שנה לפטירתו של הרב אפרים וולף

00:01 דובר 1 כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א. ישנם מבין אנ"ש האומרים ש-- שימו לב, בתשנ"ב. ישנם מבין אנ"ש האומרים שענייני כבוד קדושתו שליט"א יכולים להתבצע במלואם רק על ידי צעירים. לפי דעתי אני כבר לא בין הצעירים, ואני שואל האם כדאי למסור את כובד האחריות למי מהצעירים ואני אהיה כעין עוזר אצלו, או שבכלל אעשה משהו אחר. אחרי חמישים שנה מנהל ישיבות תומכי תמימים, בנה, הרחיב, ייסד. מוכן להיות עוזר אצל מישהו מהצעירים שייקח את הישיבה. שאלתי כעין זה לפני כמה שנים ולא קיבלתי מענה, והנני כותב על זה עוד הפעם כי אינני רואה הצדקה שהמוסדות, הן הישיבות, הן בית ספר למלאכה או אפילו בית הספר בלוד, יסבלו על ידי זה שאני לא בסדר וכדומה וכדומה. והנני מבקש סליחה, אמנם מחשבות כאלו מטרידות לפעמים, והנני מבקש שכבוד קדושת אדמו"ר שליט"א יבהיר כל המצב וכל הדברים יתבררו ללא ספיקות, שכל אחד ידע תפקידו ויוכל למלא את רצון הרבי בשלימות ושכל המניעות וההסתרים יתבטלו. במענה על הקטע הזה, זה סעיף ארבע במכתב, מתח הרבי חץ מהמילים שענייני כבוד קדושתו שליט"א יכולים להתבצע במלואם רק על ידי צעירים. עשה הרבי חץ וכתב: ברוח ובמרץ צעירים, ברוח ובמרץ. ואין זה נוגע כלל לשנים. ובעוונותינו הרבים כמה וכמה צעירים ישנים שינה עמוקה. והרבי הוסיף בשולי הדף: כבר נכתב שצעירים ינהלו את הישיבה וכל המוסדות. הם צעירים ברוח ובמרץ, וכמה וכמה צעירים ישנים שינה עמוקה. בשולי הדף כתב הרבי: כבר נכתב שינהל המוסדות בעניינים בשמחה ובטוב לבב, מודגש, וזכות הרבים בהתעוררות רחמים רבים לנשיאינו מסייעתו הלוך והוסיף. אני חושב שרק המכתב הזה והתשובה מראים לנו יהודי אחרי למעלה מגיל שבעים ניהל את

03:00 דובר 1 הישיבות, כמו שאמרתי, מתש"ב, תש"ג, ואחרי חמישים שנה הוא מוכן להיות חייל, לעבוד אצל מישהו מהצעירים. והרבי עונה לו כפי שקראנו. אני רוצה מיד, בלי הפסקות. הזמן יקר. אני רוצה להזמין ראשון לבמה את המרא דאתרא הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, שיגיד דברים לרגל עצרת הזיכרון.

03:44 דובר 2 לכבוד ראשי הישיבה, משפחה, בנים ובני בנים, תלמידים. התאספנו הערב בלילה של יום הפטירה הראשון של המנהל של ישיבת תומכי תמימים המרכזית בארץ הקודש, המנהל בכל הזמנים מאז קום ישיבת תומכי תמימים בארץ ועד הרגע האחרון ליווה את ישיבת תומכי תמימים מהמסד ועד הטפחות. הזכירו פה קודם את התשובה שקיבל ר' אפרים מהרבי בשנת תשנ"ב. זכיתי להיות אצל הרבי בי"א ניסן. זה היה שנת השבעים, ותוך כדי השיחות, הייתה אז התוועדות מיוחדת, ותוך כדי השיחות הרבי כך אמר בהבלעה ש"ישנם כאלו שאומרים שמגיעים לגיל כזה, אולי כבר כדאי לנוח". הרבי אז אמר במילים האלו, כך זכור לי: "ס'איז נישט נוגע דער פאספארט, ס'איז נוגע ווי מ'פילט זיך". לא הפספורט קובע אלא ההרגשה. כאילו הרבי דיבר בקשר על עצמו. לא הגיל, לא הפספורט הוא קובע, אלא ההרגשה. וככה טבע הרבי ותובע גם מכל החסידים והמקושרים אליו. מוריי ורבותיי, אני לא אאריך בדברים כי ישנה פה רשימה ארוכה, אבל אני רוצה לומר את הרגשתי בתור אחד מתלמידי הישיבה שזכיתי להכיר את ר' אפרים עוד מימי ילדותי. אולי עוד כשהייתי תינוק. עוד מירושלים, עוד לפני שהוא בא לנהל את הישיבה. מקובל לומר ביום הזיכרון, ביום יארצייט, נוסעים לקבר לבקש, להתפלל. מאחלים שהנשמה תהיה בעלייה. מתפללים בשביל הנשמה. מתפללים בשביל אלו שקרובים אליו לנשמה, שגם להם תהיה ישועה, כיוון שזה יום מיוחד. אבל יש עוד דבר בערב שכזה, ובמיוחד כשאנחנו נמצאים בהיכל הקודש של ישיבת תומכי תמימים. ובמיוחד כשמדובר בדמות כמו ר' אפרים. יש עניין בעצם ההתאספות היום בשביל הכרת הטוב. לומר תודה. לא רק לחשוב על עצמך מה שחסר לך, אלא לומר תודה. הכרת הטוב. ליהודי שבמשך קרוב לשישים

07:29 דובר 2 שנה השליך את חייו, את כל חייו הפרטיים מנגד, ומסר את נפשו למען תומכי תמימים, למען הישיבה. למעשה, לא היו לו שום חיים פרטיים. יומם ולילה במשך שמונה עשרה, אולי עשרים שעות ביממה, הייתי אומר אפילו עשרים וארבע שעות ביממה. כל כולו היה נתון בישיבה. ולמה אני אומר עשרים וארבע שעות? הרי ישנן שעות שאדם ישן. כשהוא ישן אני לא ראיתי אותו, אבל ראיתי אותו הרבה פעמים כשהוא היה מתפלל או כשהוא היה באמצע נהיגה או כשהוא היה באמצע אכילה. פתאום הוא היה מוציא נייר מהכיס ורושם כמה מילים כדי שלא ישכח. והוא רשם דברים שנוגעים לניהול של הישיבה. מסתמא זה היה גם בשעת השינה. אם הרבי פעם אמר בהתוועדות שמה זה בן תורה אמיתי, אז ... שיש ... בתוך שבלילה הוא חולם תירוצים, יישובים על הקושי-- על הקושיות. אם זה מדובר בחסידות או בנגלה שהיה לו במשך היום. זאת אומרת שהוא כל כולו שקוע בתורה, עד כדי כך שהוא ב-- שהתורה מקיפה אותו, שאפילו בשעת השינה או שאין לו מנוחה מקושיה או שיש לזה יישוב נכון. איך נראה בן תורה כזה? קשה לראות. אבל איך נראה עסקן שכזה? עסקן של קודש. זכינו וראינו. ואפשר לומר כמו שהגמרא אומרת ביומא, שהלל מחייב את העניים, רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, שאין שום תירוץ לא ללמוד תורה. אפשר לומר שר' אפרים מחייב את כל כולנו. הוא היה דוגמה עד כמה שהוא שקוע בישיבה, ובמילא זה מחייב וזה חייב כל בחור בישיבה עד כמה הוא צריך להשקיע את כוחותיו במה שתובעים ממנו. אם זה בלימוד, אם זה בלימוד, אם זה בעבודת התפילה, אם זה ב-- השפעה בכל

09:56 דובר 2 העניינים שקשורים לתמימים. זה היה דמות. איך-- מה זה חייל של הרבי? שבכל רמ"ח איבריו, בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, כל כולו היה עבודת קודש. זה פירוש של מסירות נפש כפשוטה, כפשוטה, ולא מסירות נפש חד פעמית. מסירות נפש של יום, יום, יום, יום במשך שמונה עשרה, עשרים וארבע שעות ביממה. אם כך היה מנהל, על אחת כמה וכמה שזה מוסר השכל ולימוד לתמימים. ביום זה אנחנו צריכים להתאסף ולהכיר את הטוב ולומר תודה ליהודי שמסר את נפשו ואת כל כולו לישיבה שבה זכינו ולמדנו, ואחר כך ברוך השם ממשיכים בדורות הבאים של בנים וכבר נכדים. אולי ישנם כאלה שיש להם כבר נינים. הרי זה הודות למסירות נפש של אותו יהודי, ולכן אנו חייבים לומר לו תודה. אבל לא בזה אנו מסתפקים, אלא תפילתנו ובקשתנו לפני הקדוש ברוך הוא. אמנם בתניא כתוב "כל עמלו שעמל במשך ימי חייו", שם מדובר על צדיק ועל נשיא. אבל ייתכן וגם מעין זה יש אצל כל יהודי ויהודי, שביום של פטירה הזרעים מתאספים. כל מה שהוא עמל במשך ימי חייו. מה שנוגע לצדיק שמה זה בקשר להמשך של התלמידים, בקשר לקשר עם התלמידים. אבל העניין הזה שעמל בו, שמתגלה ומתעלה העבודה שהוא עבד בה כל ימי חייו, ייתכן וזה נמצא בכל יהודי ויהודי. על אחת כמה וכמה ביהודי שבכל רמ"ח איבריו, בכל נפשו היה קשור לרבי. כל הוראה של הרבי שהייתה מגיעה לארץ, הוא היה הכתובת. הוא היה המבצע, הוא היה הפועל, הוא היה המדווח. על אחת כמה וכמה שביום הזה, אז כל העמל שעמל במשך ימי חייו, וזה היה עמל, עמל ויגע ויזע שלא בא על מנת לקבל כסף. שהפירות האלו והדברים האלו,

12:30 דובר 2 עמלו שיהיה לזה לברכה ולהצלחה ולהמשך של הישיבה שברוך השם ברוחניות עולה ומשגשגת, אבל גם אם אין קמח אין תורה, שכל צינורות ההשפעה ייפתחו. ועיקר העיקרים שנזכה כבר יבול עמוס לנצח. ויקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם, ונזכה לראות את מלכנו, מלך ביופיו תחזינה עינינו, והוא בתוכם. לחיים, לחיים!

13:14 דובר 13 יישר כוח הרב אשכנזי על המילים החמות. אני רוצה להזמין יהודי שהרבה הרבה שנים, גם כבר קרוב לחמישים שנה אם אני לא טועה, מרביץ תורה, עומד בראש הישיבה כאן באולם המרכזי של ישיבת תומכי תמימים. נבקש ונזמין את הכהן הגדול מאחיו, הרב יעקב כ"ץ שליט"א.

14:15 דובר 19 אז הוא אומר לא נבוש בפניו.

14:17 דובר 20 לא נבוש בפניו, זה לא דומה לזה מה שכתוב במשפט הזה?

