ירחי כלה תשס"ג כפר חב"ד

00:00 דובר 1 וביום השני של ראש השנה הוא נכנס לבית הכנסת, אומר: מדוע בן דוד, בן ישי, לא בא? זה פסוק בשמואל א': "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם?" אז הוא מסביר מדוע משיח בן דוד עדיין לא הגיע. גם תמול, ביום הראשון של ראש השנה, וגם היום, כי אל הלחם, כי כל התפילות שלהם, מה שמעניין אותם זה בעצם הלחם. אבל לא חושבים על גלות השכינה, שהיא נמצאת בגלות. אני חושש שאני כבר גוזל הרבה זמן, אז אני קצת אתמצת. אני רוצה פה לציין דבר מאוד חשוב, ובזה אני רוצה גם לתרץ שאלה ששאלתי בהתחלה. אור החיים הקדוש. אולי מוכר לכולם, אבל אני רוצה קצת להתמקד בעניין הזה. הוא על הפסוק "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו". זה מדובר לגבי שדה אחוזה, שאדם מכר את שדה אחוזה. תוך שנה אפשר לפדות את זה, אז קרוב משפחה יכול לפדות את זה. זה הפשטות של הפסוק. הוא מפרש את זה ככה: כי ימוך אחיך, זה הולך על הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "רעך ורע אביך אל תעזוב", ומכר מאחוזתו, זה בית המקדש, שזה נחלתו של הקדוש ברוך הוא, ובא גואלו, זה הצדיקים. הצדיקים שהתפקיד שלהם זה לגאול את השכינה. הוא ממשיך, עכשיו אני מצטט את הלשון שלו: והגאולה תהיה להעיר לבות בני אדם, לעורר את לבבות בני אדם. ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ? הכוונה חוץ מהשולחן של אביכם, גולים מעל שולחן אביכם. ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה? איזה מין טעם יש לחיים? לחיים גשמיים מגושמים שאין להם קשר לרוחניות ולעניינים נפלאים? אשר הייתם

02:21 דובר 1 סמוכים סביב שולחן אביכם לפני החורבן, כולנו היינו סמוכים על שולחן אבינו. השכינה הייתה בגלוי. בית המקדש, ראו, ראו כל כך הרבה ניסים. עבודת השם הייתה בשלמות. עם ישראל היה בשקט ונחת, בשקט ובשלווה. אף אחד לא הצר לו, אף אחד לא הציק לו. ואז כאשר הוא מעורר אותם להתבונן בדברים האלה, ממילא ימעיט בעיניהם התאוות הנדמים. זה התפקיד של ה... של הצדיק. ויעירם בחשק הרוחני. זאת אומרת, מצד אחד שקועים בתאוות עולם הזה. התפקיד של הצדיק הוא לרומם אותם מהשיקוע העמוק בתאוות העולם הזה ולהעיר אותם בחשק רוחני. ובזה, ברגע שהוא יעורר אותם בחשק הרוחני, ירצו כולם להתרומם ולצאת מהגלות. זה בעצם התפקיד של המנהיג בישראל. ומסיים בדברים חוצבי להבות. ועל זה הוא מסיים: עתידין ליתן את הדין כל אדוני ארץ, גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב. זאת אומרת שמי שלא עוסק בעניין הזה, לעורר את עם ישראל לא להיות שקוע יותר מדי בתאוות הנדמים, ומעורר אותם בחשק הרוחני שירצו להתרומם. ואז, ברגע שירצו להתרומם וידעו שלהתרומם באמת אפשר רק על ידי ביאת משיח, על ידי הגאולה, אז באמת ידרשו מהקדוש ברוך הוא שהם לא רוצים את הגלות, ואז הקדוש ברוך הוא ייתן להם בוודאי את הגאולה. זה בעצם כנראה מקביל למה שהרבי אמר: מה עוד יכולתי לעשות כדי לעורר שיצעקו עד מתי באמת? זה התפקיד האמיתי של מנהיג בישראל, של רבי, לעורר את הציבור שהציבור עצמו יזעק. זה הרבי לא יכול לצעוק בשבילנו. הרבי יכול לעשות הכל, הכל בשבילנו, להרעיש עולמות בשבילנו, לפעול ישועות כמה שצריך, להלעיט אותנו באורות אין־סוף אינסופיים. אבל את הנקודה הזו, "ויצעקו אל ה'", זה הרבי לא יכול לצעוק בשבילנו.

04:47 דובר 1 זה אנחנו צריכים לעשות. וזה מה שהרבי זעק. וזה מה שהרבי חיפש עשרות שנים, שיצעקו באמת, שהציבור, שהקדוש ברוך הוא יראה. כולם מכירים את הסיפור עם הרב סולובייצ'יק שביקשו ממנו להיות רב והוא לא רצה. הרבי מבריסק, סליחה. ושלחו להשתדל והוא לא רצה, אומר: תראו, הכל טוב, לא חסר לי כלום. וזה עד שקם איזה יהודי פשוט וצעק: אבל עשרים אלף אנשים מחכים לך. ואז הוא הלך לחדר, לבש את המעיל, אמר לאשתו: אני הולך. עשרים אלף איש מחכים לי. אז אם הקדוש ברוך הוא ישמע שהיהודים מתעקשים ובאמת דורשים מפנימיות לבם שהם רוצים את מלכות בית דוד, זקוקים למשיח, אז בטח שהקדוש ברוך הוא ייתן להם. וזה התפקיד של הרבי. זה לעורר את העם שאנחנו נצעק, אבל הרבי לצעוק בשבילנו לא יכול. יש פה איזה ציטוט חשוב, אמנם אני לא מצליח בזמן שלי. איפה המארגנים? יש לי עוד קצת זמן? הרב ברוד, יש לי עוד קצת זמן או ש...? יש לי עוד קצת זמן או שאפשר עוד להמשיך? טוב, כן. אז אני אצטט רק איזו נקודה שחשבתי. טוב, אני רק אסיים. יש פה כמה ציטוטים מאוד חשובים, אבל הזמן לא מאפשר אותם. אני רוצה לסיים. שאלתי שאלה ואני רוצה לחזור אליה, וזה בעצם הנקודה שמה שאנחנו רואים גם בדברי הרבי וגם בדברי הקידוש לבנה, בתפילה של הקידוש לבנה, שבעצם אנחנו רואים דבר אחד מאוד פשוט, שברגע שיש "וביקשו את ה' אלוקיהם", אין ספק שמשיח יבוא. זהו תנאי הכרחי. אם עם ישראל מבקשים את הגאולה, בוודאי ובוודאי אין שום ספק וצל של ספק שהיא תבוא. אבל מה? השאלה שנשאלת: איך הגאולה תיראה? איך אנחנו נראה? מה יותר חשוב?

07:16 דובר 1 האם שהגאולה תבוא מצד התביעה והבקשה שלנו, או שמשמיים יצטרכו לרחם? וגם בלי התנאי הזה אני לא יכול להכריע אם בעניין הזה, אם זה תנאי הכרחי שעם ישראל לפחות יתבעו את הגאולה או לא, או שהגענו למצב שהקדוש ברוך הוא מוותר גם על זה. משיח צריך לבוא גם בלי זה, אבל בכל זאת, אין ספק שכאשר הגאולה באה מצד התביעה והבקשה שלנו היא הרבה יותר נעלית מאשר זו שבאה מצד ההכרח מלמעלה. ולכן הפסוק אומר "וביקשו את ה' אלוקיהם", כי קודם אם יבקשו אז בטוח יקבלו. אבל מה שהגאולה תבוא מצד הבקשה שלנו, שאז זו גאולה הרבה יותר נעלית מאשר גאולה רגילה. ייתן ה' יתברך בלבנו אנחנו שבאמת נגיע להכרה ונתבונן במה שצריך להתבונן, ויש מספיק במה להתבונן. ועד, עד כדי כך, אחד הציטוטים שעדיין לא ציטטתי, שכל כך יתמלא הלב מהמצוקה או מהתשוקה, תלוי בכיוון, או מהתשוקה לגאולה, שעד שזה יפרוץ, זה לא יוכל להחזיק מעמד בתוך הפה ויפרוץ לבד, כמו אנחה: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ותעל שוועתם אל האלוקים". נזכה לראות את הרבי בא אלינו וגואל אותנו מיד ממש.

09:01 דובר 2 תודה רבה לרב נפתלי וקנין, שבאמת כל עניין החסידות, שזה הכל יהיה באמת ובפנימיות, מתוך הלב. אה, הדפים שקיבלתם זה בינתיים, כי מהדפוס עוד מעט יגיע הקונטרס של כל היום, מה שילמדו, מראה מקומות לכל היום כולו. בינתיים קיבלנו רק את הדפים לדברי תורה שלימדו אותנו הרב וקנין והרב גופין. הרבי רוצה שכל עניין יהיה קשור לתורה, תפילה וצדקה. אז יש כאן קופת צדקה. מי שרוצה יכול לשים מטבע לצדקה. עוד מעט אפילו יעברו ויחלקו שליחות מצווה לכולם לתת מטבע לצדקה. לפני שנה השתתף איתנו כאן יהודי, אה, שכמה ימים אחרי, כמה תקופה אחר כך הוא... אני לא זוכר אם הוא השתתף כאן או באיזה כנס אחר. הוא העיר לי שהרבי רוצה שכל עניין יהיה גם עניין של תפילה ברבים. היה הרב זלמן, הרב זלמן לבן[?] עליו השלום, והוא ביקש שיגידו פרק תהילים ברבים, בנוסף לדברי תורה שלומדים, לעיון, בתור תפילה, אם כי כל הנאום של הרב וקנין זה תפילה. אז יש בעצם פרק תהילים, שזה בהמשך למה שדיבר הרב וקנין, פרק תהילים של הרבי, ששם כתוב ״מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי״. אני מכבד את הרב שלמה מזרחי לומר איתנו פרק תהילים של הרבי. הרב שלמה מזרחי. אין רב יותר חשוב ממך כאן בקהל. מה אפשר לעשות? אז בוא תגיד פרק תהילים.

10:51 דובר 13 תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ה' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא. אל תסתר פניך ממני ביום צר לי, הטה אלי אוזנך ביום אקרא מהר ענני. כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו. הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכול לחמי. מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי. דמיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות. שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג. כל היום חרפוני אויבי, מהוללי בי נשבעו. כי אפר כלחם אכלתי ושיקויי בבכי מסכתי. מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני. ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש. ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדור ודור. אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. וייראו גויים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך. כי בנה ה' ציון נראה בכבודו. פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם. תיכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. כי השקיף ממרום קודשו, ה' משמים אל ארץ הביט. לשמוע אנקת אסיר, לפתח בני תמותה. לספר בציון שם ה' ותהילתו בירושלים. בהיקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ה'. עינה בדרך כוחי, קיצר ימי. אומר אלי אל תעלני בחצי ימי, בדור דורים שנותיך. לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים. המה יאבדו ואתה תעמוד, וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלופו. ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך ייכון.

14:24 דובר 21 שכוייח אה לרב אה שלמה מזרחי מרחובות. כידוע שהעניין של עד מתי והעניין של הזעקה לגאולה, באותה שיחה מפורסמת אז הרבי ביקש: עשו ככל אשר ביכולתכם, עניינים שהם אורות דתוהו אבל בכלים דתיקון. מתברר שזה לא סתם האופן של הזעקה, אלא זה גם עניין שלם בגאולה, בביאת המשיח. העניין של אורות דתוהו בכלים דתיקון, עניין רחב שמבואר בתורת החסידות. מבקש מהמשפיע, המשפיע כאן בישיבה, כבוד האכסניה, המשפיע הרב שניאור זלמן גופין, לומר ולהסביר את העניין בחסידות של אורות דתוהו בכלים דתיקון. בינתיים, עד שתגיע החוברת, אני רואה שכבר החוברת הגיעה, אז בינתיים יש את הדפים למי שרוצה לעיין באורות דתוהו בכלים דתיקון.

15:22 דובר 13 העניין של אורות דתוהו בכלים דתיקון זה הרי עניין שמבואר ונוגע לעניין שיעקב יירש את עשו. אורות דתוהו היו אורות מרובים, כלים מועטים. תיקון, אורות מועטים וכלים מרובים. ויעקב שורשו מעולם התיקון. עשו שורשו מעולם התוהו. ומה שיהיה אחרי גמר וסיום עבודת הבירורים יהיה העניין שיעקב, ועניינו של יעקב הרי לברר את עשו, עניין של תיקון זה לברר את הבירורים שנפלו מתוהו, ועל ידי כך בסיום הבירורים אז יעקב יירש את עשו. תיקון יירש את תוהו. כלומר, האורות דתיקון, שיש בו כלים מרובים, הוא יירש את האורות מרובים שיש בעולם התוהו, ואז ייווצר השלימות וההתכללות האמיתית של אורות מרובים וכלים מרובים. אורות דתוהו, שהם אורות מרובים, וכלים מרובים של עולם התיקון. זה העניין שמבואר, וזה הכוונה כאן שהרבי מרמז כאן בקיצור בשיחה הידועה של כ"ח ניסן, שיהיה אורות דתוהו וכלים דתיקון, אורות מרובים דתוהו וכלים מרובים דתיקון. אנחנו נתעכב פה על נקודה אחת בלבד בעניין הזה של אורות דתוהו וכלים דתיקון, שהאורות מרובים דתוהו יתלבשו, יאירו בפנימיות בכלים מרובים דתיקון. הדבר הזה לכאורה דורש ביאור. מה כאן דורש ביאור? שהרי מבואר בנוגע לבעיה שגרמה לשבירת הכלים בעולם התוהו, בעולם התוהו היו אורות מרובים וכלים מועטים. אז מבואר שהבעיה היא לא רק... מה כאן כפל הלשון, אורות מרובים וכלים מועטים? זה מובן בהחלט: אם אתה אומר שהכלים הם קטנים אז ממילא האורות, אז האורות הם מרובים. אם יש לך כוס קט- כוס קטנה, ספל קטן, ואתה רוצה לח-לש-לשפוך בתוך הספל יין מחבית, מחבית גדולה, אז זה כלים, זה כלים מועטים. הכלים האלה, הספל הקטן, לא יכול להכיל חבית יין, וממילא מובן שהאורות הם מרובים. למה כאן כפל הלשון? אלא

17:45 דובר 13 כפל הלשון אומר שיש פה שתי בעיות. יש בעיה אחת מצד הכלים מועטים. יש בעיה נוספת מצד האורות מרובים. מה הבעיה מצד הכלים מועטים? כלים מועטים, הפשט שהכלים הם לא יכולים להכיל כמו שאמרנו קודם, הכלים לא יכולים להכיל את האור הגדול שישנו. זה כלים מועטים. הבעיה היא בכלי. כלומר, האור מצד עצמו הוא אור כזה שכן יכול להאיר בתוך כלי, יכול להתלבש בתוך כלי, האור מצד עצמו, אבל הבעיה היא בכלים, שאין כלים שיכולים לקבל את האור הזה. זה בעיה בכלי. זה נקרא כלים מועטים. באים להוסיף עניין: בנוסף לזה יש עניין נוסף, בעיה נוספת, אורות מרובים. מה זה אומר? הבעיה לא רק מצד הכלי, אלא הבעיה היא לא רק מצד הכלי שכלי לא יכול לקבל, אלא יש עניין באור מצד עצמו, שהאור לא מסוגל להאיר בתוך כלי. האור לא מסוגל להאיר בתוך כלי, אז זה לא חשוב איזה כלים הם יהיו. זה לא בעיה בכלי. זה בעיה מצד האור, שהאור לא יכול להאיר. זה פשוט אורות מרובים. בעצם השיעור הרגיל במאמרים של הרבי זה אורות מרובים בכמה סלואיכוס. זה סוג כזה של אור שלא יכול להאיר בכלים. למה לא יכול להאיר בכלים? למה? אז נגיד בפשטות הדברים: העניין של אורות, עניין של אור, עניינו כשהוא דבוק למקור, הוא מרגיש את המקור, מרגיש טוב את המקור וממילא הוא נמצא תמיד בתשוקה גדולה להתכלל במקור. כמו שאנחנו אומרים בתניא, שהאור רוצה להתכלל, יש לו רצון ותשוקה להתכלל במקור. ממילא היות בתוהו זה בכל אור, זה נכון. אבל כשנאמר בתוהו שזה אורות מרובים, מה פשט אורות מרובים? שהדבקות היא חזקה מאוד והתשוקה להתכלל במקור היא מרובה ביותר. היא תשוקה חזקה

19:37 דובר 13 מאוד מאוד להתכלל במקור. ממילא האור הזה לא שייך, לא יכול, לא מעוניין להתלבש בכלי. זה לא, לא חשוב איזה כלי הוא רוצה להתכלל בו. הוא נמצא בתנועה של עלייה למעלה, לא בתנועה של המשכה והשפעה לתוך הכלי. אז זה פשט אורות מרובים, שהבעיה היא מצד האור, שהאור לא יכול להאיר בתוך כלי. לא יעזור פה איזה גודל הכלי. אז אם כך מתעוררת שאלה: מה יעזור שיהיה כלים מרובים, כלים מרובים דתיקון? אז הכלים מרובים. אולי זה יפתור את הבעיה של הכלים, של כלים מועטים, אבל זה לא שייך לאור. האור בין כך לא יתלבש, כי האור מצד עצמו לא שייך להאיר בכלי. אז הנקודה הזו, אנחנו ננסה את הנקודה הזו בלבד, ננסה להבין. ננסה להבין את זה. העניין הזה של... כדי שנלמד קצת להבין את העניין שמובא בחסידות בנוגע לטענות, לטענה, לוויכוח בין קרח לבין משה. מה קרח טעה וטען ומה משה ענה לו, משה רבנו? כי, ולמה זה קשור? כי גם, כי זה מה שקרח רצה, כשמובא בליקוטי תורה. מה שקרח רצה, הוא רצה באמת. הוא רצה את... מה הוא רצה? את האורות מרובים האלו שאנחנו מדברים, שאורות מרובים יאירו בכלים דתיקון. אז הוא כבר רצה כבר עכשיו את האורות מרובים האלה. ומשה רבנו ענה לו שעכשיו זה לא הזמן. אי אפשר לקבל עכשיו את האורות מרובים. אז ממילא זה העניין של כל הוויכוח עכשיו בין קרח למשה קשור בעניין הזה, להבין מה זה האורות מרובים דתיקון. ננסה להבין מה שמובא שם בחסידות, ולפי זה ננסה להבין בנוגע לענייננו. אז כשאנחנו נחפש בביאורים של חסידות על טענה של קרח, נמצא כמה ביאורים, וביניהם ביאורים, לא ביאורים שונים. טוב, יש

21:35 דובר 13 כמה וכמה ביאורים. זה טוב. שבעים פנים לתורה, אבל יש ביאורים שהם סותרים, לכאורה סותרים לחלוטין, מנוגדים. מה קרח רצה? מנוגדים. זה כבר קשה לקבל. שיש כמה וכמה טענות וביאורים, זה בסדר, אבל שיש ביאורים סותרים, אז זה כבר מהווה בעיה. נראה דבר ראשון מה אמרו בליקוטי תורה פרשת קרח, שפה התחלנו חלק מהעניין הזה. מאמר ארוך מאוד בליקוטי תורה פרשת קרח, ארוך מאוד מאוד, ושם הוא מסביר, שמביא שקרח את המדרש של קרח טען: "טלית שכולה תכלת, אם היא צריכה ציצית או לא", אם חוט אחד. הוא טען שלא צריכים ציצית. מספיק, מספיק טלית. לא צריכים ציצית. "טלית שכולה תכלת", מה צריכים את הציצית שיפטור אותה? אם היא כולה תכלת, הטלית עצמה יותר טובה מהציצית. אבל דרך זה, בזוהר כתוב שהטענה של קרח הייתה על הזקן של אהרן. בני ק-- בני לוי נצטוו אז בימי משה, בימי המשכן, נצטוו לגלח את שערות ראשם וזקנם, להיות מגולחים בלי שערות. ואהרן, "כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן, זקן אהרן", אהרן היה רספוני עם זקן גדול, וקרח התקנא בזקן היפה, בשערות של, של אהרן כפי הלשון, והוא על זה הוא טען של-- אז מה הוא טען? הוא טען למה, למה אהרן-- גם אהרן לא צריך זקן. לא צריכים בכלל, לא צריכים שיערות. אז הוא מקשר בליקוטי תורה את שתי הטענות של קרח, בין שניהם, שניהם בהם יש נקודה אחת. קרח, והוא מסביר שם באריכות רבה במאמר, העניין של טלית מרמז על מקיף. טלית זה מקיף, פשט של דברים. מקיף את האדם, מקיף את האדם בשווה. אין בו התחלקות בטלית. אותה טלית אין בה התחלקות בחלק מתאים לראש, חלק מתאים לידיים. טלית מקיפה את כל

23:46 דובר 13 הגוף בשווה. מקיף. ציצית מרמזים דווקא על, על פנימי. עניין של חוט. חוט מראה שהוא דק והוא מכוון ליד מסוים, למקום מסוים. לכן הוא גם כן בא בצמצום לפי המקום שהוא צריך להאיר בתוכו. אז ציצית מרמז על עניין של פנימי. הדין הוא בנוגע לטלית וציצית שצריך להיות ממין הכנף, לומדים את זה. אנחנו לומדים, לומדים בגמרא, מן הכנף, שהציצית צריכים להיות מאותו המין של הטלית. טלית של צמר, הציצית צריכים להיות מצמר. טלית של פשתן, הציצית צריכים להיות מפשתן. טלית מבד אחר, הציצית צריכים להיות מאותו הבד. כלומר שצריך בציצית לראות את העניין של הטלית בציצית. תסתכל בציצית, אתה תכיר את הטלית, שצריך ממין הכנף. מה זה מסביר? מה זה בפנים? סוד העניינים. אנחנו מסבירים שטלית זה מקיף וציצית זה פנימי. מה פשט כאן? ממין הכנף, שהפנימי הוא צריך להיות מהמין של המקיף, שאתה תסתכל על הפנימי אז אתה תראה בתוכו, למעשה תראה את המקיף. תראה את העניין של המקיף, המקיף, והמקיף יאיר בפנימי ובפנימי נראה את המקיף. אז איך זה באמת יכול להיות? אז זה באמת, אז זה מביא שם כמה ביאורים. נאמר בקיצור באמת איך זה יכול להיות, איך המקיף יכול להאיר בפנימי? אז אינו חינם. זה צריך להיות מצד אחד צמצום לא רגיל, צמצום בלתי רגיל. זאת אומרת צריך צמצום, צריך מצד אחד צמצום חריף מאוד, שזה צמצום של שערות, צמצום של שערות. כידוע הצמצום הוא גדול מאוד, עד כדי שאין ערך מהחיות של השערות לחיות של המקור. אפשר לגזור את השערות, לא להרגיש כאב. זאת אומרת השערות מרמזים על צמצום גדול מאוד. אבל המטרה של הצמצום, צמצום של השערות. מתי אנחנו נשמע

26:02 דובר 13 כל הרעיון? מה הרעיון של שערות? אנחנו של שערות. זה צמצום חריף מאוד. למה? ממתי בסדר השתלשלות בקדושה משתמשים בכזה צמצום חריף כמו צמצום של שערות? למה לא מספיק צמצום רגיל? סדר השתלשלות זה גם כן צמצום. כל ירידה מהמוח לידיים זה גם כן צמצום של החיות. החיות נמשך מהמוח לכל האיברים, זה כבר צמצום. הצמצום של שערות זה צמצום חריף מאוד, עד כדי כך שזה משתנה. למה בסדר השתלשלות זקוקים להשתמש בכזה צמצום, שזה לכאורה, זה צמצום חריף שהוא משנה את המהות של החיות? למה, מתי משתמשים בזה? כשמדובר דווקא, כשמדובר בהמשכה גבוהה מאוד, והמשכה שלמעלה מסדר השתלשלות, המשכה באופן המקור הוא נעלה מאוד, ואז לקבל מדרגה גבוהה מאוד שלמעלה מסדר השתלשלות אי אפשר לקבל בדרך צמצום רגיל, צמצום בדרך מיעוט. למעט את זה, כי כמה שאתה תמעיט, זה, מדובר בסדר למעלה מהשתלשלות, מדובר במקור שהוא אין סוף, בלי גבול. כמה שאתה תשנה, הוא יישאר אותו בלי גבול. חייבים להשתמש פה עם צמצום חריף מאוד של שערות, צמצום חריף מאוד. אבל העניין כאן הוא שבכל זאת המקור הוא גבוה מאוד, המקור הוא אין סוף, אז האיכות לא משתנה. משתנה אמנם, האיכות, אמנם זה צמצום גדול מאוד, ומצד החיצוניות נראה שהחיות השתנה. זה שינוי המהות. אבל היות ומדובר בבלי גבול, וכפי שאמר על זה הלשון הקפיצ'קה, בלי גבול זה אחד בלי גבול. אם נשאר משהו מהבלי גבול, האיכות שלו נשארת בלי גבול. זה העניין של שערות. זה לכאורה, זה דרך אגב, כל העניין של י"ג מידות הרחמים, ממה זה י"ג מידות הרחמים שאין חסר

28:13 דובר 13 סליחות וי"ג מידות הרחמים. אם זה הולך על י"ג המשכות, זה י"ג תיקוני דיקנא, זה י"ג שערות שנמשך מכתר לחוכמה. שערות, שערות זה צמצום גדול מאוד של שפע, וזה נקרא י"ג מידות הרחמים, שזה גילוי כזה נעלה. ועל זה אנחנו מתפללים בסליחות ובראש השנה, בסליחות וביום כיפור, מבקשים י"ג מידות הרחמים וי"ג מידות הרחמים. וזה, י"ג המידות, י"ג המשכות של שערות, של צמצום גדול מאוד. אבל זהו העניין, בגלל שמתי משתמשים בשערות? כשהמקור הוא אין סוף, ממילא זקוקים לצמצום הגדול של שערות. אבל מצד שני, למרות שזה צמצום גדול של שערות, היות והמקור אין סוף, אז גם אחרי הצמצום האיכות שלו נשארת אין סוף. זה העניין של שערות, וזה הפשט, זה הכוונה להמשיך את המקיף בפנימיות. אמנם זה צמצום גדול מאוד, אבל האיכות לא תשתנה, וזה יישאר האיכות של המקיף. זה יישאר ממין הכנף. תסתכל בשערות, בצמצום הגדול שלהם, תסתכל, האיכות תישאר האיכות של המקיף, של האין סוף. וזה העניין של שערות. זה העניין של להמשיך את המקיף בפנימיות על ידי צמצום של שערות. וכאן בא קרח ועל זה הוא מתווכח עם זה. בשביל מה צריכים את הפנימי? אנחנו נקבל ישר את האור המרובה, נקבל ישר את האין סוף, את הבלי גבול בלי הצמצום, נקבל את האין סוף כמו שהוא. למה צריכים את הצמצום? זה היה הוויכוח שלו. וכאן הוא אומר, וזה ענה לו משה רבנו. נראה עכשיו, אפשר לראות בפנים באות ד' נקודתיים למעלה. והשיב לו משה רבנו עליו השלום, כי אפילו טלית שכולה תכלת צריך וחייב דווקא לעשות חוטים, יען כי עיקר יסוד המצוות הוא להמשיך גילוי ריבון עולם למטה, וכי

30:18 דובר 13 מה אומרים? אמור סליפ חשוב לאכול, ולא יודע בחינת שרוצה לבד, שבחינת שערות, אלא וגשם שוכח המשוכה וגילוי למטה בחינת אור פנימי מלמעלה מסדר השתלשלות, והוא דווקא על ידי החוטים שממשיכים האור אל הלב בבחינת פנימיות. ואף על פי שהחוטים בבחינת צמצומים, הרי כך היא המידה של המשכה עליונה מלמעלה מסדר השתלשלות בבחינת פנימיות. אי אפשר כי אם על ידי שערות וחוטים, גם לא היו משתלשלות בבחינת המשכה וגילוי למטה. ברית הכלי סברי לו שבסייצור לסדר בתחתונים שיגילו מלמעלה למטה. מה אנחנו מבינים מזה? שמה קרח רצה? קרח לא חיפש את הכוונה של המשכה למטה, הוא רצה מקיף בלבד, רק בלי הפנימי. מה זה, מה הוא רצה? הוא רצה מקיף לבד, אבל לא הפנימי, זה לא המשכה למטה. אז מה הוא טען? לא צריך המשכה למטה. הוא רוצה לא המשכה למטה. הוא רוצה בלי שוב, הוא רוצה לבד. רצוא בלי שוב. זה מה שקרח טען. כאילו מה אנחנו לומדים את המאמר כאן בפנים, בקטע הזה, מה אנחנו צריכים להבין? שמה שקרח רצה, הוא לא רצה את העניין של שוב, העניין של תיקון, המשכת עסקיו למטה, היפך. צריכים אורות מרובים, מקיפים, שזה דרגות גבוהות מאוד, שזה להפך יצי-- בלי גבול ליציאה מהגבלות העולם. לכאורה אולי כמו שהמרגלים רצו להתעסק רק בדברים רוחניים בלי שוב. היפך העניין של תיקון, היפך העניין של מצוות, היפך העניין של בתוך העולם. ככה משהו לכאורה בליקוטי תורה. אנחנו לומדים, עכשיו נראה ביאור שני של הרבי, והמאמר שגם כן מובא פה, מצוטט פה מאמר ״השם נפשנו בחיים״, תוך שני י"ח, מלוקט חלק ג'. מאמר ארוך של הרבי, מפורט, זה נראה לי שמקור המאמר, ושם הרבי מסביר ככה מה קרח רצה. הוא מביא את

32:12 דובר 13 הכל. הוא מביא קודם כל את הלשון שחז"ל אומרים: ״כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו״. זאת אומרת, מה הייתה הבעיה של קרח? שקרח היה מחזיק במחלוקת. מחזיק. לא שהוא עשה מחלוקת. מחלוקת כבר הייתה. הוא רק החזיק אותה, שהמחלוקת, חלילה, שלא יבוא מישהו לפשר ולעשות אחדות, שיישאר חס ושלום, שלא, שהמחלוקת תהיה. הוא לא עשה את המחלוקת, הוא רק החזיק אותה, שהיא, שהיא תישאר המחלוקת. זה הלשון. ״כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר ולא יהיה כקרח וכעדתו״. מה פשט שאיזה מחלוקת קרח החזיק? בשוטים לא עסקינן. מה פשט הוא החזיק מחלוקת? איזה מחלוקת הוא רצה להחזיק? זה מחלוקת. הפשט שהוא רצה להחזיק זה השורש של כל המחלוקת שיש בכל העולמות כולם. זה מה שהיה ביום השני של הבריאה. ״ויבדל אלוקים בין המים אשר מעל לרקיע לבין המים אשר מתחת לרקיע״. הקדוש ברוך הוא עשה מחלוקת. הוא חילק בין המים העליונים לבין מים תחתונים. מה זה עניין של מים? מים זה עניין של תענוג, כמו שאומר בתניא, המים מצמיחים כל מיני תענוג. מים זה תענוג. תשמע, מים עליונים זה תענוג עליון. תענוג רוחני. תענוג אלוקי זה מים עליונים. יש שם אלוקות. מים תחתונים זה תענוג גשמי, מענייני גשמיות העולם. לפני ה... לפני ה״ויבדל״ אז היה, היו מעורבים, מים תחתונים ומים עליונים היו מעורבים. וממילא, כשהמים התחתונים היו מעורבים במים העליונים, אז התחתון לא היה לגמרי תחתון והעליון לא היה לגמרי עליון. כמו יין. לפני שהשמרים שוקעים למטה, השמרים עדיין מעורבים בתוך היין. אז היין המובחר, היין הוא לא יין עדיין שלם, הוא לא נקי, וגם השמרים זה לא פסולת ממש. זה לא פסולת כי הפסולת, השמרים, עדיין מעורבים בתוך היין. זה

34:26 דובר 13 לא ממש פסולת. וכך המצב של המים התחתונים שמעורבים במים העליונים. אז התענוג, המים התחתונים, לא היו כל כך תחתונים. הגשמי לא היה לגמרי גשמי, והרוחני, התענוג האלוקי, לא היה לגמרי רוחני, לא לגמרי אלוקי, כי היה מעורב. ויבדל, הקב"ה עשה את ההבדלה. הוא הפריד ביניהם. אז נוצרה הקיצוניות. המים העליונים נהיו עליונים לגמרי, כי הוציא מהם את התחתונים. כאילו, כשאתה מהיין הוציאו את השמרים, אז היין נהיה יין נקי, מובחר, מובחר שבמובחר, עליונים לגמרי. מצד שני, התחתונים הם הופרדו מהעליונים. התענוג הגשמי מופרד מהתענוג הרוחני, ממילא הוא כבר היה עכשיו גשמי בלבד, אז הוא פסולת גמור. נהיה ממש גשמי. זה, וזה מה שפעלה ההבדלה הזו. מה המטרה ב״ויבדל״? מה אנחנו רוצים להרוויח מזה שעושים את ההבדלה, שמפרידים את המים התחתונים מהמים העליונים? על ידי כך גורמים למים התחתונים לצעוק. אולי גם בהמשך למה שדובר קודם, צועקים עד משה, המים התחתונים. מים תחתונים בוכין: ״אנן בעינן למהוי קדם מלכא״. היינו, קודם כול, קודם, לפני ה״ויבדל״, היינו חלק, גם כן היינו שייכים למשהו. עכשיו הפרדת אותנו, הרחקת אותנו ונהיינו גשמיים לגמרי. אנחנו התרחקנו לגמרי מהאמת. אז המים התחתונים בוכים, הם בוכים. אנחנו רוצים להתעלות למעלה. ומה קורה על ידי מה? על ידי כך שהם בוכים והם נמצאים בתשוקה גדולה להיכלל ולהיכלל, להיכלל בתענוג אלוקי, במים עליונים. כמו שרצינו שלא משמע, הוא נמצא בתשוקה הזו עצמה. הם כבר מתעלים ונכללים במים העליונים. הם מתבטלים למים העליונים. ואז אם אנחנו נשאל שאלה: מה הרווחנו ממה שהיה לפני ה״ויבדל״? גם אז היו מעורבים המים התחתונים במים העליונים. מה הרווחנו אחרי ה״ויבדל״? כי לפני ה...

36:40 דובר 13 בהבדל היו מעורבים המים התחתונים בתוך העליונים, אבל העליונים עצמם לא היו עליונים כמו ש- כמו שדיברנו קודם. זה היה באמצע. עכשיו שהפרדנו והמים העליונים נהיו עליונים לגמרי, ושהתחתונים, בגלל שהם היו תחתונים לגמרי, הם נהיו כל כך רחוקים, יש להם צימאון גדול להיכלל במים העליונים, וכשנכללים במים העליונים אז הם נכללים במים העליונים ממש. וזו הכוונה. זה התכלית של ויהי מבדיל. בשביל זה הקדוש ברוך הוא הבדיל. זאת אומרת, יש פה בכללות העניין הבדלה בין רוחניות לבין גשמיות, או בין אלוקות לבין גשמיות. ויבדל, והמטרה של כל, כל, כל אלו, מה זה הגשמיות? בויהי מבדיל נוצר המצב הזה שהגשמי, הגשמי לגמרי רחוק מאלוקות, והמטרה היא שבגשמיות יהיה תשוקה להיכלל ברוחני, להיכלל באלוקות. זה ויהי מבדיל. מה רצה קרח? קרח, כמו שאמרנו, קרח רצה להחזיק במחלוקת. להשאיר את ה... יש מחלוקת. הפרדנו בין, הבדלנו בין המים העליונים למים התחתונים, בין תענוג אלוקי לבין תענוג גשמי, בין אלוקות, הפרדנו, ורוחניות לגשמיות. אז מה אנחנו אמרנו? מה המטרה? בשביל שיהיה שהתחתונים יעלו שוב, יתכללו ויתאחדו עם העליונים. לא. קרח רצה להחזיק. בואו נשאיר את המחלוקת. זאת אומרת, שיישאר ההבדלה וההפרדה הזו בין המים התחתונים למים העליונים. למה? מה הוא, מה, מה, למה? למה להשאיר את זה? כי הוא טען: למה אתה רוצה שהגשמיות יתבטל ברוחניות? הרי הגשמיות, כידוע, השורש שלו גבוה יותר מאשר הרוחניות. שהגשמיות יישאר גשמי. אתה היינו גשמי, שיישאר היינו גשמי, והגשמי יישאר במקומו. כשאתה בא ואומר שהגשמי צריך להיכלל בתוך הרוחני, אז אתה מאבד את המעלה של הגשמי, המעלה העצמאית שלו, שהשורש שלו גבוה. היפך, אתה עושה אותו בטל וטפל אל הרוחני. אומר קרח: לא.

38:46 דובר 13 טען קרח: תשאיר אותם, מחזיק במחלוקת. תשאיר את המחלוקת כמו שהיא, שהגשמי יישאר נבדל בפני עצמו, כי בשורשו הוא גבוה יותר. זה מה שקרח טען, ויש מקום לטענה שלו, כי ככה לעתיד לבוא, אמנם ככה יהיה. כפי שידוע שיתגלה השורש של הגשמי, שיותר גבוה מהרוחני. לעתיד לבוא ככה יהיה. אז מה שהוא רצה, רצה לעשות עכשיו מה שלעתיד לבוא אז. מה אנחנו? מה הייתה הטעות שלו? מה בית הזכרון? מה הייתה, מה זה? הוא לא עשה טעות כזו חמורה, אלא מה הטעות שלו? שכדי להגיע למצב הזה, שהגשמי יהיה כלי, שהגשמי, שיתגלה המעלה של הגשמי עצמו, שיתגלה המעלה של הגשמי עצמו, צריך קודם כול להיות הגשמי טפל אל הרוחני. כל זמן שהגשמי הוא בפני עצמו, הוא לא טפל אל הרוחני. כמו שנאמר, הגוף, כדי שיתגלה אצלנו המעלה של הגוף על הנשמה, צריך קודם כול להיות מצב שהגוף צריך להיות בטל וטפל אל הנשמה. ואז, אחרי הגוף, והגוף אז יזדכך על ידי כך, אז הוא יוכל להגיע לכך שיאיר בו השורש שלו, המעלה העצמאית שלו, שהוא עוד יותר גבוה. אבל אם מלכתחילה לא יהיה טפל, הגשמי לא יהיה טפל אל הרוחני, ומיד יתחיל לראות את המעלה שלו עצמו, הוא יהיה נפרד. אז הוא לא יוכל להגיד, להרגיש את המציאות שלו כמו שמצד השורש שלו, אלא הוא ירגיש את עצמו כמו שמצד עצמו הוא סתם גשמי, סתם אַ בעל תאווה. קודם תצריך הויז דלענא בישל, תזכך קצת את התאווה שלך להיות כלי לרוחני. רבי מוויטאל [?] בוודאי שזה, בוודאי העניין של כל מעשיך לשם שמיים וכל דרכיך דעהו. יש עניין, מה זה כל מעשיך לשם שמיים? הפשט שהמעשים, ענייני העולם, אכילה ושתייה, כל ענייני

40:53 דובר 13 העולם הם טפלים אל העניינים של שמיים. למה אני אוכל? אין עניין באוכל עצמו, כדי שיהיה לי כוח אחרי זה ללמוד ולהתפלל. למה אני הולך לעבוד ועושה עסקים בעולם? אין עניין בזה עצמו, אלא כדי שיהיה לי כסף שאני אוכל לחנך. אני אוכל לתת צדקה, אני אוכל לקיים תורה ומצוות. זאת אומרת שהגשמי הוא טפל אל הרוחני. זה כל מעשיך לשם שמיים. כל דרכיך דעהו, ומה הפשט? שבדרכיך עצמם, בענייני העולם שלך, שם אתה כבר רואה אלוקות. אני הולך לעבוד כי בעבודה עצמה, בענייני עולם, אני רואה אלוקות עוד יותר מאשר בלימוד שלי, כי ענייני העולם, עם זה הם גשמיים, השורש שלהם גבוה יותר. אז אני רואה שם עצמו אלוקות יותר מאשר בתורה ובתפילה. זה, אז הסדר הוא שקודם כול צריך להיות כל מעשיך לשם שמיים. קודם כול אתה צריך להרגיש שכל ענייני הגוף, ענייני העולם, אכילה ושתייה ועסקים וכל הקשר עם ענייני העולם שלנו, זה טפל בשביל הרוחני, בשביל תורה ומצוות, בשביל עבודת השם. ורק אחרי זה אז הגשמי שלך, אכילה ושתייה שלך, יתבררו ויזדככו, והכסף שלך יהיה כסף נקי. והעבודה וכל הקשר שלך עם העולם, זה איידלער, אז תוכל להגיע למצב כזה שתוכל לראות את הגשמי כמו שהוא מצד השורש שלו עצמו, שהוא עוד יותר גבוה. אבל אם אתה תתחיל מיד בלי כל מעשיך לשם שמיים, אתה למדת חסידות, מיד אתה קופץ: גשמי יותר גבוה מהרוחני. אני לא צריך את ה-- אם כך אני לא צריך את הרוחני. אני הולך, מתעסק בגשמי עצמו, והוא המטרה בפני עצמה. אז הגשמי שלך יהיה כמו שהוא נפרד, לא כמו שהוא מצד המקור, ואז זה היפך כל העניין. אז זה מה שמישא

42:39 דובר 13 אמר לקורח: אתה צודק שצריכים, הגשמי יותר גבוה, אבל זה אחרי שישנו הסדר שהגשמי צריך להיות טפל לרוחני. זו הטעות, זה היה הוויכוח של קורח עם משה. מה אנחנו מבינים מהמאמר הזה? שמה קורח רצה? קורח חיפש את הרוחניות, את הרצוא, או שחיפש את, אדרבה, הוא חיפש את המעשה בפועל? מה, מה חיפש קורח? קורח אמר: למה צריך? אדרבה, המעשה הוא העיקר. הגשמיות יותר גבוהה מהרוחניות. ממילא צריכים להתעסק במצוות מעשיות. צריכים להתעסק בענייני עולם דווקא, לא ברוחניות. משה אמר: לא, צריכים שהגשמיות תהיה טפלה לרוחניות, לעבודת השם. והוא טען שצריכים המעשה בפועל, ענייני העולם. להיפך ממה שלמדנו בליקוטי תורה, שקורח רצה את הרצוא בלי השוב, הוא לא רצה בכלל להתעסק עם העולם. כן. טוב, אני רק מסכם את הסתירה בשני המקומות, לכאורה הסתירה, כן, שבליקוטי תורה אנחנו מבינים שקורח רצה, לא רצה בכלל ענייני עולם. הוא רצה רצוא, מקיף, בלי כלים, בלי, בלי כלים. מקיף, רצוא. לא צריך, לא צריכים להתעסק בענייני עולם, לא צריכים מצוות מעשיות. במאמר אנחנו רואים מפורש אדרבה, קורח רצה את הקצה השני. הוא רצה דווקא מצוות מעשיות בלי רוחניות, הקצה השני. וכידוע השיחה של הרבי בליקוטי שיחות חלק ד', שם הרבי מסביר את מה שאומרים רגליים רצו ומה שקורח רצה, ושם, שם מפורש שמה קורח רצה מצוות מעשיות בלי הוי"ה, כלומר כפי שכתוב במאמר שאנחנו לומדים עכשיו. ויש לנו אם כך סתירה בין שני ביאורים. מה קורח רצה? וזה לא כמו שאמרתי, זה לא שני ביאורים שונים, זה מנוגדים. שכאן יוצא שהוא רצה רק את הרצוא, את הרוחני, זה בלי, בלי, ופה זה דווקא מצוות מעשיות. מה זה, מה זה העיקר? אנחנו אומרים כך, נאמר

44:40 דובר 13 מילה אחת. נאמר כך לגבי ההבדל בין תוהו לבין תיקון. בתיקון כתוב, תיקון, עניין של תיקון. תוהו זה רצוא, כמו נדב ואביהוא. נדב ואביהוא זה הבחינה של תוהו. רצוא בלי שום שוב, זה רצוא. שוב, תיקון זה שוב. מה הפשט תיקון זה שוב? תיקון, לפי הלשון, תיקון זה אורות בכלים. תיקון זה אורות בכלים. זה הפשט תיקון. תוהו זה אורות בלי כלים. תיקון זה אורות בכלים. מה הפשט אורות בכלים? אורות בכלים, הפשט מה זה, מה שהתיקון, תיקון טען ורצה ודרש. אורות, הפשט, מה זה אורות בכלים? אורות, הפשט אלוקות, גילוי אלוקות בכלים. זאת אומרת שאפשר לעשות כלים לקבל אלוקות. מ'קען זיין כלים של אלוקות. זה פשט אורות בכלים. זה מה שתיקון טען ורצה ועשה. שיהיה אורות בכלים, שיהיה אור, גילוי אלוקות, יהיה אור אין סוף בכלים. כלומר, מה פה החידוש? מה אתה רוצה להגיד בזה אורות בכלים? אני רוצה לומר לך שאפשר וצריך שיהיה כלי לאור אין סוף. מ'קען זיין כלים של אלוקות. מ'קען זיין. יכול להיות כלי כזה, יכול באופן כזה. אפשר להיות כלי לאלוקות, אורות בכלים. זאת אומרת, יכול להיות בפרשת זה בביידא, יכול להיות בביידא של השם אצלנו, זה שיכול להיות עניין של נברא שהוא גשמי גשמי, ויכול להיות שהוא יהיה כלי לאלוקות. הוא על ידי הזדככות, על ידי תיקון המידות, על ידי זיכוך עצמו, על ידי זיכוך חלקו בעולם, נפש מזכך, נפש הבהמית שלו מזכך את חלקו בעולם, אז הוא עושה כלי לאלוקות. אורות בכלים, זה מה שתיקון טען, אורות בכלים. מ'קען זיין כלים של אין סוף, כלים של אלוקות. וזה עבודת, זה עבודה, זה עבודה מהתיקון, זה עבודה. מה צריכים לעשות? אתם צריכים לעשות כלים לאלוקות. תן אלוקים.

46:57 דובר 13 תורה ומצוות. מה אתם צריכים לעשות? כל העבודה שלנו בסך הכול כלי למציאות אלוקות. בא אלו מתוהו וטוען: אורות בכלים? אפשר להיות כלי לאלוקות? איך אפשר כלי לאלוקות? כלי לאלוקות זה אור אין סוף, בלי גבול. לית מחשבה תפיסא ביה. איך אפשר כלי לאלוקות? מ'קען אלוקות מתעכלת? אפשר להיות כלי לאלוקות? איך אפשר כלי לאלוקות? אי אפשר להיות כלי לאלוקות, אבל יש. אבל רגע, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו. יש תורה ומצוות, יש כל מיני עניינים של עבודה. יש כל מיני דברים שצריכים לעשות. כן, אתם צריכים לעשות. נכון, אבל מה שאנחנו נעשה זה לא פשט, זה כלי, זה לא עושה אותנו כלי לאלוקות. זה לא שייך בפנים פנימי שהכשרנו את עצמנו, שאנחנו נהיה ראויים שאלוקים יאיר בנו, אלא כך הקדוש ברוך הוא רצה. זה בדרך רמז, כפי שכתוב: אם נעשה כך וכך, אם נניח תפילין, אז הקדוש ברוך הוא יימשך לעולם. אם אתה תלבש את, תלבש, תשים את הציצית, אז אלוקים לובש בעולם, תתקע בשופר בראש השנה. מה הקשר בין התפילין שאתה מניח לבין המשכה של אלוקות בעולם? אין קשר בין זה שאני מניח תפילין, תפילין, התפילין הם כלים. בגלל שעשיתי תפילין אז התפילין הם כלים, כי עשיתי תפילין של אצבעיים על אצבעיים, של ארבעה סנטימטר מרובעות. אז זה כלי. ואם אני אעשה תפילין של ארבעה סנטימטר על שני סנטימטר, זה כבר לא ימשיך. למה? כי זה לא כלי. מה ההבדל? זה יותר כלי, זה פחות כלי. בכלל יש שייכות בין הדברים? אלא מה, ככה הקדוש ברוך הוא רצה: תעשה כך, אז תהיה המשכה של אורו. אבל זה לא בגדר, לא באופן של כלי. רק רציתי, רק ההבדל מעניין

48:43 דובר 13 מאוד שהרבי מביא במאמר באתי לגני תשי"ב, ההבדל שנעשה במוח, במוח והלב שלנו על ידי אהבת השם, למה שנעשה בדברים הגשמיים על ידי המצווה שמקיימים בהם. מניחים תפילין, שופר, אתרוג. אז מה? אז נהיה איזושהי הזדככות באתרוג, והאתרוג משתנה. יש קשר בין הדברים. זה מתלבש באופן פנימי בו, שהאתרוג משתנה, נהיה אתרוג אחר. התפילין נהיים תפילין אחרים. אותו דבר לא רואים שום הבדל. במוח שלנו, כשאתה מתבונן באלוקות, אז המוח משתנה. המוח נהיה יותר זך. כשיש לך הרגש של אהבת השם, הרגש של קדושה בלב, הלב הבשרי שלך משתנה ונהיה איידלער. זאת אומרת, הנה יש לנו דוגמה שהמוח והלב הם כלים. זה שייך לדבר וזה פועל בהם. המצוות המעשיות הגשמיות זה לא בגדר של כלי. ככה הקדוש ברוך הוא רצה. אז זה מה ש... זה למעשה הוויכוח בין תוהו לבין תיקון. בעל עולם התיקון טוען: אורות וכלים, צריכים לעשות כלים לאלוקות ואפשר לעשות כלים לאלוקות. בא תוהו וצעק: איך אפשר? איך אורות בלי כלים אפשר לעשות? מה אנחנו מבינים מתוך זה? זה, זה נשאל על עולם התוהו. אז מה, עולם התוהו שולל מצוות מעשיות? הוא שולל עבודת השם בפועל ממש למטה? הוא לא שולל. עולם התוהו לא אומר שלא צריכים מצוות מעשיות, שלא צריכים לעבוד את השם בפועל. לא אומר את זה. צריכים לעבוד את השם, אבל הוא רק אומר: אל תחשוב שמה שאתה עושה זה נהיה כלי לאלוקות, כאילו יש קשר פנימי בין האלוקות לבין העבודה שלך, לבין הנפש שלך. זה מה שתוהו טען. צריכים לקיים. צריך הכל לקיים. כן, זה ההבדל בין כך. אני מסכם רק הבדל בין תוהו לתיקון. שניהם אומרים שצריכים לעשות מצוות

50:45 דובר 13 בפועל ממש. אלא מה ההבדל? אם זה המצווה שאנחנו עושים זה על דרך אורות וכלים, כמו בדוגמה של המאמר של באתי לגני, כמו המוח והלב שהם כלים לאלוקות, או שצריכים לעשות את כל מה שצריך לעשות, על... זה כתוב, כי כך הקדוש ברוך הוא רצה שנעשה. אבל אתה לא בונה על ידי זה כלים. זה שאתה עושה מצווה, אז אתה, אז הדבר הגשמי נהיה כלי לאלוקות. מה עשית? מה עשית שם? אין קשר בין... אין קשר תוכני בין הדברים, אבל כך צריכים לעשות. זה הוויכוח בין תוהו לבין תיקון. לפי זה ממילא אין לנו... הכל מסתדר. מה ש... הכל מסתדר. מסתדר מה שקרח טען, ושני המאמרים שלמדנו. מה שכתוב בליקוטי תורה, מה שכתוב במאמר. זה שכתוב בליקוטי תורה שקרח לא רצה שיהיה המשכה למטה, הוא רצה... אז זה לא הפשט. זה על דרך אורות מרובים. זה תוהו, הפשט שהוא רצה שיהיה אורות, שלא יהיה בכלל המשכה למטה. כן יהיה המשכה למטה, אבל לא בבחינת אור פנימי. זה מה שהוא אומר הלשון: וכדי שיהא ההמשכה והגילוי למטה בבחינת אור פנימי, בפנימיות. זה קרח גם כן רצה שיהיה מצוות מעשיות. אבל מה הוא טען? שלא צריך להיות, שאין, לא צריכים חוטים. זה מה כל הרעיון של החוטים ושל השערות שאמרנו קודם. חוטים זה פנימי. שערות זה מרמז על פנימי. זאת אומרת החוטים והשערות הם מאפשרים שיהיה אורות בכלים, שאלוקות יהיה באופן פנימי. וקרח טען, מה טען קרח? קרח טען: מה צריכים להיות חוטים ושערות? מה צריך להעביר פנימי? לא, בשביל מה אתה צריך פנימי? בשביל שיהיה המשכה בכלים בפנימיות? אי אפשר להיות המשכה של אלוקות בכלים. אין.

