לא, לא, לא הולכים בדרך התורה, אבל הם יושבים על כיסא דוד.

20:26 דובר 2 מה הברכה בזה?

20:27 דובר 1 מה?

20:30 דובר 2 מה הברכה בזה?

20:31 דובר 1 מה, מה?

20:31 דובר 2 מה הברכה בזה?

20:31 דובר 1 מה הברכה במה?

20:32 דובר 2 זה שגם אנשים שלא יכולים ללכת בדרך התורה הם יכולים

20:36 דובר 1 לא, לא סתם אנשים, אם הם מזרע דוד.

20:39 דובר 2 אם הם מזרע דוד. למה זה נקרא ברכה?

20:41 דובר 1 מה, זה שהכיסא שלו קיים? מה זה יכול להיות ברכה יותר גדולה?

20:45 דובר 2 אפילו שזה לא...

20:46 דובר 1 נו, מה זאת אומרת שהקשר הוא רק לזה? להפך, זה-- פה מונחת הברכה הכי גדולה שרק יכול להיות. אם לבן אדם יש ילדים וצאצאים והם יורשים, אז כולם יורשים, וזה יכול להיות גם אצל מלכי ישראל. אילו, אילו ליהורם היו צאצאים שראויים ל... זאת אומרת, היו יורשים, היו יכולים לרשת אותו. אבל דבר-- חידוש כזה שהכיסא דוד יהיה קיים לעולם, ואפילו יישב על זה, אפילו לא אכפת לי. הכיסא מקדש אותו, כי הוא יושב על כיסא דוד. "וכסאו כימי שמים וכסאו כשמש נגדי". מה אנחנו נבין? מה הוא ממשיך? רגע, אולי נ-נ-נפסיק רגע ונמשיך הלאה. פה יש עוד שבועה שלישית. שבועה שלישית. כי בפרק קל"ב מדובר שם על בית המקדש, כן? שהקדוש ברוך הוא בחר במקום המקדש, שזה יהיה המקום, המשכן שלו לעולם ועד. מלכות בית דוד, לא רק שהיא מלכות בית דוד, שזה מלך על ישראל ולא יהיה מלך אחר, ולא יכול להיות מלך אחר. מלכות בית דוד היא חלק מקדושת המקדש. זה כמו שה-- כמו שבבית המקדש היו כמה דברים. היה מקום המקדש, היה ה-- היה המזבח, היו לשכות. כל הם חלקים בקדושת המקדש. ככה כיסא של דוד הם-- לא רק שיש מלך בישראל, ולא רק שיש מלך בירושלים, ולא רק שיש כיסא דוד, יש עוד שבועה שלישית. אז הקדוש ברוך הוא נשבע לו. תדע לך, כמו שבית המקדש יהיה, ככה גם אתה תהיה. ולא רק ש-- כאילו הוא הבטיח לו שזה, שניהם, שניהם יהיו, אה, ד-דברים נצחיים. הם שניהם אחוזים ביחד. לא יכול להיות בית המקדש בלי, בלי כיסא דוד, ולא יכול להיות כיסא דוד בלי בית המקדש. וזו השבועה השלישית בפרק קל"ב, שהקדוש ברוך הוא

23:04 דובר 1 נשבע לו. "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה, אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם, גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך". אז זה מה שאומר, ישבו-- רק מה? פה, פה יש פה דבר יותר עמוק. מה הוא אמר לו? תדע לך, לא סתם יורש. כיוון שכמו שאמרנו החלק הראשון ב-ב-בירושה, שזה יעבור מדור לדור, אז ממילא עכשיו בירושלים אז, אז הוא יהיה גם-- אז הוא חלק מבית המקדש. לא. לכסא לך. אחרי השבועה השנייה שנשבעתי שהכיסא שלך לעולם יהיה, תדע לך שהכיסא הזה הוא חלק מקדושת המקדש. לא, לא המלכות של דוד היא חלק מקדושת המקדש, הכיסא של דוד. הדבר הנצחי של דוד, שהכיסא של דוד קיים לעולם. אז כמו שאנחנו אומרים שמקום המקדש, ככה הכיסא של דוד קיים לעולם והוא חלק מקדושת המקדש. אז זה מה שהוא מדגיש: לכסא לך. הכיסא שלך הוא שייך לירושלים וירושלים שייכת אליו. רק מה? אז מה יכול להיות פה עוד יותר? תארו לעצמכם, ואפשר לדייק את זה בדברי הרמב"ם. אין לי פה את הרמב"ם. תארו לעצמכם יהודי כמו מנשה, מלך כמו מנשה. מלך כמו מנשה. שהוא זה, זה חידוש עצום. זאת אומרת, בהשקפה של הקדוש ברוך הוא על מלכות בית דוד, בהשקפה של הקדוש ברוך הוא, שהוא כל כך היה דוד המלך קרוב איתו, מלך כמו מנשה, כשהוא היה מלך בירושלים והוא התיישב על כיסא דוד, על כיסא חזקיהו המלך, אז הוא חלק מקדושת המקדש. הוא, מנשה הזה, שהוא לכאורה הרשע הגדול ביותר, הוא חלק מקדושת המקדש. אבל תארו לעצמכם שיהיה מלך מבית דוד, אבל לא ימלוך בירושלים, ימלוך בחברון. ויש לו בן הצדיק הכי גדול. והוא ממשיך את המלוכה שלו.

25:01 דובר 1 הוא יורש של דוד. אני לא יודע אם יש לו את כיסא דוד, אבל הוא לא חלק מהמקדש. למה? כי כיסא דוד, אף על פי שהוא צדיק, הצדיק הגדול ביותר, אבל הוא לא חלק מהמקדש. למה? כי כיסא דוד נמצא רק בבית המקדש, וברגע שהוא בא והתיישב על כיסא דוד, אז יש לו חלק במקדש.