14:21 דובר 19 נכון, אין לי. כדי לקיים לא עברתי על דברי חבריי. טוב, אז אם אומרים עלה, ככה אומר אמר רבי יוסי: "הייתי עולה", אמרו לי לעלות לדוכן. זה הדוכן היום נקרא של הנואמים. הרמב"ם בפרק ד' מהלכות אבל, שהרמב"ם אומר שם הסדר של נפטר, אומר הרמב"ם "אין בונים נפש על קברו", ככה לשון הרמב"ם. נפש פירוש מצבה. כולם לומדים רמב"ם, זוכרים מסתמא. והרמב"ם הוסיף, לכאורה, "והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם. דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות". מה הפירוש? לכאורה קשה להבין את זה. צדיקים לא עושים מצבה? ולא יפנה אדם לבקר את הקברות של הצדיקים? מה הפירוש? הרב המגיד כבר עומד, נעמד על זה. עד הרבי. אז הכסף משנה מביא פירוש של הריב"ש. הוא מפרש כך: זה שהרמב"ם אומר ולא יפנה אדם לבקר נפש על גבי קברותיהם ועל ידי כן יהיו נזכרים. באדם רגיל, מה שבונים מצבה, מבקרים על הקבר בשביל שהוא, יזכרו אותו, שלא יישכח חלילה. צדיקים, הוא אומר, לא צריכים לזה, שעל ידי דבריהם ומעשיהם הטובים הם נזכרים. ככה הכסף משנה מביא, זה פירוש ברמב"ם שאומר וצדיקים אינם בונים נפש על קבריהם. פירוש, לא צריכים את המצבה בשביל שיזכרו שהיה יהודי כזה. דבריהם ומעשיהם הטובים, זה תמיד מזכיר. קודם הזכירו את רבי אפרים. דבריהם ומעשיהם הטובים זה מזכיר אותם. כמו הלשון "כותלי בית המדרש יוכיחו", שהגמרא אומרת. שאת כל חייו, כל חייו ממש, כמו שהזכירו קודם, הוא הקדיש ובנה ופיתח את ישיבת תומכי תמימים. לפני למעלה מחמישים שנה. חמישים ושתיים אולי. רבי אפרים אז ניהל את הישיבה בלוד, היה לו מיטה בפנימייה. המשפחה עוד הייתה בירושלים. כשהגיע ילד חדש לישיבה, אני

19:29 דובר 19 מדבר בישיבה קטנה עוד גם, ילד חדש לישיבה לפני הצהריים, לא הספיקו לסדר לו מקום. דבר ראשון, רבי אפרים, המיטה שלו הייתה בשביל הילד. הוא ירד למשרד, שם שלוש כיסאות אחד על יד השני וככה היה ישן, השעות שהיה לו לישון. זה פירוש דבריהם ומעשיהם הטובים. וכותלי בית המדרש, לא רק הכוונה כותלי בית המדרש עם כל הספסלים וכל התלמידים שנמצאים שם. זה מזכיר וזה מזכרת לנצח. כמו שנאמר בזוהר "ואברהם זקן בא בימים". ימים מלאים, ימים שלמים, כל יומא ויומא עביד עבידתיה. הרבי מביא באחת האיגרות שלו שאדם, נשמה יורדת למטה, נותנים לה מספר ימים כפי שהיא צריכה למלא את תפקידה. לא רגע יותר. רק מה? החכמה היא למלא את הימים האלו. כל רגע ורגע עביד עבידתיה, כל יום ויום עביד עבידתיה. ונדמה לי זה נאמר כך באחד המאמרים של הרבי מוהר"ש, נאמר שמה על המילים "ואברהם זקן בא בימים", גם אותו הפסוק. זקן, אמרו רז"ל, אין זקן אלא חכם. זקן זה, זה קנה חכמה. בא בימים, זה עניין של קיום המצוות, שכל יומא ויומא עביד עבידתיה. אז יש מדרש שמביא: יש מי שהוא זקן אבל לא בא בימים. זאת אומרת הוא שלם בחוכמה, שלם עסק בתורה, אבל לא היה מלא בעניין של קיום המצוות שבכל יום. זאת אומרת לא היה מנוצל מספיק. יש בא בימים אבל אין כאן זקנה. זאת אומרת, לא עסק מספיק בתורה. אברהם זקן בא בימים, פירוש בשני הקווים הוא היה שלם ומלא, הן בעניין של לימוד התורה והן בעניין של מעשים טובים וקיום המצוות. ולפשט זה פירוש דבריהם. דבריהם ומעשיהם הטובים זה הזכרון שלהם.

23:39 דובר 19 מי שהכיר קצת את ר' פרויים, לא רק כמו שהזכירו קודם, יומם ולילה היה עסוק בעניין של הישיבה, וזה לא היה דבר קל. פשוט גם בגשמיות, עם מצבים, כל מיני מצבים ודוחק. אבל כל רגע שהיה לו פנוי הוא כבר ישב ולמד. וכולם הרי יודעים, בשעת צהריים, שאדם, אני מדבר כבר כשהוא היה בגיל מתקדם, שאדם רגיל נשכב לנוח אחרי כל יום עבודה, מה הוא היה עושה? הייתה לו חברותא, תלמיד מהישיבה, בין אם זה משיעור א', בין אם זה משיעור ב', בין אם זה משיעור ג', יושב ולומד. ואם הייתי צריך לא פעם להיפגש איתו, השתדלתי לא להפריע לו אחרי שהוא גומר ללמוד עם החברותא. זאת אומרת, הוא לא היה רגע. אם היה בא לשמחה או לכנס או משהו, מעלים אותו תמיד, הוא ישב באיזו פינה, תמיד אף פעם לא היה במרכז או במזרח, עם ספר ביד. אפשר להגיד בבטחה שעליו נאמר זקן בא בימים, שגם בזקן, זקנה חכמה, עניין של תורה, בא בימים עניין של מצוות. והרי בשם באמת בעמאים הראיה מביא, על זה נאמר "אל יתהלל חכם בחכמתו", כי אם מה זה חכם? חכם, אמרנו קודם, זה הולך על חכמת התורה. למרות שהוא שלם בתורה, עדיין אל יתהלל, כי אם בזאת יתהלל: השכל וידוע אותי כי אני ה'. איך הלשון? "עושה צדקה וחסד", ככה כתוב בזה. "עושה חסד ומשפט וצדקה". "עושה חסד, משפט וצדקה". זאת אומרת שהוא שלם גם בחוכמה וגם מקדיש את כל ימי חייו לעניין של חסד וצדקה ומעשים טובים, וזה מה שהרב פרויים עשה. טוב. ייתן ה' שמעשיו שעבד בהם כל ימי חייו ימשיכו ויפריחו ביתר שאת וביתר עוז. וכל אחד, הן מתלמידיו,

27:13 דובר 19 תלמידים מתומכי תמימים, הן שלא למדו במקום הזה דווקא, יתנו יד כי זה היה כל רצונו. ובוודאי גם עכשיו לא מרוצה ממה יספרו סיפורים עליו. הוא בדיוק ההפך מזה היה. מה שהוא כן יהיה מרוצה, אם ימשיכו לעזור במפעל שהוא הקים, ברשת בישיבות תומכי תמימים. ועל ידי זה שכל אחד ייתן את ידו לזה, גדולה צדקה, בפרט צדקה של תלמוד תורה, שזו צדקה הכי גדולה כמובא בשולחן ערוך. נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלמה, שיקומו ויקיצו שוכני עפר, במהרה בימינו ממש.

28:42 דובר 21 יישר כוח ראש הישיבה. אנחנו מאחלים לו אריכות ימים ושנים טובות מתוך בריאות טובה, ובעיקר שיזכה הלאה לגדל תמימים שיפיצו את אור החסידות בארץ הקודש ובכל העולם עד ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש. יצאה חוברת לרגל השנה, יום השנה, היארצייט. ודאי התלמידים שנמצאים כאן, התמימים, ודאי ייהנו מזה. יש שם דברים מופלאים. אני מניח שיחלקו את זה. כן. אני מניח שיחלקו את זה בסוף הערב. יש שם הרבה מאוד דברים נפלאים. אני חושב אולי יש שם גם דברים שלא כדאי לפרסם חוץ ממסגרת של אנ"ש. אבל כידוע הקשר עם הרבי בארץ הקודש במשך הרבה הרבה שנים היה דרך ר' פרויים. יום יום. טלפונים, הוראות. לא רק בנוגע לישיבה אלא עסקנות ציבורית, צרכי ציבור, מיהו יהודי, משלחות וכן הלאה. בכל התחומים, והכול עבר דרך המשרד של רב פרויים, דרך המזכירות, ולכן ביקשו בני המשפחה בקשה מיוחדת. נמצא איתנו, כפי שכולכם רואים, המזכיר של הרבי, הרב ירחמיאל בנימין קליין שליט"א, שיספר לנו משהו, זה צד זיכרון, שיספר לנו משהו מהזיכרונות מהימים ההם. הרב קליין, בבקשה.

31:11 דובר 22 לחיים, לחיים. אחרי אלו שדיברו לפניי אז באמת אין לי מה להוסיף. שהם לקחו את הכל והוסיפו בגשמיות ורוחניות וכל הדברים האלה. בכל אופן, מפני שביקשו, המשפחה ביקשה, אז אני לא יכול להעיז ולא להגיד כמה מילים. הכרתי את רב פרויים קרוב לשישים שנה. אני נסעתי פעם בשליחות המל"ח בקיץ, אז פגשתי באורוגוואי. פגשתי איזה... אמרו לי כשהגענו לאורוגוואי, לא היה ליובאוויטש שם, אז אמרו לי שיש שם פרופסור שהוא למד עם הרבי בצרפת, בפריז, והוא נמצא בבית הכנסת והוא מחזיק את עצמו ליובאוויטש. כשהגענו, פגשנו אותו, אז השאלה הראשונה, אנחנו הצגנו את עצמנו, אנחנו תלמידים של תומכי תמימים, אנחנו נוסעים בקיץ, והשאלה הראשונה שאל אותנו: אתם מכירים את הרבי? הייתי אני ועוד בחור, שאלנו: מה השאלה? בטח, אנחנו רואים את הרבי כל יום במנחה, במעריב, אז הרבי רק יצא לתפילות במנחה, מעריב, אז אמרנו לו: בטח אנחנו רואים אותו. הוא אומר ככה: אתם רואים אותו, אבל מכירים? אתם לא מכירים אותו. מתי שאני אומר מכירים, אני גם כן חושב לאותו עניין שאני יכול להגיד הכרתי אותו. אבל אני אקח את זה יותר מאוחר, קצת אחרי ירושלים ואחרי כל הדברים האלה שהיה מתי שאני נכנסתי למזכירות. אז אני יכול להגיד בפה מלא שאני לא יודע אם יש עוד איש, בנוגע לעבודה של הרבי, שהביא את זה לפועל. זה שהרבי הזכיר אותו, אם אני אגיד לאלפים פעמים שמעתי בעצמי מהרבי בנוגע להרב אפרים וולף, שימסרו להרב אפרים וולף את זה. זה בא וזה הולך וזה צריך לעשות וזה הכל דברים. אנשים שאלו: אה, אנחנו, יש לנו, רוצים למסור משהו לליובאוויטש ואנחנו בארץ רוצים למסור את זה. אז רבי

34:17 דובר 22 אמר הנציג שלנו הרב אפרים וולף, תיבת דואר ארבעים ושבע בלוד, ולמסור לו ארבעים ושש, ארבעים ושש וכל. וזה היה מההתחלה עד הסוף. והדבר הכי גדול, שלא הכירו את זה אפילו הרב אפרים. איש אחר, אני בטוח, ואתם יודעים כולכם, שאיש אחר שהיה לו קשר עם הרבי, עם כל אחר, אז היה עף עד השמיים. כך שהרבי היה אומר שהשמיים לא יזיקו בעינו. אבל רב אפרים היה חייל. וזה היה ניכר מצד הרבי, זה היה ניכר מההתחלה עד הסוף. וכמו שאמרו מקודם, שמההתחלה עד הסוף, אני אומר שמתי שהוא נכנס והיה יהודי שהיה מסור, כמו שכתוב בפרשה מקודם, בפרשה הקודמת, לגבי משה מן השם לעם. בן אדם בא ל-770, מסתובב, לא מסתובב, כל אחד מה שבא ל-770 היה מסתובב ורואה שם, לא. רב אפרים לא היה רגע אחד שראו אותו לא עושה שום דבר. כמו שידוע, מכאן שישב ללמוד, ירד למטה בבית הכנסת. אין לו מה לעשות עכשיו, אז הוא יושב ולומד. זה היה חלק מההנהגה של היום שלו. אבל אני לא באתי כאן להספיד, ולא באתי להגיד, למה שמה שלא יגידו אז מגבילים אותו יותר, ולא צריכים להגיד, והוא לא רוצה את זה. אבל "והחי ייתן אל לבו", זה נותן לנו הוראה שאנחנו צריכים ללכת בדרכים. מנהיג שלנו, זאת אומרת שהנהיג אותנו ככה שצריכים ללכת בדרכים, שרוצים להיות מסור לרבי כמו שרבי אפרים היה, בלי שום דבר, בלי שום שאלה, בלי שום טענות ובלי שום דברים האלו. וזה "והחי ייתן אל לבו", שאנחנו צריכים לראות את עצמנו. הלוואי שאני איש אמת, איש חסד וכל הדברים האלו. מה שיכולים להגיד, יכולים להגיד. ואסיים, כמו שידוע שכל מה שהרבי אמר ו... אז

36:50 דובר 22 הוא היה מתקיים דבר אחד ביום הזה, באחד ליל אחרי שבוע ואחרי זה כל הדברים. הרבי אמר שאנחנו הדור האחרון של הגלות ואנחנו הדור הראשון של הגאולה. אין ספק שזה יתקיים, אבל שאנחנו רק שנזכה לא להפריע, ולא רק לעשות כמו שהרבי אמר וכמו שהרבי רצה. זה שיהיה מקודם ואקדם אחי קרוב ממש, איך שאומרים, ושנזכה לגאולה שלמה ולהתראות עם הרבי כאן עם כולם.

