הרב פרץ חן | המתכון המנצח לבית רגוע

00:00 אז עוד רגע זה מתחיל, השנה החדשה, שנת הלימודים החדשה. וכמה אנחנו רוצים שהשנה בבית שלנו תהיה אווירה הרבה יותר רגועה, פחות לחץ, פחות עצבים. כמה אנחנו רוצים השנה שהדיבור יהיה בבית יותר מכבד ויותר נקי אחד על השני? כמה אנחנו רוצים שהילדים יהיו יותר יראי שמיים, שיהיה חשוב להם לברך לפני שהם אוכלים, שללכת לבית כנסת יהיה חשוב לבן שלי. ואיך נוכל בעזרת השם ליצור מצב שהדברים האלה יתקדמו? שהדברים האלה ישתפרו? שהדברים האלה בעזרת השם יקרו? בשיעור נדבר על זה ונראה בעצם שהכול, הכול, הכול תלוי במילה אחת. שאם ניצור את הדבר שהמילה הזו אומרת, הדברים יקרו בעזרת השם. היום בשיעור נדבר על מה היא אותה מילה שתעזור מאוד שזה יקרה, וגם אני אשתדל להוכיח את הדברים. אני אשמח מאוד, על מנת שהשיעור הזה יתפרסם הלאה, יגיע לעוד הורים, לעוד בתים, תעשו פעולה קטנה ופשוטה: תעשו לשיעור הזה לייק, תגיבו תגובה, תעשו שיתוף, תעשו מנוי לערוץ אם אין לכם, וככה המערכת של YouTube תפרסם את זה לעוד ועוד יהודים. אז המילה שבה הכול תלוי זו מילה אחת שקוראים לה אטמוספרה. אטמוספרה בעצם, אם נסתכל, נפתח מילון, זה אומר כל מיני גזים שיש סביב כדור הארץ. אבל יש עוד פירוש למילה אטמוספרה, והפירוש הוא אווירה. באיזה אווירה גדלים הילדים? איזו אווירה יש בבית שלנו? תראו, עכשיו הרי נמצאים במלחמה, בתקופה כזו של איומים כאלה שלא יודעים אם יקרה, מתי יקרה, איך יהיה, וכל הזמן יש דיבורים ושיח סביב זה. מי הם האנשים שהם יותר לחוצים? אותם אלה שהרדיו אצלם דלוק כל הזמן ולא מפספסים שום מהדורת חדשות, וכל הזמן נכנסים בטלפון לכל האתרים למיניהם שמנתחים את המצב. אז מכיוון

02:29 שהם חיים באטמוספרה, באווירה של מלחמה, ואוטוטו תקיפה, וכן יהיה ומה יהיה ואיך יהיה ואם יהיה, אז הם כל הזמן בלחץ. סדר היום שלהם מתנהל לפי זה. האם נעשה את זה ואת זה? בוא נראה. אולי, אולי כן, אולי לא. מי יודע, אולי יקרה משהו. לעומת זאת, כאלה אנשים שלא מתעניינים בזה כל כך, שחיים את חייהם, לא רצים לשמוע כל מהדורת חדשות, עסוקים יותר בשגרה, ביום יום, אז זה פחות מנהל אותם. הם פחות לחוצים מזה. הם לא בונים את סדר היום שלהם והשבוע שלהם בהתאם למה איראן תעשה או לא תעשה, כי כל אחד מתנהל וחי לפי האטמוספרה שבה הוא חי. כמה לאטמוספרה, לאווירה החיצונית, יש משקל מאוד מאוד גדול. אתם יודעים שהרבי הריי"צ, הרבי הקודם של חב"ד, מי שקצת יקרא בדברים שהוא דיבר בשנות הארבעים, כשהוא נמצא באמריקה, המצב היהודי שם הוא מצב יהודי מאוד מסובך. קשה להיות יהודי דתי ירא, ירא שמיים באותה תקופה. והילדים? הוא מדבר הרבה הרבה על להשקיע בילדים, להשקיע בצעירים, להשקיע בנוער, להשקיע בחינוך שלהם. והוא מדבר הרבה שצריך לדאוג שבבתי הספר שהילדים לומדים, המורים שלהם, המלמדים והמחנכים שלהם יהיו יהודים יראי שמיים. והוא מסביר והוא אומר למה. הוא אומר: יכול להיות, יכול להיות לפעמים שיגיע אדם שהוא לא כזה דתי, אבל הוא שולט אולי בתנ"ך, הוא שולט בהלכות והוא יודע להסביר את זה. אבל זה לא יעזור, כי האטמוספרה, האווירה שבה אותו מורה חי היא מה שהוא משדר אותה הלאה. אי אפשר להמציא דברים שלא קיימים, ולכן אם הילדים יקבלו, יינקו ממורה, ממלמד שהוא בעצמו לא מספיק, אז האטמוספרה שהם יהיו בה היא לא מספיק של יראת שמיים, וזה

