חינוך או אילוף? הרגלים חיצוניים מול חיבור פנימי | הרב שלמה אזרף #008

00:00 דובר 1 מהם האתגרים של הבחור החב"די אחרי שהוא מסיים ישיבה גדולה? בקבוצה מסתכל לצדדים ורואה שלא בוחנים אותו יותר. לפרק הנוכחי אני מאוד מתרגש באופן אישי. ישבתי לשיחה עם הרב שלמה אזרף, המנהל החינוכי של המכון החסידי טכנולוגי. בשנים האחרונות אני זוכה לעבוד בשליחות עם הנוער במכון וזו זכות גדולה לשבת איתו לפרק הזה. דיברנו על הרבה נושאים מעניינים. מתחיל במה זה אומר הצלחה בחינוך. המשכנו משם. איך מייצרים חיבור אמיתי ופנימי אצל הנוער לתורה ולמצוות? וסיימנו באיך המהפכה של הבינה המלאכותית תגרום לעולמות שלנו לעבור מעולמות של בחינת ידע לחינוך של הנפש. אני מאיר ווישנפסקי ואתם מקשיבים לעל החינוך החב"די. הרב שלמה אזרף. ברוכים הבאים.

00:44 דובר 2 נמצאים שלום עליכם.

00:47 דובר 1 כן. אז אנחנו היום נמצאים בעולם של המון המון מדדים חיצוניים ואנחנו משליכים אותם ישר אל תוך החינוך. אנחנו מסמנים V על הרבה דברים ולפעמים אנחנו לא מסתכלים על, על כמה זה, כמה, כמה הנער, הבחור, הילד, כמה הוא עושה את זה, מה שנקרא עם חיות שלו, עם משהו פנימי. האם הגיע הזמן שנשאל את עצמנו איך אנחנו מחנכים למשהו שימשיך עם הילד הלאה לחיים?

01:23 דובר 2 הגיע הזמן. בהחלט הגיע הזמן. אם אנחנו נמצאים ברגע לפני הגאולה, רגע לפני הגילוי של פנימיות התורה, פנימיות בחיים. אם לא נחפש איך לחנך באופן פנימי, באופן שזה ימשיך הלאה, באופן שזה יהיה חודר, אז ייתכן שזה מחטיא קצת את המושג חינוך. ולמה אנחנו עושים את זה? נדמה לי שאנחנו כבני אדם נוטים לפתור בעיות. בכלל, הטבע האנושי שהקדוש ברוך הוא טבע בבריאה, שאדם כשהוא נמצא באזור נוחות הוא צריך להיות ממש אלוף, לחפש, לצאת מהאזור נוחות. כשאדם מאותגר מילא. בחינוך אנחנו מחפשים בדרך כלל לטבע האנושי. לדעתי פשוט ליישב את המצב. זאת אומרת להגיע להישגים טובים, הישגים טובים נמדדים כמו שאנחנו מודדים דברים אחרים בחיים. בעולם החינוך הכללי שנקרא חינוך זה מאוד פשוט. עושים ציונים, מסיים את התואר והצלחנו. אז גם העולם שלנו. בחור לומד, בחור, בחור עושה, בחור מבצע. הצלחה. לגבי הטרדה אני עובר לעולם החיצוני עם הועד התואר הראשון. האם הוא אדם מחונך? בכלל לא מוטרדים מזה. זה משליך גם עלינו. אנחנו אולי מוטרדים מזה ככה חסידי חב"ד לומדים חסידות, אבל בפועל כשהביצוע טוב זה מספק כנראה.

03:17 דובר 1 למה בעצם אנחנו כאנשי חינוך, כהורים עושים את זה? למה אנחנו מסתכלים על המדד החיצוני? ואיך אמור להראות חינוך שהוא לא הרגל?

03:29 דובר 2 אני חושב שהמדד החיצוני הוא, הוא די מספק. זה על פניו לפחות בלי להיכנס לסיבות עמוקות יותר, כמו למשל פחד מנשירה. אז לפני סיבות עמוקות מדד חיצוני מספק. זאת אומרת שאדם רגיל, אתה או אני נראה מעבר למדד החיצוני זה דורש מדרגה קצת בחיים בכלל. כשהילד משביע רצון בחיצוניות זה לא דבר מבוטל. זה נראה טוב, זה משדר טוב ויש בזה גם מן האמת. זאת אומרת, ילד לא היה עושה אם הוא לא היה כביכול מאמין בזה.ככה אני ההורה נוטה לחשוב. אז למה שאני יערער על זה? להשתפר ממה? הכל טוב, אבל העולם הפנימי בחינוך הוא נסתר יותר, בפרט בתורה ומצוות, שזה, אה, נתפס מהרבה סיבות כמשהו נוסף על החיים. אם זה לא עובר נכון, כעול, אז יותר קשה לזהות את הניתוק, אה, שרק בשנים מאוחרות יותר יתבטא.