37:33 דובר 23 יישר כוח לרב קליין. אני רוצה לבקש מה... את המשפיעים. ראיתי פה שהם עלו או לא, לא עלו. הרב גופין, הרב זלמנוב, המשפיעים של הישיבה. אני רואה פה את השליח הרב בוקט, הרב לוי בלומובסקי, המנהל של תומכי תמימים מגדל העמק. בבקשה, יש כאן מקום. רומינו. איפה זלמנוב? זלמנוב? הרב זלמנוב, הוא זה. ממש גזנדה, נו. רק דודא בעזל קטן, נו. הרב זילברשטרום מקריית גת. בבקשה, כולם מוזמנים, אלו שהזכירו אותם, לעלות לבמה. הזכיר הרב קליין העניין של ר' פרוימע, שוודאי אם היה הוא מסתכל על העצרת ואומר חבל על הזמן, ר' פרוימע היה איש תכליתי. הרבה זוכרים בערב יום הכיפורים, שכולם נמצאים בסעודה המפסקת, מתכוננים לכל נדרי, אנשים כבר מקדימים עם הקיטלך לכל נדרי. ר' פרוימע עדיין במשרד ומתקשר, אולי עוד יהודי יתקשר לתומכי תמימים, יתרום, יהיה חלק, יהיה שותף לתומכי תמימים, וזה בוודאי המטרה של הכנס. אם היו שואלים את ר' פרוימע, היה אומר: אם עוד יהודי יתרום לישיבה, יוציא את הישיבה מהחובות, ידאג להרחבת הישיבה כדי שעוד תלמידים ילמדו חסידות ויהיו חסידים תמימים לתפארת. כפי שחז"ל אומרים על הפסוק "והיה מעשה הצדקה שכר", אומרים מה זה מעשה הצדקה? גדול המעשה יותר מן העושה. מי שפועל על אחרים לעשות עוד יותר מזה שעושה לבד. אני רוצה להזמין את ראש הישיבה של ישיבת תומכי תמימים, אחי תמימים בלוד, מרביץ תורה וכולו, הרב קניג, בבקשה. הרב יצחק קניג.

40:45 דובר 24 כבוד הרבנים, ראשי הישיבות וקהל קדוש, תלמידי התמימים שיחיו. כבר הזכירו קודם שבוודאי אם היו שואלים את ר' פרוימע לעשות את העצרת הזאת לכבודו, בוודאי שהוא היה מתנגד לזה בכל תוקף. זה היה העניינים האלה. לדבר במעלותיו ובכבודו רחוק ממנו כרחוק מזרח ממערב. אלא בוודאי קודם כל, כפי שכבר הזכירו קודם, שזה לתועלת הרבים. אנחנו מחויבים, קודם כל אנחנו מחויבים באמת לכבד אותו ולהכיר לו תודה, אלא זה גם בעיקר ובעיקר לתועלת הרבים, שיהא "והחי ייתן אל לבו", שאנחנו נלמד מהנהגותיו ומעשיו. ובוודאי אף שזה היפך טבעו, העניין הזה. אבל הוא היה. הוא הרי היה איש של מסירות נפש שלא חשב על עצמו אלא רק לתועלת הכלל. אז בוודאי גם בעניין הזה הוא מוסר את נפשו ומסכים גם לעניין הזה, לדבר בכבודו ובמעלותיו. העיקר שזה יביא לתועלת הרבים. ובוודאי שגם העניין הזה, גם שילמדו ממעשיו ויתנהגו בהתאם, זה בוודאי יוסיף גם לעילוי נשמתו. כבר הזכירו קודם. בעצם אין הרבה מה להוסיף. זה הם דברים-- מי שרק הכיר קצת את ר' פרוימע יודע ש... הוא היה מיוחד בעניין הזה שהוא לא, לא היה רגע אחד אצלו שהלך לריק. לא רק בימים, אלא כל רגע ורגע היה מנוצל אצלו. אבל, אה, אני חושב שהעניין המיוחד שראו אצלו, שכל דבר ודבר שהוא עסק בו, באותו רגע שהוא עסק בעניין הזה, בעניין מסוים, אם זה העסקנות ציבורית או בענייני הישיבה או בלימוד או כל, כל דבר שהוא רק עסק בו, הוא היה כל כולו מונח בעניין הזה. ברגע, ברגע שהוא עסק בלימוד התורה, לא היה אצלו כאילו שאין עניין אחר בכלל בעולם חוץ ממנו והגמרא שהוא צריך לשבת וללמוד. הוא היה כל כולו עם רמ"ח

44:03 דובר 24 איבריו ושס"ה גידיו באותו עניין שהוא עכשיו עוסק בו. ואם ברגע אחר כך הוא היה עוסק בעניין אחר, אז שוב כל כולו מונח בעניין הזה, וזה דבר פלא קשה. כמעט לא נמצא דבר כזה. יש, ראו את זה אצל הרבי, כן, ש-- אבל מדברים על חסיד, על יהודי לכאורה, לא רבי ולא חסיד. שיהיה אצלו את העניין הזה שהוא כל כך מסור בעניין שהוא עוסק בו. זה דבר, דבר פלא, והדבר הזה נובע.

44:49 דובר 25 מקדימים לקבל את הרב הגאון, הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו שליט"א.

44:57 דובר 24 אני ממשיך. הרב קח. טוב.

45:08 דובר 25 I couldn't make it this morning in ירושלים. I promised on Sunday that I couldn't make the change.

45:22 דובר 24 העניין הזה שראו אצל ר' פרוימקע. אני זכיתי לפני אולי יש כבר חמש עשרה שנה או יותר, שהיה לי את הזכות ללמוד איתו גם בחברותא בשעת הצוהריים, בהפסקת צהריים בישיבה. היה תקופה מסוימת שאני הייתי לומד איתו חברותא. אז, אז אני ראיתי את זה במוחש. באמצע היום, עם כל כך הרבה... כל אחד יודע מה זה לנהל כל כך הרבה מוסדות עם כל כך הרבה בעיות, וגם אז כבר היה מצב די קשה. אף פעם לא היה לו עבודה קלה. אף על פי כן, כשישבנו ולמדנו, אם זה היה חצי שעה או שעה, לא ענה לטלפונים. שום דבר. שום דבר לא יכול להפריע לו מאותו זמן שהוא יושב ולומד. אז ראיתי את זה במוחש עד כמה הוא, הוא קשור. הוא עסוק בעניין הזה שהוא לומד, שהוא נמצא בו, כאילו שאין שום דבר אחר בעולם באותו רגע. זה עניין מה שקוראים אצל חסידים פנימי. כל דבר כשהוא עוסק בו הוא כל כולו מונח בעניין הזה, ורגע אחר כך הוא יכול להיות מונח בעניין אחר, וזה רק נובע. הדבר הזה נובע רק מהקבלת עול. לא שייך אחרת. זה, זה דבר שזה רק היה לו כזה קבלת עול. מה שהוא עשה, הוא בכלל לא תפס מקום לעצמו. עכשיו אני צריך לעשות את העניין הזה, אז הוא עושה את זה עם כל ה-, עם כל המסירות ועם כל הכוח. וזה, זה העניין של קבלת עול. אם קשה, לא קשה, אם אני מבין או לא מבין, אני חייב לעשות את זה ואני עושה את זה. זה ראו אצל ר' פרוימקע, העניין הזה של קבלת עול, העניין של עבד. בפרשה הזאת אנחנו הרי לומדים: ואלה

47:26 דובר 24 המשפטים אשר תשים לפניהם, כי תקנה עבד עברי. אז כפי שהאור החיים הקדוש מבאר את זה, וכל הרבה מפרשים. עבד, העניין של עבד עברי, עבד לקדוש ברוך הוא. זה ראו אצל ר' פרוימקע. העניין של עבד הוא שהוא עושה מה שהאדון אומר לו ומה שהאדון רוצה בלי שום חשבונות אם הוא מבין או לא מבין. זה מה שעליו לעשות וזה מה שאני עושה. אבל. טוב, אבל נקודה אחת מה שראו אצל ר' פרוימקע. לפעמים אחד עושה את הדבר בקבלת עול, אבל הוא עושה את זה מתוך כפייה. אני חייב לעשות. אין לי ברירה. אמנם אני לא רוצה, אבל אין ברירה, אני חייב לעשות את זה. אצל ר' פרוימקע ראו את העניין הזה שהוא עשה את זה מתוך שמחה, מתוך תענוג. אמנם קבלת עול, אבל היה לו תענוג בקבלת עול הזה. וזה כפי שהאדמו"ר הזקן אומר בתורה אור, זה נובע מגילוי פנימיות הנשמה. יש יהודי שהוא עושה בקבלת עול, אבל יש יהודי שעושה את זה מתוך תענוג. זאת אומרת הקבלת עול זה, זה יש את כל עצמותו, זה הקבלת עול חודר גם לשכל שלו, עד לכוחות אפילו התענוג שלו, יש לו תענוג מקבלת עול, וזה ראו אצל ר' פרוימקע. כל רגע ורגע הוא עשה את הדברים שהוא צריך לעשות באותו רגע מתוך תענוג, עד כדי כך שזה נהיה טבעו. לא ראו שזה קשה לו, הוא לא היה צריך כאילו לכפות את עצמו. וזה האדמו"ר הזקן אומר, זה נובע... ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, אומר הרבי שמשה רבנו. עניין של משה רבנו שהוא מחדיר את הדעת לפנימיות הנשמה. זאת אומרת, לפניהם הוא מפרש פנימיות הנשמה. זאת אומרת שפנימיות הנשמה באה אצלו בכוח של משה

49:27 דובר 24 רבנו, זה בא, זה בא אצלו לידי גילוי וזה מביא לו תענוג מצד פנימיות הנשמה, הוא למעלה מכל הכוחות, למעלה מן ה-, מן ההגבלות. אז לכן אפילו הקבלת עול הוא עושה מתוך תענוג. זה הנקודה שראו אצל ר' פרוימקע. וכפי שאמרנו קודם, עיקר העניין הוא "והחי יתן אל לבו", שאנחנו נלמד ממעשיו, וייתן השם באמת שביום זה, שכפי שכבר הזכירו קודם שכל עמלו שעמל בעולם הזה הרי מתעלים עילוי אחר עילוי, אז ביום זה נבקש באמת, בוודאי שכיוון שזה היה כל עניינו במסירות נפש, שגם עכשיו ימשיך לבקש שהמוסדות, באמת כל אחד יודע שהמוסדות נמצאים במצב קשה, שהקב"ה יעזור שנצא מן המצר אל המרחב בגשמיות, וממילא זה יוסיף הרבה גם ברוחניות בשגשוג הישיבה, ונזכה להקיצו ורננו שוכני עפר ורבנו בתוכם, ונזכה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו עם הרבי בראשנו במהרה בימינו ממש.

