תום השבעה של הרב יוסף יצחק רייטשיק

00:05 דובר 1 לרב מלכי[?] ואבא בראל[?], מכירים אותו כאן מכפר חב"ד, כל מכיריו הגשמיים והרוחניים של יוסי, וייבדלו לחיים טובים ארוכים עם המשפחה. וכשחז"ל אומרים חן המקום על יושביו, אז בכל מקום שיוסי הלך בכפר, בית הכנסת וההתוועדויות, תמיד ראינו אותו עם החן המיוחד, עם השמחה המיוחדת על פניו כאן בכפר חב"ד. אחד הדברים שידעו על ר' יוסי, ושמעתי את זה מרבים, שתמיד הנושא, נושא השיחה שלו איתם, תמיד היה הנושא על האמונה במשיח. מתי כבר נזכה לראות את הגאולה? וכשבשבת הזאת סיפר לי מוצ'ה הבנשישי[?] שישב איתו אחרי התפילה ולמדו את השיחה של הרבי על החזון, והרי לא רואים מה זה ה... הזו, אז את התשובות שהרבי נותן שם. אז הוא אמר: הכל טוב ויפה, אבל אנחנו לא רואים. המזל רואה בכל ההיבטים, אבל אנחנו לא רואים. זו הייתה הציפייה הגדולה תמיד של ר' יוסי. אקבל בזה לדין השם, המלכות העשרה, המלכות העשרה של המקום הזה, של חיילו של יוסף על כל היושבים. אני לא, אין יכולתי לומר את השיר הזה.

02:29 דובר 2 חי וקיים. גמילנו ידיכי ישיבה לבית העלמין. ואמרתי לעצמי שנעמוד כאן בבית הכנסת ולהצטרף לזבין ליוסי. כל זקן הראו... נשארתי להישבע מול הדלת. כל זקן הראו שנכנס פה, יבוא ליוסי נכנס. ואומנם הוא באמת נמצא איתנו. הקשר שלי עם יוסי היה הרבה הרבה שנים, עשרות בשנים. כשהוא היה עוד נער צעיר שפגשתי אותו בסינסינטי, שמעתי שמע, כל שנה. הייתי מאוד מאוד מודע לאבא שלו, שמו דודי. היה דמות מיוחדת, אה, איש חוק. הוא למד הרבה הרבה. היה מאוד קשור לסבא שלי, זצ"ל. ולכן כשנכנסנו לסינסינטי הוא ראה לרב חוב, הוא לא קיבל על עצמו. הוא ראה אישי חוק שהוא צריך להיות צועד אתמך אותי, להלביש אותי. ולכן כשפגשתי אותו פעם אחת בסינסינטי עם יוסי, מהרגע הראשון התקשר. הוא היה כמו שלו. אבא שלו בא, אבא שלו שוחח איתו בתל אביב נדמה לי. אבא שלו סידר קידושין שם ואבא שלו השקה אותו. היה מאוד גאה בו והוא בא אליו הביתה והוא אמר לי שהוא צריך לסדר קידושין. הוא מבקש ממני, נראה לי שמע שאצלי יש יין עצמי. הוא לא שתה מהיין, מהמשקאות יין. וביקש ממני אם אני יכול לתת לו יין, יין עצמי. הוא אמר שמה? ולפני שהוא יצא הודה לי שבא יין. הוא אמר לי: אני מבקש ממך שיהיה לך קשר עם יוסי. יוסי הוא בשערי לה, שיהיה לך קשר איתו. זה היה צר לו מאוד כי אני בעצמי נקשרתי אליו. חז"ל אומרים: חבל על דאבדין ולא משתכחין. לא משתכחין יש שני פירושים: שכחה זה מלשון שוכח, גם ההיפך של זכירה, וגם שכחה זה מלשון אשכח. בארמית אשכח זה מצא, השתכח. בפירוש הדברים, חבל על דאבדין ולא משתכחין, ישנם

