קסטת "כנס צבאות השם" תשמ"ח

00:39 דובר 1 ברוכים הבאים לכנס צבאות השם. כולם מוכנים? יפה, בואו ונתחיל. שימו שימו חברים והטו אוזן למה שביקש הרבי מליובאוויטש. שימו שימו חברים והטו אוזן למה שביקש הרבי מליובאוויטש. שכל אישה ובת תדליק נרות שבת וכל היהודים יניחו תפילין. שכל אישה ובת תדליק נרות שבת וכל היהודים יניחו תפילין. בביתך קופת צדקה. איי איי איי איי. על כל פתח מזוזה. איי איי איי איי. ספרי קודש קנה לך. איי איי איי איי. קבע בהם לימודך. איי איי איי איי. אזי משיח במהרה הוא יבוא. אזי משיח במהרה הוא יבוא. שימו שימו חברים והטו אוזן למה שביקש הרבי מליובאוויטש. שימו שימו חברים והטו אוזן למה שביקש הרבי מליובאוויטש. צא ובת אחת שכל פרט ופרט בביתך יהיה למקדש מעט. צא ובת אחת כל פרט ופרט בביתך יהיה למקדש מעט. שולחנות וכיסאות. איי איי איי איי. ארונות וגם מיטות. איי איי איי איי. כפיות ומזלגות. איי איי איי איי. מנורות וגם כירות. איי איי איי איי. יהיו חדורים שכאן זה בית חב"ד, אזי הבית מוכן לשוכניו.

02:53 דובר 2 יש לכם חומש בחדר?

02:55 דובר 3 כן.

02:56 דובר 2 יש לכם סידור בחדר?

02:58 דובר 3 כן.

02:59 דובר 2 יש לכם קופה בחדר?

03:02 דובר 3 כן, כן, כן.

03:05 דובר 2 אתם באמת חיילים וחיילות מצוינים לצבאות ה'. ילדים שמביאים אור של קדושה לעולם, טוב לשמיים וטוב לבריות. כעת תקשיבו ונשמע סיפור על אהבת ישראל אמיתית. בעיר קרקוב שבפולין חי פעם עשיר גדול ששמו בישראל היה ישראל. אולם כאשר הזכירו אותו כינו כולם בשם המוזר ישראל גוי. כיצד זה מכנים יהודי בשם גוי? איך מגיע יהודי לכינוי שכזה? הסיבה לכך הייתה שהאיש היה ידוע כקמצן גדול. חס על ממונו ואינו מוכן להוציא אף לא פרוטה אחת למטרות צדקה. כאשר היו עוצרים אותו ברחוב, "עזור נא יהודי יקר, אני חולה וזקוק לעזרה", היה פוטר את המבקש באומרו לך לחיים ולשלום. ולא היה נותן מאומה. אמרו עליו כי ליבו לב אבן. רבים תמהו, איך ייתכן שיהודי יתנהג בצורה כזו? הרי יהודים הם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. בדרך כלל כל יהודי מוכן לעשות טובה בחפץ לב, להכניס אורחים, לתת גמילות חסדים, להגיש עזרה לזולת. כל אחד כפי כוחו ומעל כוחו. כל ישראל הרי הם כאחים, ואם לא ירחם אח על אח, מי ירחם עליו? ולמי עניי ישראל נושאים עיניהם? הרי זה רק לאחיהם הרחמנים וגומלי חסדים. והנה יהודי זה שכבר אינו צעיר ובנים אין לו, וכל הזמן עסוק רק בעסקיו ובענייניו, ואף פעם לא שמעו שמישהו קיבל ממנו אפילו כוס מים. לכן נקרא בפי כל ישראל גוי. לפי השמועה הוא עשיר כקורח, ולפי מצבו וגילו כבר הגיע הזמן שיחשוב על עתידו וייתן לעצמו דין וחשבון על מעשיו בעולם הזה. לעת זקנה חלה ישראל גוי במחלה אנושה וקרא לאנשי החברה קדישא וביקשם לבוא אליו. לקראת הפגישה דיברו אנשי החברה קדישא ביניהם. "רבותיי, ישראל גוי נפל למשכב ומבקש להיפגש איתנו. רצונו בוודאי לדאוג למקום קבורה. לפי