50:42 דובר 3 יושב כאן ראש הישיבה של תומכי תמימים בלוד. רק לפני כחודש ושבועיים הגיעו אלינו משפחה מדיסלדורף. האישה התקרבה ליהדות, לחב"ד אצלנו בבית בתל אביב. לפני כמה שנים היא התחתנה. בעלה גר בדיסלדורף, הוא אחראי שם מטעם הקהילה. קירבו מאוד את השליח הרב ברקן שהגיע, נסע לשליחות לדיסלדורף. הוא ואשתו עזרו להם מאוד עד היום הזה. היה גם בכינוס השלוחים השנה והגיע לחנוכה לתל אביב. מהבית הלכנו לכיכר דיזנגוף להדלקת נרות בכיכר. והילד, אני חושב ילד בן ארבע, אומר להורים שלו, הוא מכיר את הרב חיים ברקן, חוץ ממנו הוא לא ראה יהודי דתי חרדי. אז הוא אומר להורים שלו: I see so many Chaim here, אני רואה כאן כל כך הרבה חיים. לאמא היה ברור שהוא מתכוון הוא רואה כל כך הרבה חסידים. אני חושב שר' פרוימקע במסירות נפש שלו, עוד שעה ועוד שעה למען תומכי תמימים במשך למעלה מיובל, מיובל שנים, זכה להקים הרבה חיים. תלמידים מקושרים לרבי, שלוחים ברחבי העולם. ובאמת חיים שמביאים חיים בעולם. אני רוצה להזמין ידיד המשפחה במשך הרבה שנים, ואם מדברים על משפחה אי אפשר לא להזכיר גם את הבן של ר' פרוימקע עליו השלום. שהגאון הרב הראשי לארץ הקודש היה ידיד אישי שלו, ידיד אמת לחב"ד, לרבי, למוסדות חב"ד, ובלי הרבה אריכות אני רוצה להזמין את הגאון ידידנו הנעלה הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, הרב הראשי, בבקשה.

53:30 דובר 4 כבוד הרב המרא דאתרא שליט"א, הגאון הרב אשכנזי. כבוד ראש הישיבה. כבוד הרבנים המסובים עמנו בזה. הרב רב בנימין שהגיע מחצרו של הרבי. כבוד המשפחה בראשות אם המשפחה הרבנית וולף שתחיה, בניה וכל בני ביתה, מוריי ורבותיי, תלמידים יקרים, קהל קדוש. במסכת סוטה, דף י"ג, מתוארת ההלוויה של יעקב אבינו, בכיר האבות. יש שם פסוק או פסוקים מאוד מאוד תמוהים שאומרים דורשני. אחד מהם אני מבקש להביא לכם. שואלת הגמרא, מאי שנא מעיקרא, למה בתחילה כשיוצאים ממצרים ללוויה למערת המכפלה, כתוב קודם, "ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו איתו כל עבדי פרעה", קודם עבדי פרעה, והדר רק אחרי זה כל בית יוסף ואחיו ובית אביו. ומאי שנא לבסוף כשהם חוזרים מן הלוויה? דכתיב, "וישב יוסף מצרימה", קודם הוא ואחיו, והדר, "וכל העולים איתו לקבור את אביו". קודם עבדי פרעה, ובדרך חזרה קודם המשפחה ואחר כך בעקבותיהם כל עבדי פרעה. מה ההבדל? אמר רבי יוחנן, "בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד. לבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד". מה זה כבודן? דכתיב, "ויבואו עד גורן האטד", בלוויה של יעקב אבינו. אתם שומעים את שתי המילים האלה? גורן האטד, מה זה אטד? קוצים. משל האטד של יותם. מה זאת אומרת גורן האטד? וכי גורן יש לו לאטד? אומר רש"י וכי דרך לאסוף אטדים, קוצים, ולעשות מהם גורן? גורן עושים מחיטה, שעורה, יתר מיני דגן. אוספים אותם בממגורה, אוגרים, זה לשון גורן, אסיפה. מי אוסף קוצים? מה זה ויבואו עד גורן האטד? אמר רבי אבהו, מלמד שהקיפו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שנאמר ויבואו בני עשיו ובני ישמעאל ובני קטורה, כולם למלחמה באו, כיוון

57:25 דובר 4 שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. זהו הכבוד שעשו לו. מסביב לגורן שלא יבואו שודדים, גנבים או חיות, שמים גדר של קוצים, זה האטדים. לגורן יש אטד, לא גורן של אטדים, גורן של תבואה מוקף באטדים. כמו שהגורן מוקף באטדים, כך הארון של יעקב אבינו היה מוקף בכתרים. איזה כתרים? בני עשיו, לא ייאמן. אלופי עשיו רש"י מונה, כל שנים עשר האלופים עם אלופי ישמעאל, עם בני קטורה. הם באו למלחמה כששמעו שבאים יהודים ממצרים, הם חשבו שבאים לכבוש להם את הר שעיר, או שבאים לכבוש את מדבר פארן מבני עשיו ומבני ישמעאל. אז הם באו להילחם איתנו, אבל זה היה נראה כאילו ללוויה של יענקל אבינו מגיעים אלפי אנשים, גויים, אומות העולם באים לחלוק כבוד ליעקב אבינו. יוסף, שהיה חכם שאין חכם ונבון כמוך, הוא גם אם לא ידע שהם באים למלחמה, אלא באים ללוויה של האבא שלו. שימו לב, הוא היה חכם מספיק להבין שהם לא באים לחלוק כבוד לאבא. מה הם יודעים על התורה שהוא למד בשם ועבר? הם באים כי הם צריכים אותו, את המשנה למלך מצרים, את מי שמשביר שבר לכל העולם, את מי שנותן לכולם אוכל, את מי שמנהיג את גברת הממלכות כמו שאומר הנביא על מצרים. בגלל הכבוד שרוחשים לו, בגלל האינטרסים שהם זקוקים ליוסף, פתאום באים ללוויה של יענקל אבינו. פששש, איזה חסיד יענקל אבינו? הוא בעצמו לא ידע שיש לו כל כך הרבה מעריצים. אבל יוסף הבין יפה מאוד שהם לא באים בשביל תורתו של אבא, אלא הם באים בשביל הכתר, התפקיד, המשרה של הבן, של יוסף. אתם יודעים מה הוא עשה?

1:00:10 דובר 4 שימו לב, מעניין. הוריד את הכתר מראשו ושם את זה בארון של אבא ואומר, דיס איז מיין פורטיפייד אול דיס פור מיי טאטן. אני כלום, אני אפס, אני הבן של אבא שלי. כל מה שיש לי שאתם באים ואני יודע שאתם באתם בגללי, לא בגללו. כל מה שיש לי, שלי ושלכם, כמו שלו. הוא תולה את הכתר ואז כל האלופים של עשו וישמעאל מורידים את הכתרים מראשיהם ותולים מסביב לארון של יענקל אבינו, והקיפו בכתרים כמו שהאטדים מקיפים את הגורן. ואז כבר ממילא עבדי פרעה ראו כבודם של ישראל. מוריי ורבותיי! הרב אפרים וולף, זכר צדיק לברכה, שהיום מלאה שנה לעלייתו לגנזי מרומים. אתם יודעים כמה רבנים וכמה ראשי ישיבות וכמה מחנכים בתלמודי תורה ובסמינרים לבנות? וכמה שלוחים צריכים להוריד את כתריהם ולתלות בארונו של הרב אפרים ולהגיד שלנו שלו. זוהי ההערכה שלי לדמותו של רב אפרים, דווקא בגלל הצניעות שלו. דווקא בגלל שמה אמרתי פה לפני שנה בשלושים: שאף על גב דגריס באורייתא תדירא ולא אחזיק טיבותא לנפשיה. הוא אף פעם לא חשב שמגיע לו. הוא אף פעם לא נדחף למזרח. הוא נכנס בשפיפות קומה, בשפיפות ברך, והצנע לכת עם אלוקיך. דווקא בגלל זה הוא ראוי שאנחנו כולנו היינו, אם היינו בעלי כתר, מסירים את הכתרים ואומרים רבי אפרים מה שאתה הקמת, מה שאתה בנית, מה שאתה יצרת מימיך אנו שותים. אנחנו פרי פירותיו ומכוח כוחו נמצאים פה. תסתכלו על הבחורים האלה שיושבים פה בישיבה. כל דף גמרא שאתם לומדים, כל מאמר שאתם לומדים, כל תפילה שאתם מתפללים זה פרי פירותיו של רבי אפרים וולף. ואני לא אומר את זה בשום תפארת מליצה. זה לא גוזמה.

1:03:22 דובר 4 מורדי אסר יאשר[?]. הוא הקים. הוא התחיל כמעט יש מאין. מה היה כשהוא בא להקים ישיבה? מי עזר? מי תמך? מה היה? מה היה הכוח? הייתה לו הברכה של הרבי, היה לו הגיבוי של הרבי, הייתה לו השליחות של הרבי, ומכוח זה שהוא אמר הנני שלחני. הוא זכה לכך שכולנו צריכים את הכתרים שלנו לתלות במיטתו של רבי אפרים. ואני רוצה לומר לכם מילים אחרות ל-ל-להוסיף לדמותו. מילים ספורות. הכאב על רבי אפרים, שעברה כבר שנה ועברנו הרבה אסונות מאותה שנה, הרבה לוויות, הרבה קורבנות והרבה צעירים. עם כל זה, הכאב על הסתלקותו לא התעמעם, לא נחלש לרגע. למה? אולי זה בזכות המשנה באבות שאומרת: "בשעת פטירתו של אדם אין מלווים לו לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות שבעולם, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". כי אם בן אדם שמשקיע את כל חייו בצבירת ממון, כמה שהוא מקדיש את כל החיים לזה, כשהוא מסתלק מן העולם, הממון לא כל כך בוכה. למה? למה הממון לא מצטער? ידיד נפש שלו הלך. אחד שהיה קשור איתו יומם ולילה. הוא חשב כסף, הוא הלך לישון כסף, הוא קם בבוקר עם כסף. זה תפס את כל מעייניו. הוא הולך מן העולם, הכסף לא כל כך בוכה. מסיבה פשוטה, כי הכסף יודע שיהיו לו אחרים שידאגו לו. הוא לא יישאר גלמוד, הוא לא יהיה נטוש. ההוא נפטר, יהיו אנשים אחרים שידאגו לכסף שלא יהיה זנוח. אבל כשיהודי כמו הרב אפרים וולף הולך לעולמו, התורה חוגרת שק, כי היא אומרת: מי ייתן לי תמורתו? יש עוד כמה כאלה כמו הבן יקיר לי אפרים? "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד". הרב מלובלין, רבי מאיר