52:56 דובר 13 אין אלוקות בכלים. אז מה אתה רוצה? אני רוצה שיהיה המקיף כמו שהוא, בלי גבול. אבל איך אני אקבל אותו מקיף בלי גבול? איך אני אקבל? בפנימיות אתה לא יכול לקבל אותו. אתה יכול לקבל אותו רק במקיף. תעשה מה שצריכים לעשות. תניח תפילין, תיתן צדקה, תשמור שבת, תתקע בשופר. מעשה בפועל, מעשה הוא העיקר. על ידי זה אתה ממשיך אור אין סוף, כי ככה הקדוש ברוך הוא רצה. למרות שאין פה קשר בתוכן בין ההמשכה לבין העבודה שלך. זה לא אור פנימי, כי זה מה שקרח טען. אי אפשר להיות אור פנימי, אלא קרח טען למעשה את הטענה של עולם התוהו. על זה משה רבנו ענה לו שהכוונה זה עולם התיקון, הכוונה זה אור שיימשך באופן פנימי, וזה יהיה רק על ידי עניין של חוטים וציצית. וזה העניין של... אה. אז זה למעשה מה שרצה. כן, וזה הנקודה. אנחנו כבר מאוד... וזה הנקודה של אורות. במילה אחת רק: שאורות מרובים בכלים מרובים. כלים מרובים, הפשט לעשות שיהיה כלים. אמנם האורות מרובים האלו של... של בלי גבול. טוב, אנחנו פה וצריך ל... להצטמצם בזה. אנחנו רק נסכם העניין. אם כך, אורות מרובים, הפשט אמנם שיהיה גילוי המקיף, גילוי בלי גבול, אבל צריך להיות קודם כול באופן פנימי, באופן פנימי. זאת אומרת על ידי עבודה של... כמו שאמר קודם, השמים שמים לה'. צריכים לעשות עבודה בנפש, בעולם, באופן כזה, באופן שיהיה, שיהיה כלים לאלוקות. זה העניין של דירה בתחתונים, שיהיה כלים לאלוקות. וזה על ידי עבודה כפי שחסידות מדריכה, כפי שהרבי הדריך אותנו בכל השנים, בנוגע ללימוד התורה, בנוגע לקיום המצוות, בנוגע להפצת המעיינות, בנוגע למבצעים, שכל הפעולות

54:46 דובר 13 האלו הן עשייה של כלים, שיהיה כלים לאלוקות. אלא מה, בשלימות העניין, שלא הספקנו לדבר, שהכלים יהיו כלים מרובים. צריכים להבין מה זה כלים מרובים. זה לא הספקנו הפעם. כלים מרובים שהם יוכלו לקבל את האורות המרובים בלי העניין של השבירה בסופו של דבר. מקווה שה' יעזור שיהיה בקרוב ממש, שנראה את כל זה בעיני בשר בקרוב ממש, בחסד וברחמים.

55:15 דובר 22 תודה רבה. אה, אני רוצה שוב לברך בברכת ברוכים הבאים. אני רואה שהגיע השליח ממצפה רמון. יש יהודים מפתח תקווה, מנתניה, משיכון חב"ד בלוד, מקריית גת, רחובות ומעוד הרבה מקומות בארץ. אז אנחנו כאן לפי התוכנייה נעשה הפסקה. אמנם אורות מרובים וכלים מועטים. נעשה הפסקה, ויש כאן למטה הכינו ארוחת צהריים כיד המלך למי שמעוניין, וגם מי שלא מעוניין, מתעצל ללכת לאכול ארוחת צהריים, אז גדולה לגימה שמקרבת. יש בחוץ כיבוד מזונות ושתייה גם כיד המלך לכל מי שמעוניין. אם ירצה השם בעוד חצי שעה נמשיך את התוכנית. נמשיך באורות מרובים וכלים מועטים ללמוד ביחד תורה. לא מתבונן והוא מוסר את נפשו וסובל עינויים. ובפרק י"ט הרבי ממשיך להסביר את זה, היות ונר ה' נשמת אדם, וטבע הנר שהוא עולה כל הזמן למעלה והוא רוצה להיכלל במקורו. אז ככה גם הטבע של יהודי שהוא רוצה לצאת מן הגוף להידבק בשורשו. ולכן אפילו הרשעים ופושעי ישראל, כל מה שהחוכמה שבנפש יכול להיות אצלם בבחינת העלם, בבחינת שינה, זה כל זה מדובר לפני שהם באים לידי ניסיון באמונה בהשם. מתי שהם באים בניסיון על אמונה בהשם, אז מיד הם עוזבים את הכל, כמו שכתוב ״ויקץ כישן ה׳״, והם מתגברים על הקליפות ותאוות עולם הזה בהיתר ובאיסור, ומואס בהם ובוחר השם לחלקו ולגורלו. ואפילו שכל ימיהם הם היו ברשות ליבם, מכל מקום, כשבאו לידי ניסיון בדבר אמונה, אז כל הקליפות בטלים. והרבי מביא כמה פסוקים ומסיים את הפרק י"ט, שאור אין סוף כל כך חזק אצל היהודי בנשמה, שאפילו מעשה חיצוני הוא גם לא עושה נגד השם. אפילו להשתחוות לעבודה זרה, אף שאין מאמין בה כלל בליבו. וכן שלא לדבר תועה על

58:03 דובר 22 אחדות השם, אף שאין פיו ולבו שווים. ועד כדי כך השורות האחרונות של פרק י"ט, שמצד הרצון של היהודי לא להיפרד מהשם, אפילו הרשעים והפושעים, אז הוא לא מוכן לנגוע אפילו בקצה טומאת עבודה זרה. אפילו בלבושיו החיצוניים שהם דיבור או מעשה בלי אמונה בלב כלל. זאת אומרת במילים, שני מילים, מה זה פרק י"ח י"ט? שמצד החכמה שבנפש אז בכל מצב יהודי לא מוכן לכפור בהשם בכלל. ואפילו שכל החיים שלו הוא חשב אחרת והוא היה בתאוות וכולי וכולי, כשמגיע לידי ניסיון אז הוא עוזב את הכל והוא בוחר את השם לחלקו ולגורלו. ואפילו מעשה חיצוני הוא גם לא יעשה נגד השם. אפילו שאין פיו ולבו שווים. בכל אופן, עד כדי כך חזק החכמה שבנפש אצל היהודי, שאפילו מעשה חיצוני נגד השם הוא גם לא יעשה. אפילו בלי אמונה בלב כלל. זה מה שמדובר פה בפרקים האלו, וזה חוזר על עצמו הרבה פעמים בחסידות, במאמרים של בעל השילגאני[?] ועוד מקומות. את המהלך של חכמה שבנפש אצל יהודי. שזה עניין עצמי אצל היהודי, זה טבע עצמי אצל היהודי. כמה שמביאים את המשל מטבע הנר, זה טבע גשמי. פה מדובר על טבע עצמי. השאלה שפה מיד נשאלת כשמוסרים שיעור תניא, איפה שמוסרים את השיעורים בכל מקום, אז מיד שואלים: הרי בפועל רואים שזה לא עובד תמיד ככה. באמת מדובר על יחידים. אבל ראינו במשך הדורות, רחמנא ליצלן, ראו יהודים שלא עמדו בניסיון הזה. ובוודאי שהיו יהודים שהיו אין פיהם וליבם שווה, והם עשו את זה בלי לב שלם. אבל היו יהודים שהשתחוו לעבודה זרה, והיו כאלו שעשו את זה ופיהם וליבם שווה כלפי חוץ לכאורה.

1:00:17 דובר 22 והיו כאלו מקרים. והשאלה פשוטה, שיש פה השאלה מתחלקת לשניים. ראשית כל, אם מדובר על עניין שהוא טבע עצמי, אז מה שייך בדבר שהוא טבע עצמי עניין של שינוי. אדם הוא אדם, הוא לא בעל חי. כמה שהוא יעשה את כל המשחקים הוא לא יכול להיות בעל חי. כשמדובר על החלק אלוקה ממעל ממש, אז זה טבע עצמי שיש לו את הפינטעלע איד, נקודת היהדות, ולא שייך בזה עניין של שינוי. יכול להיות בזה איבוד, יכול להיות שזה מכוסה, ולכן האלטער רבי כל כך הרבה מסביר פה שהכל עד שהוא מגיע לדבר ניסיון. כשהוא מגיע לדבר ניסיון, אז גמרנו. פתאום מתגלה האמת והוא בוחר בה'. איך בכל אופן רואים בפועל שזה לא בדיוק ככה היה תמיד בכל הדורות? האמת שהאלטער רבי עצמו כותב בפרק י"ח, הוא כותב בלשון של האלטער רבי: ״ולכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת השם על הרוב״. האלטער רבי עצמו כותב שזה על הרוב. זה הלשון של האלטער רבי. הא גופא קשה, זה עצמו צריך הסבר: מה פירוש על הרוב? זה עניין סטטיסטיקה, שמאה אחוז אז יש חצי אחוז שלא ככה? הרי זה לא מדובר פה על איזה דבר שזה מדגם או שזה. הרי מדובר על עניין עצמי, כמו שנאמר שמאה אחוז מהאנשים הם אנשים ויש אנשים שהם בעלי חיים. יש אדם שהוא יכול להתנהג בצורה לא ראויה לבן אדם, אבל הוא לא יכול לשנות את המהות שלו שהוא בן אדם, ובזה לא יכול להיות טעות, גם של אחד חלקי אלף ואחד חלקי מיליון. אם הוא נולד לאבא ואמא והוא ממין המדבר, הוא מין אדם, אז הוא בן אדם. אז זה לא

1:02:15 דובר 22 שייך פה רוב ומיעוט בגלל שזה עניין עצמי. הוא נולד, הוא מדבר אז הוא בן אדם. ההתנהגות שלו, אפשר להתווכח על ההתנהגות שלו, אבל על המציאות שלו מה היא? על המהות שלו אי אפשר להתווכח. זה עובדה. העניין הזה של טבע עצמי בנשמות ישראל זה לא. זה הרבה יותר חזק מגוף, מבן אדם. כי בן אדם או פרט או לא פרט, שהוא טבע עצמי של יהודי לא שייך בזה איבוד ולא שייך בזה. זה נצחי לעולם ועד. זה נשמה יהודית. עס קען נישט פארלארן גיין. זה לא יכול להיאבד בשום מקום. אז מה פירוש פה על הרוב? והאלטער רבי לא, לא, לא, לא נכנס. הוא לא מסביר. הוא מסביר בפרק י"ט את הפלא של חכמה שבנפש. הוא אומר שאפילו בלבושים החיצונים גם לא. אבל למה זה על הרוב? ואיך יש בו רוב ומיעוט? מה? איך יש פה מיעוט? אפילו אחד איך יכול להיות? מה ההסבר בזה? מוכרחים הרי לומר שהמיעוט הזה זה לא הפשט, שהמיעוט הזה אין לו חכמה שבנפש. רק יש פה איזה בעיה מסוימת אצל המיעוט הזה שהלך, שהוא באמת יהודי. וכל מה שלמדנו בפרק י"ח ובפרק י"ט וכל מה שלמדנו בחסידות מה זה יהודי, עם כל זה יכול להיות פה איזה בעיה טכנית מסוימת, כביכול, שגורמת לו שהוא לא יוכל לעמוד במצב של מסירות נפש גם בעבודה זרה. אפילו שהאלטער רבי אומר שגם הרשעים ופושעי ישראל, מתי שדוחקים אותם לפינה אז הם בוחרים ה' לחלקם ולגורלם. אז בהסבר של העניין הזה יש באמת מכתב. יש כמה הסברים שראיתי שהרבי מדבר בזה בקיצור, אבל לפני זה יש מכתב מהרבי הריי"צ שהמכתב הזה גם מאוד מעניין. הרבי הריי"צ באיגרות קודש.

1:04:30 דובר 22 לא, לא רואה שעשו פה צילום של זה. טוב, יש מכתב מהרבי הריי"צ לרב הוטנר, שהוא היה לו ישיבה, כנראה ישיבה קצת מודרנית וכנראה הכניסו לו שמה כל מיני ספרים לא כל כך כשרים. אז הרבי הריי"צ כותב לו שאת הספרים האלו צריך לבער. זה נמצא באיגרות קודש חלק ח'. והרבי אומר לו ככה: "ה' יתברך יזכנו לראות בהרמת קרן ישראל ולטהר את רחוב היהודים מכל שמץ טומאה אשר עשו הכופרים המסיתים והמדיחים, ירחם ה' על נשמותיהם ותתגלה בהם נקודת היהדות, באותם כופרים מסיתים ומדיחים למיניהם." זה הלשון של הרבי. "כידוע בשם הוד כ"ק רבנו הזקן נשמתו עדן שאמר בלשון הקודש: מען דארף מקלל זיין אז גופות הכופרים וואס זיינען געשטארקט פון די טרייפע שפייזן, די שכל ומדות זיינע, וואס זיי לאזן ניט דעם גילוי נקודת היהדות וואס איז יחידה שבנפש וואס איז אויך פאראן ביי די פושעים, הן בגופם והן בנשמותם." זה הלשון של הרבי בשם האלטער רבי, שצריך לקלל את גופות הכופרים שהם מתחזקים ואוכלים מאכלי טרפה, והשכל והמידות שלהם לא מאפשרים את ביטוי של נקודת היהדות, היחידה שבנפש שנמצאת אצל כולם, אפילו אצל הפושעים, בין פושעים, בין בגופם ובין בנשמותם. ההמשך של המכתב: "וואס איבער דעם האט דער מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן געזאגט דעם פירוש דעם מאמר אף על פי שחטא ישראל, אז א איד האט זיך קיינמאל נישט געשמדט, און א גוי האט זיך קיינמאל ניט מגייר געווען. דער וואס זיך געשמדט איז לכתחילה געווען א גוי, האט ניט געהאט קיין יחידה. דער וואס זיך מגייר געווען איז לכתחילה געווען א איד, האט געהאט יחידה שבנפש." מביא בשם הבעל שם טוב בלשון, מה פירוש אף על פי שחטא ישראל, יהודי אף פעם

1:06:48 דובר 22 לא ישתמד וגוי אף פעם לא התגייר. זה שהשתמד הוא לכתחילה היה גוי, לא היה לו יחידה. זה שהתגייר הוא היה לכתחילה יהודי, היה לו יחידה. "השם יתברך דארף אונז מזכה זיין אז אראפגענומען ווערן די העלמות והסתרים, די נקודת היהדות זאל זיך מגלה זיין, מאכט פון הרשעים גמורים צדיקים." השם יתברך צריך לעזור להוריד את ההעלמות והסתרים ולגלות את נקודת היהדות, שיתגלה שגם הרשעים הם צדיקים. זה לשון בשם הבעל שם. אל תראה בשם הבעל שם טוב בלשון הקודש. פה העניין צריך הסבר. הבעל שם טוב אומר שאין כזה מושג שיהודי ישתמד ואין מושג שגוי שהתגייר. החלק הזה שאין מושג שגוי שהתגייר, באמת הרבי מביא זה כבר מהחידוש בדיוק. גוי שנס-- גר שנתגייר. למה לא אומרים גוי שנתגייר? בגלל שיש לו כבר ניצוץ יהודי. לכן אומרים גר שנתגייר ולא גוי שנתגייר. בחלק השני שאומר אם ראית יהודי שהשתמד, אין כזה דבר. הבעל שם טוב אמר א איד האט זיך קיינמאל נישט געשמדט. יהודי אף פעם לא קרה כזה דבר. לא היה בהיסטוריה כזה דבר. דער וואס זיך געשמדט איז לכתחילה געווען א גוי, האט ניט געהאט קיין יחידה. פה צריך קצת הסבר מה הכוונה בדברי הבעל שם טוב. מה פירוש זה שהשתמד? הוא היה גוי, לא היה לו יחידה. זאת אומרת אתה רואה פה איזה יהודי מסוים שנולד לאמא יהודייה וכולי וכולי כרגיל, והשם ישמור הוא ירד מהדרך והוא בחר בעבודה זרה. ולא רק שבחר בעבודה זרה הוא השתמד. אם יש פה הבדל בין עבודה זרה למשומד אני לא יודע להיכנס לחילוקים. יכול להיות שזה שלב יותר מתקדם, אבל הוא בחר בעבודה זרה והוא השתמד. אז אומר הבעל שם טוב, אז כמובן

1:08:53 דובר 22 לא געווען קיין איד, ער האט נישט געהאט קיין יחידה. מה אתה מתפלא? לא היה לו אף פעם יחידה, אז אין בכלל שאלות. מה פירוש בזה שלא היה? זאת אומרת, אם אתה רואה יהודי שעובד עבודה זרה והשתמד, זה טעות, הוא גוי. אע"פ שהוא נולד לאמא יהודייה, לא געווען קיין איד, ער האט נישט געהאט קיין יחידה. ככה הבעל שם טוב אומר. לומר שזה הכוונה של הרבי בתניא על הרוב ולא על המיעוט, שהכוונה המיעוט הולך על המשומדים, זה לא הכוונה בתניא. מדוע זה לא הכוונה בתניא? בגלל שבתניא מדבר על יהודי. בתניא מדבר על יהודים. הוא אומר: ולכן ישראל הפושעים ומורדים על הרוב הם ככה מתנהגים. לפי דברי הבעל שם טוב אז זה גוי. אז בכלל לא מדובר עליו. לא מדברים על זה. אם הוא גוי אז הוא גוי. צריך להבין את מה שהבעל שם טוב אומר. מה הפשט כזה מקרה ואיך אפשר ככה לעשות כזו הכללה שכל יהודי שעובד עבודה זרה והשתמד אז הוא גוי? לא היה לו יחידה שבנפש אע"פ שהוא נולד. זה צריך ביאור להבין את זה. מה הכוונה? וכל הסגנון של המכתב פה צריך ביאור. צריך לקלל את הכופרים ואחרי שמקללים אותם הבעל שם טוב אמר שהם בכלל גויים. אם הם גויים מה צריך לקלל אותם? "צריך לקלל את גופם של כופרים והמסיתים והמדיחים למיניהם, וסובלים על תראה בגזול בלשונם בשם הבעל שם טוב שהעיד" וכולי וכולי. אם הוא גוי, מה צריך לקלל אותו? שיהיה גוי וישתמד. די זענט א רייט. מה זה מפריע? אבל זה בוודאי שמה שכתוב בתניא לרוב וצריך ביאור לא על זה הכוונה. בגלל שאנחנו רוצים להבין איך ראינו יהודים

1:10:49 דובר 22 שאצלם קורה כזה דבר, איך ראינו יהודי שהוא יהודי לכל דבר וכולי עלמא. ועם כל זה רואים בפועל שיכול להיות כאלו מקרים, והאלטער רבי עצמו אומר שזה על הרוב ויש מיעוט אחר. יש ביאור. ביאור שהרבי כותב, זה הרבי הריי"צ. ביאור מהרבי יש בלקוטי שיחות שראינו השבוע בפרשת ראה, בשיחה של עיר הנידחת בחלק ט'. ואותו דבר בשיחה בחלק י"ז יש בנוגע למי שנמכר לגוי, נמכר לעבודה זרה. שהוא יכול להימכר לשמשות, לחטוב עצים, אבל לעבודה זרה עצמה לא יכול להימכר. אותו דבר ראינו עכשיו בשיחה בפרשת ראה. והרבי כותב ככה: "אין אם איז קיין קשיא נישט, ווייל מצד דעם כח הבחירה וואס איז פאראן ביי אידן, וואס דער כח הבחירה נמשך פון עצמות, וואס אין שום מעכב בידו, און אויף דעם כח קען מען נישט למנוע ממנו, איז ער ניט געבונדן מיט קיין עק דאעם, וואס דערפאר קען א איד בוחר זיין רחמנא ליצלן ניט בלויז צו טון אנדערע עבירות, אין וועלכע ער זאָגט: עדיין ביהדותי אני, נאר אויך צו דינען עבודה זרה, אגב דאס איז דער היפך פון זיין טבע. ווייל אויך די בחירה חופשית פון אידן איז הנה פון וואס אין שום מעכב בידו, זי איז דאך ניט קיין נגד בולס. און דעריבער קען זיך אריינשלאפן אויך אין דמיון פון עבודה זרה, וואס איז היפך פון אחדות הפשוטה." הרבי פה כותב גם פה וגם בחלק י"ז שיהודי לא יכול לעבוד עבודה זרה. הרי רואים שכן. זה שיהודי יכול לבחור בעבודה זרה, לא רק בשאר עבירות. בשאר עבירות בגלל שהוא טועה, הוא חושב שהוא עדיין ביהדותו. אבל מה למדנו בפרק י"ט, בבאתי לגני, שבנוגע לעבודה זרה שמה

1:13:08 דובר 22 אין לו טעות שעדיין ביהדותו. אז אדרבה, אז שפה הוא נפרד וזה הוא לא מסכים. זה מה שלמדנו בתניא, בבאתי לגני ובעוד מקומות. הרי רואים שכן. אומר הרבי, מצד זה שיש ליהודי את כח הבחירה, שכח הבחירה בא מעצמות, שאין שום מעכב בידו. אז לכן יהודי יכול לבחור רחמנא ליצלן בעבודה זרה ולדינען עבודה זרה, אגב דאס איז היפך פון זיין טבע, מצד עניין של בחירה חופשית. גם פה צריך הסבר מה פירוש מצד בחירה הוא יכול לעבוד עבודה זרה. אם מצד בחירה הוא יכול לעבוד עבודה זרה, אז מה, מה הרבי דיבר פה בפרק י"ט? אנחנו לומדים כל הזמן בחסידות שכל העבירות האדם יכול לתלות ולהגיד אני עדיין יהודי, עדיין ביהדותי אני. אבל יש נקודת אמת שעליה הוא לא מוותר. מתי שהוא עבודה זרה אז הוא עומד. אבל אם פה הולך שלב קדימה ואומר גם יכול להיות מצד בחירה, יכול להיות שהוא גם יבחר בעבודה זרה וגם אז הוא יכול לעבוד עבודה זרה מצד עניין של כח הבחירה. מה הפשט? כח הבחירה זה יותר גבוה מהחכמה שבנפש, מהיחידה שבנפש? זאת אומרת שיהודי יכול לבחור בעבודה זרה וזה משהו. יש פה, מדובר פה על מדרגות. הרי כח הבחירה זה כח. לכל אחד יש בחירה. אז מצד בחירה הוא יכול לבחור בדבר שיותר מהחכמה שבנפש. מנר אבל עניין של מסירות נפש וכל מה שהרבי דיבר פרק י"ט, בסוף זה אבל מצד כח הבחירה אתה יכול לעשות אחרת. אם מצד כח הבחירה אני יכול לעשות אחרת, אז מה האופוזיציה פרק י"ט? מה? על מה מדובר פה? זה צריך, צריך הסבר מה פירוש מצד בחירה אפשרי כן. מה, מה

1:15:11 דובר 22 שונה זה משאר עבירות? יש מקום שלישי, מקום שני ששאלו את הרבי בשיעורים בספר הזה, נמצא בספר על התניא של החיטרי[?], בליקוטי ביאורים של רבי יואל. שאלו את הרבי איך יכול להיות כזה דבר. אז הרבי ענה, חצי שורה הרבי ענה, שאלו את הרבי בפועל שיש. אז הלשון של הרבי ככה: כי הרי זה בלי אמונה בלב כלל. בסוגריים: סוף פרק י"ט. כי הרי זה בלי אמונה בלב כלל. והרבי מצטט לסוף פרק י"ט. בואו נראה מה כתוב בסוף פרק י"ט. בסוף פרק י"ט קראנו קודם. בסוף פרק י"ט כתוב ככה, שאור אין סוף, חכמה שבנפש, גודל ועוצם כוחו כל כך לגעור ולדחות הסטרא אחרא שלא יוכלו ליגע אפילו בלבושו, דהיינו מחשבה, דיבור ומעשה, ואפילו להשתחוות לעבודה זרה אף שאינו מאמין בה כלל. ואותו דבר לא לדבר תועה על אחדות השם אף שאין פיו ולבו שוין. הסוף של הפרק, שהרצון זה כל כך חזק, ירא ומפחד ליגע בקצה טומאת עבודה זרה, חס ושלום, שהיא נגד אמונת השם אחד, אפילו בלבושיו החיצונים שהם דיבור ומעשה בלי אמונה בלב כלל. מה הרבי כותב בסוף פרק י"ט? שהכוח של החכמה שבנפש, שאפילו כלפי חוץ הוא לא יעשה מעשה חיצוני נגד השם, ועד כדי כך אפילו לא יגע בקצה טומאת עבודה זרה, ואפילו בלבושיו החיצונים בלי אמונה בלב כלל. זאת אומרת שהחכמה שבנפש, הכוח שלה שלא נוגעים בקצה טומאת עבודה זרה גם לא כלפי חוץ, במחשבה ודיבור ומעשה כלפי חוץ, ואפילו בלי אמונה בלב כלל. זה הלשון של האלטער רבי. הרבי כותב: הרי זה בלי אמונה בלב כלל. נו, ומצטט לסוף פרק י"ט. זה ציטוט, ציון של הרבי. הרי בסוף פרק י"ט כתוב

1:17:42 דובר 22 לכאורה הפוך. בסוף פרק י"ט כתוב שהכוח של חכמה שבנפש כל כך חזק שאפילו מעשה חיצוני בלי אמונה בלב כלל הוא גם לא עושה. זה הכוח. זה הוורט של חכמה שבנפש, שזה אפילו בחיצונים אתה עומד מול האמת, שאפילו כלפי חוץ אתה לא מוכן להיפרד מהשם. וזה הלשון של האלטער רבי: אפילו בלי אמונה בלב כלל. הרבי מתרץ ששואלים את... שאלו את הרבי איך קורה כזה דבר. אז הרבי עונה כי הרי זה בלי אמונה בלב כלל, ומצטט סוף פרק י"ט. הרי בפרק י"ט כתוב לכאורה הפוך. צריך ביאור להבין מה ההסבר. לא ביאור. זה לא שאלה. צריך פשוט להבין מה הרבי, מה הרבי תירץ על השאלה. שאלו, ומה השאלה ומה התשובה? להבין, להבין קצת איזה מה שעל פי מה שכתוב בשיחות. מה זה יחידה שבנפש? יחידה שבנפש. ההבדל בין נר"ן לחיה יחידה: נר"ן הפירוש זה כוחות פנימיים, כוחות שאדם משתמש בהם יום יום, כחמישה. אחר כך יש רגשות, יש לאדם שכל. מפעם לפעם האדם יכול לעורר בעצמו גם כוחות מקיפים של חיה יחידה. אבל זה דבר נדיר שאדם יעורר את עצמו כוחות של חיה יחידה. בדרך כלל זה או ביום כיפור או קורה מקרה. יכול להיות שיהודי יחיה כל החיים שלו ולא יתעורר אצלו היחידה שבנשמה. גם יהודי שהוא הולך בתורה ומצוות והוא מתנהג כקל כחמורה, זה לא יכול להיות שהוא עובד את השם רק נר"ן ואף פעם לא השתמש בחיה, וכל שכן ביחידה לא השתמש, כי זה צריך זכות או התעוררות או איזה נסיבות מיוחדות שיגרמו לו לעורר את היחידה. בחסידות כתוב שהיחידה זה העלם לא מצד הנפש הבהמית. היחידה היא נעלמת מצד עצמה. ההעלם שלה זה

1:19:53 דובר 22 גם לגבי נפש אלוקית. זאת אומרת, גם יהודי שאין לו נפש הבהמית, שהנפש הבהמית אצלו בבחינת שינה, כבינוני. יותר מזה, היחידה עדיין לא מתעוררת כי היחידה היא נמצאת בהעלם מצד עצמה. כתוב שיש שם העלם כפול, העלם מצד העניינים של הגוף, נפש הבהמית, ואחר כך היא עצמה מצד עצמה היא נעלמת. זה לא דבר, אדם אוכל, יש לו חוש האכילה. החושים של האדם או מחשבה, שכל, רגש, זה הכל כוחות שאפשר לעורר. אבל זה דברים שצריך על זה התעוררות, זכות, משהו מיוחד, שיתעורר אצל האדם היחידה שבנשמה. מה זה העניין של עבודה זרה? שמתי שדוחסים, דוחקים את האדם לפינה והוא יהודי, ופתאום מעמידים אותו במצב של עבודה זרה, אז פה מצד שהוא או שאני יהודי או שאני לא יהודי, אז פה משהו מתעורר אצלו, משהו מבפנים, חכמה שבנפש. ואז הוא לא בכוחות עצמו, בכוח מה שמתעורר מלמעלה, החכמה שבנפש, הוא בוחר בהשם. ניקח דוגמה פשוטה. למדנו בגמרא, תינוק שנשבה לבין הגויים, שוכח עיקר שבת, שוכח שיש שבת. אז חז"ל אומרים, מה זה שוכח שיש שבת? איך יכול להיות אדם שכח שיש שבת? או שזה היה גר שנתגייר על דעת בית דין והטבילו אותו והוא היה בין אומות העולם, או יהודי שנשבה. תינוק שנשבה לבין אומות העולם. התינוק הזה, ניקח דוגמה יהודי, הוא נשבה לבין אומות העולם והוא מתחנך באיזה מקום בקצה העולם בין הגויים, מגיל מהברית מילה שלו לקחו אותו לשם. הוא התחנך שם כל החיים שלו וגידלו אותו. חינכו אותו חס ושלום רחמנא ליצלן בדת אחרת וחינכו אותו. אמרו לו שזה מיטיב איתו וזה נותן לו, כמו שהיה טעות אצל עובדי עבודה זרה, שזה יכול לעזור

1:21:52 דובר 22 להם. כמו שהוא אומר, אז חדלנו לך לקטר. הם חשבו שזה יכול לעזור להם. היהודי הזה ככה גדל וגדל. הוא לא יודע שהוא יהודי. הוא יהודי, מאה אחוז יהודי, מאה אחוז יהודי. כמו שחז"ל אומרים את הדוגמה: שוכח עיקר שבת ולא יודע מכל השבתות. אז דיון כמה הוא חייב, חטאת אחת, כמה חטאות. אבל יש כזה מקרה שחז"ל דנים על זה. היהודי הזה מגיע בגיל שלושים, ארבעים, ומעמידים אותו להשתחוות לעבודה זרה. מה פתאום שהוא לא ישתחווה לעבודה זרה? אדרבה, חינכו אותו כל השנים שלהשתחוות לעבודה זרה זה מיטיב איתו וזה עוזר לו וזה דבר שזה טוב. הוא לא יכול, אה, עליו אפשר לומר שיש את כל מה שדיברנו פה? כל מה שהרבי מדבר פה בתניא, את הכוח של החכמה שבנפש שעומד בניסיון על דבר אמונה בהשם, אז פתאום מתעוררת אצלו החכמה שבנפש. גלות הזה עד לבחינת חכמה. מתי שבאים, בלשון של הרבי, אך כשבאים לידי ניסיון בדבר אמונה שלמעלה מן הדעת ונוגע עד הנפש, ניעור משנתו. הבן אדם הזה בכלל לא הגיע לידי ניסיון. איזה ניסיון? אך כשבאים לידי ניסיון אז הוא עומד בניסיון. הוא בכלל לא עומד בניסיון. הוא לא יודע על איזה ניסיון מדובר. על מה מדובר פה? על איזה ניסיון? הרי הוא התחנך מגיל אפס שצריך להשתחוות למקום אחר, רחמנא ליצלן. אז איזה ניסיון, כשבאים לידי ניסיון בדבר אמונה בהשם? איזה ניסיון? אין לו בכלל פה עניין של ניסיון עליו. בוודאי הרבי לא דיבר שיכול להיות כזה מושג ש-ש-שהוא רשעים ופושעים. הוא בגדר תינוק שנשבה, ועליו לא מדובר. הרי לא מדובר פה על דבר שכמו שאומר, לשים יד באש, לשים יד באש. אז מסתמא גם

1:23:46 דובר 22 אדם שלא ראה אש מימיו, אז זה דבר טבעי שהשם הטביע שגם אם הוא לא ראה אש מימיו, אז מצד טבע חמימות או משהו הוא לא ישים את היד בתוך האש, גם אם הוא לא נתקל באש מימיו. כי אחרי הכול זה אינסטינקטים טבעיים שהשם הטביע בבני אדם. אבל כשמדובר לגבי חכמה שבנפש, זה לא מדובר פה על איזה אינסטינקט טבעי שקשור עם הגוף. זה קשור משהו עם עצם הנשמה, שצריך פה איזה כוחות שזה יתעורר. אז פה היהודי הזה הוא בכלל לא מתעורר. הוא בכלל לא עומד בניסיון; עליו בוודאי הרבי לא דיבר פה בתניא. אם נדבר קצת יותר ברחבות, הנקודה הזאת שהיהודי הזה השתחווה לעבודה זרה, אצלו זה בלשון של הרמב"ם, זה בלי אמונה בלב כלל. מה פירוש בלי אמונה בלב כלל? הוא בכלל לא יודע על מה מדובר. המושג של תינוק שנשבה, שלב יותר קרוב אלינו: יהודי שנולד בבית של יהודים, כן, והוא התחנך כל ימיו שהוא בן אדם. הוא לא יודע את המושג של "אתה בחרתנו מכל העמים". הוא לא יודע מה זה חלק ממש. הוא לא למד תניא, לא למד יער שביקש, לא למד חסידות. הרי גם מי שלמד את כל זה, אז גם להרגיש את זה צריך עניין של עבודה, אבל לפחות הוא יודע מה הוא צריך, למה הוא צריך לשאוף, מה הוא צריך להרגיש. אבל אדם לא למד לגמרי מהעניין הזה, לא יודע שום דבר. הוא בכלל, אצלו, רחמנא ליצלן, יהודי וגוי זה אותו בן אדם. זה שני אנשים, עוד אדם, עוד אדם. הוא בכלל לא יודע את הפלא, את הריכט, מה זה יהודי? אז התינוק שנשבה הזה, שיעמיד אותו בנוגע לעבודה

1:25:30 דובר 22 זרה, שהוא יבחר בדבר אחר, זה גם לא ניסיון בדבר אמונה. הוא לא עומד בדבר ניסיון באמונה בהשם. האלטער רבי נוקט את הדוגמה הזאת של עבודה זרה בגלל שהדוגמה הזאת של עבודה זרה, בדרך כלל יהודי שהתחנך כן בדרך הרצויה, אז עבודה זרה זה המבחן לאמונה, עבודה זרה. זה המבחן. איך בין אַ איד אָדער נישט קיין איד, פה זה בוחנים אותו. אז פה ברגע שהוא עומד במבחן האמונה, אני יהודי או לא יהודי, והוא יודע מה זה יהודי משהו, אז הוא יבחר בהשם. אז התינוק שנשבה הזה, הרי ברגע שיספרו לו מה היהדות שלו אז הוא בטח יחזור למקור חוצבו. רק לא סיפרו לו. היהודי בדרגה השנייה, שהוא לא יודע מה זה יהודי, אבל מצטייר אצלו לדוגמה שהעניין של יהודי זה ברית מילה. אנחנו רואים ברית מילה, אז גם הכופרים הכי גדולים ברית מילה עושים. יש חמץ בפסח, יש כל מיני דוגמאות. אז הדוגמאות האלו שאנחנו רואים אצל היהודים האלו, מה הפשט? הם בדברים האלו מרגישים: פה אני בטח שאני יהודי, אם אני עובר על זה, אני לא עושה ברית מילה או שאני אוכל חמץ וכדומה, כל אחד פה מרגיש: אני, עם זה אני נהיה, אויש, אני לא נהיה, אני גמרנו, אני עוזב את היהדות שלי. אז ברגע שהוא עומד בניסיון בדבר אמונה בה' והוא מגיע באמת לניסיון, איך בין אַ איד או איך בין אַ נישט קיין איד, אז הוא יבחר בה'. השאלה להביא אותו לידי ניסיון, להגיע אותו לידי ניסיון. הרבי מדבר על כוח הבחירה. כל מה שהרבי מדבר על כוח הבחירה. אני מקצר, יש אחרים. אני רק אומר את הנקודה, זה צריך להרחיב את הביאור. כל מה שהרבי מדבר בנוגע לעניין של כוח הבחירה, הבחירה

1:27:18 דובר 22 פירוש, ככה יהודי יכול לבחור כל החיים שלו, או תינוק שנשבה בדוגמה הראשונה, או תינוק שנשבה בדוגמה השנייה, שהוא כן יודע שאני יהודי אבל לא יודע מה זה המהות של היהודי, אז הוא יכול לבחור כל החיים שלו בדברים אחרים. מצד כוח הבחירה הוא יכול לבחור בדברים אחרים. ברגע אבל שהוא יעמוד בניסיון בדבר שנוגע אליו: אם אני יהודי או אני לא יהודי. בנקודה הזאת, אם תדחוק אצלו ותעורר אצלו את היחידה שבנשמה, שמה שעוררת את היחידה, שם בטוח שהוא יבחר בה'. אז תראה פה, בערך חסידות אומר העבודה שלנו, בעבודה זרה, זה לגרום לעורר את היחידה שבנשמה. בדרך כלל אצל רוב היהודים היחידה מתעוררת, בעבודה זרה מתעורר אצלו העניין של יחידה שבנשמה, וברגע שמתעוררת היחידה אז שמה אין כנגדו בלעומת זה. הרבי הרש"ב כותב בהמשך תרס"ו שביחידה אין בחירה, ביחידה אין בחירה. כל הבחירה זה בנר"ן. ברגע שמאירה היחידה שבנפש אין כנגדו בלעומת זה. חיה יש בלעומת זה. יחידה אין בלעומת זה. אין כזה מושג. ברגע שעוררת את כוח היחיד-- הצלחת לעורר אצלו את כוח היחידה, אז שמה אין כנגדו. לא שייך עניין בלעומת זה. כמו שרואים סיפורים, היו כל מיני כופרים, שהיו כופרים גדולים, ברגע שאמרו להם לשרוף ספר תורה חס ושלום, כי אין לו דברים, אז הם הלכו על קידוש השם גם, כי היה להם נקודות מסוימות שבזה גם מצד הנשמה שלהם הרגישו: פה אני יהודי, ואני לא אסכים, גם שכל השנים חייתי אחרת ועשיתי דברים אחרים. אבל יש נקודת אמת שמתעוררת אצלו. שני מילים, זאת אומרת הבחירה שהרבי מדבר עליה, כוח הבחירה שהרבי מדבר, שכוח הבחירה כל כך גבוה ומה שמוסבר

1:29:10 דובר 22 בנוגע לכוח הבחירה, אז כוח הבחירה באמת אפשר לבחור בעבודה זרה. בצורה תאורטית אדם יכול לבחור בעבודה זרה גם אם הוא אדם לא תינוק שנשבה. הוא אדם בעל מוחין, ועל פי אידיאולוגיה הוא בוחר. הוא מבין, יש לו כוח הבחירה והוא יכול לבחור בעבודה זרה ממש. אבל גם היהודי הזה שעושה את זה על פי אידיאולוגיה לכאורה, במה דברים אמורים? שלא התעוררה אצלו היחידה שבנשמה. כשמתעוררת היחידה שבנשמה, מתעוררת החכמה שבנפש, עליה מדובר בפרק י"ט, י"ט, שמה אין מושג של בחירה ושמה הוא לא ייגע בעבודה זרה אפילו בלבושי החיצוניים, ואפילו בלי אמונה בלב כלל גם לא. הרבי אומר בתשובה שאמרנו: הרי זה בלי אמונה בלב כלל. זה שאתה רואה יהודי עובד עבודה זרה, בגלל שזה בלי אמונה בלב כלל. הוא לא עושה את זה בגלל שזה היה אצלו אידיאולוגיה, שהוא מבין את הדבר. זה לא יכול להיות, כי אם הוא היה מבין שהוא מתנתק, זאת אומרת שהתעוררה אצלו היחידה, אז הוא היה בוחר בהשם. הרי זה בלי אמונה בלב כלל. אם זה בלי אמונה בלב כלל, זה יכול להיות? אם אדם עובד עבודה זרה מחמת פניות, מבטיחים לו כסף, נותנים לו כבוד, פרנסה, אז הוא לא עובד עבודה זרה. יש לו איזו פנייה. ויותר, אפילו אם הוא לא עובד בשביל פניות, אבל זה בלי אמונה בלב כלל. זה לא יכול להיות בפנימיות, זה אף פעם לא יהיה באמונה בלב. תמיד שיהודי יעבוד עבודה זרה זה יהיה בלי אמונה בלב כלל. כי בלב, אם תתעורר אצלו נקודת הנשמה שעליה מדובר בפרק י"ח, לא יכול להיות כזה מושג. על כורחך מוכרחים לומר שאם פגשת כזה יהודי, עדיין לא עוררת אצלו את היחידה שבנשמה, והוא

1:30:46 דובר 22 בחר כל החיים לעשות עניינים של היפך. אז לכן עדיין לא עוררת את היחידה שבנשמה שלו, אז זה יכול להיות מחמת שבוחר כל החיים. אז הוא יכול עכשיו, או עכשיו שהוא בוחר, והוא עדיין לא מכיר בנקודה הזאת. זה נוגע למכתב של הרבי. רק צריך להסביר את המכתב בפני עצמו, אבל המכתב הזה הפוך מחזק את כל זה. הרי במכתב אומר שצריך לקלל את... למה פירוש לקלל? מה זה עניין של קללות? מתי מקללים? למדנו בפרק כ"ט ל' שקללות מקללים מתי שצריך לעורר פנימיות. אז התורה של ראש המצוק המצוב, כמו המרגלים וכולי. אז הקללות זה לעורר את נקודת היהדות. אז הרבי אומר שם בנוגע למסיתים והכופרים, אומר צריך לקלל אותם כי הם אכלו טרפות, לעורר אצלם את נקודת היהדות. על זה אומר הבעל שם טוב שיהודי לא יכול להיות כי הוא יהודי, ולכן קללות, נזיפות, יעזור לו. כמו שלמדנו בתניא, זה יכול לעזור. אם ראית יהודי שבאמת השתמד, זה בגלל שהוא גוי באמת ומשומד באמת. זאת אומרת, העוור של האדמו"ר שם וסוב דמו. הבעל שם טוב זאגט: זה להפליא מה זה יהודי. תצעק עליו, תקלל אותו, תעשה כל מה שאפשר. ואל ריזאית איתו צרכי מין ליגושמג. השם ישמור ויחוס וירחם עליהם, שתתעורר בהם נקודת היהדות. הם מוכרחים להתעורר, המסיתים. אבער עס איז דא א משומד. אז אם באמת יש כזה מושג שלא עזר שום דבר, לא יודע אם יש כזה מושג, אבל אם יש כזה מושג, עס איז דא א משומד, הוא באמת כזה דבר. אז צריך על כורחך, אם אתה יודע שיהודי, אל תאמין שהוא משומד. אם אתה יודע שיהודי, תמשיך לעבוד עליו, תמשיך להשתמש קללה, זה הכוונה נזיפה. הכוונה תגלה בו את

1:32:27 דובר 22 הפנימי שלו בגלל שהיא לא יכולה להיות כזאת מציאות. זאת אומרת הרבי רוצה להגיד, אין כזאת מציאות הפוכה, זאת מציאות שתמיד יהודי הוא יהודי. אין כזה דבר. דיברנו את זה בקיצונים. רק יש, וצריכים לדבר וצריך להאריך בזה קצת, להסביר את זה. כי יש פה כמה הסברים, גם התירוץ וגם הבחירה, זה לא... זה מתחבר, ויש בזה כמה כמה פרטים. יש במילה אחת. יש גם, ראיתי עכשיו בזמן האחרון, יש מהרבי מפורים תש"י שהרבי באמצע ההתוועדות מדבר על זה גם. הרבי שם כותב שזה שמוצאים שיכול להיות כזה דבר, זה היות והיה כרת, היות והוא נכרת כבר משורשו, אז יכול להיות כזה דבר. כך הרבי כותב. הוא נכרת והיה אצלו כרת. אז יכול להיות כזה דבר שיהודי לא... הרבי אומר, יכול להיות מצד פנימיות, אבל יכול להיות שהוא נכרת משורשו. הנקודה הזאת היא גם שיהודי נכרת משורשו. זה לא יכול להיות ביחידה של נשמה גם. הכרת יכול להיות רק בנר"ן. בחיה יחידה אין עניין של כרת. הרבי מביא בשם האריז"ל במכתב שכל מה שכתוב שיש כרת זה רק בנר"ן; על יחידה לא יכול להיות עניין של כרת. אז כרגע, כל זמן שלא התגלה אצלו היחידה, אז מצד הנר"ן, היות והוא בכרת, זה יכול להיות. הרבי מספר במקום אחר שמדובר בבעל שם טוב, שהבעל שם טוב בכה על שבתאי צבי. שאלו אותו למה הוא בוכה, אז הוא אמר שכל זמן שיש איבר, גם אם איבר מדולדל, אז אפשר לחבר אותו עדיין. אבל אם הוא נכרת משורשו, אז כבר זה אבוד. אז זה כתוב, הבעל שם טוב בכה על שבתאי צבי. אז זאת אומרת, הבכי יכול להיות אם

1:34:06 דובר 22 יש מצב של כרת, עד כדי כך הוא בחר בעניין של עולם הזה אז הוא נכרת. אבל מי נכרת אצלו? הכרת רק בנר"ן. השכל שלו כבר לא עובד כמו בן אדם, והלב והרגש. אז צריך לחפור יותר עמוק, אבל זה רק יכול להיות בבחינת איבוד, בגלל ש"איזהו שוטה? המאבד מה שנותנים לו". זה יכול להיות איבוד, אבדה גדולה מאוד, אבל זה לא יכול לאבד לגמרי. אלא לאבד הפירוש זה אבדה וזה נמצא. צריך לחפש אותה. אז הוא איבד את מה שנותנים לו. אז כרגע זה בבחינת אבדה, אבל חיה יחידה לא יכול להיות. וזה עניין של אבדה, בגלל שביחידה אין מושג של בחירה. כמובן צריך סוגריים, שכתוב בחסידות שגם ביחידה יש בחירה, אבל ביחידה הבחירה זה באופן אחר לגמרי. זה לא הבחירה שמדברים רגיל. הבחירה ביחידה זה בחירה שהוא מוכרח לבחור בהשם אחד. הוא מוכרח. והוא... יש שם בחירה ביחידה, אבל אין ביחידה, אין לעומת זה, אין לעומת זה ביחידה. אין כזה מושג של עולם הזה ביחידה. רק מה, שגם שם יש עניין של בחירה, וזה יש בשיחה והרבי מסביר באריכות מה הכוונה הבחירה גם ביחידה, אבל מה שלא יהיה, הבחירה שם בכזה אופן שהוא מוכרח לבחור בהשם.

1:35:22 דובר 23 תודה רבה. הלוואי שיתעורר היחידה בכל אחד ואחד מאיתנו, ועל ידי שאנחנו נעורר את היחידה נזכה לגילוי היחידה הכללי של כלל ישראל. משיח, גילוי משיח זה גילוי היחידה. הרב אופן מירושלים ומשפיע בבית יוסף, משפיע בצפת, מדבר על העניין של החידוש של רבי לוי יצחק, שלכבודו הרי כל הירחי כלה לזכותו ולזכרונו. כל הירחי כלה מצד כיבודם של הרבי, שבהשגחה פרטית הסיום של ליקוטי שיחות, כל השלושים ותשע, ט"ל ט"ל תחיה, שלושים ותשעה כרכים של ליקוטי שיחות בלי ההוספות, מסתיימים בעשרה ביאורים של הרבי על ליקוטי לוי יצחק. שהערות שרבי לוי כתב בימי גלותו לפני פטירתו במקום גלותו על אגרת התשובה, ומכל כמה שורות שהוא כתב על אגרת התשובה, הרבי עושה שיחה שלמה ומבאר באור אחר לגמרי את כל עניין התשובה. לאור דבריו של רבי לוי, הרבי מבאר את העניין של תשובה. אחד או שניים מהעניינים הללו נבקש מהרב יוסף יצחק אופן, הרב פיצ'ה אופן, להסביר לנו את עניין התשובה לפי החידוש של רבי לוי, לפי הביאורים של הרבי באגרת התשובה. הרב אופן.

