הרב פרץ חן | הטוב העצום שמחכה לנו בסיום התקופה הקשה

00:00 יש איזה היגיון בכל מה שקורה פה לאחרונה? איומים מאיראן, איומים מחיזבאללה. על מי מאיימים? עלינו? אנחנו בנים של הקדוש ברוך הוא. האם אתם תסכימו שמישהו יאיים על הבן שלכם ואתם ככה תשבו בשקט? איך זה יכול להיות שביום שישי האחרון אנחנו באשקלון מתעוררים בעשרה לשש בבוקר מאזעקה וכמה פיצוצים? איך זה יכול להיות שתושבי קריית שמונה מקבלים הודעה גם ביום שישי, אלה שעדיין נשארו בעיר, להיות צמודים למרחבים מוגנים? וטיסות מתבטלות והחיים של אנשים משתבשים. איך זה יכול להיות? איזה אבא יסכים שככה יאיימו על הבן שלו? והאבא שלנו זה לא סתם אבא, זה האבא הגדול ביותר שיש. זה מלך מלכי המלכים. וככה מאיימים עלינו מכל כיוון ויהודים לחוצים. זה בכלל, בכלל לא הגיוני. איך הקדוש ברוך הוא מאפשר בכלל לדבר כזה, דבר כזה להתרחש? והשאלה הזו היא שאלה נוקבת שצריכים לשאול אותה בעת הזו. דבר כזה הרי הוא לא הגיוני. בשיעור נעסוק היום בנקודה הזו, נלבן את הסוגיה, אז נבין באמת למה דברים כאלה מתרחשים. נרד לעומק העניינים, נקבל עידוד בעזרת השם מאוד, מאוד גדול, ונראה גם איך אנחנו יכולים ביום־יום שלנו הרגיל להשתמש בנקודות האלה בבית עם הילדים שלנו בעזרת השם. אני מאוד, מאוד אודה לכם שעל מנת שהשיעור הזה יתפרסם לעוד יהודים, תעשו פעולה קטנה, תעשו לייק, תעשו שיתוף, תעשו מנוי אם אין לכם, תגיבו תגובה. היוטיוב כשיראה את הדברים האלה באופן אוטומטי יפרסם את השיעור לעוד הרבה הרבה אנשים. אז מובא משל. משל לרב ותלמיד שיושבים. יושב הרב, יושב המורה עם התלמיד שלו, והמורה מסביר לתלמיד סוגיה מאוד רצינית, מאוד עמוקה, מאוד מרתקת. והרב הזה, המורה הזה, הוא כל כך אוהב את

02:30 התלמיד שלו, הוא רוצה שהתלמיד יבין את זה הכי טוב שאפשר להבין. אז מה עושה הרב? הרב מסביר לו את פרטי הפרטים שהתלמיד יבין טוב. פתאום, תוך כדי שהרב מסביר לתלמיד, הרב מרגיש שקפצה לו איזושהי הברקה לראש שהוא לא חשב עליה קודם לכן. הרב, בגלל האהבה לתלמיד, הוא רוצה גם את ההברקה הזו לומר לתלמיד, את הרעיון החדש שעלה לו בראש. אבל מכיוון שרק עכשיו זה קפץ לראש שלו, הוא צריך איזה כמה דקות ללבן לעצמו את הסוגיה, להבין את זה טוב בעצמו לפני שהוא יעניק את זה לתלמיד שלו. אז מה עושה המורה הזה? הוא אומר לתלמיד שלו, "איזה כמה דקות אני לא אדבר איתך. אני צריך קצת לחשוב, נדבר עוד כמה דקות". תלמיד טיפש יגיד מיד לעצמו, "איזה זה הרב הזה, המורה הזה? הוא בכלל אוהב אותי? חשבתי שהוא אוהב אותי. חשבתי שהוא דואג לי. הנה, הוא רוצה כמה דקות בכלל לא לדבר איתי". ככה תלמיד טיפש יבין. אבל תלמיד חכם יגיד לעצמו, "רגע, רגע, רגע, אני רואה כמה הרב הזה למעני. אני רואה כמה הוא דואג לי. אני רואה כמה הוא מעניק לי. אני רואה כמה הוא מחבב אותי. אלא מה? כנראה הוא צריך כמה דקות לעצמו למעני. כנראה יש לו איזה רעיון חדש שהוא רוצה לסדר בראש שלו, שהוא יוכל גם את זה להעניק לי. ולכן שווה לי הכמה דקות האלה של ריחוק כביכול מהרב, בשביל שאני אקבל ממנו עוצמה הרבה יותר חזקה". הסביר הרבי שכאשר מגיעים זמנים קשים, נמצאים עכשיו בנוסף למלחמה הלא ברורה שיש לנו ושלא יודעים מה יקרה, נמצאים עכשיו גם בתקופה של בין המצרים. ערב תשעה באב. זמנים מאוד מאוד קשים

