כינוס כ' מר-חשוון תש"ע

00:00 דובר 1 וממשיכי דרכו עד כבוד קדושת האדמו"ר נשיא דורנו. מכוח כל הברכות האלה ומכוח ברכת כוהנים אני מתכבד בזה לקבל את פני כולכם בברכת חסידים לבבית. ברוכים הבאים לכינוס הארצי היובל החמישים של אנ"ש חסידי חב"ד בארץ, ולפתוח גם בשערי ברכה מיוחדים ברכת שלום עליכם לאורחים היקרים בשובם מנסיעתם לחגוג את החודש השביעי בד' אמותיו של הרבי נשיא דורנו. מוריי ורבותיי, קהל קדוש ונכבד, ההתעוררות ונתינת כוח של יום סגולה זה, כפי שאמרנו, יום הולדת הרבי הרש"ב, מודגשת עוד יותר בשנה זו, הן מצד הקביעות של שנה זו שהיא כידוע שנת ופרצת, והן מצד הקביעות של כ' חשוון שחל השנה ביום השבת, אשר כל אחד מהם מהווה הוראה נוספת ותוספת נתינת כוח בכל הקשור לפעולת ופרצת, לפעולות של הפצת התורה, הפצת היהדות, הפצת המעיינות חוצה באופן ד"ופרצת". וכבר אמרו חז"ל על הקשר המיוחד של ופרצת לשבת שאנחנו באים עכשיו מיום השבת: כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "אז תתענג על ה' וקראת לשבת עונג והאכלתיך נחלת יעקב אביך", שזה העניין של נחלה בלי מצרים, כמו שנאמר אצל יעקב, אומר המדרש, שכתוב בו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". ומכאן הקשר המיוחד לשנת ופרצת, להתוועדות המרכזית שלנו כאן במוצאי שבת קודש, מוצאי יום כ' במרחשוון, יום הולדת הרבי הרש"ב. הוא מתאים לפרשת השבוע, פרשת וירא, "וירא אליו ה'", כפי שהתרגום אומר, וירא — ויתגלה. יהי רצון שמכוח ההתוועדות הזאת, התוועדות של שבת אחים גם יחד, נזכה כולנו לעניין ולגילוי של "וירא אליו ה'". כפי שהרבי מציין ומעיר, שנאמר "וירא אליו" בניגוד לפסוקים שנאמר בפרשה הקודמת, "וירא ה' אל אברהם", וכאן בפרשה אנחנו אומרים "וירא אליו ה'". לציין שכל

04:01 דובר 1 אחד ואחד ראוי ויכול לזכות לגילוי שכינה. ומי כמונו שלמדנו את השיחות של הרבי. כמעט ולא הייתה שיחה אחת של הרבי בכ' מרחשוון שהרבי לא יחזור דווקא על סיפור אחד מתולדות הרבי הרש"ב. אצל הרבי הרש"ב למדנו על גילויים רבים, סיפורים עד אינסוף, אבל הסיפור שהרבי חוזר עליו כמעט בכל התוועדות זה הסיפור הידוע והמפורסם, שכשהוא היה ילד בן ארבע, בן חמש, ואמא לקחה אותו אל הסבא הצמח צדק וביקשה את ברכתו. אז כשהוא נכנס אל הרבי הצמח צדק בליל שבת פרשת וירא, הוא פרץ בבכי, והצמח צדק שואל את הנכד: על מה אתה בוכה? ואז הוא אומר, "אני בוכה על כך שהקדוש ברוך הוא מתגלה לאברהם ולא מתגלה אליי. למה הוא לא מתגלה אליי?" והצמח צדק עונה לו, "אם יהודי בן תשעים ותשע שנה, או יהודי צדיק בן תשעים ותשע שנה, רואה לנכון למול את עצמו, הרי מגיע לו שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו". השיחות ארוכות ובכל שיחה הרבי מדייק בפרט אחר של הסיפור, אבל הבריח התיכון המשותף לכל השיחות, שאנחנו רואים את ההוראה ואת המסקנה, היא שהרבי אומר: מהכוח של הסיפור הזה אנחנו לומדים שיהודי קטן ככל שהוא יהיה, הן בגיל, הן בדעת, יכול להגיע אל הדרגה הגבוהה ביותר של התגלות השכינה. וכל זה צריך להכין את הכלי, והכלי הוא ברית מילה, הסרת העורלה, הסרת המניעות והעיכובים. יום כ' בחשוון, יום שבת, שבת שהוא נחלה בלי מצרים. שנת ופרצת, זו שנה שלמעלה מהגבולות. נזכה כולנו כבר ותחזינה עינינו מלך ביופיו. הרבי מוליך את כולנו לגאולה השלימה והאמיתית בקרוב ממש, אמן ואמן. ופותחין בדבר מלכות. דבר מלכות, מכתבו של הרבי לכנס, עם הוספה של משפט אחד חשוב.

07:06 דובר 1 כמה חביבות חיבב הרבי את ההתוועדות הארצית הזאת, הכינוס של אנ"ש חב"ד בארץ הקודש. כמה שיחות שהרבי ייחד בהתוועדויות בשבת, המשקה שהרבי שלח. ואם קרה פעם אחת ששכחו מאיזו סיבה שהיא להעמיד בקבוק משקה בשבת שלפני הכינוס, אז הרבי עורר על כך ששכחו להכין את הבקבוק משקה וקצת הטיף מוסר לאלה שלא הכינו את זה. והרבי נתן מהמשקה שלו שיביאו את זה להתוועדות שמתקיימת בכינוס הארצי בכ' מרחשוון. ובנוסף לכל אלה, האיגרת המיוחדת, איגרת הקודש, איגרת הברכה שהרבי היה משגר ומשגר מדי שנה להתוועדות זו. אתכבד בזה להזמין את יושב ראש צעירי אגודת חב"ד ויושב ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, הרב החסיד רבי יוסף יצחק הכהן אהרונוב, לקרוא את מכתבו, איגרת הקודש של הרבי לכינוס הארצי, ההתוועדות הארצית. הרב אהרונוב. ברוך השם. יום א' פרשת "ואברהם זקן בא בימים", מוצאי שבת קודש כ"ח מרחשוון התשמ"ז, ברוקלין, ניו יורק. לכל המשתתפים בכינוס השנתי של חסידי חב"ד אשר בארצנו הקדושה שליט"א. שלום רב וברכה מרובה. יהי רצון שיהא הכינוס כינוס אמיתי, אחדות אמיתית של כל המשתתפים בה, ועל ידם אחדות כל המושפעים שלהם, ועד לאחדות כל ישראל. והרי זה כלל גדול בתורה, ויוצא מזה כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא זיל גמור. הן להם והן להלום. אשר בשביל ישראל גוי אחד בארץ נברא, שקיבלו התורה תורה אחת ולומדים ומקיימים מצוותיה כאיש אחד ובלב אחד. שיקבלו החלטות טובות ובתוקף ובאופן שטוב עינינו במעשה בפועל שהוא העיקר. החלטות שתכליתן בכיוון האמור: אחדות ישראל אמיתית על ידי תוספת באהבה המשולשת, בעניין התורה, תורה אחת הנגלה והנסתר ומצוותיה, אחדות ושלמות התורה. הכנסת חיים ואור חסידותיים בחיי יום יום של כל

10:48 דובר 1 העם כולו בחיים, מצוותיהם, אחדות ושלמות העם, ובפרט בכל הארץ. ארץ המיוחדת אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, שהוא נתן נחלת עולם לעם עולם, כולו לגבולותיה, ואחדות ושלמות הארץ, ועד לירחיב ה' את גבולך. וגדול כוח וזכות הרבים והציבור, ובמיוחד כשהם מתכנסים באופן שנעשו קהל גדול, לשון יחיד. וכפי המבואר בהרחבה של בעל יום ההולדת בשבת קודש זה, למען מזבח ימי הכינוס והכינוס, בקונטרס שלו ״החלצו מאתכם אנשים״ המפורסם. ויהי רצון שיקוים בכל אחד ואחד מהמתכנסים שליט"א, שיהיה בפועל דוגמה חיה של ״החלצו מאתכם אנשים״. ובקרוב בימינו ממש יקוים הייעוד: ״רצית ה' ארצך, שבת שבית יעקב״, ״לשכון כבוד בארצנו״, בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו ממש. בכבוד ובברכת הצלחה ולפרושת תבש למרן הצדיק סימה. תודה רבה, יישר כוח לרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב, יושב ראש צעירי אגודת חב"ד ואגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש. והננו תפילה, כפי שהרבי כותב בסיום המכתב, בגאולה האמיתית והשלימה. מאחר ואנחנו בכינוס החמישים, חמישים הרי זה בגימטריה הגאולה, ייתן הקדוש ברוך הוא שהכינוס הזה כבר יהיה כינוס הגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש. מוריי ורבותיי, הנושא המרכזי שלנו הערב: ״ופרצת״ בשליחות. כפתיחה לנושא, לומר לחיים יחד, להתחזק בשליחות, להתחזק ב״ופרצת״ בשליחות, נשמע עכשיו ונאזין ונצפה בשיחת קודש של הרבי על נושא השליחות. בבקשה, שליחות. It's one of the things that makes Chabad Lubavitch so special. There are many thousands of שלוחים in nearly every country in the world spreading Yiddish. באהבת ישראל הגדולה שלהם ותמיד מוכנים לעשות טובה ליהודי. אבל מהו שליח? Will the street make you a shliach? די מציאות פון דעם שליח, וואו און דאס איז ניט גסטילע צו מציאות

14:42 דובר 1 המשלח. וואס איך איז דארף מאנט דיס וואדא שעל אפני זה בין געגאנגען צו דעם כינוס פון די שלוחים בארץ הקודש, און ביחד עם זה איך איז מצריכן די שלוחה וואס געפינט זיך בשער הרוצה. וואס אזוי וועט מען אכרינן בכלל פון דריי פנים. די מושגר איך פריער און ווע מושגר אכרינן. אז די שליחות געקריכט מער ניט, מיינט מער ניט דעם כח גסיה אדער נוך מערער די כח המשלח און דעם גאנצן, מיט דעם גאנצן שליח. אז ער ווערט משלח. און דערנוך דארט דער חידוש, על פי תורת החסידות ווי פארשטאנד איך בכמה מקומות, אז דארט דער כח שלי, די מציאות פון דעם שליח. וואו און דאס איז ניט גסטילע צו מציאות המשלח, ווי באלד א מזוג נכס רוח לפנים, שאמרתי ונשאר את עיני, דארף זך זיין שאנשאר את עיני, דארף זיין אנשאר. בניד דארף זיין אנשה. וואס איז ניט בלייב דער רוצה נארין און דער בעל הסידור דער רבי לרצון אז גוורנה מרטי. ודנוך אזך דורך פית ונשי רצוני דורך הצויתן. ודצויתר ודרנוך בלשון הרב המגיד: שתי חצאי צורות. דאסענית הצויתן, דאסעצויתה על. שתי חצאי צורות. ושווור צוסמן איין און נצ גזך ווי דהמאנט פריך, פהיו דבוסר רכה. ודוס עזכת נגעה צו יעדן שליח. אז ער קען זיך טראכטן, אז ער זך קיבל גן אין גאנצע צו משלח, צו נשיא דורנו, צו רבי'ן שווער. ונלי וודא פאר הוראה ווען ער וועט זך גיין און וועט דאן כפי יכולתי, ווי ער ווייס זך הייס. און דערנוך וועט שווער נשלים זיין, וואר מער גייצך אלס א שליח כמעט. זאגטן אים אז ס'דבזיין די מציאות פון שליח. תקן ועדנית ווי קב שליי. און טיש קבן משלח בלי. אין

17:24 דובר 1 דהמינין א שליחות ובפרט לא שנשלם א שליח — שליחות. א די שליח איז זיין גאנצע מציאות המשלח, איזו חזיכה די זאכה דאסע שטייך חצאי צורות. ביחד עם זה דארף ברכה זיין די גאנצע עולם. אין זיין תקע קב שליי דבזיין די גאנצע עולם ווי ס'טוט א בשר ודם מתרמח עליהם. ושעשה גידים גשמיים וגשמיס ובשיא ובשיא נעלם הזה תחת לשן תחת למען תימנו. אין די שיא הגשמיס וגם די שיא הרוחני. בקומס איז אין גאנצן קסטילני. אז אין גאנצן מציאות המשלח, אדרבה. א דאס וויל דער משלח און דאס וועט די טייניק של משלח. ודרב מרג' ברוך בשער דשליח טוט מצן גאנצן עולם על המציאות. פס. בזמן אתה דסמכתם פאר מציאות אמיתית, ודוס זה כדכומר נאך רנים רצח ג' לפני. ונחריים פון נגלה, ונוחס רצח דזלבר ענין, ומקליטים פון מנדל ביתר סחסי, דוס ועד מעץ ממו. ואדרבה, אפילו אין די קלסטן אופנים, אבל נגיטיב די מעמידים דירסיה אלין, אף על פי כן, דארף דאך ניט זיין די המציאות השליח. הכונסך אבגעבן, ונוח טראקן וואס אדם נהיה את הסב יגעבן די משלח. או דערנוך אדם נצנוח פולן וודו פונדוויתה גוון. זאגט מען דאס בלייב טאקע אבגעבן די משלח. אז גט וויל בא יין ארליכט פיל דההין דאז א קומט סוגיהם בורגון סילאן די באדרן בלשון המדינה. ונית לוסן רויד צו וואס עפעס געפיל פתק די כח. דערנוך פילן היין אז א גווארן מצווה, גדלה מצווה, אז ארליכט אזהר מונטיק אין די פיל. אבל אכס קאמר וקאמר דיזיי, ווען די וודכן הום צווים על הנוכס פילם, וואס היינן כהל די הנוכס פילם בימה שלישי. ווען די שייכך סוזון וואנעם פילט על דמעי סיוסע משיח. וודפר לי די פערטס דאגי וואס מסוג דו. איך דאס ניט

19:52 דובר 1 די פשט, א דאס א קומט א פערטס נאר דרוויה טוט דורות אלע דריי. דאס אזא מין דאגי וואס מי דאפיר הום בא יעדער פונדער פרידיג קידריי. ולעשי בזה, אזא פאל פי וואדעם טייף פון שליח און די משקה מיט די אלע שלוחים און די רהין, וואט מע זך צו לערן איטש ווי צו א טייל פון די אידן, וזגין סרטר. הבעלים של המיתוסים. לאסט אלע וויסן זיין יעדער פון אונז מיט עכטע לליסלון. זיינען שולחן פון הסידורינו פון רבנים שווה. און אז זה הך וזז חוקי תן אם מול. יש אז זה געבליבן בין איך בעדרוקט מיך ווי בשעה שמעו ורד אם מולה יהודה דערנוך לא דולק מלון.

22:23 דובר 12 Mr. Harold of Chicago. There with Goldfarb.

22:29 דובר 23 A good beginning. As a teacher, you do twice so much.

22:34 דובר 12 I appreciate.

22:35 דובר 23 God will bless you.

22:37 דובר 12 For health and happiness and wealth for my family and friends. And I'm putting on tefillin now. Thank you very much.

22:42 דובר 23 That you'll give for all your family and that for your friend.

22:46 דובר 12 Thank you so much.

22:47 דובר 23 And that you put for me. I need also a ברכה from Rebbenim.

22:51 דובר 12 Thank you so much.

22:52 דובר 23 Thank you very much. Sincerely. You have good news, you not, don't forget about my address.

22:59 דובר 12 Never.

23:20 דובר 23 This is Mr. Irwin Miller, the president of Tishman, and he's helping us with בית תפילה. God Almighty bless you. You get-- You make an additional effort, and God Almighty will give you additional benedictions.

23:36 דובר 12 Great. Thank you.

23:36 דובר 23 You have good news and to go from strength to strength in all good matters. In personal פרנסה also. ברכה, ברכה, ברכה. All these people are helping you.

23:52 דובר 12 Rebbe is asking me a question.

23:53 דובר 25 Yes.

23:54 דובר 12 Rebbe is asking if these people are helping you.

23:55 דובר 25 Oh, yes. The answer is yes.

23:58 דובר 23 That I will help the charity to do even charity, to help by charity.

24:05 דובר 25 Yeah. If I help you. Oh. Oh. Radvoner[?], you know the guy, there's nothing in the charity to on Radvoner[?].

24:14 דובר 23 The

30:10 דובר 26 תודה רבה למקהלת אנ"ש חסידי חב"ד עם ר' שמואל הרוש והמלווה ר' אלו וולנר[?], שעוד נשמע אותם בהמשך. תודה ויישר כוח. אנחנו מבקשים ומזמינים את כל הקהל להתקדם, ויש עוד הרבה מקומות כאן קדימה מול הבמה. הקהל מוזמן להתקדם, להיכנס פנימה, ויש עוד הרבה מקום כאן קדימה לתפוס מקום, להצטרף להתוועדות. תודה. מוריי ורבותיי, אחיי ורעיי, כמדי שנה, שנת החמישים, אנחנו מתאספים יחד כשאחד מהחלקים המרכזיים של הכנו-- הכינוס הוא לחיות מחדש את רגעי ההתעלות וההתעוררות המיוחדים להם אנחנו זכינו בחודש השביעי. ובעוד תחושת הגעגועים של כולנו, רצוננו לראות את מלכנו, ממלאת את כולנו, את כל ישותנו, אנחנו חשים יחד עם זה ומרגישים יום יום, שעה שעה, את הכוחות שהרבי ממשיך כל הזמן להעניק לנו, משפיע על כל אחד מאיתנו ועל הכלל כולו שפע ברכות מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והגדושה והרחבה. והדרישת שלום מהרבי, הלחיות עם הרבי, בדידי הוה עובדא: בדיוק לפני חמישים שנה, כשחזרתי מחודש החגים לארץ הקודש דרך לונדון, ואני הבנתי שכשאני אבוא לארץ צריך להתוועד, למסור דרישת שלום מהרבי ומבית חיינו. אבל איך שירדתי מהאוניה בלונדון, חיכה לי שם השליח הרב סודק עם מכתב של הרבי, ושם הרבי כותב לי, אה, איך על ה-- שבוודאי ניצלתי את הזמן באוניה שנסענו אז. אבל בעיקר שם הרבי כותב: "בוודאי יבקר בישיבה במנצ'סטר וימסור דרישת שלום מה-מההתוועדויות שהייתם פה." ודרישת שלום זה חזרה על הדברים ששמענו מהרבי. אתכבד בזה להזמין את נציג האורחים שחזרו מבית רבינו, מד' אמות של הרבי, משפיע קהילת חב"ד בעיר לוד, הרב החסיד ר' נחום קפלן, בבקשה. לחיים, לחיים. ברשות כל אלה שיושבים פה במזרח וכל הקהל הקדוש. רציתי לתת איזו הקדמה קצרה מאיזה

33:56 דובר 26 סיפור. יהודי שהיה גר כאן בכפר חב"ד. מי לא הכיר את ר' ברוך חן? אני חושב כולם. סיפור קטן, מאחר שהרבי הרי בכל הזדמנות היה מדבר על אהבת ישראל למעשה בפועל. והסיפור היה כך: בשנת תשי"ג או ד' את הסיפור שמעתי מאבי, שהשבוע זה היארצייט בחודש ד'. אבי סיפר שהייתה שנת המלחמה, מלחמת העולם השנייה. מצב קשה, רעב, אין לחם, אין מה לאכול. ממש מצב נורא ואיום. אצלנו בבית היינו שני ילדים ואוכל אין. אבי יצא לרחוב, הלך ופוגש את החבר שלו ברוך חן, שהם היו חברים מאותה כיתה. שלום עליכם. עליכם שלום. פונה ברוך חן לאבא שלי ואומר לו ככה, אומר לו: "מלך, אני רוצה להלוות לך מאתיים רובל". אומר לו אבא שלי: "אני לא צריך". "טוב", אמר לו, "מה אכפת לך? אני אלווה לך". ככה הם מדברים ביניהם. בשום אופן לא הסכים. כשברוך חן ראה שאבי לא מוכן לקבל, פתאום ברוך חן פרץ בבכי ואומר ככה: "מלך, אתה חייב לקחת! אם לא תיקח אני לא אחזיק מעמד. תציל אותי, תעזור לי, תיקח!" רבותיי, זה הסיפור. זה כמובן ברוך חן מכפר חב"ד, ורציתי לשתף אתכם עם עוד איזה סיפור, גם מהרבי. אני חושב שמותר לא רק מהשנה. בשנת תשס"ב הייתה בארצות הברית חתונה. הנכד יחיאל בן יחיאל, של, עליו השלום, נהרג בתאונת דרכים אבא שלו. עכשיו, בקיץ היה לי כאבים מאוד חזקים ברגל הימני, נורא. לא יכולתי ללכת, ולגשת לפרופסור אלפרין, כשפניתי לשלמה מדנצ'יק, תוך יומיים שלושה אפשר לסדר בחמש לפנות בוקר. אומר לי שליימקה: "אתה בא לקחת אותי בחמש בבוקר, אתה לוקח אותי גם כן". מה אני צריך לקחת? אתה לוקח אותי. בקיצור, אני לא רוצה להרחיב.