1:38:33 דובר 24 אנחנו נמצאים עכשיו בסמיכות לחודש אלול, שזה חודש התשובה. אז מתאים לבאר קצת העניינים של תשובה באופן כללי. וגם תוך כדי דיבור נזכיר גם הערה של רבי לוי יצחק. קודם כול, החלוקה הזו שיש על פי הסוד שני בחינות בתשובה: תשובה תתאה, תשובה עילאה. מה העניין בזה? אז כפי שאנחנו רואים באיגרת התשובה, איך שהוא אומר שמצוות תשובה מן התורה זה עזיבת החטא בלבד. דהיינו שיגמור בליבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה, למרוד במלכותו יתברך, ולא יעבור עוד מצוות המלך, חס ושלום, הן במצוות עשה הן במצוות לא תעשה. כאן יש גם קולה וגם חומרה. כשהאלטער רבי אומר עזיבת החטא בלבד, האלטער רבי מציין במסכת סנהדרין, וזה גם כן מובא במקומות אחרים בנוגע למסכת קידושין, שאם אחד מקדש את אשתו על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור, אז היא מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו. זאת אומרת אם הרהר תשובה אז הוא נהיה צדיק גמור. זה נהפך מן הקצה לקצה בשעה אחת וברגע אחד. שלכאורה אפשר לשאול על זה. הרי קודם האלטער רבי מביא שיש שלושה חילוקי כפרה. אז ניחא אם הוא עבר על מצוות עשה, כתוב "אינו זז משם עד שמוחלין לו". אבל אם הוא עבר על מצוות לא תעשה, שכתוב שיום הכיפורים מכפר, אז איך זה שהוא צדיק גמור אם עדיין לא התכפר לו? רק זה עצמו אנחנו צריכים לשאול. אם אחד עבר עבירה, נגיד בזדון, אז הוא יכול לחשוב בדעתו בשביל מה הוא צריך לעשות תשובה, הרי בין כך לא מתכפר לו עד יום כיפור. אז הוא ישאיר את עשיית התשובה לערב יום כיפור. האם נכון לומר דבר כזה? רק כאן צריכים להבדיל, כפי שהרבי מבאר את

1:42:56 דובר 24 זה. צריכים להבדיל בין כפרה ובין תשובה. תשובה, הפשט: מכאן ולהבא שהוא פותח דף חדש. ובזה הפשט שהוא צדיק גמור. שמהיום והלאה התורה והמצוות שלו הם רצויים למעלה. בניגוד למה שכתוב: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי". שמישהו בדרגה של רשע, אז לא מעוניינים למעלה בתורה והמצוות שלו. אז על זה אומרים שאם הוא עשה הרהור תשובה אחד, שזה מתבטא שהוא עוזב את החטא מכאן ואילך, אז הוא צדיק גמור ממש. פתח דף חדש. כפרה זה מושג אחר לגמרי. זה בנוגע ללתקן את העבר. ולתקן את העבר זה חידוש, חידוש גדול. שיהודי הוא בעל הבית על העבר בגלל שיש לו נפש אלוקית שהיא למעלה מגדר הזמן. לכן הוא יכול גם כן לא רק לתקן את ההווה ואת העתיד, אלא גם את העבר. זה החידוש. שאומרים "זדונות נעשו לו כשגגות" או "זדונות נעשו לו כזכויות". זה בנוגע לעבר. הרבי מביא גם, מצינו תשובה אצל אנשי נינווה. שהם עשו תשובה והקדוש ברוך הוא ויתר, ביטל את הגזירה. "נינווה נהפכת" הייתה גזירה; על ידי התשובה שהם עשו, אז התבטלה הגזירה. נו, אז מה קרה עם הזדונות שהם עברו בעבר? הם נעשו שגגות או זכויות? לא מיניה ולא מקצתיה. הם נשארו זדונות. זה רק היות שהם שיפרו את ההנהגה שלהם מכאן ואילך, בגלל זה הורידו את הגזירה. ממילא מובן מה ששאלנו קודם, שיהודי עשה עבירה בחשוון וכפרה יהיה לו רק ביום כיפור. האם יש עניין שהוא יעשה תשובה עוד לפני שיהיה לו את הכפרה? לפני יום כיפור. בין כך הוא לא מתכפר לו. אז התשובה היא פשוטה. קודם כול התשובה שמכאן ואילך שהוא יהיה ה-ה-ערלעכער איד, יהודי צדיק, צדיק גמור בלשון הגמרא. בנוגע לכפרה

1:46:40 דובר 24 זה עוד עניין. זה תיקון העבר. החומרה שיש כאן. מה שהרב אומר בנוגע לתשובה, אז הלשון: "לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו, ולא יעבור עוד מצוות המלך חס ושלום, הן במצוות עשה הן במצוות לא תעשה". כאן יש גם חומרה. מצד אחד אומרים עזיבת החטא בלבד. זה, אה, הרבי מסביר שאפילו בלי וידוי, אף על פי שיש מצוות עשה מן התורה להתוודות ולבקש מחילה, אבל זה לא מעכב את התשובה. וזה הלשון מדויק בלשון "שמא הרהר תשובה בדעתו", שאפילו הרהר תשובה, לא-לא-לא התוודה, גם-גם-גם אז הוא נהפך מרשע גמור לצדיק גמור. מה העניין של הווידוי? זה שלמות בתשובה וזה מצווה מן התורה. אבל השלמות של התשובה זה שיביא את הכפרה. אז חלק מזה זה גם העניין של וידוי. איך שהצמח צדק מסביר את זה: שמכל עבירה נתהווה קליפה. אז מהרצון והתאווה נתהווה הנפש של הקליפה, וממעשה העבירה נתהווה הגוף. אז על ידי שהוא עוקר את הרצון, אז הוא מבטל את הנשמה והורג את הנשמה של הקליפה. מתי שהוא צריך למחות גם את הגוף של הקליפה, אז זה העניין של וידוי. מעשה מבטל מעשה. ואף על פי שווידוי זה בדיבור, אז הקב"ה מחשיב את זה למעשה בגלל שעקימת שפתיו הוי מעשה. זה חידוש של רבינו. אז מצד אחד מספיק רק עזיבת החטא, וידוי זה עוד תוספת. אבל עזיבת החטא מספיק בשביל להיות צדיק גמור, שהוא מחליט מכאן ואילך הוא לא יעשה. זה לא חשוב מה שהיה בעבר, זה לא נפקא מינה שום דבר. הנקודה הזאת, ההפיכה הזאת מרשע גמור לצדיק גמור, אינה נוגעת כלל למה שהיה בעבר. זה בשתי דקות וברגע אחד. אבל מה הרבי אומר כאן? האלטער רבי

1:50:03 דובר 24 הלשון של האלטער רבי: "ולא יעבור עוד מצוות המלך חס ושלום, הן במצוות עשה הן במצוות לא תעשה". כאן יש חומרה שלא מספיק לקבל על עצמו שהוא לא יעשה את אותו חטא שהיה. הוא צריך לקבל על עצמו שהוא מחדש עול מלכות שמיים, שהוא לא יעשה שום עבירה. שום, לא, לא לבטל מצווה ולא לעשות... לא לעבור על לא תעשה. ומה באמת ההסבר בזה לכאורה? למה לא מספיק שיעשה קבלת החלטה על החטא הפרטי הזה שחטא? אז זה הנקודה של תשובה תתאה. קבל על עצמו עול מלכות שמיים. הסיבה שהיה העניין של החטא זה שהוא פרק מעצמו עול מלכות שמיים. אם היה עליו את העול של הקדוש ברוך הוא, אז אפילו שיש לו תאווה לחטא, אבל הוא היה מושל על עצמו מצד עול מלכות שמיים. אז צריכים לתקן את הסיבה שהוא הגיע לידי החטא הזה. לכן הוא צריך מחדש לקבל עול מלכות שמיים. וגם במצוות עשה וגם במצוות לא תעשה. שלא יעבור עוד מצוות המלך. נכון, אמנם הרבי אומר בשיחה שזה לא הפשט: אם בן אדם לא יכול להחליט על כל, על כל המצוות, אז שהוא יתייאש והוא יגיד אני לא יכול לעשות תשובה. אז בשיחה אחרת הרבי מסביר שגם כשיהודי מחליט על דבר אחד, זה גם הקדוש ברוך הוא מקבל את זה. אבל שיהיה התשובה בשלימות, אז הוא צריך באמת להחליט על הכול. כמו שהרבי אומר בנוגע למבצעים, שלא אומרים לבן אדם שמספיק לך להניח תפילין. אומרים לך שאתה צריך לקיים את כל התרי"ג מצוות, אבל במצב שאתה עומד אתה יכול רק מצווה אחת. אז תתחיל עם זה. כמו כן, גם בנוגע לתשובה. תשובה, הפשט שאתה באמת

1:53:03 דובר 24 צריך להחליט על הכל, אבל גם אם החלטת על משהו אחד בלבד, הקדוש ברוך הוא מקבל את זה לאור המצב שהבן אדם הולך מן הקל אל הכבד. אבל על כל פנים, זה הגדר של תשובה. אחרי זה האלטער רבי ממשיך בנוגע לתשובה תתאה, שצריך להיות באמת ובלב שלם. איך יהיה באמת ובלב שלם? אז לא מספיק קבלת עול במעשה. צריך לבנות את הקבלת עול, לבנות אותו שזה יחזיק מעמד. ולכן האלטער רבי בפרק ז' מוסיף שיש דרך האמת והיושר לעורר רחמים ולהכניע שבו. בשביל מה צריכים את זה? כבר החליט. החליט שלא ישוב לכסלה לעבור את מצוות המלך. בשביל מה צריכים רחמים? ולבטש קליפה דלבני שבו. מה צריכים את זה בכלל? כי כאמור צריכים לתקן את הסיבה למה אדם בכלל הגיע לחטא, מצד זה שאדם נכנע לתאווה של הלב. אז צריכים את זה לבטל. ולכן צריכים לשבור. וזה מתבטא בשני דברים. שהעניין של קבלת עול זה קשור עם שני עניינים: קבלת עול מלכות שמיים. קודם כל הוא צריך להרגיש את המלכות של הקדוש ברוך הוא. ודבר שני שהוא צריך להכניע את המציאות שלו, להכניע את המציאות של העבד, שהעבד יהיה משועבד למלך, שעבד מקבל עול אדונו. אז קודם כל הוא צריך לדעת ולהרגיש שזה אדונו והוא כנוע אליו. אבל זה עדיין לא מספיק. כי אם עבד בהפקירא ניחא ליה, ואם ההפקר שלו היא חזקה מדי, אז זה שהוא יודע שזה האדון שלו זה עדיין לא מגביל אותו. אז הקבלת עול דורש גם להכניע את הישות והמציאות של העבד כלפי האדון. אז זה העניין של לעורר רחמים על האלוקות שהוא, שהוא, שכשנקבע אצלו בלב הרחמנות על האלוקות

1:56:41 דובר 24 שבנפש, זה מורה שאלוקות מאיר בנפשו. לכן זה מעיק לו, שהוא מתמרמר על זה, וכשיש לו לב נשבר אז הוא מכניע את הישות שלו. עד כאן זה תשובה תתאה. מה זה תשובה עילאה? זה המשך. אני מתחיל מאמצע פרק ח'. הוא אומר: "ומאחר שרוח עברה וטהרה, אזי תוכל נפשו לשוב עד ה' ברוך הוא ממש ולעלות מעלה מעלה למקורה ולדבקה בו יתברך בייחוד נפלא, כמו שהייתה מיוחדת בו יתברך בתכלית הייחוד בטרם שנפחה ברוח פיו יתברך לרדת למטה ולהתלבש בגוף האדם. וכמו על דרך משל באדם הנופח ברוח פיו, בטרם שיוציא הרוח מפיו הוא מיוחד בנפשו, וזו היא תשובה שלמה." מה העניין של תשובה עילאה? זה בא בהמשך. אחרי שהוא נטהר, אין לו מה שחוצץ בינו לבין הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב "עוונותיכם מבדילים", שהוא העביר את החיץ הזה, אז הוא יכול לחזור, לשוב. אז למעשה במילה תשובה, אז תשובה עילאה זה להתדבק עם הקדוש ברוך הוא כמו שהיה לפני שהנשמה ירדה בגוף. זאת אומרת עם הגוף ביחד הוא חוזר למצב שהנשמה הייתה לפני ירידתה. אז במה זה מתבטא? הוא מביא בזה ללמוד תורה מתוך אהבה ויראה. אחרי זה יש ביאור שאהבה ויראה צריך להיות שכליים, ואחרי זה הוא ממשיך עוד יותר: "ובכל נפשך", שכל חלקי הנפש ידבקו בהקדוש ברוך הוא. המידות במידותיו והשכל בשכלו, המחשבה במחשבתו, דיבור בדבר הוי'. המעשה זה מעשה צדקה. לכאורה יש שתי נקודות. יש פתגם מהרבי המוהר"ש, העניין של לכתחילה אריבער, והרבי משתמש עם זה בנוגע לתשובה תתאה, שעיקרה בנוגע לתשובה עילאה, שיש שתי בחינות בתשובה. קודם צריך להיות, כפי שהסברנו, יוצא שקודם העבודה צריך להיות בתשובה תתאה, להוריד את מה שחוצץ בינו ובין הקב"ה, ואחרי

2:00:52 דובר 24 זה צריך להיות תשובה עילאה. אבל יש העבודה של לכתחילה אריבער, שצריכים להתחיל לכתחילה עם תשובה עילאה. תשובה עילאה זה כאמור על דרך הסוד תשוב ה' עילאה. ה' עילאה זה הולך על בינה, כמו שהדגשנו קודם שתשובה תתאה זה ה' תתאה, זה מלכות, זה קבלת עול מלכות שמים. תשובה עילאה זה בינה. מה הקשר של תשוב ה' עילאה עם בינה? העניין של תשוב ה' עילאה אמרנו קודם, שהוא יהיה בדרגה של ייחוד עם הקב"ה, כמו שנשמתו הייתה לפני שהקב"ה הוריד אותה. לפני שהרוח, לפני שהקב"ה נופח את הרוח, זה מיוחד עם הנפש. מה זה קשור עם בינה? כי ה' עילאה. אז ידוע ביאור בזה שזה באמת ההבדל בין מוחין למידות. מידות זה יש ומוחין זה אין. למה? שכל זה להשיג את המושכל איך שהוא לאמיתתו בלי התערובת של האדם. המידות זה הפוך. היחס שלו לדבר זה בנוגע שהוא מרגיש את עצמו. מה זה אהבה? שזה טוב בשבילי, אז אני רוצה להתקרב אל הדבר. יראה, אני רוצה להתרחק מהדבר. אז המידות מתחיל עם הרגש של עצמו, הרגש האני. מה שאין כן השכל זה הבנת הדבר איך שהוא, מבלי להכניס את עצמו בדבר. אז כאשר האדם מונח בשכל אז הוא שוכח על עצמו. הוא מונח בעצם בגוף הדבר. אז בעבודת השם זה יוצא ככה: עבודת המידות זה רגש האדם. קרבת אלוקים לי טוב, אז הוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. עבודת המוחין זה שהוא יוצא מגדר המציאות שלו, שהוא משיג אלוקות כמו שהוא. ולכן כשמדברים שהאדם צריך להיות בדבקות כמו שורש נשמתו, איך שהיא חלק משם הוי' עוד לפני שהוא נהיה מציאות, צריך להיות כאן עבודת המוחין, ביטול, שאלוקות מאיר אצלו בשכל. אנחנו נאמר את התורה האחרונה של רבי לוי

2:05:53 דובר 24 יצחק. מה שכתוב בפרק ט', הוא מביא: "וזה שכתוב בתנא דבי אליהו: אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום, מה יעשה ויחיה? אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים, לשנות פרק אחד ישנה ב' פרקים. והיינו כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו, שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל, וככה הוא בחבל נחלתו". זה הלשון של האלטער רבי באגרת התשובה. והרב לוי יצחק אומר: "הוא ב' קשרים זה על גבי זה. שעל ידי זה קשר של קיימא, שעל ידי זה כפול ומכופל. והיינו כפול מה שהוא קורא ב' דפים, ומכופל מה ששונה ב' פרקים". הרב לוי יצחק מדייק מה שכתוב כפול ומכופל. "וחבל הנפסק וחוזר וקושרו, במקום הקשר כפול". מה זה כפול ומכופל? אז הוא אומר שיש כאן באמת שגם קורא ב' דפים וגם שונה ב' פרקים. אז זה כפול ומכופל. לכאורה זה לא הפשט הפשוט. הפשט הפשוט, כמו שכתוב בתנא דבי אליהו: אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים. אז מדובר על אדם שהוא רגיל לקרוא. אם הוא רגיל לשנות פרק אחד אז ישנה ב' פרקים, אבל לא מדובר פה גם זה וגם זה. כאן יוצא שהרב לוי יצחק לומד שגם זה וגם זה. גם דף אחד וגם שני פרקים. אז זה פירוש חדש. אז למה באמת רבי לוי יצחק כך מפרש? אז אם נגיד שזה מדויק בלשון של האלטער רבי, אז השאלה למה האלטער רבי כך מפרש? הרי הפירוש בתנא דבי אליהו זה בפשטות שזה תלוי אם הוא היה רגיל לקרוא או היה רגיל לשנות. אז הרבי מסביר פה. קודם כול צריכים להבין עוד עניין. כתוב: "אדם עבר עבירה ונתחייב מיתה למקום, מה יעשה ויחיה?" מה השאלה מה

2:09:27 דובר 24 יעשה ויחיה? יעשה תשובה. איך הגיע כאן אם הוא היה רגיל לקרות דף אחד, עוד שני דפים? יעשה תשובה וגמר. רק יש חטא שנתחייב מיתה למקום, זה החטא של פגם הברית, שעל זה כתוב שלא מועיל תשובה תתאה. והראשית חכמה מביא שצריך תשובה עילאה. אז על זה מדובר בתנא דבי אליהו: מה יעשה ויחיה? שהכפרה של החטא הזה שפועל ויחיה, על ידי עסק התורה. כפי שאמרנו קודם, שתשובה עילאה מועיל על העניין הזה, זה עסק התורה מתוך אהבת השם. מה באמת הביאור בזה? יש כאן עוד שאלה. הרי אמרנו קודם שהחילוק בין תשובה תתאה לתשובה עילאה זה שקודם כול צריכים להוריד את מה שחוצץ בין הקדוש ברוך הוא ובין האדם, שזה העוונותיכם מבדילים, ואז הוא יכול להגיע לדרגת דבקות של תשובה עילאה, שהוא יהיה דבוק באלוקות. כאן נשאלת השאלה: אם צריכים על החטא הזה תשובה עילאה, אז הוא לא יכול להוריד את מה שהעוונותיכם מבדילים עד שיהיה תשובה עילאה, איך יגיע לדבקות? הרי הדבקות באה אחרי שכבר רוח עברה ותטהרם. החבל הוא עוד עדיין מנותק, איך יגיע לדבקות אם צריך תשובה עילאה? אז איך נגיד כאן גיטו וידו באין כאחד? איך יהיה עוד כל זמן? אז אם הוא עוד לא נטהר מהעוון הזה, אז עדיין החבל לא יתחבר, אז איך הוא יגיע לדבקות? איך הוא יגיע לתשובה? אז הרבי מסביר שזה באמת הביאור מה שרבי לוי יצחק אומר, שכפול ומכופל זה שני קשרים אחד על גבי השני. זאת אומרת, תשובה עילאה זה שני קשרים. זה שתי דרגות של תשובה. יש תשובה תתאה ויש תשובה עילאה, ותשובה עילאה זה על גבי תשובה תתאה. זה שני קשרים, שאומרים שיש שני קשרים ואז

2:12:57 דובר 24 זה קשר של קיימא. אז מה הפשט בזה? שהקשר השני עושה את הקשר הראשון שיהיה קשר של קיימא, וזה ככה הלכה שקשר אחד לא נקרא קשר בכלל, ולכן בשבת מותר לקשור אותו ולהתיר אותו. אבל אם הוא עושה עוד קשר על הקשר הראשון, אז לא הפשט הוא שרק הקשר השני זה קשר של קיימא. זה לא הפשט. הפשט הוא שהקשר השני גרם שגם הקשר הראשון נהיה קשר של קיימא. וזה דיוק הלשון כפול ומכופל. זה שני קשרים אחד על גבי השני. גם הקשר הראשון הוא כפול. זאת אומרת גם תשובה תתאה זה כפול, כי אז יש לו קיום, וזה נעשה על ידי מכופל, הקשר של תשובה עילאה. ממילא לפי זה מתורץ. מה שאומרים שבשביל התיקון של העוון צריכים עסק התורה, תשובה עילאה. מה ההסברה בזה? הרי אמרנו כל הזמן שצריכים לתקן את הסיבה איך הוא הגיע לחטא. אז אמרנו קודם שתשובה תתאה זה עזיבת החטא בלבד, קבלת עול מלכות שמים. אבל כדי שזה יהיה באמת ובלב שלם, אז לא מספיק הקבלת עול במעשה. צריך להכניע את הלב, כי זאת הייתה הסיבה שהביאה אותו לחטוא. כי הוא נכנע לתאוות הלב, הוא צריך לתקן את זה. יש דברים שפוגם במוח. הוא הפריד את עצמו לא רק עם הלב, עם המוח גם. וכאן זה דבר שנוגע לפנימיות וחיי הנפש. אז צריך תפיסה של המוח. אז התשובה תתאה יהיה בקשר של קיום. אז זאת אומרת התוכן של העניין הזה לתקן את הקבלת עול, שהתשובה תתאה תהיה בקשר של קיום. אז באמת הוא לא יגיע לתשובה עילאה איך שהיא מצד עצמה אחרי שהוא תיקן. זה יבוא אחר כך. אבל התיקון עצמו זה שהתשובה תתאה

2:16:04 דובר 24 יהיה כפול ומכופל פה, קשר של קיימא. לפי זה יוצא שבעצם התיקון גם על העניין הזה גם כן זה תשובה תתאה. מלבד העניין הראשון שאמרנו שמכאן ולהבא מועיל על הכל, לא משנה מה שהוא עבר. גם התיקון גופא זה גם תשובה תתאה. אבל כדי שהתשובה תתאה תהיה באופן של קיום אז צריך קשר של קיימא. זה כפול ומכופל, תשובה עילאה על גבי תשובה תתאה. אז לכן הוא לומד גם מקרא ומשנה, לא רק מקרא לבד או משנה לבד, גם זה כפול ומכופל. העניין של תורה שבכתב זה דיבור. היא סתומה. תורה שבעל פה זה הבנה והשגה. אבל תורה שבכתב בלי תורה שבעל פה אי אפשר להבין שום דבר. זה נעלם. התורה שבעל פה פועל חיזוק בתורה שבכתב. כל מצווה, כדי לדעת איך לקיים אותה, זה רק על ידי תורה שבעל פה. אז זה העניין כאן שגם בלימוד עצמו זה כפול ומכופל. אז כדי שתשובה עילאה תפעל על תשובה תתאה, אז גם על לימוד התורה, שזה תשובה עילאה עם המוח, זה כפול ומכופל. גם תורה שבכתב, גם תורה שבעל פה. הרבי גם מסביר שבעצם כל, כל, כל חטא, השלמות של התשובה זה תשובה עילאה. היות שהסיבה. אצל כל יהודי יש נקודת עצם היחידה שבנפש. קודם הזכירו באריכות את העניין הזה. והיחידה היא מיוחדת עם הקב"ה בתכלית הייחוד באופן כזה כמו לפני שהנשמה ירדה. זה נקודת ההתקשרות של בני ישראל לקב"ה למעלה מטעם ודעת. אין לזה ציור גם כן. איך זה מתבטא בכל העניינים של חלקי הנפש על ידי תורה ומצוות. אם האדם עשה עבירה, חסר לו קבלת עול בנוגע למעשה, אז

2:19:14 דובר 24 הסיבה הפנימית זה בגלל שהנקודה של ההתקשרות שלו לאלוקות חסר פה. זה בעצם הרי מה שכתוב גם בתניא חלק א'. הדרך קצרה שהוא יזכור את העניין של מסירות נפש. זה ישפיע עליו על כל העניינים של סור מרע ועשה טוב. אם היה מאיר אצלו הביטול מצד פנימיות הנשמה, אז לא היה חסר אצלו הקבלת עול בחיצוניות. ממילא כדי שהתשובה שלו תתקיים, יהיה לו קיום. כמו שאמרנו קודם, קשר כפול ומכופל, שהקבלת עול מצוות וקבלת עול מלכות שמיים, כל המדרגות יהיו עם קיום. זה רק אם יש לו תשובה עילאה שהוא מגלה פנימיות הנפש. אז יש לתשובה את אותו קיום נצחי. זה באמת העניין. מה שחסידות נתגלתה, שהאדם יגיע לתשובה עם קיום נצחי. זאת אומרת, לא רק תשובה עילאה זה בא כשלב אחרי התשובה, שלכאורה תשובה עילאה זה שייך גם לצדיקים. דבקות הנפש בהקדוש ברוך הוא. מה מקשרים את זה עם תשובה? ועד שאומרים שזה תשובה עילאה. התיקון של כל העניינים זה רק על ידי שאדם מגלה את נקודת ההתקשרות שלו אל הקדוש ברוך הוא, וזה גם הסיבה. אנחנו נקצר, כבר מסיים פה. מה שר' לוי יצחק מדייק עוד עניין. בהערה קודמת, שהוא מדבר על העניין של דבקות, הוא אומר מידות במידותיו. הוא אומר את כל חלקי הנפש. אז קודם הוא אומר שכל מידות, לבושי מחשבה דיבור מעשה, דבוקים כולם בה' ברוך הוא. אחרי זה מתחיל לפרט. אז הוא אומר דהיינו המידות במידותיו, מה הוא רחום, והשכל בשכלו. למה הוא מקדים פה מידות לשכל? לכאורה לפי הסדר קודם שכל, אחרי זה מידות. אומר שזה המעלה של בעל תשובה על צדיק. שכאן הוא צריך לעורר את המידות. כאן מדובר מידות, זה למעלה מטעם ודעת. זה

2:22:03 דובר 24 ההדגשה פה. שזה העניין של העבודה של צדיקים זה על פי טעם ודעת. אז הוא מתחיל עם שכל, אחרי זה מידות. מה שאין כן, עבודה של הבעל תשובה זה מתוך עצם הנשמה. ובחילא יתיר אז העבודה של למעלה מטעם ודעת. זה למעשה דרגה יותר גבוהה בתשובה עילאה. קודם הזכרנו את העניין של עבודה שמה, אבל כאן יש עוד נקודה שזה נוגע לפנימיות חיי נפשו. כל דבר הרי צריכים לשייך גם למשיח וגאולה. אז ידוע שהעניין של משיח זה הבחינה של יחידה שבנפש. והיחידה הכללית. וזה יהיה החידוש של משיח. משיח עושה לאתבא צדיקייא בתיובתא, שגם הצדיקים שבעיקר עבודתם זה על פי טעם ודעת, שיהיה אצלם את העניין של תשובה, של עצם היחידה. וישראל עושין תשובה מיד נגאלין, שאנחנו נזכה להתגלות של הרבי מלך המשיח שיביא אותנו לגאולה האמיתית והשלמה.

2:23:40 דובר 25 יישר כוח לרב יוסף יצחק קופן[?]. מאוד מאוד קשה להפסיק כי כל, כל נאום וכל דברי תורה זה הם דברים שאין להם סוף. אבל מפני, מחמת המגבלה של השעון אנחנו צריכים לעבור, כמו שהוזכר בשיחה, כפול ומכופל. הרבי שם בשיחה אומר, זה גם נגלה דתורה וגם פנימיות התורה. אם עד כעת שמענו עניינים בפנימיות התורה, אנחנו צריכים לעבור כעת לחלק ההלכתי של לימוד ההלכה שבתורה. אני רוצה לבקש את המושב הזה ינחה רב שהוא בעצמו משמש כרב, הרב של כרמי יוסף, הרב אליעזר הלוי ברוד, שינחה את החלק הזה של חלק הנגלה וההלכה, חלק ההלכה שבתורה. הרב ברוד.

2:24:34 דובר 26 אחר הצוהריים טובים. לכל לראש אני בטוח שאני אהיה פה לפה לאנשים שנמצאים כאן עכשיו, לאלו שיבואו ויצטרפו מאוחר יותר, לתת תודה מעומק הלב לכל אלו שטרחו ועמלו כדי להכין את היום הזה. יום ירחי כלה, יום שכולו תורה. במיוחד אני רוצה לציין את העומדים בראש הארגון, אחי הרב החסיד נחמן הלוי ברוד והרב החסיד יוסף יצחק זילברשטיין, שבאמת עמלו ועמלים בגופם, בנפשם וגם בממונם. גם לא יזיק אם יצטרפו ויעזרו להם בממון, כי יש כאן עלויות. ושוב תודה רבה להם. אני בטוח שאני מייצג פה את כל הקהל. כפי שהזכיר הרב זילברשטיין קודם, אנחנו עוברים עכשיו לעסוק בחלק המושב שעוסק יותר בעניינים של נגלה. ידוע אגב, שבשעתו, כשהיה ר' ישראל לייבוב, ראש צא"ח הקודם, אצל הרבי ביחידות, הרבי ביקש ממנו למסור. הרבי אמר לו שהגיעה אליו שמועה שבחגיגות בר מצווה חתן בר המצווה אומר מאמר חסידות, אבל הוא לא מדבר בכלל, לא מדברים בעניינים של נגלה. הרבי ביקש ממנו שימסור בשמו שהוא מבקש שבכל חגיגת בר מצווה חתן הבר מצווה, בנוסף לכך שאומר מאמר חסידות, יאמר גם עניין בנגלה. אז זה שמדובר בחגיגת בר מצווה, שאז הסדר הרגיל היה שאומרים מאמר חסידות, אז הרבי ביקש שגם יגידו עניין בנגלה. אז אולי על דרך זה אפשר לומר, אנחנו היינו רגילים שהמושבים של ירחי כלה או כינוסי תורה עוסקים יותר בסוגיות של נגלה דתורה. אבל היות שאנחנו חסידי חב"ד, אז כמובן שצריכים לשלב בין הדברים, לעסוק בין בסוגיות של נגלה ובין בסוגיות של חסידות. ועכשיו גם כן, כמובן, בסוגיות שעוסקות בעניינים של גאולה ומשיח. אז לאחר שנשמעו דברי תורה בעניינים של גאולה ומשיח וסוגיות בחסידות, אז אנחנו

2:26:37 דובר 26 פותחים עכשיו את המושב שעוסק בחלק הנגלה שבתורה. הנושא הראשון יעסוק בעניין של בניית המקוואות כפי שהן בשיטת חב"ד. כידוע שישנם כמה סוגים בעשיית מקווה. יש מקווה שקשורה יותר על ידי זריעה, על ידי השקה, ובזה גופא כמה וכמה אופנים. וישנו המקווה כפי שתיקן הרבי הרש"ב, שזה יהיה בור על גבי בור, ומדי פעם יש מאבקים במקומות מסוימים אודות העניין הזה, איך לעשות את המקווה. ואני רוצה לכבד את הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ומרא דאתרא דכפר חב"ד, שידיו רב לו בעשיית מקוואות. עשרות מקוואות בארץ ובעולם, אם לא למעלה מזה, שיבוא ויסביר לקהל אודות צורת עשיית המקוואות בכלל, ובמיוחד שיטת המקווה לפי התקנה של הרבי הרש"ב. הרב אשכנזי, בבקשה.

2:27:45 דובר 27 דווקא, דווקא בתקופה שכל העולם נמצא בחופש, אז עלינו הרבנים נגזר לעבוד. רק עוד לא הספקנו לנוח מהירחי כלה בניו יורק, כבר ירחי כלה בארץ. שעמדתי באוהל בשבוע שעבר ואמרתי, מישיבה לישיבה תלכו. הכוונה, התכוונתי גם מירחי כלה לירחי כלה, שהכול שיהיה בהצלחה רבה ומופלגה. שוב פעם, עוד פעם להודות ועוד פעם לשבח ולהלל את שמך הגדול על ההתכנסות הזאת, והדבר החשוב והגדול ביותר שאצל הרבי היה עניין של לימוד התורה ועסק התורה, ובפרט בעניינים של הלכה, והוי אם הלכה למעשה, שהרבי כל כך הרבה פעמים דיבר על העניין של דווקא עסק בהלכה שבתורה, במיוחד בעניין של מקווה, שהרי כמה ימים ליום החסים כבר הזכירו פה את העניין של גאולה ומשיח. ומה יש, אחרי שכבר עוסקים בעניינים של גאולה ומשיח, כבר קשה אחר כך להיכנס לכל כך דברים טרודים. הייתי צריך ללמוד מתורתו של משיח, אבל מכיוון שעניין של מקווה זה הרי קשור לתקנות של רבותינו נשיאינו, אז יהיה לזה המשך. מכיוון שנמצאים פה גם בחורים, קשה לדבר באופן גלוי, בעיקר בחומרה של מקוואות. אז אני אדבר קצת בלשון נסתר, ומכיוון ש... מכיוון שאני מוכרח להזכיר פה את המקווה שהתנגדה לחסידות חב"ד, אני לא רוצה להזכיר את שמו של מי שמייסד התקנה הזאת. אני אקרא לזה בלשון המקווה, לא של בני ברק, כי בבני ברק, ברוך השם, עיר חסידית ורב חסיד, נקרא לזה המקווה של זיכרון מאיר. אז ממילא כולם יבינו למי אני מתכוון. העניין הזה של המקוואות, מדבר בלשון נסתר. אני אומר שבשבוע שעבר, כשהייתי באוהל, נכנסתי למקווה שם קודם, והיה כבר מאוחר לטיסה והייתי לבד. היה לפנות בוקר, אז הבחנתי כשנכנסתי למקווה שעבד שם פילטר.

2:30:05 דובר 27 אני יודע שיש שמה כזאת קופסה וצריכים להדק, שיהפוך מאדום לירוק. אז הפילטר מפסיק לעבוד. עליתי מהמקווה חזרה וניסיתי ללחוץ בפילטר הזה, ולא נע ולא זז. הוא היה חשוך והמקווה עובד. לא ידעתי מה לעשות, אבל כבר מאוחר לטיסה, ולהתלבש וללכת למקווה השנייה שבצד השני, אז זה כבר פשוט לא הייתי מספיק לטיסה ולא הייתי מספיק לעיר. אז החלטתי לטבול ככה וטבלתי, אבל לבי נקף בי שאולי לא עשיתי טוב, שאני אאחר את הטיסה, אבל העיקר לטבול במקווה כמו שצריך. יצאתי מהמקווה, נכנסו שני בחורים. אמרתי להם שהמקווה פה לא בסדר, הפילטר עובד, אז הם מראים לי שיש שלט באנגלית. אני לא יודע לקרוא אנגלית, שכתוב שמה שמי שנכנס פה ידע שזה לא פילטר, אלא זה משהו פנימי שמנקה את המים. אז רווח לי שברוך השם טבלתי במקווה כמו שצריך, אבל מצד שני, בשעת הטבילה חשבתי שזה לא מקווה, זה לא... המקווה לא בסדר. אז שוב פעם חשבתי, כן מקווה, לא מקווה. אבל בכל אופן, אז אני לא אדבר כרגע על המקוואות של נשים, כפי שזה נקרא, על המקווה ב... ליד ה... שחשבתי שהוא לא בסדר. למעשה, בשיטה הזו של המקוואות, כמו שהזכירו פה קודם, יש בזה שלוש, יש שבע, יש שמונה, אבל זה מיוסד על שלוש שיטות של מקוואות. המקווה שמנוגדת לשיטה, המקווה של זיכרון מאיר, בנוי על שיטה של זריעה. מה פירוש הדברים, זריעה? למעשה, במשנה או אחר כך בראשונים, שאחר כך רוב המקוואות היו בנויות על שיטה של טבילה ממעיין. אצלנו בארץ ובעולם, בעיקר המקוואות שלנו בנויות על שיטה של הכשרת המקווה על ידי מי גשמים. ההבדל בין מעיין למי... שניהם מטהרים

2:32:17 דובר 27 את האדם, את ה... מי שצריך טבילה. אבל יש הבדל ביניהם, שהמעיין... אחד ההבדלים, שהמעיין מטהר אפילו בזוחלים. אפילו שהמעיין הולך, זורם, אדם טבל בו, הוא כשר, הוא טהור. המי גשמים מטהרים רק באשבורן, כשהמים עומדים. כשהמים זוחלים, המקווה לא כשר. זה המיל... זה פירוש המילים זוחלין, זחילה, שהמים רוחשים, הם לא עומדים במקום אחד. אנחנו, כשאנחנו עושים מקווה, אנחנו מקבצים מים בתוך בור, והבור הזה נקרא בור המי גשמים. ההקפדה בבור שיהיה בו ארבעים סאה, ואולי אחר כך נדבר שצריך אולי יותר מזה, אבל העיקר שהמים יעמדו ולא יזלו. בנוסף לזה, אבל אנחנו הרי לא טובלים בתוך המי גשמים. למה? מכמה סיבות. א', המי גשמים הם קרים. חוץ מזה, אם יטבלו כל הזמן במי גשמים, אז המי גשמים יתלכלכו ולא הרבה ירצו ללכת במקווה הזו. אז לכן מתקינים ליד הבור של המי גשמים עוד בור, מצמידים. הבור הזה נקרא הבור של מי העיר, בור של מים שאובים. אבל ב-ב-בור הזה אי אפשר לטבול, כי זה מים שאובים וזה פסול למקווה. מה עושים? מכשירים את הבור של מי העיר, המים השאובים, עם המי גשמים. איך מכשירים את המים השאובים עם מי גשמים? אז מצאנו בגמרא או במשנה אופן של השקה עם המים. המי גשמים, הם לא צריכים להתערבב בפנים; המים מושקים אחד לשני. לשון מושק מלשון נשיקה, נושקים אחד בשני. אז מי העיר, המים השאובים, הופכים למים טהורים ומטהרים. איך אופן ההשקה? כפי שכתוב במשנה או בשולחן ערוך ביורה דעה סימן ר"א, זה על ידי כשפופרת הנוד. לא צריכים להשיק את כל המים. אם עושים חור כרוחב שפופרת הנוד, שזה שלוש, ארבע, חמש, חמישה סנטימטר,

2:34:39 דובר 27 נאמר של שני צול, אה, צינור של שני צול, שניים וחצי צול. לא ניכנס כרגע בפרטים, שיש כמה חילוקי דעות בשיעור הזה של כשפופרת הנוד, והמים מושקים בחור הזה. המי גשמים טיהרו את המים השאובים. זה פירוש המילים השקה. יש עוד אופן של הכשרה של מקווה, לא על ידי השקה אלא על ידי זריעה. יש למשל רש"י בפסחים שקורא להשקה מלשון גם זריעה. זריעה, פירוש הדברים שלא מסתפקים בהשקה של המים, המי גשמים עם מי העיר, בשפופרת הנוד, אלא שופכים, מכניסים את מי העיר לתוך הבור של המי גשמים ואחר כך נוקבים חור במקווה של המי גשמים. ומכיוון שהמקווה מתמלאת, נאמר קודם היו ה... קודם הייתה המקווה מלאה עם מי גשמים עד החור. אני מכניס עוד מים, אז כרגע שאני מכניס עוד מים, המים האלו דוחפים את המים שבפנים, מתערבבים ופורצים דרך החור. זאת אומרת, לא השקתי מקווה למקווה, אלא זרעתי. זרעתי את המי גשמים בתוך המים השאובים. סליחה, את המים השאובים בתוך המי גשמים. על ידי זה הם יצאו דרך החור ונכנסו אל המקווה שבו אני רוצה לטבול. זאת אומרת, הכשרתי את המקווה לא על ידי מי גשמים, לא על ידי השקה, אלא על ידי זריעה. יש לנו פה שתי שיטות איך להכשיר את המקווה. צורה אחת על ידי השקה. זאת אומרת, אני בונה... היו לי פה שתי כוסות שהן נפלו, נפלו לי. תודה רבה. זאת אומרת, זה המקווה של המי גשמים. זה המקווה של המים, מי העיר. נקבתי פה חור וגובה המים הוא אותו גובה המים. המים מושקים אחד ליד השני, אחד מהשני. זה נקרא השקה. יש עוד אופן. אני בונה ככה, בצורה כזאת, את המקווה,

2:36:54 דובר 27 פה המי גשמים. אני שופך את מי העיר לתוך המי גשמים. ברגע שזה מתמלא, אז זה פורץ פה מהחור ונשפך לתוך המקווה של ה... של המקווה שצריך להיות מי העיר. זאת אומרת, מקווה הטבילה. אז הנה שתי השיטות איך להכשיר מקווה, או על ידי זריעה או על ידי השקה. מי שרוצה, הרבה פעמים מטלפנים ושואלים. אדם נמצא, הוא אומר, שואלים אותי אם אני יכול לטבול, אשתי יכולה לטבול במקווה הזו. אני שואל אותו: איזה מקווה? הוא אומר: אני לא יודע איזה מקווה זו, השקה, זריעה. אז הוא אומר, אני אומר לו: תסתכל. אני לא יודע מה להסתכל. אבל בכל אופן, כשאדם שלא כל כך בקיא בנושא הזה ורוצה להבחין איזה מקווה שהוא נכנס עכשיו, לראות אם זה מקווה, אני לא מדבר כרגע על מקווה של חב"ד, על המקוואות הרגילות, כי גם בזה יש אולי הבדל לפי מנהגנו, איזה מקווה שם, אם זה מקווה של זריעה או של השקה, הוא יכול קל מאוד להבחין. במקווה של השקה, החור מוכרח להיות יותר נמוך מגובה המים, כי המים צריכים הרי להשיק אחד לשני. אם החור יהיה קצת יותר גבוה, אז המים, מי העיר שאני מכניס, אם הם לא יגיעו לגובה החור של המי גשמים, אז לא יהיה שום השקה. מה שאין כן במים בבור של זריעה. בדרך כלל בבור של זריעה, החור שממנו יוצאים המים הוא יותר גבוה בעשרים או שלושים סנטימטר מגובה בור הטבילה. אז ברגע שהוא מסתכל והוא רואה איפה נמצא החור, אם זה חור שמכניס, שמכשיר את המקווה, אם זה חור, החור נמצא גבוה, סימן שההכשר של המקווה זה בזריעה. אם החור הוא בגובה המים, אז

2:38:48 דובר 27 או קצת יותר נמוך מגובה המים, אז זה מקווה של השקה. אבל אפילו שהוא רואה חור של זריעה, עדיין לא יסיק מסקנה שיש פה רק מקווה של זריעה. הוא צריך גם להסתכל אם יש גם חור מתחת ל... מתחת לפני המים. למה? כי ברוב המקוואות בארץ בונים את המקווה לחומרה לפי שתי הדעות. עושים גם בור של זריעה וגם בור של השקה. אבל בכל אופן, אם הוא רוצה לדעת העיקר אם יש גם בור של השקה, שיסתכל אם יש בגובה המים חור כשפופרת הנוד, בערך של שתיים או שתיים וחצי צול, אז הוא ידע שהמקווה הזו נכשרת על ידי השקה ולא על ידי זריעה בלבד. אלו הן בדרך כלל שתי השיטות המקובלות או הנפוצות בארץ, וזה היה גם הרבה שנים בירושלים ובהרבה מקומות, במקומות הוותיקים, שהכשירו את המקווה על ידי השקה וגם על ידי זריעה. אבל... ואני רוצה לומר שפה הכנס גם אמרו שזה לזכרו של הרב חנזין עליו השלום, שהוא היה הראשון שיצא במלחמה נגד המקווה של זכרון מאיר. אני עוד קצת קצת הייתי ילד אז, אבל זוכר את הטומל שעשה, כי בפתח תקווה היה מקווה כנוסח שלנו ומי שהיה גר בזכרון מאיר רצה לסגור את המקווה, והיה טומל גדול. ואפילו הרבי כתב לו פעם לרב חנזין עליו השלום: "וואו איז די חסידישע תקיפות?", איפה התקיפות החסידית? כאילו הרבי תבע ממנו שיעמוד בכל הכוח ובכל החוזק על העניין, על המנהג הזה שלנו, כפי שנסביר אותו הלאה. במקווה הזו של בני ברק, של זכרון מאיר, אז יש כמה בעיות גדולות. נזכור רק אם עושים את זה לפי הנוסח של זכרון מאיר. לא עושים השקה מהצד. לפי זה נקרא המקווה החסידית.

2:41:09 דובר 27 מה הבעיה? הבעיה הגדולה ביותר זה המשנה. ההלכה אומרת, אנחנו אומרים את זה במשנה של שלושה לוגים, ששלושה לוגים מים שאובים פוסלים את המקווה. מה זאת אומרת? אם אדם הכניס לבור המקווה שטובלים שלושה לוגים מים שאובים, לקח דלי שלושה לוגים. זה לפי הנהוג, לפי החומרה הגדולה, זה בערך ליטר מים. לקח ליטר מים, שפך לתוך המקווה מתוך הכלי, מתוך הבקבוק, בקבוק של ליטר מים שפך לתוך המקווה, ואחר כך הכניס בו מי גשמים, כולו מי גשמים, המקווה פסולה. חכמים גזרו ששלושה לוגים מים בתחילה פסלו את המקווה, אפילו יביא אחר כך כל מימות שבעולם הם פסלו את המקווה. מתי כן יהיה כשר? אם נכנסו למקווה עשרים ואחד סאה, כפרה לפשע, שזה רוב מקווה של של מי גשמים, אחר כך ייכנסו שלושה לוגים, אז יש ודויות. בכל אופן, אם נכנסו ארבעים סאה מים שאובים, מים, מי גשמים, אחר כך ישפוך כל המים שאובים שבעולם, המקווה נשאר בהכשרו, כיוון שהיה פה במקווה הצטברות של ארבעים סאה מים, מי גשמים, מי גשמים או מים שהוכשרו על ידי מי גשמים. אחר כך השלושה לוגים לא פוסלים. עכשיו המקווה הזו שנבנית בצורה של זריעה, ברגע שמריקים, מריקים אותה. הרי צריכים קודם לנקות את המקווה. אי אפשר לשים כל הזמן את אותם המים. צריכים לנקות. אם מנקים אותה וצריכים אחר כך להכניס מים חדשים, אז לפי ההלכה צריכים לייבש אותה שתהיה יבשה כמו עצם. אחרת, אם יהיה שמה, יישארו שלושה לוגים, וזה גם מאוד מאוד מצוי, כי ברגע שמנקים את המקווה מנקים את זה עם סמרטוט ועם ועם דלי. יש משאבה שמוציאה את המים, והמשאבה את המים האחרונים מחזירה חזרה למקווה. אז בכדי שיהיה אפשר להכשיר

2:43:27 דובר 27 עוד פעם את המקווה, אז צריכים לנגב אותה היטב, בכדי... משום חשש של ג' לוגים שהם פוסלים בתחילה. אם יישארו פה, אם יישאר בתוך המקווה אפילו טופח על מנת להטפיח, ליטר מים, אז כל המקווה הגדולה והקדושה הזו לא תעזור שום דבר. ולכן תארו לעצמכם, אפשר את החומרה הזאת לשמור בזכרון מאיר בבני ברק. אבל תארו לעצמכם מקוואות פזורות בכל הארץ, בכל מיני מושבים, בכל מיני יישובים, בלי שום פיקוח. יש איזה בלנית, מי יודע מה, שלא יודעת מהחיים שלה. תנו בידיה את הדבר הזה, שהיא תקפיד שהיא תמיד תנגב את המקווה. אצלנו כשמנגבים את המקווה, את האוצר, כפי שאולי נסביר אחר כך, קוראים לרב שהוא יעמוד ויבדוק האם האוצר נגוב כמו שצריך, אוצר של המים. למה? מחשש לג' לוגים. ופה נפקיד את כל המקוואות בידי בלניות שלא יודעות מהחיים שלהן, וכמה שכל רב יודע עד כמה שהן לא יודעות מהשאלות שהן שואלות. פתאום להפקיד בידיה את כל הכשרות של המקווה, שהיא הלכה ורחצה וניגבה את המקווה כמו שצריך ואחר כך הכניסו את המים. זה דבר שלא... שחס ושלום עלול לצאת מזה מכשולות גדולים. ולכן מה העצה שלהם הייתה בהתחלה? לא לרוקן את כל המקווה. אפשר לרוקן, נאמר, שני שליש של המקווה, להשאיר שליש מים, שיעור של כ"א סאה, ואחר כך להכניס עוד מים. כל פעם להוציא, נאמר, שלוש רבעי מהמקווה, שמונים. כמה המקווה עצמו יש? שלוש פעמים, אולי שמונים סאה או תשעים סאה. להוציא תמיד שבעים ואחת סאה, שבעים ותשע סאה, להשאיר עשרים ואחת, ובמילא לא יצטרכו לנגב את המקווה. אבל רבותיי, מי שיודע עד כמה שהיום זה נחוץ, לא רק... וגם הרבי כל כך הרבה פעמים דיבר על

2:45:25 דובר 27 זה לא רק הכשרות של המקווה, הניקיון של המקווה. אני יכול לומר לכם, אני הייתי עכשיו במקסיקו בשבוע שעבר, ראיתי רב אחד בנה מקווה. הוא הראה לי את זה. הוא השקיע שם כאלה שיש, כאלה דברים הכי מודרניים. והוא אומר, בשביל זה זכיתי עכשיו, בשביל הפאר שהכנסתי, שעשר נשים של איזה מיליונרים גדולים התחילו, התחילו לשמור טהרת המשפחה, כי הם לא ילכו במקוואות כאלו שרק מוציאים חצי במשך כל השנים, והקירות נשארות מלוכלכות, הרצפה מלוכלכת, המים מלוכלכים ואי אפשר לשמור על הניקיון. זה בעיה אחת. מה שאין כן, כשאנחנו מטהרים את המקווה על ידי השקה, לא אכפת לנו. מכניסים את המים כמו כל מים שאובים. כל המים הם שאובים. אחר כך משיקים אותם למי גשמים והם נכשרים. לא אכפת לי אם זה ג' לוגים. אני יכול לנקות את המקווה כמו שצריך, לנקות אותה היטב עם סבון ועם ספוג ועם נייר ועם צמר פלדה וכולי וכולי, והמקווה תהיה נקייה וטהורה, שזה אחד הדברים החשובים ביותר. הדבר השני, שזה מבחינה אסתטית, מבחינה הלכתית, מה שיש בעיה במקווה הזו. האם אפשר לקבל את ההשקה? הרמב"ם כותב בהלכות מקוואות, והמחבר מביא את זה בסימן ר"א, הלכות מקוואות, סעיף ס"א, ששתי מקוואות, אחת הייתה פסולה והשנייה הייתה כשרה, והמקווה הכשרה זוחלת. היא לא עומדת במקום אחד, אלא היא זוחלת. והוא רוצה להכשיר את המקווה הפסולה מהכשרה, היא לא מתקשרת. מוסיף הרמב"ם: למה? שאין הזוחלין מערבין אלא אם כן יעמדו. מים זוחלים, זאת אומרת מי גשמים זוחלים, לא רק שאי אפשר לטבול בהם, הם לא מערבים. הם לא מצטרפים למקווה כשר. בפירוש בדברי הרמב"ם דנו ראשונים ואחרונים מה פירוש דבריו. אנחנו לא יודעים, אבל

2:48:13 דובר 27 למעשה פה מדובר בספקי כרת, אז ממילא צריכים לחשוש לכל הדעות. אמנם הרמב"ם מדבר לא על חיבור של מקווה של מי גשמים עם מים שאובים. הרמב"ם מדבר בשתי מקוואות שלא היה בהם שיעור, והוא רוצה עכשיו על ידי החיבור לחבר שיהיה שיעור. אז הרמב"ם אומר שאין הזוחלין מערבין, אבל הרבה אחרונים, בכללם גם הצמח צדק, למדו שלדעת הרמב"ם גם כשמדובר על הכשר של זוחלים לא בגלל השיעור אלא פסול של שאובים. לדעת הרמב"ם אפשר להכשיר את זה ממקווה שעומדת, שהבור של המי גשמים, הבור הזה של המי גשמים עומד, אבל אם הוא זוחל הוא לא מכשיר את השאובים. אם כן, באו ושאלו לאותו מתקן של המקווה: מה אתה עשית? הלכת והכנסת את מי העיר, את המים השאובים, לתוך המי גשמים. אז המים הרי זוחלים, כי הרי המים כל הזמן מסתובבים ויוצאים. איך המים האלו מכשירים את המים השאובים? אז נלמד אולי ברשותכם, כל זמן שהרב זילברשטרום לא עומד לידי אני מבין שיש עוד זמן. אז עוד סעיף בשולחן ערוך, שסביב כל הנושא הזה אפשר לדעת וללמוד מה תיקן הרבי הרש"ב, ובמיוחד לפי כמה הוספות קטנות שלכאורה בחצי עיגול ובכדרכו של הרבי, ונבין מה תוקן על ידי התקנות של הרבי הרש"ב בצירוף עם התקנות של הרבי. ואז לעניות דעתי יצא פה מקווה כשרה ומהודרת לכל הדעות. אבל מה? הרי מקווה, כמו שהרבי אמר לי פעם ביחידות, אז לא בא בשטרוייס גיין מיט דער זאך, אפילו דשדי גלייכט זה זה אבל גלייך אינה על כובע כפר סון פארקר. אבל אנחנו את שלנו צריכים לעשות. יש במחבר בר"א סעיף נ', מקווה של מי גשמים שנפרץ אחד

2:50:33 דובר 27 מכותליו והמים יוצאים דרך הסדק. מקווה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו והמים זוחלים דרך הסדק. אם נשארו בו מ' סאה. זאת אומרת שהסדק הוא למעלה ממ' סאה. בדרך כלל במקווה יש כמה שיעורי מקווה, כי אנחנו לא טובלים בדוחק. מכניסים שמה, נאמר, שיעור מקווה לפי החומרה הגדולה ביותר זה שבע מאות חמישים ליטר. במקווה יש שתיים, שתיים שלוש קוב. אם החור הוא למעלה ממ' סאה, כותב המחבר: אם נשארו בו מ' סאה אחר שיצאו קצתן, שעד שיצאו קצתן עד הסדק יצאו הרי המים שעד הסדק, כשר, ואם לאו פסול משום דהוה ליה זוחלין ואין המקווה מטהר בזוחלין. מה אומר המחבר? שאם היה מקווה, נאמר, בגובה מטר שישים, מטר שמונים, השיעור של המ' סאה נגמר בחמישים. נאמר חמישים. זה תלוי בקוואדרט. בחמישים שישים סנטימטר. החור היה בגובה של שישים סנטימטר. אז הרי המים שמהשישים סנטימטר עד למטר שישים הרי סוף סוף יצאו דרך הסדק. אומר המחבר שאם טבל במקווה הזו כשר, נטהר. ואם לאו, אם כל המים יצאו, זאת אומרת אם הסדק יותר נמוך שלא יישארו מ' סאה, פסול משום דהוה ליה זוחלין ואין המקווה מטהר בזוחלין. פה יש מחלוקת גדולה בפירוש דברי המחבר: מה הוא הכשיר ומה הוא פסל? במה מדובר פה? איפה הוא טבל היהודי הזה? המחבר אומר שאם יישאר מ' סאה, שאם יישאר מ' סאה מתחת לחור אז הטבילה כשרה. איפה טבל היהודי הזה? האם המחבר הכשיר אפילו שהוא טבל במים העליונים? הוא לא נדחק עם הגוף שלו עד למטה וטבל במים התחתונים, אלא טבל במים העליונים, אז זה גם כן כשר. למה? כי המקווה לא נקראת זוחלת. או פירוש דברי המחבר שמדובר שהוא טבל במים