04:38 יכול חלילה להידבק בהם. אותו רפיון רוחני שיש אצל אותו מורה, אותו איש חינוך, ולכן צריכים שגם הצוות החינוכי יהיה צוות שמשדר תורה, קדושה, אהבת השם, אהבת ישראל, ישדר את ערכי היהדות בצורה אמיתית ומלאה, וזה יבוא וזה יעבור הלאה, כי לאטמוספרה, לאווירה שבה נמצאים הילדים, יש משקל מכריע בחינוך שלהם. לאחרונה קצת למדתי והתוודעתי לנושא מאוד מאוד מרתק. שתראו, היום בעידן היום, בעידן שנקרא פוסט מודרני, ישנם כל מיני דברים שנכנסו לעולם, כשפעם החברה הייתה מוקיעה אותם. אם על מבנה, איך מבנה של משפחה צריך להיות. כל מיני קשרים חברתיים מותרים ואסורים כאלה ואחרים, שמדובר פה על דברים שאני מדבר קצת בעדינות כמובן, כן, על הנושא הזה, שפעם החברה הוקיעה אותם. אפילו דברים שהיו רשומים בספרי המחלות הנפשיות או דברים כאלה, והיום בחברה זה התקבע ונכנס בצורה כי יש אנשים שזה המציאות שהם מכירים. והמחקרים מראים שבחברות השמרניות, חברה שמרנית זה חברה כזו שמחוברת להיסטוריה, לערכים, לאיך שהיה מדורי דורות, שבחברות האלה האחוזים של אותן תופעות הם אחוזים מאוד מאוד קטנים, שני אחוז. הדברים האלה נכנסים בגדול שני אחוז לחברה שמרנית. לא משנה יהודים או להבדיל גויים, אבל זה, זה, זה אלו הם האחוזים. לעומת זאת, חברות כאלה ששם אין את זה, ששם פתוחים, מקבלים כל דבר חדש, למה לא? ומחבקים כל המצאה חדשה שממציאים כאן בעולם. בחברות האלה, מכיוון שהאווירה היא אווירה שמקבלת צורות חיים כאלה ואחרות, אז האחוזים שבהם התופעות האלה קיימות, זה קופץ משני אחוז לעשר אחוז ומעלה, שזה הבדל מאוד מאוד גדול. ולמה? כי שם, באווירה ששם גדלים, הדברים מקובלים. אז במילה, אם זו האטמוספרה, שזו האווירה ששבו, שבה חיים הנוער, הילדים, הדברים האלה מקובלים,

07:22 זה הנורמות החברתיות וזה, זה נדבק גם בהם והם נהיים כאלה. דבר שבחברות אחרות לא פחות נכנס. כי האווירה, האווירה שבה גדלים היא משפיעה מאוד מאוד. סיפר לי חבר ממש אתמול שהבת שלו הייתה עם כמה חברות, היו בחוץ לארץ, היו בניו יורק, והם היו בשבת בשכונה איפה שנמצא בית מדרשו של הרבי, איפה שנמצא 770. ובשבת אחרי הצהריים ככה הם עשו את התפילה, אכלו, הלכו לישון, והוא מספר שהבת שלו אומרת לו: "אבא, אני, אני אמרתי לעצמי, רגע, מה-מה-מה ללכת לישון? מה זה לישון? עד שאני נמצאת פה, עד שאני נמצאת פה אצל הרבי, זה לא, לא קורה הרבה. אני, אני עוד מעט חוזרת חזרה לארץ. אני במקום לישון בצהריים, חבל. אני אלך, אני אהיה שם." הלכה לבית המדרש, ל-770, עלתה לעזרת הנשים, ושם ישבה ולמדה משהו וקראה תהילים וראתה איך יש את ההתוועדויות שיש בעזרת הגברים, ובילתה שם את כל השבת שלה. עכשיו היא הייתה שמה לבד. אבא, אבא שלה לא היה איתה. אמא שלה לא הייתה, לא הייתה איתה. אין כמו לישון שינה טובה בשבת אחרי הצהריים. אני לא צריך להסביר את זה, הרי אין זה. זה עונג שבת אמיתי. אבל פתאום התעורר בה משהו פנימי, באותה, באותה נערה, שחשוב לה להיות שם. עכשיו מאיפה זה הגיע ואיפה זה? למה לא כל החברות שלה גם? מאיפה זה? כי כנראה שבבית שבו היא גדלה אז הרבה הרבה מדברים על המקום ההוא, כמה זה מקום מיוחד. ותמיד כשאחד מההורים נוסע יש התרגשות סביב זה, ומספרים איך הם היו כנערים נמצאים שמה וחווים שם את כל החוויות, וזו האטמוספרה. זו האווירה שבה גדלה אותה בת, וזה פשוט נדבק