04:32 לעם ישראל. למה כל זה קרה? למה אבא אוהב עושה כך לילדים שלו? והתשובה לזה היא כי האבא האוהב הזה רוצה להעניק לנו משהו עוצמתי וגדול מאין כמוהו, משהו שבדמיונות שלנו לא נוכל להבין כמה זה עוצמתי, ובשביל להגיע לאותה עוצמה בל תתואר, בשביל זה יש לפעמים את הכמה דקות האלה שכביכול אפשר לחשוב אולי יש פה איזה, חלילה, איזה נתק. אין פה שום נתק. זה סוג של תקופה של אתגר מסוים שבזכותו ובעקבותיו נגיע למשהו הרבה יותר גדול. וכשהרבי אמר את זה, הרבי גם הביא לזה הוכחה מאוד מאוד ברורה. הוא אמר משהו מאוד מעניין. בוא ניקח דוגמה. אדם קנה בית. כשאדם קונה בית הוא לוקח משכנתא, לוקח משכנתא, לוקח הרבה הרבה כסף, הלוואה גדולה מהבנק, והוא מחזיר את זה כל חודש למשך כך וכך שנים. הרי מה קורה? ככל שעוברות השנים סכום ההלוואה יורד. כך זה עובד. כל אחד שלקח הלוואה מחזיר אותה. עם הזמן הסכום יורד. אותו דבר, אילו כל המטרה של הגלות, הגלות הקשה והארוכה, הייתה לכפר על חטאים, אם זו הייתה כל מטרת הגלות, היה אמור להיות שככל שעובר הזמן העוצמה של הגלות, הקושי של הגלות, ירד. הגלות תהיה פחות קשה כי כבר שילמנו על חלק מהחוב על אותם חטאים שעשינו. העונש אמור להיחלש. ואם בכל זאת רואים שמה? שככל שעובר הזמן הגלות נהיית יותר קשה ויותר קשה וקורים דברים שלא דמיינו. מה זה הדברים האלה? רגע, אז איך זה מתגבר? אמור להיחלש. איזו ירידת דורות יש מאז חורבן בית שני ועד היום. איזה חכמים היו אז. איפה אנחנו היום? איזה מצבים יש? אלא מה, איך זה יכול להיות? הרי זה אמור להיות שלאט לאט

06:37 ה-הקושי יתמעט, כי כבר שילמנו על חלק מה-מהחטאים. אלא שהרעיון של הגלות זה לא רק עונש על חטאים. הרעיון של הגלות זה מסע של אתגרים, מסע של אתגרים שצצים כל פעם. וכאשר אנחנו בעזרת השם עומדים באתגרים האלה, לא מתבלבלים, לא נופלים ברוחנו, מלאים בתקווה, אמונה וביטחון, יודעים שהכל לטובה והכל מאיתו יתברך ואין רע יורד מלמעלה וגם מה שנראה רע אנחנו לא מבינים את זה בכלל, כי השם הוא טוב וטבע הטוב להיטיב, וחיים על פי התורה, על פי ההלכה, על פי שולחן ערוך, על פי הכללים שאלוקים קבע. כאשר עושים את הדברים האלה למרות כל הבלבולים והקושי, זה מה שיקפיץ אותנו למשהו הרבה יותר עוצמתי. אותן כמה דקות שאומר המורה, הרב, לתלמיד: אני לא יכול לדבר איתך עכשיו. זה למען עוצמה הרבה יותר גדולה שהוא עוד מעט יעניק לו. כל האתגר והקושי הארוך הזה זה למען עוצמה מאוד מאוד גדולה שנקבל בעזרת השם בקרוב ממש. לא סתם מספרת הגמרא שברגעים הקשים של החורבן, בחורבן עצמו, ברגעים הכי הכי דרמטיים, קשים מאין כמוהם, כאשר נכנסו הנוכרים לבית קודשי הקודשים, הם ראו את הכרובים שהיו מעל ארון הברית. הם ראו את הכרובים איך שהם מסתכלים אחד על השני, מחבקים אחד את השני. למרות שבדרך כלל כשעם ישראל התנהג לא כמו שצריך, היו הכרובים מפנים, אה, מסתכלים לכיוונים שונים, מפנים גב אחד לשני. ובכל זאת, ברגעים הכי קשים הם ראו את הכרובים איך שהם מסתכלים בחיבוק אחד על השני. רגע, אבל נחרב הבית כי אנחנו עשינו שטויות, עשינו פדיחות, אנחנו עם ישראל. איך יכול להיות שהכרובים מחבקים אחד את השני? הרי החיבוק הזה מסמל מה? מסמל את האהבה של השם אלינו,