2:53:06 דובר 27 התחתונים אז זה כשר. אבל אם הוא טבל, גם אפילו נאמר רק מקצת שיערו היה במים העליונים, אז לא כל גופו היה בתוך מי, בתוך מקווה של אשבורית. מחלוקת אחת. עכשיו נלמד את דברי הרמ"א. הרמ"א בא ואומר: "ויש מחמירים אפילו יישארו מ' סאה עד הסדק". הרמ"א אומר שיש פוסקים, גדולי הפוסקים, טור בשם יש אומרים והר"ש. בכללות זה נקרא שיטת הר"ש, שהם מחמירים ואומרים שאפילו יישארו מ' סאה עד הסדק, אז זה לא טוב. זאת אומרת, נבין טוב את דברי הרמ"א, שאם יישארו מ' סאה, אפילו יישארו מ' סאה עד הסדק, המקווה לא טובה. מה לא טוב? הרמ"א לא פירש. מה לא טוב? איפה הוא טבל? הוא טבל במים העליונים או שהוא טבל במים התחתונים? האם הרמ"א פוסל אפילו שהוא טבל במים התחתונים? או שהכוונה היא שהוא טבל-- למעשה בצמח צדק עצמו יש שתי תשובות, באחת הוא כותב שהרמ"א פוסל כך, ואחת הוא כותב שהרמ"א פוסל כך, ואותו דבר במחבר. לפי אם נצרף את כל הדעות, יש פה מחלוקת בין הרמ"א למחבר מן הקצה אל הקצה. לדעת המחבר אפילו טבל במים העליונים הוא גם כן כשר, הוא גם כן טהור. לפי הרמ"א אפילו טבל במים התחתונים הוא גם כן לא נטהר. אה? אה? מישהו חולק על זה? אה, בכל אופן, אם נחוש, זאת אומרת לכל הפירושים, הרבה מהפוסקים אומרים שבמקווה, כמו שבהלכות נידה הולכים לפי הקולות, אז זה במקווה מחמירים בדרך כלל לעשות את ה-- לפי כל הדעות. אם נחמיר ככל החומרות ונלך לפי הקולות, אז לדעת המחבר אפילו טבל במים העליונים הוא גם כן ייפסל, הוא גם כן לא טהור. אבל לדעת הרמ"א אפילו טבל בלמטה אז זה

2:55:21 דובר 27 גם כן כשר. בכל אופן... אה? אה? סליחה, סליחה, זה גם כן לא טוב. נכון. עכשיו קודם דיברנו, קודם דיברנו, קודם דיברנו על הנושא הזה של המים הזוחלים שהם לא מכשירים, שהם לא מטהרים את המי גשמים. כשהזכרנו את המקווה של זכרון מאיר, שם הרי כל המים לא יצאו. תמיד יישארו מ' סאה. המים דוחפים, אלו דוחפים את אלו, אבל מ' סאה תמיד יישארו. אז אם כך, לדעת המחבר זה כשר, אבל לדעת הרמ"א זה לא טוב. איך נתקן מקווה בבני ברק? לא כדעת הרמ"א. אותו שתיקן את המקווה, יש מחלוקת בדבריו, אנא לא כל מיני טומאה. הוא בא ואמר, איפה להכניס את המים? וכולם אמרו בשמו שיכניס את המים מלמטה. אני לא זוכר כרגע מה הסיבה שהוא אמר שיכניס את המים מלמטה, אבל בסוף, במשנה אחרונה, אמר שיכניס את המים מלמעלה. הוא הכניס את המים מלמעלה. אז לכל הפחות כפי שאמרנו, המים העליונים יטהרו. הם לא היו מתערבבים לגמרי במקווה ובמילא הם הוכשרו. בכל אופן, זה מה שהיה אצלו כל השקלא וטריא. אני רוצה רק כרגע. יש לנו את המקווה השנייה, של המקווה של השקה מן הצד. לכאורה זה טוב. אין חשש של ניקיון המקווה. המקווה מוכשרת על ידי, על ידי אפילו שיישאר שם ג' לוגים היא גם תוכשר על ידי השקה. אבל יש חשש של זוחלים כי הם מכניסים את המקווה, את המים, לתוך בור אשבורית, והוא מושק למי גשמים שעומדים באשבורית. אבל יש שם בעיה אחרת וזה מאוד מצוי. אני עצמי הרגשתי בזה כי הרבה פעמים הייתי גר בתל אביב, שם המקווה ביבנה היה במקווה של השקה. האדם עומד במקווה, פתאום הוא מרגיש על

2:57:37 דובר 27 הגוף זבנג של מים קרים מה-- דרך החור של הנקב. למה? כי זה פשוט מאוד. המים עומדים אחד ליד השני והם הרי מתערבבים. המים שבמי, שבמי ה-- במים ה-- המי גשמים הם קרים. המים פה הם חמים. אדם נכנס בחורף, רוצה קצת להתחמם במקווה, וכשהוא נכנס הוא מרים את המים. המים נכנסים, זורמים לתוך האוצר. זה הטבע של המים. זורמים לתוך האוצר של המי גשמים, מרימים קצת ויורדים חזרה בכדי להשתוות. הוא רק טובל את הראש במקווה ומקבל זבנג של זרם של מים קרים על הגב. אני עוד יכול לסבול, אבל תארו לעצמכם שאישה צריכה לטבול. מה היא תעשה? זה מאוד לא נוח. עוד דבר, וזה גם מציאות. זה לא כתוב ביורה דעה, אבל זה קצת עם ניסיון מעשי. הבלנים. המועצה הדתית חסה על המים והיא חוששת שהמים יתקררו. יצטרכו להשתמש בעוד אנרגיה לחימום המים. הם רוצים שהבלנית תסתום את החור. זאת אומרת, ממלאים את המקווה, תעשה השקה ותסתום את החור. למה? כי ברגע שכל הזמן יש פריצה של מים קרים לתוך המים הם מקררים את המים, כי הרי לא מחממים את המים בחום של ארבעים, ארבעים וחמש מעלות. מלכתחילה מחממים את המים בחום שאישה תוכל מיד לטבול. ברגע שיש קצת מים קרים מאוד וזה כל הזמן הולך ונכנס בו, אז זה מקרר את המים. ועוד דבר, גם יש את משרד הבריאות על הראש. המים האלו עומדים כבר שנה, שנתיים, שלוש. הם לא הכי נקיים וכל הזמן יש תערובת של מים. אז משרד הבריאות גם לא רוצה לסבול את זה כל כך. יש חשש שלדבריהם. אז מה הם מצווים? תעשו השקה ותנו השקה ותוציאו את ותכניסו את

2:59:41 דובר 27 הפקק. ונשארנו. שוב פעם, תארו לעצמכם, נותנים לאיזו בלנית באיזה מקום את ה... כל הכשרות של המקווה תלויה בהשקה הזו, בהשקה הזו, והיא חס ושלום תשכח לעשות. וזה קרה. זה קרה המון פעמים שטלפנו ואמרו: הבלנית שכחה לעשות את ההשקה, אז עשו את זה ליד בלן. תמיד הבלן נמצא. אז במילא כמובן פה לא מדברים על חומרה. יכול להיות חס ושלום אם לא יעשו. אם היא תשכח לעשות את ההשקה אז המקווה לא... לא עשית שום דבר. המקווה לא כשרה. לא הכשרת את המים. אתה טבלת במים שאובים. עוד דבר, יש תשב"ץ ידוע שהש"ך מביא אותו, שהתשב"ץ אומר שההשקה פעם אחת לא מועילה. צריך להיות השקה תמידית. במקוואות האלו אף פעם לא ירשו לכם לעשות השקה תמידית כי יש חשש. הם חוששים שזה גם לא נעים שאתה נכנס למקווה והמים זורמים עליך, מים קרים חזרה על הגב, וגם מבחינת הניקיון וכו' וכו'. ואין מה להאריך כי הדברים מובנים. בא הרבי, הרבי הרש"ב. ושוב אני רוצה לומר כי הרבה אנשים לפעמים מתבלבלים. זה מקווה של האדמו"ר הזקן? לא מקווה של האדמו"ר הזקן. אבל לך תסביר לו שפה לא מדובר על האדמו"ר הזקן. מדובר על המקווה של הרבי הרש"ב. זה מקווה של חב"ד. גם הרבי הרש"ב היה חב"ד, אבל זה לא מקווה של אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן מדבר על מקווה אחרת, שם מדובר על מקווה של קאסטן. זה נקרא ארון. לא מדובר על מקווה של השקה בכלל. זה היה תקנה של אדמו"ר הזקן בימיהם. איך לעשות מקווה בימיו. היום זה כבר לא מקובל לעשות את המקוואות בצורה כזאת. מדובר על מקווה של אוצר ליד, זהו, וזה, זה המקווה של הרבי הרש"ב. זה

3:01:31 דובר 27 לא המקווה של אדמו"ר הזקן. בא הרבי הרש"ב, ואני רוצה לומר, ואמר שאפשר לעשות את האוצר לא מהצד אלא מלמטה. כך. לא ככה אלא ככה. האוצר של מי הגשמים יהיה למטה והאוצר של המים השאובים יהיה למעלה. למעשה, ופה אני רוצה לעמוד על נקודה שדווקא בקבצים האחרונים, ולמעשה למדתי את זה מתוך תורתו של הרבי. מה התקנה של הרבי הרש"ב? היה מקובל לומר. היה מקובל לומר שהתקנה של הרבי הרש"ב, למעשה זה לא היה לפני הרש"ב. מצאנו אצל הסטייפלר. איך קראו לו? ה... נו, אה? אחי בנות הרה[?]. יש כבר בתשובות שלו שהוא שאל את הדברי חיים על מקווה כזו, מקווה שבנויה לא מקווה ליד מקווה. לא. ושוב פעם אני רוצה, כי פה כבר שמעתי קודם, למען יופי הלשון מתבלבלים בזה. המקווה של הרבי הרש"ב לא נקראת בור על גבי בור. היא נקראת מקווה על גבי בור. בור על גבי בור זה עוד פרשה שאולי נספיק, נעמוד על זה. זה לא נקראת מקווה בור על גבי בור אלא מקווה על גבי בור. אז זו המקווה הזו על גבי בור כבר הייתה, כבר הייתה, כבר הייתה בימי הסטייפלר, אבל כפי הנראה מה שהרבי הרש"ב הוסיף בתיקון של המקווה הזו. אנחנו יודעים, כמו שלמדנו ביורה דעה סימן ר"א, שחיבורי מקוואות הוא רק כשפופרת הנוד. הרבי הרש"ב, כך כתוב בהוראות שבאו על ידי הרב לנדא עליו השלום, שהחור שבין המקוואות מלמעלה למטה לא יהיה כשפופרת הנוד אלא טפח, טפח על טפח. שיעור כזה של טפח על טפח לא מצאנו בחיבורי מקוואות. יש טפח על טפח כמיצירים[?] בביטול של כלי שיהיה כשר, שזה לא ייקרא מים שאובים. אבל חיבור הכשרת מקוואות מטפח, שיעור של טפח על

3:04:12 דובר 27 טפח לא מצאנו. לכאורה נראה, כי כבר פעם כתבתי על זה, שלדעת הרבי הרש"ב פה לא מדובר רק על הכשר של מקווה על ידי כשפופרת הנוד, שזה הכשר של השקה, אלא הכשר של מקווה אחת. לדעתו המקווה העליונה והמקווה התחתונה אנחנו רואים אותה כמקשה אחת. זה כמו שראיתי פה במאמר של הרב גופין, לימד מים עליונים ומים תחתונים והם מושקים אחד לשני. לא שאני מכשיר את המקווה, את מי הגשמים, את המי... את מי הגשמים, מי המים השאובים על ידי השקה, אלא זה חטיבה אחת. מצאתי, נאמר, יש בהלכות טומאה וטהרה, יש הלכה, והשולחן ערוך מביא את זה בסימן שע"א, שבטומאה אם יש בית ועלייה ויש פותח טפח בקרקע האמצעית, בגג, הכל כבית אחד לגבי טומאה. אפילו עומד לא מתחת החור הוא גם מטמא, כי הכל נחשב ברגע שיש חור של טפח על טפח ברצפה. אנחנו רואים את הרצפה כאילו אינה, ובמילא רק מה? בשביל מה כאילו צריך את הרצפה? כדי שיהיה על מה לעמוד, אחרת תיפול בפנים. אבל למעשה זה מקווה אחת שמחולקת לשתיים. קומה ראשונה זה מי גשמים. קומה שנייה זה המים, מי העיר. ובמילא. אל"ף, מה הרווחנו? ברגע שהמים למטה והמי גשמים, המי גשמים למטה והמים העליונים למעלה, אין כל כך חשש שהמים יתחלפו במשך הזמן. המים עוברים, כמו שאמרנו קודם, בהשקה מן הצד. המים עוברים מצד לצד כי המים התחתונים נשארים למטה והמים העליונים נשארים למעלה. ופה אני רוצה להוסיף, יש כאלו, הרבה, שפיקפקו, שמדדו וראו שזה לא כל כך מדויק כי במשך הזמן המים מתחלפים. ועוד יש טענות שמי גשמים יותר קלים מהמים של מי העיר. אבל בכדי לצאת, אם אפשר רק, וזה דבר גדול.

3:06:52 דובר 27 ומהחשש הזה נשתדל שהמים העליונים תמיד יהיו חמים. בכל אופן, שיהיו יותר חמים מהמים התחתונים. ברגע שהמים העליונים יותר חמים אפילו בשלוש ארבע מעלות, אין חשש של צירקולציה, כי תמיד זה כלל ידוע: המים החמים תמיד נמצאים למעלה והמים התחתונים נמצאים. אני הרבה פעמים, אני הולך למקווה. אני הולך למקווה בבוקר מוקדם ויש שם רדיאטור ואני מרגיש את זה. איך שנכנסים למקווה, הרגליים קופאות מקור, והראש אחר כך, שטובלים, אז מערבבים את זה. אבל הראשון שנכנס למקווה, אז תמיד חצי הגוף התחתון הוא קר וחצי הגוף העליון הוא יכול להיות חם, נכון? למה? כי המים החמים תמיד עולים למעלה והמים הקרים נמצאים למטה. בכל אופן, זה דבר שאפשר לפתור את הבעיה הזו. אבל העיקר. אנחנו קודם אמרנו שה... בואו נראה עכשיו. אנחנו שאלנו. סיפרתי קודם את המקרה שלי שטבלתי במקווה שעבד שם הפילטר הזה. והפילטר הזה נפוץ היום ברוב המקוואות בארץ. קשה לעמוד נגד הגזרה הזו. זה גם מנקה את המים. האחרונים נחלקו הרבה בדבר. לדעת כולם, מה החשש בפילטר הזה? הפילטר עומד להוציא את כל המים. זה ייקח חצי שעה. הוא במשך חצי שעה או שעה יוציא את כל המים ויכניס אותם חזרה. מה אכפת לי אם הוא יוציא אותם? הוא הרי מכניס אותם חזרה. הוא מכניס אותם חזרה, אז המים נכשרים. לא, אמרנו שהרמב"ם אומר שאין הזוחלין מטהרין. לדעת הרמב"ם, הרי כל המקווה הוא זוחל, הוא אבל לא זוחל, הוא במצב של זחילה. אז מה אכפת, מה יש לי מזה שאתה מכניס חזרה למקווה את המים האלו? אין אז-- אז המקווה, אה, לאן חוזרים המים? למים זוחלים שעומדים לזחול. אין הזוחלין מטהרין. אז לדעת רוב האחרונים,

3:09:24 דובר 27 הם אומרים, וככה פסק גם הרב דבורקין, שאין שום ספק שלטבול כשהפילטר הזה עובד לא טוב. אבל כשהפילטר נח, לא אכפת-- אפילו שהפילטר עבד כבר שעה שלמה, מה אכפת לי? מה אכפת לי שהוא נח? טוב, הבאתי את כל המים. כל המים נהיו שאובים, אבל אחר כך השקתי אותם למקווה מהצד, אז הם נכשרים. אין לי שום בעיה. תארו לעצמכם במקווה הזו של זכרון מאיר, אם עכשיו בתוך המקווה הזו יתקינו פילטר, במה נכשיר אותה? המקווה תהיה פסולה לחלוטין. אין לנו עכשיו, אם זה יהיה רק אוצר של זריעה, אין לנו במה להכשיר אותה. אז הם באו ואמרו: אז נעשה גם מקווה מהצד. אז מה נמשכים? זה מקווה צד, זה טוב. אז תסתמך לגמרי על מקווה צד. אלא מה? למה מקווה צד לא טוב? נכון, יש פוסקים ראשונים שאומרים, הרבה גדולים לא רצו לסמוך על הכשר של השקה לבד. רצו גם זריעה. הם פירשו השקה עם מקווה זריעה. יש לי בשבילכם פתרון מצוין. זה המקווה של הרבי הרש"ב, כפי שהרבי עצמו, ואני אסביר את זה. אבל קודם, לפני שאני אסביר את זה, נבין כך שבמקווה, אם הוא יהיה רק מ... מ... נו, של זריעה בלבד, ונכניס שם פילטר, הפילטר יפסול את המקווה ולא יוכשר. אבל תארו לעצמכם, לפני שניגש עוד לנושא הבא. אני טבלתי במקווה שעבד, נו, מה שהיה פילטר, היה פילטר והפילטר עבד ואני טבלתי שם. אבל המקווה הייתה בתקנה של הרבי הרש"ב. כן, לדעת הבית יוסף יצאתי ידי חובה. אמנם לא קיימתי את היש להחמיר של הרמ"א, אבל תארו לעצמכם מטלפנת אישה שכבר טבלו כמה אנשים ולא יודעים אפילו מי הם ושכחו לכבות את הפילטר, וזה קורה. אם

3:12:04 דובר 27 זו מקווה רק של זריעה, חס ושלום הכשלנו אותה באיסור כרת. אבל אם זה מקווה של השקה, אם זה מקווה של השקה, לדעת הבית יוסף יצאה ידי חובת טבילה, ועוד בפרט לפי דעת הרמ"א. אולי הבית יוסף, כל המים יוצאים לו, נכנס ל-- אבל בכל אופן זה פשוט, לדעת הבית יוסף זה כשר. והרמ"א גם כותב לכתחילה, כמובן לכתחילה אנחנו נחמיר בכול, אבל בדיעבד חס ושלום לא נכשלה באיסור כרת. בא הרבי והוסיף, זה מכתב לרב גורליק עליו השלום עוד בתחילת בניית, תחילת כפר חב"ד, שבנו את המקווה הראשונה, והוא שאל את הרבי, והוא שאל את הרבי אם לעשות פה בכפר גם מקווה של זריעה. והרבי אמר לו, כי אז היה כנראה בעיה עם משרד הדתות. אני עוד הכרתי את הפקיד הזה במשרד הדתות שעמד כל כך על ה-- עם שתי הרגליים האחוריות, דווקא על הקפדה של החזון איש. אז ה-- א-- אז היה לנו ויכוחים איתו עוד לפני כמעט ארבעים שנה, אבל סוף סוף הצלחנו. אז קראו לו שג[?]. הוא היה הממונה על התקציבים במשרד הפנים והוא היה צריך לאשר את המקוואות. בא הרבי, אני עוד מעט אסביר מה היו הוויכוחים איתו. בא הרבי ואמר: "יש לכם בעיה של זריעה? אפשר לעשות במקווה שלנו זריעה. איך? תכוונו את הצינור כניסה של המים העירוניים מול החור של הנקב של הרבי הרש"ב. המים הראשונים ייכנסו לתוך החור, לתוך מי הגשמים. אז זה זריעה. ואחר כך מה שנכנס הכול נזרע אחד בתוך השני." מה הרבי תיקן בזה? מה הרבי תיקן בזה? לא רק שהרבי רצה לחסוך לכפר חב"ד כסף שלא יצטרכו מקווה פשוטה, הרבי אוחז מזריעה, אז שיגיד שיעשה

3:14:24 דובר 27 מקווה של זריעה. הרבי, וזה היה הוויכוח שלי איתו, עם ש"ק. הוא אמר לי: אני ראיתי את המכתב של הרבי, והרבי רוצה זריעה! אמרתי לו: אם הרבי רוצה זריעה, היה אומר לרב של כפר חב"ד: תבנו עוד בור של זריעה. הרבי לא כותב את זה, שתבנו עוד בור של זריעה. הרבי רוצה שבמקווה הזו שלו, של הרבי הרש"ב, יש גם את העניין של זריעה. ולמה? במקווה שלכם, אם אתם עושים את הזריעה, אז אתם משיקים לזוחלים, שלדעת הרמב"ם זה לא מכשיר. אבל כשאני זורע בתוך המקווה הזו שלמטה, המים נשארים פה, הם לא זוחלים. זוהי זריעה אמיתית. זוהי זריעה לכל הדעות. מה אני צריך להיכנס לכל הפלפולים והש"ק לביתריות, להכניס את המים מלמעלה ומלמטה ומלמטה ומלמעלה, עם הפופרובים, השמופרובים, כל הדברים האלו. תזרע את המים למטה, המים נשארים והם כשרים לכל הדעות. לא! כי חב"ד רוצה כך, שחס ושלום יהיו מכשולים, אבל העיקר לא לעשות כמו שהרבי רוצה. אלא מה? וזה היה הפתרון, וזה היה הפתרון שהרבי הציע. ולכאורה זה עונה לכל השאלות. לא, אז לא הפירוש שהרבי רוצה, רוצה אוצר של זריעה. הוא רוצה שבמקווה שלו תתקשר על ידי שני דברים: גם השקה וגם זריעה, אבל בזריעה שאין שום שאלות בה, שאין שום חששות בה. ולכן, שיגנדק[?], טוב, אני אשאיר את זה הלאה. אנחנו סיימנו בסיום טוב.

3:16:31 דובר 3 יישר כוח ותודה רבה למרא דאתרא של כפר חב"ד, הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי, על דבריו המאלפים בשיטות השונות בעשיית מקווה, ובפרט בביאור שיטת הרבי הרש"ב במקווה על גבי, במקווה על גבי בור. אני רוצה עכשיו להזמין את הגאון החסיד הרב יוסף יצחק בלינוב, רב מרכז בני ברק וראש כולל פעמי יעקב. הוא ידבר על הנושא שלאחרונה מצוי מאוד, והוא גם היה נתון בסערה, בוויכוחים הלכתיים. אנשים לפעמים לא-- מתעצלים ליטול ידיים, ליטול ידיים, לברך ברכת המזון. אנשים ממהרים, ואז יש לחמניות של מזונות, בייגלה לסוגיהם וכמו, ויש את ההתלבטות מה מברכים עליהם. האם זה בורא מיני מזונות או שזה המוציא? ולמעשה הנושא נתון בוויכוח הלכתי, שלאחרונה גם כן סער-- הציבור החרדי סער, וישנן כמה וכמה דעות בעניין. נקבל את הרב בלינוב שיבוא ויסביר לנו את-- ובמיוחד ירחיב בשיטת אדמו"ר הזקן בנושא של לחמניות מזונות, בייגלה וכיוצא בזה. הרב בלינוב, בבקשה.

3:18:20 דובר 4 בהמשך לדברי מרא דאתרא אני רוצה לספר מה שהיה לפני כחצי שנה בערך. השליח בגני תקווה, אני לא זוכר השם. סוף סוף הסכימו שם המועצה הדתית לבנות מקווה. ורובם מאלו שהולכים למקווה הם כאלו שרוצים, רוצות דווקא מקווה בור על גבי בור. ארבע או חמישה או שישה. סליחה, מקווה על גבי בור. זה לא על גבי, זה מקווה אחת, אז זה מקווה. אבל לא הסכימו. לא הסכימו, אז הוא ביקש אולי אפשר לעשות. הם הסכימו לעשות השקה וזריעה, ובהוספה גם בור מתחת למקווה, חוץ מבור מן הצד, אז גם מתחת למקווה, איפה שטובלים, מתחת לזה יהיה בור, וגם השקה צדדית, גם זריעה יחד, שפתי ישראל[?], וגם למטה. אז הגיעו, עשו בירור, המועצה הדתית, לא יודע בדיוק מי ואיך, שזה יפריע. לא רק שאי אפשר לעשות מתחת, אלא גם אז ההשקה והזריעה נפסלים. ממילא הוא לא יכול לבנות ככה מקווה בגני תקווה. אז באיזו דרך הגיע אליי, אני לא יודע איך, ומה עושים. דיברתי שם, וזה שדיבר, דווקא איש, הוא אומר הוא לא מומחה במקוואות, ואמר לי מי שאמר לו שזה לא טוב, והוא לא יכול לעמוד נגדו. הוא אמר לו: קח פה סוג דיי לישראל[?], שאין לי מושג, אז ממילא לא יכול לעשות אחרת. אז החלטתי ללכת לרב של זכרון מאיר. הרב זכרון מאיר זה הרב וואזנר. והחלטתי שאם אקבל ממנו מכתב שזה בסדר, אז אני מניח שאז יסכים הרב וואזנר. וחבל שלא הבאתי את זה כאן. הוא כתב את זה. אחרי מאמצים כמובן, אבל על כל פנים יש מכתב בכתב ידו. לא רק כתב, שיהיה אחר כך שאלות. היה לי ספק אם לספר או לא לספר, אבל יש לי

3:21:04 דובר 4 את זה, מתחת לידו כתוב, חילקו כבר את זה גם. שהמקווה, שאפילו שיש לו אפילו מקווה השקה ובור וזריעה והכול, אם יעשו מקווה גם מתחת יהיה לכל הדעות. והעיקר הוא רצה להוסיף, ואינו מגרע הכלל, ונתן כל הברכה. אז ממילא אפילו במקומות שיש כאלו בור מקווה, היה ערעורים על זה, אפילו במקומות שיש ערעורים אז יש העצה הזאת. מסופר בגמרא מסכת ברכות דף מ"ב: רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא, ושם הביאו פת הבאה בכיסנין, והוא שמע שהם מברכים המוציא לחם מן הארץ. כשהגיע הוא תמה: מאי ציצי דקא שמענא? האם מברכים המוציא לחם מן הארץ? אמרו לו: אין. למה? כי רבי מונא בשם רבי יהודה אמר שפת הבאה בכיסנין מברכים המוציא לחם מן הארץ, ושמואל אמר הלכה כרבי מונא. אז אמר רב יהודה: אין הלכה כרבי מונא, אלא על פת הבאה בכיסנין מברכים בורא מיני מזונות. וכך נפסק בשולחן ערוך בסימן קס"ח סעיף ז', שפת הבאה בכיסנין מברכים בורא מיני מזונות. מה הגדר של פת הבאה בכיסנין? לא מהו, מה זה בכלל פת הבאה בכיסנין? מה זאת אומרת? מבארים הראשונים, הרשב"א במקום, רבינו יונה ושלטי הגיבורים עם הריא"ז, כולם אותה הגדרה. הגדרה של פת הבאה בכיסנין זה פת כזאת, זה פת שנאפה מקמח, אבל ההגדרה שלו שאוכלים את זה לא לשביעה. לא כאשר אדם רעב ורוצה להיות שבע אז הוא אוכל את זה, אלא לתענוג, למתיקה, לקינוח סעודה וכד'. זה, זה הגדרה של פת הבאה בכיסנין. זה לא עשוי לשביעה אלא כדי לאכול את זה כאשר אדם רוצה לתענוג ולמתיקה. כל הראשונים איכשהו מגדירים את זה. אז מה? בגלל שזה לתענוג ולמתיקה, לכן בורא מיני מזונות ולא המוציא. מבאר

3:23:53 דובר 4 את זה באריכות הלבוש בסימן קס"ח, והאלטער רבי גם מאוד בקיצור, הלבוש הרבה יותר באריכות. האלטער רבי בהתחלה, סימן קס"ח, שהגמרא אומרת, המשנה אומרת בברכות, שתיקנו ברכה מיוחדת על פת: המוציא לחם מן הארץ. למה? כי לחם לבב אנוש יסעד, ואכלת ושבעת וברכת. זה עניין של לחם, וממילא יש על זה ברכה מיוחדת בגלל החשיבות. אבל כאשר סוג פת הזה, אף שהוא גם עם קמח, אין לו העניין הזה שהוא עשוי לשביעה, אפילו שאפשר לשבוע ממנו, ממילא יורד בחשיבות שלו, ולכן לא תיקנו על זה ברכת המוציא, אלא ברכת בורא מיני מזונות. הוא גם זן, לחם, פת הבאה בכיסנין הוא זן, אז בורא מיני מזונות. אבל הברכה המיוחדת, המוציא לחם מן הארץ, הברכה החשובה הזאת, לא על סוג לחם, אף שנקרא לחם, שעשוי בכוונה כדי לתענוג או למתיקה וכדומה. זה הגדרה של פת הבאה בכיסנין. מה זה פת הבאה בכיסנין? יש בזה ג' שיטות. שיטת הר"ח, שיטת הרמב"ם ושיטת רב האי גאון. שיטת הר"ח, פת הבאה בכיסנין, עצם הפת, עצם העיסה הרי היא כמו כל לחם, פת, אלא שיש לו כיס, על דרך כמו שאומרים, כמו היום פיתה. וממלאים את הכיס הזה במיני קלואיז, צימוקים, סוכר, דבש, מיני תבלין, ואופים ומכניסים את זה עוד לפני האפייה, ואופים את זה ככה. הפיתה הזאת, כעין פיתה, לא פיתה שלנו שכבר נאפה ואחר כך ממלאים את זה. מכניסים את זה בתנור ואופים את זה יחד עם הקלואיז והצימוקים. סוג הפת הזה זה פת הבאה בכיסנין, וממילא הוא לא עשוי, לא אוכלים את זה בתוך סעודה רגילה. אוכלים את זה, כמו שר"ח אומר, אחרי הסעודה, לקינוח סעודה, לתענוג, או בגלל שר"ח

3:26:04 דובר 4 אומר גם כיסנין מלשון קליות. הגמרא אומרת בעירובין: הני כיסני דמעלי לליבא. כיסנין מלשון קליות. אוכלים את זה כי זה טוב ללב וכו', אבל זה לא סעודה לשביעה. אז זה סוג פת הבאה בכיסנין. בעצם הוא עיסה כמו כל עיסה, אלא אופים אותו מלכתחילה עם דברים שממלאים בו, שעשויים לתענוג, ונהפך הכל למאכל של תענוג. סוג אחד. שיטת הרמב"ם, פת. מה זה פת הבאה בכיסנין? עיסה שלשין בדבש עם חלב וכולי וכולי, כל מיני תבלין ומיני פירות, זו היא הנקראת פת הבאה בכיסנין. אף על פי שהיא פת, מברכים עליו המוציא, מברכים עליו בורא מיני מזונות. בעצם העיסה היא משונה מכל מיני עיסה של לחם. עיסה של לחם אין בו דבש. נראה אחר כך כמה ואיפה. כאן העיסה בעצם ממולא, לשון נילוש. הלישה של העיסה, הלישה של הקמח הוא עם דבש, עם מיני תבלין, עם מיני פירות וכו'. זה סוג עיסה אחרת, מברכים עליו בורא מיני מזונות. שיטת רב האי גאון, שהם כעכין, שזה סוג עיסה שהיא אחרי האפייה היא קשה מאוד. היא החרטה. האדמו"ר אומר שזה מה שקורין בסוגריים קיכלעך. הם דקים והם קשים ואוכלים את זה לכסיסה, כוססין משום, ולא אוכלים את זה בתוך סעודה. אלו הם גם כן סוגים, פירושים בפת הבאה בכיסנין: או פת רגיל שממולא עם, עם, עם דברים מתוקים, או פת אחרת בגלל שהוא נילוש עם דבש ומיני פירות, או שהוא דק ועשוי לכסיסה, הוא דק וקשה, עשוי לכסיסה ולא, ולא לאכילה. אז אפילו שאין בו דבש, יש בו דבש. אבל זה סוג כזה יותר דק ויותר קשה. יש אצלנו היום לחמניות מזונות. השם שנותנים לו זה לחמניות מזונות, הוא לחם, אבל ברכותיה אז מברכים

3:28:24 דובר 4 בורא מיני מזונות. סוג הלחם הזה, הלחמנייה הזאת שנקראת לחמניית מזונות, צריך עכשיו לתאם את זה עם אחד מהשיטות. למה אני אומר עם אחד מהשיטות? כי בעצם בג' שיטות הללו אפשר ללמוד שני פירושים. אפשר ללמוד שמצד פת הבאה בכיסנין, גם רב האי גאון וגם הרמב"ם וגם הר"ח, אחד מין השני, זה לא מחלוקת. אפשר היה, אפשר לחשוב ככה. כל אחד מסביר. כתוב בגמרא פת הבאה בכיסנין, סוג פת שעשוי לתענוג. אז כל אחד מסביר בזמני ובהם איך הוא הבין או איך הוא ראה, איך שהיה בקבלה, איך, מה זה פת הבאה בכיסנין? אחד הסביר ככה, אחד הסביר ככה, אחד הסביר ככה. בפועל הצד השווה שבהם, שכולם לתענוג ולמתיקה וכדומה, אז כולם מסכימים שזה פת הבאה בכיסנין. הם ברכות מזונות, או לא? שרב האי גאון שסובר שברכות מזונות זה כעכין, אז על המציאות של פת של הרמב"ם, שזה הלחמנייה מתוקה, אבל לחמנייה זה לא כעכין ולא קשים, אז המוציא. והרמב"ם יגיד על הפיתות של, של, של, של הר"ח, שבעצם זה פת רגיל אלא שמתמלא עם קלואיז ואופים ככה, לכן יברכו עליהם מזונות? לא, זה עיסה רגילה. אז הבית יוסף סובר שבעצם זה מחלוקת ביניהם. לכן הבית יוסף בטור, כשהוא מביא כל הג' דעות, הוא אומר, ונגיע לברכה, אחרי שהוא מביא כל הג' שיטות: היות שיש מחלוקת, אז זה ספק ברכות, ובגלל שזה ספק ברכות על כל אחד, על כן מברכים בורא מיני מזונות. ואת זה שואלים: מה זה נותן את המידע? מה המציא? אבל בעצם למה ספק ברכות? הרי לכולם זה מזונות. מה משנה, זה נתן דוגמה כזאת וזה נתן חיתוך כזה. מה מחלוקת? מכאן רואים שהבית יוסף הבין שמה שהר"ח

3:30:33 דובר 4 לא מסכים עם סוג פת הבאה בכיסנין של רב האי גאון, וכן השאר. אז ממילא כל אחד סובר ששלו זה בורא מיני מזונות, ושל השני, של הדוגמה האחרת, זה המוציא. וככה גם הבין ופסק האדמו"ר כשהוא מביא את האחרונה להלכה, להלכה מעיקר הדין. כך אומר בעל נפש, אבל מעיקר הדין. אז הוא אומר בגלל ספק, ספק ברכות להקל וכו'. וככה מה הספק? הרי כולם עם שיטה אחת, זה רק דוגמאות. גם מבין ככה בשולחן ערוך הגדול של הבית יוסף. לא כתוב למה הוא אומר ממילא מברכים על הכל בורא מיני מזונות, אבל במקור רואים שזה בגלל ספק, כי כל אחד סובר ששלו זה בורא מיני מזונות, ושל השני, של הדוגמה האחרת, זה המוציא. ממילא סוג הלחמניות שלנו צריך להתאים את זה לאחד מג' שיטות, או לר"ח או לרמב"ם. בשולחן ערוך לא עושים שיטות חדשות. מה, איזה סוג פת הבאה בכיסנין? וממילא זה מתאים לזה ולכן יש הפסק בורא מיני מזונות. אז ברור שפת הבאה בכיסנין של ר"ח זה לא. זה לא ממולא בבקלאוות, וברור שזה לא כעכין. אז כל אחד מבין מיד שאם צריך להתאים את זה, צריך להתאים לסוג של פת הבאה בכיסנין של הרמב"ם. ממילא נלמד את שיטת הרמב"ם ונראה אם הלחמניות הללו הן לפי הרמב"ם לחמניות מזונות, או גם לפי הרמב"ם לא. ברמב"ם כתוב עיסה שלשה בדבש, חלב וכו'. אומר הבית יוסף בכסף משנה, הרמב"ם דברו חסר. הבית יוסף בשולחנו על הטור. שלכאורה הלשון עיסה שלשה, הכוונה שאין פה מים, ואם כן אולי קצת מים, אבל רוב זה דבש. לכן הלשון עיסה שלשה בדבש, לישה זה הדבר הנוזל שלוקח את הקמח ועושה מזה עיסה. אז עיסה שלשה בדבש. אז הוא

3:32:43 דובר 4 למד פשט שהדבש הוא בגללו יש הלישה. אילולא הדבש נשאר קמח יבש, ואם יש מים זה מעט. אז הוא בטל לגבי הדבש, אבל זה מה שנקרא פת הבאה בכיסנין לפי הרמב"ם. כך לצד הראשון של הבית יוסף, עיסה שלשה בדבש הכוונה רוב זה מדבש, רוב מי פירות, אבל איך שיהיה רוב מים ויהיו מיעוט מי פירות, מיעוט דבש, אפילו שירגישו את הטעם, זה לא נקרא עיסה שלשה בדבש, זה נקרא עיסה שלשה במים ויש בה דבש. אז ברכת המוציא, זו שיטה ראשונה, שיטה א'. הוא מביא על זה דיוקים בלשון של תבלין, כך המשנה וכדומה. אי יש לומר לא, לא משנה כמה, עיסה שלשה בדבש זה לאו דווקא שלשה בדבש שבלי הדבש אי אפשר ללוש. לא. אפילו שיש הרבה מים, ואפילו רוב מים. היות שלשה גם בדבש. הדבש עזר גם ללישה, זה שלוש. יש בו גם דבש וטעם הדבש ניכר בתערובת, אז ניכר זאת אומרת מרגישים את הטעם, הרי זה מספיק כדי שזה ייקרא פת הבאה בכיסנין. אז ברכת מזונות לפי השיטה השנייה, העיקר שמרגישים טעם ולא משנה כמה מי פירות, אפילו קצת. וכן נראה עיקר. כך מסיק הבית יוסף על הטור, שפת הבאה בכיסנין לפי הרמב"ם הוא פת הבאה בכיסנין אפילו שיש קצת מי פירות, קצת דבש וכו'. כמובן בתנאי שמרגישים את הטעם, המתיקות, או לאו דווקא מתיקות. יש גם חלב, יש גם ביצים. אז העדינות וכד'. שזה לא כמו לחם. והוא מסביר, והלבוש מסביר את זה יותר באריכות. אבל מה? הבית יוסף גם מסביר על היסוד שהעניין של לחם הוא רק עם מים, כי אז הוא משביע, ועל זה נאמר "ואכלת ושבעת וברכת", וזה המשביע ממש. היות שיש

3:34:53 דובר 4 דברים מתוקים או דברים עדינים וכד', זה מוריד מהמשביע, זה יורד מהחשיבות, וכבר מברכים על זה ברכת מזונות. לכן בשולחן ערוך בשיטת הרמב"ם, הבית יוסף הוריד את המילה עיסה שלשה בדבש. בשיטת הרמב"ם זה השיטה השנייה, והוא כתב בשיטת הבית יוסף: "ויש אומרים שהיא עיסה שעירב בה דבש". זו שיטת הרמב"ם. אבל במקום לכתוב שלשה, אז הוא מסביר עירב דבש. וכמה דבש הוא לא אומר. הוא רק מתנה תנאי שיהא טעם התערובת ניכר בעיסה. זה המחבר. ממילא לפי המחבר, לפי הספרדים, לפי השולחן ערוך, זה אחד מהשיטות. זה אחד מהדברים שברכת המזונות מגיע על זה. הרמ"א: "ויש אומרים שזה נקרא פת גמור". טוב. סוג הזה שעירב בו דבש, יש אומרים שנקרא פת גמור, אלא אם כן יש בו הרבה תבלין, דבש ומיני מתיקה, שקורין לעקח. הלעקח. שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר. עד המילים הללו, שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר, כל אחד היה מסביר את הרמ"א בפשטות. הרמ"א בא להגיד שאתה אומר אפילו מיעוט דבש מספיק כדי לברך מזונות, לא צריך דווקא רוב. וזה הלשון: אלא אם כן יש הרבה תבלין, לא קצת. כאן הרמ"א מוסיף עוד כמה מילים, שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר. ואיפה פה הקמח? מה זה כמעט הדבש והתבלין הם עיקר? איפה פה הקמח? הם עיקר? הרי יש הרבה יותר ממים. לכן אומר הב"ח. הב"ח מביא שיטות. לכן אומר הב"ח. הוא מביא מהגאונים, והוא מביא גם מהאיסור והיתר, שיש כאלו שחששו שמה נקרא פת הבאה בכיסנין לברך מזונות? רק פת כזה שהדבש הוא יותר מהקמח. עד כדי כך. שהדבש יותר מהקמח. הם החמירו. אומר זה רק כך. בעל התניא גם מביא על זה בעל נפש

3:37:35 דובר 4 החמירו בברכה. אומר הב"ח, וזהו מה שכתוב בהגהת השולחן ערוך, שכמעט הדבש הוא עיקר, כי גם הרמ"א סובר שמה שצריך כדי לעשות פת הבאה בכיסנין, שזה כעין לקח, זה כשיש כל כך הרבה דבש שזה יותר אפילו מהקמח, וזה הלשון של הרמ"א, שכמעט הדבש הוא עיקר. והרמ"א מוסיף: וכן נוהגים. אחרת, לפי הרמ"א, אם אין כל כך הרבה דבש או מי פירות נגד הקמח, אז יש אומרים שזה נקרא פת גמור. והרמ"א מסיק: וכן נוהגים. הרמ"א נותן דוגמה לקח. האלטער רבי בברכת הנהנין, שאומר מה זה לקח? אז הוא מביא מפורש הדוגמה של לקח, שזה כל כך הרבה דבש יותר מקמח. אז ממילא מובן גם הדוגמה של הרמ"א של לקח. יוצא לפי זה. תכף נראה האלטער רבי, תכף נגיע. שמעיקרא דדינא אני לא בא בחומרא. יש שיטת הב"ח, שהב"ח מחמיר ככה. נוריד החומרא של ב"ח. רמ"א. בני ישראל אינם צריכים לעיין ברמ"א. תכף נראה האלטער רבי. המגן אברהם אומר דברי הרמ"א עיקר. אז יש רמ"א, ולפי הבנת הב"ח ברמ"א, אז הרמ"א סובר שזה בכלל לא נכנס בקטגוריה של פת הבאה בכיסנין. פת כזה שמי פירות הוא לא יותר מהקמח, זה לחם. אז לחזור עכשיו ללחמניות. תכף נגיע לאלטער רבי. לחמניות פת הבאה בכיסנין, בורא מיני מזונות, כבר אמרנו קודם על שיטת הר"ח ושיטת רב האי גאון, כאן לא שייך. נשאר רק שיטת הרמב"ם. שיטה זאת. בשיטה זאת גופא הרמ"א מסיק, אם שזה דעת הרמב"ם או כי הוא מסתפק אם זה בדעת הרמב"ם או לא, הרמ"א בדרכי משה. אבל על כל פנים הרמ"א מסיק: וכן נוהגים, שזה פת גמור. אז לחמניות זה לא כמו לקח. לקח אפשר לשאול, בבית יש דבש וטרוף וטרוף לשאר

3:40:02 דובר 4 הדברים, יש יותר מהקמח, ויש כזה סוג עוגות גם ככה. לא עוגיות, עוגות. אבל, אבל לחמניה, כמה שרק נשים שם מי פירות, יהיו יותר מהמים, אפילו כולה מי פירות, אז הקמח הוא הרבה יותר. אז איזה מזונות? לא מדבר אפילו אוכל משהו, לא מדבר עכשיו על שיעורים ועל קביעות סעודה, על כלום. עכשיו נראה האלטער רבי. אפשר להגיד בפשטות, אנחנו לומדים האלטער רבי שולחן ערוך, גם בהלכה בשולחן ערוך סימן קס"ח וגם בברכת הנהנין בפרק ב'. מביא האלטער רבי אחד מהגדרים: אם יש רוב מי פירות, נקרא בורא מיני מזונות, רוב לגבי המים. כך אומר האלטער רבי גם בשולחן ערוך באריכות וגם בברכת הנהנין, די ברור. ממילא מה צריך יותר? הנה בסעיף ז' בפרק ב' בברכת הנהנין, פת הבאה בכיסנין, יש מפרשים שהעיסה שנילושה בחלב ודבש וכו' וכו' וכו'. קרויה כיסנין, אבל פת גמור. בעל נפש יחמיר. אני חושב שזה הלאה. זה הרציונלי. בעל נפש. אנחנו גם בעל נפש. טוב, בשולחן ערוך זה בסימן קס"ח סעיף י"א, אומר: אפילו עירב בו מעט מים, אם הרוב הוא משאר משקין, בורא מיני מזונות, סעיף י"א. וגם הולכים לפי רוב. ממילא, בלחמניות מזונות מעיקר הדין. וכך האלטער רבי פוסק לעניין הלכה, חוץ מהבעל נפש, כנראה לעניין הלכה, אז פוסקים שם על כל הסוגים בורא מיני מזונות מעיקרא דדינא. בעל נפש יחמיר, זו תקנה לבעל נפש. ממילא מעיקרא דדינא בורא מיני מזונות, לחמניות רוב מי פירות לגבי המים, כך צריך לעשות, וממילא בורא מיני מזונות. אז על זה גופא קשה. לא קשה, לא צריך להבין. האלטער רבי כאן פסק דלא כרמ"א? קורה. יש פעמים. אבל הרמ"א פוסק,

3:42:43 דובר 4 הרמ"א פוסק: וכן נוהגים. הט"ז מסביר את הרמ"א. המגן אברהם אומר על הרמ"א: וכן עיקר. ולפי הרמ"א זה המציאות, וכן נוהגים, הרי זה פת גמור. או, או תגיד. זייער גוט. וואו, איזה פשט. גוט. מוכרח להגיד, כדי שלא נגיד שהאלטער רבי כאן נגד הרמ"א, מוכרח להגיד שאף שהב"ח הסביר ככה ברמ"א, האלטער רבי לא הסביר ככה ברמ"א, והוא הבין ברמ"א בפשטות שהרמ"א תבע לעניין הכוונה רוב לגבי המים. איך זה? איך הגיע? ויש ביטוי ״כמעט״. אז מאוד בקיצור. המקור, הרמ"א כאן הוא קצר. המקור הוא בדרכי משה, כמו הרבה פעמים ברמ"א, אז בדרכי משה יותר באריכות. נקרא את המילים של הרמ"א בדרכי משה, נבין מה הכוונה כאן. אחרי שבית יוסף, בחקירה של הבית יוסף, שבית יוסף חוקר אם הכוונה מעט מי פירות או רוב מי פירות, והבית יוסף מסיק להלכה שאפילו מעט מי פירות גם כן בורא מיני מזונות. אומר הרמ"א בספרו, בדרכי משה סעיף מ"ח: אין המנהג כדבריו, אומר הרמ"א. הבית יוסף, המנהג היפך, שקצת מי פירות מזונות, אין המנהג כדבריו. שהרי בשבת ויום טוב ונישואין מברכים המוציא על מיני לחם המתובלים הרבה וניכר בהם במראה וטעם. הוא כותב את המציאות, לברך המוציא על כאלו. זה סבירא להם, אלו שמברכים בשבת ויום טוב והנישואין על לחם, וזה כן עם מיני תבלין. ולהיותו מכלל לחם במה שעירב בתבלין, משאר משקין מעט שניכר, אבל זה מעט. אלא אם כן, כאן אומר הרמ"א היסוד, אלא אם כן עיקר העיסה נילוש באיזה דברים. השאלה היא עיקר העיסה במה נילוש? אם עיקר העיסה נילוש במי פירות או עיקר העיסה נילוש במים. זאת אומרת, זה גופא מה שהבית יוסף מסתפק. אז אומר כאן הרמ"א, לדידי עיקר

3:45:20 דובר 4 הלכה כשיטת הראשונים, שעיקר העיסה נילוש במי פירות. זה מה שנקרא מזונות. ואפשר שגם דעת הרמב"ם כן. מכל מקום נראה לי שאיזה מיני מתיקה שקורין לעקח דינם כדין פת הבאה בכיסנין, שהרי יש בהם דבש ותבלין הרבה ועיקר העיסה נילוש בהם. אז בעצם כאן הרמ"א בכלל לא הזכיר את העניין שיש כל כך הרבה. אולי שהקמח בטל. לא, אין כאן אפילו רמז לעניין הזה. האויסשפראַך הזה, זה נמצא רק ברמ"א על השולחן ערוך. כאן הרמ"א מסביר היסוד: עיקר העיסה נילוש בהם. הכוונה מה הרוב, ומה הרוב הנקרא עיקר, הקמח ומהו נילוש. ולכן אומר הכף החיים במקום בס"ק ח'. אומר הכף החיים שיש חילוק בבית יוסף, ומביא בקיצור אם הולכים לפי רוב או לא רוב. הבית יוסף פוסק לצד השני, שאפילו מעט פירות, והרמ"א והגאון בדרכי משה נטה לצד הרי"ף, שהולכים לפי רוב. וכך מוכרח להגיד לפי כולם. כי מי שיפתח רק קיצור שולחן ערוך בסימן מ"ח, שמה יש הלכות הללו ומביא השיטות, אז הוא בכלל לא מביא שיטה כזאת שצריך רוב נגד הקמח, בכלל לא מביא. הוא מביא רב האי גאון, ר"ח, ושיטה שהולכים לפי רוב מי פירות. איפה רמ"א אתה לא מזכיר? זאת אומרת שהוא הבין שאין רמ"א כזה, אז הוא גם הבין שאין רמ"א כזה. ועוד יותר מזה, גם תכף נראה בחפץ חיים בדרך החיים כלל רי"ט, מביא בפשטות השיטה הזאת וגם כותב הרי"ף, ושם הוא מפרש: אם רוב מי פירות זה ככה, אם רוב מים ככה, בכלל לא דורש עניין של רוב קמח. אז לא יכול להיות שכל אלו לא יזכירו בכלל שיטה של הרמ"א. הלא הב"ח לא חששו, אבל שיטה לא יביאו. מכאן

3:47:20 דובר 4 מוכרח שהבינו שהפשט ברמ"א הוא לא בגלל שזה יותר מהקמח. אין הכי נמי, המציאות של לעקח הוא שזה יותר מהקמח. זה מציאות, אבל לא זה ההיתר, אלא ההיתר בגלל שזה יותר מהמים. הרי תמצא של לעקח גוון שלוים את הלעקח גוון לעקח, וזה היה דבר רגיל. עוגה מתוקה, כך היה בזמניהם, לא היה כל סוגי העוגות הללו, אחרת גוון קיכלעך וכדומה. ממילא לוקח לעקח, אבל לא בגלל רק דווקא לעקח. ממילא העיקר הוא רוב. ולכן האלטער רבי, כשהוא מביא בשיטות בעניין של פת הבאה בכיסנין, וכשמדבר מעיקרא דדינא לפני וגם באחריה, אז ברור: רוב מי פירות, בורא מיני מזונות מעיקרא דדינא. ויש אפילו ראיה ממש מילה אחת. אלטער רבי באמצע הסעיף, אני רוצה להאריך, אלטער רבי מביא כמעט הדבש והטוב למאי, מכיוון מביא האויסשפראַך הזה, והוא מציין למטה רמ"א, ב"ח, רש"ל, מור"ם, ט"ז. ומי שהסתכל בט"ז, בטורי זהב, יראה מיד שהטורי זהב לומד פשט ברמ"א שהולך לפי רוב, ואחר כך מביא את דברי הב"ח ואומר דברי הב"ח יחיד ואין לחוש לדבריו, ואין לחוש לו. זה אין לי פה את הזה, אז ברור שזה לא בגלל פשט ברמ"א אלא בגלל הדעה הזאת. בפועל. אז מעיקרא דדינא. אז הלחמניות הם כן מזונות מעיקרא דדינא. הכוונה בלי בעל נפש, כי כך נפסק וכך פוסק אלטער רבי. הלכה למעשה, אלא אלטער רבי מוסיף בשולחנו סוג של בעל נפש שירצה להחמיר על עצמו, והרב מוסיף העניין של בעל נפש שיחמיר על עצמו בברכה ובכל מקום קצת אחרת. בשולחנו קס"ח סוף סעיף י"ב, אחרי שפוסק הלכה, אומר: וכל בעל נפש שירצה להחמיר על עצמו לא יאכל פחות משיעור קביעות סעודה. תכף נדבר עוד בקיצור כי

3:49:34 דובר 4 אם בתוך סעודה למזון או סדר, כמו ש... אז באר, כי אם הוא יאכל רגיל לתענוג, לא בתוך קביעות סעודה, הוא נכנס במחלוקת מה זה פת הבאה בכיסנין? בסוגריים אלטער רבי מוסיף שאפשר לחבר שתי הדעות יחד, הדעה של פת שנילושה במשקין, בפירות, הדעה של הרמב"ם והדעה של ר"ח ביחד. אם זה פת שנילושה, ממולאת בפירות, שתי הדעות ביחד, אפשר לצרף שגם זה נקרא מזונות. למה לא? אם רב האי גאון ימשיך לצרף או לא, אז כאן לא המקום. יש ב"ח על זה גם כן. נגיע לצירוף, אבל כאן זה אלטער רבי בשולחן ערוך, בסדר ברכת הנהנין שככה אנו פוסקים, זה המהדורה, זה המהדורה בתרא, הסידור. אז אלטער רבי, אחרי שפוסק לעניין הלכה, אפשר לסמוך על סברא שנייה ויסוף את כל החכמים. אך בעל נפש יחמיר על עצמו שלא לאכול בלי נטילת ידיים והמוציא לחם אחר נטילה, רק בנילוש בדבש יש להקל אם הקמח מעט והדבש הוא הרוב. כאן הוא מביא את שיטת הב"ח, ובעל נפש יחמיר על עצמו לאכול רק בזה, רק אז להגיד בורא מיני מזונות. אבל מעיקרא דדינא, אז ממילא מי שבעל נפש ויחמיר על עצמו אז יש כאן הלכה אם הקמח מעט והדבש הרוב. אם מעיקרא הלכה, או במקום שצריך להקל, במקום שקשה בנסיעות וכדומה, והוא לא לקח על עצמו להיות בעל נפש, כי יש סיפור על זה עכשיו. יש גם דרך אגב, בשולחן ערוך כותב: ובעל נפש אם רצה להחמיר, וכאן בעל נפש יחמיר על עצמו, אז ממילא אז יש כאן שני הדברים. כן. אני אכלתי מזה לחמניות דמינות. אני אכלתי בלחמניות. זה בנוגע, זה בנוגע ללחמניות שאוכל, וממילא ברכות אומרים מזונות אם הוא רוצה להקל כי הוא צריך להקל.