25:25 דובר 3 מה הרב מתכוון שבית המקדש הוא נצחי? על זה-

25:28 דובר 1 מה?

25:29 דובר 3 מה הרב מתכוון?

25:30 דובר 1 רגע, אני תכף אגיע. למה אני מתכוון שמלכות בית דוד נצחית? אז זה מה שכתוב פה ב-ב-בפרק פ"ט. בהמשך הוא אומר ככה. תשת-- תסתכל טוב מה שכתוב. "זרעו לעולם יהיה", הזרע שלו לעולם יהיה, זרע בית דוד לא ייפסק. "וכסאו כשמש נגדי, כירח יכון עולם". הוא אומר שיהיה כשמש וכירח. מה הפירוש? כשמש וכירח. יש פה שני דברים. השמש קיימת לעולם, היא לעולם זורחת בבוקר ושוקעת בערב. אין בה שום שינויים, רק בגודל היום, בחלונות שלה, מאיפה היא זורחת, לאן היא, לאן היא נכנסת. הירח יש בו שינויים. הוא עולה ויורד, מתכסה ושוב פעם מתגלה. הקדוש ברוך הוא אמר לדוד, "המלוכה שלך תהיה בצורה כזאת. תהיה תקופה כמו הירח שהיא תתכסה". הירח-- אבל כשהירח מתכסה הוא לא נמצא? הוא נמצא. הגוף של הירח נמצא. רק-- השמש לא מאירה עליו, אבל הוא נמצא. הוא, יש בו גם את הכוח של שמש וגם את הכוח של ירח. אותו דבר גם עם בית המקדש כנראה. אנחנו לא רואים את זה, אבל הרמב"ם אומר שהקדושה של בית המקדש לא זזה ממקומה, ויש את אותה קדושה שהייתה אז, ורק צריך לפתוח את העיניים. יש כאלה יהודים שרואים את זה. אני עדיין לא זכיתי לראות את זה, אבל, אה, אבל מי שרואה רואה. אבל בזה אנחנו נבין קצת את ה-התוכן של הברכה. זה מה שהוא אומר. "לכסא לך ישבו". על הכיסא של דוד, מה שאמרנו קודם, השבועה השנייה לדוד, זה אף אחד לא יכול-- זה לא יכול להתיישב על דבר כזה. זה רק לזרע דוד. זרע דוד, יהיה מי שיהיה, אבל שהוא יהיה מזרע דוד, אז הוא יושב על כיסא דוד. לא יכול

27:39 דובר 1 לא יכרת לך איש יושב על כיסא ישראל. אף פעם שלא היה דבר כזה. מאז שהקדוש ברוך הוא בחר בדוד המלך, הוא הבטיח לו שהכיסא שלו יהיה קיים לעולם. אבל כבודו של דוד, המלוכה של דוד, שזה מה שאמרנו, השבועה הראשונה, שהקדוש ברוך הוא לדור ודור עובר כיסא חוסה לו שומרת. היו תקופות באמת, ויכול מאוד להיות לשיטת הרמב"ם. רחבעם, ירבעם, שהוא נהיה מלך בישראל, ומי הקים אותו? אחיה השילוני. היה לו את, את הכבוד של דוד, זאת אומרת מלוכה של דוד היה, היה לו את המלכות של דוד. לא היה לו את כיסא דוד, אבל את המלכות של דוד היה לו. אותו דבר המלכים שהיו בבית שני, החשמונאים וכולי וכולי, וזה מה שאני רוצה להגיע גם לעניין של מלך המשיח, שהרבי דן, הרבי דן בזה: איזה כוח ואיזה סמכות תהיה לו. אבל בכל אופן, הכיסא, ה... אה, ה... "ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו". אז "עוד אחרים", כי היו תקופות בישראל שאחרים נחלו את כבודו. אבל אנחנו מבקשים ש"ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו", שיותר לא יקרה דבר כזה, שיהיה רק דוד. למה? למה באמת? למה באמת? פה אני רוצה להגיע, אני לא יודע אם אני אספיק עוד. אני רוצה להגיע שיש פה שני דברים. צריך להתבונן טוב בתפילה. יש בברכות, בברכת המזון, יש ברכות ב... ב... בתפילה שאנחנו מזכירים מלכות בית דוד, מזכירים בית המקדש. יש לשון של הט"ז, שהוא מביא את הלשון של הרשב"א בהלכות ב-קפ"ז. הוא שם משנה כמה מילים בלשון של הרשב"א. אפשר ללמוד מזה דבר שמאוד יסודי בתפילה. אנחנו מבקשים על בית המקדש, אנחנו מבקשים על מלכות בית דוד. מה אנחנו מבקשים? מה אנחנו מבקשים?