08:43 את החיבור שלו איתנו. אז איך זה יכול להיות? אז מוסבר על זה, מסבירה חסידות, מסביר על זה הרבי, בזה הקדוש ברוך הוא בא לומר לנו: בניי יקיריי אהוביי, דעו לכם, יוצאים לדרך ארוכה, לדרך קשה, לדרך מאתגרת, לדרך שתדרוש מאיתנו הרבה הרבה עוצמות וכוחות נפש. אבל דעו לכם, זה הכל מתוך האהבה הגדולה שלי אליכם, על מנת שתגיעו למשהו הרבה יותר גבוה, וזה החיבוק שלנו. החיבוק ברגעים האלה ל-לומר לנו: הדרך הארוכה זה כי אני מאוד, מאוד אוהב אתכם. כאשר ילד הולך ללמוד, אה, מתחיל גן, מעון, כמה בכי, כמה הוא בוכה, הוא לא רוצה לעזוב את אבא ואמא. איך קשה ל-להיכנס למעון חדש. לא מכיר שם אף אחד, מסכן כזה קטן, צוציק, ככה מתעללים בו, וההורים עושים את זה, וההורים מ-מניחים אותו שם למרות שנפגוש אותו רק ב-אחר הצוהריים בשעה מאוחרת באותו יום. אולי תגיד לעצמה איזושהי אמא: לא, לא, אני לא יכולה, אני לא יכולה, לא מסוגלת. זה, זה קשה לו, זה, זה, זה יעשה לו בעיות, זה יעשה לו טראומות. אבל כולם עושים את זה. ברוך השם זה לא עושה טראומה לאף ילד. אנחנו עושים את זה כי אנחנו יודעים שהדקות האלה, השעות האלה שהוא לא יהיה איתנו כביכול, זה למענו. הוא יקבל שם את מה שהוא צריך. יש שם ילדים בני גילו שהוא ישחק איתם. לנו תהיה פניות ללכת לעבוד, להתפרנס, לעשות את הסידורים של-- למי? בשביל מי? למענו. ואז ניפגש איתו עם כוחות רעננים, עם שמחה גדולה בסוף היום. הדקות האלה, הרגעים האלה, התקופה המאתגרת הזו, היא תקופה מאתגרת שאנחנו נעמוד בה בעזרת השם. נעמוד בה ונהיה חזקים ונהיה ונה-- ונעמוד ונאמין

10:31 ולא ניפול ברוחנו לרגע, ובעזרת השם נזכה, נזכה בסוף. מה זה בסוף? בקרוב ממש נזכה כבר לעוצמה הגדולה שלמענה היה כל ה-, כל ה-, כל הגלות הזו וכל הבלבולים וכל האתגרים, ואז נקבל כפי ש-, כפי שהזכרתי קודם משהו בעזרת השם הרבה, הרבה יותר עוצמתי. אנחנו נמצאים כמעט בערב תשעה באב, ותשעה באב נהוג לקרוא את מגילת איכה. מגילת איכה, יש שם פסוק שאומר: זכור ה' מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו. או במנגינה: זכור השם מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו. זה פסוק מאוד, מאוד קשה. פסוק שמדבר על תזכור שבית המקדש נחרב. הייתה גלות קשה. השם תראה, הביטה וראה את חרפתנו. איזו חרפה יש לעם ישראל. אז זה מצד אחד נכון, זה פסוק קשה, אבל מסבירה חסידות, מסביר האדמו"ר הצמח צדק, האדמו"ר השלישי לבית חב"ד, שבפסוק הזה יש גם עוצמה גדולה ותקווה ועידוד והתוויית דרך. והפסוק הזה אומר על פי הפירוש החסידי הפנימי: זכור ה' מה היה לנו. מה? המילה מה היא מסמלת ביטול. כמו שמשה רבנו אומר: ונחנו מה? אני שום דבר לפניך ה' יתברך. המילה מה מבטאת ביטול, התבטלות גדולה. הפסוק הזה בא ואומר לקדוש ברוך הוא: "זכור ה' מה היה לנו". הקדוש ברוך הוא, תזכור את ההתבטלות שלנו אליך, למרות שאנחנו נמצאים ב-- בזמנים קשים וזמנים מאתגרים והחיים עצמם מאתגרים. לחיות כמו יהודי על פי ההלכה, על פי שולחן ערוך, זה מאתגר. זה דורש מאיתנו הרבה דרישות ולא תמיד זה קל. ובכל זאת אנחנו יהודים לא מוותרים ולא מתפעלים ומתרגשים מהקושי ואנחנו איתך. השם, תראה כמה אנחנו בטלים אליך. זכור ה' את המה, את המה היה לנו, את המה שיש לנו, את