36:50 דובר 26 אני בא לפרופסור אלפרין, אומר לי: "איך אתה הולך? אתה חייב קביים. מה זה?" קביים, קביים, אין מה לעשות. נסעתי עם הקביים לרבי. מה שאני רוצה לספר, הרי שמה הבעיה עם עירוב. הייתי בקנדה ואני ניגש לרב הנדל ואני אומר לו מה אני עושה. אם אי אפשר ללכת אני צריך לשבת בבית. אומר, אומר לי הרב הנדל ככה: "תגיד לי, אתה בלי הקביים אתה יכול ללכת או לא?" אמרתי לו לא. "לא? תלך." גמרנו. פסק לי. מה שאני רוצה ל-לשתף אתכם ככה: אחרי החגים אני הולך בקראון הייטס. אני הולך ברחוב בין פרזידנט ויוניון. אני הולך בדרך, פתאום פוגש אותי איזה יהודי, אני לא יודע מאיפה הוא, אם הוא גר במקום או שהוא מ-מרוסיה, לא יודע. שלום עליכם, עליכם השלום. "תגיד לי, אתה מארץ ישראל?" מארץ ישראל. הוא רואה אותי עם קביים ונופל ומחבק אותי ומנשק אותי. אני לא יודע מה. מה? אומר: "תשמע, אם אתה יכלת לבוא לרבי עם קביים, אני חייב לתת לך משהו." אני חושב רגע מה, מה הוא כבר יכול לתת לי? הוא מוציא דולר מתשנ"ב. זה מתנה בשבילך שבאת לרבי עם קביים. טוב, אני ממש הייתי מלא התפעלות. מי זוכה לכאלה דברים? אבל זה המצב. אנחנו קצת, כמה שאפשר, רוצה לספר מהשנה. האמת היא שכל אחד יודע שבט"ו תשרי זה לא פשוט להשיג מקום איפה להיות, וזה לא פשוט. הקדוש ברוך הוא עזר. לפני שבע עשרה שנה בלוד היו בחורים שהיו אצלנו בשבתות וזה, ולפני שלושה חודשים הם עשו אצלי ביקור בבית ואני שואל אותו איפה אפשר להיות. מה זה פה? יש לי בית חדש, יש לי חדר, אין בעיות. אצלי רחוב לפערטס טן.

39:13 דובר 26 אני בהתחלה לא עשיתי חשבון ללכת. כמובן יש לי איפה להיות. אני חייב לומר שהתחלתי ללכת מלפרטס עד איסטערן פארקוויי. אני מרגיש שזה לא בשבילי. זה לא בשבילי, זה בשביל אנשים בריאים. היו כאלה שאפילו היו יותר למטה. אבל כשכואב לך וקשה לך ללכת עד כאן, אמרתי אני אחפש לי איזה בית הכנסת ואני אהיה פה. פה בסביבה כמעט מלא בתי כנסת וכולם ברוך השם מאנ"ש הזה. זו הייתה מחשבה ראשונה. מחשבה שנייה. אני אומר רגע, בשביל מה באת לכאן? אתה באת לפה להתפלל פה באיזה בית הכנסת? אז יכלת להישאר בארץ. מה באת? מה? הרי באת לפה להיות בבית רבנו שבבבל. אז מה כל השטויות האלה? אמרתי אני חייב לשבור את עצמי ואפילו שקשה ו-- לצערנו הייתי מנסה לעצור טרמפים. כן, כן, לא היה, אבל ככה המשכנו וברוך השם אחרי שבועיים שאני הלכתי ירד לי הכאב וברוך השם נהיה לי הרבה הרבה יותר טוב. דבר נוסף מה שרציתי לספר. הרי הולכים, הרי בסוכות, הרי הולכים, עושים סיבוב עם ארבעת המינים סביב הבימה. אה, בדרך כלל כשבן אדם מרגיש טוב, מה הבעיה בשבילו? הוא לוקח את ארבעת המינים ועושה סיבוב, סיבוב אחד. כמה ש-- שבע, בהושענא רבה, אין בעיה, אבל כשאין לך יציבות כל כך אז זה קצת קשה. אמרתי אני חיפשתי איזה הזדמנות ואני אומר או, עכשיו אני יכול להיכנס עם ארבעת המינים. אני נכנסתי אז לא יכולתי. בקיצור סיבבו אותי פשוט מאוד בגלל שאין לי כל ה-- אבל אמרתי הכל כדאי. זה היה בסוכות. דבר נוסף שאני רוצה לספר. הרי הגמרא אומרת שבאושפיזין לא מספרים שאתה מתארח באיזה מקום. אתה לא מספר מה ומו. אני נמצא, זה

41:33 דובר 26 היה בהושענא רבה, בהושענא רבה הייתי במונטגומרי, עוצר איזה אברך ואומר אתה זוכר שאני לפני ארבעים שנה למדתי אצלך? בסדר, אמרתי. איפה אתה תהיה? הושענא רבה צריך לאכול סעודה חגיגית. אומר איפה תאכל? בחג אומר רגע, ואיפה אתה צריך עכשיו? לקח אותי ללפרטס, אומר שמה תשמע היום הושענא רבה אתה בא אליי. בסדר, ומה עם שמחת תורה? טוב, שמחת תורה. אז רק מה שאני אומר שראיתי ככה אני בא לסוכה, הרי שם אוכלים הרי שמחת תורה, הרי אוכלים בסוכה. אני רואה על השולחן עשרים צלחות. חשבתי זהו, בזה נגמר. נגלה הראשונה נגמרה, בנגלה שנייה. ברוך השם בשפע. אנשים באים, אורחים, אין שום בעיה. זה מה שהיה שמה בקשר לשמחת תורה. אני רציתי לספר עוד משהו. היה ככה. שמחת תורה הרי כמו שרגיל אצלנו אנחנו אומרים שלוש פעמים אתה הראת ואחר כך הגיע הרגע של ההקפות. אינני יודע מי התחיל. אני לא יודע איך זה היה, אבל כל הקהל היה ביחד מכל הסוגים. אחדות גמורה היה שמה, כולם ביחד. מסתמא היה חמש אלף איש, אולי היו יותר. פתאום היה רגע. הרי מה אנחנו מחכים? הרגע גם שמענו. אנחנו רוצים לראות את הרבי. אז מה? מה אנחנו רוצים כל שנייה? את-- אחד התחיל להגיד רבי תתגלה וכל הקהל התחיל לשיר. רבי תתגלה. היו כאלה שבכו, היו כא-- זה היה פשוט רגע מאוד מרגש. זה מה שזכור לי משמחת תורה. ורציתי לסיים עוד משהו. מה ש... היה סיפור פעם עם, אה, מיכאל טייטלבוים. היה סיפור כזה. מיכאל טייטלבוים הרי היה, הרי היה עושה דינר כל שנה והיה ניגש לרבי לבקש ברכה להצליח את הדינר. אחרי ג' תמוז אז הוא בא לאוהל וכשהוא

43:59 דובר 26 בא לאוהל אז הוא ביקש וביקש. אחר כך אומר לו מישהו תשמע, יש פה וידאו שבווידאו רואים כל מיני תופעות. זה בא לרבי. ר' מיכאל, תיגש רגע לווידאו. מה לך? תעזוב אותי. אני כבר הייתי באוהל וקיבלתי ברכה. מה אני כבר אראה שמה בווידאו? אבל אחרי שדיברו איתו כמה פעמים אז מיכאל טייטלבוים השתכנע. כשמיכאל טייטלבוים נכנס והוא הולך לראות את הווידאו, מה הוא רואה? הוא רואה בווידאו שהרבי נותן למיכאל טייטלבוים דולר להצלחה של הדינר. זה כבר שהוא לא מאמין. מה שאני רוצה לספר שאצלנו הרי זכיתי להיות שלוש פעמים באוהל. פעם ראשונה איך שהגענו היו פדיונות. זה רוצה שתשים את הפדיון ככה וזה רוצה שתקרא כמה שניתן. אחר כך היינו פעם שנייה, ופעם השלישית לפני שנסענו אז עוד פעם נכנסנו לאוהל לבקש. אז כשאנחנו היינו שמה איזה רבע שעה, עשרים דקות, אז גם כן אחרי האוהל אנחנו נכנסנו לווידאו שמה לראות. כשאנחנו נכנסים לווידאו מה ראינו? ראינו ושמענו איך ששרים: "טייערע ברידער, טייערע ברידער, וועלן מיר זיך ווידערזען". זה היה השיר ופתאום רואים מטוס והרבי יוצא ומאחל ומברך שהכל יהא בהצלחה גדולה. זה כמו שאומרים זה מה שאנחנו ראינו והשם הקדוש ברוך הוא רק יעזור. אני אומר היות ובמשך התקופה הזאת באמת הרגשתי משהו אחר לגמרי, שהשם באמת ייתן שבקרוב ממש נזכה לראות את הרבי בגאולה לעיני בשר. כל טוב.

46:05 דובר 27 תודה רבה. יישר כוח למשפיע קהילת חב"ד בלוד על הטעימה הקטנה של לחיות את החודש השביעי בתוספת צימאון. רצוננו לראות את מלכנו. ובפרשת השבוע הבוקר, בחומש שלמדנו השבוע, אברהם אבינו אומר לאורחים "יוקח נא מעט מים, סעדו לבכם, רחצו רגליכם, כי על כן עברתם על עבדכם". אברהם אבינו המארח הגדול אומר לאורחים בואו תאכלו, תשתו, כי בשביל זה באתם. זה מין הרגשה לא כל כך נעימה שאומרים לאורחים בואו תאכלו, תשתו, כי בשביל זה באתם, באתם לאכול, לשתות. אבל בלי הפירוש החסידי באמת אנחנו לא יכולים להבין את זה. יוקח נא-- באתם לכינוס התוועדות אצלי בבית, אומר אברהם אבינו. קחו מעט מים, קצת משקה, סעדו לבכם, תקשיבו לאיזה שיחה של הרבי, תתחזקו, רחצו רגליכם, תרחצו את ההרגלים שלכם. הרגילים, אם מקובעים בזמן, בשעה כזאת, בשעה אחרת, כי על כן עברתם על עבדכם, בשביל זה באתם לכינוס התוועדות. מוריי ורבותיי, שנת הופרצת, כפי שהרבי אומר, ופרצת בתוך ופרצת. אז הופרצת בחוץ, ברוך השם הולך ומתגבר. אנחנו חייבים גם את הופרצת פנימה, הופרצת השליחות פנימה בתוכנו. אני מתכבד בזה להזמין את המרא דאתרא, המארח של ההתוועדות הארצית, הגאון החסיד הרב מרדכי אשכנזי שליט"א, השליחות פנימה. בבקשה.

48:08 דובר 28 סליחה שלקחתי את המקום שלך.

48:11 דובר 29 זכות, אחר כך אני יושב

48:13 דובר 28 לחיים, לחיים, לחיים, לחיים. תהיה התוועדות פעילה, כלשונו של הרבי, והחלטות טובות והמשך במשך כל השנה. לחיים ולחיים. התכנסנו פה להתוועדות של כ' חשוון כמדי שנה בשנה, שזה יום ההולדת של הרבי הרש"ב, בכ' מרחשוון תרכ"א. שאחד הדברים שהרבי הרש"ב בזמנו, כפי ששמעתי מזקני החסידים של הדור הקודם, הרבי הרש"ב, נוסף לגדלותו בתורה, בחסידות, מי אני שאני אעמוד את זה, אבל הוא גם היה מהפכן. בשעתו, כשהוא הקים את ישיבת תומכי תמימים, הייתה רוח סערה גדולה אצל החסידים, במיוחד אצל החסידים, במיוחד אצל זקני החסידים. נשאל אותי היום בהתוועדות למה הרבי הרש"ב היה צריך להתגלגל עשר שנים בשביל להקים את ישיבת תומכי תמימים? מה אנחנו יודעים? מה אנחנו מבינים? אבל אחד הדברים הגלויים זה היה מהפכה בשיטת החסידות. היו מגדולי החסידים, החסידים של הצמח צדק, של הרבי מוהר"ש, שטענו, וזה לא היה מקובל עד אז, שבחורים צעירים ילמדו חסידות. והם הבינו שזה כאילו משהו הזזה אחורה. אבל הרבי הרש"ב לא התפעל, ואולי לקח על עצמו את המשימה הזו והקים את הישיבה וחרט על דגלה: כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. וכך הוא חינך את תלמידי התמימים. מראשית תומכי תמימים ועד היום, החינוך של תומכי תמימים, של כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, שהלימוד בתומכי תמימים זה לא רק לימוד הנגלה ולימוד החסידות, אלא גם כיוון בחיים. כיוון, השנים שאדם לומד בתומכי תמימים נותנות לו את ההכוונה ואת הכיוון אחר כך למשך, לאורך ימי חייו, במשך מאה ועשרים שנה. כמו שידוע, האבות קשי תומכי תמימים וערת נשפפר, שאם אדם זכה לאכול את הדייסה בתומכי תמימים אז זה יעזור לו במשך כל השנים. אם המדובר בדייסה, על אחת

52:12 דובר 28 כמה וכמה בדברים רוחניים, בחינוך חסידי, בהשקפה על החיים. השנים האלו שאדם זכה ללמוד בתומכי תמימים זה אחר כך היסוד לחיים שלו במשך כל השנים. ולכן, כשאנחנו אומרים "כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו", זה לא רק בשעת הלימוד בתומכי תמימים בשנים האלו, אלא אחר כך במשך כל השנים להעביר את זה בהמשך לדורות הבאים. ברוך השם זכינו, אלו שזכו ללמוד בתומכי תמימים. אחד הדברים שמוטל עליהם, שמוטל עלינו, להמשיך הלאה, לחנך ולספר בבית מענייני ליובאוויטש. מה זה תומכי תמימים? מה רוצה תומכי תמימים מהבחור? לספר לילדים, לחנך את הילדים, להדריך את הילדים. מה ששמענו, מה שסיפרו המשפיעים, מה שדובר בהתוועדויות, וזה אחד הדרכים היום לעמוד בחושך הכפול ומכופל. הרבי הרש"ב התחיל והרבי המשיך עד ביאת המשיח את העניין הזה של ה... של השליחות, השליחות של תמימים. זכיתי, לפני חמישים שנה הייתי, למדתי במונטריאול שנה, שנתיים. היה אז שם משפיע מפורסם שקראו לו פרץ מוצ'קין עליו השלום. הוא היה מתוועד איתנו כל שבת. במיוחד זכיתי ממנו להרבה הרבה ידידות וקרבה. היה לי סיפור. הגעתי ל... ל... לניו יורק לרבי. זה היה בשנת תשכ"ח, בתחילת הקיץ. בסוף הקיץ עברתי ללמוד ב־770. הייתי אז ילד צעיר בן חמש עשרה וחצי והיו שם בחורים אמריקאים גדולים וגבוהים. הגיע אז הסבא שלי, הרב קרסיק, מהארץ לתשרי. הוא נכנס לרבי, והוא נכנס עוד בסליחות. הוא נכנס כמה פעמים והרבי שאל אותו: "איך אתה מוצא פה את הנכד שלך?" אז, אה, בקיצור, הוא לא ענה. אז הרבי אמר, הרבי אמר לו משהו בקשר אליי. אז, אה, הוא אז אמר לרבי, באמת אחרי תשרי נסעתי, ועד ש... אחר כך כשרציתי לחזור לעבור

55:59 דובר 28 לניו יורק אז הרבי... עד שהרבי אישר את זה, זה לקח זמן. בכל אופן, אחד הדברים שהוא היה מתוועד בכל שבת ושבת ביומי דפגרא, הוא אמר שבתומכי תמימים בליובאוויטש התמימים היו בעלי ציור, בעלי מדרגה. אחד, אה, אמרו שהוא בן לנתניהו וקייצו בזה כל מיני. באמת היו עובדי השם, אבל חיילים ויש כשרות זה אצל הרבי. היה אומר לנו תמיד: כמו שהתמימים של היום לא מגיעים ל... שהיה... שהייתה אז, ככה התמימים של אז לא היו מגיעים, לא הגיעו לדרגה, לא רוצה להגיד לקרסוליים, כמו שהוא הגדיר את זה, של העסק, הזריזות והביטול שיש לתמימים של היום. וברוך השם זה חלקנו. אנחנו רואים היום את ה... את ההפצה והשליחות הולך ומתפשט בכל העולם כולו. אבל גם אלו שלא זכו להיות בשליחות ממש מוטל עליהם השליחות של תומכי תמימים, להמשיך ולחנך, לחנך או להתחנך ברוח של תומכי תמימים ולהביא אותה הביתה, שהבית יהיה חלק מתומכי תמימים. לראות את האבא, הילדים צריכים לראות את האבא משתתף בהתוועדויות, כפי ש... כפי שעשיתי בנגלה, בחסידות, מתעניין באורח החיים החסידי, וזה הנקודה שלו. לזה הוא שואף וזה הוא רוצה, כאילו הוא חי עדיין בישיבה. ואדם שזוכה להביא את הרוח הזה לבית, את הרוח של תומכי תמימים הביתה, זה הרפואה לכל מיני פגעים, לכל החושך הכפול והמכופל בו אנו נמצאים. הנמצאים היום, אמ, קראנו בתורה בפרשת וירא. בסוף הפרשה מסופר על העקידה, שאברהם אבינו עקד את יצחק בנו והביא אותו על גבי המזבח. יש וורט שהרבי מביא את זה בשם אדמו"ר הזקן, שהוא שאל שאלה. אנחנו אומרים כל יום בבוקר את הפרשה של העקידה, הניסיון של אברהם אבינו. זה היה הניסיון האחרון, הניסיון העשירי. בן