05:57 דובר 2 שני פירושים: ישנם כאלה ששוכחים עליהם, לא משתכחין, אי אפשר לשכוח אותם. ישנם כאלו ששומרים עליהם, לא משתכחין, לא, לא בשרי ודמי להם, לא מוצאים כאלו. על יוסי אפשר לומר את שני הדברים יחד. היה כל כך קשור בלב ושותק כל כך שלא השתכח. אי אפשר לשכוח אותו. איך אפשר לשכוח אותו? את החן שלו, את החיוך שלו, את אהבת ישראל שלו, את האמת שהייתה בו. הוא היה יהודי של כל האמת, לא פוליטיקה ולא ויטזייט. מה שהוא אחז אז הוא עמד בו תמיד. הרבה פעמים היו לי כל מיני ויכוחים איתו, אבל הרגשתי, לא תמיד היינו בדעה אחת. אבל הוא אמר את הכל מתוך אמת ומתוך ידידות. כשהדברים נשמעים מתוך אמת ומתוך ידידות, אפילו שהוא חושב ההפך ממך, אבל אתה פחות מתעלם אותו, שהרגשת כמו שעומד ממולך יהודי אמיתי. אין לו שום כוונות פוליטיות, אין לו שום כוונות, כל הזמן כוונות נסתרות וכולי וכולי. הוא אומר לך את האמת. הוא אומר לך: לדעתי כך צריך להיות. זה הדרך של צניעות. זה הדרך שהרבי רוצה. זה הדרך וההשקפה של הרבי, אפילו שזה נגד השכל שלך וזה נגד השכל שלך. אבל הרגשת שהוא מדבר אמת. היה קול האמת. הוא פנינה של אמת. הכרתי קצת את אבא שלו. ראה מה זה ואחור ליל הסדר מסור. אבל לא רק. ללמוד זה שמע, אלא ללמוד מכבד. קשה קשה מאוד למצוא בעל מידת חסד, בעל חסד, בעל רגש, מה... ברגש, במצוק של השני, ברצון לעזור אפילו אם אתה לא רוצה לעזור. אתה לא יכול לעשות אבל נדבק שאתה יותר מדי. הוא רצה שכולם יהיה טוב. נדבק בשמחה של הדבר הזה. ולא בכדי מצא חן בעיני

08:45 דובר 2 הרבה הרבה אנשים חוץ מהבורא שנתן לו הצלחה מעבר למה שצריך. שזה עצמו גם מכה קשה. אבל מה שמדובר כרגע בינינו, אנו נמצאים בחושך הגמור בחבורה. מה אנחנו רואים? מה מי שם? וכשיש לנו תכנית הוספנו עוד מכה כה חזקה. הכאב, כל המשפחה, הקהל ואנחנו וכולנו. עכשיו הגמרא אומרת במסכת שבת על בני חבורה שמת אחד מהם, תדאג כל החבורה כולה. הוא היה אחד מבני חבורה, מבני החבורה. אבל זה לא רק אידך הוא בגללנו, בגלל עצמם, אלא החוסר, אתה מרגיש חסר באוויר, באווירה של חב"ד, באווירה הכללית של חב"ד ובהוויה הפרטית. חסר לך דמות כזאת. ישנם אנשים, אוהבים, ערכים כשנמצאים בבית, טוב כשלא נמצאים. אבל הוא פה, אתה מרגיש חלל. נכנסתי היום לבית הכנסת. רגיל כתוך שלא סידרתי לו את ההתוועדות עם הילדה וההתוועדות. הרגשתי ריקנות, הרגשתי חוסר. חסר, חסר פה חוסר. לא כאילו חסר, או חסר האווירה החסידית חסר, הפסנתר שלו חסר לכל המקרים אישי. לכן התאב והיות ואין רע, קשה, קשה, כל מיצוז יח. הייתי כמה ימים בחוץ לארץ בסוף השבוע, אפילו בתוך אוס. וברגע שנזכרתי חשבתי שאני מתפוצץ, מתפרץ. לא, לא, זה לא לפח. כל ההסברים שנותן ונאמר, יש רק לנסח את זה הפשוט שאנחנו רואים. משפטיך תהום רבה. את כל זכות להרגל, אבל משפטיך תהום רבה. תשכחו כמה גדול. למה? למה זה כך? אצל מרן כתוב: ויקריבו אש זרה לפני ה' וימותו. לא להגדיר, אומר אור החיים הקדוש, ויקריבו אש זרה לפני ה', היו מבחינת קורבן. היו קורבנות כמו שהיה ציבורי על יד המשכן והיה מילואים והיה כל הזמן קורבנות. היה גם קורבנות בבמש. זה היה הדרך מחיית האשם. לקח שני צביטים, כנונות באוויר ודם של עור