00:01 דובר 1 הרי ישנם דברים שהיו, היו נצחיים. היה בית המקדש, היו מלכים, היה דוד, שלמה. היו מלכים גדולים מים עד ים. היה בית המקדש, היה בית המקדש ראשון, בית המקדש שני. עכשיו, כשאנחנו מבקשים עכשיו, כשאנחנו נמצאים ב-ב-בחושך הגלות, מה אנחנו מבקשים? לפעמים אנחנו בתפילה מבקשים: תחזיר לנו את מה שהיה לנו. לפעמים אנחנו מבקשים: תן לנו את מה שהבטחת. זה ודאי וברור שהגאולה שתתחדש, כך נראה גם ברמב"ם, שהגאולה שתתחדש אז זה יהיה גם בשלבים. קודם יחזור את מה שהיה, כמו שהרמב"ם כותב: וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, כן? ואחר כך תתחדש המלוכה של דוד על כל ישראל ויהיה מים עד ים, וכל מה ש-- כל מה שנאמר ב-ב-בנביאים על זה. כשאנחנו מבקשים, יש הבדל גדול בין ברכת המזון לבין בתפילה. הרבי הרש"ב אומר ששם, שם אומר אדמו"ר הזקן שהפירוש: אנחנו מבקשים שמלכות של דוד תחזור. תחזור מלכות של דוד. אבל בתפילה אנחנו לא מבקשים רק שמלכות של דוד תחזור. אנחנו מבקשים על מלכות בית דוד כפי שהבטיח לנו, שדוד יהיה מלך על כל ישראל. וכפי הסדר ברמב"ם ש-ש-ש... אה, איך שמה, איך כתוב שמה, שמלך מבית דוד שבונה בית המקדש ואחר כך מקבץ נדחי ישראל, שקודם יש מלך, אבל הוא לא מלך על כל ישראל. רק אחרי מקבץ נדחי ישראל אז הוא יהיה מלך על כל ישראל, ואחר כך יתחילו כל הגילויים הגדולים. בזה צריכים מאוד להבחין. פעם אנחנו מבקשים על מלכות בית דוד שתחזור, ופעם מבקשים על מלכות דוד שתתחדש על השלמות של-- זה נקרא לכאורה, זה הפירוש במילים של הרבי הרש"ב. שלמות מלכות בית דוד, הכוונה היא המלכות בית דוד כפי שהיא תהיה. פה אנחנו אומרים

02:13 דובר 1 על כיסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו, כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. לכאורה הפירוש, למה אנחנו אומרים ״ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו״? מה הפירוש ״אחרים את כבודו״? כי היו ימים שרחבעם היה-- ירבעם היה מלך בישראל, אבל היה גם רחבעם, הוא היה מלך יהודה. הוא לא רק היה מלך יהודה, והיה לו את כל הכוח של מלך יהודה כמו שהרמב"ם כותב. אבל הוא לא היה מלך על כל ישראל. תחזור מלוכה, אבל זה לא מספיק לנו. אנחנו רוצים את המלוכה כמו שהיא תהיה לעתיד, כמו שהובטחנו שיהיה אחרי קיבוץ גלויות, שאז יהיה מלך על כל ישראל. אפשר עוד להרחיב בזה, אבל קשה לי לעמוד על הרגליים, ונזכה לראות את זה תכף ומיד ממש.

03:03 דובר 2 תודה לרב המרא דאתרא, הרב אשכנזי. נמצא איתנו המשפיע משגיח בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. מי ש... היה מהחוזרים, מי שכתב את השיחות של הרבי בתשנ"ב, לעורר תאווה ישנה ולהזכיר נקודות מהשיחות של תשנ"א, נ"ב, מהשיחה של כ"ט ניסן והלאה, אה, לעורר את הדברים ולחיות יחד את הדברים. אחרי הרב דמיכובסקי נשמע הרצאה מ... הרב מנדי ברוד בקשר לאופן הלימוד שלנו ואיך הלימוד של ענייני משיח בעצמנו יכול לפעול על ה-- להשליך על המבט שלנו על העולם. כדאי להישאר. הרב דמיכובסקי, בבקשה.

04:09 דובר 3 ברשות המרא דאתרא שנמצא פה וכל מי שנמצא. האמת היא שיראתי בפצותי, מה אני יכול פה לדבר לפני השלוחים שמקיימים בפועל ביום יום את מה שהרבי אמר? איך צריכים להביא את משיח בעבודה היומיומית בכל עם ישראל? ידוע שיש היום חסידים שאוספים מעמד ופעם בחודש מסתובבים בין השלוחים ומחלקים. אז שאלתי אותו, שאלתי פעם אחת, ״מה אתה עושה?״ אז הוא אומר לי, ״תשמע, יש עניין של מעמד. כל חסיד צריך לתת מכספו מעמד לרבי. היום אני נותן לבנים של הרבי, אז אני מסתובב בין השלוחים, אני נותן מעמד.״ אבל בכל זאת, את הזכות הגדולה ואת החובה שעמדנו בשעת השיחה הזאת, ספסל רביעי או חמישי מהרבי, ואת הזכות הגדולה של להיות שמה בכל אותם שנים שהרבי דיבר כל כך ודרש כל כך את העניין הזה של משיח, כל הזמן ממש. אז ברגע שהרב גרוזמן ביקש ממני, אני לא, לא היה לי את הברירה כדי לבוא להגיד לא מתאים, אני לא אבוא וכולי. אז כולנו נמצאים לצערנו תחת הזמן, ועברו שנים מאז, וכמו שהרמב"ם אומר, הבל הזמן. והזמן יש לו השפעה, ובטח עניינים של רגש, עניינים של אהבה, עניינים של רגש הולכים וצריכים חיזוק. אז ממילא אני אומר, אני אזכיר לעצמי ו-ואת הדברים שחווינו ב-בשנה הזאת, או נקודות מהדברים. לאורך כל השנה ההתוועדויות של הרבי הרי היה להם סגנון אחר, נוסח אחר ממה שהיה מורגל בשנים של תחילת המ"מים ובטח השנים של קודם. אני זוכר את תחילת ההתוועדות של שבת פרשת מקץ תשנ"א. אז הרבי אמר בעצמו על עצמו, ככה עם זה הוא התחיל את דבריו. הוא אמר שכשהטבע של בן אדם, כשהוא מונח בעניין, בעניין מסוים, כל דבר שהוא