06:03 דובר 2 דעתי, עלינו לדרוש ממנו תשלום כפול ומכופל עבור המקום, כי עד כה הוא לא תרם מאומה לצורכי ציבור. לאחר מותו אינו זקוק להונו הרב. אנו כבר נדע למי לחלק. רבים הם עניי העיר." אנשי החברה קדישא באו אליו. הוא התיישב במיטתו בכבדות והודיע להם: "אני מרגיש כי יומי האחרון בעולם הזה מתקרב ובא. אין לי ילדים, ושכרתי לעצמי מישהו שיגיד אחריי קדיש. כל מה שאני מבקש מכם הוא שייתנו לי מקום קבורה ואני מוכן לשלם לכם תמורת הקרקע." השיבו לו אנשי החברה קדישא: "אין מחיר קבוע לקרקע. על כל אחד לשלם לפי מה שמעריכים אותו. אתה רבי ישראל, ברוך השם גביר אתה, ויש לך כסף למכביר, גם ידוע לכל, במחילה מכבודך, כי לא עלו לך עד כה ענייני הצדקה בעיר סכום גדול. לפי האמור יהיה זה מוצדק למדי אם תשלם אלף שקלי זהב תמורת קבורתך אחרי מאה עשרים." הגביר שמע את דברי הגבאים והשיב להם לאמור: "על המעשים הטובים שלי ישפטו אותי בבוא הזמן בבית דין של מעלה. הרי האדם רואה לעיניים וה' יראה ללבב. באשר למחיר שאתם דורשים, הרי מלכתחילה חשבתי לשלם מאתיים זהובים ואף לא אגורה אחת יותר. לא אכפת לי איזה מקום תתנו לי. תקברו אותי לפי שיקול דעתכם, היכן שאתם רוצים." אנשי החברה קדישא שתקו ולא השיבו דבר. הם ישבו עוד כמה רגעים, אולי יימלך בדעתו. אחר כך קמו והלכו. כאשר היו כבר ליד הדלת, קרא אחריהם החולה. "רבותיי, רגע, יש לי משהו לבקש מכם." כאשר חזרו אליו הוא אמר: "באשר לכסף, אני לא יכול לתת את הסכום שדרשתם. אבל בקשה אחת יש לי. תכתבו על המצבה שלי: פה נטמן ישראל גוי." ביציאתם מביתו לא יכלו

08:53 דובר 2 אנשי החברה קדישא להסביר לעצמם את פשר הנהגתו של הקמצן. "מה אתם אומרים רבותיי? הנה כי כן, יהודי זקן, עשיר כקורח, שילדים אין לו, ואין לו לדאוג אלא לפרנסת אלמנתו. ועומד כבר ברגל אחת בקבר, ועד הרגע האחרון הוא מתקמצן." כעבור כמה ימים נפטר הגביר לעולמו. אנשי החברה קדישא התאספו כדי להחליט מה לעשות. כיוון שאמר שלא אכפת לו היכן יקברו אותו, החליטו לקבור אותו בקצה בית העלמין, ליד קברי שאר האנשים הפשוטים. מניין מצומצם של אנשים ליווה אותו למנוחות. איש בעיר לא הזיל עליו דמעות, והחיים בקרקוב נמשכו כרגיל. ביום חמישי באותו שבוע קרה דבר מוזר. איש עני בא אל ביתו של רב העיר ואמר, "כבוד הרב, א-א-אני צריך עזרה. אין לי כסף לצורכי שבת." נתן לו הרב מקופת הצדקה שבביתו והאיש הלך לדרכו. מיד אחריו נכנס איש עני נוסף וטען, "אין לי ממה לעשות שבת אחרי שכל השבוע לא הרווחתי מאומה." גם לו נתן הרב הסכום המבוקש. לא עברו שתי דקות ועמדה שם אישה זקנה נשענת על קביים. "אין לי מה לבשל לשבת. סליחה שבאתי, אבל בבית אין כלום." הרב נתן גם לה. וראו זה פלא פלאים, הזקנה רק עזבה את הבית והנה הופיע עוד עני אחד ועוד אחד ועוד אחד, ממש בלי סוף, וכולם שפכו באוזני הרב את צרותיהם וביקשו כסף להוצאות השבת. במהרה נגמרו המטבעות שבקופת הצדקה והרב המשיך לחלק להם מכספו הפרטי. עשרות עניים עמדו בתור אצל הרב ובפיהם בקשה אחת: כסף להוצאות השבת. לבסוף הבין הרב שאין זה דבר פשוט. מאין צצו לפתע כל כך הרבה עניים בעיר? היכן הם היו עד עתה? ומי היה מפרנס אותם עד עכשיו? מאז שאני מכהן כרב בעיר