58:58 דובר 28 בן כמה היה אברהם אבינו? מאה שלושים ושבע? אחרי מאה שלושים וארבע שנים לפי דעה אחת, או מאה וארבע שנים לפי דעה שנייה, שהרי כאן מיירי אחרי המאה שנים של עבודת השם, של הפצת היהדות, הפצת שם שמיים בכל העולם של אז. הגיע אברהם אבינו לדרגה הזו שהוא עמד בניסיון, שהוא עקד את הבן היחיד שלו על גבי המזבח. שאל אדמו"ר הזקן, לכאורה הניסיון באור כשדים היה ניסיון כאילו יותר גדול, יותר קשה. לקחו ילד בן שלוש לפי כמה דעות, ואמרו לו: תפסיק עם הדרך שלך, אם לא אנחנו נזרוק אותך ונשרוף אותך, ואברהם אבינו עמד בניסיון. מהו ניסיון יותר גדול? כשילד בן שלוש עומד בניסיון או שיהודי בן מאה שלושים ושבע? לכאורה בפשטות ילד בן שלוש רק עכשיו התחיל להכיר את בוראו, והוא כבר עומד בניסיון של מסירות נפש ממש. לכאורה זה הפלא יותר גדול. למה דווקא אנחנו מזכירים את הניסיון של העקידה ולא את הניסיון של אור כשדים? מסביר אדמו"ר הזקן, שהניסיון של אור כשדים והניסיון של העקידה זה שני ניסיונות שונים. ניסיון של אור כשדים היה: אברהם אבינו התחיל בשיטה: "הפץ את היהדות". משימה, אידיאל. הוא לקח על עצמו אידיאל להפיץ שיש בורא עולם ומנהיגו. ובשביל האידיאל הזה הוא הכין את עצמו אפילו עד כדי קידוש השם. במילים אחרות, הוא מסר את נפשו בשביל משהו, בשביל אידיאל. גם היום אנחנו רואים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אפילו גויים מוכנים להיהרג בשביל שהאידיאל שלהם יתקבל. אבל הניסיון של העקידה זה ניסיון בלי אידיאל. למי היה מזה משהו? מי, מי, מי הרוויח מזה משהו? הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו: "קח את הבן היחיד שלך שאף אחד לא יראה

1:01:57 דובר 28 ואף אחד לא ידע". אפילו היו שני עבדים. אמר להם גם: תישארו מאחורה. בואו נלך להר המוריה, ולקח את הבן שלו ועקד אותו וכמעט ושחט אותו. מי הרוויח מזה? אברהם אבינו, שהוא הפסיד את הבן? יצחק אבינו הפסיד מזה? העולם הרוויח מזה משהו? שום דבר. לא היה פה שום אידיאל ושום שיטה, אלא פשוט כי הקדוש ברוך הוא אמר. הניסיון הזה הוא הניסיון הכי קשה. ניסיון כשיש משהו, אז כאילו זה לא, זה לא המסירות נפש בפול טיים. אבל כשמסירות נפש בשביל מסירות נפש, בשביל קבלת עול, זה הקשה ביותר והניסיון הקשה ביותר. ולכן אנו אומרים, מזכירים את הפרשה של העקידה דווקא ולא את שאר הניסיונות של אור כשדים. מוריי ורבותיי, אנחנו נמצאים היום בתקופה הקשה ביותר. אנחנו נמצאים בניסיון. היה ניסיון של י"ט כסלו, שזה היה לשם הפצת חסידות, שכדאי ש... שהתורה של אדמו"ר הזקן, שהתורה של הבעל שם טוב תתפרסם. וכך דרכה של תורה, שמן המיצר קראתי י-ה, שדווקא על ידי מניעות ועיכובים זה מביא

1:03:29 דובר 30 כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

1:03:32 דובר 28 כך ראינו בהמשך הדורות בהיסטוריה של עם ישראל, כשהתחילה שיטה חדשה, היא התחילה עם מניעות ועיכובים. הסמ"ך מ"ם מקשה ומערים כל מיני מכשולים, אבל דווקא מן המיצר יוצאים למרחב. היה י"ב תמוז, היה ניסיון קשה, אבל מתוך הניסיון הזה החזיקו את החסידות ברוסיה וזה היה ממנו יראו וכן יעשו לכל היהדות שם. הניסיון שאנחנו נמצאים היום אחרי ג' תמוז, כשאנחנו חושבים לעצמנו: למי יש משהו? מי מרוויח מזה? איזה אידיאל יש בזה? איזה רווח יש בזה? לרבי? הרבי רוצה להיות איתנו. לחסידים? החסידים רוצים להיות עם הרבי. כלל ישראל. כלל ישראל נמצא במצב כזה שעיליתו נו ידי אדמו"ר. אני לא יכול לשכוח. היה בזמן של מלחמת לבנון השנייה והתחילו פגזים, איך זה נקרא, קטיושות? מה זה היה על הגליל? והייתה סברה שזה חס ושלום לא ייפסק. צריכים לברוח? לא צריכים לברוח? לעזוב את הארץ? כן לעזוב? לא לעזוב? אני לא יכול לשכוח. יום אחד הגיע טלפון פה לכפר מאחד מגדולי הגויטין. המלחמה הייתה נדמה לי בתמוז, באב, והוא שאל, אגב שאל: האם יש מקום בכפר חב"ד לאלפיים, שלושת אלפים איש? כי הרבי שלו רוצה בראש השנה ויום כיפור להתפלל עם הציבור שלו. הוא שאל האם יש מקום בכפר חב"ד לראש השנה? זה היה חודשיים לפני ראש השנה, והאם יש מקום בכפר חב"ד לציבור שלו ביחד איתו שיבואו להתפלל פה? הוא שאל אותי, אמרתי לו: תשאל את הרבי שלך מתי המלחמה תיגמר? במקום לשאול אם יש מקום בעוד חודשיים לתפילה בראש השנה ויום כיפור, תשאל את הרבי שלך מתי המלחמה תיגמר. אז הוא ענה לי: את זה צריך לשאול את הרבי מליובאוויטש. בכל אופן, העניין הוא החושך הזה הכפול ומכופל

1:06:35 דובר 28 כשעושים את חשבון הנפש זה כמו הניסיון של העקידה. אבל אנחנו צריכים לדעת שזה רק ניסיון. ברגע שיודעים שזה רק ניסיון, כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם, יותר קל לעבור את המניעות ועיכובים, את כל הקשיים, את כל המכשולים שיש בדרך, אם זה מדובר בתוך הבית, אם זה מדובר בחינוך, בחינוך הילדים. כי אנחנו הובטחנו שברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ולכן אנחנו נמצאים עכשיו בהתוועדות, בפארברענגען של כ' מרחשוון. נמצאים חסידים ביחד. זה גופא עצם הדבר. אחד הדברים שמחזיקים אותנו היום זה היומי דפגרא, שבאים ביחד ברוב עם, מתוועדים יחד, נזכרים במשהו. זה נזכר במשהו, זכה לראות מהרבי. זה נזכר בשיחה מהרבי. ביחד יותר קל לעבור את הגלות הנוראה ואת החושך הכפול ומכופל כמו שהיה בזמן בית המקדש. היו עולים שלוש פעמים לרגל. כתוב בחינוך, מה העניין לעלות שלוש פעמים לרגל? היהודי שהגיע לסוכות ואחר כך היה במשך חצי שנה עד פסח טרוד בעבודת האדמה, בזריעה, בחקלאות. הוא היה לבד. אבל הכוח הזה שהוא היה בבית המקדש נתן לו את הכוח לחיות את החיים הרוחניים אחר כך עד פסח. ככה נמשך מפסח לשבועות ושבועות לסוכות וכל המעגל של השנה כולה. כשיש לנו את היומי דפגרא, אם זה חודש חשוון, אם זה י"ט כסלו, אם זה י"ב בתמוז, הימים האלו הם ימים של חסידים, ימים של חסידות, ימים של החלטות בדרכי החסידות. ימים שבו אנחנו ביום הזה צריכים להיזכר בתמימות, להיזכר בחיים של תמימות ומה שחינכו אותנו בתמימות ולהמשיך את זה במשך כל השנה כולה. יהי רצון. רצוננו לראות את מלכנו, שנזכה לראות את הרבי מלך ביופיו. תחזינה עינינו בקרוב ממש.

1:09:33 דובר 2 תודה רבה וישר כוח למרא דאתרא, הגאון החסיד הרב מרדכי אשכנזי שליט"א. כדי להפוך את הדברים קצת יותר למעשה הזכרנו קודם שבהתוועדות מיוחדת הרבי שאל מדוע לא ביקשו משקה להתוועדות הזאת. רבותיי, בקבוקי משקה נמצאים על השולחן והם סגורים. זה לא ייתכן. נא לפתוח את הבקבוקים. יוקח נא מעט מים. הרבי שלח להתוועדות הזאת את המשקה הפרטי שלו, לא משקה שהעמידו. הוא ביקש שנאמר לחיים בהתוועדות. יוקח נא מעט מים, נאמר לחיים ונתחזק בדברים שנאמרו בשליחות הגדולה. רבותיי, כולנו מכירים את ר' שמואל קטן, או יותר נכון ר' שמואל קטן הגדול. כוחו בנגינה באומנות הכינור. אני בשם הציבור מבקש להזמין את ר' שמואל לנגן איתנו איזה ניגון-- אה, לומר לחיים. נו, איפה המשקה? גם אנחנו פותחים.

1:10:48 דובר 3 ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם. לחיים, לחיים. שבוע טוב. אני מוכרח לגלות סוד קטן. יש פה כזו מקהלה, מקהלה נהדרת, מנצח כזה נהדר. מה פתאום אני אדחק באמצע? אבל אני אחשוף לכם איזה סוד בינינו. פשוט זה קשור ליום הולדת. אז אמרתי אני לא מוותר. חמישים שנה לכינוס של אגודת חסידי חב"ד ויש לי יום הולדת. מה אני אשב בצד כמו איזה קלוץ? לחיים, לחיים. בעצם כל הנושא הזה של הנגינה בכינור קשור-- זה התחיל בתשכ"ט. ניגנתי לפני זה, אבל האמת התחיל מכ"ט, כשנסעתי פעם ראשונה לרבי אמרו לי, משפחה אמרו לי: "קח איתך את הכינור". עוד לא ידעתי מה יצא מזה, אבל לקחתי. התארחתי אצל המשפחה, אצל משפחת זרחי, ובמוצאי שמחת תורה, כמדומני אז יצא רצף של יומיים שמחת תורה, שמיני עצרת, מוצאי שבת בראשית. פעם ראשונה שבאתי לרבי עם המחזה המוכר לוותיקים שבינינו, עם הדחיפות, עומדים לקבל את הכוס של ברכה. הייתי אז גם מורה בבית ספר למלאכה בכפר חב"ד. אמ, כשהתקרבתי לקבל את הכוס של ברכה אז עמדתי יחד עם המוהל הידוע ר' מתיוש רסקין, עליו השלום, והוא אומר לי: "שמואל, תבקש מהרבי רשות לנגן". אז היו את הפירמידות הראשונות, ולפני זה אמרו לי שאני אביא את הכינור והכינור היה מתחת לפירמידה, וכשהתקרבתי הגעתי לרבי עם כל הדחיפות. זה פעם ראשונה, לא הכרתי את כל הטכניקה, אז בקושי הצלחתי להגיע לרבי עם הכוסית לחיים. ביקשתי: "רבי, איך בעט רשות צו שפילן פידל?" הרבי ככה מסתכל עליי, שולף בקבוק של משקה, את הסמירנוף כמו שהיו אז, כמו שהרבי חילק את הבקבוקים השטוחים, ואז הייתי מורה בבית ספר למלאכה אז הוא אומר לי: "זה למושפעים שלך",

1:14:08 דובר 3 וכך נותן לי את הבקבוק משקה ביד. אני תוך שבריר של רגע אני חושב, ריבונו של עולם, רגע, מה אני אתחיל להגיד לרבי מה התכוונתי? ריבונו של עולם, לוקחים. לקחתי את הבקבוק ויצאתי מה-- יצאתי-- העיף אותי מהתור. שם היה אההה ר' גרונר ו-ו-וסטריצקי, כולם. עפתי כמו פקק מהבקבוק, עפתי מהתור. אז המוהל מתיוש אומר לי, "תיכנס שוב, תבקש רשות מהרבי לנגן". טוב, אז אני נכנס שוב ל-- מנסה, אמר לנגן. מנסה להיכנס לתור בחזרה, לא נתנו לי. שמה זה כמו חומת ברלין כזו, אי אפשר להתקרב. אז אני מנסה, מנסה וסוף סוף הצלחתי ל-ל-להיכנס פנימה. אז הרבי אז אמר, "טוב מאוד, בבקשה!" והמשיך למזוג מכוסו, מידו הקדושה את הכוס של ברכה והתחלתי לנגן. טוב, הייתי בחבורה מאוד מכובדת כמו החזן המפורסם טלישבסקי והיה שם זלצמן, ר' זלצמן, ר' זלצמן וחריטונוב ואני שמה גם כן התחלתי לנגן. היה איתי גם ספר ניגונים, אז הניגון הראשון שפתח את ההיסטוריה הזו של נגינה בכינור אצל הרבי היה ניגון של "עס נערט זיך" ולפני שניגנתי אותו, אה, כשהניגנתי את הניגון אז תיקנו אותי שמה כל מיני דברים, היו שמה בתוך הניגון עצמו, היו דברים טכניים שבעלי ניגון אמרו שלא ככה וכל הזמן הוא המשיך למזוג בכוס של ברכה ומסתכל. אחר כך כשסיימתי לנגן את הניגון אז הרבי אמר "דעם פאל", זה הקטע האחרון, "נאך אמאל, נאך אמאל", ככה. ואמר לי "פיאניסימו". אז הא-- אנ"ש-- חבר'ה שהיו לידי הסתכלו, שאלו מה, מה, מה, מה הרבי אמר לך? חשבתי איזה מילת קסם, משהו. פיאניסימו. פיאניסימו הוא מושג במוזיקה באיטלקית. רוב המונחים של מוזיקה הם לקוחים מהשפה האיטלקית, ופיאניסימו זה יותר ויותר בשקט, כל פעם יותר.

1:16:40 דובר 3 אז הרבי אמר לחזור על דעם לעצטן פאל, את הקטע האחרון עוד פעם ועוד פעם וכל פעם יותר בשקט. ואחרי שניגנתי את זה כמה וכמה פעמים, אז הרבי המשיך למזוג בידו הקדושה כוס ברכה, והרבי. אז הרבי, וכשהגעתי לקטע את האיי דה דה, אז הרבי ככה אומר, "תקיעה גדולה!" ככה. אני הקדתי-- זוכר, אה? לא זוכר את זה? נה, תקיעה גדולה. הרבי נתן את יד קודשו ואני המשכתי לנגן, הקש נגמרה לי והנהר, הנה נהר. אז זה היה הניגון הראשון, אז ננגן אותו. אחר כך יש לי כמה סודות לגבי ניגונים, עוד אני אבוא בהמשך בקיצור.

1:19:32 דובר 4 עכשיו אני לא אנגן, אבל אספר לכם כמה דברים פיקנטיים וכיוון שזה מהרבי אז כדאי לשמוע. יחידות הראשונה, כשיצאתי מיחידות, אה, זה היה מאוחר מאוד וככה קצת, אה, לא הרגשתי לגמרי והייתי בצום והכול. אז כשיצאתי מהיחידות ר' גרונר אמר לי: "כך תצא, תצא, תצא" ובפתח עמדו אנ"ש, חושב משום אמר רבי אמר. ר' מענדל פוטרפס היה בין הראשונים שעמד, אז הוא אומר: "שמואל, בעוד לשם, נו, חס אני לא אחי ולא יהיה לך גיכל אכט?" זה היה ביחידות הראשונה. שמעתי, אני לא אחי ולא יהיה לך גיכל ואני אסיים בדבר אחד שאולי המקהלה ת-ת-תשיר את זה. נג-- בהקפות שמחת תורה תשל"ד זכיתי להיות פעם ראשונה כשהרבי ניגן את "האדרת והאמונה". זה היה בהקפה רביעית כשהרבי הסתובב לקהל והתחיל פעם ראשונה בהיסטוריה "האדרת והאמונה". ואז גם זכיתי במוצאי שמחת תורה לנגן את הניגון. היו אז הרבה אורחים מצרפת. אני ניגנתי הרבה ניגונים, זה כבר לא היה פעם ראשונה, זה כבר היה משהו יותר סטנדרטי. כשניגנתי את הניגון אז הרבי פנה אל עמי לי: "איז צו איידל צו מאכן א מהפכה אנטקעגן דעם יצר הרע" ואז פנה לפירמידה של הצרפתים הללו. תתחילו לשיר ואז כולם "האדרת והאמונה". נו, המקהלה קדימה.

1:21:01 דובר 5 שכול הרב שמואל עם אריכות ימים ושנים טובות מתוך בריאות ונחת. ומוריי ורבותיי, הרי שנת פורצת היא. שמחה היא זאת שפורצת את כל הגדרים. יחד עם מקהלת אנ"ש. אז נבקש מכל הקהל להצטרף אל המקהלה לניגון אחרון של הרבי הרש"ב עם ר' נמואל הרוש[?], עם המלווה ר' אליור וולנר[?] והמקהלה. אבל לא רק הם, כולנו ביחד עם ניגון אחרון.

1:31:12 דובר 6 בואו נשמע כל הקהל ביחד.

1:35:22 דובר 7 תודה רבה ויישר כוח למקהלת אנ"ש חסידי חב"ד עם ר' נחמן אליהו הרוש[?] ועם המלווה ר' אליור וולנר[?]. מוריי ורבותיי, ממשיכים, ההתוועדות היא לא נפסקת. אנא כל אחד לחזור למקומו. תודה. מוריי ורבותיי, אנחנו נמצאים הערב ביום כ' מרחשוון, יום שהיא תחילת כניסת שנת הק"ן, שנת המאה וחמישים להולדת הרבי הרש"ב. וידוע ומפורסם השטורעם הגדול שהרבי עשה בשנת הק"ן לאדמו"ר הזקן. השטורעם שהרבי עשה בשנת המאתיים לבעל שם טוב, והרבי אפילו ציין בהתוועדות על השאלה למה מציינים את המספרים העגולים. הרבי תלה את זה ברבי הקודם, מוהריי"צ האדמו"ר, שעל סגולת הימים האלה, ובפרט כשמדובר בשלושה יובלות ביום הולדת שמזלו של הרבי הרש"ב גובר, שלושה יובלות, תלתא זימני הוי חזקה. ואם מזלו של הרבי גובר, הרי מזלם של החסידים גובר איתם. הרי השנה היא גם שנת הצדי"ק להסתלקות הרבי הרש"ב, ואנחנו סביב החמישים, בכינוס החמישים, וחז"ל אומרים לנו בן חמישים לעצה. אז אצל הפוילישערס היו אומרים מה זה בן חמישים לעצה? משל לאותו אדם שתעה ביער ופגש את החבר שלו ושאל אותו איך יוצאים מן היער, אמר לו איך לצאת אני לא יודע. אני רק יכול להגיד לך איך לא-- לאן לא ללכת, שלא תסתבך. אבל אצלנו בחב"ד העצה היא לא רק איך לא להסתבך, אלא למצוא את הדרך איך לצאת, לאן ללכת. הרבי הרש"ב השאיר לנו אוצרות בלומים של תורת החסידות, להראות לנו ולהציע לנו את הדרך איך לצאת מן היער, איך לקיים את הופרצת. לשם כך נתכבד עכשיו להזמין את המשפיע של ישיבת תומכי תמימים מכפר חב"ד, הרב החסיד ר' זלמן גופין, בן חמישים לעצה.

