הרב פרץ חן | לחפש את הטוב בתוך הקושי - מסר חינוכי לנו ולילדים

00:00 את אסי פגשתי לראשונה אחרי שמחת תורה. התחילה המלחמה, יום אחרי שמחת תורה, בלגן, חוסר ודאות, ידיעות קשות. אני חושב לעצמי רגע, אז מה אני עושה? מה אני יכול לתרום? לקחתי את זוג התפילין שלי ונסעתי לתחנת הכיבוי, כיבוי האש באשקלון, ושם היו המון צוותים, המון אנשי כיבוי, ואני די מכיר את החבר'ה שמה כי אני הרבה שנים הולך לשם בימי שישי. פתאום אני רואה עוד צוותים, וכל יום מתווספים עוד צוותים, ואני פוגש יום אחד שם את אסי, שהוא חייל במילואים. הוא היה שם אחראי על חיילי המילואים. הצעתי לו תפילין, הוא הסכים להניח תפילין, וכך נפגשנו, ומיום ליום הפכנו להיות חברים וחולקים סיפורים וחוויות. אחרי תקופה כבר שחררו את כל הצוותים המורחבים שהגיעו לשם, אחרי שהעסק התחיל קצת להירגע כאן בדרום, ואתמול נערך בתחנה טקס במלאות שנה לפי מניינם, בשביעי לאוקטובר, במלאות שנה לתחילת המלחמה, והתקשרו אליי יום לפני זה ושאלו אם אני מוכן להגיע לטקס ולומר שם את תפילת אל מלא רחמים. אז אני הסכמתי והגעתי לשם, והיה אירוע מאוד מרגש, אולי יותר מדויק, מאוד כואב, ועמדתי שם לומר את הקטע של אל מלא רחמים בהתרגשות גדולה. ואחרי, אחרי סיום הטקס שואלים אותי החבר'ה, "נו, הבאת את התפילין איתך?" אמרתי להם, "בטח, בוודאי." ופתאום ניגש אליי אסי. לא שמתי לב בהתחלה שהוא נמצא שם. הוא ניגש אליי, "מה נשמע, הרב?" והתחבקנו חיבוק כואב, חיבוק עם... נוצר איזה קשר מיוחד עמוק בינינו. ואז אני אומר לאסי, "אסי, כשאני רואה אותך עכשיו זה מחזיר לי אחורה את אותה תקופה, אותן חוויות לא פשוטות, קשות, ככה שעברנו די בתחילת המלחמה." אז אומר לי אסי, "נכון, חוויות קשות",

02:19 אבל הוא אומר, "אבל גם המון חוויות מרגשות, המון דברים מיוחדים נוצרו באותה תקופה של קשר, של חיבור, של הדדיות, של מסירות, של נתינה אינסופית, כל אחד במה שהוא יכול, מה שהוא טוב בו, במה שהוא יותר מחובר אליו." ואז אסי הפיל לי אסימון. גם אירוע שהוא אירוע קשה, קשה מנשוא, אבל בכל דבר החוכמה היא לחפש ולראות את המיוחד, את הטוב, את התועלת שאפשר להפיק, את התכלית של הכוונה של כל דבר, לחפש את הטוב, את המיוחדות שבכל דבר. אני רוצה בדקות הקרובות לגעת בנקודה הזו, לדבר על הנקודה הזו בהקשר של יום כיפור הקרב ובא, ובעיקר כמו שהתחלנו לאחרונה, איך אנחנו, איזה מסר אנחנו יכולים להעביר לילדים שלנו מהנקודה הזו, וגם איזה סוג של משחק או פעילות אפשר לעשות להם עוד לפני יום כיפור, בסעודות של ערב יום כיפור, שידגישו את הנקודה הזו. אחת הנקודות של יום הכיפורים זה לראות את מאחורי הקלעים, לראות מעבר. ביום הכיפורים הרי פתאום אנחנו הופכים להיות סוג של מלאכים, לובשים בגדים לבנים, לא אוכלים כל היום ממש כמו מלאכים, קצת מתרוממים גבוה יותר מהרגיל, מהשגרה לעולם רוחני יותר, לעולם גבוה יותר. אנחנו פחות אנשים כמו כל יום. זה בעצם מה שמתרחש בעוצמה הגדולה של יום הכיפורים. לכן זה גם יום של סליחה, של כפרה, כי בשוטף, ברגיל, קשה למחול, קשה לכפר. אדם עשה טעויות, למה שיכפרו לו עליהן? אבל פתאום כשמתרוממים למעלה קצת ומתחילים להבין את משמעות ועומק החיים, מבינים גם איזו שטות מה שעשיתי, איזו טעות היה המעשה הזה. במה אני בכלל מונהג, ריבונו של עולם? פתאום מבינים שהדברים שהתלהבנו ועשינו והם דברים שליליים, הם באמת הבלים, ובאה חרטה יותר