12:12 דובר 2 לא זכור לי מקרה כזה. עליי להזמין את גבאי הצדקה שבעיר לאסיפה דחופה כדי לברר את פשר הדבר. הגבאים הגיעו, אולם לפני שהרב הספיק לדווח להם על המאורעות המוזרים, הם פתחו ואמרו: כבוד הרב, טוב שקראת לנו, כי התרחש כאן בעיר דבר בלתי רגיל. פנו אלינו עניים רבים שאין להם מה לשלם עבור הוצאות השבת, ומספרם מגיע למאות. עכשיו לא נותר לרב אלא לערוך חקירה בעניין. קראו למספר עניים ושאלו מהיכן קיבלו צורכי שבת עד עתה. החקירה העלתה תוצאה מפתיעה ומדהימה כאחת. התברר כי כל יום חמישי בשבוע היו בעלי חנויות מחלקים לנצרכים חלות, בשר, דגים, קמח, יין, שמן ושאר מצרכי שבת לפי רשימות. פה אחד הוחלט לקרוא לבעלי החנויות, ושאלו מי הוא זה ששילם את ההוצאות הרבות עבור העניים. ענו כל בעלי החנויות שאיש מסוים בשם רבי יוסף שילם להם את כל הכסף. מייד קראו לרבי יוסף וביקשו לדעת מדוע הוא באופן פתאומי הפסיק לשלם עבור העניים. השיב להם רבי יוסף: רבותיי, לא מכספי שילמתי עבור עניי העיר. תפקידי היה לערוך רשימות של אנשים הזקוקים לעזרה, כמו כן דאגתי להעביר לבעלי החנויות את התשלום לפי החשבונות שהגישו. אבל דעו נא, רבותיי, לא מכספי שילמתי, אלא כל הסכומים הדרושים קיבלתי מישראל גוי. עתה התברר כי האיש המושמץ ביותר בקרקוב, מי שנחשד כקמצן נורא וכונה גוי, היה בעל צדקה מופלג שחילק מתן בסתר כל ימיו. מתחת למסווה של קמצנות, הוא הסתיר את נדיבות ליבו כדי שלא ישבחו ולא יהללו אותו עבור מעשיו. הידיעה על כך פשטה בעיר במהירות בזק, וכל היהודים הרגישו רגשי אשמה על כך שדנו אותו לכף חובה כל ימיו. הנה, עתה התברר כי הוא היה איש צדיק וישר, וכיצד

15:29 דובר 2 נהגו בו באי כבוד, גם בחייו וגם במותו. ליום השלושים לאחר פטירתו של רבי ישראל גזר הרב תענית והודיע כי אחרי התפילה כולם יבואו לבית העלמין כדי לבקש מחילה מרבי ישראל. באותו יום נסגרו כל החנויות של קרקוב על מנעול ובריח. כל היהודים התכנסו בבית הכנסת הגדול, וגם עזרת נשים נתמלאה עד אפס מקום. כולם התפללו בכוונה גדולה ומתוך רגשי תשובה עמוקים. הוי דן את כל האדם לכף זכות. הרב תיאר באוזני כולם במילים נרגשות את מפעלו הנפלא, וסיפר באריכות על חשיבות מצוות הצדקה שמביאה שלום וגאולה לעולם. חייבים אנו להיזהר במצוות הצדקה יותר מכל מצוות עשה, שהצדקה סימן לבניו של אברהם אבינו, ואין ישראל נגאלים אלא בצדקה, שנאמר: ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה. שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו. יש מי שנותן צדקה בעצב ומתוך אי רצון. למעלה מזה דרגה גבוהה יותר, יש מי שנותן פחות מן הראוי, אבל בסבר פנים יפות. למעלה מזה יש מי שנותן לעני לאחר שיבקש. למעלה מזה יש מי שנותן לפני שמבקשים ממנו לתת. למעלה מזה יש מי שנותן והעני יודע ממי קיבל, והנותן לא יודע למי נתן. למעלה מזה יש מי שיודע למי נתן והעני לא יודע ממי קיבל. ולמעלה מזה יש מי שנותן צדקה לעניים ולא יודע למי נתן, והעני אינו יודע ממי קיבל. והרי זו מצווה לשמה, לא לשם כבוד, לא לשם שבחים, אלא רק כדי לקיים את מצוות הקדוש ברוך הוא. בדרגה כזו היה ר' ישראל. אני מודה, גם אני טעיתי, כי מתברר שהאיש שחשבנו כי הוא אטום לעניים ולסבלם היה בדרגה גבוהה יותר מכל נותני הצדקה שבימינו. הוא תמיד נתן ולא ידע מי קיבל, ועני קיבל ולא ידע