04:46 דובר 3 אתה אומר לפעמים יכול להיות נער שובר את המסלול והכל בסדר. זאת אומרת בחור, ילד, הכל בסדר, הכל V. חי חיים שלמים, עובר ישיבה קטנה, ישיבה גדולה. אבל מה קורה לנער כשהוא-- לאותו בחור שהוא מסיים, מסיים את הישיבות. הוא סיים, סיים, טס לסמסטר לקבוצה, חזר, מגיע בחזרה לארץ ואז הוא אין, אין עליו את עול הישיבה. עושים את השליח אז אפילו אין עליו את עול הישיבה. מה אז אנחנו יכולים לראות לפעמים אם אנחנו לא מחנכים ואנחנו מס-מסתכלים על ה-V כל הזמן.

05:24 דובר 2 אמ, אני לא רוצה לדבר על קצוות כי אני חושב שאנ"ש חסידי חב"ד לבד יכולים לראות את הקצוות. אה, גם לדבר על קצוות יכול לבלבל, כי אנשים יכולים לטעון שהקצה קרה בגלל-- לא בגלל החינוך, בגלל אירועים אחרים. זאת אומרת קצה, אני מדבר על מי שיורד מהדרך בשלב מאוחר יותר. זה קצה. אה, אני חושב שהתשובה לזה היא קצת מורכבת. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגדיר מה זה הצלחה בחינוך. זאת אומרת, האם הצלחה היא שבחור חיצונית נהיה חסיד חב"ד? אם זאת נקראת הצלחה, אז לא יהיה קל למצוא אחרי קבוצה, אה, אנשים שלא הולכים לגמרי בתלם, כי די הרוב הגורף מתנהל כשורה, נראה כחסידים. אם הצלחה זה חיבור פנימי לעניין, זה תשוקה עזה להתקדם. ברוחניות אני מדבר. זאת אומרת, מה שחינכו אותנו בישיבות בסיום עם הישיבות זה שלי עכשיו. קניתי את זה קניין בנפשי וזה חלום חיי. זאת אומרת, את הבית שלי אני אגביר קצב. אני אחפש כל הזמן איפה להשתפר. אם זה נקרא הצלחה, אז הרבה פעמים אנחנו עדים לתופעה שזה דווקא יותר קשה שיקרה אם נתבטא בעדינות. זאת אומרת, עושים את הרגיל, מתמקדים בביצוע. הלוואי שלוש תפילות במניין. הלו-- מתנהלים כחסידים בחיצוניות, כי העולם הפנימי, העולם שמתבטא בו החיבור, חיבור מביא לעשייה עם חיות ולשיפור זה קשה לאמוד, וזה בדרך כלל מה שפוחת והולך עם הזמן כשהחינוך הוא חסר את זה.

07:21 דובר 3 חבר'ה. עוד פרק של על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן, תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים. אז איך, איך אנחנו יכולים כהורים, אני כאבא, איך אנחנו יכולים ל-לחנך למשהו שהוא, הוא לא הרגל או חיצוני אלא משהו שהוא פנימי? ועל מי זה נופל? על ההורים? על הצוות בישיבות? על מי? איפה זה?