1:38:12 דובר 8 לחיים ולחיים. קודם כל צריכים אה לשמוח עם עצם ההתכנסות. אנחנו רגילים, כל אחד במקומו ובתפקידו ובשליחותו, נמצא עם קהל, שצריכים קהל מבני ישראל שצריכים לקרב אותם. פה נמצאים מהאנ"ש כולם ביחד. זה לא דבר רגיל, זה יש-- וצריכים עם-עם עצם ההתכנסות הזו לשמוח ולהרגיש את אשרינו מה טוב חלקנו ונעים גורלנו, שאנחנו זכינו להיות בתוך העניין של החסידות עם התמימים. שמואל קטן קודם ניגן הניגון של "עסן עסט זיך". אה, הרבי מפרש את הניגון. מה כאן התלונה של החסיד? "עסן עסט זיך, שלאָפן שלאָפט זיך, און דאַוונען דאַוונט זיך ניט". מה זאת אומרת? דאוונ-- מה זה? מה התלונה שלך? תתפלל. התלונה היא, הרי דאוונען מדובר בחסיד שכן יתפלל, אבל התלונה היא "עס דאוונט זיך ניט". "עסן עסט זיך" הכוונה שזה בדרך ממילא. לא צריך לעשות הכנות בשביל לאכול. אתה צריך להתבונן לפני שאתה הולך לאכול? אתה לא צריך להתבונן בשביל שיהיה לך חשק ותאווה באכילה. זה בא לבד. לפני שאתה הולך לישון אתה לא צריך להתבונן, לעשות הכנות בשביל שתוכל להירדם. שלאָף, תחלום. ולהתפלל לא בא לבד. אז זה צריכים לעשות הכנה. צריך ללמוד חסידות לפני זה, צריך לחשוב חסידות. צריך לעשות הכנות שונות, לעשות. זה לא בא לבד, זה עשה. זה הלשון, לא, לא אומרים "עס", אומרים "שלאָף". "עס" תכף, "עס" תכף אפשר בדרך ממילא. "שלאָף" תכף בדרך ממילא. דאוונען, דאוונען צריכים, בדרך ממילא לא מתפללים בלי לעשות הכנות. עבודה לא הולך. זה התלונה של החסיד בניגון הזה. זה חסיד שהוא נמצא בעניינים של חסידות. זה הדאגה, דאגה. זה מה שכואב לו. דאוונען צריך. אנחנו נמצאים בכנס של חובבי כנס של התמימים. מה העניין של תמימים? תמימים בלעז הוא זה

1:41:26 דובר 8 מקביל למושג של שלם. כך גם הרבי הזכיר קודם. תמימים זה שלם. אבל בכל אופן, ממתי חסידים חיפשו שלמים? זה עבודה של שלמים. תמימים ושלם זה באופן כללי זה אולי זה הולך ביחד, אבל בפרטות זה עניין אחר. שלם זה אחד שיש לו הרבה דברים. הוא שלם, הוא שלם. הוא יודע גם, אנחנו נדבר במושגים שלנו, שלם יש לו גם נגלה, גם חסידות, וגם קבלה וגם מוסר. אולי גם כי יש לו גם כן ידיעה ו-ומקצועות וחוכמות חיצ-- וחוכמת העולם. שלם, שלם בכל העניינים. תמים לאו דווקא שהוא שלם בכל הדברים. תמים, הפשט תמים לא הולך על ה-- על הידיעות שלך. תמים מתייחס לגו-- ל-לך עצמך. מה שאתה יודע, אתה לא יודע הכל, אתה לא שלם בכל הדברים, ומה שאתה יודע זה לקח אותך עד הסוף. זה מתייחס ל-לך, לנפש שלך, לכוחות שלך. מה שאתה יודע לקח אותך עד הסוף. זה תמים. שלם, אתה שלם בכל מיני דברים. הרבה ידיעות, הרבה-- שלם מתייחס ל-ל-לחפץ, למושכל, לחפץ. אני מדבר שפה של נגלה. תמים מתייחס לגברא, מתייחס אליך. מה שאתה יודע לקח אותך עד הסוף. רבי מנדל סיפר שרבי אליעזר[?]-- תלמיד של ר' חצ'ה פייגין. ר' חצ'ה פייגין פעם דיבר עם התלמידים בישיבה, עם התמימים. הוא דיבר איתם על החידוש של הבעל שם טוב והעניין של אחדות ה'. ואמר להם שבעל שם טוב חידש אחדות ה', הפשט שאין, אין עוד מלבדו. אין שום מציאות. לא רק שאין עוד אלוקים, אלא אין עוד מציאות. על פי פשט, אין עוד מלבדו, שאין עוד אלוקים. בעל שם טוב חידש שאין עוד מציאות בכלל. לפני הבעל שם טוב חשבו אין עוד אלוקים, אבל מציאות היא. שאל אותו אחד

1:44:29 דובר 8 הבחורים, אחד התלמידים, תמים, אחד התלמידים שאל את ר' חצ'ה: "מה זאת אומרת, ר' חצ'ה? אתה רוצה להגיד שלפני הבעל שם טוב החסידים חש-- ה-ה-היהודים ח-חשבו והאמינו, חשבו שיש כן, שיש מציאות נוספת מחוץ לאלוקות? יש אלוקות, יש אלוקים, יש גם כן עולם. ככה חשבו היהודים לפני כן. ככה אתה, ככה אתה רוצה להגיד, לפני הבעל שם טוב ככה חשבו היהודים, שיש כן מציאות מחוץ לאלוקות, יש עוד מציאות. איך אתה יכול להגיד כזה דבר?" אמר להם חצ'ה: זה בדיוק החידוש של הבעל שם טוב. אם אצלך, אצל התמים, אצלך התמים, הייתה לך מחש-- הבנה, לפחות הבנה בדרך של הוה אמינא, שאפשר לחשוב גם אחרת. הבעל שם טוב חידש שאין עוד, אין, אין מלבדו, אין שום מציאות. אבל לפני הבעל שם טוב הייתה שיטה אחרת. אין עוד אלוקים. ויש מציאות? יש, כן. היית-- ואתה היית כן מסוגל להבין שיש כזו אפשרות, כזו שיטה. יש שיטה כזאתי, זה פילוסוף. יש שיטה כזו של הבעל שם, ויש שיטה של לפני הבעל שם. יש שיטות. בעל שם טוב, בעל שם טוב, הבעש"ט כמו שקוראים לו היום, הבעש"ט, בעל שם טוב אמר כך וכך וכך. לפני הבעל שם טוב הייתה שיטה אחרת. אתה היית יכול אפ-- לפחות בדרך של הוה אמינא לחשוב, לחשוב ולהבין שיש שיטה אחרת, אז הבעל שם טוב לא הצליח בשיטה שלו. העניין של הבעל שם טוב, כך הבין, הביא את הדברים באופן כזה שאתה בכלל לא יכול להבין איך יכול להיות אחרת. זה לא שתי שיטות. אין, אין אפשרות כזו. זה, זה הפשט תמים, שהעניין הזה תפס אותך עד הסוף, שאין בכלל... זה תפס, תפס אותך. זה לא, אתה לא

1:46:47 דובר 8 שלם בכל הידיעות, אתה לא יודע את כל הדברים, אתה לא יודע את כל התורה כולה. שימי חסא, אתה לא יודע כל העניינים וכל השיטות וכל הדרשות. כל אחד לפי מה שאתה יודע, אבל מה שאתה יודע, תמים, תמים זה הולך על הנפש שלך, שכל הנפש שלך היא בעניין הזה. זה תמים. אין, אין מקום בנפש שהדבר הזה לא חדר אליו. זה העניין של תמים. מסירות נפש של תמימים הייתה בכל הדורות כולם ברוסיה ועד היום הזה, שאנחנו רואים בחוש שאלו שלא-- שהעניין, וכל אחד לפי מה שהוא יודע, זה לקח אותו, תפס אותו עד הסוף. אנחנו רואים כך. אנחנו רואים שיש הרבה, יש יהודים, יש הרבה יהודים, הרבה יהודים שבדור. יש כאלו שמתחילים-- לומדים גם, אז לומדים חסידות. הם גם לומדים דברים אחרים, עניינים אחרים. חסידות, קצת ברסלב או קצת הרב קוק או קצת. למה לא לומדים עוד חסידות? הם רוצים להיות, יש שלמות. הם רוצים להיות בשלמות. למה רק חסידות? חסידות גור, יש חב"ד, יש חסידות קלויז, יש הרב קוק, יש ברסלב, יש חסידות, יש כל מיני שיטות ורעיונות ו... הם רוצים להיות בשלמות. רוצים לדעת הכל. שלמות. מה שקורה פה עם כל אלה שמדברים, מדבר מתוך עניין, מתוך הניסיון בפועל ממש. מי שלומד הכל אז למעשה אין לו כלום. אין לו לא חב"ד, לא, אין לו שום דבר. אתה רוצה שלמות? אתה רוצה שיהיה לך הכל, גם זה וגם זה וגם זה וגם זה. אין לך כלום. למה? כי אתה לא-- אם יש לך הרבה דברים אתה לא מתמסר לשום דבר. דבר, וווסטניק, תראה, אתה לא מתמסר לשום דבר, לא מתמסר. אתה לא מתמסר, ממילא אתה

1:49:15 דובר 8 נשאר עם עצמך. מי שלוקח את כל הדברים, גם זה וגם זה וגם זה וגם זה, הוא לא זה ולא זה ולא זה ולא זה. הוא נשאר עם מה שהוא. אייגענער חסיד, אייגענער, אייגענער תרז, אייגענער. למה? כי הוא לא מתמסר, לא מתמסר. זה לא שייך לכלום. זה בדיוק הניגוד של תמים. תמים הפשט, אתה את הרבי הרש"ב: אתה מדבר על התלמידים שלך בתומכי תמימים בליובאוויטש, אתה דורש מהם כאלו דברים של התבוננות, תפילה באריכות, אתכפיא וכל העניינים. נו בסדר, אז בחור שנמצא בתוך תומכי תמימים אז הוא יכול אולי לנסות לעשות את, לקיים את הדברים האלה. אבל אחרי זה, כשהוא יוצא לעולם, זה לא דבר, זה לא, זה לא פרקטי, לא למעשה. אתה לא נותן דרך שזה למעשה. הרבי הרש"ב הביא לו את המשל מהתנור. תנור שהוא חם, חם. אחרי שאתה יוצא מהתנור אז כמובן שזה קצת, זה מתרחק קצת, זה יוצא. מה שאתה יותר מתרחק מהתנור אתה יותר, אז זה יותר מתקרר-- פחות חם, יותר מתקרר. אמר: כל מה שהתנור הוא יותר חם, התנור יותר חם, אז אפילו שאתה מתרחק ממנו כך וכך מרחק, עדיין החום של התנור משפיע. זה מראה הרש"ב, מה שהחום בתומכי תמימים-- בתוך תומכי תמימים זה תנור. מה שהחום הוא יותר חזק בתוך תומכי תמימים, יותר חום. אפילו שאתה אחרי זה יוצא לעולם, אתה יוצא מהתנור. אתה לא יכול לשבת למקסים. אבל החום של התנור שומר תמיד משהו יותר חם, אפילו שמתרחק יותר, עובר שנה, עשר שנים, שלושים שנה, חמישים שנה, עדיין, עדיין, עדיין יש לך את החום. ככה הרבי, הרבי נשמתו עדן, הביא משל לגבי תומכי תמימים. ודרך אפשר אנחנו יכולים להוסיף ולומר

1:52:20 דובר 8 שאנחנו מכירים ורואים את ההסתכלות של התייחסות של הרבי לכל הדברים, כל העניין של תומכי תמימים זה שהרבי קרא לכל אחד שלמד פעם בתומכי תמימים, הוא נשאר תמים. נכנסת לתומכי תמימים, אתה תמים. היית בתומכי תמימים, אתה כבר יהודי זקן בן שבעים שנה, בן שמונים. עוד חמישים שנה כבר אתה מחוץ לכותלי ישיבת תומכי תמימים, אתה תמים. הרבי גם ביקש שבכ' מרחשוון ייכנסו לתומכי תמימים. בישיבה במשך השבת באמת היו הרבה, הרבה אברכים מהכפר שנכנסו אתמול בלילה, הבוקר בחסידות, ואחרים בחסידות, אחרים בתפילה, אחרים בהתוועדות, אחרים בחסידות של דברים בתל, נכנסו הרבה אברכים לתומכי תמימים בכ' מרחשוון. הרבי, מה שהרבי רצה, ודרך אגב הוסיף על המשל של הרבי הרש"ב נ"ע בנוגע לתנור: הרבי הרש"ב נ"ע אמר, מה שהתנור יותר חם, אז אפילו שאתה מתרחק רחוק עדיין נשאר החום. הרבי רצה, אמר יותר מזה. הרבי רצה שאתה לא תצא בכלל מהתנור. אתה תלך לאיפה שתלך, תלך עם התנור ביחד. זה מה שהרבי רצה. לא שאתה יוצא מהתנור ואתה נשאר קרוב, כי יש כאלו שרוצים להגיד שאני נכנס בכ' מרחשוון בשביל להיזכר. להיזכר בתומכי תמימים. להיזכר, להיזכר. לעורר זיכרונות. מה שהיה פעם. מה זה להיזכר? לזכור עם וניסים. להיזכר. הרבי רצה שאתה אל תצא מתומכי תמימים. תיקח את התנור איתך איפה שאתה הולך, תלך עם התנור. אתה אף פעם לא יוצא מהתנור. במילא אין משמעות למרחק של זמן, למרחק של מדרגות. אתה נמצא במקום רחוק ברוחניות. אם אתה הולך עם התנור, איפה שאתה נמצא, אתה לא, אתה אף, אתה תמיד בתוך העניינים עצמם. ולא רק שאתה בתוך עניינים ואתה לא, חלילה, נחלש ולא מתקרר, אלא אדרבה, איפה שאתה

1:55:01 דובר 8 נמצא אתה יכול לחמם. אתה יכול לחמם עוד יהודי. תלך עם התנור ביחד. זה מה שהרבי רצה. אל תצא מהתנור, תלך עם התנור. אנחנו נרצה לפרש את העניין הזה. מה זה הלכה ללכת עם התנור? ללכת עם התנור, זאת אומרת התנור הוא מקור שהוא יוצר חום. כשאתה יוצא מחוץ לתנור אז זה רק התפשטות של חום. אתה לא יוצא, אתה רק מס-- זה התפשטות מחום שקיים. התנור יוצר חום. כשאומרים שאתה תלך עם התנור, זאת אומרת שאתה תהיה במצב כזה שאתה לא תהנה, תחיה על אשראי, תהנה מ-מחום שהיה פעם, אלא אתה במצב כזה של תנור שאתה יוצר חום. אתה יוצר חום. אם אתה יוצר חום אז כמובן שאתה אף פעם לא מתקרר, וב', אתה גם יכול לחמם יהודי אחר כי אתה יוצר חום. ליצור חום זה עניין של על ידי יגיעה, על ידי שאתה מתייגע ועוש-- ועובד. למעשה בפועל. אני חושב ככה, יהודי בא וש-- אנחנו מדברים פה בתוכנו, מתוך עצמנו. שבת, בניגון שהרבי לימד, הניגון של סטאוו יא פיטו. יש שתי, שתי, שתי, יש שני בתים בניגון. יש ניגון של פיאטניצא וסובוטא. סובוטא זה שבת, פיאטניצא זה ערב שבת. הרבי פירש שיש עבודה של יהודי של ימי החול ויש עבודה של שבת, סובוטא. אפילו ששבת זה עניין של מנוחה, שבת מנוחה. אבל שבת זה לא מנוחה שאתה לא עושים כלום. ההפך, זה עבודה באופן של מנוחה. היצר הרע פחות מפריע ואז ממילא זו העבודה האמיתית. יש עבודה של שבת, ועיקר העבודה שבלב, זו תפילה, זה עניין של שבת, בשבת. אז בשבת זה הזמן שכל אחד, מי שכל השבוע עסוק. שבת זה הזמן שלומדים חסידות ומתפללים קצת. ממילא

1:57:42 דובר 8 בשבת, אז אם הש-השעה הזאתי שאתה בא ללמוד חסידות, אז אתה בא ללמוד באופן כזה שאתה יוצר חיות. אם אתה לומד את זה באופן של לצאת ידי חובה, או שאתה בא לכנס ואתה שומע ככה מה שאומרים ואתה לא משקיע, אז אתה בהתפשטות, התפשטות, נכון, אבל אם אתה יושב ואתה מתייגע, אתה משקיע את עצמך באותה שעה שאתה לומד חסידות, אז אתה מתייגע בחסידות. אתה לא עושה את זה לצאת ידי חובה. אתה מונח בזה ושקוע בזה. אז אתה בשעת מעשה יוצר חסידות, יוצר חיים, יוצר חום. זה שומר עליך, זה השומר מחזיק אותך בתוך התנור. היגיעה הזו בשבת, וזה נותן חיים לכל השבוע שאתה לומד. יש. אני יודע שיש קביעות בכל בית כנסת, יש קביעות. גם פה, בית הכנסת בשכונת מנחם, יש חצי שעה לומדים חסידות, קהל גדול מאוד. אז אם אתה בא ולצאת ידי חובה, העיקר שמרגיש שלמדתי קצת, זה בסדר, זה גם טוב. אבל אם בשבת אתה מונח בזה, ויש אברכים כאלו שבאותה שעה, השעה הזאת היא בשבת, אז הוא לומד עם כל התשומת לב שלו. השעה, כמו שהרב אומר, זה תירוץ ונוסע. בשעה שאתה לומד אתה רק בלימוד. אותה שעה הזו אין שום דבר מחוץ לשעה הזו. אתה כל כולך בחסידות, כל כולך בעניין. אתה רוצה להבין ורוצה להבין מה המשמעות של העניין, מה זה נוגע למעשה? מה אני יכול לקחת מהמאמר הזה? ככה אתה לומד את השעה הזו בשבת. לא לצאת ידי חובה, לא רק בשביל הרגשה שלמדתי חסידות, אלא אתה מונח בזה. אתה חי את זה וממילא זה נותן חיות שגם העשרים דקות כל יום שאתה לומד זה גם כן

1:59:55 דובר 8 עשרים דקות חיים. זה עשרים דקות שיוצרים חיים אצלך. יוצרים, ברענגט חיות, וזה נותן חיות לכל היום כולו. אז ממילא השבת, אם השבת היא כמו שצריכה להיות, מן הבית ברוך הוא כולו ימין. השעה שלומדים חסידות בשבת לפני התפילה, זה תלוי איך אתה לומד את השעה הזו, איך אתה עושה את השעה הזו. אם אתה עושה את זה ככה בשביל לעבור את הדברים, אז בסדר, עברת. זה גם כן משפיע. אולי זה, אבל זה לא, זה לא יוצר חיות. אבל אם השעה הזו, ואני יודע אברכים שלומדים חסידות באופן כזה בשבת בבוקר, בעלי עסק, אבל השעה שהם לומדים הם מונחים בזה והם חיים את זה, ואין שום דבר מחוץ לעניין הזה. הם שקועים בשעה הזו, הם מונחים בשעה הזו, לא רק לשמוע את הגוטן וואָרט, הגוטע מעשה, הגוטע הסברה, אלא הם חיים. הם, הם יוצרים חיות, הם יוצרים חיות. הם נמצאים בתוך התנור והם לא, הם לא מתקררים אף פעם. עד הרגע זה נותן חיים לכל השבוע כולו. זה מה שזה. מה שהרבי רצה, שאנחנו לא נצא מהתנור אף פעם, לא נצא. זה רק לסיים סיפור ששמעתי אתמול מזמן. סיפור, א גוטע מעשה. אם אנחנו אומרים שתמים, הפשט הוא שראינו שאחד נמצא בתמימות, תמים, הפשט, אבל לאו דווקא שיודע את כל הדברים. לא יודע את כל התורה כולה. כל אחד חומש יודע, אבל החסידות מה שאתה יודע, אתה תמים. זה לקח אותך עד הסוף. זה לקח את המחשבה, את הדיבור, ולקח אותך עד הסוף. שמעתי סיפור מהרב הזקן של כפר חב"ד, הרב גורליק. יהודי שאל את, שאל את הרבי לגבי ללכת באוניברסיטה, משהו כזה. הרבי אמר