18:47 דובר 2 מי נתן. על כולנו ללמוד ממנו איך לאהוב כל יהודי שלא על מנת לקבל פרס או שבחים. כשדמעות זולגות מעיניו הודיע הרב: לא הערכנו אותו כערכו הרם. יש ללמוד מכאן מוסר השכל כיצד אף פעם אי אפשר להעריך אל נכון את גדולתה של נשמה יהודייה, ועלינו להתייחס אל כל יהודי מתוך רגש של אחווה ואהבה. בני ישראל ביישנים הם, רחמנים הם וגומלי חסדים הם, בניו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. יהודים יקרים, בקשו סליחה ומחילה מרבי ישראל המנוח וקבלו על עצמכם מכאן ולהבא לאהוב כל יהודי ותמיד לדון אותו לכף זכות. בתום דבריו אמר הרב: הרי מצווה לקיים את דברי הנפטר. גם אנו מוכנים לקיים את רצונו ולחרות על המצבה המילים ישראל גוי, אבל עם הוספה קטנה, המילה קדוש. על מצבתו יהיה כתוב: פה נטמן ישראל גוי קדוש. באהבת ישראל-

20:30 דובר 4 נביא את הגואל.

20:32 דובר 2 נביא את הגואל.

20:33 דובר 4 באהבת ישראל.

20:35 דובר 2 באהבת ישראל.

20:36 דובר 4 נביא את הגואל.

20:38 דובר 2 נביא את הגואל.

20:39 דובר 4 אהבת ישראל.

21:00 דובר 2 הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת ואהבת לרעך כמוך. הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת ואהבת לרעך כמוך. אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך. אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך. הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת ואהבת לרעך כמוך. הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת ואהבת לרעך כמוך. אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך. אך צדיקים יודו לשמך, ישבו ישרים את פניך.

00:18 דובר 1 ואנחנו ממשיכים בכנס צבאות השם. מישהו פעם שאל ילד חכם: אם תגיד לי איפה השם נמצא, אני אתן לך מטבע. ענה לו הילד: ואני אתן לך שתי מטבעות, אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא.

00:43 דובר 2 השם הוא פה, השם הוא שם, השם נמצא בכל העולם. השם הוא פה, השם הוא שם, השם נמצא בכל העולם. למעלה, מלפנים, בצד שמאל, צד ימין. נמצא הוא בכל מקום, מארץ עד מרום. למעלה, מלפנים, בצד שמאל, צד ימין. נמצא הוא בכל מקום, מארץ עד מרום.

01:41 דובר 1 כן ילדים, השם נמצא בכל מקום. הוא תמיד איתנו ושומע את תפילתנו. בואו ונשמע סיפור על כוחה של אמירת תהילים, מפיהם של ילדי ישראל. אברמל וחיים'קה יושבים לבדם בבית. אבא הלך לכפר השכן, אמא יצאה מן הבית והם לבדם. עצוב לילדים, אין יודעים במה להתעסק שיהיה מעניין. יושבים על יד החלון ומסתכלים החוצה. פתאום עוצרת על יד ביתם מרכבה עם סוסים, ומן המרכבה יוצא, יוצא הצדיק רבי שמואל מליובאוויטש, הנקרא בפי החסידים הרבי המוהר"ש, והוא פונה לעבר הבית. אברמל וחיים'קה התרגשו. כבר פעמים רבות עבר הרבי במרכבתו על פני ביתם ולא נכנס. והנה דווקא הפעם, כשאבא ואמא אינם בבית, הוא בא לבקר בביתם. הרבי נכנס לחדר ואמר: "שלום ילדים, אתם לבדכם בבית. איפה אבא ואמא?"