07:57 דובר 2 באמת אחת השאלות הקשות, כי אנשים רוצים לעשות טוב ואנחנו מדברים על משהו שכביכול זה יכול להישמע שהדברים לא נעשים בסדר ואנחנו מציעים משהו יותר בסדר. אני חושב שאנשים רוצים כולם לעשות בסדר וההורים בוודאי רוצים מאוד מאוד שהילדים שלהם יצאו חסידים שמחים. האתגר באמת להיות פנימי הוא אתגר אישי מחייב מאוד את האדם בעצמו עוד לפני שהוא מתחיל לגדל ילדים. אה גם לשים את האצבע הרבה פעמים מה נקרא פנימיות, מה נקרא חיבור לעניין. זאת אומרת, כל אחד יכול לטעון שהוא מחובר אחרת. זה קשה. אני חושב שזה ראשית כל זה מוטל על ההורים. אה ומה מוטל על ההורים? דבר ראשון להבין שההורים הם באמת מעצבי הדרך. אז אנחנו מוסדות מקבלים את הילד כבר בגיל יותר מאוחר, ובוודאי ובוודאי שישיבות משפיעות הכי קריטי על נפש האדם, על נפש הבחורים. אבל בסוף את התכונות בסיס, את ההרגלי בסיס ילד קונה בבית וגם חוזר הביתה. ולכן הורה בכלל לפני הפעולה המעשית לדעת שיש לו כוח, יש לו יכולת במה שהוא יעשה להשפיע לכל החיים. זה ידיעה חשובה. עכשיו זה לא חידוש גדול מה שאני אומר. אני כן אומר שכשזה נוכח יותר בחיים זה מגדיל את האחריות ואז אולי קצת יעזור להורים לשים לב יותר מה שהם עושים. מה לעשות בפועל? אה כשהורה יודע שיש לו אחריות והוא יכול להשפיע, יקל עליו יותר לשים לב להתנהגות שלו. זאת אומרת לעשות דברים שהם מחוברים למה שהוא משדר. זאת אומרת הורה חשוב מאוד אם הוא רוצה לחנך את הילדים שלו למשהו שיעמוד בזה בעצמו, שלא יסתור את זה, לפחות בהנהגה שלו, מה שזה לא יהיה. זאת אומרת כל בית רואה אחרת את הדברים. כל

10:06 דובר 2 בית מחנך איך להגיע אחרת למה שהרבי רוצה. בסוף האבא והאמא הם חייבים לעמוד מאחורי מה שהם אומרים. הכוונה שהילד יגדל ולא יזהה איזשהו פער במסר שההורים מעבירים. זאת אומרת מסר, אבא אומר בשולחן שבת בהתרגשות רבה, "תקשיבו תכף י"א ניסן. הרבי זה כל החיים שלנו. באמת אשרינו שאנחנו חסידי חב"ד" והילד יודע לא כי הוא גאון גדול, הוא פשוט יודע שזה מילים יפות. הוא ממש לא סומך עליהם בעניין. אבל אני יודע את הבית איך הוא מתנהל. אני יודע איפה תשומת הלב מונחת. אז מה הוא עושה? הוא זועק מקצה השולחן שבת, "אה אבא, אה אתה כופר בתורה?" לא. הוא לא אומר כלום. פשוט עושה ככה בפנימיות, אפילו עם הכתף כזה. נו, עוד שמענו עוד דבר. ואז הכביכול הציניות הפנימית הזאת, הפער הזה גורם לילד בבוא העת לנער במשך הדרך בחיים, איכשהו להתייחס לדברים כנעלים מאוד. הרבי הוא מאוד נעלה. הדור נורא קשה ואני ברוך השם עם מה שאני עושה תודה להשם. זה מתחיל מהפערים הקטנים האלה שהחוויה של הילד היא שזה לא מחובר למציאות, כי ההורים מאמינים במשהו אבל מתקשים ליישם אותו ביום יום. אז זה המלצה טובה להורים. אנשים רוצים פתרונות. אנחנו חוזרים למדדים, אז תן לי מדדים. מה אני עושה מחר? אני לא יודע מה עושים מחר. אני יודע שכדאי לחיות בהוויה שלמה, מצב חיים שהמצב חיים שורר בו, אווירה של אחריות, אווירה שהדור הוא לא חלש. הוא דור חזק. הוא דור שתכף באמת יראה את הגאולה, יראה את הרבי בעיניים. דור כזה, אמנם יש ניסיונות אבל יש לו כוחות ויש לנו את הכל כדי להצליח. האחריות הזאתי תוליד פעולות טובות אם רק הורה, אה, יאמץ

12:22 דובר 2 את זה.

12:24 דובר 4 אני, אני מנסה לחשוב אם זה יותר מייאש האמירה הזאת או יותר מחזק. כי... א-א-אם, אם אנחנו כהורים אנשי חינוך צריכים, אני לא ברמה מסוימת, אני לא אומר את זה לילד? איפה, איפה המדד הזה נמצא?