3:51:46 דובר 4 כי הוא ממהר או נוסע וקדימה, והוא לא בקטגוריה של בעל נפש. אבל יש בזה חומרה עצומה של האלטער רבי. אה, רגע, רגע. יש מחלוקת בין רבינו משה לראב"ד. אחד יאכל פת הבאה בכיסנין. שפת הבאה בכיסנין זה כל העם. עכשיו לא מדברים בסוגים. לפי רב האי גאון, לפי ר"ח, לפי זה זה פת הבאה בכיסנין. אבל הוא אוכל את זה והוא שבע מזה. הוא שבע מזה. הוא אכל קצת יותר מהטעימה כלשהו. הוא אכל שיעור והוא שבע מזה. אז רבינו משה אומר: תלוי בכל אדם, ותלוי בכל אדם אם הוא שבע. הראב"ד אומר שלא. אם הוא שבע מזה, אז זה אצלו קביעות וזה המוציא. וככה בפשטות פוסקים. האלטער רבי בברכת הנהנין, בפרק ב' הלכה ב', פוסק מפורש שלא משנה כמה הוא אכל. אפילו פחות מד' ביצים, אפילו ביצה. לא משנה, כל עוד מעצם הדין, כמה שאדם יאכל, אם אצלו הוא שבע מזה. ויש אנשים ששבעים מקצת. לא צריך להגיד שאנשים שאוכלים ארבע ביצים אז הוא שבע מזה. יש כאלה. כל אחד לפי גודל, גודל יכולת, גודל הכלים. אז אם הוא שבע מזה, לפי הוראת הרבי, אפילו פחות מד' ביצים וכל שכן משש. אז יש שאלה של המוציא, מה הוא עושה? צריך ליטול ידיים ולאכול כזית על לחם אחר, ואז הוא יאכל, ואז הוא יאכל. אחר כך גם לברך ברכת המזון, ואז הוא יאכל את הפת הבאה בכיסנין שלו. כי אחרת יש שאלה על הרבי. לא אומר בגלל זה, אבל הרבי פוסק שאם אחד שבע אפילו מקצת פת הבאה בכיסנין, אז צריך לברך המוציא על לחם אחר. זה אם אוכל פחות משש ביצים. מי שאוכל שש

3:54:05 דובר 4 ביצים יברך המוציא. כן, אמרתי מזונות. סליחה. צריך לברך על לחם אחר המוציא ואז יוכל לאכול את הפת הבאה בכיסנין. וממילא לא צריך הרבה לשקול. כל אחד יודע שכל סוג פיצה שאדם יאכל בדרך כלל, אם זה שתי מנות וכל שכן קצת יותר, לא צריך הרבה למדוד השיעור עם כמה זה שוקל, ואדם שבע מזה, אדם רגיל. לא מדבר אדם שמשיח נועל, ממילא זה משהו אחר, אבל אדם רגיל שבע משתי מנות פיצה. זה לא אומר שבע, הכוונה שאחרי זה אכילה גסה. זה לא נקרא שבע שבע. הכוונה שככה אוכל רגיל כדי שיהיה שבע. כאן לא אכל פיצה, משהו אחר. אז יכול להיות כתוב עשר פעמים בורא מיני מזונות, אבל הוא צריך ליטול ידיים קודם, אם הוא יודע שהולך לאכול, זו הסעודה שלו היום בצהריים, עד הערב אין לו איפה לאכול. הוא יודע שהוא יאכל טוב, ללמוד אחרי שיאכל את שתי המנות הללו. וממילא הוא צריך לברך המוציא על לחם אחר בלי למדוד. זה כאשר הוא אוכל פחות משיעור בלי שיעורים. יש עוד דבר שהרב מחמיר: איך מודדים לחם? לא הלחם לבד, אלא הלחם עם כל הסעודה, עם הדברים שבדרך כלל אוכלים עם לחם, וזה גם נכלל בתוך השיעור. כך הרב כותב בסעיף ג'. כך בשולחן ערוך, וכך גם בכיסנין המגן אברהם מסתפק וכו'. כך האלטער רבי פוסק. ממילא מי שיבוא לסעוד, מי שיושב בסעודה ואוכל לא הרבה, רק לחמנייה אחת, שאוכל בדרך כלל לחמנייה. אם אין כוונה מיוחדת לעשות קטן, בדרך כלל מאה ושלושים גרם, זה יותר משתי ביצים. ביצים בערך חמישים וחמש, שישים, אבל זו לחמנייה רגילה. עושים קטן עכשיו, תשעים גרם, עוד קטן

3:56:08 דובר 4 אז זה שמונים גרם אם מבקשים במיוחד, אבל ככה לחמנייה רגילה זה מאה שלושים גרם, אז זה בערך. עברו כבר את שתי ביצים. אם אכלו את זה עם דגים בסעודה ועם בשר ועם סלטים, הוסיפו עוד קצת. אז א', ברור שזה משביע. ממילא והיות שהכל מצטרף, פשוט צריך ליטול קודם ידיים. אז ממילא לא הרוויח כלום לאכול את הלחמנייה מזונות. והיה נכון. אבל יותר מזה, אפילו שהוא לא שבע מזה, היות שמצרפים ומעל שישה ביצים, אז צריך לברך המוציא על הלחמניות מזונות. אם הוא שבע מזה, וכאשר אני מצרף יחד את הלחמניות מזונות, הולך לחמנייה או אחת וחצי עם מנת בשר, עוף וכולי וכולי, והכל, ובאמצע קצת טחינה וקצת, והרי כל הדברים אוכל, הכל מצטרף. הוא עובר השישה ביצים, אז הוא צריך פשוט ליטול ידיים ולאכול הלחמנייה כמו שאוכלים לחם. אז ממילא לפי האלטער רבי נסיק כאן, וכאן נסיים ואחר כך שאר הדברים, שאם אחד אוכל לחמניות בסעודה, אז לברך מזונות אין היכי תמצי כזה. פשוט אין היכי תמצי. יכול להיות רק ספק, כי תמיד בסעודה הוא שבע מזה, ואין שום ספק שיש או שהוא צריך לאכול את זה, או שהוא צריך ליטול ידיים ולאכול ולהגיד המוציא על לחם אחר. אם הוא יודע שהוא אוכל קצת דגים וקצת בשר, ויכול להיות שהוא לא יגיע לשלוש מאות וחמישים גרם. ואם, אבל אם אוכל רגיל, בדרך כלל עוברים את זה מעל ומעבר, ואז פשוט נוטל ידיים על זה. אז פשוט אין היכי תמצי כזה. לא יכול להיות היכי תמצי. זה לא ביחד. זה לא ביחד. אין. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. עוד דבר. דבר גם בלחמניות. תנו לי בבקשה לסיים. לחמנייה

3:58:05 דובר 4 שממלאים עם הדברים, התוספת לא משנה מה. יש כאלו שמוסיפים ביצים, יש טונה וכל מיני הדברים הללו. הרי המשקל זה בערך שלושים גרם. מילוי רגיל, לא מילוי מיוחד, בערך בין עשרים לשלושים גרם. אז אם לחמנייה ששוקלת מאה ושלושים גרם, עם עוד שלושים גרם, שזה מאה שישים גרם, אחד שיאכל שתי לחמניות כאלו, גם אין היכי תמצי שהוא יישאר רעב. אני לא מדבר עכשיו על השיעורים. אז צריך לדעת, אם אוכל אחד אז זה מזונות. הוא לא בעל נפש יחמיר. בסדר, אבל אם נוחם עינת. כבר אמרתי, אז אם אחד אוכל לחמניית מזונות לבד, אם הוא מהסוג של הבעל נפש יחמיר, לדוגמה אם הוא לא בנסיעה. מה? כן, כן, תרשום גם, תרשום גם, מישהו הוא בנסיעה או נמצא במקום או שהוא עובד, אז זה גוט, זה גוט. אז אני חוזר שוב. אומרים שוב להדגיש, הבעל נפש יחמיר, ואומרים שיש נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אז מי זה בעל נפש? הרי הוא אוכל פת, הנפש. אז ממילא בעל נפש, אז לפי אדמו"ר הזקן לא אוכל בכלל לחמניות מזונות. אם כן אוכלים, צריך מאוד להיזהר בשיעורים ולא בשיעורים. לאכול רק באופן שלא, לא אסביר. זה בנוגע ללחמניות. ומה עם קרקרים ומה עם הציות. אז בעזרת השם המשך בהזדמנות אחרת, שיהיה בהרבה הצלחה. רבי עקיבא, מכיוון שעסוקים בעניין הזה ואני רואה בעניין הזה הרבה מכשול. מכיוון שהזכירו פה את כל הדעות, ביקשתי מרב בלוש[?] שיביע דעתו. הוא לא, לא הביע דעתו. אני אביע את זה במקומו, אבל מכיוון שהרבה מאוד נפוץ, ובפרט בשמחות שנותנים בורקס והרבה יהודים לא נוטלים ידיים לפי כל הדעות בסידור. הבורקס ממולאות עם תפוחי אדמה או יש

4:01:09 דובר 4 בורקס ממולאות עם בשר, אבל בכל אופן לא מיני מתיקה. אז לכאורה לפי כל הדעות זה לא מזונות. רק מה יש בבורקס? הם עשויות לא מבצק רגיל, אלא מבצק עלים, בצק עלים. שוב פעם נכנסנו לכל המחלוקת הזו אם בצק עלים נקרא בצק שצריך ליטול ידיים או מזונות, ולכן אני חושב שכדאי להימנע לאכול את זה עם מזונות לבד. ודבר שני, מי שכן רוצה לאכול, למשל, אני יודע טיפ. לא כל הרבנים יסכימו איתי. לפעמים בסעודה נותנים לא בורקס אלא בלינצ'ס, בלינצ'ס. עיסה דקה שממולאת גם בתפוחי אדמה. הבלינצ'ס הזו, לפי מה שנראה גם בסידור היא כן מזונות, כי שם מובא שדבר שעשוי מבלילה רכה אז זה מזונות. זה לא שייך לפת הבאה בכיסנין. יכול מאוד להיות שאם אחד ישאל אותי, ישבתי בסעודה פעם, ופה המלצר הגיש. שלושה, שמה היה שמה על המגש בורקס ובלינצ'ס והדבר השלישי שמה, אה, איך? מוסקה. הוא שאל אותי מה עדיף? אז שאלתי אותו מה אתה יותר אוהב? אז הוא אומר שהוא אוהב יותר את הבורקס. אמרתי לו שהבורקס לא לפי ההלכה אם לא נטלת ידיים. אז הוא שאל אותי מה עדיף, אה, לפי ההלכה. אז אמרתי דבר ראשון זה המוסקה, שמה אין בכלל מיני דגן, אז אפשר לברך בורא פרי האדמה. אבל בכל זאת, אם אתה רוצה, שואל מה עדיף בהלכה, בלינצ'ס או בורקס, אז יותר טוב תאכל את הבלינצ'ס מאשר את הבורקס, שכיוון שהבלינצ'ס עשוי מבלילה רכה, שגם לפי הסידור זה נקרא מזונות. הוא שאל אותי כמה בלינצ'ס אפשר לאכול, שתיים, שלוש, ארבע, כמו שהזכיר פה קודם הרב בנינוב[?]. נדמה לי שאדמו"ר הזקן פוסק שם שבלילה רכה גם אפשר לאכול

4:03:16 דובר 4 יותר מקביעות סעודה. בכל אופן, זה מה שיש הרבה להאריך בזה, אבל מכיוון שלהלכה למעשה וזה מאוד מאוד נפוץ בשמחות וכדאי ל... אני לא עונה בי.

4:03:36 דובר 5 יישר כוח להגאון החסיד הרב בנינו[?] שליט"א ולרב אשכנזי על דבריהם המאלפים. ובעזרת השם, שאלו פה על הקרקרים ועל הבייגלה ויש מסתמא עוד רשימה ארוכה. בעזרת השם, במשך כמה שנים בירחי כלה יתבררו כל הסוגיות האלו, על כל דבר מה צריכים לברך. בכל מקרה, אבל נראה שהתענוג הזה של לוותר על נטילת ידיים ולאכול לחמנייה של מזונות זה בכלל לא כל כך פשוט מכל הבחינות. טוב, אנחנו נבוא עכשיו לנושא נוסף, למושב שיעסוק בענייני כשרות. ולפני שאני אציג את הנואם הבא, תרשו לי לומר מקצת שבחו בפניו. אנחנו היום עדים לתופעה שיש הרבה מומחי כשרות, מומחים באמת, אולי יותר פחות. אבל אנחנו בחרנו להביא, להביא נואם שידיו רב לו בשני הדברים. הן בצד ההלכתי העיוני של הדברים והן במישור המעשי. כיצד הדברים נמצאים למעשה במפעלים, במלונות, בבתי הארחה, בבתי החרושת וכיוצא בזה. ואני אתכבד בזה להזמין את הגאון הרב דב לנדא שליט"א, מראשי ישיבת שפת אמת בירושלים ומראשי ועדת הכשרות של חוג חתם סופר בבני ברק, שידוע ומפורסם בידע הרב שלו בהלכה בכלל, ובמיוחד גם בכל הנושאים שקשורים לכשרות. והנושא שהוא ידבר בו זה נושא שמאוד מאוד בשפת ה-- בשפה של היום פופולרי. אנחנו עדים היום לכמעט כל משפחה דתייה שנייה שחייבת לצאת ידי חובה, שהיא, אם היא לא תצא לנופש אז זה לא נקרא שהם עברו את הקיץ. כבר ראיתי מישהו שכתב שהשנה היציאה לנופש הייתה מרובה יותר משאר השנים. הוא אמר אולי בגלל זה שעכשיו קיצצו את קצבאות הילדים, אז רצו לחטוף משהו יותר מהר, ולכן השנה פשוט לא יכלו להשיג חדר פנוי, כי כל ה-- כמעט חלק גדול מהציבור החרדי נוהר לנופש, וישנם הרבה בתי הארחה

4:05:48 דובר 5 ומלונות שמכשירים אותם במיוחד לצורך הנופש. נותנים לזה כשרות למהדרין. הנושא הוא לא פשוט. לא שחלילה אי אפשר לפתור את העניין הזה, אבל הנושא הוא לא פשוט ומטבע הדברים הנושא הוא מצוי ואנשים נתקלים בזה יום יום. לכן אתכבד בזה להזמין את הגאון הרב לנדא שליט"א, שיסקור בפנינו את הצד ההלכתי והמעשי הקשורים בכך. כאשר משפחה יוצאת לנופש בבתי הארחה, בבתי מלון, מה צריכים להקפיד ומה צריכים לברר? הרב לנדא, בבקשה.

4:06:46 דובר 6 כדבר ראשון אני רוצה להתחיל. ראיתי קודם שהרב בלינוב התחיל עם דבריו במה שסיים המרא דאתרא. ראיתי קודם שהרב בלינוב התחיל עם מה שסיים המרא דאתרא. אז אני רוצה גם להתחיל עם מה שסיים הרב בלינוב. מדברים על לחמניות מזונות. אני רוצה להעלות את הצד הטכני שבדבר. כדי לעשות לחמניות מזונות, ודאי שצריך ללוש את זה עם מי פירות. השאלה אם הרוב או לא הרוב תלוי במחלוקת של הבית יוסף והרמ"א. אבל עם איזה מי פירות אנחנו נלוש את זה? יש כאלה שלשים את הלחמניות האלה עם מי צימוקים. מניסיון שאני בדקתי, אין כמעט מי צימוקים שיוכלו לברך את זה, שיהיה לזה דין של מי פירות. תהליך ייבוש הענבים הוא שלוקחים את הענבים, שמים אותם בתוך תנור למשך שלושים ושש שעות על חום נמוך שיתייבשו. הם מתייבשים כמעט כאבן. לפני השיווק שמים את הצימוקים בתוך מכשירים מיוחדים, תופים מיוחדים, או שמשאירים את זה בתוך מים. הם סופגים מים בערך שלוש עשרה, ארבע עשרה אחוז, ואז משווקים את זה לציבור. יוצא שאם אנחנו ניקח את הצימוקים האלה ונבשל אותם או נשרה אותם בתוך מים, המים האלה הם מי ברז ואין להם שום דין של מי פירות, ולכן אם לשו לחמניות במי צימוקים אלה, ברור שברכתם זה המוציא לחם מן הארץ ולא בורא מיני מזונות. רק אם ניקח צימוקים שהתייבשו בשמש, וזה יש מעט מאוד בארץ, אלה הצימוקים הערבים שמשאירים אותם עם הידיות שלהם כדי שהם מתייבשים שלא יירקבו, ייקחו מהם שלא ייבשו לגמרי, יבשלו אותם וישרו אותם, עם המים האלה אפשר לברך. אם לשו בזה אפשר לברך בורא מיני מזונות. לולא זה ברור שלא. אפשרות שנייה זה אם לשו את

4:09:01 דובר 6 הפיצה עם חלב, כי רק פיצה אפשר ללוש עם חלב, כי בצק אחר ללוש עם חלב אסור, כי בצק שלשו עם חלב אסור לאכול אותה. חוץ אם אנחנו עושים כעין תורא, שיש בזה כמה פירושים, אם זה משולש או קטן. זה ההיתר שעושים את הפיצה עם חלב וחותכים אותו משולש, כעין תורא. אז אנחנו נכנסים לשאלה ולוויכוח אם זה מזונות או המוציא. אפשרות שלישית שהיא מקובלת יותר, וזה נוטים האופים לעשות, זה לשים מיץ תפוחים. מה המעלה של מיץ תפוחים? כי כשאופים אותו, הטבע ההוא, הקדוש ברוך הוא הכניס בתפוחים טבע, שלשים בצק עם מיץ תפוחים, אופים אותו, מתנדף כל הטעם של התפוח. אנחנו מקבלים עם זה לחמנייה שהיא דומה מאוד ללחמנייה של המוציא. אז יש פה לעיין בכלל האם לחמנייה שלשו עם מיץ תפוחים עדיין, בגלל שלשו את זה עם מי פירות והוא איבד את הטעם, האם מברכים על זה בורא מיני מזונות או המוציא לחם מן הארץ? זה לגבי הסיום של ה-- שאני מדבר על זה, המרא דאתרא. אה? אמרתי יותר, אפילו לא לפי האדמו"ר הזקן, גם לפי הרמ"א, גם לפי הבית יוסף, אנחנו עומדים בפני שוקת שבורה בנושא הלחמניות. אם זה מזונות או המוציא. כן, אז אני הסברתי לפי הרמ"א מה שלומדים פשט במחלוקת של המחבר והרמ"א. אם הוסיפו מים ליין, עד כמה זה נשאר בתמצ, וגם בצימוקים. זה הכל בצימוקים שהיו לחים. אבל הם צימוקים שאנחנו מקבלים כאבן ומוסיפים לזה מים אחר כך. ברור שאין לזה שום דין של מי פירות. הנושא שאליו הוזמנתי לדבר זה לא לחמניות מזונות, לכן לא נאריך בזה. אני רק צריך לדעת מתי אני גומר. ארבעים דקות? מצוין. ישנה תופעה פסולה של

4:11:28 דובר 6 עסקני כשרות שמתפשטים. זה הופך להיות משנה לשנה יותר גרוע, שעסקני כשרות וכל משגיח זוטר באיזשהו מקום הופך להיות רב מכשיר ונותנים כשרויות במלונות גדולים, שרבנים גדולים בקושי בקושי יכולים להשתלט על הנושאים האלה. האמון שהם רוכשים בציבור נהיה על ידי שהם עונים תשובות באינטרנט או מופיעים בערוצי קודש, שהיום יש לרוב מהם, מתחרים ביניהם בנושא התשובות על כשרות, פסילת אנשים, פסילת כשרויות. השאלה העקרונית והראשונה היא מיהו נאמן בכשרות ומי נאמן לתת כשרות על מקום? קודם כל אנחנו באים ליהודי הביתה. אנחנו יכולים לאכול אצלו או לא יכולים לאכול אצלו? אדם שיש לו מסעדה, הוא צריך כשרות או לא צריך כשרות? יהודי ירא שמיים אנחנו יודעים, הוא נכנס כל יום להתפלל, שומר שבת. האם הוא נאמן על כשרות, או בגלל שהוא נוגע, זה נוגע לממון שלו, אז הוא מאבד את הנאמנות שלו? או לחילופין, יהודי, אנחנו יודעים שהיהודי הזה הוא לא ירא שמיים גדול. האם בכשרות הוא נאמן או לא? בזה נחלקו הדעות. בשולחן ערוך יורה דעה סימן קי"ט, שמה דן הסימן הזה על נאמנות בכשרות. בסעיף א' אומר הבית יוסף: "החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור תורה, בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן, אין לסמוך עליו בהם". אי אפשר לסמוך על אדם שהוא חשוד בין באיסור תורה, בין באיסור דרבנן, אי אפשר לסמוך עליו. אבל אם נתארח-- "בין אם נתארח עמו לא יאכל משלו", אסור לו לאכול משלו. הרמ"א אומר: "אפילו מי שאינו חשוד, רק שאין מכירים אותו, שהוא מוחזק בכשרות, אסור לקנות ממנו יין או שאר דברים שיש להם חשש איסור. מיהו אם נתארח אצלו אוכל עמו". יש לנו פה מחלוקת הבית יוסף

4:13:53 דובר 6 והרמ"א. האם כל יהודי בחזקת כשרות, רק אם ראינו שהוא נכשל אז הוא מאבד את הנאמנות שלו? או כל יהודי, עד שלא נדע שהוא בחזקת כשרות, עקבנו אחריו, אנחנו יודעים הוא נאמן. אם לא, הוא לא נאמן. עכשיו יהודי שנאמן אנחנו יכולים לאכול אצלו, בין לרמ"א ובין לפי הבית יוסף. אומר הט"ז: בדרכי משה כותב "אומנם המנהג אינו כן, אלא מחזיקים כל אדם בחזקת כשרות", אבל הוא אומר "וכיוון שלא כתב הרב כאן", משמע שאין לנהוג כן. ונכון שצריך להחמיר מאחר ואנחנו רואים קלקול הדורות. בדרכי תשובה, בסימן קי"ט סעיף קטן ז', אנחנו מוצאים דבר מעניין. הוא מביא בשם בית הלל, בית לחם יהודה, ש"כיוון שהט"ז כתב שבזמן הזה אנחנו רואים קלקול הדורות, על כן תיקנו בתקנות הארצות שלא ליקח דבר מאכל או יין משום ישראל, אפילו הוא מוחזק בכשרות, אלא אם כן יש בידו כתב הכשר מאיזה רב או בית דין שנעשה בהכשר". אמנם עד הכתב הוא אומר הוא נאמן. זאת אומרת, הדרכי תשובה מביא בשם ועד ארבע ארצות. ועד ארבע ארצות זה היה האוטוריטה, הסמכות הרוחנית שהיה בפולין, בפולין וליטא, זה היה משנת ר"פ עד תקכ"ד. זה היה הוועד שתיקן תקנות והספרים שלהם נמצאו בלובלין. הם תיקנו, הוא אומר, שלא לקבל תעודת כשרות מאף אחד. אף אחד לא נאמן, רק אם יש בית דין או הרב, בית הדין הוא שנתן תעודת כשרות. כיום מקובל שיש רבני ערים שנותנים תעודה. יש בתי דין שנותנים תעודת כשרות. זה היה עד היום, ולאחרונה התחילו גם עסקנים, פשוטו כמשמעו עסקנים, שכל היניקה שלהם זה לא מללמוד את השולחן ערוך, לא מלהעמיק בדברי הש"ס, הראשונים והאחרונים ולהסיק מסקנות, אלא מריח ריח פה ומריח

4:16:17 דובר 6 ריח שם, ועל ידי הרצאות שנותנים בזה הם גדלים ונותנים כשרות. ברור שלפי תקנות ועד ארבע ארצות אי אפשר לסמוך על עסקני כשרות אלא רק על בתי דין ורבני ערים שנותנים כשרויות. רבנים, אז גם כן יש רבנים שהם אמנם תלמידי חכמים, אבל לא יודעים את ה... את השטח, את הצדדים הטכנולוגיים, לתרגם את הטכנולוגיה לשפת המעשה. יש בעיה איתם, אבל ברור שמי שלא יודע את זה... ואני אתן כמה, כמה עובדות, כמה דוגמאות. יש שאלה אם יש בישול עכו"ם בביצים. בישול עכו"ם, יש לנו יסוד: כל דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ועולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת, יש בו משום בישול עכו"ם. אם אין בו את הדברים האלה, אין בו משום בישול עכו"ם. ונשאלת השאלה האם בביצים יש בישול עכו"ם או אין בישול עכו"ם? בשולחן ערוך, קי"ג, זה הסימן שמדבר על בישולי עכו"ם, שם כתוב: ביצה אף על פי שראויה לגומעה חיה, אפילו שאפשר לאכול, חזנים לוקחים את הביצה ככה כמו שהיא חיה, אם בישלה עובד כוכבים אסורה. ולמה? הרי זה ראוי לגומעה ככה כמו שהיא חיה. אומר הט"ז: משום שהיא אכילה על ידי הדחק. אדם נורמלי רגיל בסעודה לא אוכל ביצה, לא גומע ביצה חיה, אלא הוא מבשל אותה, ולכן בביצה יש בישול עכו"ם. בפרט כיום שמקפידים מאוד בגלל חיידק סלמונלה וחיידק הטורף, מקפידים מאוד שלא אוכלים ביצה לא מבושלת, וכל ביצה פתוחה שיוצאת מאיזשהו מפעל יוצאת מפוסטרת, אם זה בגלידות או בביצים מפוסטרות, תכף נראה. כמו שאמרו קודם, אני עוסק בכשרות קבוע בבד"ץ חתם סופר בני ברק, ויש עסקנים שגם מנגחים בנו. יום אחד קיבלתי טלפון שאני אדע

4:18:39 דובר 6 שבמפעל שלנו עוברים על בישול עכו"ם בביצים, וכל העוגיות שעשו בפסח, בפסח עושים את העוגיות רק מביצים עם קצת קוקוס, עם קמח תפוחי אדמה, שאני אדע שכל העוגיות אסורות. ביצים בקליפה? לא. לא, לא, תכף נגיע. איזה ביצים משתמשים בקונדיטוריות ובמפעלים? אנחנו קונים היום עוגות מברמן, מאנג'לו, כל מפעל אחר. היום כבר לא מוצאים את זה שיעמוד אדם, המשגיח, ויפתח ביצים ויסתכל אם יש דם או לא. היום יש מפעלים, יש ארבעה מפעלים בארץ שאני יודע, יש ואקום תופס את הביצה, נותן לה קנאק, הוא סודק אותה, נפתחת והביצים נוסעות. אפשר לקנות חלבון וחלמון מעורב, אפשר לקנות חלבונים לבד וחלמונים לבד, דליים גדולים. זה קונים, זה מכניסים, מקציפים. מזה עושים את ה... את המאפה, מיני המאפה. דבר ראשון יש בעיה עם הדם. זה בדיוק השבוע אני פרסמתי בעיתון. בודקים את הדם או לא בודקים את הדם? זה רק אגב אני אומר, כי הביצים נפתחות, יש שתי צלחות, החלמון נשאר למעלה והחלבון נופל למטה. המשגיח יושב ומסתכל אם יש דם או אין דם. אם הוא משגיח ביום הראשון שהוא עובד, הוא יסתכל את כל הביצים. יום שני עוד גם. אחרי שבוע שמסתכלים על ביצים צריכים אשפוז, אני חושב. אדם יצא מדעתו מלשבת שמונה שעות להסתכל על ביצים. אבל נאמר שהוא כן מסתכל. אז כמה הוא מסתכל? חמישים אחוז מהביצים הוא מסתכל רק על הצד העליון. הצד התחתון הוא לא יכול לראות. כן, עכשיו אם המשגיח מוצלח הוא יראה חמישים אחוז. בדרך כלל המשגיחים לא מסתכלים, אז הם רואים רק עשר אחוז. זה מה שאנחנו מקבלים, ביצים שבדקו עשר אחוז, נגיד גג עשרים וחמש אחוז. בדקו את זה מדם. על מה

4:20:38 דובר 6 סומכים באמת? אלא מה? סומכים על הרמ"א, שהרמ"א אומר שלא צריכים לבדוק את כל הביצים, מאחר והרוב אין בהם דם. רגע, מהרוב אין בהם דם, אז לא צריך לבדוק. היום בודקים. דבר שני, סומכים שיכול להיות שזה ספנא מארעא. אם זה ספנא מארעא, יש עוד דעות שמה שהם באים ממיזורס נפש שופט טוחים, שאפשר לאכול את זה גם ככה. אז סומכים שוב על היתרים. סומכים על הרוב והכל ביחד. אנחנו גם רואים פה שסומכים על הרוב, אבל הלאה, לא, זה לא הנקודה, מה שאני רוצה לומר. הביצים האלה חייבים לפסטר אותם. מה זה פסטור? פסטור זה לא בישול. פסטור, זה היה מדען בצרפת, קראו לו לואי פסטר, שהוא חיפש להדביר חיידקים ושהמוצר לא ייפגם. אם ניקח יין לדוגמה, אנחנו יודעים את המשנה בשביעית, שמים יין על האש. אסור לבשל יין. למה? כי הוא פוגם או כי ממאיס. אנחנו יודעים, יש מחלוקת ידועה אם יין מבושל יש יין נסך. אין יין נסך. למה? כי היין פגום. מה המציא לואי פסטר הזה? אפשר לבשל מוצר, להרוס את החיידקים, והמוצר יישאר טוב, הוא לא ייפגם. מה עושים? הוא לקח כלי עם מים, הרתיח בזה מים, בתוך זה הוא שם את הכלי שהיו צריכים, כלי עם יין, כלי עם חלב. הוא מגיע לרתיחה, לחום גבוה מאוד. הוא יכול להגיע... היום, היום לא עושים את זה ברתיחה, ואז החיידקים נהרסים והמוצר לא נפגם. זה עושים גם בביצים, כי אסור, חייבים לפסטר אותם. אם מפסטרים אותם, מי שיודע, אי אפשר להקציף ביצים כשהוא מפוסטר, הוא עובר בישול. חייבים להוסיף חומר. החומר הזה יש בעיה איתו בפסח, אבל המוצר הזה, הביצים האלה מפוסטרות. הוא מגיע למפעל

4:22:39 דובר 6 מפוסטר. אז אנחנו צריכים לבדוק מה הדין של דבר מפוסטר. האם דבר מפוסטר יש עדיין בישול? אם נבשל אותו יהיה בישול עכו"ם או לא יהיה בישול עכו"ם? ומה הדין פסטור לבד? האם לפסטר מותר לגוי לפסטר או אסור לגוי לפסטר? אם נצא מהנחה שהפסטור זה הבישול, זאת אומרת שלגוי יהיה אסור לפסטר את הביצים. אז מי שנותן... כי אה, אם אנחנו לומדים שביצה יש בזה משום בישול עכו"ם, אז פסטור. אבל מה? יש דרכי תשובה מעניין. לא ראינו ולא שמענו מעולם שאיזה רב יפקפק על סוכר שצריך להקפיד על בישול עכו"ם. לא ראינו על שקית סוכר שכתוב בישול ישראל. ומדוע באמת? אז יש על זה בן איש חי בפרשת חוקת, שאומר בגלל שיהודי לא שם את הסוכר, את הסלק סוכר בתוך המים, אלא יהודי שם את זה על העגלה, הופך את זה לתוך כלי, והכלי הופך את זה על משא ומשא, נוסע וזה נופל פנימה. זאת אומרת זה לא מכוחו, אלא זה כוח שמגיע על ידי כוח שני ולכן מותר. זה אומר הבן איש חי בפרשת חוקת. אבל דרכי תשובה מביא מחלוקת האם בקיטור יש משום בישול עכו"ם או אין משום בישול עכו"ם. הוא מביא דעה אחת שאומרת שכן, דעה אחת שאומרת שלא. מה שמקובל הוא שבפסטור אין בישול עכו"ם. זה המציאות. אנחנו רואים במפעלים שחלב מפסטרים גויים, וחלב היום גם לא, לא נעשה חלב חי כמו שהוא בגלל שחוששים מחיידקים. משרד הבריאות לא מאפשר את זה, ובכל זאת הפסטור עושים, את הפסטור עושים גויים. זאת אומרת מקובל היום. יש מנחת יצחק שרוצה להגיד שכן צריך, אבל מקובל בכל ועדות הכשרות שפסטור אין בזה משום בישולי עכו"ם, וזה ממושר. הלכתי

4:24:37 דובר 6 יש על מי לסמוך. כל ועדות הכשרות מהדרין מקפידים על זה. כן. למה מקפידים? כי חוששים בגלל שהדרכי תשובה מביא מחלוקת. מביא בשם השם אריה. כן, כן, ברור, ברור. הבעיה היא בסרדינים ובדברים אחרים. הבעיה היא שמא היה עוד משהו במפעל. חוץ מזה, יש על מי לסמוך. כולם מחמירים גם היום. כל ועדי הכשרות המהדרין מחמירים גם בזה שיהיה בישול ישראל. יוצא איפה? כן, אבל במפעל אם אנחנו ניקח, אם אנחנו נחשוש לבישולי עכו"ם, אז הדרכי תשובה מביא את השם אריה שאומר שאין, והוא מביא כאלה שחולקים. זאת אומרת אם אנחנו נקפיד על זה שיש בישולי עכו"ם, אז יש לנו הרי את המחבר, שהמחבר מביא בסוף קי"ג שאם היה בישול עכו"ם זה מותר ויש מי שאוסר. יש את הכף החיים שמה במקום, כף החיים שאומר בפ"א. כף החיים הולך בשיטה כל הזמן שאיפה שהמחבר אומר מותר ויש מי שאוסר, הוא מתכוון לאסור. הדרכי תשובה מביא את זה גם בכף תזבוב. מה? לגבי מי חלב לא צריך להכשיר את הכלים לחוה ד. כן. לא, לא. יש, יש, יש, יש ודאי. טונה לדוגמה. יש טונה באר... שמגיע לארץ מבושל חלקי וממלאים אותו פרגוס קונסרבים. יש אפונה שמגיע לפרי הגליל לדוגמה, מגיע מחוץ לארץ והוא מגיע חלוט. מה שמגיע מחוץ לארץ עושים את זה שמה בדרך כלל בתוך הקופסה. בדרך כלל כן. וזה הוויכוח שיש עם האו־יו אם צריך בישול או לא. הם טוענים שלא צריך מאחר וזה קיטור וזה מפעל גדול, לא צריך להקפיד על זה. מה זה? לפי הדעה הזאת, שוב לא כולם קיבלו את זה. לפי הדעה הזאת שבקיטור אין, אז יש זה, אבל היום פה הוועדה... כל

4:27:02 דובר 6 המהדרין בארץ, זה הוויכוח בין המהדרין בארץ ל-OU בחוץ לארץ, שה-OU... אז הדרכי תשובה מזכיר את זה והוא טוען שזה לא נכון. היה מקום שסרדינים לא הקפידו, נכון? סרדינים גם לא היו לשולחן מלכים. לא. כן. הדברי חיים אומר שהיה אוכל-- היו אומרים שהדברי חיים היה אוכל סרדינים עד שהיו לו. אז יוצא איפה, שוב, במפעלים האלה אין בעיה בביצים מפוסטרות עם גוי בישל את זה. חוץ מזה שבדקתי וזה לא היה נכון. זו דוגמה אחת לעסקני כשרות. דוגמה שנייה, מתי שנפתח את ערוצי הקודש אז נשמע: הכשרות הזאת לא טובה כי אין השגחה צמודה. פלוני אלמוני לא שווה. היינו במפעל ולא היה משגיח. חיכינו שעה שלמה. המשגיח לא היה. יש גמרא מסכת עבודה זרה, דף ל"ד עמוד ב'. ההוא ארבא דמורייסא דאתי לנמילא דעכו. הגיעה האונייה עם מורייס, עם ציר של דגים. זה מאכל שעשוי מציר, לנמל של עכו. רב אבא מעכו הושיב משגיח כשרות ליד האונייה. אמר לו: "רבה, עד האידנא מאן נטרה?" מה היה עד עכשיו? פתאום נהיית פרום. אתה נהיית. הגעת לעכו, לארץ ישראל, נהיית פרום. מה נהיה? אומר: למה? עד האידנא למאי ניחוש? מה אנחנו נחשוש עד עכשיו? אי משום דמערבי בה חמרא. אם בגלל שמא ערבבו בזה יין נסך, אני לא חושש. למה? כי קיסתא דמורייס בלומא, קיסתא דחמרא בד' לומי. עד עכשיו ידענו מה אפשר להוסיף. אפשר להוסיף איזה כנראה חומר חמוץ שעולה שקל ואפשר-- יין עולה ארבע שקל. אז השכל אומר, יש היגיון בכל דבר. הוא ישים יין שעולה ארבע שקל במקום לשים דבר זול? לא יעלה על הדעת. לא היו צריכים לחשוש. פה בעכו, שהיין עולה זול מאוד, יש

4:29:15 דובר 6 חשש לשים את זה. אומר תוספות בדף י"ב, דיבור המתחיל בשורה: מאי טעמא הוא אומר, שפחות שלנו עובדות כוכבים ולא חיישינן דלמא אתי לאיסור בפנים בתורחון. מצאתם מזה שיש היגיון בכל דבר. אנחנו משאירים את השפחות אצלנו בבית, הולכים לכולל, הולכים ללמוד, משאירים אותה בבית ולא חוששים שמא היא תכניס דבר האסור, כי יש לה פה כל מה שהיא צריכה. זאת אומרת, לגבי הלכה יש היגיון בכל דבר. אם אנחנו באים למפעל ואין שום היגיון שהאדם הזה יכניס דבר האסור בשעה שיש לו את ההיתר, אז סומכים על זה. לא צריך השגחה צמודה. כל ההשגחה הצמודה צריך בשעה שיש חשש שהוא יכניס איסור, אם ההיתר יותר יקר. אני אגיד לך דוגמה. לנו הייתה שאלה לפני פסח, פסלנו את זה בגלל, האמת, בגלל לחץ שדיברו. עשינו צ'יפס במפעל צ'יפס לפסח, משתמשים עם שמן כותנה, שמן כותנה. חיפשנו שיהיה עם הכשר הכי טוב, עם השגחה צמודה, הכול יהיה בסדר. היה מלאי ואמרנו למשגיח שיעשה סימן איפה שהשמן מגיע, ויש שעונים שיבדוק את כל הפרטים. בחוץ היה עוד שמן כותנה עם הכשר של הרבנות. בדקנו אותו הכשר, אותו מפעל, אותה אונייה. על זה הייתה חתימה של כשרות ועל זה לא היה, והמלאי של השמן עם ההכשר המהודר היה מספיק. אבל מה? בא מישהו מבחוץ ואמר: תדע לך, בדקתי במלאי של הרבנות, ירד השעון. תדע לך, ירד והשתמשו עם זה. הייתה פה שאלה מה לעשות. אז קודם כול, מעיקר הדין היה מותר בגלל שזה לא היה שלו, המפעל, והיה לו עניין להשתמש עם מה שיש לו, כל ההיתרים ביחד. אבל שוב, בגלל עסקני הכשרות האלה פסלנו את החלק

4:31:33 דובר 6 הזה. אבל ברור, אם יש חשש יש, ואם אין חשש אז אין. זה הדוגמאות מדוע לא לסמוך על עסקני כשרות, אבל נמשיך הלאה. מה? יש חומרי גלם שאין שום שאלה לגביהם. אם אתה תיקח חומרים משמרים, לדוגמה פוטסיום סורבט, שזה נמצא בהרבה מרכיבים, בהרבה מוצרים, כיום ידוע שאין כמעט הבדל בין אחד לשני. זה רק חותמת. אה, כהנה וכהנה, כל הדברים האלה אין. אה, שוב, אם יש בעיה, אתה אומר שיש בעיה אז יש לחשוש. אין בעיה, אז אין לחשוש. עכשיו מפעלים, אל תשכח, מפעלים שיש להם ISO תשע אלף, ISO לא הולך שהוא מחליף, הוא מביא ומחליף. הוא צריך לרשום. ISO זה תקן בינלאומי שכל אחד, מה שהוא מכניס במפעל ומה שיוצא, חייב להירשם. אין כזה דבר שהוא יכניס ולא יירשם. אמנם יש שם פרצות שונות. בדרך כלל זה מסודר. לא יבוא אדם ויכניס למפעל דבר כי הוא יודע שאפשר לתפוס אותו. עכשיו נעבור יותר למלונות. כשהאדם הפשוט שלא עוסק בכשרות ייכנס למלון, הוא יראה מלון, הוא לא יראה את הבעיות לגופן. אם ניכנס יותר לפרטים נראה שמלון שלא כשר כל השנה כמעט בלתי אפשרי שהוא יהיה כשר לחלק מימות השנה, ולא כל שכן לפסח. בפרט שנותן הכשרות הוא לא באמת אדם שיודע טוב את כל פרטי האיסור וההיתר, אלא שואל פעם את רב פלוני ופעם רב אלמוני. זה שום דבר. ניקח לדוגמה במלון, מלון בעל שם, לדוגמה קיסריה. אני ניסיתי פעם אחת לתת כשרות על קיסריה, אחד המלונות. יש תקן. אי אפשר להכניס סתם בשר. בשר של הרב לנדא לדוגמה הם לא רוצים להכניס, ולמה? אין לו את האישורים. מי שיודע, מבחינה במשרד החקלאות, בשר של הרב לנדא

4:34:08 דובר 6 מבני ברק, העוף שלו נקרא עוף מרוטש. הוא בודק צומת הגידים בשוק למעלה, אז הוא חייב לפתוח את זה. זה כבר כזה חתיכת עוף לא יכול לעלות על כל... בכל מלון, או יש כל מיני מסמכים אחרים. זאת אומרת, במלון לא יכול להיכנס כל עוף, צריך להיכנס עופות בתנאים מסוימים, וכשאנחנו מדברים על תנאים מסוימים יכול להיכנס שמה גם בשר ועופות שאנחנו אף פעם, אפילו בשאלות שיצאו, גם לא נאכל את זה. ואנחנו צריכים להכשיר כזה מלון. במלונות היום יש תנורים, קוראים לזה קומבי סטימר. זה לא תנור אפייה סתם שאופים, שיש כמו שיש לנו בבית, אלא יש קומבי סטימר. זה תנור שהוא אופה גם באפייה יבשה וגם באדים. עם מה אופים בתוך התנור הזה? אין, עם תבניות מיוחדות. ברח לי השם שלהם עכשיו. זה תבניות נירוסטה מיוחדות. תבניות. לא, לא לתבנית לא קוראים כך. גסטרונומים, כן. אלה הן התבניות המיוחדות שאיתן אופים בתוך התנור. תבניות כאלה עשויות מנירוסטה. תבניות מאוד יקרות. אנחנו צריכים עכשיו להכשיר את התבניות האלה.

4:35:43 דובר 6 בשולחן ערוך הלכות פסח. מה? נתתי הכשר לחצי יום, לסעודה אחת. נתתי הכשר לסעודה אחת. איזה הכנסנו שמה? הכנסנו רק בשר של אגודת ישראל, הכנסנו. הסכימו להכניס. הסכימו להכניס בתנאי, ועשינו את זה בחצר, ברביקיו. היה זה גם לא בכלים שלהם. הגסטרונומים האלה יש להם דין של תבנית. בהלכות פסח סימן תנ"א סעיף י"א נפסק ככה: מחבת שמטגנים בה מותרת בהגעלה. יש לנו מחבת שטיגנו בזה ביצים או בלינצ'ס. אנחנו רוצים להכשיר את זה לפסח, אומר הבית יוסף, מותר בהגעלה, ובליבון כל דהו שקש נשרף עליו סגי ליה. יש מחמירים ללבן המחבת, אך בליבון כל דהו, דהיינו שישרוף עליו קש מבחוץ, סגי, ונוהגים ללבנו לכתחילה. מיהו סגי בהגעלה אם אין בו גומות. זה לגבי פסח. אבל לגבי שאר איסורים הדבר בכלל לא פשוט. ביורה דעה כתוב, ביורה דעה סימן קכ"א סעיף ד': מחבת שמטגנים בה, אף על פי שלעניין חמץ בפסח די לה בהגעלה, לעניין שאר איסורים צריכה ליבון. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים להכשיר תבניות מבשר שאנחנו טוענים שהבשר הזה הוא לא כשר, כי אם הוא כשר שוב, הרי בסימן ס"ד כתוב שאם יש בדבר שהוא כשר עליו, שאנחנו מחמירים ניראינוס שמה, אז לא צריך להכשיר את הכלים. היום מחמירים להכשיר כל דבר, אבל יש בשר בהחלט בארץ שאם בישלו אותם בתבניות מסוימות צריך להכשיר אותם כמו שצריך. אני לא מדבר על דבר שמה. על... אינו בן יומו. על זה כן. על אינו בן יומו לכתחילה לא. קורה שסומכים על אינו בן יומו. כן. פלייש זה הבעיה, פלייש זה הבעיה. בשר יכול להיות בעיה. בשר יכול להיות בעיה. בשר יכול להיות בעיה. יש שחיטות טובות מאוד ויש שחיטות שאסור לאכול מהשחיטה שלהם.

4:38:35 דובר 6 כלים חלביים יותר, הכלים אני יודע שכלים אפילו בפורצלן, תכף נגיע, בסדר, עוד רגע. כן, כן, כן. רגע. מחשש לתנורים מפורצלן. בסדר, נקצר ונדבר על הדברים האלה. אז יוצא איפה שתבניות אי אפשר בשום פנים ואופן להכשיר. כלי זכוכית. כלי זכוכית לגבי פסח אני פה אקצר מאוד. לגבי פסח אנחנו מוצאים מחלוקת גדולה אם אפשר להכשיר או אי אפשר להכשיר. מה שלא יהיה, כלי זכוכית בדרך כלל לא משתמשים בחם אלא בצונן, אז ודאי שלהלכה ולמעשה אפשר לשטוף את הכלים ולהשתמש. עכשיו תנורים. התנור צריך להכשיר אותו. מעיקר הדין, לכאורה תנור אי אפשר להכשיר. ולמה? כתוב בשולחן ערוך בהלכות פסח: "כוביא שהוא כלי שעושים מלבנים ועפר ואופים ומטגנים בו, וכן תנור קטן שקוראים פדלה או פדלה, היסקו מבחוץ, אסור לאפות בו בפסח." אם יש לנו תנור שהאש לא בפנים כמו באפיית מצות, אלא האש מחוץ לקופסה, מחוץ למבנה, והוא מחמם את המבנה וכך אנחנו אופים, אי אפשר להכשיר בו, אי אפשר לאפות בו בפסח. למה? "דאין חמץ שבו נפלט בכך, ואם מלא גחלים מבפנים..." יוצא שתנורים חשמליים שלנו, רוב התנורים שיש לנו היום בבית או במאפיות, שהאש הוא מחוץ לפח, הוא לא בפנים בתוך הברזל, אי אפשר להכשיר אותו. רגע. הרי זה בסדר. הרי זאת אומרת שלמעשה, אם לומדים פשט את הסעיף הזה בשולחן ערוך, אי אפשר להכשיר תנורים. אבל בכל זאת זה לא ככה בדיוק. ולמה? שם מדובר על תנורים ששמו את הפת על התחתית, על השוליים של התנור. אנחנו שמים היום תבנית בתוך התנור, באוויר של התנור, כך שלא משנה לנו כבר. הרי איך לא אשכנזי? אז אנחנו שמים את התבנית בתוך התנור, באוויר התנור. כן,

4:41:18 דובר 6 מאחר ואנחנו שמים את זה באוויר התנור, אז פה יש לנו כבר מחלוקת האם זיעה אוסרת את התנור או לא אוסרת את התנור. יש מחמירים ויש מקילים. אנחנו יודעים בש"ך בסימן ק"ח סעיף קטן י"ב, זה מובא בסימן צ"ב בט"ז, שבזיעה שנכנס לתנור אפשר להקל. לא כולם מסכימים עם זה. אם ניקח עוד יותר, בדרך כלל אם משאירים את זה שיהיה אינו בן יומו, כבר שוב יש לנו נושא של טעם לפגם, כי נותן טעם לפגם מותר. אמנם המהרש"ל אומר שזה לא לכתחילה. בפסח יש לנו בעיה נוספת עם הרמ"א. הרמ"א אומר שלא לעשות, ולכן אם אנחנו רוצים להכשיר תנור באולם, במלון, אז העצה הטובה היא ככה: לנקות את התנור היטב היטב, להשאיר אותו שהוא יהיה עשרים וארבע שעות מעת לעת בלי שום שימוש. אחרי שהוא נשאר ככה, להדליק אותו שידלק שעה על החום הכי גבוה ויישרף כל מה שבתוכו, ואז אנחנו משתמשים עם תבניות מיוחדות. אנחנו יכולים ודאי ודאי בשקט לסמוך על כל הדברים האלה ביחד ושיהיה לכתחילה. אבל הדברים האלה חייבים להיעשות, ואם הם לא נעשים יש בעיה. הוא לא יהיה אפוי טוב. כן, יש אפשרות ל-- יש אפשרות, אבל אם אנחנו חוששים לזה, מי שיקח תנור וינגב עם היד למעלה יראה שלמעלה יש ממשות, אז צריכים עם ברנר גם לשרוף למעלה. אם שמים למעלה, למעלה צריך גם. אבל תבניות ברור שחייבים תבניות חדשות. בעיה נוספת זה צלחות הפורצלן. פורצלן ברור שדינו כחרס. אה? פורצלן. פורצלן זה חרס. אין בו שום ציפוי של זכוכית. ואיך עושים את זה, את הציפוי? שמים אותו בתוך תנור והוא מגיע לחום גבוה, אז ה-החלק העליון שלו נהיה

4:43:38 דובר 6 קצת מבריק, או שמורחים עליו חומר מסוים. ולגבי טבילת כלים כתוב בשולחן ערוך יעב"ץ, מובא בגילי מהרש"א בהלכות טבילת כלים, שפורצלן לא צריך לטבול. כך הוא כותב שמה, כי זה חרס. טוב, הרב אומר שזה ציפוי של זכוכית. אני מרים ידיים.