06:17 דובר 3 רואה, הוא רואה מיד את הקשר בין הדבר הזה לדבר שבו הוא מונח. וממילא זה יהיה מונח בעניין של גאולה, משיח ושלימות. אז כשמגיעה פרשת מקץ, דבר זה גלייך כמו אהה! קץ הימים. ככה הרבי התחיל את ההתוועדות. ועל דרך זה לאורך כל השנה כולה, משבת לשבת, הרבי דיבר על העניין של משיח. עד כמה שזה עכשווי ועד כמה שזה צריך להיות בתוך הרגע שלנו, ועד כמה שהרבי דיבר לפעמים בשפה של נגלה, עד כמה שהרמב"ם מחמיר עם המחכה לביאתו, לא רק, לא רק כל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו. עד כמה שהדבר הזה... ואחר כך פסח תשנ"א ואחרון של פסח. ואחר כך הגיעה השיחה הזאת, שבהתחלה הרבי דיבר באמת שיחה ארוכה. הרבי דיבר את כל הפרטים של, של הימים, החודשים, הימים בשבוע ו-ו-וכולי. ספר ספירה עשרים ואמר שהכל קשור למשיח. ואחר כך, ככה בדקות האחרונות של השיחה, אז כולנו זוכרים, ומי שלא זוכר יש לראות עוד פעם בווידאו ונזכרים איך שהרבי דיבר באופן כל כך חריף על העניין הזה. שני דברים. קודם כל, ווי קומט עס אז נאך ניט דא די גאולה. ואחרי זה הרבי אמר איך זה שבכלל עומדים צען אידן צוזאַמען ולא מופרך שהעניין הזה יכול להתעכב ולהתעכב, ולא עסוקים בזה כמו שצריך, לא מונחים בזה כמו שצריך. אני זוכר שעמדנו ליד הסטנדר ממש ככה, והסטנדר כולו רעד כשהרבי דיבר את השיחה הזאת. כמובן, לתאר את המצב ב-770, אנחנו היינו בחורים, אברכים, מזקנים שחורים, מזקנים לבנים, כולם. אף אחד לא הלך לישון. אחר כך ישבו וחשבו איבוזה אנא זה חניכה, זה מה הרבי רוצה כאן וכולי וכולי. וככה נמשך יום על גבי יום על גבי

08:06 דובר 3 ימים. וכך גם היום כשאנחנו מגיעים כל שנה לכ"ח ניסן, אז אי אפשר לסרב לשום הצעות שמציעים. כי כשאתה נזכר בשיחה הזאת אתה נזכר בעוצמה של הדברים שהרבי אמר. אז זה מוציא אותך מהשגרה. הבעיה הגדולה: מה קורה יום אחרי השיחה הזאת? כשמגיע כ"ט ניסן ושוב פעם אנחנו חוזרים לתוך השגרה. אז אני חושב שאולי צריכים לשים לב. אנחנו לא מדברים כרגע על מה צריכים לעשות בפועל, אלא פשוט אנחנו בתוך עצמנו. כשהרבי דיבר בכאב, בכאב גדול על העניין, אז הרבי אמר: טוט אלץ וואס איר קענט און מאכט אלץ וואס איר קענט. הרבי אמר כך, די עניינים צריכים זיין באופן פון אורות דתוהו אבער אין כלים דתיקון. אז תמיד כשמדברים על השיחה הזאת תמיד מזכירים אורות דתוהו וכלים דתיקון. אנחנו צריכים לשמוע טוב. הרבי לא אמר אורות דתוהו. הרבי אמר דווקא אורות דתוהו אבער אין כלים דתיקון. יכול להיות הפוך. יכול להיות דווקא כלים דתיקון אבער אין אורות דתוהו. השאלה היא מה בפשיטות, מה בהתלהבות. כשהרבי אמר, דבר ראשון, כשמדברים על האופן שהרבי דיבר, הכל היה די עניינים צריכים זיין באופן פון אורות דתוהו. זה דבר ראשון. אבער אין כלים דתיקון. צריך להכניס את זה. צריך להכניס את זה לתוך כלים דתיקון. וכאן נשאלת השאלה באמת אם באמת מדובר על עבודה, כמו שהזכירו קודם, עבודה פרטית, עבודה יומיומית, עבודה סיזיפית כמו שהזכירו קודם. אז מה ההבדל ואיפה אנחנו חשים את ההבדל הזה באותו מעשה, דיבור? איך מעשה אחד, דיבור אחד, מחשבה אחת, אם זה מעשה אחד, דיבור אחד, מחשבה אחת שזה אורות דתיקון וכלים דתיקון, או שדווקא אורות דתוהו אבער אין כלים דתיקון. אנחנו נמצאים עכשיו בספירת העומר, אז אני חושב שאפשר להבין

09:58 דובר 3 את זה אם פשוט נחזור קטע משיחה שאני באמת שמעתי את זה. לא... מתוך הטייפ, כמו שאומרים. בכלל, כשבחורים בישיבה לפעמים מדברים הרבה על קבוצה. קבוצה. אני אומר להם: מי שרוצה באמת קבוצה, שייקח וישמע את כל המ"ח ואת כל המ"ט. זה, זה בשיטתי זה היה כמובן קטרוג הכי גדול לפועל. יש לך שנה שלמה שכל מוצאי שבת פארברענגען שבת שלם ואפשר לשמוע אותו. אז בתור ל"ג בפרקי אבות, הרבי שאל-- עוד מעט נגיע לזה בפרק שלישי בפרקי אבות. אז הרבי שאל בשיחה אחת, בשיחה אחר כך הוא תירץ את... פשט במשנה בפרקי אבות. יש משנה בפרק ג': "הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה". אז הרבי שאל, לכאורה מה הקשר? יש כאן ארבעה חלקים בתוך המשנה. נכון שהרמב"ם אומר שבמשנה הזאת יש יסודות גדולים מאוד ביהדות, העניין של בחירה חופשית זה הרשות נתונה. זה שהקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, הכל צפוי. והרמב"ם באמת קושר את הדברים. כלומר, למרות שהכל צפוי הרשות נתונה, כלומר ידיעה ובחירה. אבל בכל זאת, שואל הרבי, לכאורה כל אחד-- ואחרי זה יש את העניין של הכל לפי רוב המעשה. כמו שהמדרש מביא באיגרת הקודש שהדגש הוא לא לפי כמות המעשה, כלומר את אותם אלף שקל שאתה נותן לצדקה תיתן אותם לא בנתינה אחת של אלף שקל, אלא לפי רוב המעשה, כי כל נתינה ונתינה בפני עצמה זה עניין בפני עצמו. זה, זה ייחוד עליון בפני עצמו. אבל הרבי שואל, לכאורה מה פה הקשר? למה זו משנה אחת? הכל צפוי, עניין אחד, והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה. מה הקשר בין הדברים? אז הרבי