12:40 דובר 2 קודם כל כן. אין מה לעשות אם בחינוך עסקינן, אם במדדים עסקינן. זאת אומרת, אם אני מנהל חברה ואני צריך שהעובדים שלי יעשו משהו, אז זכותי. יש לי כסף, יש לי שליטה. הם צריכים לעשות מה שאני רוצה. אם בחינוך עסקינן ובהתמסרות למשהו נעלה, אז כן. אם אני חפץ שהילד שלי יקנה את הדברים וייישם אותם עד ערוב ימיו ויאהב אותם. זאת אומרת, לא רק ירצה אותם, אה, ב-- את הביצוע שלהם, אלא יאהב את זה, ירצה להשקיע בזה כוחות, ירצה להשקיע בזה את, את הבית שלו. אז אני צריך להעביר לו מסר אמיתי עכשיו. אנחנו מכירים טוב מאוד את המשל הידוע בחינוך על ה... שתי שכנים. זה מפורסם אבל מתאים. שתי שכנים שגרו, אחד ראש ישיבה ואחד איש פשוט. לראש הישיבה, הבן שלו ירד מהדרך ולאיש פשוט, איש עסקים, הבן שלו יצא תלמיד חכם. ישבו יום אחד ככה בגיל שבעים ודנו ביניהם על חייהם בבניין יחד עשרות שנים. ראש ישיבה אומר לשכנו היקר, "תגיד לי, בן אנוש, מה עשית נכון שהבן שלך יצא ככה? אני ראש ישיבה מכובד ואתה כל היום רק בחוץ." אז אמר לו האיש עסקים לראש הישיבה, אמר לו, "כנראה אתה משדר מסר לא מדויק. בוא תספר לי על סדר היום שלך." אז הם אומרים ככה על סדר היום. הוא מספר לו משכים מוקדם ומניין ושיעורים בישיבה. יום שלם של איש תורה. חוזר הביתה בערב. "כן, בערב אני תופס את העיתון, מכין קפה על הספה, ככה מרים את הריקליינר ונח." אומר לו האיש עסקים, "אז זה כנראה, אה, מאוד משמעותי, יותר ממה שאתה חושב. אני הקפדתי כל החיים. ידעתי שאני בחוץ. אני בקושי רואה את הילדים

14:43 דובר 2 חוץ משבת. אבל אמרתי תשמעו, בבית אני רוצה שכשיראו אותי ברגע שפנוי, יראו אותי בטוב, יראו אותי בתורה. תמיד הקפדתי בלילה כשאני חוזר לפתוח גמרא. הייתי נרדם, הייתי זה, הייתי... לא תמיד הצלחתי ללמוד, אבל בסוף יום עסקים, מה הילדים שלי ראו? כשאבא מתפנה באמת, הכל בצד." זה מסר. לא צריך להיות איש נעלה. אנחנו נוטים להיות בעולם כזה שאומר אוקיי, אם זה לא שחור אז זה לבן. זאת אומרת, אם אני לא עובד ומשכיל ובינוני, אז אני לא יכול להעביר חינוך חב"די לילדים. אני חושב שזה אחת הטעויות שיצר הרע פשוט משתמש בהן כדי לבלבל אותנו. אני יכול להיות איש מה זה פשוט, עובד ב-בתחום כזה או אחר לגמרי בעולם הזה עם אנשי עולם הזה. אבל כשאני מעביר לילדים שלי מסר ואני עומד מאחוריו, שכשיש לי זמן או כשאני עומד למבחן מה יקר לי, אלוקות. זאת אומרת, אם בשעה הצהריים אני קרוע מעייפות והילדים שלי יודעים שאני מתפרנס בקושי או עובד קשה ומתפרנס בהכרה ואני פחות ישן צהריים, אני קם חצי שעה לפני מנחה, כן ללמוד למרות שאני עייף מת. אז הילדים לאט לאט גדלים ויודעים שכולם מגיעים למנחה של שבת עם פנים של כרית. אבא שלי חצי שעה עם הכרית הפחית. לא צריך לדבר. הילד רואה, האיש הזה שהוא בעצם אבא שלי, הוא איש אמת. הוא בינוני, הוא עובד, הוא לא חוטא בלא תעשה. הוא כן, כולנו כן. זה לא ההשוואה הנכונה. ההשוואה היא להעביר מסר ולעמוד מאחוריו.

16:29 דובר 4 אני רוצה עכשיו שננסה לקחת את זה. זה יכול להישמע משהו מאוד ערטילאי. השגות בדרגות חסי-- אני מגיע הביתה, הילד... כן, אני אומר לו, ילד בן חמש, שש, שבע, שמונה, בגילאים ה-הק-הקטנים יותר. אני אומר לו משהו, הוא אומר לי, "לא רוצה". הילד מתחצף. בוא ננסה לקחת את הרעיון ולפשט אותו. מה-- איך פה אני לא מרגיל אותו, אם דיברנו על הרגלים ב-ב-בדקות של הנהגות חסידיות ודברים אח-- בוא ניקח את זה שנייה למקום ה-היום יומי. ילד שם, ילד לא-- ילד מתחצף. איך שם אני יכול לא להרגיל אותו למשהו ולחנך אותו למשהו? כאילו לא לגרום לו, "תקשיב, תתרגל, תתיישר", אלא מה שדיברנו קצת יותר בעומק.