03:22 דובר 3 "כן, אנחנו לבדנו בבית. אבא ואמא הלכו. הם בוודאי יבואו עוד מעט."

03:27 דובר 1 "ומה אתם לומדים בחדר?"

03:30 דובר 3 "אני לומד חומש."

03:31 דובר 4 "ואני יודע לקרוא בתהילים."

03:33 דובר 1 "אתם רוצים להגיד תהילים יחד איתי?"

03:36 דובר 3 כן.

03:37 דובר 1 בן רגע הביאו ספר תהילים לרבי והוא פתחו ואמר להם לקרוא.

03:43 דובר 3 למנצח מזמור לדוד. יענך השם ביום צרה. ישגבך שם אלוהי יעקב. ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך. יזכור כל מנחותיך ועולתך-

04:09 דובר 1 קורא אברמל וקורא חיים'קה, וגם הרבי המוהר"ש קורא איתם מילה במילה, ברגש ובחמימות בכל הלב. קולו של הרבי עצוב ומתחנן ונוגע ללב. הפנים של הרבי רציניות. עמדו וקראו ביחד פרקי תהילים. שכחו הכל, רק התהילים היה לפניהם. אך כוחם של מזמורי תהילים, מילים קדושות הנאמרים מפיהם של ילדי ישראל הטהורים, הבל שאין בו חטא. הרבי הצמח צדק אמר: אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים. לא הרגישו כאשר אמא נכנסה בשקט הביתה, נכנסה למטבח ועמדה שם נרגשת ומבוהלת מביקורו של הרבי המוהר"ש ומקולו המתחנן ומן התהילים מלאי הרגש של בניה הקטנים. פתאום הפסיק הרבי וסגר את ספר התהילים. "נראה לי שזה מספיק בינתיים", הוא אמר וניגש לדלת אבל לא יצא. הוא עמד ועמד, כאילו מקשיב למשהו מרחוק. הוא חזר לילדים ואמר: "בואו ילדים, נגיד עוד קצת תהילים. הקדוש ברוך הוא מאוד אוהב את התהילים של ילדים."

06:23 דובר 3 לדוד אל תת-

06:25 דובר 1 שוב עמדו שלושתם ואמרו כל מילה ביחד, בהתרגשות, בכל הלב, עד שהרבי סגר את התהילים, אמר לאברמל ולחיים'קה שלום, ויצא. אמא עמדה כל אותו הזמן במטבח ובכתה בלי קול. דמעות חמות זלגו מעיניה מרוב התרגשות. התהילים של הרבי ושל הילדים נשמע כתפילה ביום צרה. הנה, יבוא בעלי ואני אספר לו על ביקורו של הרבי ועל אמירת התהילים הנפלאה. אבל השעות עוברות והבעל איננו. עוד מעט ערב, הילדים צריכים לאכול ולישון, והבעל עדיין לא חזר. כשגברה דאגתה היא קראה: אברמל, חיים'קה, בואו ונגיד עוד קצת תהילים. אני כל כך דואגת. ירחם השם עלינו.

07:33 דובר 3 שמע אלוקי-

07:34 דובר 1 ישבו הילדים על יד אמא, קראו בספר תהילים, אמא עם דמעות בעיניים.

07:43 דובר 3 עזרי מעם השם, עושה שמיים וארץ, אל יתן למוט רגלך, אל ינום שומרך.