2:02:18 דובר 8 לו שילך לשאול את הרב, הרב של כפר חב"ד, הרב גורליק. אז הוא בא לרב גורליק. הוא בא לשאול את הרב גורליק. עמדה שם אישה עם שאלה, תרנגולת שהיה מסמר תקוע. מסמר. מה אפשר לעשות? מסמר תקוע. הרב גורליק ככה רואה את ה... בודק ומסתכל ורואה. ותוך זה הוא מדבר ככה בקול. הוא דיבר אל התרנגולת ואומר לה, אומר לתרנגולת: "יש לך-- היה לך בעל הבית. בעל הבית שלך נתן לך, נתן לך, נתן לך אוכל. אוכל טוב, אבל את הלכת לרעות בשדות אחרים, בשדות זרים. הלכת לחפש אוכל וכל מיני דברים, וממילא נכנס לך טשוואָק, מסמר נכנס. אז אכלת טשוואָק, נכנס לך טשוואָק, נכנס לך מסמר. המסמר הזה הטריף אותך, הטריף אותך היום ולא הבא, ואין לך-- דו ביסט טרייף און דו וועסט בלייבן טרייף אייביג. האסט א טשוואָק געגעסן, דו וועסט בלייבן טרייף אייביג". הבחור הזה, היהודי הזה כבר, אה, חסך את השאלה של הרב גורליק. הוא כבר את השאלה שהוא שאל, ללכת לאוניברסיטה וכל זה, הוא כבר קיבל תשובה, וממילא תשובה. יש לך בעל הבית שנותן לך אוכל, ואז אתה הולך לחפש בשדות זרים, ושם אתה תאכל טשוואָקס, טשוואָק אהר, טשוואָק ההיא. אל תחפש טשוואָקס. יש לך בעל הבית שנותן לך אוכל. והרב הזקן, הרב גורליק של כפר חב"ד. ואם אנחנו מדברים על העניין של לא ללכת ללמוד, יש לנו את התורה שהבעל הבית שלנו מלמד אותנו, חסידות, שיחות. אשרינו מה טוב חלקנו. לא צריכים לחפש עניינים אחרים. כל שכן שאין-- לא צריך לחפש דברים שליליים שבכלל לא צריכים להזכיר אותם פה. אנחנו נדבר על זה, אבל דברים שליליים, שזה לא עניין של ללמוד חקירת מוסר, ללמוד

2:04:48 דובר 8 דברים שליליים, לכל הדעות שליליים, שבטח הדברים האלו אצלנו צריכים להיות מופרכים. מופרכים. במקומות אחרים צריכים להטיל איסור על האינטרנט. דברים כאלו צריכים להטיל איסור על זה. אצלנו לא צריכים להטיל איסור. הדברים האלו צריכים להיות מופרכים מלכתחילה. אין מקום לזה. אשרינו מה טוב חלקנו. אנחנו זכינו. יש לנו את האור של חסידות. ביקשו כאן-- יש מישהו שהיה לו רעיון יפה. טוב, שהנה זה מאה וחמישים שנה להולדת של הרבי הרש"ב. הרבי הרש"ב אמר המשכים. וידוע שהמשכים, הרבי הרש"ב אמר רק מתי הרבי-- מתי התחילו המשכים? המשכים התחילו בתרנ"ט. ההמשך הגדול הראשון זה המשך של תרנ"ט. למה? כי אז נוסד תומכי תמימים, והרבי הרש"ב אמר המשכים לתמימים. שהוא היה-- הרבי הרש"ב היה בנסיעות מחוץ לליובאוויטש מכל מיני סיבות, וגם שם אמר חסידות, אבל לא המשכים. המשכים הוא אמר רק כשהיה בתומכי תמימים עם תמימים שהם היו שקועים בחסידות, אז הוא אמר המשכים. ממילא יש כאלה שהציעו הצעה, שנעשה-- לכבוד מאה חמישים שנה לרבי הרש"ב, שכל אחד יקבל על עצמו אחד המאמרים וההמשכים של הרבי הרש"ב ויתעסק במשך כל השנה באופן של איזה עסק, באופן של חסידות. השם יעזור לכולנו שאנחנו קודם כול נכיר ונעריך את האשרינו מה טוב חלקנו, נהיה שקועים בחסידות. לא כל הרינגטונים וכל הפוליטיקה וכל זה. זה מחוץ למחנה. ליגן אין חסידות, טראַכטן חסידות, להשתייך חסידות, לדבר מיט חסידות, לעבן מיט חסידות. זה החיים שלנו. בזה אנחנו נחנך את הילדים שלנו, כל אחד את השליחות שלו. ועל ידי זה אנחנו חיי אחרים קורה ממש. אנחנו נזכה לכך שהרבי יוכל לבוא ויאמר, "ראו גידולים שגידלתי."

2:07:48 דובר 9 ובכן, לפי הדברים של הרב גופין אז כל אחד מאיתנו בהחלט ביכולתו, ודי בקלות, אולי יותר מאשר בקלות, קצת בקושי, פשוט להיות תמים. זיין א ריינער תמים בשליחות, בלימוד, בחסידות. להיות חם, גם כשמתרחקים ירגישו את החום, וכל מה ששמענו מהרב גופין. ולכן, רבותיי, הוגש לכל אחד מכם דף, ושם כל אחד פשוט צריך לקחת את הגפרורים כדי להדליק את התנור ושהחום הזה יתפשט לכל מקום. אז זה לא מספיק שיש לי את הגפרור אצלי. יש כאן רשימה של ספרי המאמרים של הרבי הרש"ב, וידוע שהרבי אומר שביום סגולה, יום שמזלו של הרבי גובר, מזל החסידים גובר. חייבים ליצור את זה עם איזה קשר כלשהו, לקשור את מזלנו עם המזל של הרבי. והדרך היחידה, כמובן, היא על ידי לימוד תורתו. ולכן שכל אחד יעשה את המאמץ להתחבר, להתקשר ולהיות שקוע בתורת הרבי בשנת הק"ן, יקבל על עצמו מתוך הספרים האלה, להעביר את זה למארגנים, וזה יהיה חלק מן ההחלטות המעשיות של הכנס היום בכ' חשוון שנת הק"ן. בהזדמנות זו נבקש מכל הקהל להצטרף לרפואה שלמה: אירית בת רבקה, אוריאל בן תמר וישעיהו בן תמר, לרפואה שלמה בקרוב ממש. מוריי ורבותיי, יש לפנינו עוד לשמוע את המקהלה בהמשך ולצפות בסרט וידאו של ג'ם בהופעת בכורה, שצריכה להופיע בימים הקרובים, ובה ראיונות של הרבי עם אנשי ביטחון. אבל לפני כן, אל הנקודה המרכזית והמעשית של ההתוועדות היום, ופרצת בשליחות. מוריי ורבותיי, בעוד שבוע אנחנו נזכור יחד את יום השנה לעקידה הגדולה, לטבח האיום והנורא שאירע לחברינו השלוחים הרב גבריאל הולצברג והשליחה רבקה הולצברג, השם ייקום דמם. העולם כולו היה ועדיין בזעזוע. עוד לא היה זעזוע כזה שפקד את העולם מהעקידה הגדולה

2:10:46 דובר 9 הזאת של השלוחים האלה. הכאב הצורב, הבכי. אין, אין את המילים להביע את הכאב, אבל יחד עם זה, רבותיי, בואו ונראה איך, מה הייתה-- איך העולם ראה, כל העולם כולו, איך הוא ראה את התגובה של חסידי חב"ד לכאב הנורא והאיום הזה, איך העולם ראה את התגובה של השלוחים לכאב הנורא, לעקידה הנוראה הזאת. התגובה הייתה ברורה. הכאב הפך להיות לכוח מניע, להגדיל ולהאדיר, להכפיל ולשלש את מפעל השליחות. אנ"ש בכל רחבי העולם, ואני רוצה לומר לכם בדידי הוה עובדא, באותו שבוע ניגשו אליי אברכים בירושלים ושאלו אותי איפה אפשר לפעול, לפתוח איזה, בשכונה, איזה שליחות, איזה בית חב"ד. והדברים האלה, כמובן אנחנו יודעים, בכל פינה ובכל מקום קיבלו על עצמם להרחיב ולהאדיר את מפעל השליחות, וזאת התגובה שכל העולם המזועזע ראה בהרחבת הפעילות, השליחות, התגובה לכאב הנורא הזה, שהם זממו את ההפך מזה והתוצאה היא כן ירבה וכן יפרוץ. מוריי ורבותיי, המעשה הוא העיקר ואין לך דבר יותר טוב מאשר הדוגמה החיה. לא נוכל להעלות אל השולחן את כל השלוחים שנוספו במשך השנה, אבל הזמנו שלושה שלוחים, שנאמר לפני כן שכל אחד מהם יצא לשליחות, לא לאותה שליחות. יש שלושה סוגי שליחויות שונות, מקום שונה, אוכלוסייה שונה, השליחות שונה, אם זה הפצת יהדות, הפצת מעיינות ועוד כל מיני מרכיבים שבכל מקום הוא שונה והשליח צריך להתמודד עם הדברים האלה. אז בחרנו שלושה מדגמים של מקומות שונים, של סוגים שונים, אוכלוסייה שונה. אז בראש ובראשונה אני מתכבד ומבקש ומזמין את שלושת השלוחים, הרב נתנאל בן מעס[?], אחד ששליח באחד מיישובי עמק חפר, לעלות אל הבמה. הרב רפאל גולדמיץ, שליח הרבי באחוזת אתרוג מרכז שפירא, והשלישי הרב שניאור זלמן ברוד, שליח ברמת

2:13:49 דובר 9 פולג ועיר ימים בעיר נתניה. יעלו ויבואו שלושת השלוחים, נקבל אותם בחיזוק הנכון. בבקשה. הם כבר כולם למעלה, הם מחכים למחיאות כפיים. נו. רפאל אני רואה, רב נתנאל אני רואה, איפה רב שניאור זלמן? איפה מצטנע? בבקשה יעלה ויבוא. אני רוצה-- אז איפה הכיסאות בשביל השלוחים? מי עוזר לנו פה לסדר להם מקום? רבותיי, הכותרת היא אש השליחות מתפשטת, ואכן כפי ששמענו גם מהרב גופין, האש הזאת מרחוק מחממת. הרב נתנאל בן מעס[?] הראשון בשלישייה. שימו לב, במודעות פורסם אחד מיישובי עמק חפר. עצם הפרסום הזה כבר מגלה לנו שהשליח הזה היה צריך להגיע למקום שאי אפשר אפילו לפרסם את השם של היישוב. הרגישות שם, האוכלוסייה, ברגע שנפרסם את השם השליחות עלולה להיכשל, עלולה, עלולה להיפגע, ולכן בפרסום עדיין הלכנו בכיוון של הזהירות. אבל כאן נוכל לומר לכם שהרב נתנאל בן מעס[?] הוא שליח ביישוב מכמורת שבעמק חפר. הוא צריך להתמודד, כפי שאמרנו כבר, שלא-- אי אפשר לפרסם את השם. רגישויות שונות, אוכלוסייה רגישה. בואו ונשמע מרב נתנאל מה הביא אותו לצאת לשליחות, איך הוא מתמודד עם השליחות, איך קיבלו אותו, איך השליחות היום ועוד מה שאנחנו לא יודעים. רב נתנאל, בבקשה.

2:16:03 דובר 10 חיים לחיים. לפני כשבועיים נתבקשתי מהרב ברוד לדבר קצת על השליחות. אני לא יודע איך שליח חדש מגיב בעניין, אבל אני קצת הסתייגתי מלדבר. הוא שאל אותי "מה קרה?" הוא קצת היה המום. "אתה לא רוצה לדבר על השליחות?" אמרתי לו "הייתי מאוד רוצה לדבר ולספר ו... לספר לכולם שגם הם ייכנסו למפעל ענק כזה. אבל יש לי בעיה כזאת וכזאתי". אז הוא אמר לי "נו, אז מה עושים?" אז נתתי לו את הפתרון. תכתוב מה שצריך לכתוב. באמת זה מה שכתוב. כשהתחלתי לנבור קצת במחשבות איך התחלתי את השליחות, מאיפה בכלל זה מגיע הרעיון לצאת לשליחות? נכון, כולם יוצאים והכל טוב ויפה, אבל מה מביא בכלל אברך שברוך השם כבר מסודר, יש לו בית, יש לו, יש לו כולל טוב, ברוך השם ילדים, לצאת לשליחות ככה באמצע החיים? זה הביא אותי לחשוב קצת שמונה שנים אחורה. ראש חודש כסלו, התוועדות ראש חודש כסלו בבית של הרב גולדברג שליט"א, ראש הישיבה במגדל העמק. הרב גולדברג חזר אז כולו מרוגש ועם הרבה מצב רוח, וישב והתוועד איתנו לאורך כל הלילה. אבל כל הלילה הוא היה סביב סיפור אחד ויחיד על אחד מהשלוחים ברוסיה שבעצם הוא אחד מהתלמידים שלו. שליח מאוד מצליח, הרב וולף, שהוא סיפר איך שהוא נהנה מכל השליחות שלו וכל הלילה הוא ישב והתוועד על אותו תלמיד הזה. ולאחר מכן, ב... לקראת שתיים לפנות בוקר הרב גולדברג סיכם את ההתוועדות שמי שרוצה להיות מקושר לרבי כמו לפני ג' תמוז ולהיות בהתקשרות מלאה צריך חייב לצאת לשליחות. אני באותו רגע החלטתי, אני אעשה את כל המאמצים שגם אני אהיה שליח ושגם אני אוכל לצאת לשליחות על מנת שאני אוכל להרגיש

2:18:19 דובר 10 את ההרגשה הזאתי, להרגיש את הרבי כמו לפני ג' תמוז. התחתנתי וכמו כל אברך התחלתי לשבת בכולל. בחרתי כולל מיוחד, כולל להלכה וכדי ש-- במטרה שכשאני אצא לשליחות אני אדע מה לענות ואני אדע איך לנווט קהילה. כל זה היה במטרה איך לדעת ל-לפעול בשליחות בצורה נורמלית, כי הרי אי אפשר למכור לוקשים. אנשים מרגישים את זה אם אתה מוכר להם לוקשים. אנשים יודעים אם אתה בתוך העניינים, אם אתה יודע הלכה, אם אתה יודע, אם אתה יודע בכלל מושגים של ה-- של ה-- שכל מה שהקהל צריך, מה שקהילה צריך, צריכה ובין לבין, אחרי שלוש שנים התחלתי כבר לשמוע הצעות על יציאה לשליחות, אז חיפשתי קצת מקום מאתגר, מקום שאני יכול לבטא בו את הכישרונות שלי לבד. אחת הפעמים אני מקבל טלפון מאחד מהידידים מבית חב"ד חדרה, אומר לי "תשמע, אתה מעוניין לשבות איזה שבת במוסד לחינוך ימי במכמורת?" אמרתי לו "מוסד לחינוך ימי, שבת, אין קהילה, אין שום דבר", אבל בדיוק נפל לי הניצוץ. אמרתי אולי זה יהיה פתח לשליחות. אמרתי לו "תן לי לחזור אליך". התקשרתי לכמה חברים שמכירים את המקום והביאו לי טלפון של בן אדם אחר. הרמתי אליו טלפון, שאלתי אותו "תגיד לי מה הולך שמה?" הוא אומר לי "בסדר, זה יישוב, אה, יישוב נחמד, שלוש מאות חמישים משפחות. אה, האווירה שמה מאוד נוטה שמאלה. אה, אנשים עם כפית, אה-- שנולדו עם שלושת הכפיות של כסף וזהב, פלטיניום, מה שאתם רוצים בתוך הפה. חיים כמו שצריך, כל מה שנותר להם זה רק ללכת לים במשך כל היום. אמרתי להם נו, מה עוד? יש שמה איזה משהו רוחני? כן, יש שמה איזה רב, איזה בחורצ'יק צעיר

2:20:25 דובר 10 מארגון איילת השחר, שהוא היה שמה שנה שלמה ובדיוק עכשיו הוא הולך לעזוב. מה קרה? הוא עוזב, מכר להם איזה סיפור שהוא לא מסתדר עם, אה, קהילה או לא מסתדר עם, אה, חינוך ילדים, עוזב. אני ראיתי שיש פה תזמון מושלם. התקשרתי לידיד שלי מבית חב"ד חדרה, אמרתי לו אני מגיע לשבת. הגעתי לשבת, זה היה בדיוק השבת הראשונה שהגעתי, זה היה שבת הפרידה מאותו רב קודם. הגעתי למקום ולאט לאט התחלתי עם ה-- להתחבר לאנשים. צריך לדעת שבכאלה מקומות צריך לדעת מה לומר, מה לא לומר. צריך להיות מאוד מאוד זהיר. כבר אחד מהאנשים המתפללים המסורתיים במקום אמר נו, הנה יש לנו רב חדש. ציננתי לו את ההתלהבות, אמרתי לו תירגע, תירגע, זה לא מגיע כל כך מהר הדבר הזה. בסעודה שלישית אמרתי להם חבר'ה, אם אתם רוצים להמשיך פה משהו זה חייב להיות בתורה, קשר של תורה. בכלל, אני ראיתי לעצמי שבכדי להצליח בחיים צריך לקחת איזה מודל לחיקוי, וכאן המקום ל-לומר שהמודל לחיקוי שלי זה הרב חיים שלמה דיסקין מקריית אתא, שאני בעצם מהקהילה שלו בקריית אתא, וראיתי אותו בתור מודל לחיקוי. רציתי להיות כמוהו. רציתי ל-לדעת מה סוד ההצלחה שלו. גיליתי שסוד ההצלחה שלו זה תורה. לקשר את הקהילה עם תורה. ברגע שאתה מקשר את הקהילה עם תורה, אז בעצם, אז קודם כל נוצרת קהילה. לאחר מכן יש את שאר הדברים האחרים שהקהילה צריכה, אם זה גנים ואם זה תלמוד תורה וכולי וכולי. פניתי אליהם בבקשה, אם אתם רוצים בבקשה ניצור-- נעשה שיעור תורה. התחלנו עם שיעור תורה, זה, קבענו את זה לכל יום שלישי בשבוע והחלטתי על השיעור הזה אני לא מוותר ויהי מה. והסיפור

2:22:19 דובר 10 הבא ימחיש את העניין. אחת הפעמים יוצאים מה-- החבר'ה מהשיעור והם רואים את אשתי בתוך הרכב יושבת. שאלו אותי: "מה קרה? הבאת את אשתך?" אמרתי: "אנחנו צריכים להמשיך לחתונה בכפר, בכפר חב"ד." אז אמרו לי: "נו, אז מה קרה? אז למה לא דחית את השיעור? לא היית עושה שיעור?" אמרתי להם: "חבר'ה, שיעור לא דוחים. שיעור תמיד יש את הזמן הזה, את היום הזה, לא משנה, את השיעור לא דוחים." המילה הזאתי, שיעור לא דוחים, המשפט הזה עשה אצלי משהו. הם ראו שיש פה רצינות, ובעצם הרצינות הזאתי נתנה את הפוש להמשיך הלאה בהמשך הפעילות. במשך שלוש שנים אני פעלתי במקום, אם זה תהל-- אם זה ל"ג בעומר, לא עשיתי תהלוכה. אי אפשר לעשות בכזה מקום תהלוכה. צריך לדעת שצריך להיות באופן המתקבל, ולא יכולים לעשות כל דבר שהוא דבר נורמלי בתל אביב או ברמת גן או בחיפה שיהיה דבר נורמלי גם ביישוב שאני נמצא בו, ולכן החלטתי לעשות את זה בתור מעין כינוס, מעין זה, עשינו על האש. אה, כמובן שאנשים ציניים אמרו לי: "לא יגיע לך אף אחד." אני הכנתי את עצמי עם שיחה בצורה מסודרת של הרבי וחיכיתי שהכול יהיה בסדר. בהתחלה הגיעו שתיים־שלוש, ובשעה היעודה כבר היו ל"ג אנשים. ראיתי פה שרשב"י עוזר בעניין הזה. ל"ג אנשים בל"ג בעומר זה אומר משהו. וככה מתקדמים הלאה, מגיעים לראש השנה, הבאתי בחורים מהכפר, אה, ולראות את ההתרגשות שאצל הבחורים: או, יש פה מקום, מקום מאתגר. אמרתי להם: "חבר'ה, תיזהרו בבקשה לא לעשות חילול השם." הם, הם הבטיחו לי שהם באמת לא יעשו-- באמת הם הלכו לכמה חצרות, התחילו לתקוע להם בשופר. חלק אמרו כן, חלק אמרו לא.