04:44 עמוקה ופנימית. זה יום של מחילה וכפרה. ובהקשר הזה אני רוצה לגעת בנקודה מסוימת, נקודה מאוד חזקה שאותה גם צריכים להעביר לילדים שלנו. את המסר, את הנקודה הזו. כתוב בתורה בהקשר של יום הכיפורים שהכהן הגדול, כשהיה הולך לעשות את העבודות הקדושות של היום, אומרת התורה, "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל". וכיפר בעדו, מובן, הוא מכפר על עצמו. בעד כל קהל ישראל, מובן, עם ישראל. אבל מה זה וכיפר בעדו ובעד ביתו? מה זה ביתו? אז רש"י מביא על התורה, ביתו זו אשתו. שהכהן הגדול צריך לכפר על עצמו ועל אשתו, ואז הוא מכפר על כל עם ישראל. נשאלת השאלה, רגע, רגע, אם ביתו הכוונה לאשתו, למה לא אומרת התורה וכיפר בעדו ובעד אשתו? למה צריכים לכתוב את המילה ביתו? ומזה נבין שביתו זו אשתו. שאלה פשוטה, והתשובה לזה היא פשוטה ועוצמתית. התשובה לזה, מסביר הרבי מליובאוויטש, שמוצאים בגמרא שאחד מהתנאים, רבי יוסי, אומר רבי יוסי, "מעולם לא קריתי לאשתי אשתי." הוא אף פעם לא אמר לאשתו אשתי. "ומעולם לא קריתי לשורי" — היה לו שור שחרש אצלו באדמה. הוא אף פעם לא קרא לו שורי, שור שלי, אלא לאשתו קרא ביתו, ביתי, ולשור שלו הוא קרא שדו, שדי, השדה שלי. נשאלת השאלה למה רבי יוסי לא קרא להם, שיקרא לאשתו אשתו ולשור שיקרא שור? מה זה השדי או הביתי הזה? מוסבר על זה שרבי יוסי היה יהודי שכל דבר היה מחפש מה התכלית, מה המטרה, למה זה נוצר, למה זה קיים. אמר לעצמו רבי יוסי רגע, רגע, נתחיל מהשור. למה יש לי שור? מה אני סתם מחזיק שור בשביל להביא לו אוכל

07:02 ולהוציא עליו כספים על, על כל האוכל שהשור הזה אוכל? ודאי שזו לא-- אין מטרה בשור סתם. המטרה של השור שלי, שאני דואג לו וגם מאכיל אותו, שיחרוש לי בשדה. אז איך הוא קרא לשור? שדי. כי זו המטרה. הוא הסתכל על התכלית. אותו דבר אמר לעצמו רבי יוסי, למה יש לי אישה? למה התחתנתי? למה אנשים מתחתנים? סתם? כי נעים יותר ביחד? הסיבה, המטרה האמיתית הפנימית היא להקים בית. להקים בית בישראל, להביא צאצאים נוספים, יהודים לעולם ולחנך אותם בדרכי אבות. זו המטרה. להקים בית. אז איך הוא קרא לאשתו? ביתי, כי זו המטרה שלה. זאת אומרת, רבי יוסי היה כזה יהודי שבכל דבר הוא חיפש מה התכלית, מה המטרה, לשם מה זה נברא, מה הקדוש ברוך הוא רוצה בדבר הזה. זה בעצם היה רבי יוסי, וזה מה שאומרת לנו התורה. התורה רוצה לומר לנו באיזו דרגה רוחנית נמצא הכהן הגדול ביום הכיפורים. אומרת לנו התורה שהכהן מכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו זה אשתו. למה כתוב על ביתו? לומר לנו שהוא נמצא בכזאת דרגה רוחנית כמו רבי יוסי, שהוא רואה באשתי-- באשתו מה הוא רואה? הוא רואה ביתו, רואה את הבית שלו. זאת אומרת, בכל דבר כמו ההסתכלות של רבי יוסי, הוא רואה מה התכלית לשם מה זה נוצר, מה עומד מאחורי הקלעים, מה-- לא רק מה אני רואה מול העיניים וזהו, לא, יש איזו כוונה נסתרת, איזה עומק נסתר בתוך זה. והכהן הגדול ביום כיפור היה בדרגה כזו, וכך עם, עם אותה עוצמה הוא בא ועשה את העבודות הקדושות של יום הכיפורים, כמו שאמר אסי. אסי אמר נכון, בחיצוניות תקופה קשה, אבל נסתכל קצת לעומק כמה דברים מיוחדים