11:49 דובר 3 ביאר אחר כך, אני חושב שזה ביאור. הרבי ביאר את המשנה כך. הרבי התחיל, היית תרח צח מול ערום. לפעמים יהודי מתחיל לחשוב, העניין הזה הוא דאורייתא. העניין הזה הוא דרבנן. העניין הזה הוא מנהג. העניין הזה הוא ישנו יגין וכו'. אבל ברגע שהוא נזכר שהכל צפוי. אני לא-- אבל האופן, צריכים לשמוע איך שהרבי דיבר את זה. "הכל צפוי. מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא נוכח מרבי חביבי בעצמו עומד ומסת-- עומד לידך ומסתכל מה אתה עושה עכשיו. בכל צעד ובכל פעולה". הרבי אומר: "ילד קטן קם בבוקר, דריי יעריק אינגל, מניח את 首 עיני, מניח את ראשיתו עיני. הוא עומד לידו ומסתכל כסית בטרבא שנגל ואסר, ביזה בטרבא שנגל ואסר וכולי וכולי". אז ממילא ברגע שהכל צפוי, זה נורמל אומנש, ככה הרבי אמר. מה נוגע דאורייתא, דרבנן, מנהג, דרצ-- עצמות ומהות בעצמו מסתכל עליך ו-ונמצא לידך ובודק מה אתה עושה. אז ממילא ברור מה האופן שאתה צריך להגיב, אה, מה האופן שאתה תתחיל לעשות חשבונות, מה דאורייתא, מה דרבנן, איפה אפשר להקל, איפה אפשר להחמיר. לא שייך בכלל. אלא מאי? הרשות נתונה. מה הפשט הרשות נתונה? אז הרבי אמר לכאורה, כשיהודי מבין שהכל צפוי אז, אז איפה המציאות שלו בכלל? איפה המציאות שלו? מה שייך איזושהי עבודה מצידו? מה שייך איזשהו עניין של בחירה חופשית? אומר הרבי, לא כתוב פה הרשות ישנה, הרשות נתונה. כלומר, למרות שהכל צפוי ובאמת אתה נמצא ביחד עם עצמות ומהות ובמילא מה יש בכלל לדבר מה אני יכול לעשות? הרשות נתונה. הקדוש ברוך הוא נותן לך את-- נותן לך את האפשרות של המגרש הזה כביכול, שבו יש לך אפשרות של בחירה

13:36 דובר 3 חופשית. עדיין שואל יהודי, כך הרבי אומר, עדיין מה זה מחווה במוחי כמה מלכי חיים זה? אם יקם זכר עירתו, כך הרבי שאל, אם יקם זכר עירתו? כי יהודי יודע שהכל צפוי והוא נמצא במקום יכול והקדוש ברוך הוא מסתכל עליו בכל רגע ורגע, בכל צעד ובכל פעולה. אז מה? א-א-אז הוא מפחד. איך, איך אפשר בכלל לזוז? באים אומרים לו: בטוב העולם נידון. כאשר מדובר על דין, כאשר מדובר על-- אתה מפחד? כאשר מדובר על דין, אז תדע לך שהקדוש ברוך הוא מתייחס לזה שיסודו מעפר וסופו לעפר והוא קרוץ מחומר וזהו כאפר אנחנו וכולי וכולי. הקדוש ברוך הוא מתחשב בכל המגבלות, שהוא עצמו ברא אותך מוגבל. ממילא אתה לא יכול כל כך כמו שהעניין של הכל צפוי דורש. כאשר מדובר לגבי נידון ובטוב העולם נידון, מסתכלים אך ורק על כמה שאפשר יותר לתת לך שיהיה באופן של בטוב. עדיין זה לא מספיק. בא יהודי לפעמים בא ואומר, "אני יודע שיותר מזה לתת לצדקה אני לא יכול. אני יודע שיותר מזה לתת ללימוד התורה אני לא יכול." למרות שהכל צפוי. באים ואומרים לו: הכל לפי רוב המעשה. לך ותחלק את זה לכמה שיש. אתה גם כן הרווחת הרבה. אל תיתן, בסדר, לא מבקשים ממך להגדיל את הסכום. זה הסכום שאתה יכול לתת ולא יותר מזה. אבל את הסכום הזה תחלק לשש פרוטות, אז זה גם כן הרבה הרבה יותר בזיכוך עולם ובירור עולם וכולי וכולי. אז מה ההבדל? אז אם ככה יבוא יהודי וישאל, "אז מה ההבדל? אז בסוף אני נותן את אותה פרוטה והכל לפי רוב המעשה, אז מה נוגע אם זה הסיפא של המשנה קשורה לרישא