1:06:28 דובר 4 שפירא זצ"ל: מה זה "זכור אזכרנו עוד"? אזכרנו, זכור אזכרנו, מה זה עוד? כשאני חושב מה עוד הוא יכול היה להספיק, מה עוד הוא יכול היה לעשות מעבר לשמונים השנים שלו? על זה "על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאום ה'", כי אני זוכר מה עוד יכול היה לעשות. עליו תורה בוכה וחוגרת שק. כי כפי שאמרתי, את הכתרים שלנו אפשר לקשור מסביב למיטתו כגורן האטד. נכון שכשמדברים על רבי אפרים אי אפשר שלא להזכיר את רבי ברכה זכרו לברכה. פה בשלושים תיארתי איך עמדתי עם רבי אפרים במוצאי שבת בשמגר בירושלים, בלוויה של ברכה. וראיתי את "וידום אהרן" של האבא, את כושר ההתאפקות, את הכוח של צידוק הדין. את "מה יפו פעמייך בנעלים", שהקוצקר היה אומר: מה יפים הם פעמי הלב בנעלים, כשבן אדם יודע לנעול אותם מתחת למנעול ובריח. הוא לא פורץ, הוא לא צועק, הוא לא צווח, הוא לא צורח, הוא יודע להפנים. מה יפו פעמייך בנעלים, איינגעשלאסן את הפעמים, את דפיקות הלב שלו. הוא עמד שם במוצאי שבת ואחר כך בהר שמיר, בהר המנוחות, הר תמיר. בלי ששמעתי ממנו הגה. לא מדבר על תלונה, צרה לא עלינו. אבא שעוקד בן? השם ישמור. זכה הרב רבי אפרים זצ"ל שהתקיים בו הפסוק. אם דיברתי על יעקב אבינו, שממנו לומדים, יעקב אבינו לומד למה? מקיש הוא לזרעו. מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. מי שמכיר את המשפחה, וכולכם מכירים את הבנים ואת הבת, את הנכדים ואת הנינים, בלי עין הרע. זרעו בחיים, ממילא אף הוא בחיים, כי אצלו יש מה שנאמר אצל סבא של יעקב, שהיה סבא של ר' אפרים. אפרים הוא נכד של יעקב

1:09:32 דובר 4 אבינו, וליעקב אבינו היה סבא רבא, אברהם אבינו. אצלו נאמר "כי ידעתיו", אומר הקדוש ברוך הוא: אני אוהב אותו. לשון חיבה, אומר רש"י. "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'". מה זה אחריו? יש כאלה שזוכים, וגם זה לא מעט, שכל זמן שאבא בחיים הילדים עוד הולכים איתו לבית כנסת יד ביד. הטייב טוב[?]. לעשות טובה לאבא. כיבוד אב, אַ גרויסע זאַך. דבר גדול ומופלא. לא כולם זוכים גם לזה. אבא מבקש, נו, טו עס. אבא מזמין לשבת, נו, טו עס. אבל אחריו, אחרי הסתלקות של האבא, אויס בית כנסת, אויס שבת, אויס דאָס, אויס יענץ. אצל אברהם אבינו החינוך האמיתי בא לידי ביטוי כאשר גם אחריו, אחרי הסתלקות, ושמרו דרך ה'. זה חינוך של אמת. אני מכיר את המשפחה ואני יכול לומר שהתקיים ברבי אפרים מה שהתקיים בסב סבא אברהם אבינו. "כי ידעתיו", אנחנו אוהבים אותו, מוקירים את זכרו, "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו". אפשר לראות כבר שנה אחריו, מה זה "ושמרו דרך ה'". את הנכדים שלו מקדשים שם שמיים, את המשפחה שלו מאהבת שם שמיים במזרח, במערב, בכל קצווי תבל. בשליחותו של הרבי ומכוח כוחו, נושאי פרי פירותיו. "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". יהי זכרו ברוך, נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהי מליץ יושר לרבנית שלו, לבניו ובתו, לחתנו וכלותיו, לנכדיו, לניניו, לישיבה שהקים אותה בדם ליבו, והיא הייתה תמצית החיים שלו. ולכל אנ"ש ולכל בית ישראל, כי יבולע המוות לנצח, ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים, וחרפת עמו יסיר, ויאמר למלאך המשחית הרף, ולצרותיהם של ישראל די. ונזכה, כי מהשבת הקרובה הבאה עלינו לטובה מברכים כבר חודש, חודש שבו מרבים

1:12:21 דובר 4 בשמחה, ובו אנו קוראים "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", כפשוטו וכמדרשו, כן תהיה לנו, אמן.

1:12:54 דובר 5 שמענו דברים עמוקים וחמים, דברים היוצאים מן הלב שוודאי יפעלו פעולתם. אנחנו מאחלים לרב הראשי אריכות ימים ושנים טובות, אריכות ימים ושנים טובות. הרב לאו, מותר לספר משהו אישי? כבוד הרב, אני זוכר שהיינו אצל הרבי לפני ארבע עשרה שנה ו... הרב לאו אמר לרבי שמדובר על ירושלים, הרב הראשי. אז הרבי אמר: כן, הגיע מהצפון הרב הראשי למגדל העמק, שאם אני לא טועה, למד במוסדות חב"ד, בישיבת חב"ד בארץ הקודש. אביו היה ראש ישיבה כאן. נאחל לו רפואה שלמה ואריכות ימים ושנים טובות. רב פעלים בכל המובנים. בלי אריכות גדולה נזמין מיד את הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א, רב מגדל העמק ומו-- נשיא מוסדות מגדל אור.

1:15:20 דובר 6 ברשות, ברשות ראשי הישיבה, המשפחה והמשפחה הגדולה, תלמידי הישיבה התמימים. אף אחד לא התקשר אליי ולא ביקש ממני שאני אבוא לכאן הערב. אני מעצמי, אף על פי שעברתי יום עמוס, גם זכיתי היום לברית של נכד. עם כל זה לא יכולתי לשבת ברגיעה בלי להיות כאן איתכם. משך אותי ליבי ונפשי להיות כאן אפילו לכמה דקות. לא התכוננתי לדבר, אבל ביקשו שאני אגיד כמה מילים. קשה להביע רגש רוחני, להביע את הרגש שיש לנו כלפי ר' פרוימע זה דבר שהוא בלתי ניתן להסביר אותו במילים, כי זה דבר רוחני. ר' פרוימע היה בשבילנו דוגמה של חסיד אמיתי שבטל לרבי בביטול גמור שאי אפשר לתאר. זכיתי שהרבה הרבה תשובות קיבלתי מהרבי דרך ר' פרוימע. הוא היה הצינור של הרבי להעביר תשובות ולהעביר עניינים שהיו קשורים בכלל ישראל בארץ ישראל. הרבי ראה בו ממש... למה אני אומר צינור? צינור פירושו אין לו מעצמו, הוא בטל למה שעובר דרכו. ר' פרוימע היה דוגמה של חסיד שקשה לתאר את זה. ר' פרוימע היה דוגמה של מסירות נפש. היום המילה מסירות נפש היא כבר נהייתה זולה, אבל מסירות נפש בפועל, והרבי מביא את זה בכמה וכמה מקומות, שמסירות נפש פירושו שאתה מוסר את הרצון שלך. ר' פרוימע, במהות שלו הרצון שלו היה מושג של חסיד אמיתי, כמו שזכו חסידי חב"ד יחידים שאנחנו יודעים, או עובדים גדולים שהיו במשך התקופות בחב"ד. במהות של ר' פרוימע הוא היה עובד השם. ר' פרוימע, סיפר לי אבא שלי שליט"א, שלפני, אני מדבר על מסתמא שישים וחמש שנה אפילו, האבא מספר לי כשהוא הלך לשלוש סעודות לקרלין בשבת, שכבר הלכו לסעודה שלישית, הוא ראה את ר' פרוימע חוזר מהתפילה. זאת אומרת

1:19:20 דובר 6 בשעות מאוחרות הוא גמר להתפלל. זה היה ר' פרוימע. ר' פרוימע החליט שאת הכל, את הרוחניות, את ההישגים הכי גדולים שבמהות שלו, ומי מדבר על הגשמיות, הוא נותן את הכל למען הישיבה, למען הרבי. עליו אפשר להגיד שחז"ל אומרים: למה זכה משה רבנו לתת את התורה לעם ישראל? כי כתוב "וירא בסבלותם". אומר רש"י: נתן עיניו וליבו עליהם. משה רבנו נתן את עינו וליבו על כלל ישראל. לכן הוא זכה להיות המנהיג של כלל ישראל. רואים אצל משה רבנו, אומר הקדוש ברוך הוא: "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק". איפה כתוב בתורה שהשם אמר למשה רבנו "שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק"? איפה זה כתוב? אלא משה רבנו הבין שהשליחות שלו לעם ישראל. איך מקיימים שליחות? "כאשר ישא האומן את היונק". זה הנקודה וזה היה ר' פרוימע. "וירא בסבלותם", נתן עיניו וליבו עליהם. האבא שלי שליט"א, שהיה כאן ראש ישיבה עשרים וחמש שנה, הוא סיפר לי שבהתחלת המדינה, שהגיעה העלייה הגדולה ממרוקו, מתוניס, מתימן, התכנסו גדולי ישראל. מה עושים? מה עושים להציל את הנוער? אז האבא שליט"א היה אחד מאלה שהוא נסע מכפר לכפר ומעיר לעיר להשפיע על העולים שיסכימו שהילדים שלהם יהיו לישיבות. והוא עשה קבוצה גדולה של תלמידים. הוא הגיע לישיבות, ואני לא אזכיר שמות, ואמר להם: "הנה יש לי תלמידים". מה הם ענו לו, שלא יהיה קטרוג? מה הם ענו לו? "מיר מאכן דא א ספרדישע ישיבה? א פרענקישע ישיבה?" אנחנו נהפוך את הישיבה לספרדית פה. מה עושים? הוא הגיע לרב אפרים. אז אני מדבר על חמישים וחמש שנה מסתמא, משהו כזה, חמישים שנה. רב אפרים מיד, לא

1:22:40 דובר 6 רק שהוא קיבל את התלמידים, אלא שהוא הלך עם האבא שליט"א, שייבדל לחיים טובים, לאסוף כסף מבית כנסת לבית כנסת, ממקום למקום, כדי להשיג את המיטות, את המזרנים, כדי להכניס את התלמידים. מי שזוכר את השלט הראשון שהיה בישיבה, אז היה כתוב שמה עולי תימן, עולי... עולי ברית... אני לא זוכר, מרוקו, תימן או איך שזה היה כתוב שמה. זה היה רב אפרים. נתן עינו וליבו עליהם. "וירא בסבלותם", שהוא הבין שצריך מסירות נפש. אין שום דבר שיעצור בעדו. כתוב אצל יהודה, "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה". יעקב אבינו שלח את יהודה להקים ישיבה במצרים, כי בלי ישיבה ובלי תורה אי אפשר להגיע למצרים. חשבתי פעם, אני לא יודע, אולי זה כתוב באיזה מקום, אבל אני חשבתי למה דווקא את יהודה? למה הוא לא שלח את ראובן הבכור? למה לא שלח את יששכר שהוא הסמל של תורה? למה דווקא את יהודה? כי אצל יהודה כתוב, "ויגש אליו יהודה", אומר רש"י: לדורון, לתפילה, למלחמה. יהודה ניגש ליוסף, שהוא היה השולט בכל ארץ מצרים, למלחמה. מה פירוש למלחמה? איך אתה אדם פרטי אחד הולך להילחם? נ-נגיד יקום היום מישהו אומר הוא הולך להילחם עם אמריקה. אלא יהודה אמר, "כי עבדך ערב את הנער". אני נתתי ערבות על הילד הזה, בנימין. אולי בכלל הרבי אומר את זה? יכול להיות. יכול להיות. אולי ראיתי את זה, אבל הכול בא עם הנקודה. "כי עבדך ערב את הנער". אני נתתי ערבות על הילד הזה שאני אוציא אותו ממצרים. "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?" אז היות ויהודה היה זה שמסר את נפשו בשביל בנימין, הוא היה מוכן ללכת למלחמה שנראית אבודה. זאת אומרת מסירות נפש שבנימין לא