08:43 דובר 5 מאוחר בלילה שמעו דפיקות בדלת. אמא מיד פתחה, ושם בחוץ עמד אבא. הוא הסתכל עליה במבט נורא, מתוך נשימות כבדות, ונפל מתעלף לרצפה. אמא הקימה צעקה. אבל חזרה לעצמה והחלה לטפל בו עד שהתאושש. הילדים עזרו להושיב את אבא לכיסא, ואז הוא סיפר להם מה קרה לו. יצאתי היום בבוקר כדי לבקש מגוי אחד שישלם לי את החוב שהוא חייב לי הרבה זמן. באתי אליו והוא אמר לי: "אין לי כסף לתת לך עכשיו, אבל בוא איתי לגורן. שם יש לי תבואה חדשה שאתה תקבל במקום החוב." הלכתי איתו ולא חשדתי בכלל ששם אורבת לי סכנה נוראה. לאחר שנכנסנו לגורן הוא סגר פתאום את הדלת ואמר: "לא אשלם לך פרוטה. גמרנו. עכשיו ארצח אותך, יהודון, מפני שאתה ז'יד ומפני שאין ברצוני לשלם לך." אנא, תרחם עליי, התחננתי. יש לי אישה וילדים קטנים בביתי. אנא, אל תעשה. אך הוא ענה לי בכעס: שתוק יהודי, כך החלטתי וזהו. אבל איפה הגרזן שהיה פה? מי לקח אותו? לכל הרוחות. ישבתי ובכיתי נורא. הוא חיפש וחיפש עד שנזכר שהגרזן נשאר בבית. אז קשר את ידיי ורגלי בחבלים, הניח אותי על רצפת הגורן והלך לביתו להביא את הגרזן. פתאום נכנסה אשתו של הגוי הרשע. היא חזרה מעבודתה בשדה ונכנסה לגורן כדי להניח כלי העבודה במקום. היא ראתה אותי ונבהלה. התחננתי לפניה מאוד: אנא, בעלך רוצה להרוג אותי ללא עוול בכפי. שחררי אותי מהר. הוא רק הלך להביא גרזן. אנא, יש לי ילדים קטנים. אבל היא אמרה: בעלי רשע גדול, רוצח נורא. אם אשחרר אותך הוא יהרוג אותי במקומך. אמרתי לה: אם תלכי בחזרה לשדה ותבואי מאוחר יותר, הוא לא יחשוד בך. אנא, אל תתני לו

11:46 דובר 5 לשפוך דם נקי. היא ריחמה עליי והיא התירה את החבלים. היא חשבה לרגע ולחשה לי: אל תלך מיד הביתה. התחבא בין ערימות העשב שבשדה, שלא ישיג אותך בדרך ויהרגך. רק עם חושך תצא ורוץ הביתה. וכך עשיתי. התחבאתי בערימת עשב ופתאום הנה הגוי שאג שאגת אריה כשראה שנעלמתי מן הגורן. הגוי האיום התרוצץ וחיפש אותי, קילל וגידף את היהודים כולם ואותי במיוחד. והנה הוא התקרב לערימה שאני הסתתרתי בה. אימת מוות נפלה עליי. זה הסוף. המוות בא. התחלתי להגיד חרישית שמע ישראל. הרשע חיטט בערימה ועמד כל כך קרוב שיכולתי לשמוע נשימתו הכבדה על ידי ממש, מריח כמו כלב ממש סנטימטר ממני. עצרתי את נשימתי ועמדתי דומם בלי להניע איבר. רק בליבי התחננתי לפני השם שיצילני. והנה לאט לאט פנה משם והלך לחפשני בערימה הקרובה. אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי. האמינו לי, היה זה נס שלא הרגיש בי. פעמיים כבר ניצלתי ממנו בדרך נס. ונשארתי עומד בערימת העשב ומחכה בכליון עיניים לרדת החושך. ואז קרה הנס השלישי. זה כבר היה לפנות ערב. תכננתי כבר איך לצאת מן הערימה ולברוח, כאשר שמעתי נביחות כלב מרחוק. יותר קרוב, קרוב מאוד, והנה על ידי ראיתי כלב גדול של אותו הגוי הרוצח. מריח ומתחיל להסתובב סביב ערימתי. כלב רשע ועיוור כמו בעליו. הכלב הסתובב שוב ושוב סביב ערימתי. איך זה לא הרגיש בי? איך זה לא קפץ עליי ולא קרע אותי לגזרים? לא אבין כלל.

14:54 דובר 6 אבא, אבא. הרי אמרנו תהילים בדיוק שלוש פעמים היום. פעם אמרנו עם הרבי בבוקר, כשהגוי לא מצא את הגרזן ואשתו שחררה אותך, כשאמרנו בפעם השנייה עם הרבי זה בטח היה כשהגוי חיפש אותך בשדה ולא מצא אותך. ובשלישית אמרנו תהילים עם אמא, כשהכלב התרוצץ על ידך ולא הרגיש בך.