15:07 דובר 3 של הכל, של הכל צפוי, או שזו משנה בפני עצמה, הכל לפי רוב המעשה?" אז זה מה שהרבי בא ומסביר לנו ב-ב-בשיחה הזאת, שזו הכל משנה אחת. זה לגמרי אחרת כאשר הכל לפי רוב המעשה בא כתוצאה מזה שהרשות נתונה וזה בא אחרי ההתבוננות של הכל צפוי. אם המנוע שמניע אותך זה הכל צפוי, רק זה שהכל צפוי גורם לך איבוד עשתונות, אתה אומר לא, הרבי משטייערן מכיר אותי והרשות נתונה ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה, הוא בסופו של דבר הוריד את הדברים ברמה כזאת ש-ש-שכל אחד ואחד מאיתנו יוכל לעמוד בזה. אבל מה מניע אותך בכל העניין הזה? זה הכל צפוי. אז ברור שכשה-כשהפירוש של זה, איך שהרבי מסביר שזו הכל משנה אחת והמשך אחד, אז ברור שהכל לפי רוב המעשה, אפילו שבסופו של דבר אתה נותן את אותן פרוטות שיהודי אחר שלא חושב על הכל צפוי נותן. אבל זה לגמרי אחרת אם זו משנה אחת או שזו לא משנה אחת. אם הכל לפי רוב המעשה בא בהמשך להתבוננות, מה שמניע אותך זה הכל צפוי, או שזה יהודי שמרגיש את עצמו ונותן צדקה כי הוא נותן צדקה? כי אנחנו באים כל שנה ליום הזה של כ"ח ניסן ומתבוננים קצת מה הרבי בעצם אמר לנו כאן ושומעים את זה עוד פעם. מבינים את התוכן של השיחה, שומעים את הטון של הדברים. אז לכאורה זה מכניס אותנו למין איבוד עשתונות כזה של הכל צפוי. הכל צפוי! זה, זה, זה-- אז מה אפשר לעשות? מה יכול להכיל את כ"ח ניסן? מה אני יכול לעשות? אז מה קורה? אז באמת משתגעים. אז עושים-- אז באמת תוהו לגמרי. למחרת הולכים לישון,

16:49 דובר 3 אוכלים ארוחת בוקר, נכנסים לעולם חדש, לומדים משנה. ואז אין קשר בין הרישא של הספר, זה בכלל לא אותו עניין. אבל אם אנחנו מראש יודעים שאת אותם-- בוודאי שהעניין של כ"ח ניסן והעניין של משיח, מה שהרבי פה חידש החל מפורים מ"ז באריכות, שהרבי דיבר שעתיים על זה, שתי שיחות, איך שכל אחד ואחד מאיתנו צריך להיכנס לתוך העניין הזה וצריך לדעת שמותר לו וכולי וכולי. אז התחושה הראשונה זה אורות דתהו. זאת, זה לא ה-- זה הפשיטות של העניין. זה אורות דתהו. אבל צריכים אורות בכלים דתיקון. צריכים מראש לדעת איך אנחנו לוקחים את העניין הזה ומכניסים אותו לתוך כלים דתיקון. לא כלים דתיקון של תיקון רגיל, זה כלים דתיקון כזה שניכר בהם שהם באים מתוך אורות דתהו. אולי עוד? סתם אני אומר, אני אומר מה שאני חושב היום. לא יודע. יש, יש את אגרת הקודש כ"ז. כולנו מכירים אותה. יש שתי רשימות של הרבי על אגרת הקודש כ"ז. ברשימה השנייה היא הרבה יותר מפורטת והיא לא מסתיימת עד הסוף, היא נשארת באמצע. ושם הרבי עוד כותב הקדמה שלמה. הרבי כותב שידוע מנהג גדולי וחכמי ישראל שהיו כותבים ומדברים בסגנון של פסוקים, מאמרי חז"ל. זה היה מאוד מקובל לפני זמנו של אדמו"ר הזקן, גם בזמנו של אדמו"ר הזקן, של גדולי החכמים. הסגנון שלהם, המכתבים שלהם, האיגרות שלהם היו תמיד לשונות של פסוקים, לשונות של חז"ל. לפעמים בגלל זה, כביכול בגלל ההגבלה הזאת, אז הרעיון שרוצה אותו צדיק להעביר היה לפעמים מוגבל, כי הוא לא היה יכול להעביר אותו בצורה מושלמת דרך פסוקים ודרך מאמרי חז"ל, כי הוא לא דיבר בסגנון של עצמו. אומר הרבי

18:37 דובר 3 לאדמו"ר הזקן יש גם כן, הוא גם כן נוהג ככה, אבל לאדמו"ר הזקן יש כאן דרך משלו. אדמו"ר הזקן, כמו בהרבה דברים, גם פה יש לו דרך משלו. מה זה דרך משלו? מסביר הרבי. למרות שאדמו"ר הזקן משתמש בפסוקים, מאמרי חז"ל, הוא משתמש בדיוק עם אותם חצאי פסוקים וחלקי מאמרי חז"ל שבדיוק מתאימים למסר שהוא רוצה להעביר, וכאשר זה לא מתאים אז הוא משנה. אז הוא מוסיף, כאילו משנה איזשהו פרט. כותב הרבי, אני אכתוב ככה בתחילת הרשימה, כותב הרבי: לעניות דעתי, אני אפרש לעניות דעתי מה שנראה לי בפירוש על השינויים, דיוקי הלשונות באגרת הקודש כ"ז. אז זה מאוד מעניין מאוד. כל אחד צריך ללמוד את זה כמובן, לראות בפנים מה שהרבי מפרש לנו, הרבה מאוד דברים מאוד מעניינים. אחד מהדברים אולי האחרונים שהרבי מסביר שם זה כשמוסבר באגרת הקודש כ"ז איך יהודי יכול לחיות ואיך יהודי צריך לחיות אחרי ג' תמוז. אז שם כתוב שמה זה ״לכל חי״. מסביר אדמו"ר הזקן מה זה ״לכל חי״: ״היא נפש כל חי הקשורה בנפשו בחבלי עבותות אהבה רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח״. אז הרבי מסביר כל פרט. מה זה? מה זאת אומרת חסיד? מה זה ״לכל חי״? שהוא חי? ״לכל חי״? מה זה ״לכל חי״? כל מי שחי? מה זאת אומרת חי? זה שאוהב אותו בחבלי אהבה רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח. אז בכלל בחסידות, כשמדברים שמה ביחס לקדוש ברוך הוא, אהבת עולם זה דרגה הרבה יותר נמוכה מאשר אהבה רבה. אהבה רבה זה מפנימיות ישראל, כמו שלמדנו עכשיו בתניא. אז אהבת עולם זה מחיצוניות ישראל. פה אדמו"ר הזקן מסביר אחרת מה זה