4:44:17 דובר 7 בדקתי. אני בדקתי. זה לא.

4:44:32 דובר 6 אז מה שלא יהיה, אפילו לו יצויר שזה זכוכית. אבל חלק ודאי שזה חרס. אז אם זה זכוכית נשים עליו את הקולות של זכוכית. אבל אם זה חרס, מתחילה פה השאלה האם אנחנו יכולים להשתמש בזה או לא יכולים להשתמש בזה. חרס נפסק בשולחן ערוך גם בסימן תנ"א סעיף א', שחרס צריך להסיק אותם. למעשה חרס אין לו הכשר, רק שבירה. חרס צריך לשבור. האמת, היה צריך להועיל, רק מה, אנחנו מפחדים שהוא יפקע. אז לכן אי אפשר להכשיר אותו. היינו יכולים לסמוך על הגעלה גם, אבל הגעלה גם זה רק לכתחילה. אגב, יש וורט יפה בפרדס יוסף. ראיתי, למה היו צריכים לשבור כל יום כלי חרס בבית המקדש? יכלו לסמוך על הגעלה גם, אלא מעולם לא הצריכו בשר קודש בבית המקדש, לכן לא היה, לא היה צורך גם. אבל מה? אני לא רוצה להאריך כי הזמן שלי כבר נגמר. תכף עוד שבע דקות. מה שכן, אפשר לסמוך בפורצלן על העיטור. יש עיטור מעניין בסימן קכ"א. העיטור אומר: "אי לאו דמסתפינא מרבוותא", אם לא הייתי מפחד מהרב שלי, "אמינא אפילו כלי חרס בקדרה דלא בלעה כי אם איסורא דרבנן, מגעילה ג' פעמים ודיו". אם לא הייתי מפחד הייתי אומר שאפילו כלי חרס, שזה לא, היינו, אפשר להכשיר אותו שלוש פעמים. הדברים האלה הוזכרו גם בשולחן ערוך סימן קי"ג סעיף ט"ז. כלים שבישל בהם עובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישול עכו"ם צריכים הכשר, ויש אומרים שאינם צריכים. ואף לדברי המצריכים הכשר, אם הוא כלי חרס מגעילו שלוש פעמים ודיו. זאת אומרת, יש פה מחלוקת אם אפשר להכשיר כלי חרס או לא. לכן אז אם זה פורצלן שהשתמשו בזה

4:47:00 דובר 6 ברותחים, יכול להיות שצריך להחמיר. אבל פורצלן שהשתמשו חלבי בזה, בדרך כלל חלבי לא משתמשים ברותחים, ואם השתמשו, השתמשו בכלי שני או שלישי. לכן אני חושב שאפשר לסמוך על זה, לקחת את הפורצלן ולהכשיר אותו שלוש פעמים במים מוחלפים, לא באותם הכלים, לא באותם המים, אלא שלוש פעמים במים אחרים, אז נוכל לסמוך עליהם. אבל שוב, זה הכל כשעושים את זה. אבל כפי שאני שומע, כל עסקני הכשרות שנותנים כשרויות לא מקפידים על זה.

4:47:36 דובר 8 אפשר להגיד על זה מדיח כלים?

4:47:38 דובר 6 מה?

4:47:39 דובר 8 מדיח כלים.

4:47:41 דובר 6 על ידי מדיח כלים. יש מדיחי כלים שאפשר, כי בדרך כלל המדיח כלים לא מגיע לחום כמו שצריך. אם הוא מגיע לחום גבוה ויש בו אמבטיה, יש כאלה שיש בהם אמבטיה ויש כאלה שיש מתזים. אם יש מתזים זה רק עירוי, ועירוי לא טוב. אמנם אם רוב תשמישו בעירוי, השאלה איזה חום היה, אבל לכתחילה אם אנחנו רוצים, יש מדיחי כלים, זה הזמנה מיוחדת, שיש אמבטיה והכלים נכנסים בפנים והמים האלה רותחים. אז ודאי שזה טוב. דבר נוסף, כמובן צריך להכשיר את השולחנות, וזה יגיעה רבה. דבר נוסף זה המיקרוגל. היום בכל מקום יש את המיקרוגל. יש מיקרוגל עם תנור אפייה, יש מיקרוגל בלי אפייה, אבל המיקרוגל פועל למעשה על ידי זה שיש בו שפופרת מיוחדת, שפופרת מגנטרון. זה פולט גלים אלקטרוניים. הגלים, על ידי שהוא זורק גלים, הוא מתחכך במוצר, על ידי החיכוך הוא מתחמם. במחקרים הוכיחו שהמוצר שהיה במיקרוגל והתחכך בגלים האלה הוא לא מבושל. זאת אומרת מבחינה מדעית, מבחינה מדעית הוא לא מבושל. אמנם הלכתית אדם שיבשל בזה יכול להיות שהוא יהיה חייב בשבת, אני לא יודע. כמו שאנחנו מוצאים בביצה. בביצה אדם שבישל ביצה בשמש אז יש מחלוקת בגמרא אם בישול או לא, ואם זה מבושל הפירוש הוא לא דרך, הפירוש זה מבושל רק לא הדרך לבשל כך. אותו דבר פה לא ברור הלכתית האם זה מבחינה הלכתית זה מבושל או לא מבושל. מה שלא יהיה, אבל אם אנחנו שמים בשר בפנים, ברור אם אנחנו שמים בשר בפנים ואנחנו מדליקים את המיקרוגל, הבשר הזה מתחמם, הוא מוציא אדים. זאת אומרת המיקרוגל מתמלא עם אדים של בשר, הוא הופך להיות בשרי. אם זה כן מבושל מדעית או

4:50:01 דובר 6 לא מבושל מדעית. אם נשים אחר כך חלב בפנים או פיצה בפנים לחמם, אז גם כן הוא יתמלא. זאת אומרת המיקרוגל יהיה אז אסור. ואם אנחנו חוששים לבליעה וזה בתוך תנור, אז גם זה יהיה אסור. לכן גם המיקרוגל חייבים, לפני שאנחנו נכנסים לזה, להכשיר את המיקרוגל היטב. דהיינו, גם מיקרוגל בבית אפשר כך להכשיר, לנקות היטב את המיקרוגל, למחוק, להשאיר את זה מעת לעת, לשים בפנים כלי מים גדול עם אקונומיקה. אה? רגע. כלי גדול עם אקונומיקה שיתמלא אדים, ואז עד שיהיה מלא זיעה ונסמוך על זה. עכשיו את הזכוכית שיש בפנים נכשיר, ואם אנחנו לא רוצים להכשיר, לשים אותו בתוך כלי עם הגעלה, להגעיל אותו ממש. כן, ואם לא סומכים על זה, כל אוכל שאנחנו נשים מהיום והלאה, אחרי שאנחנו הכשרנו, לעטוף את זה בניילון, לקשור אותו ועוד ניילון ולקשור. למה שני ניילונים? כי אם יש זיעה, אנחנו יודעים מסימן צ"א, מובא גם במשנה ברורה סימן תנ"א סעיף א', חצובה, שכלי יבש לכלי יבש לא מעביר את האיסור. אז אפילו אם יש, הכלי הראשון לא מעביר לכלי השני, ואז נוכל להשתמש, מה שלא יהיה, גם חלבי וגם בשרי בתוך המיקרוגל הזה. מה? אם הוא בתוך ניילון הוא לא יעביר מהדלת. קודם כל הדלת זה פלסטיק, זה לא זכוכית, בדרך כלל. אבל הוא לא יעבור. לא, הוא לא יעבור אבל אפילו אם יש בו. אבל אם הוא בתוך ניילונים הוא לא יעביר. את האוכל הוא יצפה, לא את הניילון. ניילון את הצלחת אי אפשר, לא תסתובב, את האוכל לצפות עם ניילון ואז אנחנו יוצאים ידי חובת הכל. אז תשכח.

4:51:59 דובר 9 דגים ובשר.

4:52:01 דובר 6 דגים ובשר, יש ש"ך שכלי לא בולע.

4:52:05 דובר 9 לא ביחד.

4:52:05 דובר 6 לא ביחד, אחד אחרי השני ודאי שמותר. כן.

4:52:10 דובר 9 רגע, רגע.

4:52:11 דובר 6 רגע, רגע, הרב לויב מאנה[?], רגע. הסדר, הסדר יהיה עכשיו כך. כרגע אנחנו נשמע עוד הרצאה, עוד מעט אני אציג את הנואם. לאחר מכן נתפלל תפילת מנחה, אלו שלא התפללו עדיין. לאחר מכן יתקיים פאנל כשרות ואז יהיו שאלות ותשובות. והרב לנדו גם ישתתף בפאנל, כך שהשאלות שנשאלו ואלו שרוצים עדיין לשאול יוכלו לשאול אותם עוד מעט בפאנל. טוב, היום קצר והמלאכה מרובה. אני רוצה להזמין להרצאה הבאה ידיד וחבר. אמנם הוא צעיר מבחינת הגיל, אבל הוא אחד המומחים הגדולים בכשרות בכלל ובמיוחד בנושאים שקשורים למצוות התלויות בארץ. בין היתר גם נושא החרקים בחי ובצומח. הוא ממש אחד המומחים הגדולים שקיימים היום בתחום הזה, והוא עוסק בכך רבות במסירות נפש, והוא גם מדבר מעניין. אז אם הקהל יקשיב, ואני רואה שלקהל עדיין יש את הסבלנות, אז הוא ודאי ייהנה. אתכבד בזה להזמין את ידידי וחברי, הרב הגאון הרב שניאור זלמן רווח. למה קוראים לו שניאור זלמן? זה סיפור בפני עצמו. שיבוא וירצה בפנינו אודות בעיות החרקים בחי ובצומח. הרב רווח, בבקשה. מה? אבא שלו כן, הוא לא בא. הוא מתגורר בתל אביב. אנחנו לא יודעים את זה. הוא מתל אביב. אני חושב שאתה רוצה. תודה רבה לרב המנחה. כדי ליישב את המחלוקת בין הרב לנדו לבין המרא דאתרא: פורצלן, ישנם שני סוגים. גם במפעל נעמן בארץ יש את הפורפרי הידוע. מחלוקת ישנה ידועה, ובאמת שיש לזה כיסוי גלזורה. הרב צודק, זה נעשה בחום גבוה מאוד. עדיין, עדיין, עדיין רוב האחרונים סוברים שדינו ככלי חרס גמור, ובזה הלכה למעשה. הרב לנדו צודק, אבל ישנם ייצורים מיוחדים שעושים שני כיסויים פעמיים, ורמת הזכוכית שם הרבה יותר גבוהה. כאן יש מקום להקל.

4:54:36 דובר 6 הלכה למעשה. אני רוצה להגיד לרב לנדו שבתל אביב הרב עמר חייב את מלון הילטון הגדול בהוצאה של שבעים אלף שקל ולא התיר להם להגעיל שלוש פעמים במים מוחלפים בין חמץ לפסח. אין קשר חלבי בשרי, כי הרב עמר סבר בכל כוח שפורצלן דינו כחרס בדיעבד ולכתחילה, ואין נוח הלכה למעשה. וזה נכון שישנם שני סוגי פורצלן, בזה אתם צודקים. מוריי ורבותיי, יש מצוי ויש רצוי. הרב, אני אקח נושא אחר כי אחרת לא נגמור. נעמן מייצר שני ייצורים. הנורמל, נורמל של נעמן, הפורצלן הוא חרס. הנורמל שלו הוא חרס. אם יש הזמנה מיוחדת-- מה זה חרס? יש את הציפוי הסטנדרטי הבסיסי שעליו כל הראשונים, כל האחרונים עדיין סוברים שפורפרי ככלי חרס לפי רובם, ובזה ככה נוהגים גם הלכה למעשה. יש לנעמן הזמנה מיוחדת לבתי מלון. לדוגמה, הילטון שילם, אני ראיתי את החשבונית, הוא שילם עשרות אלפי שקלים יותר לחברת נעמן על פי הוראת רבנים מבני ברק שייצרו עבורו פעמיים ציפוי כפול כדי שייחשב ככלי זכוכית. להכשיר את זה לפסח בלי שום הכשרה, דרך אגב, ככלי זכוכית גמור, ועל זה הרב עמר לא הסכים. והילטון לא קיבל תעודת כשרות לפסח עד ערב פסח ממש, שהוא החליף את כל כלי נעמן. טוב, מוריי ורבותיי. חרקים, חי, צומח. הזמן כל כך קצר. לא אני אשם. השתדלתי לבוא בזמן, אבל אני מבין שזה נמשך והדדליין שלנו זה זמן של מנחה. אז ככה, מה שנספיק את זה נעשה. אני אתמקד בחי יותר מאשר בצומח. יש גם שקופיות, מסודר, מאורגן לפי ה-- רבי יוסי, זה ממש מסודר. אם נספיק ונצליח להראות אותם, אני חושב שגם הציבור יבין את הדברים יותר טוב. אני אגיד לכם

4:57:03 דובר 6 למה מתחיל הדיון שאני רוצה לדבר עליו. עולם החרקים הוא עולם שלישי. במערכת האינסקט, מערכת פרוקי הרגליים, כוללת בתוכה את מחלקת החרקים, שהיא כוללת כמיליון פריטים בודדים של חרקים. סדר גודל של מיליון. אוכלוסייה ענקית שנמצאת בכל מקום בעולם. עוד לא ראיתי מדינה שאין בה חרקים. לא ראיתי. והייתי בקור ובכפור. אני לא יכול עד עכשיו לשכוח את הרשמים של רוסיה. נשות הרבנים אומרות לי אין דבר כזה, ואני מסתכל ואני אומר להם: אם אין דבר כזה, אז גם ירקות אין לכם. איפה שיש ירקות יש חרקים. אין אפשרות טכנית אחרת. זה יכול להיות גדל בגרין האוס, בחממות, אבל גם החרקים נמצאים בחממות. אני נמצא באיסלנד, אין מי שחולק על הכפור של המדינה הזאת, וגם שם יש חרקים. זה נמצא בכל מקום. בצומח אנחנו מכירים את החרקים. שמענו, ברוך השם, מדובר בבני תורה, ביראי שמיים. שומעים, מקשיבים, מאזינים, רואים, נכנסים לחנות ירקות ורואים את התוצרת המיוחדת שנקראת ללא חרקים. יודעים, יש משמעת. הגם שתמיד אני אומר שאנחנו צריכים להשתפר, עדיין אני רואה בני תורה שקונים תירס ואוכלים אותו כמות שהוא בקלחים, וחבל מאוד, כיוון שבסוג הצמח הזה אי אפשר לנקות בעודו בקלחים את התירס. לא שייך. נתנו לו דם ואש ותמרות עשן וכל מכות מצרים, והטריפסים נשארו בפנים, וזה אם לפי מידת הזמן גם נראה את זה בשקופיות. אבל בהחלט שיש מודעות ויש משמעת, וככה אנחנו גם נוהגים על פי זה הלכה למעשה. הרב לנדו דיבר על כשרות בבתי מלון, על משגיחים. אני חוזר היום לפנות בוקר ממדינה קרובה מאוד אלינו. אשרינו, הרב לנדו, שאנחנו מדברים על משגיח שבודק חמש עשרה אחוז. אני טיפלתי במדינה, כבוד הרב, שאת

5:00:00 דובר 6 כל המשגיחים, כשנפגשתי איתם, כשהם נכנסו לחדר הם חבשו את הכיפה. מה? שזה הישג. על כל פנים, בעיית החרקים, לצערי, עדיין המשגיחים עצמם רחוקים באמת ובתמים לדעת מה צריך לבדוק, ממה צריך להיזהר. אני רואה משגיח שבודק אורז וזורק כל אורז שיש לו נקודה שחורה. הגם שתשעים ותשע פסיק תשע אחוז מכל הנקודות השחורות הללו זה שום דבר, זה כלום. זה גידול טבעי. קשיו. רוב שיירי הקליפה שקיבלו את הצבע החום עקב העיבוד של האגוז הופכים להיות חרקים אצל משגיחים. ומאידך גיסא אני רואה משגיחים שמנקים ירקות עלים לא בצורה הנכונה או, ואני מקווה שאני לא מוקלט, משתמשים בירקות ללא תולעים כאילו זה מאה אחוז נקי. וגם זה לא טוב. כשמשגיח, אני רואה שאני גם לא רק מוקלט, גם צופים בי, אז אני אגיד ישירות למצלמה: גם ירקות ללא תולעים מחברות, יש בעיות שמשגיחים צריכים לדעת איך לטפל בהם. נכון, זה הרבה יותר נקי, זה בחזקת נקי, יש דיון אם בכלל צריך לבדוק, אם זה ירד ממיעוט המצוי או לא, אבל שוב, זה לא עיקר הדיון. זה הערה לדברי הרב לנדו על רמת משגיחים, ואני חושב שזה חשוב מאוד: כל ועד כשרות שמעסיק משגיחים, לרענן, ללמד ממה להיזהר, את מה לבדוק, איך צריך לבדוק. שיכירו את החרקים. הכר את האויב. אתה לא יודע מי האויב שעומד ממולך, איך תתמודד איתו? במה הוא יורד? עדיין אני שומע שאנשים בטוחים שהשריה במי מלח או בחומץ מועילה להסרת חרקים. דבר כזה אינפנטילי, דבר שאיננו נכון לא מקצועית, לא אמיתית, אין לו שום אחיזה במציאות. חרקים במי מלח נהיים יותר טעימים כי הם מלוחים, לא מעבר לזה. הסרה של חרק שמפריש שעווה כמו כנימה

5:03:00 דובר 6 על גבי העלה, האחיזה שבו איננה משתחררת במי מלח. נכון, אחוזים מסוימים משתחררים. להביא לרמת נקיות לא היה מעולם. שוב חוסר ידע, שהם לא אשמים. זה עבר מאבא לסבתא, לסבא, אבל אנחנו צריכים באמת ובתמים להסיר את הדברים האלה. התשובה היא פשוטה, כבוד הרב. טריפס קליפורני הגיע למדינת ישראל באלף תשע מאות שמונים ושלוש. הטריפס הקליפורני. זבוב הים התיכון הגיע למדינת ישראל באלף תשע מאות ארבעים ושמונה, ארבעים ושש. מנהרן העורקים נמצא כאן בעשור, בחמש עשרה שנים האחרונות בלבד. עכשיו הרב שואל מה קרה? הסכמי גאט, הסכמי יבוא, הברחת תוצרת, הגעה ממדינה למדינה, דבר שלא היה בעבר. ומעל כולם דברי רבנו אור החיים הקדוש שאומר: כהסתאבות המעשים, כן הסתאבות הבריאה. זה כבר וורט חסידי. אבל כך אומר, כך אומר האור החיים הקדוש. אומר שכאשר העולם והבריאה מסתאבת על ידי המעשים, רואים את זה בחוש גם באמצעות ענייני החרקים שמשתלטים. למה אני רוצה לדבר יותר על החי ולא על הצומח? נפגשתי עם דבר שמאוד מאוד הטריד אותי לפני חודשיים. בעקבות כך כתבתי גם מאמר. ואני רוצה את עיקרי הדין לומר לכם. דגים. כל אחד שיושב כאן אוכל דגים בצורה כזו או בצורה אחרת. סוג דג כזה או סוג דג אחר. בעולם השרצים, כפי לשון התורה הקדושה, יש את שרץ המים שמי שאוכל אותו עובר בארבעה לאווין. אני עושה את החשבון לפי רבנו הפרי חדש. שרץ המים הוא כל חרק שנמצא במים, אם זה במי שתייה או בנוזל אחר. אדם לוקח מי צנבים, מסנן אותם, סוגר את הבקבוק באופן שוודאי לא נמצא שם מבחוץ שום דבר ולא יכול להיכנס גם. לאחר זמן פתח, והנה בפנים יש חרקים. אותם חרקים נקראים שרץ המים.

5:05:38 דובר 6 אם זה מותר או אסור תלוי אם זה פירש או לא פירש על הדופן בחוץ. סוגיה ארוכה. אני מצטער שאני לא נכנס אליה. בעיקרון, אגב, מותר לשתות את היין ישירות בלי שום בעיה, כמו שכתוב לגבי באר מים: שוכב ושותה, רק לא ימלא בכוס שמא יפרשו. האוכל שרץ המים עובר בארבעה לאווין. שרץ הארץ, אלו אותם נמלים, טריפסים, כנימות, אקריות. כל אותם סוגי חרקים, החל משתי עשיריות המילימטר וקדימה, כלה בפרודניה ובפלוזיה, שמדברים על סדר גודל של חמישה סנטימטרים. האוכל שרץ הארץ עובר בחמישה לאווים. לא עכשיו. עובר בחמישה לאווים. שרץ העוף, האוכל את שרץ העוף עובר בשישה לאווים. ומהו שרץ העוף? אותם שרצים שמעופפים קרויים שרץ העוף, הזבובים והיתושים וכל כיוצא באלה. שרץ הארץ אנחנו נפגשים לרוב בצומח, בסוגי הירקות השונים, בסוגי הפירות השונים. אנחנו נמצאים עכשיו בקיץ, בעונה שצריך להיזהר מאוד מפירות הרכים. אתם יודעים שקיים אותו זבוב ים תיכוני או זבוב הפירות בעגה המקצועית, אותו זבוב, לנקבה יש בסופה צינור הטלה, יושבת על הפרי, מטילה את הביצים, נכנס, גדל רימה באזור הגרעין, מתחיל לאכול. אם עוצרים אותו בשלב הזה מוצאים עדיין פרי קשה אבל עם סימן עקיצה. שלב יותר מאוחר מתחיל להיות רך, יותר מדי רך זה כבר בולט, כי ברגע שהוא יותר מדי רך גם הוא מתחיל שלב של ריקבון שסוחב אליו את זבוב התסיסה שגורם לפרי להיות רך לחלוטין. זו תקופה שצריך מאוד להיזהר בפירות הקיץ ששם זה מצוי מאוד. אגב, גם בהדרים זה מצוי. שרץ העוף גם כן אנחנו מוצאים. אנחנו מוצאים את היתושים ואת הזבובים שנכנסים לתוך המאכלים ומהם צריך זהירות גדולה. אוכלים בשבת על שולחן, מנורה דולקת, מסתובבים שרצים, שרץ העוף מסתובב

5:08:31 דובר 6 סביב המנורה. בדרך כלל הטיסה הזאת נגמרת במספר גיחות לתוך הסלטים, והדברים הללו מחייבים אותנו זהירות מרבית. שרץ המים, אכן אנחנו נפגשים איתו פחות, אבל בעולם הדגים מצויים הרבה מאוד חרקי מים. הדג משמש כפונדקאי לשרצים רבים שיושבים על גבי הדג, מוצצים את מזונו, יונקים ממנו בעצם את המזון שהדג אוכל לעצמו, והתוצאה הבאה היא שאותו טפיל, לאחר שמתיישב על הדג... אני מדבר על נקבת הטפיל, כי הזכר בעצם מתקטן והולך מן העולם. הזכרים בחרקי מים הם לא פעילים. נקבת הטפיל מפתחת איברים בחלק החיצוני שהיא משאירה במים, ולא בראש שהוא תקוע בדג, ומשם יוצא דור חדש ששוב נטפל לדגים חדשים, לפונדקאים חדשים, וחוזר חלילה. כמות מסוימת, זעירה, ממוצעת על דג, היא לא משפיעה על הדג בכלל. כמות קטסטרופלית גורמת לאנמיה ולמוות, וזה נדיר מאוד. למה אני אומר את זה? שירותי הבריאות בעולם אינם אוסרים שיווק דגים כשחרקים תקועים בהם. חרק מים מת, על פי רוב, אינו מזיק מבחינה בריאותית. ישנו את הספיריונלומפי. אגב, גם חי לא מזיק. חלק ניכר מאוד מהחי. ישנם מספר סוגי חרקים טפילים שהם מוגדרים במשרדי הבריאות בעולם כמזיקים גם לבריאות, אבל גם בהם כל הזהירות היא בחי, לא במת. כך שבעצם אנחנו מקבלים אלינו דגים רבים מאוד שנגועים בחרקי מים. עכשיו שימו לב לפרט הבא: ישנם דגים שהם דגי ים. אנחנו מכירים את דגי הים. ישנם דגים שהם דגי בריכה, גם אותם אנחנו פוגשים. ישנם דגים שהם גם דגי בריכה וגם דגי ים, כמו הקרפיון. אתה יכול למצוא אותו בכנרת ואתה יכול למצוא אותו בבריכות פרטיות. לזה ולזה ישנם סוגי חרקים שונים. נכון, נמטודות, כלומר תולעים בחלל המעיים, מצויות בדגי ים, לא בדגי בריכה. להבדיל, סוגי

5:11:34 דובר 6 חרקים של מים הם מצויים בבריכה ובים. אבל אם בים אינני יכול לטפל בהם, בבריכה סוף סוף הרי זה מקום סגור ואני מסוגל לטפל בזה. ולכן מה שעושים בעצם הקיבוצים: מטפלים בבריכות באמצעות ריסוס, כמו שאתם מכירים ריסוס בירקות ועל גבי פירות, מרססים בתוככי הבריכות בחומר שנקרא ברונקס. אני לא רוצה להגיד כאן מה ההשפעה שלו. אני מעדיף שלא תדעו ותמשיכו לאכול. אנחנו נמצאים בימים האלה, בעיצומם של הימים האלה, בכל מיני מאמצים גדולים להשתמש בחומר חדש ולכוף על בעלי הבריכות להשתמש בחומר הזה, כיוון שהנזק הבריאותי הוא לא קטן. אם כי משרד הבריאות שולט על התקופה המקסימלית, מתי הם מפסיקים לרסס בחומר הזה כדי לא לעשות נזק לציבור. כשמשתמשים בחומר הזה רוב סוגי הטפילים יורדים. עכשיו אני רוצה להתמקד מבחינה הלכתית בשני סוגי חרקים שהם מהווים בעיה חמורה מאוד בדגי הקרפיון, ובהם אני רוצה לנגוע נקודה הלכה למעשה. בקרפיון מצויים שני סוגי חרקים: האחד הוא הארגולוס, השני הוא הלרניאה. הארגולוס הוא טפיל שקוף. יש לו שתי עיניים שחורות, שתי יונקיות מציצה עגולות. הוא לא תוקע את הראש שלו בדג, הוא פשוט מתיישב כולו על גבי הדג ובאמצעות יונקיות המציצה הוא מוצץ את המזון מהדג. הטפיל הזה בגירוד יורד. כלומר, הוא אמור להגיע לסיטונאיות הכשרות ללא הטפיל הזה. אבל אם זה מגיע עם הטפיל, המשגיח לא מזדרז להחזיר. המשגיח עושה עבירה קטנה על חוקי הבריאות והוא מכניס חומר שנקרא DVP למשך שעתיים לתוך מכל הדגים. כמובן שהווטרינר לא באזור, ולאחר שעתיים עושה בדיקת מדגם נוספת ורואה אם זה הועיל או לא הועיל. למה אני אומר בלי וטרינר? כי זה לא חלק. יש אומרים כן טוב, יש אומרים לא טוב. משרד

5:14:22 דובר 6 הבריאות החליט להתחמק מן העניין. אנחנו נמצאים עכשיו במחקר מאוד גדול עם חברת סטרילי על מנת למצוא חומר שיאושר גם על ידי ה-FDA בארצות הברית, שיאושר על ידי שלטונות משרד הבריאות כאן בארץ, שיוכלו להשתמש עם החומר הזה. אבל יש את הטפיל היותר בעייתי, שכאן הייתה לי מחלוקת הלכתית קשה מאוד עם ועד הכשרות בין החשובים ביותר במדינת ישראל, שעומדים בראשו ועד כשרות בין הוותיקים ביותר. הטפיל השני הוא הנקרא לרניאה. אנחנו לא, לא, קודם כול אפשר לקלף את העור, אבל גם מתמודדים איתו בקלות. כלומר משרים אותו, מוציאים, מוציאים, לא מוציאים. קל לנו להתמודד. לא שומע. כשמקשקשים את הקשקשים טפיל הארגולוס יורד. הבעיה היא, כפי שאני תכף אגיד לרב, אם אנחנו נצליח גם לראות את זה בשקופיות, אני כבר לא יודע מה הזמן שעומד לרשותי כי התבלבלתי לגמרי. הארגולוס הוא יושב גם במקומות שלא תמיד הקשקוש מגיע לשם. לכן הלכה למעשה אנחנו לא מתירים ולא סומכים על קשקוש. לא, לא, לא, הארגולוס. כל מה שדיברתי עד עכשיו זה על הארגולוס. הלכה למעשה אני לא סומך על קשקוש, כיוון שהארגולוס יושב במקומות שגם אנחנו לא מקשקשים שם. הבעיה היותר חמורה זה טפיל הלרניאה. הלרניאה תוקע את הראש בתוך הדג והחלק החיצוני נשאר חופשי. כשזה מגיע לסיטונאות עם כשרות. ורבותיי, אני רוצה לומר לכם דברים ברורים: כל הדגים שנמכרים במדינת ישראל אינם עוברים תחת מערכת פיקוח כשרותית, נקודה. חשוב שתדעו את זה. אינם עוברים תחת פיקוח כשרותי. חשוב לקנות דגים במקומות שהם תחת כשרות. כשזה מגיע למקום שהמשגיח נמצא שם, ולא משגיח שעבודתו היא לבוא מדי שבוע לקבל את החמש קילו דגים הביתה, אלא משגיח שעושה את עבודתו נאמנה

5:16:47 דובר 6 וכמו שאני קיבלתי לצערי הרב את תל אביב עם משגיח שחיכיתי כל כך הרבה לראות אותו ולא הצלחתי, ולא אשכח את הבושה שהייתה על פניהם של הבעלים כששאלתי מהי משכורתו של המשגיח, עד שלבסוף אחד נעתר ואמר לי שמדי ערב שבת הוא מגיע לקחת את הארגז דגים, ובזה מתחילה ומסתיימת עבודתו. אלא ברוך השם, מקום מסודר שמשגיח מגיע מדי בוקר בארבע לפנות בוקר, מקבל את הסחורה, בודק אותה מדגמית, למד אצלי במכון מה הם החרקים, נבחן היטב, בקיא היטב, והיום רוב ככל ועדי הכשרות המהדרים סומכים על עבודתו, וכבר נמנעים מלהוציא משגיחים שלהם לתוככי הסיטונאיות. כשהוא רואה לרניאה על גבי הדג הוא פשוט פוסל את כל המשלוח. אבל אז התחבר לי דבר מאוד מדהים. בא דייג כאן מבני ברק ואומר: ועד הכשרות מרשה לי לקחת את הסחורה גם אם יש בה לרניאה. למה? מה ההיתר? תשאל את הרב. בסייעתא דשמיא קשרים טובים יש לנו עם אותו גדול, התקשרתי. הוא אומר לי: זה עובר קשקוש. אני אומר לו: כבוד הרב, ואז מה? הוא אומר לי: אם ככה זה לא בריה, אם זה לא בריה אז אם כך הוא בטל. אני אומר לו: כבוד הרב, שתי תשובות בדבר. האחד, האם כבודו נפגש בלרניאה שלא נמצאת במקום הקשקשים, כגון בתחתית הדג? ושתיים, והוא הקשה מכל. נכון, חרקים דין בריה יש להם כשהם שלמים. על זה היה אמור להיות השיעור. אני מבין שההקדמה לקחה את כל השיעור, אז אני אקח לפחות את עיקרי הנקודות. מתי אני צריך לסיים? איפה המארגנים? שאני אכוון את השיעור על פי זה. מתי תפילת מנחה, הרב? שבע וחמישה. אז יש לי עשר דקות. אני אנסה בעשרה רגעים הללו

5:19:00 דובר 6 כי באמת צריך לסיים בעשרה רגעים הללו. בקיצורי קיצורים, למה אני סובר, וזו גם הלכה, הסכימו אליה ברוך השם גדולי הדור, ואני מקווה שגם הם הפסיקו, הבנתי שגם הם הפסיקו עם הדבר, אבל אני אסביר את זה במילה אחת. דין בריה היא הלכה מדרבנן. היא איננה הלכה מדאורייתא, למרות שיש לנו איזשהו רמז אחר אצל רבותינו בעלי התוספות במסכת חולין. הלכה למעשה, דין בריה הוא דרבנן, וזה אומר כך: הגם שכל איסורים שנתערבו בהיתר בטלים, בשישים או ברוב, כל אחד לפי העניין, בריה כאשר היא שלמה היא איננה בטלה לעולם, אפילו באלף. מדוע? כיוון שבריה היא חשובה, לא בגדר חשוב רגיל בדומה לחתיכה הראויה להתכבד, אלא בריה היא חשובה כיוון שלוקים עליה למרות שהיא פחות מכזית. כן, כיוון שככה סוברים רוב הראשונים, לא כדעת הראש יוסף על חולין שאומר שזה כמו החשיבות של חתיכה הראויה להתכבד, כי הוא אחד ויחיד נגד דעת כולם בעניין הזה. אלא כ-- הלכה למעשה, כדברי שאר הראשונים, שזה מכיוון שלוקים, הגם שזה פחות מכזית, מוכח שזה חשוב. אגב, אומר הערה למדנית, אני אשמח אם מישהו יפנה אותי למקור בעניין הזה. אתם יודעים שישנם חרקים? דיברנו מקודם ששרצו בתוך הבקבוק מים, בתוך בקבוק מי צנבים, או שרצו בכלל במחובר, זה אסור מן התורה גם אם לא פירש. שרצו בתלוש, החרקים הללו מותרים, אלא אם כן הם פירשו לבחוץ. הלכה ידועה שכולם יודעים. מה אם פירש וחזר? ספק בגמרא. הלכה למעשה, ספקא דאורייתא לחומרה. אבל אם אכל כזה, לוקה או לא לוקה? לא לוקה, כיוון שזה ספק האם יש לזה דין בריה או לא. אם אני אומר שזה מדין מלקות, הרי כאן לא לוקה. אם לא לוקה

5:20:59 דובר 6 כל האיסור נשאר משום ספקא דאורייתא. אם לא לוקה, הם לא בגדר בריה. אם הם לא בגדר בריה, יש לנו היתרים חשובים מאוד לשימוש בדברים אחרים, אבל זה לא הזמן. הרב לנדו מכיר את הסוגיה, נפגש בדבר. אני לא נפגשתי בתשובה בזה. לא בגלל חשיבות. עוד פעם, הראש יוסף לא להלכה. הלכה למעשה זה בריה אינה בטלה כיוון שלוקים עליה. לא! אני אומר אם, אם, אם הגדר של בריה נגזר ממלקות. אם אין מלקות אז אין בריה. ויש לזה הרבה הוכחות. השאלה אם פה הלכה למעשה מה אומרים? יש דיון אחר. רק שנייה, אולי נעשה את זה בהמשך. לא יודע, כבר אין זמן. אוקיי, זה סתם ללמדנים. אם יש למישהו דבר בכתובים יעזור לי מאוד. על כל פנים, מה התנאים של בריה? הרב, מה התנאים של בריה? יש לנו תנאים ידועים. הרב ישתוק נא צעיר. מה, מה התנאים של בריה? התנאים של בריה הם ככה: אנחנו צריכים, אנחנו צריכים... אני זוכר משהו מהיידיש. הרב רואה מה, מה התנאים של בריה? התנאים של בריה הם ככה: אנחנו צריכים חיות, שיהיה לזה חיות. אנחנו צריכים אחד. אנחנו צריכים שיהיה דבר שלם, ואנחנו צריכים שיהיה דבר האסור מתחילת בריאתו. הלכה פשוטה. שלושה דברים, הר"ן מביא אותם בצורה מסודרת יפה מאוד. מה הם שלושת ההגדרים? התנאים על מנת שיהיה לדבר דין בריה. אגב, שוב לומד ש... אם אני אומר שצריך דבר אסור מתחילת בריאתו, שרץ ששרץ בתלוש ולאחר מכן פירש, הוא נאסר כדין חרק כי הוא פירש. אבל שואלים, זה בסדר, יש פלתי, יש חוות דעת, כולם יודעים את זה. אבל למה היא שעה? הרי בתחילת בריאתו הוא לא היה אסור כי הרי שרץ

5:22:54 דובר 6 ששרץ בתלוש עדיין מותר. אז אם הוא לא היה אסור אז ממילא הוא לא אסור מתחילת בריאתו. אם הוא לא אסור מתחילת בריאתו חסר בתנאים של בריה. אם ככה הוא לא בריה. הרב שליט"א כותב בשו"ת שמע שלמה בחלק א', הראשון לציון הרב עמאר כותב בחלק א'. הוא מביא דיון ארוך ביורה דעה בסימן א' על כל כלל דיני בריה. הוא מחזק שם דברים של החיד"א, מאוד מאוד נפלאים בדבר הזה. מי שרוצה יעיין שם. עכשיו לגוף, כשיש לנו את שלושת הגדרים הללו בבריה, ברור שאם חסר אחד מהתנאים, כלומר שלא, אה, אה, אה, אה, הוא לא שלם, איבר חסר לו אפילו שאין הנשמה תלויה בו, הוא איננו נקרא בריה. אם כך, לכאורה אותו ועד כשרות אומר חסר פה בתנאי, הוא לא בריה. מוריי ורבותיי, נתעלם ממנו. הלכה בשולחן ערוך סימן ק"ד א'. אומר מרן להדיא: עכבר שנפל לשיכר וכולי וכולי, אומר מרן גם אם נחתך לחתיכות דקות, כל שהוא עב ואי אפשר לסננו, הכל אסור. למה? חיישינן שמא יפגע בממשו של איסור. איפה-- דלנה החבריא, בשלמא אם זה דבר נוזל שאתה יכול לסנן אותו, שאתה יכול לסנן אותו אז אתה יכול לעשות הפרדה ביניהם. אבל כאן הרי יש חיישינן. עזוב בריה, שמא יפגע בממשו. עכשיו מה יגיד אדם? אני רוצה שתראו רק את השקופית הזאתי ואני רוצה מאוד שתבחינו במה שאני מדבר. כשיש את הלרניה וקרפיון הרי יש, יש סימני דם מובהקים על גבי סימני פציעה על גבי הדג. ברור, זה אחד. שתיים, תעביר את היד על גבי הדג, אתה תפגוש בנקודות קשות. מה הן הנקודות האלה? ראשי הלרניה שנשארו תקועים בדג. אז מדין חיישינן שמא יפגע-- ויש ספר

5:24:56 דובר 6 מעדני השולחן של אחד מחכמי דורנו. הוא מביא שם באריכות. יש, יש רב חזוני שמאוד מעניין. הערוך השולחן כותב, אני אגיד לכם את ההגדרה של הערוך השולחן. הוא כותב בפ"ד, הוא אומר מה שייך פה דיני ביטול? הוא אומר כל ביטול שייך באינו ניכר, אבל כאן ברגע שהוא ניכר כל הסוגיה של ביטול נעלמת. הוא ניכר בפני עצמו. הרב מדבר על גפילטע פיש. כל העולם אוכל גפילטע פיש. הרב אוכל רק גפילטע פיש, רק גפילטע פיש. הרב לא אוכל בעולמו. פיין. על קרפיונים הרב עוד דיבר. הרב, הרב שליט"א. הרב מדבר על קרפיון. מה נענה על שאר הדגים? מה נענה על שאר דגים? טוב, אני רוצה, כיוון שיש שלוש דקות, אני רוצה רק שתראו למה כוונתי. אפשר? רבי ישעיה. אה? אי אפשר כבר, אי אפשר. אז תאמינו לי שזה נראה באופן ברור. אז אני רוצה ככה לומר, על כל פנים. אני מצטער שעמדתי רק על נקודות עיקריות. מסתמא יש הזדמנויות אחרות, אבל דבר אחד חשוב לי להדגיש מהדברים. יש צורך מאוד חשוב לכל מי שמתעסק בכשרות, כך אני חושב, לעשות כל מאמץ שיש באפשרותו שרמת המשגיחים, תדעו לכם שהדברים לא נמצאים באיזשהו עולם שלישי. אפשר לעשות את זה בצורה יפה ולארגן את זה בצורה מסודרת. כשהציבור סומך על ועד כשרות, חשוב שידע שעומדים בראשו אנשים מקצועיים שמנחים נכון, מונחים נכון, ואז גם התוצאה, לא חלילה, שולחן הטהור שלנו לא נפגע. הקדוש ברוך הוא יעזור לנו שלא ניכשל ולא נכשיל ולא חלילה יבוא לידינו דבר איסור. חזקו ואימצו.

5:26:58 דובר 10 אני רוצה להזמין לבמה את הרבנים לנדאו, הרב דב לנדאו ששמענו אותו, הרב שניאור זלמן רווח ואת הרב יוסי שטיינברגר שינחה כאן את הפאנל, והקהל יוכל לשאול שאלות גם בעניינים שדיברו או בעניינים כלליים, כל אחד את אשר מעיק לו. הרב יוסי שטיינברגר, בבקשה.

5:27:31 דובר 6 טוב, שניהם התחלפו, זה אני התחלפו עם זה.

5:27:40 דובר 11 הרבנים לנדאו והרב רווח, בבקשה.

5:27:56 דובר 6 יוסי, עד שמונה בדיוק.

5:27:59 דובר 11 בסדר.

5:28:00 דובר 6 שגב.

5:28:01 דובר 11 טוב, תן לי את ההצהרה.

5:28:04 דובר 6 הרב שטיינברגר. עד שמונה בדיוק. אני אשבור את הצוואר. מה? מה?

5:28:15 דובר 11 טוב, היות שזמננו מאוד מאוד קצר, יש לנו רק עשרים דקות. אנחנו נמצאים בירחי כלה שמתקיים בקשר או בסמיכות לכ"ף אב, יום ההילולא של רבי לוי יצחק, הרב הקדוש רבי לוי יצחק, האבא של הרבי. וידועה השיחה של הרבי שהרבי מדבר, מספר שפעם ביקשו מאבא שלו לחתום, כשהקומוניסטים עלו לשלטון, ביקשו ממנו לחתום על המצות שאופים בעירו ובמחוז, שכל היהודים היו אוכלים מזה, שיחתום שזה כשר. אמרו לו תדע לך שאם אתה תפסול את זה, היום אנחנו בזמן שהקומוניזם עלה, כל החיטה וכל הרווחים שייכים למדינה, שייכים לממשלה. אם אתה תפסול אתה תעשה נזק למדינה ותדע לך שזה יהיה אחריותך. אתה הולך פה למלחמה נגד המדינה, נגד הממשלה. והוא אמר להם תדעו לכם, אני לעולם לא אחתום על החיטים ועל הקמח ועל המצות אם זה לא יהיה במאה אחוז. ואכן עשו מה שהוא רצה. לאחר כמה שנים החליטה הממשלה הרוסית לפתוח מאפיות מצות ולמכור את המצות מטעם, מטעם הממשלה. ורבי לוי יצחק פרסם והכריז שזה חמץ גמור לאכול את כל המצות האלה, וידוע שזה היה אחד מהסיבות לתפיסה שלו בכלא ועד לפטירתו בגלות המרה. אז זה רק מלמד אותנו כמה אנחנו, שאנחנו יודעים מה שכתוב בתניא שזה גורם לטמטום המוח והלב, שמשהו לא כשר גורם לטמטום המוח, וזה לא עולה אפילו אם משתמשים בזה לשם קדושה, אפילו אם בכוח האכילה הזו אכל לשם קדושה. אז אנחנו כחסידי חב"ד צריכים עוד יותר ועוד יותר להקפיד כמלוא הנימה עד כדי מסירות נפש על כשרות. אותי תפס, כשהייתי ילד, סיפר המורה שלי ממש בגיל ארבע חמש, הוא אמר, סיפר לנו שיש אנשים שהם חולים במחלה שאם הם אוכלים גלוטן אז הם יכולים למות

5:30:25 דובר 11 בכמה שניות, ממש כמה, כמה שעות, כמה דקות יכולים למות. והוא אומר לנו, אמא שהילד שלה חולה במחלה שאסור לו לאכול גלוטן, כשהיא הולכת והיא רואה בחנות משהו שכתוב עליו ללא גלוטן, היא לא תסתפק בכתוב על זה ללא גלוטן. היא תרצה לדעת מי המומחה שבדק שאין בזה גלוטן? מי עומד מאחוריו ושאכן אפשר לסמוך עליו? אותו דבר, כי אחרת הילד שלה ימות. אותו דבר אנחנו צריכים כשאנחנו ניגשים לאכול מוצר או להיות באיזשהו מקום, באיזשהו מלון, באיזשהו בית הארחה, איזשהו מוצר, לבדוק אם הוא כשר או לא. אז לא מספיק שכתוב כשר למהדרין, כתוב באותיות קידוש לבנה כשר למהדרין. אנחנו צריכים לדעת שזה כמו החולה הזה שאסור לו לאכול את הגלוטן. זה הורג את הנפש שלו. אותו דבר כשאנחנו נאכל משהו שהוא כשר, אבל לא כל כך אפשר לסמוך על מי שנותן את ההכשר. זה הורג, מטמטם את המוח והלב והורג את הנפש, הורג את הנשמה. אה, אנחנו נפתח בכמה שאלות ותשובות. אם לקהל יש שאלות אני אשמח לקבל את זה על גבי פתקים, ואם יהיה לנו זמן אנחנו נדבר גם כן עליהם. אה, אני רוצה לפתוח בנושא שאנחנו כחסידים שנוהגים להתוועד, אנחנו שותים, אומרים לחיים על משקאות חריפים, ואני רוצה אולי ממש ממש בקצרה, אבל ממש מבקש גם מהרבנים, הרב לנדא, הגאון הרב לנדא והגאון הרב רווח, ממש בכמה, במילה שתיים על כל דבר, כי אין לנו זמן להאריך. אה, הרב לנדא הוא מומחה, אחד מהמומחים הגדולים, הייתי אומר המומחה הכי גדול שאני מכיר בנושא, גם בהלכה, גם גאונות בהלכה וגם בפרקטיקה, שבדרך כלל אלה שהם גאונים בהלכה הם לא גאונים בפרקטיקה, ואלה שהם גאונים בפרקטיקה הם לא

5:32:06 דובר 11 גאונים בהלכה. ואילו הרב רווח בנושא של משקאות חריפים הוא עשה את הרשימה הראשונה בארץ ובעולם שהיא אמורה אולי לצאת עוד מעט לרבים מטעם הרבנות הראשית לישראל בנושא משקאות חריפים. אז אני רוצה לשאול את הרבנים, וזו שאלה שהציבור בטח הרבה שואל. האם מותר לשתות וודקה? האם מותר לשתות ויסקי? האם מותר לשתות ליקר? האם מותר לשתות ברנדי? והאם זה שבסביבתי שתו את הליקר הזה ואת הוויסקי הזה או החסיד הגדול הזה שתה את זה? זה אומר שזה אכן ללא, ללא כל חשש. אז בבקשה הרב דב לנדא ממש בקצרה.

5:32:44 דובר 12 אני יכול להגיד מה הבעיות, לא את שמות הרבנים ואת שמות המוצרים. הבעיה שיכולה להיות במשקאות חריפים זה היי"ש ששמים בפנים. אם זה עשוי מיין נסך, כי יש לנו דין נפסק בשולחן ערוך שיין שרף שנעשה מיין יש לו דין. אם הוא נעשה מיין, זאת אומרת גוי נגע ביין, הוא נשאר יין נסך. כמובן אם גוי נגע בזה כשזה היה יי"ש אז זה לא יכול להיות יין נסך כי זה מבושל. אנחנו מוצאים יי"ש שנעשה מחמץ אז דינו כיין-- כ-- דינו כחמץ. אם נעשה מחלב יש תשובה בנפש חיה ובמנחת יצחק שדינו כחלב. לכן אנחנו צריכים שיי"ש שנעשה יהיה ממוצר כשר. בדרך כלל בעולם ה-מוצ-- היי"ש שנעשה נעשה ממולסה ולא מיין. לאצי-- בצרפת. יש מקומות בודדים בעולם שנעשה מיין. יש מקומות בודדים בעולם שנעשה מחיטה. הבעיה היא התוספות שמוסיפים למשקאות החריפים והאחסון שלהם. יש מקומות שמאחסנים אותם בתוך חביות של יין, שזה בלוע מתוך חביות שבלוע מיין, אה.

5:33:50 דובר 11 ויסקי. סליחה שאני מסיח אותך הרב לנדא. ויסקי סקוטי מותר לשתות?

5:33:54 דובר 12 ויסקי סקוטי, בדרך כלל ויסקי נעשה משעורים, מתסיסה של שעורים, והאלכוהול הוא עצמי. אבל צריכים לדעת שבוויסקי כדי לעשות ויסקי מוסיפים שמרים. מה מקור השמרים? צריך לברר.

5:34:05 דובר 11 ושיבאס ריגל מותר לשתות?

5:34:06 דובר 12 שיבאס ריגל זה אותו דבר. זה ויסקי גם כן, אה, זה עשוי בצורה אחרת.

5:34:11 דובר 11 אז מותר לשתות או אסור לשתות?

5:34:13 דובר 12 אה, זה הרב רווח יגדיר תכף. ויש תוספות, אפשר לעשות. השמרים צריך לדעת מאיפה הם נעשו והחביות איפה הם אוכסנו.

5:34:20 דובר 11 אוקיי, תודה רבה.

5:34:21 דובר 12 ולכן ההמלצה האישית שלי לשתות רק משקאות חריפים עם כשרות.

5:34:27 דובר 11 גם וודקה לבנה? גם וודקה לבנה?

5:34:31 דובר 14 אפשר להוסיף על הרב רק שתי דברים נוספים וחדשים. סמירנוף אייס לדוגמה, דבר ששתו אותו ציבור חשוב. הסמירנוף אייס הסתבר כלא כשר בשביל דבר אחד ויחיד. הוא היה עובר בצנרת שהיה עובר בו קודם לכן יין נסך, כי החברה החליטה, חברת סמירנוף החליטה שאין לה מספיק הכנסות והיא רוצה להוסיף בקווים של הייצור של דברים נוספים, וחלק מהקווים התחילו לייצר בתוכו מוצרים שיש בהם אלכוהול שמקורו מיין, ומכאן התחילו צרות רבות. היום ברוך השם יש כבר סמירנוף אייס עם הכשר. שיבאס ריגל וויסקי. העולם, אה, כשאני מדבר על העולם זה עולם בני התורה, נוהגים לשתות ויש להם על מה לסמוך. בדקנו את זה עד כמה שידינו מגעת ואני מקווה בעזרת השם שהשנה גם יפתחו לנו את השערים הלכה למעשה להיכנס שם מעבר למה כבר שנבדק בעבר.

5:35:28 דובר 11 תודה רבה. על אף שלכל הדעות את הוויסקי משהים בחביות עץ אלון שהיה בהם בעבר יין לכל הדעות.

5:35:36 דובר 14 לא טוב, לא מדויק.

5:35:37 דובר 11 דרך אגב, גם שמעתי בשם הרב לנדא שאחד מהסמירנוף מאנגליה היו עושים את האלכוהול מחלב או שהיו מוסיפים חלב במים כדי שהמים יהיו צלולים. אז ככה שהעניין בכלל לא קשור.

5:35:48 דובר 14 כשאנחנו בדקנו את סמירנוף לא היה ולא נברא.