2:24:12 דובר 10 הם נכנסו לאחד מהבתים, ונכנסו למשפחת כץ. הבעל באמת הוא כהן, והם תוקעים להם בשופר, ופתאום האישה מתחילה לבכות, להזיל דמעות, ושואלים אותו: מה קרה? אנחנו נזכרים פעם, בימים שהיינו ילדים קטנים, היינו הולכים לבית הכנסת, היינו שומעים את השופר. ואז היא אומרת לו: "נו שוקי, לך, לך מחר תעשה ברכת כוהנים בבית כנסת." וזה הביא אותו לבית כנסת למחרת לליל, ל, ל, לערב, ללילה השני כבר הוא התחיל להגיע, ועשה בבוקר למחרת, עשה ברכת כוהנים. אני לא אמשיך לעייף אתכם בכל הסיפורים במשך השלוש שנים, אני רק אומר לכם שבמשך כל השלוש שנים אנחנו חיפשנו שם בית. רק שתבינו שבית שמה, מחיר התחלתי של שכירות זה בין ששת אלפים לשבעת אלפים שקל בחודש, ולהשיג את הסכום הזה זה קצת קשה. אבל אמרתי טוב, ניחא, את הדבר הזה עוד אפשר לעבור. כולם אמרו לי חב"ד מממן אותך. אמרתי להם כן. בהמשך אז אמרו לי טוב, אבל יש לך בעיה עוד יותר נוראית, וזה שיש ביקוש יותר מהיצע. זאת אומרת שאין בתים כמעט לשכור במכמורת, ואם יש זה רק דירות קטנות, חדרים קטנים, ואם כבר יש אז מה, ישכירו לחרדי? זה דבר אחרון שזה יהיה. בדרך לא דרך, לפני חצי שנה אנחנו מצאנו בית, בית שיש עליו גם איזה סיפור. הצלחנו להשיג אותו וברוך השם גם המחיר ירד והצלחנו לשכור את הבית. יצאנו לשליחות. יצאנו לשליחות, ואני אומר לכם, אם לפני כן, כשאני ביקשתי להיכנס, להיכנס לתוך הרשימות, אמרו לי: כל עוד שאתה לא גר במקום, אין על מה לדבר. אמרתי: אבל אני פועל ממש כמו שליח. לא. תגור במקום ואז אנחנו נדבר על זה. אמרתי אוקיי, ובאמת צודקים.

2:26:00 דובר 10 ברגע שגרים במקום אתה חי את המקום, אתה נושם את המקום, אתה מרגיש את המקום, ואתה מרגיש שכל רגע שאתה חי ואתה ישן אפילו במקום הזה אתה נמצא בשליחות, כי זה מקום שלא שייך לך. אווירה שונה, אה, שלפעמים כשאני עובר ברחוב אני, היום כבר לא, אבל בהתחלה הרגשה של התנכרות. כשאני חושב להביא בחורים אני חושב האם להביא שתי בחורים, ואם אני אביא שלוש אז זה כבר יהיה יותר מדי פה, הפגנה חרדית במקום, זה דבר קשה. זה מה שהיה לי פעם אחרונה בשמחת תורה. היה קשה לי מאוד להשיג בחורים, וברגע האחרון השגתי שני חבר'ה, ובמחשבה שנייה התקשר אליי אחד מהבחורים ואמר לי: "אני יכול להביא עוד אחד." אמרתי לו: "מעולה!" ואז התקשרתי אליו פעם שנייה, אמרתי לו: "עזוב, לא כדאי. זה יהיה גרוע אם אני אביא עוד אחד." ותכלס התחלנו, המשכנו עם ה, עם העשייה של השליחות, והדבר הראשון שעשיתי, שפעלתי, זה היה לעשות מניין בבוקר. אמרתי ברגע שיהיה תפילה בבוקר אז קודם מתחילים עם דבר טוב. תפילה בבוקר זה בשעה שש בבוקר. התפילה של שש בבוקר בעצם נמשכה על כל היום כולו, כי במשך כל היום כולו הייתי צריך להיות עם אסמסים עם חבר'ה: "נו, אתה מגיע מחר לתפילה? אתה מגיע מחר לתפילה?" לעשות מניין ביישוב שלנו זה כמו להוריד חללית מה, מהירח ו, ו, ול, ולהנחית אותה ב, בארץ. זה דבר הכי... זה דבר מאוד, מאוד קשה. אני זוכר כשסיפרתי את זה בצא"ח אז ממש עשו מהעניין הזה צחוק. נו, אמרו אנחנו נשים גם שלט, יש הרי בהמשך ביישוב אחרינו, בחבצלת, יש מניין עשר דקות לפני השקיעה. תכף אנחנו נעשה גם ממכמורת את

2:27:42 דובר 10 השלט הזה ועוד ביידיש אנחנו נכתוב. אה, בקיצור אני מתחיל עם המניין וזה הולך בצורה מסודרת. עובר שבוע ראשון, שבוע שני, שבוע שלישי, ופתאום באחד מהימים השבוע אני פוגש את אחד מהגבאים של בית הכנסת, שהוא בעצם אחראי מטעם המזכירות, ואני רואה שפניו אינם כתמול שלשום. אני שואל אותו, "ידידי, מה קורה?" הוא אומר לי, "עזוב, אנחנו צריכים לדבר שיחה בארבע עיניים, ושתדע, מי שמבשל את הקדרה בסוף הוא גם אוכל אותה". אמרתי, "מה קרה? מה כבר עשיתי?" הוא אומר לי, "עזוב". הוא נתן לי להתבשל בתוך הסיפור הזה במשך שבוע. ביום שלישי הוא ניגש אליי אחרי השיעור ביחד עם עוד אחד, ואז הם בלי, בלי הודעה מוקדמת, הם פותחים: "מה זה הפרסום הזה?" שאלתי אותם, "איזה פרסום?" לא תיארתי לעצמי שהם יצליחו לעלות על אתר של חב"ד או משהו כזה. ואז התחילו, "מה זה הפרסום שעשית באתר של חב"ד?" התחלתי, ניסיתי להסביר לו, "תשמע, זה לא כזה גרוע, זה לא כמו שאתם עושים את זה", ואני קיבלתי אז את המטר של הגידופים ושל הצרחות: "אתה כפוי טובה נגד כל מה שנתנו לך, אתה מה עשית?" התחלתי להסביר להם, "חבר'ה, לא כתוב ככה כמו שאתם אומרים." "אה, לא כתוב ככה?" אנחנו היינו במצגת שהיה במזכירות. מסתבר שהם עשו מצגת עם ברקו ופשוט הם העלו את כל הכתבה, אבל לא רק את הכתבה, גם עם התגובות, עם התגובות שאשתי קיבלה. "כל הכבוד לך, אנחנו כמו שהיית את בבית, בבית ספר את טובה, ככה את גם בשליחות, תמשיכו הלאה. ולרב נתנאל, שתמשיכו, תכבשו את עמק חפר" ו... זה דבר שאני בטוח שלא עשה להם

2:29:34 דובר 10 נחת רוח. ואני הגעתי הביתה שבור ורצוץ, לא ידעתי מה לעשות. התקשרתי לרב ליפסקר והוא התחיל להסביר לי שתשמע, אינטרנט זה דבר לא כמו שהיה פעם, שזה יהיה איזה עוד משהו של תקשורת. אינטרנט זה דבר שצריך להיזהר ממנו וצריך לדעת מתי לכתוב, מתי לא לכתוב. אז זה בעצם הסיבה מדוע כתוב אחד מיישובי עמק חפר, כי הפחד שעדיין נמצא ועדיין קיים. הנה למשל השבת נגזרה גזירה: השנה לא תעמוד חנוכייה במרכז העיר, במרכז הכפר. מה קרה? זה סממן חב"די. מה זה קשור? חב"ד שמים חנוכיות בכל מקום. עדיין לא שמים, לא, לא לשים חנוכייה. בעזרת השם אני מקווה שהחושך יתמעט על ידי שאנחנו נשים את האור. זה אחד מהסיפורים. אני אסיים, אני אסיים, אני אסיים בעוד איזה שתי אנקדוטות קטנות. החלטתי לחבור לפעילות של הוועד. פשוט הרמתי להם טלפון ואמרתי להם, חבר'ה, יום אחד מגיע ראש השנה. מן הראוי היה שהילדים של הגנים יבואו וישמעו מה זה השופר, מה זה ראש השנה. אמרו לי אוקיי, בסדר. הביאו את הילדים של הגנים, גנים טרום חובה וחובה לבוא לשמוע על ראש השנה ועל מה הוא השופר. אני מגיע, אני מגיע לבית הכנסת. הגיעו כבר כל הילדים. התחלתי לשאול אותם ולהסביר להם בהומור ילדותי. כמובן שהלבשתי עליי את הקיטל, אף על פי שזה לא קשור לראש השנה. עבורם כל סמל חיצוני זה עושה המון. התחלתי להסביר להם על השופר, על המהות של ראש השנה, על הימים הנוראים. הילדים יש להם תמימות ובאמת הם קיבלו כל מילה בצורה פנימית ועמוקה. תכל'ס, יום כיפור אני הייתי החזן בבית הכנסת. אני יוצא מבית הכנסת, ניגש אליי אבא עם

2:31:50 דובר 10 ילדה קטנה ואז הוא אומר לי, "שלום, אתה הרב?" אמרתי לו, "כן". אז הוא אומר לי, "הבת שלי הקטנה רוצה לראות אותך". מסתבר שאני הפכתי להיות הסלבריטי של הילדים הקטנים, כי כל מה שהם רואים בעצם בהצגה אז עבורם זה כבר הופך להיות הזה. אז באה לראות אותך. אמרתי לו, "כן, שלום, מה שלומכם? הכול בסדר?" כן. אז הוא אומר לי ש"ילדה רוצה להגיד לך שהיא מאוד, מאוד נהנתה ומאוד הייתה מבסוטית". עובר היום הזה ולמוחרת אני פוגש עוד כמה אנשים שמודיעים לי ש"הילד שלי ראה אותך בבית הכנסת, מאוד היה מבסוט". ערב שמחת תורה מגיע. אחד מההנהגות שהנהגתי לעצמי זה להגיד שלום לכל אדם בפנים מאירות. ואתם לא יודעים כמה שזה עושה זה. השלום, להגיד שלום, מה שלומך? בוקר טוב. לא משנה, זה אפילו בן אדם הכי קשוח מתרכך מהשלום הזה. יש לי שכן מול הבית, כל בוקר אני אומר לו שלום. מספיק רק את הנפנוף עם היד, אני יוצא לתלמוד תורה והוא יוצא לעבודה שלו. כל בוקר אנחנו נפגשים, אומרים שלום בלי שום דבר. ערב שמחת תורה אני עוד פעם עושה לו ככה עם היד שלום, אבל הוא לקח את הרכב אחורה ויוצא אליי. חשבתי כבר עוד פעם מה קורה עכשיו? הוא ניגש אליי והוא אומר לי, "תשמע, הילדה שלי הקטנה שאלה אותי, הרי הרב הוא השכן שלנו, למה עדיין לא ביקרנו אצלו בבית?" אמרתי לו, "תשמע, יש לך ילדה חכמה וכל הכבוד שיש לך את הילדה הזאתי שהיא הכניסה לך קצת שכל בראש לבוא לבקר אצל הרב בבית". ואז אמרתי לו, "אם אתה באמת חברמן, תבוא הלילה, ערב שמחת תורה, תבוא לאכול אצלי סעודת חג".

2:33:38 דובר 10 בכלל, עוד טיפ חשוב, אני לא מחלק טיפים, אבל זה משהו שבאמת עוזר. השליחות, השליחות בכל מיני מקומות היא, היא דבר מאוד רבגוני, אבל במקומות כאלה, במקומות קשים, האירוח בשבתות זה דבר שעושה המון. זה מקרב את הלבבות. בהתחלה הם מגיעים, אני מתחיל להסביר להם: "חבר'ה, עכשיו אנחנו נמצאים בטקס של קידוש. הטקס יסתיים בעוד כמה דקות", והם מחכים בסבלנות, ופתאום כל אחד מתחיל לספר את הייחוס והקשר שלו מהסבא רבא הכי רחוק שגם הוא היה דתי. מתחילים לאכול, וכמובן הארוחה היא נמשכת, ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות. אחרי האוכל אז גם ה-- גם האוזניים נפתחות, והם מתחילים לשמוע פה דבר תורה, פה איזה ניגון חסידי, וזה עושה המון. ולאחר מכן אני מרגיש את התוצאות. אותו יהודי היה כזה בהתחלה לחוץ כשהוא הגיע אליי הביתה, ופתאום באותו רגע הוא התרכך והוא נפתח, והרגשתי שבעצם אני-- אותה חסימה שרק היה שלום בבוקר, פתאום למחרת כבר בשמחת תורה עצמה הוא בא והתחיל לדבר איתי יותר, ויום לאחר מכן כבר הפכנו להיות ממש ידידים מאוד טובים. זה-- אם רואים, כשרואים את הסרט של ג'ם גלים, אז בעצם רואים גם אותו דבר בשטח. כשעושים איזו פעולה יש לזה המשך. אספר בסיפור-- נסיים בסיפור אחרון. יש לנו בקהילה גם אנשים שמאוד מתקרבים, שהם גרים בשכונה ליד, זה נקרא כפר המים. שמה זה אנשים שקצת הם הולכים בלבוש אנטי יותר ומחוברים לתורת ברסלב. הם באים להתפלל אצלנו וגם אצלנו נמצאים בתוך הקהילה. הגיע איזה חוזר בתשובה מאוד, מאוד טרי ש... הוא מחנך את הילדים שלו, הוא חינך אותם בהתחלה בחינוך לא דתי. המלצתי לו: "בבקשה תיקח אותם לחינוך דתי, תדע לך אתה תרוויח יותר". הוא הודה לי

2:35:38 דובר 10 על זה. סוכות, הם יצאו בחול המועד סוכות, הם יצאו לאיזה פסטיבל שנמצא קצת באזור של הקו הירוק, משהו ששייך לדתי לאומי. יצאו שמה לפסטיבל הזה והם עברו באמצע הדרך, הם עברו בדרך מקום ערבי, זה כבר היה מאוחר בלילה. אחד הילדים היה צריך לשירותים ואז אמרו לו ההורים: "תשמע, יקירי, אי אפשר לעצור פה, זה יישוב ערבי". שאלו אותו, הילד שאל: "מה זה ערבי? מה זה יישוב ערבי?" אז הוא אמר: "יישוב ערבי זה יישוב, הערבים שונאים את היהודים, הם לא מסתדרים איתם. אנחנו לא מצליחים לחיות איתם ביחד ולכן הם יכולים לבוא ולפגוע בנו". ואז הילד, בתמימות אופיינית לילד, אומר לאבא שלו: "אבא, אבל אני מכיר איזה ערב אחד שהוא דווקא מאוד טוב, שאנחנו אוהבים אותו והוא אוהב אותנו", ואז ההורים שניהם פותחים עליו זוג עיניים. "ערב אחד? איזה ערב אתה מכיר שהוא מאוד טוב?" אומר לו: "בטח, הרב נתנאל, אני מכיר אותו, שהוא מאוד, מאוד טוב. הוא בשתיים עשרה בלילה פותח את הטלפון". אחרי שהם התגלגלו מצחוק הוא בא ומספר לי: "הרב נתנאל, אתה חייב לשמוע את הסיפור הבא", והוא לא ידע שאת הסיפור הזה זה יהיה בעצם משהו שאני אוכל להמשיך למכור אותו הלאה. שיהיה לכולם אַ גוטע וואָך.

2:36:57 דובר 11 רק אני אבוא.

2:36:58 דובר 13 דיבר, אחרי המנוחה.

2:36:58 דובר 11 קח.

2:36:59 דובר 13 זה צלם רציני.

2:37:03 דובר 11 תודה רבה, איזה כוח! הרב נתנאל יחיה עם הכולל ברימטיה בדיוק פרצת. אז אם כן, זה מה שעשית ואני חושב מרתק, מרגש, אבל בסך הכול אנן מה נענה אבתריה, מעורר קצת קנאת סופרים וחייבים לעשות משהו כדי לעמוד בשליחות ולראות את הצעירים האלה במרץ ובהצלחה הנפלאה כשדבקים בשליחות. אה, נתנאל מרוב המתח הוא קצת חרג מהזמן. אנחנו נבקש מהשלוחים שאחריו לעמוד במסגרת הזמן, כי בטוח שלכל אחד יש סיפורים מרתקים ומלמדים את כולנו, אבל מחוגי השעון הם המכוונים אותנו. רבותיי, השליח הבא שאנחנו רוצים להציג בפניכם, שליח שגר בנחלת הר חב"ד, בקהילה חב"דית נפלאה בירושלים, בני ברק, נחלת כפר חב"ד. אחד האברכים הנפלאים, טוב ונחמד, עובד בחינוך, משתכר יפה, אבל בעקבות מה שקרה ואחרי ההתעוררות הגדולה הוא וזוגתו לא יכלו להישאר במסגרת, חייבים לצאת לשליחות. השליח הרב רפאל גולדמיץ הוא בכיוון אחר לגמרי, מזווית אחרת של שליחות. כאן שמענו על סוג כמה שהיו צריכים להתחיל בטיפות של, של אידישקייט, וכאן מדובר ביישוב מכמורת, יישוב חדש במרכז... סליחה. יישוב אחוזת אתרוג במרכז שפירא, יישוב חדש, שכונה חדשה, ושם האוכלוסייה היא שהיא לא זקוקה להפצת יהדות. הם זקוקים להפצת המעיינות, אבל אוכלוסיית כיפות סרוגות, נבדל, ובואו ונשמע איך מתקבל שליח בהפצת מעיינות במקום כזה. השליח הרב רפאל גולדמיץ, בבקשה. המחנך.