20:17 דובר 3 אהבת עולם? זה עוד דרגה יותר נמוכה. אהבת עולם בל תמוט לנצח. אהבה רבה ואהבת עולם בל תמוט לנצח. אהבה כזאת שהזמן לא פוגע בה, שהזמן לא מחליש אותה. וכאן מביא הרבי ושואל, אנחנו מדברים על ב-ברשימה. אין כזה פסוק ״אהבת עולם בל תמוט לנצח״. יש פסוק בתהילים ״בל תמוט עולם ועד״. בא אדמו"ר הזקן ולוקח את ה״בל תמוט״, מוריד את ״עולם ועד״ וכותב ״לנצח״. מה פה השינוי הזה? ״בל תמוט לנצח״, ולא כמו שכתוב בלשון הפסוק בתהילים ״בל תמוט עולם ועד״. אז הרבי מסביר ככה. שניהם באמת, גם ״עולם ועד״ וגם ״לנצח״, מבטאים נצחיות. אבל יש שני סוגים של נצחיות. יש סוג אחד של נצחיות שהוא נצחי כל זמן שאין שינוי בעניין של המיקום של הדבר. כל זמן שבמיקום של אותו עניין שעליו מדברים אין שינוי, אז הלשון ״עולם ועד״. אבל כאשר מדובר על דבר שיחול בו שינוי בעניין המיקום, שזהו תוכנו של איגרת זו, שזה התוכן של האיגרת כאן, באגרת הקודש כ"ז, זה דבר כזה שכבר יש בו שינוי בעניין המיקום שבו. פה לא מספיק עניין של ״עולם ועד״, ולכן משנה אדמו"ר הזקן וכותב ״בל תמוט לנצח״. ככה הרבי מפרש. אני בסך הכול שם את האצבע, כל אחד יפתח בפנים ויראה, ככה הרבי מפרש מה זה ״אהבת עולם בל תמוט לנצח״. אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו בכלל, וכמובן כשמגיע יום כזה, רוצה לרומם את עצמו ורוצה ל-ל-להרגיש שלמרות כל אותן שנים שעברו, וכל אחד ואחד מאיתנו מה שעבר בכל התקופות, בכל הזמנים הללו, אף על פי כן, העניין הזה של עיר וחיים העסק שרוז לא יהיה מצב כזה שהזמן משפיע עליו,

22:04 דובר 3 שהזמן יכול להחליש את זה. פה אנחנו צריכים לדעת שפה אנחנו צריכים לחפש בתוכנו. ואם אלטער רבי דורש את זה והרבי מפרש את זה ככה, אז ודאי שאנחנו יכולים למצוא את זה. אנחנו יכולים למצוא את אותה אהבה רבה שהיא לא רק לעולם ועד, שהיא לנצח, גם כאשר ההווה הוא הווה כמו שאנחנו נמצאים בו. ואנחנו לא, ואנחנו לא בורחים מהמצב של ההווה, כי יש לפעמים, לא כאן המקום להאריך בזה, יש לפעמים כאלה שבאים ואומרים: תשמע, מאחרי נ"ב אין בכלל מציאות של זמן. יש כאלה שבאים ואומרים: לפני הגאולה האמיתית והשלמה אין מציאות של זמן. אז אחד מכחיש את ההווה וחי בעבר לגמרי. אחד מכחיש את ההווה וחי בעתיד לגמרי, והפעולה הגשמית שלו היא בהווה. תשע"ד זה בריאה של הקדוש ברוך הוא. אנחנו מתעסקים עם תשע"ד וכולי וכולי, אז צריכים לדעת שיש כאן הווה, ואף על פי כן, למרות שיש כאן הווה שהוא שונה מההווה שאנחנו רוצים שהוא יהיה, אבל אף על פי כן, לנצח. זה העניין של הנצח. לא בא להגיד פה שום דבר, אבל ברור שהעניין של משיח, מה שהרבי דרש מאיתנו היום: איך זה שאין עשרה יהודים שאכפת להם הפנימי של העניין? איך זה? איך זה באמת? לא רק שמשיח יבוא כדי שתהיה תחיית המתים וכדי שתהיה פרנסה וכדי שהחולים יתרפאו וכולי. אלא איך זה שאין עשרה יהודים שאכפת להם העניין, העניין של משיח, העניין של גילוי אלוקות, העניין הזה של, של, של קמיצתא רצני נוח וכולי. מה שהרבי דרש: איך זה שאין עשרה יהודים שזה אכפת להם? כן. למרות שכמו שהרבי הסביר בהרבה מאוד שנים, שהרבה