12:08 דובר 2 נקב. זה היה הכל. זהו אחד ממשפטך. משפטיך תהום רבה. אבל בשבילנו בעניינינו... טוב, בואו נסיים את העניין של שילוח הקן. החושך הכפול והמכופל שלך נמצאים בתוך הכוח, בתוך הכוח, בתוך הכוח. יש לך... איזה תועלת זה נותן. כתוב בזוהר הקדוש, רבי יוחאי הביא את זה, שבא העניין של שילוח הקן. לקחת את האמא מעל הילדים, האמא רובצת על הילדים ועל הבנים ועל הביצים, לקחת את האמא, להפריד אותה מהילדים, מהאפרוחים, ולשלח אותה ו... את האוכל. את הבנים תיקח לך. למעשה, אז זה היה צד אחד בתורה אומר: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו? עזוב תעזוב עמו." עוד אחד מביא חמור שנופל תחת משאו, אתה צריך לעזור לו, אתה צריך להקים. לא רק בגלל בעל הבית, שהוא יאבד את ממונו, אלא גם בגלל החמור עצמו, משום צער בעלי חיים. ואז פה אנחנו רואים גם מצווה בדיוק הפוכה. יש כאלה דעות של רבו שאומרים, "כי יקרא קן ציפור לפניך", זה לא כי יקרא. אם תרצה לקחת את הביצים, את האפרוחים, אז תשלח את האם. יש מצווה אפילו שאתה לא רוצה לקחת את האפרוחים, אבל "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך", אתה רואה, כן, עם אפרוחים, תיקח את האמא ותשלח אותה, ואת הבנים תיקח לך. זה התורה שלנו. זה העניין שלנו. זוהי דרך התורה, אלא שכתוב בזוהר הקדוש, ר' ינכה[?] מביא את זה, שהעניין של זה מעשה אכזריות, זה מעשה של היפך של גזל צאן רעך בלשון רבה. אבל ויהי המצרע, כשהאמא, כשלוקחים את האמא, את היונה, היונה הולכת, עפה ובוכה וצועקת: איפה הילדים שלי? אני רוצה לחזור-- אני רוצה לחזור לילדים שלי. היא מתפלשת בעפר וצועקת.

15:06 דובר 2 אוי ויי, אני רוצה להגיע לילדים שלי. המקרא אומר על זה, כנסת ישראל משולה ליונה, וכשהיונה בוכה זה מעורר רחמים אצל ריבונו של עולם. והתעוררות הרחמים הגדולים ההם שמעוררת היונה, זה מעורר רחמים לא רק על האפרוחים, אלא זה מעורר רחמים על כל ישראל. אז זה העניין. כמו שיש חלישה וראש חלישה רחמים בחג יום כיפור לעורר רחמים, כך יש מצוות התורה של "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך" לעורר רחמים על כל ישראל. אבל גם זה לא היה רב ברוך[?] בעולם, מהמשפחה שלו לא זכה אפילו להכניס ילד לחדר תורה. רבותיי, רבותיי, כשהרבי אמר פעם, כמה פעמים התבטא בעניין של השואה: "לא תמיד הבטלות היא ליב מאיר, ליב משתתש, לא מחוסר רעיון". לנחם. נכון, אתה רואה שהרבי במשנה בסוף פרק "עזבי נחלתנו", נחמה זה לא פירוש שאין שבר. שבר יש לתמיד בשכריו של עם הר תודי. אבל נחמתנו, רוצים-- הזעם שלנו לצאת מהצרה, זה העניין של נחמה. כשבאים אדם לנחם, אי אפשר לומר לו, זה שקר, אתה, השבר הוא שבר, הוא שבר. הוא שבר למשפחה, הוא שבר לילדים, הוא שבר לכל אחד ואחד מאיתנו. אבל הנחמה, של להרגיש האדם, איכשהו לעזור, על מה יש לו נחמה. אז מה העניין שבאים לנחם? הרי ראינו שהשבר הוא שבר. אחד הפירושים בעניין של נחמה, כשאתה נמצא בצער, אדם שבור ורצוץ ומוכרע, לא נראה, לא נראה מוצג. השבר הוא שבר. באים ידידים לנחם, נותנים לו את ההרגשה: "אתה לא לבד, אתה לא לבד". קצת, קצת לעזור. זהו זה, שאתה נמצא בעולם בצרה. הצרה, הצרה כשמרגיש פתאום יש שם ספינה בלב ים. אף אחד לא חושב עליו ולא יחשוב עליו.

18:08 דובר 2 ותראו את יאיר נחשון[?] ויוסי. היו הרבה ידידים, אבל אחרי שיוסי... הבן שלו של המשפחה, והעניין של המקום הזה של המשפחה, על הקדיש חסידי ברסלב שנמצאת בבית, ויש ידידים. הידידים של יוסי נשארו ידידים. הידידים של יוסי נשארו ידידים של המשפחה, של הילדים, אחרי מות ידידיה. אז קודם כל ביתר וכי הוא צריך שלוש עשרה עשרה. הוא דמות כזאת שקשה, קשה להיפרד ממנה. קשה. קשה מאוד, איום ונורא, אבל בא גוזר ומקיים, אמר הצמח צדק. שמעתי את הפירוש הזה כבר של הצמח צדק, שתלש בו גוזר ומקיים, שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, ומקיים, הוא יוצר את הכוחות. יותר טוב. נעבוד אתכם. איך לעבור את זה? אני לא מוצא תקרה, אני לא יודע. קשה, קשה מאוד לעבור את זה. אבל, אבל על ידי התחזקות במצב של אדמו"ר שנמצאים היום אחרי שחטאו בחטא כובע. ההתחזקות הזאת של איש לראוים וחזק, מיוחד למשפחות, איש חסיד וצדיק לבד. כל אחד ואחד מאיתנו רואה בזה... את זה, חושב, אני אומר שאני מתאר דברים, אבל במקרים כאלו רק מדבר על הדבר השני שקורה בסוף. מה פירוש על סוסו? זהו ישראל אמיתי. להרגיש אנחנו כולם משפחה, משפחה אחת. שיכולנו לעלות לשער כזה. בדרך כלל זה מאחד את המשפחה. בדיוק, בדרך כלל, ברוב המקרים זה מאחד הרבה משפחות כאלה שלפני זה לא היה קרוב כל כך, אבל שבר, צרה, הם צריכים. זה גורם להם לראות כמה זה יותר מעלה את האחדות. הם צריכים לראות איך הם רואים שלא נורא שחופר כל כך מרב, וזה יותר דברים יותר חשובים ויותר חשוכים מכל צער בעולם. ולכן הדבר הזה של ארתוס[?] מושך את ליבי. אני חושב, הייתי בא בהצעה למייסד[?]. חז"ל