5:35:50 דובר 11 אנחנו נעבור לנושא הבא ממש בקצרה, אה, שזה נושא שכן קשור לרב רווח. אנחנו יודעים שירקות אפשר לקנות בכל מקום כי כל אחד ואחד יכול להפריש תרומות ומעשרות. כמובן למי שיודע. ישנה דעה שמי שלא מבין את הנוסח אז זה כאילו לא הפריש תרומות ומעשרות. לצערנו הרב הרבה לא מבינים את הנוסח. יש כאלה שמפרישים כמות פחותה ולא... אבל לאלה שיודעים להפריש תרומות ומעשרות קונים את הירקות, ואילו את הפירות אנחנו מקפידים לקנות רק במקום שיש לו הכשר. היות שפירות שהם ערלה אי אפשר לתקן אותם. פרי שהפרי גדל בשלוש שנים הראשונות אי אפשר לתקן אותו. יש את המכון למצוות התלויות בארץ של הרב רווח, יש את המכון של הרב אפרתי, יש את דוקטור זקס, שהם מפרסמים מדי שנה בשנה מה הם אחוזי הערלה שיש בכל פרי ופרי. וישנן דעות שבאחוזים מסוימים, שאם בתשעים אחוז או שבעים אחוז, דעה לכאן דעה לכאן, אין ערלה בפרי הזה, מותר להשתמש. אני שמעתי, הרב לנדא פרסם מודעות בנושא. הוא לא כתב את זה במפורש, אבל אני שמעתי שזו הייתה כוונתו, שאי אפשר בכלל לסמוך על כל העניין של האחוזים, כי יכול להיות שאת הענבים ש-- הרב לנדא מבני ברק התכוונתי, אה, שאי אפשר לסמוך על זה, כך שמעתי בשמו ללא כל אחריות. אני שואל את הרבנים הגאונים, אולי נתחיל עם הרב לנדא בגלל שהרב רווח מפרסם כן לוח של אחוזים. אולי נתחיל עם הרב לנדא? קודם כול ממש בקצרה, מה הדעה שלך על העניין של האחוזים? האם אפשר לסמוך על זה? האם אפשר בכלל לעקוב שאכן בענבים יש כך וכך אחוזי ערלה בלבד? מי יכול לעקוב אחרי זה?

5:37:21 דובר 15 אם אנחנו נסתכל על מה שכתוב בהלכה, כפי שמובא בשולחן ערוך סימן רצ"ד, במשנה ובמחבר, שאפשר לסמוך על הרוב. אמנם שם הוא מדבר על ענבים שנקנים בשדה עכו"ם, אבל יש רדב"ז שהרדב"ז מתיר לסמוך על-- כל הבעיה שנוצרה היא אם אנחנו אומרים את זה קבוע, פשוט אפשר לסמוך על הרוב. השאלה אם אומרים קבוע כמחצה על מחצה או לא אומרים קבוע כמחצה על מחצה. אבל משנה שמה הרדב"ז שאפשר, ויש על זה גם בקבוע בגלל שזה פרש ממקום שהיה קבוע. יש חזון איש על זה בהלכות תערובת, שאם זה היה אצל אדם שהוא לא נאמן בכלל על כשרות, הוא לא הופך להיות קבוע, בפרט שזה פרש מהמקום ופרש בכמה מקומות עד שהגיע לירקן. לכן הלכתית אין ספק שאפשר לסמוך על זה. כך מובא גם בשאלות ותשובות מנחת יצחק, ביביע אומר חלק ו' סימן כ"ד. שמה גם כתוב שאפשר לסמוך על הרוב. יש בעיה. יש משכנות יעקב סימן י"ז, אם אני לא טועה, שרוצה להגיד שזה מיעוט המצוי, עשר אחוז, אז אי אפשר לסמוך. ברור שגם פירות רגילים שאנחנו קונים הם גם, גם אין בזה עשר אחוז. אז לכן הלכתית אין ספק שאפשר לקנות בכל חנות ולסמוך על הרוב.

5:38:34 דובר 16 תודה. הרב רווח, שהוא המומחה בעצם למצוות התלויות בארץ, בבקשה.

5:38:39 דובר 17 טוב, צריך באמת לחלק בין כמה דברים. זה נכון שיש סוברים שזה כל דפריש ואז ממילא זה הולך אחר הרוב. יש אומרים שזה בדין כל קבוע. זה גם הגיע המחלוקת עד לחכמי דורנו. יש אומרים לכאן, יש אומרים לכאן. הערה, הרב לנדא: יש פירות, הרבה מאוד סוגי פירות, שהם מעבר לעשר אחוז וגם מעבר לחמש עשרה אחוז מדי שנה בשנה וגם מעבר לעשרים אחוז. ישנם שני סוגים בודדים שכל שנה מככבים מעל החמישים אחוז, שזה אוכמניות וחלק מסוגי אסנה, מסוגי הפטל. על אותם אני מדבר, שהם ודאי עץ, כי האסנה יש חלקם שהם עץ וחלקם שהם ירק. אלה לעולם נמצאים מעבר לחמישים אחוז. אבל אני אתן לכבודו דוגמה פשוטה: אפרסקים הראשונים, הזנים החדשים והאחרונים, הם עוברים את העשרה אחוז. עכשיו, גם לומר שמיעוט המצוי זה עשרה אחוז זה לא פשוט. אתם יודעים הרי שיש מי שאומר שזה גם חמישה אחוז ויש מי שאומר שזה בכלל לא בגדר אחוזים, כמו שאומר בשבט הלוי. לכן הדברים האלה לא ברורים. מה שאמר הרב לנדא השנה, אני רוצה אולי להסביר בכל אופן את כוונתו, כי צריך להבין, אני שומע הרבה למדנות מסביב. הוא אמר דבר מאוד פשוט: השנה, מוריי ורבותיי, זו השנה השלישית לשמיטה. בשמיטה לא היו נטיעות. למה לא היו נטיעות? כי אסור לנטוע. למה אסור לנטוע? ככה התורה ציוותה. וחקלאי רוצה לשמור, אם לא עניין של התורה, כי הרבנות הראשית לא תיתן לו אישור. אז הוא לא נוטע בשמיטה. כיוון שהוא לא נוטע בשמיטה, לא היו נטיעות חדשות בשמיטה. אז מה יש לנו השנה? רוב ככל הפירות הם לאחר, לאחר ערלה, ולכן הלכה למעשה השנה כמעט בפירות נשירים אין ערלה בכלל.

5:40:19 דובר 17 אבל הרב לנדא, יש רשת חנויות גדולה מאוד של כשרות. לבוא ולומר שאין צורך בשום כשרות לא יכול להיות. אז אומרים לי החכמים שעוסקים בתחום הזה מטעמו של הרב לנדא, שאנחנו בידידות מאוד מאוד חשובה, שאחרי הכול הנה מצאנו, מצאנו פה בשדות האלה, כי הם נטעו את זה בחשוף שורש. מצאנו כאן, הם צודקים, נמצא, נמצא מעט מאוד, מעט מאוד, אבל נמצא. הלכה למעשה לכתחילה מבחינה הלכתית זה כשר. לכתחילה יש לקנות בחנויות של הכשרות. א', לחזק את אלה שמקפידים כל השנים, וב', לברוח מכל ספק עד כמה שאפשר.

5:40:53 דובר 18 כן, הרב רב"ד[?], תודה רבה. נושא שאני הייתי מעיר עליו, אולי בלי התערבות של הרבנים: נפוץ משום מה גם בקרב אנ"ש שאוכלים קלחי תירס. אני הייתי עם הרב רב"ח[?] בשוק הכרמל בשביל סיור באיזושהי מאפייה, והוא אמר לי: בוא, בוא נלך לקחת קלח של תירס. פתחנו את קלח התירס וראינו את הטריפסים פשוט בורחים מאיתנו ומתחבאים. קילפנו עוד קליפה, הם מתחבאים ונכנסים לתוך הקלחי תירס. וגם הרבנות הראשית לישראל פרסמה שיש בעיה לאכול קלחי תירס, אז בטח שלא מן הראוי למכור את זה, או לפחות כשמוכרים את זה למכור את זה עם אזהרה שמותר רק לחתוך את הגרעינים ולשטוף אותם, ואז מותר לאכול את זה. אני רוצה לשאול שאלה: אנחנו נוהגים היום, כל אחד בדרך כלל יש גז אחד, חוץ מהעשירים שיש להם גז לחלבי וגז לפרווה וגז לבשרי ומטבח פסח. יש לכל אחד כירה אחת שעליה הוא מבשל את המרק ואת הבשר ואת העוף ואת הטונה. אבל כשרוצים לעשות חלב לקפה או לדייסה לילדים אז לא מייחדים כירה נפרדת, אלא באחת מהכירות משתמשים עם החלב, וכולם מתירים את זה. למה מתירים את זה? כי אפילו אם גולש חלב, אז החלב נשפך על האש, האש שורפת את זה מיד. אבל אני שואל, האם לא כדאי לקנות כירה קטנה שעולה כמה גרושים ולשים אותה על השיש החלבי? כי הרי ייתכן שישפריץ חלב על הסיר הבשרי, וזה רטוב ורטוב, יכול להיות בזה בעיה. ייתכן שהחלב יגלוש על, בין הכירה, בין הלהבות, ואחר כך יגלוש מרק וייפול לשם איזה חתיכת שניצל ויצטרכו לזרוק אותו. אז למה להחזיק טרף בבית? למה לא לשים

5:42:27 דובר 18 את זה בצד? הרב לנדא, בבקשה.

5:42:32 דובר 19 מה שסומכים ולא מחזיקים, אלה שלא מחזיקים כיריים חלביות וכיריים בשריות, זה כמו שהזכרתי קודם, כי ביורה דעה סימן צ"א כתוב שיבש ויבש לא מעביר. דהיינו, אם יש לנו סיר יבש בשרי שעומד ליד סיר יבש חלבי, לא מעביר מאחד לשני. כך מובא גם לגבי כיריים במשנה ברורה סימן תנ"א, מדבר שם על חצובה. שם הוא כותב שחצובה למעשה לא צריך להכשיר אותה מעיקר הדין, רק לפסח מחמירים. ולמה? בגלל שהחצובה שעומד עליה סיר, הסיר יבש אם עומד על החצובה. אפילו שהחצובה בלעה מבשר או שבלעה מחלב או בלעה חלב ובשר, היא לא מעבירה אל הסיר. על זה סומכים. כל הבעיה תתחיל אם נזל מהסיר אל תחתיתו ונגע בחצובה. אז גם אז הוא נותן טעם לפגם, ואין מקום ולא צריך להחמיר. זה ההיתר.

5:43:24 דובר 18 האם מלכתחילה היה כדאי להמליץ לקנות כירה קטנה שעולה גרושים ולשים אותה על השיש החלבי?

5:43:29 דובר 19 לא, לא, זה טוב כי הוא מתלבן אם נוזלת על זה טיפה. האש דולקת שמה והוא מתלבן מיד, הוא נשרף.

5:43:35 דובר 18 תודה רבה. אנחנו יודעים שלגבי, נעבור לנושא של חלב עכו"ם. אנחנו יודעים שחלב עכו"ם, אפילו שרב משה פיינשטיין התיר את זה בחוץ לארץ. אבל אנחנו יודעים שחמאה, חמאת עכו"ם, היא בטוח, כתוב בגמרא, היא בטוח מחלב של בהמה, של פרה, בגלל שבהמה טמאה החלב שלה לא מתגבן ולא נעשית חמאה. אז מדוע לא ייתכן במציאות שזה ייעשה חמאה? אז מדוע היום בכל זאת החרדים, בעזרת השם, מקפידים על חמאת ישראל גם כן?

5:44:11 דובר 19 יש על זה תשובה מרב מרדכי אליהו באנציקלופדיה של הרב עמרם הנדריי[?]. בגלל שהיום אנחנו יודעים שאפשר לעשות מרגרינה וחמאה גם ממים, כבר הייתי במפעל שעושים משמונים אחוז מים ועשרים אחוז שמן. היום אפשר להוסיף כל מיני חומרים מתוחכמים, אמולסיפיירים, שמקשרים את השמן עם המים, והוא יוצא טעם של מרגרינה וחמאה. ולכן בגלל החששות האלה שאפשר להוסיף כל מיני חומרים, חוששים גם כן בחמאה שיהיה חלב ישראל.

5:44:41 דובר 18 מעבר לזה, אני הייתי בכמה מפעלים של חמאה שמוסיפים צבע. שימו לב שהרבה מן החמאות הן כבר לא בצבע אחיד. אתה רואה לבן ואתה רואה צהוב, צהוב יותר בהיר, יותר כהה. כל הדברים הללו הם תוספים שחלקם תוספים לא כשרים. טוב, יש לנו כאן שאלה של אחד מהקהל. האם משגיח חייב להימצא באופן תמידי או שמספיק ההגדרה של יוצא ונכנס? אז כמובן שלפעמים התשובה היא שכמובן שלפעמים מספיק יוצא ונכנס. ישנם מפעלים שאנחנו, שנמצאים בחוץ לארץ, שיודעים שמשגיח נכנס פעם בשנה, פעם בשנה, פעם בשנתיים. יש מפעלים שמספיק הפעם בשנה הזאת. שאלה נוספת שרציתי.

5:45:16 דובר 19 לא היה בהרצאה שלי ולכן הוא שואל את השאלה הזאת. זה אותו נושא כמו איזה שהוא דן. ניסיתי לתת על זה תשובה.

5:45:26 דובר 18 כולם יודעים שאני קצת, קצת הרבה כוח בעניין של חרקים במאפיות. אני טוען שאין, אין, אין מאפייה שאין בה חרקים. אמנם יכול להיות שבתוך הבצק, בתוך המכונות, אין חרקים, אבל אם תיתן מכה לפלורוסנט, אם תיתן מכה לתעלות החשמל, יהיו שם חרקים. אין מושג מאפייה שאין בה ג'וקים. ואני רוצה לשאול הלכתית: האם כאשר יש ג'וקים בתעלות החשמל, הרב לנדא, האם כאשר יש ג'וקים בתעלות החשמל או בתקרה האקוסטית ויש איזשהו סיכוי שהם ייפלו לתוך הבצק, מה ההיתר לאכול את הלחם הזה?

5:46:01 דובר 19 הרב יוסי, מי כמוני יודע את החששות שלך במאפיות, ולכן אני אענה לך. תראה, אתה צודק, על אוכלי מעיסה אתה צודק, אבל צריך להבחין בכמה דברים מבחינת הלכה. כולנו מכירים את הדיון בט"ז לגבי לחם עם התולעים. האם יש עניין של נימוח ולא נימוח וספק ספיקא וכולם. אני רוצה להגיד לציבור דבר אחד ברור: כל מי שאוכל כיום לחם סומך על היתרים בזמן האוכל, כי אי אפשר להגיע לניקיון של קמח לחלוטין. חד וחלק.

5:46:31 דובר 18 בברירה?

5:46:31 דובר 19 רגע, רגע, רגע, רגע. אי אפשר להגיע לניקיון כי כדי להגיע לניקיון בקמח צריך לנפות בשמונים מש, בלשון העם, ושמונים מש גם קמח לא עובר. אלא מה? הרב לנדא בזה יותר היקל לגבי כמות המש. הוא אומר, אם ככה גם בארבעים מספיק. יש כאלה מצריכים חמישים, על כל פנים יש כאלה שישים גם רוצים להחמיר. תכל'ס, גם זה וגם זה וגם זה, ביצי החרקים עוברים. לגבי החרקים שנמצאים בפלורוסנט, זה נכון, זה גרוע מאוד, ואתה יודע שבמקום איפה שאתה נמצא לא נתת תעודות במשך שנה בגיבוי מלא של הרבנות כי מצאת תולעים בפלורוסנטים, ולכן הלכה למעשה לא נתת עד שניקו את המקום לחלוטין.

5:47:13 דובר 18 כן.

5:47:13 דובר 19 אבל, אבל אחר הכל ואחר הכל עדיין יש הרבה ספקות האם זה מגיע לתוך המקום, שבוודאי כשרואים את המיקסר מתחת לסילו אין צד בעולם שלא יהיו בתוכו. אבל אחרי שעשית את ההפרדות ועדיין מצאת בפלורסנטים, יש כל כך הרבה צדדים להגיד, ועל זה בעצם סומכים.

5:47:31 דובר 18 נסיים אולי עם הנושא של שחיטה. מישהו אמר לי שעיין בבן איש חי, וכתוב בבן איש חי שאם השוחט לא היה במקווה יש איזושהי בעיה בשחיטה שלו. מה? אז.

5:47:43 דובר 20 המרדכי מביא את זה בשם רבן לוד דדוני[?], שאם מישהו צריך...

5:47:47 דובר 18 ש...?

5:47:48 דובר 20 אז שמה כתוב שמי שהיה צריך לטבול ולא טבל, אז שחיטתו פיגול. יש על זה שו"ת פיגולים[?] שאומר שזה לא חסידות, אלא זה מהדין. הוא עושה איזה פלפול שמה, וכתוב בכוזרי שמי שצריך ללכת לתפילה ולא הולך והרב כבדים עליו, אז אין לו הרגש. זה מה שהוא אומר.

00:01 דובר 1 לגבי בתי מלון, הרב לנדו דיבר כאן שרבנים שלא מקצועיים נותנים הכשר לבית מלון, אז יש חשש לאכול במלון שמה. אני אומר עוד יותר: אפילו רבנים מקצועיים, אפילו רבנים מקצועיים. לי פנו אליי שהקיץ הזה אני אתן הכשר על בית מלון תמורת... מדובר על סכומים מאוד גבוהים. תדעו לכם, תמורת עשרת אלפים שקל לשבוע וחצי רק, חוץ משלושה משגיחים. אמרתי לו: תשמע, בחינם אני לא אעבוד. למה שאני אתן את השם שלי בחינם, ללא תשלום? מה ייצא לי מזה? מה שיאלץ את חיים שלי? אבל כסף אני גם לא יכול לקחת, כי אם אני אקח כסף, מחר, אם אני אצטרך לדפוק על השולחן ולהגיד לאורחים אסור לאכול כאן כי עבדו עליי ויש כאן איזושהי תקלה, אני לא אעשה את זה כי אני יודע שאני אפסיד את הכסף. צריך להיות מאוד מאוד ירא שמיים בשביל זה. אני לא חושב שאני הגעתי לרמה הזאת, אז לכן אפילו אדם שהוא כן מקצועי צריך לדעת האם הוא נוגע בדבר או לא נוגע בדבר. נושא נוסף שקשור למה שדיבר הרב רווח בנושא החרקים בירק עלים: אני לא מומחה גדול לחרקים, אבל קצת פרקטיקה יש לי בבתי מלון ובמסעדות. אני טוען שגם הירק... קודם כול, ישנן חברות שהרבנות הרגילה לא מאשרים אותן בגלל שמצאו בהן חרקים. אני טוען שבחסה, בצל ירוק, בשמיר, בפטרוזיליה ובכרוב חייבים לשטוף גם.

01:18 דובר 2 רב יוסף.

01:19 דובר 1 רגע, רגע, רגע.

01:19 דובר 2 אתה יודע מי טוען למה? יש לך גיבוי? יש לך גיבוי מלא בחכמת חודו.

01:23 דובר 1 גם את הירק ללא תולעים חייבים לשטוף, להשרות את זה במים ולשטוף. ומי שלקח חסה ועשה מזה סלט ללא שהוא שטף את זה, הוא פשוט אוכל תולעים גם בירק ללא תולעים, כי ישנם את הזבובים השחורים שנמצאים גם בירקות, חסה, לאט, גוש קטיף וכו'. חייבים לשטוף, ואני מתכוון להמשיך וללחום על זה כי הציבור חושב חסה לא צריך לשטוף.

01:46 דובר 2 תסביר.

01:47 דובר 1 אז אתה תסביר.

01:48 דובר 2 תסביר לציבור למה אתה מחמיר. חשוב, אני רוצה להגיד לציבור משהו.

01:51 דובר 1 כי למה? ישנן תולעים, אפילו אחרי שטיפה קלה ישנן תולעים, אם לא ישרו את זה טוב, אם לא המשגיח שטף את זה, זה עוד יותר חמור.

01:59 דובר 2 אני רוצה להגיד לכם מילה אחת, חשוב. תראו, רבי יוסף שטיינברגר, הוא ירא חטא בצורה שקשה מאוד למצוא אנשים שמתעסקים בכשרות שעוסקים בזה. אני מכיר אותו הרבה מאוד שנים ואני יודע מה יראת שמיים שלו. אני בדרך כלל בפרויקטים מסובכים לא שולח אותו כי הוא חוזר כמו שהוא. אני רק יכול להגיד לכם דבר אחד, שמבחינה הלכתית כל העניין הזה של ירקות ללא תולעים לא עשו פה שום מהפכה. זה הרי לא גדל, לא בשמיים ולא מתחת לים. היא גדלה בצורה פשוטה, בצורה שמגנה על רוב... אתם יודעים, החרקים לא באים מהחול כמו שאנשים מדמיינים. תשעים וחמישה אחוז מן החרקים באים מן האוויר, ופחות או יותר כל חרק יש לו את כושר הטיסה שלו. זה טס עד גובה שמונים סנטימטר, זה פחות, זה יותר. זה ברמת רוח כזו, זה יותר. מגינים עליהם באמצעות רשתות. מה שקורה, שאם בירק רגיל כמויות החרקים הן רבות מאוד, באמצעות השיטות הללו מורידים את זה לפחות ממיעוט המצוי שאמר מקודם הרב לנדו, ואז זה יורד פחות מחמישה אחוז, פחות מעשרה אחוז. אם זה פחות ממיעוט המצוי, כבר לא חובת בדיקה. אין כאן חובה לבדוק את זה, ואם אין כאן חובה לבדוק את זה, זה כל הבסיס של ירקות ללא תולעים. אין מאה אחוז בירקות ללא תולעים, אין מאה אחוז. אחת עשרה שנה שאני עוסק בירקות ללא תולעים בכל החברות, אין מאה אחוז באופן טכני.

03:22 דובר 8 ולכן שלכל אחד יש טוב.

03:23 דובר 2 אלא מה? ברמה מוסדית אין שום אפשרות לחייב, כי עד שהצלחנו לחייב אותם לעבור למיעוט שאינו מצוי, להמשיך לחייב אותם קשה. אבל בבית של כל יהודי ודאי שמן הראוי לעשות דבר פשוט: השרייה במי אמה, לא חומרים, שום דבר. השרייה במי אמה, היא מגרה את החרק, היא גורמת לחרק לרדת. לאחר מכן, שטיפה תחת ברז מים, זה מבטיח קרוב למאה אחוז.

03:52 דובר 8 תודה רבה. רק במהדרין שאני אחראי אני רוצה לומר...

03:54 דובר 2 אתה נוהג.

03:55 דובר 8 רק רגע, שמשגיח שראה שהשתמשו בחסה של חסלט ולא הוא שטף את זה, ההוראה לזרוק את זה לפח. אני רוצה מאוד להודות לרב שניאור זלמן רווח, ראש המכון למצוות התלויות בארץ, והרב הגאון הרב דב לנדו שליט"א. תודה רבה.

04:12 דובר 2 כוח למנחה.

04:48 דובר 9 כל הקהל נשאר עם טעם של עוד. רוצים לשמוע, רוצים עוד לשאול, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה ויש עוד כמה נואמים חשובים, וכעת אנחנו רוצים להקדיש את השעות הקרובות, את השעה הקרובה לעניין של דיון בהלכות שבת. אני רוצה להזמין את ידידי, ר"מ בישיבת אחי תמימים בראשון לציון, הרב חיים פרוש, להנחות את המושב הזה.

05:32 דובר 8 אנחנו מתכבדים להזמין את הרב הגאון הרב לוי יצחק הלפרין, ראש המכון המדעי הטכנולוגי לענייני הלכה מירושלים, ואנחנו רוצים להודות לו כבר בתחילת דבריו על המאמץ הגדול שהוא עשה לבוא ולהשתתף איתנו כאן בכינוס החשוב הזה, ואנחנו זוכרים לטובה את הפעמים הקודמות שהוא היה כאן בכפר חב"ד, והקהל מאוד מאוד נהנה מהדברים שהוא שמע מפי הגאון. בבקשה הרב הלפרין.

06:48 דובר 10 ראשית דבר אני מוכרח להתנצל שאני יושב ולא עומד. על פי ההלכה, הרי כבוד הציבור מחייב בהרבה מקומות לעמוד רק בגלל כבוד הציבור. אבל אני פשוט נמצא במצב שהיה לי קשה מאוד להגיע, לעמוד עוד יותר קשה, וגם לשבת קשה לי, וממילא אל תפחדו שאני ארחיב את הזמן ואני אקח לכם את הזמן. אני מצד המצב הבריאותי מוכרח לקצר. ובפרט כשאני מוצא את עצמי, חז"ל אומרים: במקום שאמרו לקצר, אינו רשאי להאריך. זה הכל כשזה בזמנו; שלא בזמנו גם לקצר אסור לו. ואני מוצא את עצמי כמו לא בזמנו, וממילא גם אסור לי לקצר. אז אינני יודע איך. אני אמרתי כבר לרב בורודא עסקרי[?] שאני מוצא את עצמי כמו בן המלך בלי גוסון. נולד בלי זמן. כפי שאני רואה בתוכנייה, ואני באמת מתלבט האם לתת מה שרציתי, כי אני כבר לא אספיק לתת את הכל. האם לקצר? לפעמים כשמקצרים בדבר אז מאבדים את הדבר. או להציע הצעה: אני נמצא כאן, יש ברוך השם הרבה שאלות בנושא טכנולוגיה והלכה. אם הם רוצים לשאול, אני אענה לפי הזמן, ואז אוכל, מרגע שאני ארצה אני יכול להפסיק. או שתסתפקו במועט. אחד מהדברים האלה. אפשרות לפני שאני מתחיל, לפני שהשופר בידי, אז אני נותן לכם את האפשרות. האמת, וכך כשאני רואה כאן הנושא אולי חסר משהו, אבל למעשה מי שילמד את מראי המקומות אולי יכול להבין במה מדובר. כן. נו. לא שומע.

09:21 דובר 11 תינוק שנולד במבחנה ואבא הוא כהן. האם הוא צריך פדיון? תינוק שנולד במבחנה ואבא הוא כהן.

09:32 דובר 10 אבא?

09:32 דובר 11 כהן.

09:33 דובר 10 כהן.

09:34 דובר 11 האם הוא צריך פדיון? ואותו דבר שנולד אצל ישראל, אני מתכוון. האם הוא צריך פדיון? וגם בקשר לעלייה וכולי, האם הוא נקרא בן כהן או בקשר לייחוס?

09:49 דובר 10 בוא נבין ככה. השאלה היא כבדה וקשה, ואני באופן עקרוני אגלה דעתי שאני מסתייג מכל הנושא של הפריות חוץ־גופיות.

10:01 דובר 11 אבל אני שואל.

10:02 דובר 10 בוא נראה ואסביר למה אני מסתייג, ומתוך כך ניכנס לנו לתשובה. מסתייג למעשה—

10:11 דובר 11 זה מה שכבודו התכוון, שישאלו שאלות.

10:13 דובר 10 כי למעשה, אם אנחנו מוצאים גדר אמא בלי אבא, מוצאים הגדר הזה, והוא יהודי לכל דיני עכו"ם שבא על בת ישראל וכולי. אבל אף על פי ש... לזרע. אבל הילד הוא בן ישראל, ברור. הוא לא יהיה כהן ולא יהיה לוי, עכו"ם שבא על... אבל כשיש... למעשה, בוא נבין ככה: אנחנו צריכים להבין בנושא הזה, ולא ניכנס עכשיו לכל הנושא. אנחנו, עצם היחס של האבא לבן זהו חידוש של תורה. ולכן כתוב בפסוק: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". בא הרמב"ן, יש לו קושיה על רש"י למה "והיו לבשר אחד" גם שם, אבל הפשוט הוא "והיו לבשר אחד", יש יחסים. הילד מתייחס לאבא או לאמא, אבל כאן כתוב תנאי, לדעתי: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו". וכמו שאני אומר, כדוגמה, בתורה כתוב "וידע אדם את חוה" והילד בן. בשביל מה החלק הראשון? בתולדות חוה. היחס הוא רק אם הוא כדרך וכולי. ברגע שאנחנו מוציאים את זה מהדרך, יש מקום לומר, לא רוצה לומר דברים פשוטים, יש מקום לומר שזה הופך לפירוש ואונאה. ואני בטוח שכל רב יפסוק אם יבואו מחר וימצאו דרך, ויכול להיות ויש כבר כמעט בדרך, שמתא של בן אדם יכולים לייצר בן אדם אחר. האם גם, גם במקרה הזה נגיד? לא רוצה.

14:56 דובר 12 הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד. איי איי איי איי איי אנה נה נה. איי איי איי איי איי אנה נה נה. איי איי איי איי איי אנה נה נה. איי איי איי איי איי אנה נה נה. איי איי איי איי איי אנה אנה אנה אנה. איי איי איי איי איי אנה אנה אנה אנה. איי איי איי איי איי אנה אנה אנה אנה. איי איי איי איי איי אנה אנה אנה אנה. אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי. וכשאני לעצמי, מה אני? וכשאני לעצמי, מה אני? וכשאני לעצמי, מה אני? וכשאני לעצמי, מה אני? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? אם לא עכשיו אימתי? וכשאני לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני. אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? אם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? אם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי, אם אין אני לי מי לי. וכשאני

19:21 דובר 12 לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי? כשאני לעצמי מה אני, כשאני לעצמי מה אני, וכשאני לעצמי מה אני. אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי? אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי? ואם לא עכשיו אימתי?

21:50 דובר 13 שלא יאמר משום חציו כל הפרק כולו. וכך אומר רש"י בסוף סוגיה באשו משום חציו, קמא. אבל כך מביא רש"י, ולא שנראה לי כאילו רש"י אומר שנלמד החזרה רק לדיבור וליציאה, אבל לא ניכנס עכשיו בכלל, לא יוצא. עכשיו בואו נתאר לעצמנו. האם היה עולה על דעת של מישהו? בוא נתאר את הפעולה הזאת. בוא נתאר את הפעולה הזאת. אדם לוקח בהמה, שוחט, קושר אותה, מביא אותה לידי גלגל, מדביק עליו, תולה עליו סכין קרוב לצוואר הבהמה, הולך, משחרר מפל מים והוא מסתובב ושוחט. האם זה מציאותי? היה אי פעם הנושא הזה? היית אומר האם בשולחן ערוך נזכיר את זה? אבל מי שמבין היום מהו מנוע חשמלי, זה בדיוק משל ודוגמה למנוע חשמלי. כשאני משחרר את החשמל, החשמל בזרם חילופי מייצר במנוע מגנטיות והמגנט מתחיל, המנוע מתחיל לפעול. ואם אני רוצה היום לשחוט במנוע חשמלי, יש לי סוגיה מאיפה ללמוד, ואני פשוט מסתכל בגמרא. אז אם לא, שרואים אותה אולי יותר מאוחר נראה את זה עוד יותר. אבל אם אנחנו נחזור לזמן שלו, לא היה אקטואלי, ועל כל פנים החשבון הראשון. מי ששחרר ואחר כך בא, אז עוד היה יכול להיות גם לא פשוט, אבל כאן לשחוט. אבל אם אנחנו מדברים, היחס למנוע חשמלי לאדם ועושה פעולות זו הדוגמה החיה. אני אתן עוד נושא מעניין בנושא הזה. אנחנו, בחשמל התעוררה בעיה. ברור שהניאון והפלורסנט, הסטרטרים היו אדומים ומתכת, גחלת של מתכת. אבל האור עצמו זה לא אש. זה רק אלקטרונים עוברים בגז ומהבהבים. אבל אי פעם הראשון היה פילמנטים. הזרם היה עובר דרך חוט דק ויש התנגדות. הזרם עובר, יש חיכוך חזק, החיכוך

24:34 דובר 13 מחמם את החוט. החוט עד שמתחיל ללהוט ונהיה זוהר ונהיה אור. האם גם גחלת של מתכת היא אש או אינה אש? ומה באמת הייתה השאלה? כי אש שהתורה דיברה בו. כי אני אומר, כל פעם אנחנו נזכרים שהחיים נהפכו אחרת. לא, לא, לא ירחק היום שאם ירצו לדעת איך הייתה נראית אש טבעית ולא מיקרוגל ולא חשמל וכולי, צריכים לנסוע רחוק לראות במוזיאון מסוים איך הייתה נראית אש טבעית. אז למה זה? אש יש בו חום, אנרגיית חום היא מייצרת אור. זו ההגדרה של אש. הגדרה של אש לא שהאור שהאש מייצר חום, הפוך. אני לוקח דבר, מחמם אותו ומחמם אותו כל כך חזק שחלק מאנרגיית החום נהפך להיות לאנרגיית אור. אבל בכל אש שבעולם הרי הוא מכלה, מבעיר את הסביבה, וזו האנרגיה שהוא חי עליה. מדליק עץ, מדליק פחם, מדליק נפט, הוא מכלה אותו וזו האנרגיה שהוא אוכל אותה, ואז החום וכולי. גחלת של מתכת היא לא כך. אני צריך אנרגיה מבחוץ. אני יכול לעשות גחלת של מתכת משתי אפשרויות: או שלקחת מתכת ושם אותו על גבי אש, זה היה אי פעם, או על ידי חיכוך כמו שאמרנו, מחכך עד שמתחיל, וגם החשמל פועל על ידי כוח חיכוך, אבל בצורה יותר מתוחכמת. האם זה גם בגדר של אש או לא? מה? מה ההוכחה? מצוין. מה ההוכחה? יופי. יופי. אמרת מצוין. אמרת מצוין. לזה רציתי להגיע. טוב, בוא נראה. בוא נראה מי זה יותר מזה. בוא, מי אומר בוא. אולי היה אש אחר וכולי. אולי זה היה אש אחר. זה לא, לא אומר, אבל עלית על משהו. יפה מאוד. אני, אני אגמור ואז נדבר על

27:12 דובר 13 זה. יש מחלוקת בין הרמב"ם. יש מחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד. הרמב"ם אומר, המחמם גחלת, בפרק י"ב, המחמם גחלת של מתכת, הרי זה חייב משום מבעיר. בא הראב"ד אומר: למה לא מבשל? בא המגיד משנה ואומר [?] החימום הרי זה מבעיר, לא מבשל. באו כולם ושאלו קושיה על המגיד משנה, על הרמב"ם, מפרק ט', ששם אומר הרמב"ם: המחמם מתכת עד שנהיית גחלת, חייב משום מבשל. אז למה כאן אמרת חייב משום מבעיר? אומר לכם ששניהם חייבים. לי הכול היה נראה תירוץ אחר לגמרי על הרמב"ם. אחר כך נגיע למה שרצינו. אם לדייק בלשון הרמב"ם, בפרק ט' אומר מתכת ובפרק י"ב אומר ברזל, המחמם ברזל. ומי שיודע מתכות, כל סוגי המתכות, לא נדבר על נחושת, זהב, כסף או פחם, הן יהיו ניתכות לפני שיגיעו לזוהר ולוהט... ולהט. ברזל, כי בשלוש מאות ארבע מאות מעלות הם כבר ניתכים. ברזל צריך... הוא מתחיל ללהוט ולזהור, להפך להיות אש, בארבע מאות חמישים, חמש מאות מעלות צלזיוס, וניתך באלף, אלף מאה. אז כשהוא מדבר על ברזל, ודאי לא ניתך. אז הגיע המבעיר לפני כן. הואיל והגיע המבעיר לפני כן, אז אומר הרמב"ם מבעיר. כשמגיעים למתכת, שם מתכות. יכול להיות שהניתך הוא לפני הזוהר? אז גם יש מבשל. אבל השאלה האם יש מקום להביא הוכחה? אבל רק את זה אני רוצה לומר. את זה הבאתי. את זה הבאתי. גמרא, יש גמרא ביומא כ"א. אני רוצה רק להוכיח שאפשר ללמוד מדברים שחכמים דילגו, ושלא אמרו, לא ממה שהם אמרו. אגב, מעבר לזה, גם דברים שדילגו אפשר ללמוד הלכה לזמננו. הגמרא אומרת שש אשות הן, שש סוגי אש: אוכלת ואינה שותה,

30:00 דובר 13 זה כל האש שלנו. שופכים עליו מים אז הוא נכבה. שותה ואינה אוכלת, זהו כאדם חולה, זה מליצה ללשון האש, אז הוא רוצה לשתות, לא רוצה לאכול. אוכלת ושותה, זו אש של אליהו. אש שותה ומלחכת את כולם. זו אש שהייתה אצל אליהו הנביא שליחכה את כל המים. אש דוחה אש, שהייתה אצל חנניה מישאל ועזריה, שגבריאל נכנס ודחה אותו החוצה. ואש שלישית, רביעית, כביכול, אש אוכלת אש. אז אני שואל אותו שאלה, ואתה שואל למה הגמרא לא הביאה עוד אש? עוד נס באש: והסנה בוער באש ואיננו אוכל. למה הביאה רק שש אלה? ואתה אומר שהיה נס, גם שם היה נס. ואצל אליהו ואצל המערכה ואצל גבריאל גם היה נס, זה לא היה. אז למה הגמרא לא הביאה את זה? על כורחך צריכים לומר שחז"ל למדו שהאש הייתה ככל אש והנס לא היה באש. הנס היה בסנה, שהסנה התייצב ולא נשרף. וממילא אם אז הוא אש ככל אש, ואין כאן אש אחרת, הוא לא סוג אש אחרת. וממילא אפשר ללמוד מזה למה גם גחלת של מתכת לא נהפך להיות אפר. הוא לא אוכל אותו בגלל שהוא חזק והאש הזה לא יכול. כמו שאמרנו, צריך אלף מאתיים מעלות כדי שהמתכת יהפוך להיות ניתך או נשרף וכו'. אז רואים ממה שחז"ל לא הביאו גם הלכה לזמננו וכו'.

32:09 דובר 14 נדב ואביהוא.

32:10 דובר 13 מה?

32:11 דובר 14 נדב ואביהוא איזה אש?

32:13 דובר 13 נדב ואביהוא יוצא, כנראה אש רגיל.

32:16 דובר 14 אש רגיל.

32:17 דובר 13 שרף. האם אלה שאומרים שרק נשמה, נשמה נשרפת, נשמה נשרפת זה אין לה כוונה והגוף קיים, אז סתם היה במקום נביכה[?] הנשמה? זה מה שהתבכך[?]?

32:28 דובר 14 נראה שהיה זרם חשמלי.

32:30 דובר 13 מה?

32:31 דובר 14 זרם חשמלי.

32:32 דובר 13 יכול להיות. אבל השאלה היא, זרם חשמלי שנתפס במשהו אז הוא נהפך להיות אש. יכול להיות. טוב, בוא, בוא, אבל בכל אופן שמה כתוב אש, ולא היה שום... לא נאמר שהיה כאן איזשהו דבר בלתי טבעי. אש שורף ושרף אותם. אלא שאם נאמר שרק הנשמה נשרפה פה ולא הגוף, אז צריכים לומר מה פה שהנשמה נשרפת. זה היה במקומות שזה הפריד את הנשמה מהגוף. גוף שורף, אבל זה היה במקומות שאפשר לפרש אותה כך. אבל הגמרא לא יכולה להביא מכאן ראיה שיש עוד סוגי אש וכולי.

33:13 דובר 14 מה, האש הייתה נמוכה מהקרקע?

33:15 דובר 13 מה?

33:16 דובר 14 האש הייתה נמוכה מהקרקע.

33:18 דובר 13 לא שומע.

33:19 דובר 14 האש הייתה נמוכה מהקרקע.

33:22 דובר 13 מה אש? זה היה אש. זה היה אש. הוא לא עשה פעולה. ההוא לא כיבה אותו. בסדר, כי הקדוש ברוך הוא הפריד ביניהם. אני רוצה לתת עוד שני דברים ובזה מסיים. אני עברתי כבר מעבר לזמן של אחרים. מקווה שהרב לא, כי אני הייתי מוכן על כל הנושא הזה לומר. אני רוצה לומר דבר מעניין, דבר מעניין. גם דבר מעניין מאוד. אני אתן שני דברים בעולם הפיזי, אני אביא שני דברים, דבר בעולם הכימי ובעולם הרפואי, בקיצור. הייתה לי פעם שאלה, הגיעה אליי, וכתבתי על זה מחקר גדול. לא משנה. עשו באיזה מפעל בחיפה גלוטן ומלח לימון מקמח חיטה, והייתה בעיה גדולה וכולי. כתבתי מחקר ונתתי עצה, אבל בתוך המחקר שעשיתי הגעתי לדבר מעניין ביותר. מעניין ביותר. התעוררה לי הבעיה: מי הסיבה לחימוץ, הגלוטן או העמילן? כי בחיטה יש לה שני חלקים מרכיבים, גלוטן ועמילן. מי הסיבה של חימוץ? לי היה נראה שהגלוטן. אם זה נחמץ שניהם, אז ברור, זה לא יפתיע. אני מדבר על זה שלא נחמץ וכולי. לי היה נראה שהגלוטן היא הסיבה. הסיבה האמיתית היא העמילן, אבל זה שיש הבדל בין מיני דגן לקטניות האחרות זה בגלל הגלוטן ולא בגלל העמילן, כי גם העמילן הם שווים ביניהם. היה לי ספק, ולמדתי את הגמרא בפסחים ל"ה. הגמרא בפסחים ל"ה אומרת, הגמרא, משנה, שחמשת מיני דגן מחמיצין. רבי יוחנן בן נורי אומר גם אורז. החכמים אומרים שלא מחמיץ כי מסריח. אז באתי לכימאי שם ואמרתי לו: בוא תעשה לי ניסוי. מה היה צריך להיות הניסוי? קח קמח חיטה. קח קמח אורז, תעשה עיסה ותיתן להם לתפוח. תפריד לי. תעשה לי הפרדה בין גלוטן של קמח חיטה לגלוטן

35:57 דובר 13 של קמח אורז ועמילן, ותרכיב לי גלוטן של קמח חיטה עם עמילן של אורז, גלוטן של אורז עם עמילן של חיטה, ותעשה לי גם עיסה ונראה איך מתנהגו. ועל פי חז"ל, גם על פי הכימיה ועל פי חז"ל, שנסדק וכולי, סליחה, אחד בתוך השני עם כל הסימנים. אחרי הניסוי הזה, עשרים דקות, עשרים וכמה דקות, אז זה תפח, נסדק וכולי. כל מה שחז"ל אומרים. האורז נשאר למטה. גלוטן חיטה עם עמילן אורז התנהג כמו חיטה; גלוטן אורז עם עמילן חיטה התנהג כמו אורז. זאת אומרת, המחשבה שלי התאמתה. מתוך אותה משנה עברתי למשנה בחלה. המשנה אומרת בחלה פרק ג': "העושה עיסה מן החיטים ומן האורז, אם יש בו טעם דגן הרי חייבת בחלה, ועוד אם יש בו איסור חמץ בפסח." וממילא גם חמץ, שלושה דברים הולכים יחד. אז רגע, שאלתי לעצמי, כתוב חיטים עם אורז דווקא או כל מיני דגן עם אורז דווקא או כל מיני קטניות? בירושלמי יש מחלוקת. הסיכום של הירושלמי, כך מביא הרמב"ם, שבחיטים ואורז יכול להיות שרוב, גם יהיה רוב אורז ופחות מרוב חיטים. שאלתי עוד שאלה: אילו היית אומר שאורז דווקא וחיטים דווקא, אם כך למה כתוב שיש בו טעם דגן? היה צריך להיות כתוב יש בו טעם חיטים. למה המשנה אומרת טעם דגן? טעם חיטים אם זה חיטים דווקא. אז אומר הירושלמי, חיטים יכול להיות שאפילו לא יהיה רוב חיטים לרוב אורז, ואם יש בו טעם דגן הרי יכול להגיע לחימוץ וכולי. מיני דגן, מיני דגן עם אורז או, או חיטים עם מיני קטניות אחרים, צריך להיות רוב וטעם דגן. אז ישנו. אז מה הייתה ההנחה שלי

38:29 דובר 13 שבאמת חמשת מיני דגן רמת הגלוטן שלהם גבוהה, אבל הם לא בסולם אחד. יש גבוה ביותר ויש הנמוך, ומתחתם זה אורז, וממילא לא מספיק לעשות חימוץ הגלוטן המינימלי של מיני דגן. אז אם גם תיקח אורז וחיטים ואתה תרכיב אותם ביחד, גם אם יהיה שישים אחוז, למשל, אורז וארבעים אחוז חיטים, תגיע לרמת הגלוטן המינימלי מחמשת מיני דגן. אבל עם מינים אחרים לא תוכל להגיע, אם כן יהיה רוב חיטים, רוב דגן, או חיטים עם מיני קטניות אחרים, רוב חיטים או רוב דגן. אז הגעתי למסקנה והעברתי את זה. הבאתי את המומחים, כימאים וכולי, ואמרתי להם: למדתי מהגמרא ערכים כימיים בנושא גלוטן וחמשת מיני דגן וקטניות וכולי. חמשת מיני דגן גבוה מהכול, אבל בהם יש סולם ואני לא יודע מי הם בסולם, אבל החיטים הגבוה מהם. אורז קרוב להם. מיני קטניות אחרים יותר נמוכים. ואם תיקח ארבעים אחוז או שישים אחוז מאורז עם חיטים, תגיע למינימום. שמה לא. ישבו חצי שעה והוציאו לי מספרים וזה היה ממש מדויק. חיטים שתים עשרה פסיק שתיים אחוז גלוטן, שבוודאי שהוא בדגן. אחד עשר מינוס, אחד עשר פלוס. השעורה הכי קטנה זה עשרה אחוז. הוא באמת, אם כך, ואורז יש לו שמונה פסיק ארבע אחוז, יש לו שמונה פסיק ארבע אחוז. אז אם אני אקח אורז שישים אחוז עם ארבעים אחוז חיטים, אני אגיע לעשרה אחוז, והטעם באמת לא יהיה חיטים, הטעם דגן, כי הגלוטן נותן את הטעם. מה שאחרים צריכים רוב. הם נורא נורא התרגשו, אלא התעוררתי בדבר מעניין ביותר. התעוררתי בבעיה: מה עם דוחן? הלא, אמיתי, מורנו, כתוב דוחן. אז באמת בנושא של דוחן יש מחלוקת בראש, כנראה סובר שדוחן אינו, אינו מזיק אפילו

41:13 דובר 13 לרבי חנה בן דורה וכו'. פותח את הצל"ח, אומר דוחן, הלא חמץ גרוע זה חמץ נוקשה כי אינו ראוי לאכילה כל כך. מי שיודע מה זה דוחן, זה דורה וכו', נותנים לתרנגולים. יצאתי מהכלים בעצמי, השתוממתי, פותח את הפני יהושע ושואל: מה דוחן? כי מצאתי שדוחן יש לו תשע פסיק שתיים אחוז יותר מאורז. אומר הפני יהושע: דוחן מחמיץ יותר מאורז. מאיפה הפני יהושע יודע את הסוד הזה? אומר, פשוט, ביחזקאל, שהקדוש ברוך הוא מצווה אותו על הרעב. אז הוא, אז הוא מונה דוחן עם חמשת מיני דגן. דבר ה' דיבר בו, ובזה גמרתי את הנושא. זה נושא שלי שאני מצאתי בחז"ל וכו', שאנחנו עובדים עליו וכו'. ובוא נביא יותר מזה, התגובה של אחד הכימאים אמר: זה אנחנו יודעים מה זה עמילן. עכשיו נבין בדיוק מה זה, מה זה, איך, איך באמת קורה החימוץ. מים שמגיעים במגע עם עמילן, אז תוך שמונה עשרה, עשרים דקות מתחילים להפריש חיידקים שהם מפרישים, תוססים את הפחמימה, וממילא זה מתחיל לטפוח. אז אם הגלוטן חזק הוא עוצר אותו ומקבל טעם טוב. אם הגלוטן הוא לא חזק, הוא יצא החוצה, או כמו שחז"ל אומרים, בצריעה. זה דבר שני. ולסכם בדבר השלישי. בקיצור, בענייני רפואה. הייתי פעם בכנס בינלאומי, הוזמנתי לאוניברסיטת תל אביב, בינלאומי, אתיקה רפואית וכולי, והיו שם ויכוחים. לא ניכנס לנושא הזה. אז היו כמה אנשים, התקיפו רבנים מסוימים ביחס להשתלות, והתשובה שלי הייתה, ואני רוצה לומר לכם: האם אתם חושבים, וזה אני רוצה לומר, אני אציג לכם, הרופאים. היו רופאים מכל העולם כולו וגם אנשי דת מכל העולם. אני שואל אתכם שאלה: שוכב רופא, נכנס לבית חולים

43:40 דובר 13 ושוכבים שני אנשים. מצד אחד שוכב חולה שכל איברי גופו שהנשמה תלויה בהם, הריאות, הלב, הכבד, הלבלב, המעיים, הרוסים, אבל הראש מאה אחוז. מצד שני שוכב בן אדם שהראש הרוס לגמרי וכולי, אבל איברי גופו בסדר, ואני יכול להתיז ראשים או להרכיב, וזה לא רחוק היום שזה יקרה. איך אתם מתייחסים לשאלה כזאת? כולם נהיו חיוורים. אתה הרגת שני אנשים, ניצלת, בראת שני אנשים, הרגת אחד, ניצלת שני. מה אתם עשיתם כאן? איך אתם תתייחסו לזה? אז פנו אלי, וזה מה שרציתי: איך אתה תתייחס לזה? אני אגיד שם. אמרתי את זה יותר בהרחבה. אמרתי להם: אני מתייחס לכל הנושא וכל ההתפתחות, הטכנולוגיה וכולי, על פי חז"ל, "ורפא ירפא", מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות. וכמו שהתוספות אומרים, איך יש לך בכלל זכות להתערב בחשבון הקדוש ברוך הוא? קיבלת רשות, קיבלת, קיבלת רשות לרפאות. השתלות זה עדיין ריפוי. כל סוגי ההשתלות, ברוב המקרים, כי אנחנו רואים את זה בפסוק בהאזינו, "מחצתי ואני ארפא". אומרים חז"ל, "אני אמית ואחיה". איפה שכתוב עוד "מחצתי", מקודם "אני אמית ואחיה". ומי שחסר לו איברים אני אשלים אותו. אז זה נקרא רפואות. אבל זה הכל, כל זמן שאתה לא מעלה ראש. כי פעם אמרתי להם, פעם שאלתי על זה רופא, רפואי, כתב רפואי. כשלוקחים מאדם, משתילים לו לב, כבד וכולי, מיהו הנשתל או המושתל? אמרתי לו: זה המושתל, כי למעשה זה הכל בטל לגוף, ואני יש לי גם כמה הוכחות לכך. כמו שהזכרתי ביחס לביציות, בטל לגוף. והראיה יש לי. לך תבדוק. לקחו, השתילו לב, השתילו לב של בן אדם רע לאדם שהיה בן אדם טוב. איך הוא יתפקד? זה אפשר היום לבדוק, או הפוך.

46:02 דובר 13 לקחו לב של בן אדם טוב והשתילו לבן אדם רע. איך הוא יתפקד? ברור שיתפקד, וזה אמרתי לו. והוא הלך ועשה מחקר. צדקת. הוא יתפקד כמו שהוא היה. אף על פי שהלב לא הלב, הוא בטל וכולי ללב, אבל בראש, אם יחליפו ראש, הוא יהיה איש אחר. ובהלכה יש לנו, וזו המשנה בכמה מקומות, זה המשנה באהלות פרק ז': "יצא ראשו או רוב גופו", כתוב אצלנו, אחד מהשניים זה כבר יולד. זה כבר בן אדם. או ראשו או רוב גופו. ואם אתה לוקח ראש עם רוב גוף של מישהו אחר, הוא לא בטל אחד לשני. כל אחד מציאות לעצמו. אז כאן יצרת אנוש בראשו. עשית יציר חדש. ברור שלא בגדר ריפוי ואסור לעשות אותו. קיצרתי במקום שהייתי אמור להאריך. מה דינו של מקרר למים קרים? יש כל כך המון סוגים שקשה לי לענות עליהם. יש כאלה שאין בעיה, יש כאלה שהבעיות די קשות, אבל בסך הכל יש כאלה שיש להם פתרון הלכתי. אם אין פתרון הלכתי, וזה רק מים קרים ולא מים חמים, שמחממים חס ושלום, ששם יש בזה של בישול, אז כדאי לעשות כוס כוס ושלא יהיה פסיק רישא להפעלה, כי אם לוקחים בקבוק יכול להיות במקרים מסוימים של הפעלה. ומי שרוצה להחמיר, לעשות את זה גם בשינוי. מקום המצולם במעגל סגור באופן קבוע. השאלה אם לעשות את זה או לעבור. אז מה זה? אם זה רק טלוויזיה ולא הקלטה, הבעיה יותר קלה, כי למעשה זה כמו ראייה. אבל אם יש הקלטה, הבעיה יותר חמורה. אם הבעיה מה לעשות? אז זה הייתי אומר שיהיה זמן לא לעשות אותו ולהפוך אותו לאינו מתכוון ולא פסיק רישא, ואז אין

48:09 דובר 13 בעיה. האם בשבת מותר להיכנס בשבת? אם ידוע שזה רק טלוויזיה, מסך ולא הקלטה, אז אם אדם מוכרח ולא יהיה אפשר אחרת ולא יקום מחם, יש מקום להקל. תודה רבה.