2:39:20 דובר 14 שבוע טוב. לפני קצת פחות משנה השתתפתי בכינוס אחר כאן בכפר חב"ד, כינוס גדול עם אלפי אנשים מכל הסוגים, אנ"ש, אנשים שאינם אנ"ש. הכינוס הזה היה ברחבה של 770. זה היה לוויה של הקדושים גבי ורבקה הולצברג. עמדתי ליד החנות של ר' מני וולף והסתכלתי קדימה לקדמת הבימה. ראיתי שם את שתי הטליתות מכסות ככה על ה... על הקדושים. כל הנאומים המרגשים שהיו שם, כל הבכיות. כשהסתיימה הלוויה נכנסתי ל-770 למצוא מניין למנחה. אני נכנס לאחד החדרים ושם אני פוגש חבר שלמד איתי בישיבה. כיום הוא שליח באוסטרליה, עיר רחוקה באוסטרליה, רחוקה שלוש שעות טיסה מסידני, ממלבורן, מהמרכזים הגדולים. שליח ראשי, שליח לבד בעיר, והוא אומר לי שהוא הגיע להשתתף בלוויה. שאלתי אותו: "הכרת את גבי?" הוא אומר לי: "לא, לא הכרתי אותו בכלל". "והגעת במיוחד?" הוא אומר לי: "כן, הגעתי במיוחד ללוויה ועוד היום אני חוזר, עולה על המטוס בחזרה הביתה". אני כולי התפעלתי מהעניין, אבל הוא אומר לי בפשטות: "שלוחים זה משפחה אחת. למרות שלא הכרתי אותו אנחנו אותה משפחה". חזרתי הביתה לנחלה וכולי בהתפעלות, כולי בהתעוררות מכל ה... מכל הלוויה, מכל הסיפור הזה. חשבתי לעצמי, מה הרבי רוצה מאיתנו אחרי כזה דבר? נכון, אני כבר גר בנחלה חמש שנים, יש לי כבר משפחה עם ילדים, עובד, זה גם, מחנך זה גם שליחות, אבל הרבי רוצה יותר מזה. הרבי רוצה שנרגיש מה זה שליחות, שנגור במקום של שליחות. גם בנחלה אנשים ברוך השם מתעסקים עם מקצועם. אני בעצמי השתתפתי, מסרתי שיעורים בעיר, ביישובים מסביב, מבצע תפילין ועוד מבצעים. אבל אם לא לנסוע להודו אז לפחות שליחות כאן בארץ. הרמתי טלפון לצא"ח, לאגף הסניפים, ואחת

2:41:58 דובר 14 ההצעות שהם נתנו לי זה היישוב מרכז שפירא, יישוב שנמצא בין קריית מלאכי, בין נחלה לאשקלון. היישוב בעצם מתחלק לשניים. החלק הוותיק יותר של היישוב מונה כמאה משפחות, ושם גרים אנשים עם אידיאולוגיה מאוד מסוימת, אידיאולוגיה דתית לאומית מאוד סגורה. הרב דרוקמן גר שם. החלק החדש של היישוב, שם אני גר, נקרא אחוזת אתרוג והוא פי שלוש מהחלק הישן. יש שם שלוש מאות חמישים משפחות. שם הציבור מגוון יותר, אבל האופי הכללי של היישוב הוא דתי, למרות שיש שם מכל הגוונים של הציבור הדתי. הציבור דתי לאומי בעיקרו, אבל יש הרבה הרבה מה לעשות ולפעול. יש גם ביישוב, יש ישיבה תיכונית, ישיבת הסדר, מכינה קדם צבאית, בית ספר, גני ילדים שגם בהם לא חסר מה לפעול. אבל דבר ראשון ביישוב, אז ביישוב כזה שברוך השם יישוב דתי, יש שם גם פעילות תורנית, שיעורי תורה זה דברים. הדברים שיש לשליח לעשות זה יותר דברים של הפצת המעיינות ודברים של הוראות של הרבי. הגענו לשם לפני פסח בשנה שעברה, עד שמצאנו דירה והדבר הראשון היה סעודת משיח. פרסמתי מודעות בכל היישוב, הגיעו שלושים, ארבעים איש באחד מבתי הכנסת. ישבנו, התוועדנו. סעודת משיח פעם ראשונה ביישוב. אחר כך בל"ג בעומר עשינו תהלוכה גדולה וגם פה הייתה היענות גדולה ברוך השם. כיוון שהיישוב דתי אז ברוך השם יש הרבה היענות לפעולות אם עושים אותם בצורה חכמה. אם לא דוקרים מדי בעיניים אלא עושים את זה בצורה יפה, אז אנשים באים. בתהלוכה היו שלוש מאות ילדים, שביישוב כזה זה נקרא הרבה. לפני חג השבועות עשינו פעילות מיוחדת לילדים בשלושת ימי הגבלה. פעילות של לימוד שאחר כך היה טיול, אה,

2:44:24 דובר 14 טיול, אוטובוס שלם של ילדים יצאו לטיול. בפעילות הזאת היו שבעים ילדים מהיישוב ואחר כך בחג השבועות, קריאת עשרת הדיברות, הגיעו איזה בסביבות מאתיים חמישים ילד גם כן. כמובן שהדבר הראשון שעושים בכזה יישוב זה גם כן, אה, לפתוח שיעור תניא דבר ראשון. אז מיד אחרי פסח באמת שפתחנו, אני חיפשתי איפה לפתוח, בבית שלי או בבתים אחרים. כבר היו שני אנשים שרבו על זה. כל אחד רצה שיהיה אצלו בבית את השיעור ומאז, מאז, אה, אחרי פסח, כל שבת, מדי שבת בלי להפסיד שום, אה, שום שבת, מדי שבת יש שיעור. יושבים חמישה עשר אנשים, לומדים תניא בעומק, ברצינות, ואותו דבר יש גם שיעור לנשים בהלכות טהרת המשפחה. יש שיעור שבועי, מדי שבוע באות, אה, מדי יום רביעי באות, אה, שלושים, ארבעים נשים באות, יושבות, אה, שיעור רציני, מכובד. מפעם לפעם אנחנו מארגנים שיעורים גם עם הרב בכטר. מביאים אותו מנחלה למרות שזה לא מתאים לכל, אה, כל האוכלוסייה אבל לסוג מסוים של אנשים, אלו היותר תורניים, אברכים ו... או אנשים עם רקע תורני, בחורי ישיבה והם מגיעים לשיעור. בג' תמוז האחרון עשינו התוועדות גדולה אצלנו בבית, שהוא בית חב"ד. בהתוועדות השתתפו חמישים אנשים מהיישוב והתוועד שם הרב יוסף הרטמן מנחלת חב"ד. הרב הרטמן, אני חייב להזכיר, מסייע לנו הרבה בכל הפעילות, אה, כיוון שיש לו עבר שקשור ליישוב הזה. הוא היה עשרות שנים רב בית הספר התיכון האזורי. הוא היה הרב שם עד שבית הספר נסגר. יש ביישוב כמובן תלמידים שלו לשעבר או מורים שעבדו איתו ביחד וככה הוא מקשר עוד אנשים אלינו לבית חב"ד. בהתוועדות הזאת אז ראינו באמת, ראינו באמת את הקשר של האנשים

2:46:45 דובר 14 לרבי, כל-- חוץ, כמובן, מהדברים שהרב הרטמן דיבר ועוד רב מקומי. אז כל-- היה כמה אנשים שפשוט באו וסיפרו לכל הקהל סיפורים על הרבי, כל אחד על הקשר שלו אל הרבי. סיפורים מלפני ג' תמוז, מאחרי ג' תמוז, כל אחד סיפר אה קשר שלו אישי או של משפחתו. כל אחד רצה להראות איך הוא קשור, איך הוא מחובר לרבי. השנה ב-- בחגים ב-- ב-- אמנם הקפות שניות יש פה בהרבה מקומות בארץ, אבל שמחת בית השואבה אין. היישוב הזה, השכונה החדשה קיימת חמש עשרה שנה, ובפעם הראשונה עשי-- עשינו שם שמחת בית השואבה גדולה עם תזמורת והופעה של אמן. היו שם אה בסביבות מאתיים איש שהגיעו מהיישוב, אנשי-- מבוגרים וילדים. אה יש דבר נוסף לא פחות חשוב ו-- חלוקת חומר. מדי שבוע מחלקים ביישוב מאתיים שיחת השבוע, כמעט ב-בכל בית שני. אותו דבר כל החוברות שיוצאות פה בישיבה בכפר לענייני שבת, חוברות אה שהרב משה שילת מוציא, דבר מלכות, כל ה-- כל החוברות שקיימות להפצת המעיינות, להפצת חסידות. מ-מפעם לפעם גם מזמינים אותי לדבר בכל מיני אה אירועים שונים, באזכרות, בבריתות, אירועים של תושבי היישוב, בבתי כנסת. יש חמישה בתי כנסת ביישוב ויש שם, אה, תחלופה של אנשים שאומרים דברי תורה. אז כמובן שגם אותי שילבו בתוך המערכת הזאת ואני מפעם לפעם מוסר שיחה, כל פעם בבית כנסת אחר. התוכניות שלנו לעתיד, בעזרת השם, סך הכל אנחנו שבעה חודשים ביישוב. בעזרת השם בקרוב אנחנו הולכים לפתוח מועדון צבאות השם לילדים וגם כן בית הכנסת לצעירים. בעזרת השם גם מראש חודש הזה יהיה, בעזרת השם יתחילו מסיבות ראש חודש לנשים, והדבר הגדול שאנחנו מתכוננים אליו, שבכזה יישוב זה תופס משמעות,

2:48:51 דובר 14 אה, רחבה, זה י"ט כסלו. אנחנו מתכננים בעזרת השם אירוע גדול עם הרב דרוקמן ועם ראש המועצה האזורית שגר אצלנו ביישוב. בהמשך גם כן אנחנו מתכננים, אה, ספרייה לילדים של ספרי קריאה לטהרת הקודש. ישנה ספרייה ביישוב, אבל לצערנו הספרים שם לא, לא משביעים רצון. והיום בציבור הדתי לאומי קיימת התחזקות, קיימת מגמה של רצון, אה, להתחרד, מה שנקרא. אני רוצה לסי-לסיים בשתי דוגמאות קצרות, שני סיפורים קצרים שממחישים עד כמה יש היום צימאון עז ללימוד חסידות ולהתחזקות בעבודת השם. ב-בסוף אחד השיעורים ניגש אליי משתתף קבוע בשיעורים, בחור ישיבה מהיישוב. הוא רוצה לדבר איתי. דבר ראשון הוא שואל אותי, "למדנו עכשיו בתניא בשיעור שצריך לאכול לשם שמיים. אסור, אה, לדבר דברים בטלים וכל הדברים האלה, וכולי מיואש", הוא אומר לי, "האם אפשר בכלל להגיע לדרגה כזאת? ואם זה דברים בלתי אפשריים, אז בשביל מה לומדים את זה? בשביל מה לומדים את התניא?" עניתי לו מה שעניתי ואז הוא אומר לי שהוא עובר בקרוב ללמוד בישיבה בעיר שדרות ומאוד יהיה חוס-- חסר לו הלימוד, אה, של החסידות, לימוד התניא. הוא רוצה להמשיך ללמוד שם חסידות. מייד באותו הערב התקשרתי לרב פיזם, השליח בשדרות, וקישרתי ביניהם. הם כבר קבעו חברותא לחסידות שמחזיקה עד היום. ואותו בחור, דרך אגב, סחב גם את אח שלו ואת אבא שלו ל-ל-לשיעורים. הם מגיעים בצורה קבועה לשיעורים והנה משפחה שלמה שכבר מתקרבים ל-לחסידות, מתקרבים ל-לחב"ד ומתקרבים לרבי. ה... הסיפור השני, לפני ראש השנה... ארגנו ביישוב שיעור גדול בחסידות עם הרב וכטר. הרב וכטר נתן לזה כותרת, "העבודה האמיתית של ראש השנה". ישבו שם שלושים ארבעים איש, אה, בחורים, אנשים מהיישוב. ומייד כשהסתיים השיעור, כשאני עוד לא הספקתי

2:51:15 דובר 14 לקום מהמקום, הציבור בעצמו, הקהל בעצמו כבר ניגש לרב וכטר וסיכם איתו על עוד שיעור שיהיה לכבוד יום כיפור. ואת כל הדברים האלה מראים לנו עד כמה הצמא, עד כמה הצימאון גדול היום בקרב הציבור. ורק צריך, צריך מישהו שילך ו-וישקה ויפיץ ויפיץ את המעיינות על ידי העניין של פריצת המעיינות חוצה. אז בעזרת השם נזכה כבר להתגלות של הרבי, כפי שהרבי אומר ב-בי' תשרי תשנ"א, אז הרבי אומר, נרשם שם מה-מהקלטה של השיחה, אז הרבי אומר שהעניין הזה של להחזיר בתשובה, שיהיה דור שכולו זכאי, זה שייך למישהו אחר. אבל אנחנו צריכים לעשות את העבודה של לפרוץ את המעיינות חוצה. א גוטע וואך.

2:52:07 דובר 15 בלי הגבלות, בלי הגבלות.

2:52:10 דובר 16 תודה ויישר כוח לשליח החדש, המחנך הרב רפאל גולדשמידט, אה חסיד הרב רפאל גולדשמידט זה גם בגימטריה ופרצת. אז הולך ופרצת בשליחות ויישר כוח. השליח השלישי שאנחנו נציג בפניכם הוא מייצג סוג שליחות חדשה שהולכת, שהולך ומתפתח בשנים האחרונות. לפעמים אנחנו נמצאים באיזה מין הרגשה או שאלה, אה, אין כבר לאן ללכת לשליחות. כל פינה נתפסה על ידי שליח זה, שליח אחר. אבל מה שמתברר בסופו של דבר, שחוזרים למעגל הגדול ורואים שבעיר גדולה כמו חולון, כמו בת ים, כמו עיר אחרת, שיש שם שליח ראשי ויש מוסדות ויש גנים ויש בתי חב"ד, עדיין יש שכונות שלא יודעים עדיין שיש בית חב"ד בעיר הזאת. שכונות שיכולות, אה, לשמש עיירה גדולה. אז הנה השליח הרב שניאור זלמן ברוד מייצג את סוג השליח הזה שנבחר להיות שליח בשכונות החדשות שבעיר נתניה, הידועה ברוב מוסדותיה ופעולותיה ושליחיה שם. והנה בשכונות החדשות רמת פולג, עיר ימים בנתניה, לא היה שליח, והנה שלושה חודשים שניאור זלמן ברוד, תשעה חודשים ר' שניאור זלמן ברוד וזוגתו נמצאים בשליחות שם. קבלו את הרב שניאור זלמן הלוי ברוד, השליח החדש בנתניה.

2:54:00 דובר 17 אני רוצה, אני רוצה לשתף אתכם, אמ, בשני אירועים קטנים שעברו עלינו במשך התקופה מאז שיצאנו לשליחות, אבל לפני כן אני אתן קצת רקע על המקום שבו אנחנו נמצאים. יצאנו, אמ, לפני קרוב לתשעה חודשים, בכ"ב שבט, ואם בכל מקום אנחנו רגילים ששכונות הצפון הן השכונות המבוססות יותר ושכונות הדרום הן שכונות המצוקה, בנתניה זה בנוי אחרת. השכונות המבוססות והיוקרתיות יותר נמצאות בדרום העיר, ואנחנו נמצאים בשתיים מהשכונות האלה, אולי השכונות הכי מבוססות בעיר, אמ, שמתגוררים בהם אוכלוסייה שמוגדרת מה שנקרא מעמד בינוני ומעלה. אה, ברמת פולג גרים היום סביבות שלושת אלפים חמש מאות משפחות, ובמקביל לרמת פולג נבנית עכשיו שכונה חדשה, אה, מגדלי יוקרה על הים, שכרגע מאוכלסת בכמה מאות תושבים בסך הכול, אבל היעד הסופי הוא ארבעת אלפים משפחות. ורק בשביל שנבין עם איזו אוכלוסייה אנחנו עובדים, אז, אמ, כשהגענו לשליחות די מהר קיבלנו תמונת מצב שהמקום הוא, אה, אה, לא פגשנו אנטי במקום שבו אנחנו נמצאים, אני לפחות לא פגשתי, אבל אדישות יש, והרבה. זאת אומרת, אלה אנשים ש-- אנשים מבוססים שחיים בעולם, חיים בעולם משלהם, סגורים בתוך עצמם, וכמעט בלתי אפשרי להגיע אליהם. לא מעט אנשים לא מסתובבים בשכונה, והדרך היחידה שהם מכירים זה מהרכב אל ה-- מהבית אל הרכב שעומד במגרש החניה, משם לעבודה ולהפך. זאת אומרת, אלה אנשים שאתה לא יכול לפגוש אותם אפילו לא בלוח המודעות, כי הם לא מסתובבים. יש להם את העולם שלהם, את ה, את, את דרך החיים שלהם, וחיכינו להזדמנות הראשונה, אמ, להגיע לתודעה של אותם אנשים, ובעצם, במילים אחרות, שידעו, לפחות שידעו שנפתח כאן בית חב"ד, שיש כאן משהו שלא היה קודם. וההזדמנות הראשונה, אה, הייתה, אה,

2:56:26 דובר 17 שלושה חודשים אחרי שיצאנו לשליחות, לקראת ל"ג בעומר. החלטנו לקיים ערב מרכזי בלב השכונה, ולפחות המודל שאנחנו הצבנו לעצמנו, אמ, הוא לנסות לפרוץ מעבר למעגל הדתי־מסורתי, שלפעמים אפשר להיכנס ו-- להיכנס אליו ולשכוח שיש קהל גדול שנשאר מחוץ לתמונה. ולכן האתגר הגדול, לפחות במקומות כמו שלנו, הוא, אמ, לקחת את אותו יין ישן וליצוק אותו לתוך קנקן חדש. לדבר עם אנשים בשפה עכשווית, בשפה שלהם. אם אתה רוצה שהם יבואו אליך, אתה חייב להתחבר עם השפה שהם מדברים אותה. והזמנו לערב את הרב שמעון רוזנברג. זה היה לא כל כך רחוק מהאירוע הטראגי שהתרחש ב-- עם השלוחים, ועוד איזשהו דוקטור, דוקטור יחיאל הררי, הוא איש עם סיפור חיים מעניין שעשה דרך ארוכה לעולם, לעולם של החסידות, וניסחנו את זה בשפה מתאימה. וכמובן שלפני, לפני הכול ישבתי וכתבתי לרבי, כי מבחינתנו זה היה איזושהי נקודת מבחן האם אנחנו מצליחים לפרוץ לתודעה או שהאדישות תישאר כאן לנצח. כתבתי לרבי בתחילת הדרך וכמובן סמוך לערב שקיימנו, ועדיין אני מוכרח להודות ולהגיד את האמת שהייתי במתח. כמה אנשים יבואו אם בכלל, ואיך הערב יעבור ואיך זה ייראה. אבל בכל זאת, בשביל לתת, לתת את הסיכוי, הזמנו מאתיים כיסאות, אמ, ואמרתי לבחורים שבאו לעזור לנו שלא יפזרו את הכיסאות, אה, בבת אחת, כי מי יודע מה יקרה אם הם לא יתמלאו, יפזרו את זה לאט לאט, לפי, לפי הקצב שהקהל יגיע לאולם. טוב, קבענו את הערב לשעה שמונה וחצי, ובשעה שמונה כבר התחילו לזרום אנשים פנימה. הזרם הלך והתגבר, ובשמונה וחצי האולם היה מלא. לא נשאר כיסא אחד ריק. אלה שהגיעו מאוחר יותר כבר עמדו בצדדים, ועוד הרבה מאוד זמן אחרי שקיימנו את הערב

2:58:38 דובר 17 אה, קיבלנו תגובות. באמת זה עשה קידוש שם ליובאוויטש מאוד מאוד גדול. עוד נק-- עוד, עוד סיפור קטן שקרה לנו, כמו שהקדמתי, יש לנו את, אה, את השכונה החדשה שרק עכשיו מתחילה להתאכלס, והיה חשוב לנו לפתוח שם בית כנסת בשביל ליצור את הגרעין שאיתו אחר כך נוכל לבוא ולבקש מהעירייה קצת שטח וכולי וכולי. והאמת היא שמכיוון שהשכונה היא בבנייה, אז ניסינו לחפש איזשהו מחסן או קרוואן או משהו דומה, ולא היה. עד שעלה בדעתי אולי באחד ממשרדי המכירות שיש שם, אה, אולי שם אפשר לקיים את התפילות בליל שבת. עשיתי סיבוב ופגשתי באיזשהו משרד מכירות שהיה נראה מתאים, יחסית גדול. אה, פניתי שם למנהלת המכירות, הצעתי לה את הרעיון והיא לא בדיוק התלהבה. מגיע בחורצ'יק צעיר, תנו לי את המקום, למה ומה יש? אה, ואז היא אמרה לי, היא דחתה אותי, אמרה לי, "נראה, תעבור תקופה" וכולי, ועברה תקופה ובאתי אליה שוב. הצעתי לה את זה ואז היא אומרת, "אתה יודע מה? אני אגלגל את ההחלטה לבעלים ומה שהם יגידו זה מה שיהיה." זה היה יום חמישי בערב. היא אומרת לי, "אני אפגש איתם ביום ראשון. יום ראשון תקבל תשובה." יום ראשון הטלפון-- יום חמישי בערב, סליחה, הטלפון מצלצל, היא אומרת, "הקדמתי וחייגתי אליהם, ולא רק שהם הסכימו, אלא הם נותנים לכם את המקום. תבוא, תשכפל מפתחות, המקום שלך. לא צריך לשלם שום דבר, לא צריך לחתום שום דבר, המקום שלך." וברוך השם המניין מת-מתחיל להתפתח, מתחיל להתגבש. אבל ולקראת, אה, יום כיפור חשבנו שהמקום לא יכול להכיל יותר מדי, אז אולי צריכים לעשות אוהל תפילה שיהיה מקום לכמות גדולה יותר של אנשים. ושוב פעם עולים וצפים אותם

3:00:25 דובר 17 ספקות: כן יבואו, לא יבואו. ואם זה לא יצליח חלילה, אבל צריך לעשות. כמובן שלפני זה כתבתי שוב פעם לרבי, והקמנו אוהל תפילה סמוך לאותו מקום בשכונה החדשה. המקום היה מלא. בתפילת נעילה היה יותר ממאתיים חמישים אנשים שמילאו את המקום. והסיפורים האלה ועוד סיפורים דומים שעברו עלינו. ולא שלא היו אכזבות, ולא שלא היו דברים שלא הסתדרו. אבל הסיפורים האלה רק מלמדים אולי את זה. אולי בהפטרה שקראנו בפרשה הנביא מתמצת את זה במשפט אחד: "כלים ריקים אל תמעיטי". הרבי נמצא איתנו, הרבי נותן. צריך רק לתת את הכלים.