15:18 דובר 5 אז הבינו כולם את כוונתו של הרבי המוהר"ש באמירת התהילים יחד עם הילדים. אבא ואמא ואברמל וחיים'קה הודו לה' על נפלאותיו שהגדיל לעשות, כשיש דמעות בעיניהם. "אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה ומשתחווים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים." עד כה ראינו כוחה של תפילה ואמירת תהילים. עכשיו נראה כוחם של פסוקים מן התורה. תורה!

16:58 דובר 7 תורה!

16:59 דובר 5 ציווה.

17:00 דובר 7 ציווה.

17:01 דובר 5 לנו.

17:02 דובר 7 לנו.

17:03 דובר 5 משה.

17:04 דובר 7 משה.

17:05 דובר 5 מורשה.

17:06 דובר 7 מורשה.

17:07 דובר 5 קהילת.

17:08 דובר 7 קהילת.

17:09 דובר 5 יעקב.

17:09 דובר 7 יעקב.

17:11 דובר 5 שמע ישראל.

17:12 דובר 7 שמע ישראל.

17:13 דובר 5 ה' אלוקינו.

17:15 דובר 7 ה' אלוקינו.

17:16 דובר 5 ה' אחד.

17:18 דובר 7 ה' אחד.

17:20 דובר 5 אתם אומרים את זה מצוין, ילדים. בואו נגיד כל הפסוקים ביחד. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. נצר מטעי מעשי ידיי להתפאר. כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו. והנה ה' ניצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין. לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין. יגעתי ומצאתי, תאמין. ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה, וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו יתברך דירה בתחתונים. ישמח ישראל בעושיו. פירוש שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים.

19:05 דובר 8 יחי אדוננו מורנו ורבינו יחי. יחי אדוננו מורנו ורבינו.

19:10 דובר 5 יחי.

19:11 דובר 8 יחי אדוננו מורנו ורבינו.

19:13 דובר 5 יחי יחי יחי. ומה חסר כדי להשלים את שלושת העמודים שעליהם העולם עומד? נכון, צדקה. אז בואו וניתן צדקה כולנו, גם הילדים המאזינים. ומי אנחנו?

19:44 דובר 8 צבאות השם.

19:46 דובר 5 ומה תפקידנו?

19:47 דובר 8 להילחם.

19:49 דובר 5 במי? במה?

19:51 דובר 8 ביצר הרע.

19:52 דובר 5 על ידי.

19:53 דובר 8 לימוד התורה.

19:55 דובר 5 ומי אנחנו?

19:57 דובר 8 צבאות השם.

19:58 דובר 5 ומה תפקידנו?

20:00 דובר 8 להילחם.

20:01 דובר 5 במי? במה?

20:02 דובר 8 ביצר הרע.

20:04 דובר 5 על ידי.

20:05 דובר 8 לימוד התורה.

20:18 דובר 5 ביד רמה נקים צבאות השם ונצא למלחמה. מטרתנו לנצח את האויב, יצר הרע. בפקודת אדמו"ר שליט"א נעבור על כל מכשול. תמיד נלך קדימה, ניצחון אנו ניטול. עם הרבה כוח וסבל ננצח את הכול, וישמעו בכל העולם שליעקב יש לו כוח. בפקודת אדמו"ר שליט"א נעבור על כל מכשול. תמיד נלך קדימה, ניצחון אנו ניטול. בכוחותינו יש תותח חדש שמכל מחול שונה. בתהילים ותניא וחומש מפציצים את השונא. בפקודת אדמו"ר שליט"א נעבור על כל מכשול. תמיד נלך קדימה, ניצחון אנו ניטול. את חשכת הגלות עם נרות שבת שורפים. נקבל משיח בן דוד עם שירים וריקודים. בפקודת אדמו"ר שליט"א נעבור על כל מכשול. תמיד נלך קדימה, ניצחון אנו ניטול. והכנס שלנו הולך להסתיים הפעם. עוד מעט נחלק דברים טעימים לילדים. רק לא לשכוח לברך לפני שאוכלים, ומי ששר הכי יפה יקבל ראשון.

23:02 דובר 9 מחלות ופצעים, איי, איי, איי, איי. חולות וגם חיצון, איי, איי, איי, איי. כוויות וגם שפעות, איי, איי, איי, איי. זיהומים וגם שיעול, איי, איי, איי, איי. הכל, הכל, הכל נגמר. הכל, הכל, הכל נגמר.