21:53 דובר 2 אומרים שצדיק מעשיו זכרונו. מייסד[?], וכל שצדיק, מעשיו זכרונו, לזיכרון של האדם. אני מציע בתור הצעה, תראה, אחת הבעיות-- אחת הבעיות הגדולות שלנו היום בתוכנו: משפחות נהרסות, ואחד הדברים, בעיה של נוער, שלא כולם, שלא כולם שייכים במסגרת של ישיבה, מסגרת של קהל. הרבה ילדים נפרדים מהישיבות. אמנם יש לנו ראש הישיבה, יש לך-

22:49 דובר 3 הדדים[?], יש לנו דדי כהן[?]. יש לנו מסודרים לשם, אפילו שמונה שעות-

22:54 דובר 2 בישיבה וללמוד. מפני ששמר מסיבות אחרות. זה לפי כוחנו, זה היום של יומא דאצטכך[?], מעמיון דעתי להקים מסגרת לתלמידים בשביל, נו, אחינו נצרים שלא מסוגלים ללמוד בישיבה, אלא כמסגרת של לימוד שיתאים לנו נוח. גם דברים שיעניינו אותם, שהם ילדים שמוכשרים גם בדברים אחרים, אבל שזה יהיה סדר בפיקוח. זה לא יסתדר שאתה הרי הקמת את בית ספר למלחמה, זה היה חד במטרה שאתה

23:36 דובר 3 תכף דוד לא הייתי סגיר בשביל זה.

23:40 דובר 2 וכך נוסד הבית ספר למלאכה עם תלמידים של ממש, ממש של ממש. להקים איזה מסגרת או שמור בשבילו פשוט, ולדעתי זה יציל, יציל הרבה הרבה נוער, הרבה משפחות. אני יודע טוב מהם, טוב מהם בארגזיה. יש הרבה ידידים בעולם. ואני חושב שמי שיודע שיקחו על זה על עצמם כדי שנגיע לדבר. כדי לשם זכות של הלב וברכות של הלב. הלב בוודאי רוצה את זה, כי דיברנו איתם ומכירים את כמה של דבר בחוץ. אבל כבר מוותר. מישהו שאל את הרב לברור זאת בכסף. אפשר לתאר את זה, כבר כל הזמן היה חמישה עשר של לילה. אתה רואה במה התורה אושפת שבע מאה ועשרים שנים שהיו בדקה. אני לא מדבר פה מקום שלמדו תורה, מקום שנעריל מלמד את התורה. הוא גר במקום שגם לימדו תורה וגם היו לו חברים. אז אולי הדבר היחידי לכאורה שאתה אפשר לעשות. וואי רבותיי. קשה לצאת מהקשיים האלה. אבל יחד. הגמרא אומרת אחד בשבועה שבשבע בשבעים ועשרים. שבע בשלושים וזכי נש. צריכים להתאסף ולחשוב לטובת המשפחה, לטובת טובתו של יוסי. אנחנו מקווים השם יעזור לך, שזה אחרי הכל כל הדרכים רק כדי לעשות צדק. שנזכה לראות את יוסי פה איתנו יחד בבריאות שלמה. כיเมื่อ קיץ הוא דברים לשחרר אותו ולשמח אותו.

26:16 דובר 2 שיהיה שמח הרבה המשפחה והילדים, שימשיך כך עם הלבבות אל הקטן והילדים. שהשם ישמח את כל המשפחות בכל רחבי העולם, שירי זכרי, הרבי זכרי, צער, שבר כל המשפחה. וגם לטוב בזמן שמחותינו. שמחותינו, יש לנו הרבה שמחה, שמחה של כל בית יהודי. דווקא להגיע לשבר כזה ולגרוט כזה. אבל מה לעשות, לא יכול לשמוח. טוב שלא עשה, אבל מה שכן חי וקיים.