1:25:25 דובר 6 יישאר במצרים, להחזיר אותו ליעקב אבינו. אמר יעקב אבינו, הרי מהי תורה? קראנו בפרשת השבוע. חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא לא נתן את התורה לעם ישראל עד שאמרו בנינו ערבים. כל התורה קיבלנו בזכות הערבות. אמר יעקב אבינו מי הוא הערב הנאמן? מיהו הערב הזה שמוכן למסור את נפשו על ערבות? זהו יהודה, ולכן הוא יהיה זה שיקים את הישיבה. זה שהרבי בחר בר' פרוימק זו אותה נקודה, כי הרבי ראה לפניו "כי עבדך ערב את הנער". הוא ראה לפניו חסיד אמיתי בביטול שאי אפשר לתאר שכולו מסור לעניין הזה של הפצת היהדות. ואם צריך להקים ישיבה שזה הכותרת של החסידות, הרבי מטיל את זה על ר' פרוימק. ר' פרוימק לא חיפש תירוצים ולא חיפש שמישהו אחר יעשה בשבילו את העבודה. השווער שלי זכרונו לברכה, החסיד הידוע רבי ברוך רוזנברג, שהיה משפיע של חסידי חב"ד בלוד, היה אומר לי כשאני הולך עם המחזור בערב יום כיפור עם הקיטל לכל נדרי, ר' פרוימק עוד יושב במשרד ומנסה להשיג איזה מישהו בחוץ לארץ בטלפון, אולי ישיג עוד כמה גרושים לישיבה. כך הוא אמר. ר' פרוימק נתן את כל כולו. הבחורים צריכים לדעת את זה, את כל כולו, כל כולו לקיום הישיבה. חז"ל אומרים חנניה, מישאל ועזריה שמסרו את נפשם על קדושת השם. אומרת הגמרא מאיפה הם למדו את זה? מהצפרדעים. אתם שומעים? הם למדו קל וחומר. ומה הצפרדעים שלא נצטוו על קדושת השם? כתוב שנכנסו לתנורים שהיו חמים. אנחנו שאנחנו מצווים על קדושת השם, אמרו חנניה, מישאל ועזריה, בטח שנלך על קדושת השם. שמעתי פעם ביאור נפלא. מה פירוש הגמרא אומרת את הקל וחומר שעשו חנניה, מישאל ועזריה? ומה הצפרדעים שלא נצטוו על

1:28:17 דובר 6 קדושת השם? הרי כתוב בתורה במפורש: "ובאו בביתך ובחדר משכבך ובתנוריך ובמשארותיך". כתוב מפורש בתנוריך, שציוו על הצפרדעים להיכנס בזמן שהתנור חם, אז כן נצטוו. איך הגמרא אומרת: ומה הצפרדעים שלא נצטוו? תראו את התירוץ הנפלא. הוא ענה ככה: אם משה רבנו היה עושה נגיד צבא מהצפרדעים, לקח קבוצת צפרדעים, הלביש אותם בכחול. אתם הולכים למטבחים. קבוצה שנייה של צפרדעים, מלביש אותם בלבן, אתם הולכים לחדר שינה. אחרים אתם הולכים לסלון, ומלביש קבוצת צפרדעים באדום, אומר אתם הולכים לתנורים. אז השאלה היא שאלה נכונה. הרי אותם צפרדעים שהולכים באדום הצטוו ללכת. איך אתה אומר שלא נצטוו? אבל זה לא היה ככה, אלא משה רבנו דיבר לכל הצפרדעים. ובאו בביתך ובחדרך ובחדר משכבך, תנוריך. אז אותו צפרדע שהלך לתנור היה יכול להגיד אני אלך למיטה של המצרי. אני אגיד לשם יחוד קודשא בריך הוא הריני מקבל עליי מצווה בחדר משכבך, יוצא ידי חובה. אה, יגידו לו מי ילך לתנור? זה ששם ילכו הפרומעקס, אני יודע מי שילך שמה, אני מוכרח ללכת שמה. אותו צפרדע לא אמר את זה, אלא הוא אמר אם הקדוש ברוך הוא אמר שצריכים לעשות קידוש השם, צריכים ללכת לתנור להראות שהקדוש ברוך הוא אמר אנחנו מקיימים. אני אעשה את זה. עכשיו הקל וחומר הוא מצוין. ומה הצפרדעים, שאותו צפרדע שהלך לתנור הוא לא נצטווה שהוא צריך ללכת לאש והוא הלך לאש. אנחנו שנצטווינו "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, בכל נפשך", בטח שנלך את זה, את הקל וחומר הזה, את המושג הזה של לא להגיד שמישהו אחר ילך. זה היה רבי אפרים. בכל עניין ועניין זכיתי ברוך השם כמה וכמה פעמים, הזכרתי את זה, שהרבי העביר דרכו

1:30:52 דובר 6 אליי מסרים וראיתי את רבי אפרים, באיזה, באיזה אופן, באיזה דחילו ורחימו ובאיזה מוכנות, מיד אני אלך איתך ואנחנו נעשה ואנחנו נפעל. ולילה ויום ובאמצע הלילה ובאמצע היום, והיו הרבה שהיו יכולים לעשות את זה. הוא היה אדם עסוק, בטל. הרבי אמר זה המשימה שלי, זה המסירות נפש שלי. זה היה רבי אפרים. לכן רבותיי, תלמידים יקרים, מה אתם יכולים לתת לרבי אפרים על המסירות נפש שהוא נתן לכם? מה שאתם יכולים לתת, להתבונן במה שאני דיברתי ובמה ששמעתם מהרבנים ולדעת שעל המקום הזה הוא נתן מסירות נפש. וכתוב הפותח פתח לחברו, את נפשו הוא חייב לו, את נפשו הוא חייב לו. מה רוצה רבי אפרים? שיתפללו יותר באריכות? שיהיו חסידים יותר בעומק? שיפעלו יותר במסירות בכל העניינים שהרבי אמר. להשקיע כוחות בלימוד. רבי אפרים היה מתמיד עצום, כל דקה פנויה. מי שזוכר את השיעורי תורה, בכל פעם שרק היה אפשר ללמוד, אם זה עם בחור קטן, אם זה עם אדם גדול, כל רגע פנוי רבי אפרים היה קשור לגמרא. לקחת את הדוגמה איך צריך להתפלל, איך צריך ללמוד. המידות שלו, הפה הסגור שלו. לא שמעו מרבי אפרים לא לשון הרע ורכילות, היה רחוק מזה כמרחק מזרח ממערב. את זה אנחנו צריכים. אם הבחורים כל אחד ישתדל לעבוד יותר, להיות עובד יותר, חסיד יותר, פנימי יותר. זהו עילוי הנשמה. זה הדבר הגדול שהוא יכול לתת לרבי אפרים. ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא ייתן שנראה בקרוב את הגאולה השלימה בימינו בימינו אמן.

1:33:19 דובר 7 יישר כוח, הרב גרוסמן. אלע גוטע זאכן קומען בהיסח הדעת. אני רוצה להזמין את ראש ישיבת אחי תמימים, הפעם זה באמת אחי תמימים, הרב ברוך לוזינסקי, בבקשה.

1:33:57 דובר 8 ההתכנסות הערב מבחינת "והחי יתן אל ליבו". ודבר שעולה, כל הנואמים כמעט שהזכירו עניין שבלט מאוד אצל ר' פרוים, זה העניין של הזמן, עד כמה הוא ניצל כל רגע ורגע. ישנה שיחה מהרבי בנוגע למה שרש"י הראשון בחומש מזכיר, אומר רבי יצחק שהמצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל זה מצוות קידוש החודש. והרבי שואל מדוע זוהי המצווה הראשונה? הלא זוהי מצווה שתלויה בתנאי מקום. בארץ ישראל צריך לראות את המולד של הלבנה. וגם בזמן מסוים, וגם בזמן שיש בית דין סמוכים. מצווה שתלויה בכמה וכמה תנאים, ולא תמיד אפשר לקיים אותה. מה שאין כן ישנן מצוות, ידוע שש ערי מקלט. יש שש מצוות תמידיות: אמונת השם, אהבת השם, יראת השם. מדוע התורה פותחת במצווה הראשונה עם מצווה של קידוש החודש? אז הרבי מבאר שהעניין של קידוש החודש הפירוש הוא קידוש הזמן. הלא כל העניין של המועדים, של הזמנים, נקבעים לפי המולד. אז העניין של קידוש החודש הוא הפירוש לקדש את הזמן. מה הפירוש לקדש את הזמן? אז דבר ראשון הרבי אומר, כמו שהוזכר, שברגע שעושים איזה דבר, אז להיות מונח באותו זמן שלומדים או מתפללים, באותו זמן להיות מונח באותו דבר, לקדש את הזמן. זאת אומרת למצות את הזמן ולהיות מונח בו באותו עניין שפועלים. שידוע שהרבי סיפר שהוא ראה את הרבי הריי"צ בזמנים הקשים ברוסיה, שלרבי הריי"צ הייתה פגישה מאוד חשובה, שהיה אז עניינים של הצלת נפשות. ולפני הפגישה הרבי הריי"צ למד רגיל. לא ראו שום עניין של תכונה, של התפעלות, שהוא הולך לקראת פגישה כזאת חשובה. והגיע הזמן שהיה צריך הרבי הריי"צ לרדת לרכבת. אז הרבי לבש את המעיל. הרבי הריי"צ לבש את המעיל והלך. הרבי אומר שהוא שאל

1:36:56 דובר 8 את הרבי הריי"צ איך הוא ישב ולמד לפני פגישה כזאת חשובה. לא הורגש שום דבר. אז הרבי הריי"צ ענה לו שצריכים לדעת שבדבר שעסוקים בו, אז אם עסוקים בו בצורה פנימית ולא מונחים במשהו אחר, אז מצליחים. ואז הרבי הביא גם סיפור על הרשב"א, שלכן הוא הצליח בכל הדברים שהוא פעל, כי כל דבר שהוא עשה היה מונח בו. וזוהי הדבר הראשון, המצווה הראשונה. התורה אומרת שיהודי שרוצה לקיים מצוות, דבר ראשון שיקדש את הזמן, שינצל את הזמן. זה העניין הראשון. הרבי מוסיף עוד עניין. קידוש הזמן הפירוש הוא לא רק שינצל את הזמן, אלא שאת הזמן הוא יכניס בו קדושה. זאת אומרת שבתוך הזמן הוא ינצל את זה, לכוון את זה לרצון העליון. ישנם הרבה אנשים שמנצלים את הזמן, אבל זה לא כפי רצון העליון. אז הפירוש קידוש הזמן, שבתוך הזמן יהיה העניין של קדושה, העניין של רצון העליון. ואומנם זה שני דברים סותרים: אם מונחים ברצון העליון, הקדוש ברוך הוא הוא אינסוף ובלי גבול. והעניין של זמן זה עניין של הגבלה. איך אפשר להכיל את שני הדברים? זה הביאור של קידוש החודש. העניין של מולד הלבנה הוא נובע מהביטול, שהלבנה מתמעטת והיא לא מציאות. אז ברגע שנמצאים בתנועה של ביטול אפשר להכיל את שני הקצוות האלה. גם את העניין של הקידוש, העניין של רצון העליון, לכוון ברצון העליון, וגם כן כל רגע ורגע להיות מונח בזמן ולנצל אותו כראוי. זאת אומרת, אנחנו רואים פה את שלושת הדברים שזה חוט המשולש. העניין הזה שהשורש זה העניין של הביטול, וזה מביא לעניין של ניצול הזמן באופן שהזמן קשור לרצון העליון. אותו עניין הרבי מביא שכמו שמצווה ראשונה אנחנו רואים את