08:56 היו, כמה חיבורים. ממש הדהימה אותי ככה הגישה היפה הזו של, של אסי היקר. את המסר הזה אנחנו רוצים להעביר לילדים ואפשר לעשות איתם אולי אפילו בסעודה מפסקת באחד-- אולי בסעודה המפסקת קצת לחוצה, אבל בסעודה יותר-- באחת הסעודות של ערב יום כיפור, יום שישי הקרוב, אפילו אחרי. לבוא ולהגיד להם לקחת חפץ מהבית, אחד החפצים, למשל לקחת את הסכין מהמטבח. לומר, תגידו מה זה? אומרים לנו סכין. תגידו למה אנחנו צריכים סכין? למה? סכין הרי זה, זה עולה כסף. סכין יש בזה גם סכנות. למה אנחנו מחזיקים בבית שלנו סכין? למה? אז הם יגידו אה, נכון, כי אם רוצים להכין אוכל טעים, אם רוצים את זה צריכים סכין. אה, זאת אומרת, ממבט ראשון סכין זה דבר שעולה כסף, יש סכינים מאוד יקרים, גם מסוכן, אבל אם מסתכלים עוד קצת יש בזה הרבה טוב שאפשר להפיק מזה. יש לנו מכונית. אה, נכון. אתם יודעים שהמכונית הזו עולה לנו המון כסף כל חודש. דלק ו-וטיפולים כשצריך ו-והביטוח, המון כסף עולה לנו הסיפור הזה של הרכב. אז אנחנו מחזיקים את זה. אה נכון, כי נכון הרבה עוד-- אבל אפשר, אבל אנחנו נהנים מזה. רוצים להגיע לפה, להגיע לשם, לנסוע לשם, לעשות קניות. החיים הרבה יותר נוחים, יש לנו עם מה לנסוע. זאת אומרת, כל דבר, ואז אפשר לקחת את השיחה למשהו הרבה יותר עמוק. אנחנו נמצאים כאן בעולם, נכון? הנה מגיע יום כיפור, וצום וקשה. ל-למה? אה, נכון. זה יום של כפרה, יום שבזכות הצום השם מכפר לנו. אנחנו הופכים להיות קצת רוחניים יותר. וואו, איזה, איזה מדהים, איזה יופי. לכן זה גם נקרא חג. וככה שאלות מעמיקות על החיים. אז

10:59 רגע, באנו לעולם. כמה-- אתם רואים בית הספר? כמה אתם לומדים קשה ו-ו-ומשגעים אתכם מבחנים ומשימות? אה, כי בסוף נדע דברים ו-ואנחנו נ-נקבל תעודה טובה ונוכל להתקדם בחיים ולהצליח ולשמוח אחרי זה ו-ו-וליהנות מכל ההשקעה הזו. אה נכון, יש תכלית בזה. וככה לרדת לשאלות עומק, כמובן מותאם לגיל הילדים, ולהראות להם איך בכל דבר יש מטרה, יש עומק, יש פנימיות וזה חשוב בחיים לאמץ את המבט הזה של לחפש את הפנימיות. תודה רבה לך אסי היקר על התובנה ככה שאתה ככה הפלת את האסימון הזה, שככה בזכותך נפל אצלי ואני ככה משתדל גם להעביר את זה אליכם. שתהיה לנו שנה טובה, גמר חתימה טובה, נחת מהילדים, שנזכה כבר, באמת נזכה כבר לגאולה שלמה. לביאת משיח שאז ייפתרו באמת כל הבעיות, ועד לרגע שזה יקרה ויהי רצון שזה יקרה ברגע זה ממש, שנזכה כבר להתראות עם החטופים בריאים ושלמים ושיהיו בריאים הפצועים ושלעם ישראל יהיה ניצחון גדול. בשורות טובות. אני אשמח שאם התוכן מדבר אליכם תעבירו את זה הלאה. שתף חבר, שתפי חברה, תעשו לייק, תעשו מנוי, תרשמו תגובה. זה יגרום שהשיעור הזה, שהרעיון הזה יתפרסם לעוד ועוד אנשים בעזרת השם. תודה רבה. בשורות טובות. כל טוב