23:42 דובר 3 בהרבה מאוד הזדמנויות, ניינצן הונדערט יאָר. אנחנו היום מתמודדים עם ניינציק יאָר, לא ניינצן הונדערט יאָר. זה אחוז אחד. אז אם הרבי דרש מאיתנו ודורש מאיתנו שהעניין של משיח יהיה אכפת לנו, וכמו שכתוב בדבר מלכות, שכשהוא מדבר שם גם כן בנוגע לעניין הזה שצריכים עשרה יהודים, אז הוא אומר: כל אחד צריך לדעת שתשעה כבר קיימים. ס'פעלט נאָר דער צענטער, דו ביסט דער צענטער. זה צריך להיות הגישה של כל אחד ואחד. לא שצריכים לחפש עשרה יהודים. יש לקדוש ברוך הוא כבר תשעה. אתה צריך להיות גם כן העשירי, ובזה העניין מסתיים. אז בטח ובטח שבנוגע לעניין הזה שנוכל להרגיש את השיחה הזאת למרות שהיא נאמרה בתשנ"א ואנחנו היום בתשע"ד, שהשיחה הזאת תהיה אצלנו חיה, לשמוע אותה עוד פעם. יש לנו את הכוח לזה, רק מה צריכים, כמו בכל עניינים, קצת השתדלות. צריכים ל-- צריכים לעבוד על זה, צריכים לשמוע את זה, צריכים להתרכז בזה. צריכים לפנות דקה ביום, כמה דקות ביום או בשבוע, כמו שבאמת אני ש-- אני מבין שעושים פה איזושהי פעם בחודשיים, מתיישבים במיוחד על העניינים הללו ולא נותנים לזה, ל-- חס ושלום להפוך להיות לאיזה נוסח של "ובא לציון גואל". שהקדוש ברוך הוא יעזור באמת שהרבי יחזור חזרה, ו"מלך ביופיו תחזינה עינינו", ושכולנו נוכל לעשות אך ורק נחת לרבי.

25:20 דובר 4 יישר כוח, הרב דמיחובסקי? יודקה. אוקיי, הרב מנחם מנדל ברוד, המכונה הרב מנדי ברוד, בבקשה.

25:55 דובר 5 דבר ראשון, אם אפשר לבקש, חב"ד היא בעד קירוב רחוקים, אז אם אפשר להתקרב, אה, רק יודקה כדאי שתהיו מאחורי המסכים כי אה... ושלא יהיה מסך המבדיל. אז הרב ד-- הרב דמיחובסקי דיבר על, אה, הוא הזכיר את, את מאמר המשנה שהרבי דיבר עליו, "הכל צפוי והרשות נתונה". הרב דונין והרב גרוזמן, אתם מרגישים שעבדתם, השקעתם, מכינים יום עיון והחבר'ה, החבר'ה נעלמו. שתי סיבות. א', הכל צפוי. על מה לדבר? על משיח? זה צפוי לגמרי. דבר שני, הרשות נתונה, השארתם דלת פתוחה. הייתם צריכים לסגור את הדלת, לא לתת לאף אחד לצאת ואז הם היו נשארים פה. אבל אסור לעשות את הטעות של לתת מוסר לאלה שנשארו. להם מגיע צל"ש. את המוסר צריך לתת לאלה, לאלה שלא פה. עכשיו בעצם האתגר הוא שלי. אולי אני צריך לדבר כל כך טוב ש-ש-שתוכלו להגיד להם: אה, הפסדתם! נו, נראה, נראה אם זה יצליח. אמ, אני אנסה להציג לפניכם את הרעיון הזה של מה שנקרא להרכיב משקפיים של גאולה. איך אפשר לראות את אותה מציאות שאנחנו רואים, אבל מבעד למשקפיים של גאולה, ופתאום הדברים נראים לגמרי אחרת. אם אנחנו מסתכלים על ה-- על ה-- על ההוראות של הרבי, מה ההוראות שקיבלנו החל מכ"ח ניסן? אז הייתה לנו הוראה, "עשו כל אשר ביכולתכם להביא בפועל את משיח צדקנו תכף ומיד ממש", שכל אחד מאיתנו יעשה. ואנחנו, אה, אולי המבוגרים יותר זוכרים מה שהיה, שנהיה בלבול גדול ואז בשבת הראשונה שמיד אחר כך, בשבת שמיני, הרבי אמר: כאילו אתם מחפשים מה לעשות, תלמדו פרקי אבות. אבל בשבת הבאה כבר התחיל לכוון אותנו בדיוק מה צריך לעשות. הרבי דיבר שם את השיחה בנוגע ל-- אה, עניין

28:24 דובר 5 של תפארת, ודיבר שה-העבודה שצריך לעשות זה תפארת שבמלכות, תורה שבמלכות, שזה עניין של להוסיף בלימוד בענייני גאולה ומשיח, ומה טוב שהלימוד יהיה ברבים. זאת הוראה ברורה וחד משמעית שהרבי הטיל עלינו, ובאמת כל אחד מאיתנו צריך לשאול ולעשות איזשהו חשבון בעצמו: איפה אנחנו עומדים עם ההוראה הזאת? אה, יש לנו שיעורים בחסידות, יש לנו שיעורים בפרשת שבוע, יש לנו אפילו שיעורים בגמרא, בהרבה מאוד נושאים. כמה שיעורים יש לנו בענייני גאולה ומשיח? אנחנו יודעים את התשובה. אנחנו נדבר מיד בהמשך איך בכל זאת אנחנו-- אה, השלוחים הוכיחו שאפשר לעשות שיעורים בענייני גאולה ומשיח, אבל זאת הוראה ברורה וחד משמעית שבאה בהמשך אחד וברצף אחד לשיחה של כ"ח ניסן. ואחר כך בהמשך