12:58 ההתבטלות שלנו כלפיך, ריבונו של עולם. ואנחנו נשתדל ונוסיף בזה. נשתדל להמשיך ואנחנו נמשיך להתבטל אליך. לא נוותר. ואז ממשיך הפסוק ואומר: "הביטה וראה את חרפתנו". חרפתנו, הכוונה את החירוף נפש שלנו, את מסירות הנפש שלנו. כמה שיהודים משתדלים, וכל מי שמביט על המצב רואה את המאמץ הגדול של יהודים. אם זה בזמנים קשים, כמה יהודים פשוט מסרו את נפשם למען יהודים אחרים בשמחת תורה, עם כל מה שקרה, ולאחר מכן כמה יהודים עזרו ליהודים אחרים בלי שהם מכירים אותם, יודעים את שמם, מתוך מסירות גדולה מאוד מאוד. וכמה יהודים מוסרים את הנפש שלהם יום יום למען קיום רצון האלוקים. השם, תראה את המסירות נפש שלנו כלפיך, ועל ידי המסירות נפש הזו שלנו, ההתבטלות כלפיך, אנחנו נזכה בעזרת השם שהסיפור הזה, הכמה דקות שהאבא, שהמורה אומר לתלמיד: "תמתין רגע, אני עוד מעט מדבר איתך", כביכול הוא לא איתו, כביכול הוא לגמרי איתו. זה הכל למענו, שכבר הדקות האלה ייגמרו וניפגש בעזרת השם עם השכינה בעצמה בבניין בית המקדש השלישי. ולכן ברגעים האחרונים עד שזה קורה, למרות המצב עכשיו של מלחמה, תשעת הימים, אוטוטו תשעה באב, אנחנו צריכים לעשות מה שצריכים לעשות, אבל בלב להיות שמחים, רגועים, מעודדים. מודים להשם על הטוב שלו איתנו, על החסדים שלו איתנו, על כמה הקדוש ברוך הוא עושה הכל אך ורק ואך ורק למעננו. לא צריכים להתרגש כשיש כמה זמנים של, של כביכול של קושי, של קושי כזה או אחר. לא צריכים להתפעל. מכאן גם יש מסר מאוד מאוד חינוכי לבית שלנו. בבית לפעמים אנחנו, אנחנו מרגישים שאנחנו הורים טובים ומשתדלים ועושים והכל הולך טוב והילדים איתנו. פתאום מגיעים כל... צצים כל מיני אתגרים ואנחנו אומרים:

15:11 מה, אולי אנחנו הורים לא מספיק בסדר ואנחנו אולי טעינו פה וטעינו שם ואנחנו לא עושים מה שצריך, וזה יכול להפיל אותנו ברוחנו. למה? למה הגבתי לילד שלי ככה? למה הגבתי לבת שלי ככה? חבל שאמרתי את המילים האלה. הייתי אמור לעשות את זה בצורה שונה ולעשות כך ולהתייעץ עם שם, והמון דברים שמעוררים בנו מצפון ורגשי אשמה ומורידים את המצב רוח. אז צריך לדעת שזה נכון שצריכים תמיד להיות טובים ומקצוענים ולהיטיב כמה שאפשר, אמת. אבל יחד עם זה, רגע, סליחה, כמה טעויות שעשינו כביכול, כמה טעויות שעשינו, למה עשינו אותן? למען הילדים. למענם. לא, כי אנחנו באמת, כי פשוט לא ידענו אולי מה הדרך הכי מדויקת. אבל למה עשינו את זה? עשינו את זה מה, בשביל נגדם? ודאי לטובתם. ולכן כשהלב שלנו לטובתם, אז בעזרת השם בסוף הכל יסתדר והכל יהיה בסדר. הם יודעים גם שזה לטובתם. הכל בסדר, לא להיבהל, כי גם כשיש תקופה של סוג של היעלם והסתר לכמה זמן, אבל כשזה מגיע למקום טוב, מקום של רצון להיטיב, אז הכל מסתדר אחר כך בעזרת השם. תודה רבה. שיהיו בשורות טובות, שנזכה כבר בעזרת השם, שיעברו אותם כמה דקות שאומר המורה לתלמיד "תמתין", ונזכה כבר להיפגש עם המורה, עם האבא, עם המלך, עם הקדוש ברוך הוא. בביאת משיח, שכינה, עם בית המקדש השלישי. לפגוש בצורה גלויה. גם היום נפגשים עם השם כל רגע, שה' איתנו, אבל בצורה גלויה כמו שיהיה בזמן הגאולה עם משיח צדקנו בעזרת השם בקרוב ממש. שיהיה ברכה והצלחה לעם ישראל, שבעזרת השם יחזרו החטופים ויהיו בריאים הפצועים ולא יקרה שום דבר לחיילים שלנו הצדיקים ושיהיה רק טוב לעם ישראל בעזרת השם. בשורות

17:10 טובות. תודה רבה. כל טוב.