48:39 דובר 15 תודה רבה לרב הגאון הרב לוי הלפרין. היינו יכולים לעשות יום שלם של ירחי כלה בעניינים האלה של המכון. כן, אבל אנחנו לפי הסדר נזמין עכשיו את הרב הגאון הרב אליהו לנדא, גם כן בנושאים דומים לזה: אמירה לגוי בשבת לשיטת אדמו"ר הזקן. הרב לנדא, בבקשה.

49:41 דובר 13 לא, לא, זה מורש של אדמו"ר הזקן. בלי עין הרע, הלוואי שזה היה לעיתים יותר קרובות, הלוואי שזה היה לעיתים יותר קרובות. אני אסדר

50:54 דובר 3 חכה לשולחן ערוך. מה אני אתחיל להקדים? לא. נאמר בינתיים, לפני שיביאו שולחן ערוך, את סימן רמ"ג. האדמו"ר הזקן פותח בלשון מיוחדת משל עצמו, לא כמו בטור ולא כמו בשולחן ערוך. ואז הרבי אומר בלשון זו: "אסרו חכמים לומר לנוכרי לעשות לנו מלאכה בשבת. אסרו חכמים לומר לנוכרי לעשות לנו מלאכה בשבת, בין בחינם בין בשכר. ואף על פי שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת, האמירה איננה בשבת גופא." אפילו שהוא אומר לו לפני השבת, אסור. למה? שכשהנוכרי עושה בשבת, הוא עושה בשליחות הישראל. הוא עושה בשליחותו. ואף על פי שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישראל. הרי שליחות לומדים מתרומה: "כן תרימו גם אתם. מה אתם בני ברית? אף שלוחכם בני ברית." גוי אינו שליח מן התורה. אף על פי כן... מכל מקום, מדברי סופרים יש שליחות לגוי לחומרה. וממילא אסור להגיד לגוי, כי הגוי נעשה שלוחו של הישראל בעשיית המלאכה. מסיים האלטער רבי: ומכל מקום אין זו אלא אסמכתא בלבד, מה שהאלטער רבי מביא רמז לזה מפסוק. ועיקר איסור האמירה לנוכרי, בין בשבת בין ביום טוב, אינו אלא מדבריהם, מטעם אחר. לא מדין שליחות. כדי שלא תהא שבת קלה בעיני העם ויבואו לעשות בעצמם. אלטער רבי מתחיל: למה אסור להגיד לגוי לעשות מלאכה? כי הוא נעשה שליח שלך. לא מדאורייתא, מדרבנן. מסיים אלטער רבי: אבל עיקר הטעם למה אסור להגיד לגוי, כדי שלא יזלזלו בשבת ולא יבואו לעשות בעצמם. הרי אין הכוונה, שאל תראה שהאדמו"ר הזקן חזר בו מהטעם הראשון. ובמקום אחר עוד אומר, אומר האדמו"ר הזקן שהטעם הזה של שליחות הוא יותר חמור מהאיסור של האמירה. איך מורכבים כאן שני הדברים הללו?

54:56 דובר 3 מצד אחד אלטער רבי פותח: אסור לומר בגלל שהגוי נעשה שליח שלך, ומצד שני עיקר הטעם שלא יזלזלו בשבת ולא יבואו לעשות בעצמם, שזה לשון הרמב"ם. נכון שבעצם דין השליחות לגוי זו מחלוקת ראשונים. מה? דיברו על זה. נו, נו. אמנם יש מחלוקת ראשונים בכלל אם יש שליחות לגוי לחומרה, כי הדין של שליחות לגוי לחומרה זה לא רק בהלכות שבת, זה בכל הדינים. מתחיל בעניין של ריבית. מחלוקת של רש"י ורבינו תם, והרמב"ם פוסק שיש שליחות. יותר מזה, יש גם מחלוקת באחרונים האם שייך העניין של שליחות למלאכת שבת. החתם סופר למשל ועוד אחרונים אומרים שלמלאכת שבת לא ייתכן בכלל העניין של שלוחו של אדם כמותו. למה? כשם שבמצווה שבגופו אי אפשר לקיים על ידי שליח, כי המצווה היא שהתפילין יהיו מונחים על הגוף שלי. ששליח יניח תפילין — מעשה ההנחה יכול להתייחס אליי, אבל לא שהתפי-- שהגוף של פלוני זה הגוף שלי, שהתפילין היו מונחים על גופי, ולכן אי אפשר לקיים. כידוע מה שראשונים גם מדברים. ולכן אי אפשר לקיים מצוות הנחת תפילין על ידי שליח. אומר החתם סופר ועוד אחרונים, הבדץ מהר[?] ועוד, שאותו דבר לעניין שבת. למה? בשבת המצווה היא שאני אנוח ואשבות. וממילא גם אם הוא מצווה לשליח שלו לעשות מלאכה, אפילו אם זה יהיה במקום שיש שליח לדבר עבירה, כגון שהשליח הוא לא בר חיובא, לא שייך שאני אתחייב במעשה שבת כי אני נח. המצווה היא מצווה שבגופו לנוח. אם כן, איך הוא יכול להתחייב על זה כשהוא עושה על ידי שליח? אבל האדמו"ר הזקן פוסק בפירוש לא כך. בסימן רס"ג. יש הלכה בסעיף כ"ה. אפשר מצד הדין לקבל, יהודי יכול לקבל על עצמו שבת

58:36 דובר 3 לפני כניסת השבת. הוא יכול לקבל על עצמו קדושת השבת קודם. ונשאלת השאלה: יהודי שקדם להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, לפני שכל הקהל התפלל מעריב וקיבלו שבת. אצלו כבר שבת. אצל כולם עדיין לא. והוא שכח לעשות איזו מלאכה צריכה לו. הוא רוצה לבקש יהודי אחר שאצלו עוד לא שבת שיעשה בשבילו את המלאכה. נפסק להלכה בשולחן ערוך: מותר. מי שקדם להתפלל ערבית של שבת קודם שהתפללו הקהל, אף על פי שכבר חלה עליו קבלת שבת. תודה. יכול לומר אפילו לישראל חברו שלא קיבל עדיין השבת שיעשה לו מלאכה. מותר לו לבקש יהודי אחר להדליק נר, ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבת. למה? כיוון שלחברו מותר הוא. אין באמירתו אליו איסור כלל. אין בזה איסור אמירה. מתי נעשתה האמירה? כשאומר לו בשעה האסורה לכל ישראל. אבל אם זו שעה שלחברו מותר, אין איסור אמירה. שואל האלטער רבי בקונטרס אחרון: נכון, אין כאן איסור האמירה, הרי שלוחו של אדם כמותו. ממילא זה נחשב כאילו שאני עשיתי והדלקתי בשבת. ומסביר האדמו"ר הזקן את הקושיה עוד יותר. שלוחו של אדם כמותו. מוסיף האדמו"ר הזקן: "הנה אנחנו מוצאים כאשר אדם אמר לאישה: צאי והקיפי לי קטן, תגזזי לו את הפאות בשליחותי." הדין הוא הרי בדרך כלל אין שליח לדבר עבירה, אבל אם השליח הוא לא בר חיובא, יש שליח לדבר עבירה. המשלח לוקה. אומר האלטער רבי: אם כן אותו הדבר גם כאן. אני אמרתי ליהודי אחר לעשות מלאכה בשבילי. אותו יהודי לא בר חיובא. אצלו לא שבת, מותר לו, יש שליח לדבר עבירה. בבקשה. בבקשה. היא לא בר דעת. הוא אמר לאישה. היא לא בר דעת. אני פשוט לא הבנתי את השאלה.

1:02:39 דובר 3 אני אומר ליהודי אחר בר דעת: תדליק לי נר. מי מדבר על שוטה? לא הבנתי. שוטה לא יכול להיות שליח. מי מדבר על שוטה? אין לשוטה דין שליחות. זה שוטה חרש וקטן. אותה בשופטינה אשכיהנן וחוצצין ושטיין. הדין הוא שאם אדם אמר לאישה: צאי והקיפי לי קטן, תגזזי בשבילי את הפאות של הקטן, המשלח לוקה משום בל תקיפו. הוא לא עשה כלום בידיים שלו, אבל האישה היא לא בת חיובא, היא לא מצווה על בל תקיפו. והיות שהיא לא מצווה, היא לא בת חיובא, אז יש שליח לדבר עבירה. מה? המעשה כשלעצמו הוא לא עבירה, אם היא לא מצווה מותר לה. זה לא העניין שלא מתחייב. זה קטן, מדברים על קטן. כך שואל אדמו"ר הזקן. רגע. כן, אבל זה עניין אחר. לא, הוא שואל שהיהודי לפני שבת הדליק נר, זה בכלל לא מעשה איסור. זה מה שהוא שואל. מעשה איסור, להדליק נר ביום שישי. בעברית, בעברית, בסדר. כך שואל האלטער רבי. בעצם, אני חושב שזה מהמגיד. אז הגוי אומר שאני אשב אצל המנהל בבית אש. לכאורה, לכאורה קצת פלא שאדמו"ר הזקן רוצה לשאול. אנחנו יודעים כלל: שלוחו של אדם כמותו. בשביל מה הוא צריך להביא לכאן דוגמה של אמר לאישה צאי והקיפי לי קטן? הגמרא אומרת שאיפה שהשני לא בר חיובא יש שליח לדבר עבירה. מובן, מה אני צריך דוגמאות של צאי והקיפי לי קטן? האלטער רבי בא לשאול קושיה: שלוחו של אדם כמותו, אין שליח לדבר עבירה, השליח לא בר חיובא. כאן הרי כל אחד מבין שהשליח הוא לא בר חיובא, אצלי עוד לא שבת. מה אני צריך את הדוגמה של צאי והקיפי לי קטן?

1:07:29 דובר 3 אלא שהאלטער רבי כאן מחדש דבר נפלא מתוך קושיה בצאי והקיפי לי קטן. לכאורה קשה. החתם סופר למשל מביא דוגמה: מה יהיה אם אני אגיד לכהן תאכל בשליחותי תרומה? אני אעבור על איסור? ודאי שלא. ממילא לכאורה קשה: מה קרה כאן כשהוא אמר לאישה צאי והקיפי לי קטן? נכון, אני מצווה עלייך להקיף קטן. אמרתי לאישה לעשות דבר שמותר לה. מה זה אחרת מהכהן שיאכל תרומה? למה הוא חייב, המשלח? אני אמרתי לכהן לאכול דבר שמותר לו. לי אסור לאכול, אבל לא אני אכלתי. כשאני אמרתי לאישה צאי והקיפי קטן, אישה, אומר האלטער רבי, מדגיש את זה פעמיים, לא מצווה על הקפה כלל וכלל. רגע אחד. אלא מה? זה הרי מה שהוא שאל קודם. אלא לומד האלטער רבי מכאן יסוד חדש בשליחות. אומר האלטער רבי: שליחות, הפשט כאילו שאני אוחז בידו של השני ועושה. זה לשונו של האלטער רבי בקונטרס אחרון ברעיון הגמרא. פירושם של דברים: כשאני אומר לכהן לאכול תרומה, נניח שאני עם היד שלי הכנסתי את התרומה לתוך פיו. מה עשיתי? מצווה. האכלתי לכהן תרומה. אם אבל אני אקח את יד האישה ואני אקיף את הקטן, אני המקיף. אני עשיתי מעשה איסור. אומר האלטער רבי מתוך הדין הזה של צאי והקיפי לי קטן. לכן האלטער רבי מביא את זה לא סתם להגיד שאיפה שלא בר חיובא יש שליח לדבר עבירה. אם אדם אמר לאישה צאי והקיפי לי קטן, הוא חייב. על כורחך הפשט של שליחות: כאילו אני המפעיל, אני אוחז בידו ועושה. ובעצם האלטער רבי אומר כאן גדר כאילו חדש בשליחות. אני לא אכנס ללומדות, החקירה של רבי יוסף ענגיל מה זה שליחות, אבל לפי כל ההגדרות יוצא ששליחות זה דבר

1:10:26 דובר 3 כזה מופשט. התורה אמרה שלוחו של אדם כמותו. אז זה כאילו, זה כאילו דרגה כזאת של שליחות, דרגה כזאת של שליחות, אבל זה דבר מופשט. האלטער רבי כאן אומר הגדרה כל כך פשוטה: מי מפעיל את השני לעשות? מי גורם לשני לעשות? הציווי שלי. כמו שהאלטער רבי אומר שם באריכות, ויש בזה לשון של הרא"ש, השני עושה במאמרו. זאת אומרת הציווי שלי מפעיל אותו. אומר האלטער רבי: כשאני מפעיל אותו עם ציווי, זה כמו שאני מפעיל אותו עם היד שלי. נכון, בגוי לא. צריך לימוד של שליחות מן התורה. אני לא יכול להגיד את זה מסברה שלי לבד, אבל במקום שהתורה... להפך, עכשיו מובן לי עוד יותר למה אני צריך מיעוט מן התורה שגוי הוא לא בר שליחות, כי ההפעלה הרי קיימת. אני עושה, הוא עושה את זה על ידי הציווי שלי. וממילא שואל האלטער רבי: כאשר אצלי כבר שבת ואני אומר ליהודי הזה תדליק נר, אני מפעיל אותו. נמצא אני הוא המדליק, אני כאילו אוחז בידו ומדליק. איך מותר? אז נכון, החתם סופר כמו שאמרנו קודם אמר שלעניין שבת אין מושג של שליחות, כי הוא למד את הגדר של שליחות באופן אחר. יש ראיות מראשונים לאלטער רבי שיש שליחות בשבת. לא נאריך בזה עכשיו. מתרץ אדמו"ר הזקן: היות שכל מה ש... מה, מאוחר? באמת החיסרון שאין לי שעון, אפשר... מתרץ אדמו"ר הזקן: היות... אבל שעון כדאי שיהיה לי. אבל כיסו אותו. כיסו אותו כדי שלא יחשבו שמוקדם מדי כי הוא לא עובד. טוב. זה כמו הכפתור במקום הסוכריה. תודה. אז מתאים. טוב, בסדר גמור, בסדר. מתרץ אדמו"ר הזקן: היות שכל קדושת השבת אצלי, הקדושה שאני קיבלתי שבת זה

1:13:30 דובר 3 מחמת שאני קיבלתי, אומר האדמו"ר הזקן, ממילא זה שמה שייעשה על ידי מישהו אחר לא נכלל במה שקיבלתי על עצמי בתחילה. וכאן, תוך כדי הסברת הדברים הללו, אומר האלטער רבי, יש שני גדרים באיסור של להגיד לשני. ישנו האיסור של שליחות וישנו האיסור של האמירה. ההבדל ביניהם, מסביר האדמו"ר הזקן באריכות בריש סימן רמ"ג בקונטרס אחרון באות ח'. איסור האמירה הוא בשעת האמירה. האיסור משום שליחות הוא בשעה שפלוני עושה את המעשה בשליחותי, כי ברגע שאני ציוויתי עליו לעשות או שלחתי אותו לעשות משהו, אבל לא עשיתי, לא קרה כלום. זאת אומרת, אם אני אצווה על מישהו לעשות מלאכה כשהוא לא בחיובי והוא לא יעשה, לא היה כאן האיסור של שליחות, אבל איסור האמירה עברתי. היה אסור לך לומר לשני לעשות מלאכה בשבת. זה איסור אמירה בפני עצמו. זה איסור בשעת האמירה וזה איסור בשעת העשייה מדין שליחות. וממילא, מובן מה שאמר האדמו"ר הזקן בריש רמ"ג. קודם כל התחיל האדמו"ר הזקן: אסור להגיד לגוי לעשות מלאכה. למה? כי כשהוא יעשה את המלאכה יש בזה משום שליחות. חכמים אמרו שיש לגוי שליחות לחומרה וממילא זה ייחשב כמו שאתה מחזיק בידו ועושה. שליחות לגוי לחומרה. עוד מעט נראה איפה כן, איפה לא. אם נספיק. ממשיך האדמו"ר הזקן, אומר: אבל לא זה עיקר איסור האמירה. איסור האמירה שאתה עובר עליו בשעה שאמרת. בין שהגוי יעשה את מה שאמרת לו ובין שהוא לא יעשה, אתה עברת איסור בעצם האמירה. זה לא מדין שליחות. על זה אומר האלטער רבי: אבל עיקר איסור האמירה כשלעצמה, כדי שלא תהא שבת קלה בעיניו, חכמים גזרו שאסור לומר. כדי שלא תהא שבת קלה בעיני העם ויבואו לעשות בעצמם.

1:16:43 דובר 3 ממילא שני גדרים. אה? כתוב בפירוש בין שיאמר לו לפני שבת. לא, לא, לא. האמירה, אומר האלטער רבי בפירוש ברס"ג, איסור האמירה ישנו רק בשעה שאסור לכולם. כך אומר האלטער רבי ברס"ג. רק רגע. ולא דומה לאמירה לנכרי, אף על פי שאינו מצווה על השבת, אלא כשאומר לו בשעה האסורה לכל ישראל. הוא אמר את זה מדין השליחות. זה גופא החילוק. כשאסור לך לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, אסור לך לומר אפילו לפני שבת. למה? כי כשהוא יעשה את המלאכה אתה עושה אותה. שליחות. זה, אז הוא אומר בפירוש ברס"ג: רק בשעה שאסור לכל ישראל. אני אומר, הנה בפנים. אז זה בדבר דיבור. זה האיסור, האיסור אמירה בשבת. נכון, כתוב בפירוש, נכון. אז יש שני גדרים. ישנו איסור האמירה, ואיסור האמירה הוא בשעה שאסור לכל ישראל. מה? שאלה נפרדת. זו באמת שאלה נפרדת. מה? למה זה שני הגדרים הללו? פשוט. יש איסור אמירה כאמירה אפילו אם השליחות בסופו של דבר לא תתבצע. עצם האמירה לגוי. אה? כאן כתוב הטעם של הרמב"ם, שלא יבואו לזלזל. חכמים אסרו להגיד לגוי. מה? לא הבנתי. איסור של שליחות הוא לא רק בשבת, הוא גם בשאר איסורים. נכון. כן. ריש סימן רמ"ג לומדים. וכן כל שאר איסורים שבתורה. זה עצם האמירה, שלא יבוא, שלא יהיה קל בעיניו. שייך לדבר דבר, לא שייך, ולדבר דבר לא שייך. שליחות הוא אמר בתחילה, וזה דווקא אם הגוי יעשה. אז עצם איסור האמירה ישנו גם אם השליחות בסופו של דבר לא תתבצע. האמירה לגוי, אם השליחות תתבצע, אז אסור לו להגיד אפילו לפני שבת, במקום שעצם

1:21:00 דובר 3 איסור האמירה איננו עדיין. אבל כשאתה מצווה עליו לעשות והוא אחר כך יעשה את המלאכה בשבת, זה כמו שאתה עושה אותה. נכון. כן. עצם האמירה לעשות מלאכה, שלא יבוא לזלזל בשבת. טוב, אם רוצים למעשה, אני אולי אגש קודם לנקודה כלשהי שנוגעת למעשה. נשאלת שאלה באותו הדין, אף על פי שהתכוונתי לנקודה אחרת, אבל אין דבר. נשאלת השאלה, המציאות הזאת שאדמו"ר הזקן העמיד ברס"ג מדין השליחות. ולפי מה שהאדמו"ר הזקן העמיד את הדין של שליחות, שזה כאילו אני עושה, נשאלת שאלה, וזה נכון, לא חדש, כבר כתבתי בזה: איך הדין, אני נמצא כאן ואני מבקש מיהודי בארצות הברית שהוא יעשה מלאכה בשבילי כאשר כאן כבר שבת ואצלו עדיין לא שבת. לכאורה אז יש בריש סימן רמ"ג כאילו דוגמה לזה. בקושיה, כאשר האדמו"ר הזקן שאל איך מותר לי להגיד ליהודי שעוד לא עשה, שעוד לא קיבל שבת, שיעשה בשבילי מלאכה? הרי זה כאילו שאני אוחז בידו ועושה. אומר האדמו"ר הזקן: ולא דמי לשמירת פירות. אם אני אומר לבן אדם שנמצא מחוץ לתחום שלי, לך אתה שם תשמור על השדה שלי ואני אשמור כאן על השדה שלך. לי שם אסור ללכת כי זה מחוץ לתחום שלי, וזה מותר. אומר האדמו"ר הזקן: זה לא דומה. למה? אני לא הולך שם, אני מוליך אותו בתוך התחום שלו. לא, אני הולך שם, אני מוליך אותו בדיבורי. אומר, אז תראה, אילו אני הייתי שם, הייתי יכול להוליך אותו בידיים. נמצא אני עכשיו מוליך אותו שם על ידי הציווי שלי. אני אומר לו תעשה דבר המותר בעצם. לא רק מותר לך, מותר לי להוליך אותך שם. אבל אם אני אומר לו תדליק נר בשבילי

1:24:23 דובר 3 או תשלח לי פקס ביום שישי אצלך אחר הצהריים, כשאצלי כבר שבת. יוצא לפי האלטער רבי שבפירוש אסור בלי שום ספק, כי האלטער רבי אמר למה... נתאר לעצמנו כך, אנחנו יודעים, אני לא יודע איפה, אבל יש מושג של קו התאריך. נתאר לעצמנו שעומדים שני אנשים משני צדי קו התאריך, או שתי ספינות בים סמוכות אחת אל השנייה. אצלי שבת, אצל השני יום שישי, ואני אושיט את היד שלי עם מקל לספינה של השני. שם שבת, שם יום שישי, ואני אדליק נר. ייתכן שמותר. אצלי שבת ואני הדלקתי נר. אסור. ממש אותו הדבר. האלטער רבי אומר שאם אני אומר למישהו באמריקה לעשות, זה כמו שאני אוחז בידו. אז יש לי יד ארוכה עד שם. כאילו שאני שם. לא, זה פשט שליחות. לא, זה פשט שליחות שאני שם. מה פתאום אני שם? הגוף שלי פה. אצלי לא שבת. האלטער רבי אומר שרגע אחד, האלטער רבי אומר שזה כאוחז בידו של פלוני ומפעיל אותו. מה פתאום אני שם? אם אני אומר לך שם לעשות, אז אני שם? אתה הרי אומר שהמשלח הוא כשלוחו. לא זה מה שלמדנו. שלוחו של אדם כמותו, לא משלח כשלוחו, שאני אהיה נידון כאילו אני במקום השליח שלי. וממילא דבר שנוגע הלכה למעשה. נכון שזאת בעיה. בעיה גם לתושבי ארץ ישראל לפעמים. אם יהודי שותף במפעל שם או יהודי אמריקאי ששותף במפעל פה, יש לו פה מפעל והמפעל בשבילו יעבוד. השאלה היא, רק רגע. השאלה היא כשאני לא מצווה לו ממש, אבל הוא עושה את זה בשבילי. הצמח צדק מחמיר עוד יותר ואומר שאם מישהו עושה בשבילי, לתועלת שלי, הוא נעשה שליח שלי מדין זוכין לאדם שלא בפניו.

1:27:21 דובר 3 אז שוב אותו הדבר, כאילו שאני אמרתי לו לעשות. אז שוב, כאילו אני אוחז בידו. במקרה הזה אני לא יודע אם זה אותו הדבר, כי מחמת איסור שבת אני הרי בוודאי לא רוצה שהוא יעשה בשבילי. לא דומה. למה? בדיוק כך בשליחות. לא. על סמך מה אני נמצא שם? זו ש-- רגע, רגע, רגע, זו שאלה שלא כל כך קל לענות עליה ככה במחי יד. אם בתוך השבת אני אעבור משבת ליום שישי, אם פקעה השבת או לא אחרי שחל עליי. לא נעסוק בשאלה הזאת. היא לא כל כך פשוטה. אבל. אבל רגע אחד, רגע אחד. כן, אני, אני יודע, אני מכיר את הוויכוח הזה. אתה לא הראשון ששואל את זה. אין שום בסיס להגיד שאני כאילו נמצא שם. אני נמצא פה ועליי יש כל דיני שבת, ואני לא יכול להיות גם פה וגם שם. אין דבר כזה בעולם. אני לא יכול להיות גם בשבת וגם מחוץ לשבת. רגע אחד, רגע, אני שמעתי את השאלה. האלטער רבי אומר, ולא דמי לאומר לו לשמירת הפירות, משום שזה כאילו שהוא מוליך אותו שם, ושם להוליך אותו מותר לי. ללכת שם אסור לי. אם אני שם אסור לי ללכת. רק הא? אמת, דוד, נמלטו בעצם קיין שום האיסור, אבל האלטער רבי אומר כאילו אני הייתי שם, היה מותר לי להוליך אותו, כי זה הליכה בתוך התחום שם. כשאני מפה עושה את זה, אז זה לא כמו שאני הלכתי לשם. זה משום שאני מפה מוליך אותו שם ואין בזה שום איסור. אה, אה, אה. רק רגע, רק רגע, אני הבנתי. לא, בבקשה. בבקשה. האם מותר לי בערב שבת מפה לזרוק לשם? אז כאשר אני שמעתי

1:30:26 דובר 3 אז זה לא דומה לזה בכלל. למה? כי על זה ישנו הנימוקי יוסף. אבל רגע. יפה. אבל יש הנימוקי יוסף שהוא אומר שהכל נעשה כבר כאן. בלי הנימוקי יוסף אני לא יודע. אני יודע עם הנימוקי יוסף. מה אני אעשה? אני לא חייב לדעת בלי הנימוקי יוסף. בזריקת חץ אומר הנימוקי יוסף הכל נעשה בזמן הזריקה. למעשה הזריקה נעשית כאן. זמן ומקום זה אותו גדר. הנימוקי יוסף אומר את זה על יום שישי והטיל ירוץ בשבת. מה ההבדל אם הוא ירוץ במקום אחר? אבל אם האלטער רבי אומר שזה כאוחז בידו, זאת אומרת שאני מושיט מכאן מקל לשם ומדליק. כדי אבל לא להשאיר ספק. אז לאחרונה אני באמת מצאתי את השאלה הזאת גם ב"מנחת יצחק" וגם אצל הטשיבינער רב, בדין ומישור. להלכה לא פוסקים לכל העולם שאסור, כי הרבה פוסקים חולקים על האלטער רבי ואומרים שאין שליחות בשבת. ואם אני אומר שאין שליחות בשבת, אין הגדר הזה שכאילו אני אוחז בידו. אבל שניהם פוסקים בפירוש שלפי האלטער רבי זה אסור. זה לא ש-- לא שאני-- זה תנא דמסייע. זה נושא שדובר בו לאחרונה בישיבה, גם נכתב. להוליך את פלוני מחוץ לתחום שלי כשהוא בתוך התחום שלו, לא עשיתי שום דבר כי אני מוליך אותו מפה ואני עושה דבר מותר. אם אני עם שלט רחוק מוליך אותו בתוך התחום, לא נעשית מלאכה. אם אבל אני אומר לו להדליק שם נר, אני מדליק את הנר באותו הזמן, ולהדליק את הנר באותו הזמן כשאצלי שבת אסור. אז הטשיבינער רב, מישהו רצה באמת אם אני מוקיע ספק כדומה להתיר, עונה לו. השגתי תשובה, שמצאתי את זה לאחרונה באמת, אחרי ששאלו אותי אותן שאלות שאתם שואלים.

1:33:13 דובר 3 אומר אבל הטשיבינער רב, לפי האלטער רבי אסור. וממילא זה פשוט דבר שנוגע למעשה, כי זה דבר שעלול לקרות. גם הטשיבינער רב וגם הרבי מחיפושק[?] לא אוסרים בגלל הפוסקים האחרים, אבל לפי האלטער רבי שניהם מודים שאסור. לא מודים, שניהם פוסקים שאסור. סליחה על הביטוי. וזה דבר שנוגע למעשה. יש כמובן בזה עצות. אז זה כבר כל אחד ישאל רב איך לסדר עם העצות הללו, כי הזמן כרגע לא מאפשר.

1:34:00 דובר 4 יישר כוח לכבוד הרב. אנחנו מתנצלים בפני הרב שהיינו צריכים לקצר, ולפחות הנושא הזה אני משאיר לעצמי שיהדהד, יהדהד הלאה. אנחנו מזמינים את כבוד הרב ירוסלבסקי, מזכיר בית דין רבני אנ"ש, שנמצא כאן כבר משעות הצהריים, משתתף בכל הכינוס, נציג של הבית דין. אנחנו מקווים שממנו ילמדו וכן יעשו עוד. והנושא הזה גם כן נושא מאוד מעניין: זכויות יוצרים, העתקת קלטות, העתקת ספרים, העתקת תוכנות. הרב ירוסלבסקי, בבקשה.

1:35:19 דובר 5 אני עושה לבד בקיצור. טוב, כיוון שהזמן כבר מאוד מאוחר ואני לא רוצה לעכב, על כל פנים אני רוצה לדבר על נושאים שהם מאוד שכיחים לאחרונה במיוחד, וגם שבזמן הגמרא לא היו כל כך שכיחים הדברים האלה, בכלל לא היו. אבל מקורות יש להם. על כל פנים, בקיצור, ישנה גמרא במסכת בבא מציעא דף ע"ח, יש משנה. משנה אומרת: השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה, בבקעה והוליכה בהר, אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין, ומתה, חייב. השוכר את החמור, אז הוא חייב על זה אם נגרם נזק. אחר כך המשנה ממשיכה הלאה ואומרת: בהר והוליכה בבקעה, אם החליקה פטור. על כל פנים, לא נאריך בזה. שואלת הגמרא: מאי שנא רישא, מאי שנא סיפא? ברישא הגמרא, המשנה לא מחלקת, ובסיפא המשנה מחלקת. הגמרא מנסה לתרץ. הגמרא באה למסקנה שההלכה של הרישא זה עניין דרבי מאיר, שרבי מאיר אומר: כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן. והוא מביא את הסיכום מאיפה מוצאים את זה בדברי רבי מאיר: שאם אחד נתן דינר לעני לקנות חלוק, לקנות טלית, והוא קנה בזה חלוק, אותו דבר ההיפך, אז אסור לו לשנות את מה שנתנו לו את הצדקה. ולכן הגמרא מסיקה שהוא נקרא גזלן. אז שואלים לכאורה: איפה רואים כאן את הדין? הלא בדין הזה של חלוק לא מוצאים שהוא נקרא גזלן. אז על מה הגמרא מסתמכת מזה? וחכמים, הלא זה בהלכה לא כדברי רבי מאיר, כמו שאנחנו רואים אחר כך ברי"ף, שמביא גם כן את הדין בריש לוקח[?], שהרי"ף אומר שההלכה לא כרבי מאיר, שאמר כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן.

1:38:02 דובר 5 אז לכאורה אפשר לתרץ את זה שרואים מכאן שזה שרבי מאיר אומר כל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן וחכמים חולקים עליו, זה דווקא במקרה שיש כאן, אפשר להגיד כאן סיבה אחרת שקרה מה שקרה, כמו בהחליקה וכולי. אבל אם במקרה שהוא שינה והוא גרם את הנזק ישירות, אז גם כן לפי חכמים מודים לרבי מאיר שנקרא גזלן. והראיה שאנחנו מוצאים הלכה מפורשת בשולחן ערוך בהלכות צדקה, שאם אחד נתן לעני כסף כדי שייתן לבני ביתו, והוא הלך, אסור לבעל חוב לקחת את הכסף. והרמ"א מוסיף: דווקא במקרה שהוא כתב בכתב ההמלצה של אותו עני יש חובות גם כן, אז בעלי חובות גם כן יכולים לקחת. אבל אם הוא כתב שהעני הזה צריך כסף בשביל לעזור לבני ביתו, אז אסור לבעל חוב לקחת מהעני את הכספים האלו. אז על פי ההלכה הזאת שאמרנו קודם, שכל המעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן, אנחנו מוצאים עוד בריטב"א, שהוא מסביר את דברי רבי מאיר, שהרי אומר שלרבי מאיר אפילו במידי דליכא קפידא גמורה ולא פשיעה גמורה, אז גם כן לפי רבי מאיר הוא נקרא גזלן. זאת אומרת, אבל לפי חכמים, במקרה שיש קפידא גמורה או פשיעה גמורה, אז חכמים גם כן מודים שנקרא גזלן. ובקשר גם כן לדין השני של הלכות צדקה, שהמקור זה במרדכי, שמביא את רוב הראשונים שסוברים גם כן כפי ההלכה הזאת שהוא נקרא גזלן, חוץ מהרשמייא[?]. אבל כך האבי העזרי, וגם כן עוד ראשונים הוא מביא שמה, הרי"ף, שכולם סוברים שהוא נקרא גזלן. עכשיו כך, בקשר לזה אנחנו נעבור פשוט בקיצור לנושא שאנחנו רוצים לדון בו, שזה העניין של זכויות יוצרים. אם אנחנו אומרים שאפילו במקרה שהוא

1:40:52 דובר 5 פושע והוא גורם נזק לשני, אז זה נקרא גזלן. ואנחנו מוצאים גם כן, יש שו"ת הרי"ף, שהרי"ף כותב שאם אחד לקח ספר מחברו והוא נשבע שהוא לא יחזיר לו עד שיעתיק את זה, אז הרי"ף פוסק שהוא נקרא גם גזלן וגם גנב, וגם כן הוא נשבע בשם, הוא חילל את השם. זאת אומרת, אנחנו רואים במקרה שבן אדם בא לעשות נזק לשני, אז בוודאי הוא נקרא גזלן. כשבן אדם משקיע ימים ולילות ועושה איזו יצירה, עושה ספר של חידושי תורה שלו, ובא אחד ורוצה להעתיק משמה, שכותב ״כל הזכויות שמורות״, ובא אחד שרוצה להעתיק משם, למכור חלקים מהדברים שהשני כתב, שהשני יצר, שהשני עבד על זה, אז בוודאי אסור לעשות את זה. ישנו צמח צדק. הצמח צדק דן בעניין שמישהו שהדפיס את הש"ס, וכתבו לו שחמש עשרה שנה אחרי ההדפסה שלו, זה היה אז בקשר לדפוס סלאוויטא, ורצו בווילנה להדפיס את הש"ס. אז הצמח צדק דן בזה אם כיוון שעוד לא עברו כל החמש עשרה שנה והוא כבר מכר ועשה הון עצום, כמו שהוא כותב, אז הוא בסוף מסכם, לא נכנס כאן לכל ה... ס"ק של התשובה ארוכה ארוכה, בקצ"ה ליורה דעה, אז הוא כותב כיוון שהוא כבר עשה, כיוון שש"ס זה לא יצירה שלו, והוא כבר, מה שהוא עשה, כבר הוציא את כל ההוצאות שלו, ואם נשארו לו כמה עשרות ספרים, אז זה לא מונע מהשני שהוא גם כן יכול להדפיס את הש"ס. אבל במקרה שבן אדם עושה יצירה שלו, ספר שלו, אז בוודאי יש כאלה שטוענים גם כן, כיוון שהוא מכר את זה, אז כבר יכול כל אחד, הספר הוא דבר שהוא קנה את זה, כל אחד יכול

1:43:07 דובר 5 להעתיק אותו, אבל ישנם כאלה שסוברים שזה גם כן ירושה, שאפילו שהוא וכל זה לדור לדורות הבאים אחריו. ישנם, רציתי עוד לצטט יש רמ"א, יוצא הרמ"א שכותב שהיה בזמן המראם פדבא שהוא הדפיס את הרמב"ם והוא תיקן אותו וכולי. אז היה עוד אחד שהיה לו דבר דפוס והוא רצה לקחת את הרמב"ם ולהדפיס אותו. אז בזה דן ה הרמ"א שיש דין של רב הונא שהגמרא אומרת בבבא בתרא בעניין בר מבואת דאיקרי חאי אז הוא יכול לאסור לאחר להביא. מצד שני רואים שבר מבואת שיש לו מלמד תינקת כל אחד יגיד שהוא יכול לנסות מלמד תינקת וההלכה אומרת שבעניין לימוד תורה אז יד לא תורך בידיד ואין בזה אסור הסגול. אומר הרמ"א שבדין הזה ארבע טעמים ישנם שהוא יכול לעכב ולא לתת לחבר שלו לציבור להדפיס את הרמב"ם. ראשית כל הרמ"א כותב שבדין הזה הדין הוא כמו כמו רבונה, שזה כמו שהוא פוסק לחייות שלו. דבר שני יש כאן דין של תלמיד חכם שהגמרא אומרת נקי פלי שוקה, והוא מביא את רש"י שרש"י מסביר שאפשר להכריז בשוק שכל זמן שתלמיד חכם יש לו סחורה יש לו נשמה. כלי אז אפשר להכריז שאסור לקנות כל זמן שהוא לא מכר את שלו. דבר שלישי הוא כותב שיש כאן את הדין וכל מינה משיחו כיוון שזה היה גוי שהוא רצה לקחת את הזכות של הר"מ פז ve אז הוא אומר אפילו שהגוי מוכר יותר זול, אז גם כן יש את הדין כל מינה משיחו. עכשיו רואים את זה שאפילו שיש לפעמים הוא רוצה לקנות משיאם גוי שמוכר בזול, אבל שאומר שלמקום שהוא מוכר אותו הדבר אז לא צריך על זה את העכון על

1:45:22 דובר 5 ידם מסייחו שהתורה לא צריכה בבור אין כזה דבר. אז אפילו שמוכר ביותר מחיר יקר צריך לקנות מהיהודי. והדבר הרביעי שזה העיקר שאומר שזה צריך שזה יהיה מוגה. כשמוכרים ספר צריך שהספר יהיה מוגה. ואם לא מגיעים את הספר כדבעי אז ממילא אסור לקנות את זה. וזה גם כן החתם סופר כותב שהמרדכי אמת רצה לבטל את העניין של ההסכמות וחרמות מה שעושים על ספרים להדפיס אותם תוך פרק זמן עשר שנים חמש שנים מיום ההדפסה. אז החתם סופר כותב שמוכרחים את העניין של ההסכמה שהסכמה זה שני דברים אל"ף שלא ייכנסו לתחום חברו ולא ישיגו את גבולו. ודבר שני שיש הסכמה זה יודעים שהספר הוא מוגה שאפשר לקנות, אחרת הוא יכתוב דברים לא רצויים ולא יהיה על זה שום ביקורת. מה? לא צריך לסרב עכשיו. באמת יש, אני ראיתי. ראיתי באמת דנים בזה שאם כיוון שהיום הספרים האלה ישנים וותיקים, אין היום מי שיטען עליהם זכות שיש לו דין יורש לזה. אבל אם היה אז יכול להיות שהיה יכול לטעון שזה מגיע לו. אנחנו רואים באמת, אם אנחנו כבר הגענו לכאן, דיברנו על זה. אז הרבי כל כך היה הקפיד שאת התניא שהיו פלנים רצו להוציא אותם והרבי מאוד הקפיד שהדפיסו את כל ההוצאות התניא והדפיס אותם הוצאות של אלו שעשו את זה שלא ברשות כעוס. שיש את העניין שרואים שבפרט שלא הגיעו את זה וכתבו את זה עם כל ההשגיחות וכו' וכו'. אבל על כל פנים יש את העניין שרואים שלרבי בפירוש שכל הספרים ששייכים לרב resembling שלנו הוא רצה שזה יצא לאור דווקא על ידי יקאת. לא ניכנס עכשיו בינתיים לזה. על כל פנים, אז זה רק

1:47:34 דובר 5 קשר לספרי קודש ודברי קודש. אבל כמובן כמו שהחתם סופר כותב ונאמר בחפץ חיים גם כן ש-שאחרים, זאת אומרת אחת הסיבות שכל כך הקפיד על זה שלא יוציאו את זה דברים שגויים. אז כמובן ש-שלהגיע לעניינים של תקליטים של זמרים וכו', אז אי אפשר להגיד כאן את העניין. כמו ש-- אפשר להגיד חס ושלום לא תשכח תורת הזמר החסידי. זה דברים שטויות שאי אפשר להגיד כאלה דברים. על כל יש כאן שני דברים אם נגיד מצד-- יש כאלה שרוצים להגיד שמדין גזל כמו שאמרנו, יש כאלה שטוענים שיש כאן, כמו שהגמרא אומרת בבבא בתרא, שיש עניין של תקנה של האומנים שעושים תקנות בינם לבין עצמם. שם יש הגמרא אומרת שהיו שתי טבחים שאמרו שכל אחד שיכנס לתחום של השני אז הוא יקרע לו את העור. הוא קרע לו, רובה חייב אותו למי שלא עשה את זה ברשות של רובה. אז דווקא הצמח צדק בחידושים על השער שלוש שזה לאו דווקא קצג עוד לדור, כי מרובה כל אחד בדורו יכול לעשות תקנות, יכול ממקומו לעשות תקנות שהשני לא יכנס לתחום חברו. וכיוון שהדברים האלה התקבלו אז בוודאי שהאדם משקיע אם זה בכל מיני קסטות, אם זה בקלקילטורים והלכה למעשה בכמה בתוכנות מחשב שזה בוודאי עולה לו הון רב. ממילא בזה יש מאוד שייך שכאן יש את העניין של גזל, שהוא בפרט שהוא משייר לעצמו חלק שהוא לא-- הוא מכר לו רק את ה-את הדבר, אבל הוא שייר לעצמו שיהיה לו חלק בדבר שהשני לא יוכל להעתיק את זה. אנחנו מוצאים אה... אז זה, זה למה יש פוסקים? שאם הוא מעתיק את זה רק ללמד את זה לשיעור מסוים או ל-לעצמו מותר.

1:50:00 דובר 5 לעצמו מותר, אבל להעתיק את זה, למכור את זה או לפרסם את זה, או לפרסם את זה אפילו קטעים, זה באמת אסור. למה? שזה התקנה שבאמת ייקחו ממנו את הספר, אז לא יקנו, ויישאר עם כל ההוצאה שלו. מה? אז גם כן, גם כן יש דנים על עניין של תוכנות של גויים, ואומרים שגם יש מצד עניין של חילול השם. יש כאלה שאומרים שגם כן בגוי אסור לגזול. אם נגיד בשם גזל. לא. לעצמו, אם הוא צריך שילד ילמד עם חברותא שלו, מותר לו, כן. תוכנה לא. תוכנה בפירוש לא. תוכנה לא. טוב. תראה, לגבי להעתיק לעצמו, אם הוא קנה, בדבר שלא... לעצמו, לא ייתן את זה לשני. אז מסתבר שמותר לו לעשות את זה, למה שזה לא עיסוק כזה להגיד שזה. אבל תוכנה זה לא דבר שמתקלקל. נגיד תקליט, תקליט אולי כן לעשות. כיוון שהוא קנה את זה וזה יתקלקל לו, זה דבר אחר. אבל להעתיק את זה למישהו אחר, לתת את זה אפילו במתנה, אסור את זה ברגע שהוא מעתיק את זה. למה? שבעל הבית שייר לעצמו. רואים יותר שאדמו"ר הזקן בהלכות פסח כותב בתוך ה... מעניין שהוא... יש כאלה שחולקים שאם הוא, שכתוב שהוא מוכר את החמץ, הוא צריך לתת את זה. הוא יכול לתת את זה לידידו, למה? שאחרי פסח הוא יחזיר את זה לו. אבל אם הוא למשל... אז הוא אומר שיש לו איזה שיור בזה שהוא יכול להחזיר את זה לו. אחרים אומרים, מה זה יש לו שיור? אז זה נקרא שהחמץ שלו ליום הפסח. אבל יוצא שאדמו"ר הזקן לא מסכים עם זה. יש שיחה של הרבי גם כן בקשר לזה בחלק של ז',

1:52:01 דובר 5 שהרבי כותב באמת שם את הסיפור עם הצמח צדק, כי הרבי מהר"ש, היינו שהוא מצא לו את הסוכריות. אז הוא כותב, כיוון ששם הוא באמת הקפיד יותר על זה, אז באמת המכירה הלאה הייתה מכירה לגמרי. הייתה ערמה יותר גדולה, הוא מביא שמה. אבל סתם ככה. אז מכאן יוצא שלמעשה למסקנה, כל אחד שהשקיע כסף והדפיס ספר או תקליטור, הלך על איזה תוכנה שהוא השקיע בזה את רוב ליבו, אז אסור באמת לקחת את זה ולהעתיק את זה, כאילו שהוא שייר את החלק הזה שאף אחד לא יוכל להעתיק. וממילא בזה שהוא משייר לעצמו את הזכות הזאת, אז זה יותר דומה לגזילה. ספר שהוא מוכר אז אפשר להגיד הוא מכר אותו לגמרי, אבל זה דבר שמשייר לעצמו, שאם רוצים להעתיק את זה אז זה רק על ידם. ולכן בזה באמת אז אסור להעביר את זה. ישנם כאלה שרוצים להגיד שאם זה דבר שכבר הרבה העתיקו את זה ולקחו את זה, אז כאילו שהתייאש, אז זה כבר לא איסור כל כך גדול. אבל בוודאי על סי-די ודברים כאלה צריך מאוד להקפיד. מכאן. כן, כתוב מפורש, אם הרב הודיע לך תחילה שהוא לא מרשה להעתיק את זה או להקליט אותו, אז אסור להקליט אותו. אבל אם... אז הוא אמר לך, טוב, אתה צריך לדעת אם תמסור את זה נכון או תשבש את זה. אתה יודע שאחד... אז הוא צריך... לא, זה אסור בפירוש. חידושי תורה ששמע מאחרים, אסור. צריך להגיד את זה דווקא בשמו. ואפילו באמת אם אחד ראה בפסקי תשובות, הוא מביא שמה כל מיני תשובות מגדולי הדור, כי הוא צריך להגיד שהוא ראה

1:54:08 דובר 5 בפסקי תשובות שמביא אותם, הנודע ביהודה או למישהו. אז הם מתירים להגיד שהוא יכול להגיד אפילו רק את השמות של הזה. הוא לא צריך להגיד שהוא ראה את זה בספר פלוני אלמוני, אבל להגיד את זה בשמו זה ודאי אסור. אז אמר שזה לא שלו. נו. כן. כן.

1:55:03 דובר 6 בקשר לנושא הזה, האם... האם שייך ירושה בתורה? האם יש בעלות בתורה? האם המהרי"ל קנה את ה-...

1:55:13 דובר 5 טוב.

1:55:14 דובר 6 אם יש לו, אם יש לו קניינים בתורה של הדבר הזה, כן. וזו תשובה ארוכה משתרעת על שמונה דפים, אבל הסוף של התשובה, חסר את הסוף של התשובה. אבל שמה הצמח צדק דן בנושא הזה בתורה. אני לא אומר בקשר לתוכנות וכל הדברים האלו. אני מדבר בקשר לתורה, אם בתורה שייך קניינים או לא שייך קניינים. ככה נראה שמה מהמהלך של הדברים. אין את הסוף.

1:55:38 דובר 5 יש את החפצי באר[?] שכתב על הספר שלו בהקדמה שלו שכל זמן שזה לא נמכר, אז ממילא אף אחד לא ימכור את זה. מה זה? מה זה שייך זה?

1:55:49 דובר 6 ישנה השקעה של הכסף שאדם השקיע בהדפסה, אבל פה לא מדובר. מדובר כרגע למי מותר להדפיס את זה.

1:55:58 דובר 5 אז אם.

1:55:58 דובר 6 כשהייתה מחלוקת פה.

1:55:59 דובר 5 בנושא זה בפירוש, שבן אדם אומר תורה ויש הרבה שומעים, אז כל אחד יכול ללכת ולהפיץ את זה בשמו של מי ששמע את זה. אם הוא השקיע כספים בזה אז זה משהו אחר. הוא לא השקיע.

1:56:12 דובר 6 לפני זה לא היה. האם יש לו בעלות? הוא את זה לילדים שלו.

1:56:17 דובר 5 לא.

1:56:18 דובר 6 זה שייך לכל אדם.

1:56:20 דובר 5 תראו, זה שייך לכולם.

1:56:21 דובר 6 המעמד שלנו בבית זה נראה שיש לו רק ילד אחד. אין ילד שני.

1:56:26 דובר 5 אה, אין את הדין של.

1:56:28 דובר 6 אין צורך לחזור, אבל הרוח הזו.

1:56:37 דובר 5 יש עוד דבר שזה אולי נוגע קצת גם כן בנושא הזה, אבל זה נושא אחר. בכלל הדין של השגת גבול במתנה. כפי שרואים שהרבי באחת השיחות מסביר שהעניין של בר מצרא, זאת אומרת שיש שני דברים, או אם לומר, יש שם שתי דעות: אם לומר שבר מצרא זה דבר שרק שייך ללוקח, כלומר שהוא יכול למכור את זה לגוי גם כן, אז ממילא אם לוקח את זה יהודי אז היהודי השני אפשר, הוא יכול להכריח אותו שיחזיר לו; או שזה גם חלק של המכר גם כן, שיש איזה שיור שהוא במתנה והוא לא יכול לתת את זה, למכור את זה לאותו בן אדם. זאת אומרת יש לזה שיור מסוים לזה. רואים שהרבי גם כן עומד על הדעה הזאת, על כל פנים. העניין של השגת גבול, רואים אצל הרש"ב זה היה מאוד חמור. אפילו דברים שנגיד שכתוב במילה לא ניתנה כסף, אין עניין של השגת גבול במוסדות, אין עניין של השגת גבול, אבל אצל הרבי ראינו שהרבי מאוד היה מקפיד שלא, חס וחלילה, לא להיכנס לתחום של השני. אם זה מוציא לאור שאחד מוציא משהו שזה יש לו כבר שם ומוניטין, ובא השני גם כן מוציא את זה, לא כל כך מוכר כמו שצריך לדעת שיש בזה הרבה מן... מלבד בסיס היושר האתי, בפרט עם איזה עניין. רואים שאדמו"ר הזקן גם כן בעניין של חנות, חנות ליד חנות, הרי מתירים את זה. אם הוא לא פוסק את חיותו, יכול הלאה למכור, הוא יכול להוציא את ההוצאות מהחנות. אז אין... במקרה שהוא עושה את זה בצורה כזאת שהוא גורם לשני לסגור את החנות, נו, ודאי זה אסור.

1:58:35 דובר 5 לעשות את זה אסור לסבול. אבל רואים שהאדמו"ר הזקן גם כן דן, שאפילו דבר שעל פי דין תורה זה מותר, אבל זה גם כן יודעים, בפרט חסיד צריך להתנהג בעניין של "ועשית הישר והטוב", לפנים משורת הדין. אז זה דברים שאסורים. בוודאי שאסור על דברים שמוציאים לאור. זה כמו שהרמ"א כותב, שאם מוציאים את זה בלי הסכמה אז זה דברים משובשים שמשבשים את הדעות וכו' וזה. ואין כאן המקום להאריך בדברים כאלו. אז ודאי צריך להיזהר לא לתת יד לכאלה דברים. בוודאי אלה שמדפיסים כאלה דברים צריכים לעשות חשבון הנפש טוב אם זה עושים. חסיד צריך תמיד לחשוב אם מה שהוא עושה נחת רוח לרבי או חס ושלום את ההפך מזה. אבל ממילא צריך לדעת מה היה, איך הרבי היה מסתכל אם היה איתנו. הוא נמצא איתנו ברוחו ונשמתו. איך הוא היה מסתכל אם היינו צריכים לתת דין וחשבון על דברים שמוציאים לאור, אם זה מביא כבוד לרבי, מביא כבוד לחב"ד וכולי וכולי, אז צריך לעשות חשבון טוב על כל דבר שמוציאים לאור.

2:00:00 דובר 7 יישר כוח לכל המשתתפים ויישר כוח לרב ירוסלבסקי, ואנחנו רוצים להודות לכל המארגנים, לרב יוסף יצחק זילברשטרום, לרב מנחם ברוד, לרב יואל הרצבי[?], לרב ששי סגל ולכל המשתתפים שבאו והשתתפו ביום הזה של העיון. ואנחנו חושבים שהמסקנה היא שצריך לעשות את זה פעמיים בשנה. למארגנים, הרב ברוד והרב זילברשטרום, יש דרישה מהציבור: תפילת מעריב.