09:26 בה. אי אפשר. אנחנו לא יכולים לרצות שדברים יקרו פתאום בדרך נס, בקוסמות. זה לא עובד כך בחיים. מה שאנחנו נשדר, האווירה שאנחנו נשדר בבית שלנו, זה מה שיעבור. זה מה שיהיה, מה שישודר. אם אנחנו נשתדל להיות בעצמנו בשיח יותר רגוע בבית, גם כשאנשים מעצבנים אותנו. אנחנו בני אדם, אין מה לעשות. הילדים לפעמים מעצבנים, מכעיסים, מוציאים אותנו מהדעת, ואנחנו בני אדם. אנחנו לא מכונות. הם יגיבו לפעמים בצורה קשה, אה, אה, אה, עצבנית, תוקפנית. בסדר, אין מה לעשות, זה מה יש. אבל אם נשתדל למתן תגובות, יותר רוגע, אז זה ייצור בבית אווירה יותר רגועה, ואז גם הם בעצמם יהיו יותר רגועים. ככה זה עובד. כשהילדים יראו את יראת השמיים שלנו, ההורים, שחשוב לנו תפילה וחשוב לנו בית כנסת וחשוב לנו שיעור תורה וחשוב לנו המון המון דברים דתיים, חשוב לנו לתת צדקה, ו-- והם רואים את הדברים האלה, זה מכניס בהם את האווירה הזו. כשיראו שבבית אין שפה מלוכלכת, אז נכון, בבית ספר יש, בכיתה, ברחוב יש בלי סוף. לצערנו הרב כן נמצאים בגלות גדולה, אבל כשבבית השיח נקי אז הם לא, אז גם אצלם זה יהיה. זה יהיה השפה שבה ידברו. אז עוד פעם, בית הספר, אולי זה קיים, אבל הבית, הבית זה המקום שבו הם גדלים. זה המקום המרכזי. זה המקום הכי חשוב בעיניהם, הבית שבו הם גדלים, ולכן צריך להשקיע באטמוספרה, באווירה שאנחנו נשדר בבית, והאווירה תלויה בנו. אמנם נכון שיש לכל ילד, לכל אחד, את הטבע האישי שלהם, את הנטיות הטבעיות שאיתם הם נולדו. הם גדלים משהו שמגיע מהנפש שלהם. נכון, אמת. ואחד נמשך יותר לפה ואחד יותר לפה. ואחד הדברים אצלי יותר

11:32 קלים בצורה טבעית ויותר מסובכים בצורה טבעית. בסדר, נכון, אמת. אבל יחד עם זה, יחד עם זה, לאווירה, לאטמוספרה, יש משקל מכריע, משקל חזק משמעותי ב-ב-בהתנהלות שלהם. ולכן אנחנו רוצים השנה שבעזרת השם דברים ישתדרגו, דברים יותר טובים. אמרנו ביראת שמיים, ב-ב-ב-ברוגע, בשפה נקייה, בכל דבר שחשוב לכם ההורים שיהיה. אז נשתדל שבאווירה שבבית כך יהיה. שאת האווירה שבבית מי יוצר? אני יוצר אותה. אתה יוצר אותה, את יוצרת אותה, אתם. זה הבית שלכם, רק אתם. תלוי בכם, בכם הדבר תלוי. וכשנעשה את זה ונשקיע בזה, בעזרת השם, פתאום אנחנו נראה שהדברים מחלחלים, הדברים מגיעים, הדברים לאט לאט ייכנסו בעזרת השם. שתהיה שנת לימודים מוצלחת, שתהיה שנה חדשה מוצלחת, שנת תשפ"ה, שנה שנתבשר בה בעזרת השם אך ורק בשורות טובות. יהי רצון, נעשה תפילה יחד שלעם ישראל יהיה, יהיה טוב, טוב הנראה והנגלה, תמיד טוב. אין רע יורד מלמעלה. אנחנו מבקשים מהשם שיהיה לנו טוב הנראה והנגלה, שבעיניים נראה את הטוב. שבעזרת השם בקרוב ממש נזכה שיחזרו החטופים האומללים המסכנים שנמצאים שם אצל המנוולים בעזה. שנזכה שכל הפצועים יחזרו לבריאות איתנה, שלא, לא ייפגע אף חייל, אף חיילת, אף יהודי, אף יהודייה. שנזכה בעזרת השם לגאולה שלמה, לבניין בית המקדש השלישי בקרוב ממש. אמן כן יהי רצון. תודה רבה.