1:39:10 דובר 8 שלושת הדברים האלה, אז גם כן רבנו הקדוש, אז הוא גם פתח עם המשנה "מאימתי קורין את שמע בערבית", שגם כן פה אנחנו רואים את שלושת הדברים האלה. קודם כול, מאימתי, העניין של זמן. אבל העניין של הזמן, מאימתי קורין את שמע, צריך להיות חדור בתוך הזמן העניין של רצון העליון, שזה עניין של הוי' אחד, העניין של רצון העליון. ובאיזה אופן זה, איך זה נפעל? זה על ידי העניין של מאימתי. ידוע הביאור של ר' אברהם המלאך, אמר לאדמו"ר הזקן שהפירוש מאימתי הוא לשון מאימה, אימה ויראה. כשיש מאימתי, עניין של יראה, עניין של ביטול, אז יש קורין את שמע בערבית, אז אפשר בתוך הזמן להכניס את העניין של הוי' אחד. אותו עניין של חוט המשולש. אז אנחנו פה מדברים על זה, אבל ר' פרוים היה דוגמה חיה לזה. אני זוכר מאז שאני הייתי בישיבה, ראינו כל רגע אצלו מנוצל. תשובה לתפילות, כל מה שראינו זה היה דוגמה חיה לשלושת הדברים האלה. שכל העניין שבר' פרוים זה שהוא היה חייל של הרבי, העניין של הביטול, לא היה מציאות לעצמו ולכן כל עניינו היה להכניס את העניינים של הרבי, העניין של הקדושה בתוך הזמן, בתוך העניינים פה, בתוך העולם הזה, בתוך הגבולות. עניין של מקום, לבנות בניינים. זה לא היה עניין של תכונות נפש שלו, פשוט שזה היה עצם המציאות שלו. יש סבתא עליה השלום ברמת גן. לפני ארבעים שנה היא הייתה עסקנית ציבור. היא הייתה אוספת כספים ופעם אחת היא השיגה, מאישה אחת היא השיגה דירה, תרומה לישיבה. ואומנם קפצו אנשים ששמעו על זה שיש לה, השיגה דירה, קפצו הרבה וכל מיני בעלי מוסדות באו אליה לשדל אותה שתביא את הדירה למוסד שלהם.

1:41:28 דובר 8 טוב, ברמת גן היו אז, אז היה מרכז החסידים שמה, אפשר לומר, ודיברו איתה שישנו מנהל. אמנם אז היה צעיר, ר' אפרים, שהוא רוצה לבוא לדבר איתה. טוב, היא הסכימה. היא ראיינה, היה לה סדר שהיא ראיינה הרבה מנהלים. ר' אפרים נכנס ודיבר איתה. אז אחרי זה מיד היא אמרה שהיא נותנת לו את הדירה. והיא אמרה לבני המשפחה מה הסיבה שהיא נותנת לו את הדירה? היא אמרה שהיא ראתה הרבה אנשים, אנשי מוסדות, אבל אנשי מוסדות זה הם והמוסדות זה שני דברים. אבל ר' אפרים, היא ראתה מהדיבור, היא ראתה מעצם המציאות שלו שבא אליה המוסד. לא בא אליה בן אדם, אלא המוסד, הישיבה בא אליה, בא אליה הביתה. וממילא אם המוסד עצמו, הישיבה באה אליה הביתה, אז היא נתנה לו בלי שום הרהורים, נתנה לו את הדירה. טוב, העניין הזה של "והחי יתן אל לבו", הש-- אותם שלושה דברים, העניין של קידוש הזמן זה דבר ראשון ודבר אחרון. העיקר זה התמימים. הלא כל העניין של ר' אפרים היה העניין של התמימים. צריכים לדעת שזה העניין העיקרי של קידוש הזמן וזו מצווה ראשונה, ואם פועלים בעניין הזה אז ברור שכל העניין של תרי"ג מצוות, ועל ידי זה העניין, כל העניין של תרי"ג מצוות, ודאי יבוא מושיע בקרוב מהר, מהר, מהר, אמן.

1:42:57 דובר 9 יישר כוח לראש הישיבה של אחי תמימים. רבותיי, כמה הודעות. דבר ראשון, בסיום הערב יחלקו את החוברת, אחרי גמר הסיום, ולמטה ביציאה יחלקו את החוברת המיוחדת שיצאה לאור לרגל היארצייט. אני רוצה גם לבקש מהרבנים, הרב פינקוביץ, הרב קפלן, בבקשה. הרב פינקוביץ מהר, והרב קפלן בבקשה. אנחנו מקדמים בברכה את רופאו האישי, דוקטור סטרולוביץ, שעוד מעט יספר לנו כמה דברים מעניינים. אבל עד שנשמע מהרופא אני רוצה להזמין את הגאון החסיד, רבה של קהילת חב"ד בנווה יעקב בירושלים. יהודי שאולי לא הרבה זוכרים, אבל פעם כשהיו מפרסמים את המכתב של הרבי בעיתונות, היו מתרגמים מיידיש לעברית, ללשון הקודש, בתרגום חופשי, ולא היו פקסים ואפילו לא היה אימייל. ואני זוכר, במזכירות ישב המזכיר של הרבי בשתיים בלילה, שלוש, לפעמים שעתיים וחצי, והיו מעבירים מילה במילה, אומרים א פינטעלע, פסיק, כל מילה, מקף, בדיוק. היו מעבירים שעות את המכתב ביידיש כדי שהרב בלוי יתרגם ללשון הקודש, ופרסמו את המכתב בכל העיתונות. ואני רוצה להזמין את הרב בלוי שיגיד כמה מילים לרגל עצרת הזיכרון.

1:45:18 דובר 10 שתי תכונות יסוד בלתי מודרניות לחלוטין אפיינו את הרב ר' אפרים וולף כעסקן. כשאני אומר בלתי מודרניות אני מתכוון שזה לא במודה, גם בליובאוויטש. למעשה דברים שאולי הם אנטי מודה פה בליובאוויטש. התכונה הראשוני-- ראשונה היא, וזה בהתאם כמובן, כיוון שיסוד היסודות של החסידות, ויותר נכון יסוד היסודות של היהדות על פי החסידות, זה אמונה באחדות השם. את השמיים ואת הארץ אני מלא, שאין הבדל. כל המציאות כולה היא אלוקות. זה היסוד כידוע של החסידות, כפי שמוסבר בהרחבה בתניא בשער היחוד והאמונה, בכל המקומות, ואחת ההשלכות של אותה אמונה היא שאין גבולות. למשל בין, נאמר כמו פרשת שבוע. דוגמה פשוטה: ואלה המשפטים שתשים לפניהם. מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. אין הבדל בעניינים חולין או בעניינים גשמיים לבין הרוחניות, אלוקות. הכל צרופה, הכל אלוקות צרופה. ולכן ר' אפרים וולף כעסקן, אפשר לומר, אולי מותר לומר, הוא ביטל את המחיצות בין יששכר לזבולון. על הנורמה המקובלת שמי שעוסק בתורה בנגלה, בחסידות ובעבודת התפילה, לא, לא נאה לו להיות עסקן, ואילו מי שעסק בצרכי ציבור, ומרוב כידוע, אסור לו לפתוח גמרא או ספר חסידות או להתפלל, כיוון שהוא עסוק בצרכי ציבור באמונה. הנורמה הזאת, שמקורה כאילו באבחנה בין יששכר לזבולון, הנורמה הזאת על פי האמונה של אחדות השם, כפי שהרבי לימד אותנו, הנורמה הזאת פסולה. ור' אפרים וולף היה הדוגמה החיה לכך ששני הדברים האלה שימשו אצלו יחד. הוא עסק, הוא כבר הוזכר את זה. הוא עסק, עסק בנגלה כאילו שהוא לא עסקן. עסק בחסידות, בעומק של חסידות, המשכים של חסידות, כאילו הוא לא עסקן. הוא התפלל באריכות כאילו לא עסקן, ועסק בצרכי ציבור כאילו לא למדן, כאילו לא משכיל, כאילו לא עובד.

1:48:14 דובר 10 זה דבר, כאמור, שזה לא במודה. כל אחד שומר בקנאות רבה על תחום העיסוק שלו ונזהר חס וחלילה לא ל-- לא לנקוף אצבע בתחום השני. ר' אפרים וולף היה האי-- אההה ד-דוגמה המיוחלת ש-- המופתית של אותה הדרך שהרבי רוצה ושהחסידות למעשה מבוססת על זה, עליה. ה-ה-התכונה השנייה שגם היא לא במודה, הוא היה מקושר לרבי. הו, כולם מקושרים. יש מי שלא מקושר לרבי? מה זה הדגל? זה ה-- זה החיים וכולי וכולי. אבל הוא היה מקושר לרבי, זאת אומרת היה בטל לרבי ומה שהרבי אמר את זה הוא עשה. מה שהרבי לא אמר הוא לא עשה. זה חידוש גדול. הוא לא פירשן את הרבי, הוא לא הבין את הרבי, הוא לא ה-- לא השתדל ל-להוסיף ולחזק את ה, את ה, מה שהרבי אומר, לתת לזה חיזוק, לתת לזה התלהבות נוספת למה שהרבי נתן. הוא לא, הוא לא, הוא לא, לא ה-הוסיף משלו דברים כ-כפי ההבנה מה שהרבי רוצה. הוא לא ניסה לקלוע לכוונה העליונה ולעשות, להבין מה שהוא מבין, אלא עושה מה שהרבי אמר כפשוטו, בלי חוכמות או בלי תירוצים או בלי דברים שונים. מה שהרבי אמר זה מה שהרבי אמר. גם לגבי מה שהקדוש ברוך הוא אומר באופן כ-- ישיר, כתוב לא תוסיפו ולא תגרעו. אין הוספות שונות, אין אף, אין. נוסף לכך גם זה קשור להתקשרות. ההתקשרות היא התבטלות אל הרבי באופן ישיר ולא דבר שהיא מופג-- הוא מופגן. מופגן פירושו מוצהר. כל מי שהוא מקושר לרבי בזמננו, עם מירכאות או בלי מירכאות, כל סביבתו יודעת, כל העולם כולו יודע. זה יודע שהוא מקושר לרבי וכל כולו הכרזה והפגנה שהוא קשור לרבי. הרי הרב וולף לא היה

1:50:26 דובר 10 ככה קשור לרבי בלי הכרזות ובלי הפגנות. הוא עשה יותר מזה. הוא עשה דברים שהרבי אמר לו וקיבל עליהם אבנים וחיצים, והוא לא אמר שהרבי אמר לו את זה. זה בניגוד מוחלט לכל מה שנהוג היום, לדברנו, בליובאוויטש. היום להפך, עושים דברים ותולים את זה ברבי. הוא עשה מאות ואלפי דברים. זה נקרא ״בכל ביתי נאמן הוא״: מה שהרבי אמר, כולל את קבלת החיצים והמהלומות אחרי ביצוע הדבר, בלי שמישהו טפח לו על השכם ומי שהכריז: הנה המקושר הגדול המוצהר של הרבי. אז אלה הם שני הדברים, וחבל על דאבדין ולא משתכחין. אמרי הזכירו פה ״החי ייתן אל ליבו״, כיוון שיש פה בחורים, שמא אולי אולי יימצאו ביניהם אחד או שניים שינקטו בדרך הזאת. תודה.

1:51:33 דובר 11 אחרון חביב, לפני הסיום, נבקש את ד״ר טרולוביץ׳, רופאו האישי, שיספר לנו כמה דברים מעניינים על הרב ר׳ פרוימא.