3:01:13 דובר 18 תודה. יישר כוח לשליח הרב שניאור זלמן הלוי ברוד בנתניה, וזו השלישייה בשלושיה וחזקה. אנחנו שולחים להם ולכל השלוחים ברכת חזק חזק ונתחזק, ויישר כוח. מוריי ורבותיי! בואו ונצפה עכשיו בקטע אחד מהראיונות של אנשי ביטחון, אנשי מפתח עם הרבי בנושא של שלמות הארץ. נראה קטע אחד עם ריאיון עם מר משה לוי, איש ביטחון שזכה לתואר גיבור ישראל. הבה נצפה בריאיון ונלמד מן הדברים. משה לוי בריאיון עם הרבי.

3:02:10 דובר 19 Special Forces during the Yom Kippur War. The

3:02:41 דובר 20 I got to Hadassah Hospital and, and, uh, eight months took to get recovery from all the wounds that I had. Then later on, I came to make an artificial arm in, uh, 1975, '76. I think '75. And then, uh, Yossi Ciechanover was, uh, the min-, the director of the Ministry of Defense here. And he knew I'm in NYU in the military hospital, and he called me. He said, "Look, uh, the Rabbi heard about you, and he wants to meet you." I'm ashamed to say that I was not aware of the Rabbi before. And I said, "I don't have time to meet him." And he started laughing. He said, "Moishe, from all over the world, people come to meet the Rabbi, and you don't have time to meet the Rabbi. You have to meet him." I said, "Okay. When?" "Then you need to be in Chabad at eleven thirty at night, and he will meet you at midnight." At eleven thirty at night, people don't sleep. He said, "Moishe, after you be there, you understand." I said, "All right." So I arrived at, uh, seven seventy in Brooklyn, and, uh, all the Hasidim were coming around me, telling me, "What you did? Why you gonna meet the Rabbi with?" And I looked at them and I didn't understand what they want from me. So I-- The-- His, uh, assistant came at midnight and walked me into his room. I walked into his room. The room was, uh, I think, uh, four yard by four yard, very

3:04:54 דובר 20 small room, only a table, no painting on, on the walls, books, and some water. And there was a seat in front of him, and he-- When I walked in, he asked me to move the seat and come close to him, sit on his side. And, uh, and his assistant left, and then the Rabbi was looking at me, and I tried to look at him, and I couldn't. His eyes were so shiny, and I brought my eyes down. I met prime ministers, presidents of countries, but always I was-- I didn't have any problem to look in anyone's eyes. But then I understood that here I'm meeting a very, very special person. And he go-- He started asking me questions about the war, what happened. And I told him the story, and he talked to me the way he was with me in the field. I told him, "Rabbi, I will tell you a story that I want you to give me the answer." In our unit, in ninety-eight soldiers, we had only one religious guy, whose name was Zendani from Moshav Yinon. And the next Saturday after Yom Kippur, we're expecting a big Egyptian attack. Tanks. And the general came, he said, "Moshe, you guys need to dig a line. Behind you, no one will stop the tanks until Tel Aviv." I remember I, I went in the front to set an example. I had a guy, a sergeant with me. We dug in. All the soldiers dug there. And then it was quiet. It was eleven thirty Shabbat,

3:07:16 דובר 20 and one of the guys in the back, whose name is Avner, he died. He said, "Moshe, how are we going to stop the tanks with those rockets? Maybe the sc-- we'll be able to scratch the paint of the tanks." By the time I was thinking, Zendani took a Tehillim with his hand and he raised it and he said, "Guys, with this, we're going to stop the Egyptians." Everyone was looking at him. Of course, it was hot, so the helmet was on the, on the ground. He opened the Tehillim and he started reading Tehillim. And I'm looking to all the soldiers, and everyone took their helmet, put it on their head, and they say, "Amen." They didn't even know what he's reading. They didn't know that if you read Tehillim, you're not supposed to say, "Amen." But they say, "Amen." And that minute I told the sergeant, I said, "Look, if I stay alive, I make a neder to put tefillin every day for the rest of my life, 'cause I feel now very close to God." And, you know, to hear it as a story, it's different. To see it, a different level. Completely different. Then I stopped Zendani for a second. I stood up from the hole that we dug, and I said to all the soldiers, "Let me tell you guys. When Avner asked me how we stop the tanks, I didn't know how. I was wi-- looking for an answer, and Zendani gave us the answer. We are not here to protect

3:09:09 דובר 20 Tel Aviv. We are here to protect history of thousands of years. We are here to protect the past, the existing, and the future of our nation." And the Egyptians start shooting and coming, and Zandani[?] reading תהילים. Of course, we blew many tanks and the rest went back. Zandani[?] got killed. So when I met the rabbi, I said, "Look, the guy that brought us back, in one moment all of us believed in God. All of us trusted God. I that said that I will put the תפילין, God took my arm off. I cannot put the תפילין. And Zandani[?] that put all of us in that situation because of him, he got killed." So the rabbi looked at me with his eyes. And of course, even at that point, I, I, I'd been with him one hour and forty-five minutes that went by like five minutes. I still could not look in his eyes because every time that I tried, and I fight with myself, it is impossible that I cannot look in his eyes. And every time that I tried to do it, I couldn't. I just brought my eyes down. And the rabbi looked at me, and he said, "It's very simple. That you told me that all of you been a פיקוח נפש." I said, "Correct." He said, "Zandani[?], he gave his life." He said, "It doesn't make sense that hundred and twenty tanks, that ninety-eight people be able to fight hundred and twenty tanks. All of you were supposed to die. But Zandani[?],

3:11:08 דובר 20 by reading תהילים, he put all of you become holy, and he sacrificed life for you. That's why he died." He said, "But you, you're supposed to die too. But the minute you did the נדר, you did the connection with God." But the truth is, before I met the rabbi, I met all kind of rabbis in Israel. Uh, when we were in the hospital, many rabbis came to visit the wounded. And that question bothered me all the time, and I asked all of them, and no one have an answer for me. And the rabbi had an answer, and for myself it was a very good answer. It was, it was a real answer for the real situation that we're in. And that time I was not with a lot of confidence with one arm. The m-- It was right arm before. And I asked him, "Rabbi, I have a question for you. You think that I will make it in life? I will be successful?" And he looked at me, he said, "Yes, you will be very, very successful." And he was right, too. That conversation was very, very, very emotional. But when we would talk about the, the story that I told him, I, uh, regarding the, the feeling and all, he was very, very smooth. He was very soft. He was talking slowly, and when we talked about, uh, giving up the land, he was very strong, with very strong voice, with, uh... So that you, you see the difference between when he was

3:13:07 דובר 20 very emotional and when he was as a leader talking. And when he talked like a leader, he was talking like a leader. The rabbi knew every detail that was during Yom Kippur. What happened before, how was the attacks, what happened the first day, the second day. He was-- I was amazed. I was there and he talked about all, all what happened there. Why, why the Yom Kippur started. Because that they recruit the מילואים twice, and the third time they didn't believe will be a war. He said it was a big mistake that Sadat attacked on Yom Kippur. It's the holy day of the Jewish people. In one hand, Egyptian army been punished by this, this trap, this, uh, not let the, the people do their prayer on Yom Kippur. They had to go to the army. And they said, but the good of it, all the road was open, so soldiers could get very fast in there. So he, he had logic on everything that he said. Uh, he was not-- He didn't talk like a rabbi. You know, usually rabbis are preaching. He was very intelligent. He talked as a general. He talked as a guy that had a doc-doctorate of, of, of war. He... As in strategics, what happened and how happened. And the way he said it is, it's like he was there. He didn't miss any, include, include my fight. He knew exactly what happened there. I remember that he was correcting me on certain tank and that, that was

3:15:23 דובר 20 gave me the feeling like he was with me there. It was, he knew every, every small detail that even me, I did not, was very accurate, but he was very, very accurate. Where the forces, where division were and he was very upset why we didn't get to Cairo, why we didn't get to Damascus. If we could make as a point, it's not to occupy Cairo or not to occupy Damascus, but to make a point that we could show the strength to get in and take over, even for one day, Egyptians and, uh, Cairo and Damascus, just to prove a point that our army is very strong. He believed the, the more we're gonna hold the land and, and we're gonna be in a better position to negotiate and that fr-- strength will bring peace and by giving land and obey to all the other countries that show weakness and show giving up and he said that every time we give up it will bring us to another state that we need to give up again and give up again and that will not be an end of it. And that was a very, very thing that upset him when he was talking about it. And if we see today, again, looking back, he was right again. The more we gave, they wanted more. So he was right again. The Rabbi didn't like that we go and get permission from Washington to do things. He said, "This is our land as promised by God and we

3:17:29 דובר 20 don't need any permission from nobody to be there." So even though that I was sitting relaxed, but I, I felt that I was disconnected from the, the ground. I was somewhere in another place. Everything was so simple in that room, but so powerful. I remember I've been in the Pentagon and I went to visit the deputy secretary of defense and you see all the flag and all the, the soldier and all the, the, the guns and pictures of admirals and all that and the generals with all the... I was supposed to be impressed of that. I was not. And when I walked to the Rabbi and I saw the simplicity that he was living in, the table and only water, and, and that was something that I thought about many years later on that it was something very, very powerful. It was him only. The hour and forty-five minute was really never happened in my life. Even from nineteen seventy-five to till now, never happened. That one hour and forty-five minute will be like five minute. The, the conversation didn't stop either by me or by the Rabbi. Conversation stopped because, uh, his assistant came. That stopped the conversation. The, the funny of all that is, is only one door going to the room. When I stood up, I couldn't find how I'm going out. I was just amazed and blind from that session. Uh, there was no doubt. When I walked in, I was completely out of all that, and after I met the

3:19:56 דובר 20 Rabbi, I understand that it was very, very special. Very, very knowledgeable. It was unique. When I met Yossi Chechanover, I said, "I, I'm ashamed. General.

3:20:37 דובר 21 כן, מוריי ורבותיי, כל מילה של תגובה תחוויר, ולכן נשאיר את הדברים כפי שהם חדרו לכל אחד מאיתנו. ובעוד התזמורת מתארגנת, אנחנו לפי ההוראות של הרבי, תמיד במכתב לכנס על ההחלטות, נקרא את ההחלטות ומיד אחרי כן המקהלה מסיימת בשירה, זמרה ושמחה. ההחלטות: הכינוס הארצי השנתי החמישי של חסידי חב"ד בארצנו הקדושה. כפר חב"ד, מוצאי שבת קודש כ"ב מרחשוון תש"ן. אחד, הכינוס קורא לכל אחד ואחד מחסידי חב"ד לחזק את האהבה והאחדות בתוכנו פנימה, שכפתגם הידוע, אחדות החסידים היא שתובילם עד משיח צדקנו. שתיים, הכינוס קורא לכל אחד ואחד מחסידי חב"ד להתחזק בלימוד החסידות ובדרכי החסידות ולבצר את ביתנו פנימה שיהא כרצון רבותינו הקדושים, וממנו תצא תורה שתקרב את המוני בית ישראל לאור החסידות. שלוש, הכינוס קורא לשים דגש מיוחד על החינוך ולהשקיע את כל הכוחות במתן תשומת לב הראויה לילדים ולבני הנוער, לבל ילכו חלילה לרעות בשדות זרים. ארבע, הכינוס קורא לחיזוק מפעל השליחות של כבוד קדושת אדמו"ר נשיא דורנו. כל אחד ואחד מחסידי חב"ד נקרא לסייע בגופו, בממונו ובנפשו לפחות לאחד מבתי חב"ד ברחבי ארצנו הקדושה, באופן שהוא מאמץ את הבית חב"ד הזה ומרגיש חלק ממנו. כמו כן נקראים כל אנ"ש ליטול עליהם אחריות על אזור או מקום מסוים באופן שגם הם יהיו מנהלי פעילות או שלוחים. חמש, הכינוס משמיע קול זעקה על המצב הביטחוני המידרדר ועל המדיניות הרופסת והמתרפסת של הממשלה. הכינוס קורא לחברי הממשלה להתעשת, להפסיק לחלוטין את מדיניות הוויתורים והנסיגות והמשא ומתן עם המחבלים, ולנקוט מדיניות תקיפה ונחושה כדי להילחם באויבי ישראל ולהכריעם עד תום. שש, הכינוס מחזק את ידיהם של השלוחים ביישובי יש"ע הנתונים בתקופה זו תחת חרב ההקפאה והחנקת ההתפתחות. הכינוס קורא לחסידי

3:23:31 דובר 21 חב"ד לנסוע לבקר ביישובי יש"ע. בימי הסגולה של חודש כסלו יתקיימו, אם ירצה ה', התוועדויות חסידיות בכל יישובי יש"ע, לעידוד ולחיזוק רוחם במעיינות החסידות. שבע, בעתות רצון ייערכו, אם ירצה ה', כינוסים ותפילות מיוחדות של ילדים גם בכותל המערבי, כהוראת הרבי שעל ידי כינוסי ילדים ותפילות של ילדים פועלים להשבית אויב ומתנקם. שמונה, הכינוס קורא להתחזק בשליחות העיקרית שהטיל הרבי עלינו, הכנת עצמנו והעולם שמסביבנו לקבלת פני משיח צדקנו. יש לחזק בתוכנו פנימה את השיעורים בענייני משיח וגאולה, וגם להפיץ בציבור הרחב את המסר שכשם שיתקיימו כל דבריו הקדושים של הרבי, כן תתקיים בקרוב ממש נבואתו על הגאולה הקרובה וביאת משיח צדקנו. ורפואה שלמה לאירית בת רבקה, שלמה, גם ליאל הלוי בן מרים, מרים בת רחל, אליעזר בן רחל לרפואה שלמה. עמת אסתר.

3:24:59 דובר 22 מרכז המזון.

3:25:04 דובר 21 לא לשכוח מרכז המזון. שיר המעלות. זימון.

3:25:22 דובר 22 ויהי רצון, ויהי רצון, יהי רצון, ויהי רצון בך.

3:25:42 דובר 21 בואי סייד ובנבציה. יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. ברשות מורנו ורבנו, ברוך אלוקינו שאכלנו משלו. ברוך אלוקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו.

3:25:56 דובר 22 עשה בנו איי ולא יכלה אבותינו שיבזם וסמיד מאי בערתי ימים ולא שכח עיני מזה רוצה לך. שיבזם וסמי גדלה ומהרה בימיו ושכל כליו זה לא שמחו. שיבה לווסמי גדי ולה רבי יומן השת דודו זר לו. שיבולת משמאלית נגד ומראה יומין אוסף כינורות עשה לך. שיבולת בשמי אני בוחר ביום היינו צוחק אין עוזר לשמחות. שיבולת בשדה עם גדי גם כאן אבי יבן בסך הכל אפילו שכחת. שיבור המשא מי יודע? נומי אמון בסדר קינא שלי לא צעקות. שיברר בעצמי כדי למנות מהיום יהיה הסרט קטן מסוימת לחוף. שיבולת בשעמי כל הדברים ראשי היום הם ישנים ואפילו עצם החוק. שיבוע לבסופי קה דס מי אמור דה אמאר זה התחיל מס, לא צריך חוף. שבעתיים לסמיד קה דס מי אמייין אישר חיים שלוש מאה פעם. אוי ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. איי ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הו ימה וקדמה. הו צפונה וקדמה. הו ימה וקדמה, הו ופרצת ונגבה. להאה, היי יו, ופרצת, הו ופרצת, הו ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הו הו הו, ופרצת ימה וקדמה. הו הו הו, ופרצת ימה וקדמה. הו הו הו, ופרצת ימה וקדמה. הו הו הו, ופרצת ימה וקדמה. הו הו יו, ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת. ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הו הו הו, ופרצת ימה וקדמה. הו הו הו, ופרצת ימה

3:29:02 דובר 22 וקדמה. הו הו הו, ופרצת ימה וקדמה. הו הו, ופרצת ימה וקדמה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ימה וקדמה וצפונה ונגבה. Who said in seventy we marching on, and to victory with song and gun. Who calls for we marching happily, nation after nation we are conquering. שו תיה אדוניידו, בי משיח קינידו. Forward with the gospel song, and we will be gospel strong. שו תיה אדוניידו, בי משיח קינידו. יא יא לה לה לה לה לה לה לה לה לה.

3:35:53 דובר 24 שובה שובה, שבענו בבוקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שובה שובה, שבענו בבוקר חסדך ונרננה בכל ימינו. היו דר עולמנו, היו בני שמחה, היו בני שמחה בכל ימינו. ונדר נדר, אוי וני שמחה, אוי וני שמחה בכל ימינו. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו. יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם. ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו. ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו. מעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. אותי רצון, אוי וני שחו, אוי וני שחו בכל ימינו. אותי לרצנו ולשמחה ולשמחה בכל ימינו. מחכה לראשון מגדי את דבר מלכות צדיק. מחכה לראשון מגדי את דבר מלכות הצדיק. מחכה לראשון מגדי את דבר מלכות הצדיק. מחכה לראשון מגדי את דבר מלכות צדיק. סוחב אותו כל גשמי שלום ויוסי סליזון. קהיו לו מרגיש בו יוסי ויוסי סליזון. גם ליבו