1:51:55 דובר 12 ערב טוב. הרב וולף, טיפלתי בו בשתים עשרה שנים האחרונות לחייו. איש מיוחד במינו. לא הכרתי ולא יהיה בן אדם כזה. מוצא אני חובה להגיד מספר מילים בשפה העברית הדלה שלי אודות פועלו של הרב. נפגשתי עם הרב, הגאון הגדול בתורה, הישר, הצדיק, החסיד הדואג ורב הפעלים. הרב הגאון והגדול בתורה, בחוכמה ובדעת בכל נושא ונושא. הרב הישר בכל המידות, הולך רק בדרך התורה, בדרך הישרה וביראת השמיים. הרב הצדיק שכולו דבוק בקדושה. הרב המסור שדאג שלא יחסר לאף אחד כלום, שכולו רק למען כולם ולמען עם ישראל. הרב אוהב שלום ורודף שלום, ודן כל אחד לכף זכות. יהא זכרו ברוך ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. תודה רבה.

1:54:13 דובר 14 דברי ברכה קצרים מרב השכונה שיכון חב״ד לוד, הרב ברוך, הרב ברוך בועז יורקוביץ׳ שליט״א, בבקשה. ברוך. ומיד לסיום המסכת.

1:54:43 דובר 15 שתי נקודות שאני רציתי להגיד בקיצור. יש מאמר מיוחד על פרשת משפטים שזה מסמל את רבי פרוימא. יש שני מאמרים. המאמר הראשון שהרבי אומר: ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, כי תקנה עבד עברי״. הרבי מביא מאמר שאומר שהאדמו״ר הזקן הביא את המאמר, והצמח צדק אמר שזה מאמר מכובד מאוד, שהדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא אומר ממתן תורה, מה הקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו? הדבר הראשון ״ואלה המשפטים״, ואלה ההמשך, ״כי תקנה עבד עברי״. הוא מסביר שיש עבד כנעני, עבד עברי, תייץ ת׳ רופן במאמר בנקודה. הפירוש הוא שהעבד קבלת עול, היהודי עם קבלת עול כזה כל כך שיש לו גם תענוג בקבלת עול. זה דבר אחד שאנחנו ראינו, שהרב פרוימא, הקבלת עול שלו, הביטול לרבי, געווען א שטייג, אבל היה לו גם תענוג בזה. נקודה אחת. נקודה שנייה זה גם המאמר, אה, המאמר אה... לא סיימשקלו, ששם מסביר את החשיבות של הזמן, שכל רגע ורגע חשוב. עוד נקודה רציתי להגיד, אני ככה, איך בין נישט קיין רעדנער, לא רציתי לדבר, אבל בשביל רבי פרוימא, רבי פרוימא געווען א בטל, היה יהודי בטל. בשבילו להגיע לכיסא, לשולחן הנשיאות, הוא לא רצה אף פעם. והוא אמר: ״מי שרוצה שייקח את זה״, אבל הוא לא היה שייך לזה. וזה דבר ש-- היהודי שלא שייך לפוליטיקה, ל-- יהודי שלא שייך לדברים שהיום צריכים ללמוד מזה. היום גבעון עמודה, שאפילו רבנים גדולים רצים ממדינה למדינה לקחת תמונה, לקחת תמונה ולשים את זה ב-ב-בעיתון, למלא את העיתון. רבי פרוימא לא היה שייך לזה. רבי פרוימא געווען אן אמת׳ער חסיד. זה דבר שצריכים ללמוד ממנו. זה דבר, אצלו היראת שמיים, אצלו ההתקשרות עם הרבי, זה היה חזק מאוד. מי

1:57:20 דובר 15 שיש לו זמן ילמד את המאמר הזה, אה, המאמר לא סיימשקלו והמאמר ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״, המוגהים של הרבי. תראה, זה הפירוש. יש עבד כנעני שבקבלת עול ויש עבד עברי ש-- אבל כל המציאות שלו זה עבד, אבל יש לו תענוג בזה. נו, איזי חב ברוך, לך לשטוף ידיים.

1:57:44 דובר 16 יישר כוח הרב יורקוביץ׳. מכל הנאומים, מה שקלטתי מכל הרבנים והמשפיעים, שרבי פרוימא געווען א חסידישער איד. וכעת נשמע את סיום מסכת עוקצין מאת בנו, שאנחנו מאחלים לו הרבה הצלחה בעשייה גשמית למען הישיבה. הצלחה למעלה ממדידה והגבלה. הצלחה באופן של לכתחילה אריבער, שלא רק לכסות את העובר אלא פשוט להרחיב. יש עוד תלמידים שבוודאי צריכים ללמוד בתומכי תמימים. יש עוד בחורים בארץ שעדיין לא יודעים על חסידות וכן הלאה. צריכים לקרב אותם. אז ודאי יצליח למעלה ממדידה והגבלה להוסיף ספסלים לישיבת תומכי תמימים המרכזית ועוד. בבקשה הרב אליקים.

1:58:51 דובר 17 ראשית כול, קודם נדבר. נסיים את מסכת עוקצין. אז קדיש, תכף אחר כך. אז נעבור: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ישנו, רבי חנניה בן עקשיא אומר, רבי יהושע בן לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר ״להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא״. אומר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר ״ה׳ עוז לעמו ייתן, ה׳ יברך את עמו בשלום״. רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ״ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר״. יתגדל ויתקדש שמיה רבא, בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה, בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן. אמן. יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמיה דקודשא בריך הוא, לעילא מן כל ברכתא ושירתא, תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיהון ועל תלמידי תלמידיהון ועל כל מאן דעסקין באורייתא, די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר, יהא להון ולכון חן וחסד ורחמים. אגיד בפשט בקצרה, בעוד מהרבי, כמה מילים מהרבי על ״רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״. אז אחת מהשאלות שהרבי שואל, לכאורה, כתוב ״רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות״. הרי הקדוש ברוך הוא יכול לתת עשר מצוות ושישתדלו בזה כל הזמן, יומם ולילה, וממילא, ממילא עם ישראל יהיה לזכות את ישראל. אז הרבי מביא שנו פירוש הרמב״ם. פירוש המשניות, הרמב״ם שרוצה לבאר שלמה הקדוש ברוך הוא באמת נתן תרי״ג מצוות, מכיוון שכל בן אדם המצוות שלו,

2:01:27 דובר 17 שהם מתעלים דווקא, כמו שכתוב בתניא בפרקים מ' מ"א, שהתורה והמצוות צריכות לעלות למעלה ממילא. אבל אם בן אדם מקיים מצווה לא בשלימות, לא לשמה, אז התורה והמצוות לא יכולות, לא יכולות לעלות למעלה. איך התורה והמצוות יכולות לעלות למעלה? דווקא על ידי זה שהוא מקיים את המצווה לשמה. אבל, אבל הרמב"ם מבאר שאפילו שלא מקיים את כל המצוות לשמה, אבל אם הוא מקיים רק מצווה אחת, אז גם כן המצווה הזו, על ידי זה שמקיים את המצווה הזו, על ידי זה שאר המצוות מתעלות, גם כן עולות למעלה. ממילא ישנם כל מיני בני אדם. ישנו בן אדם שיכול ללמוד תורה לשמה, ישנו בן אדם שיכול לתת דווקא צדקה לשמה, תורה לשמה לא יכול ללמוד. מקיים את המצווה הזו דווקא לשמה. ומכיוון שהקדוש ברוך הוא רצה לזכות את עם ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שכל אחד יהודי, כל יהודי ויהודי, ישנה מצווה אחת על כל פנים שהוא עושה, מקיים אותה לשמה, ועל ידי זה שמקיים אותה לשמה, על ידי זה מתעלות כל ה... כל המצוות. אבל הרבי מבאר את העניין הזה על פי החרדים. ישנו חרדים שמבאר שלמה באמת תרי"ג מצוות ניתנו: רמ"ח מצוות כנגד רמ"ח איברים ושס"ה מצוות כנגד שס"ה גידים, וזהו מספר של המצוות. אז הרבי מבאר שזה הפירוש, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, מכיוון, מכיוון שלזכות זה מלשון זכו, אה, מלשון זיכוך. כדי שעם, כדי שעם ישראל יקיימו את המצוות, שהגוף שלהם יהיה מזוכך. לכן הקדוש ברוך הוא נתן תרי"ג מצוות, הרבה להם תרי"ג מצוות, כדי שכל איבר ואיבר, כל גיד של, של, של הגוף יהיה מזוכך על ידי זה שמקיים את התורה והמצוות.

2:03:31 דובר 17 הרבי מבאר את זה שמכיוון שהכוונה דירה בתחתונים, שהתחתון יזדכך, אז הוא לא צריך אפילו לעלות מצד עצמו לקיים תורה ומצוות, שזה יוצא עניין של אלוקות. לכן הרבה למצוות, שכל הגוף, כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים יהיו מזוככים. אתן רק דוגמה לזה כדי להבין את זה יותר. ישנה מה, ישנה במקום אחר בעל פה של הרבי, שהרבי שואל בפרשת בשלח, שכתוב שמה במדרש בראשית רבה, זה מובא, והרבי מביא שזה גם כן בזוהר, בבראשית, בשמות רבה, שבזמן שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית. אז בבראשית רבה המדרש מפרט שמה הרבה דוגמאות. למשל הדוגמה של פרשת בשלח, קריעת ים סוף: תנאי התנה הקדוש ברוך הוא בשעה ש־ש־שברא את ים סוף שייבקע לעם ישראל. כמו כן גם כן ביום השישי, שתנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית על קבלת התורה והמצוות. אז הרבי, זה תלוי בעם ישראל. על כל פנים, שמה מדובר תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם הים שהים ייבקע. אז הרבי שואל שאלה: מה הקדוש ברוך הוא צריך לעשות כאן תנאים עם הים, שהים יסכים, הים לא יסכים? אז כשמגיע הזמן שעם ישראל צריך לעבור בים סוף, ממילא הקדוש ברוך הוא בוקע את הים. מה צריכים כאן להסכמה של ים סוף? אותו הדבר הרבי מביא גם כן, "גינאי נהרא, חלוק לי מימך", הגמרא בחולין עם רבי פנחס בן יאיר. אז הרבי שמה גם כן מבאר את הנקודה, שזה אותו הדבר, שהקדוש ברוך הוא, מכיוון שהוא ברא, רוצה הקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים. אז ישנם שני אופנים איך שיכול להיות גילוי אלוקות כאן בעולם. יכול להיות הגילוי אלוקות בעולם על ידי זה שעם

2:05:26 דובר 17 ישראל צריך לעבור, הקדוש ברוך הוא יבקע את ים סוף. זה כן גילוי אלוקות, אבל זה לא מצד התחתון. הכוונה לעשות לו דירה בתחתונים, שהתחתון מצד עצמו יהיה מזוכך, שעל ידי שהוא בעצמו יבצע לקיים את ה־, לקיים את ה־, את הציווי של הקדוש ברוך הוא. אז לכן הם אומרים, לכן הקדוש ברוך הוא בזמן שברא את ים סוף תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם ים סוף: אם ייבקע, ואם לא, מבטל אותו כאילו שלמעשה מהעולם לא נברא. זה אחד מהנקודות שהרבי מבאר את זה. אז הרבי זאל העלפן, זאל טאקע, זאל זיין מזוכה, און מיר זאלן זוכה זיין אין ביאת המשיח צדקנו בקרוב ממש.

2:06:23 דובר 18 ביקשו מהמשפחה להודיע שבימים אלו מסתיימת כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת ר' פרוימק'ה, וכל הרוצה להשתתף יכול להשתתף פשוט בגשמיות. וכעת תפילת ערבית, ולמטה יחלקו את החוברת אחרי ערבית.

2:06:58 דובר 17 מניין למטה בחדר צדדי. תביא מניין למטה. אני רוצה להתפלל כאן משהו. תארגן שמניין ירד למטה בחדר של האחרון.