17:17 דובר 2 גם כאן אני חייב להעביר מסר עקבי. בוא נדבר פרקטיקה כדי שזה יהיה מובן. זאת אומרת, אם ילד מתחצף זאת הנהגה לא נכונה. אוקיי? אני כאבא, כאמא, אה, צריך להראות לו שזו הנהגה לא נכונה. עכשיו, אם אני מראה לו שזו הנהגה לא נכונה, כל פעם באופן שזה קפריזי, זאת אומרת, פעם אני צורח עליו, פעם אני מתעלם, אה, פעם אני, אה, דוחף אותו, אה, לא פיזית. זאת אומרת אני איכשהו מתנער ממנו. אז הילד לא מקבל מסר עקבי ואז קשה לו להפנים הנהגה ברורה. פשוט בגלל שהוא יוס. אבל אם הוא מתחצף אליי ואני באופן עקבי, אה, משיב לו בצורה עקבית, מה שתהיה התשובה. "זה לא מתאים, בן יקר. מחילה, כשתדבר איתי, אה, בכבוד אני פנוי." וחוזר על עצמו. ובפרט מאוד חשוב לא לאבד את העשתונות. זאת אומרת, יש את התגובה המילולית הפיזית, זאת אומרת התנועה הפיזית. יש את הלך הרוח שבו אני נמצא. הלך הרוח הוא קריטי בחינוך. הלך הרוח הוא צריך להיות לא לאבד את העשתונות. זאת אומרת, לא לכעוס, לא להיכנס לקריזה. כי כשאני ההורה מאבד את העשתונות, הילד מתבלבל. הילד מתבלבל, זאת אומרת הוא חווה מין משהו מולו שלא לגמרי, אה, מנהל את המצב, וזה יכול לקחת ילד לכל מיני קצוות. זה יכול לקחת ילד לרצות לאתגר את זה עוד פעם. ולמה? כי, כי זה אזור שהוא מרגיש שליטה בו. זאת אומרת, הצלחתי להוציא את אבא שלי מאזור הנוחות. למה חשובה השיטה הזאתי? הרבה פעמים זה יכול להיות דרך קבל יחס. אבל הכי בפשטות, זה לא מאפשר לילד להיות בעולם ברור. כשילד לא בעולם ברור, הוא לא יכול לבנות קומה שנייה. כשיש לי קומה ראשונה

19:16 דובר 2 בנויה, אני מגיע לקומה שנייה. קומה שנייה, קומה שלישית. כשאין לי קומה ראשונה בנויה, זאת אומרת אני ילד קטן ואני חי בעולם שבודק את הגבולות של חוצפה, של מריבות בין אחים ושל התנהגות בבית ספר, ואין לי תגובה אחידה, אני לא מצליח ליצור ברור מה נכון ומה לא נכון. אז זה, אה, מאוד פרקטי. זאת אומרת, ילד קטן עוד לפני רוחניות. צריך שההורים יעמדו מאחורי מה שהם אומרים. זאת אומרת, לגבש עמדה. החוצפות אצלנו ככה. אמא ככה מגיבה, אבא ככה מגיב. אנחנו מגיבים בנועם, אנחנו מגיבים כך ואנחנו משדרים את זה ביציבות. עכשיו זה ה-הממש התגובה. משהו קצת יותר עמוק ש... לפחות לפתוח את העיניים לזה, זה העמדה הפנימית. זאת אומרת כשילד מתחצף או כשילד בכלל לא נוהג טוב, אנחנו, שווה לנו כהורים בכלל לתת את הדעת למה חשוב לנו שהוא יתנהג טוב. כוונתי, ברור שאנחנו רוצים שהוא יתנהג טוב, אבל למה כל הבית הזה שלנו בכלל מחנך? לאן רוצים להוביל את הילד? אני רוצה לומר שזה מאוד שונה מאיפה התגובה מגיעה, זאת אומרת, מאיפה בנפש התגובה יוצאת. זאת אומרת, הורה שלא שם לב למה הוא מחנך, הוא סתם פועל אמוציונלית. זאת אומרת היום הוא עייף, אז הוא מתנהג ככה ככה. מחר הוא ערני. זה עכשיו זה יום גדול. אז כולם ככה בהתרגשות, אה, של היום. זה לא סדר. כשהורה יודע שהבית הזה מוביל דרך, רוצה לחנך אנשים ישרים, אנשים שמכבדים אחד את השני, אנשים חסידים. אז שוב פעם, כמו בחינוך לפני כן שדיברנו, צריך להיות בכל הליכותיו. זאת אומרת כשהוא יודע מהנפש שלו שיש לו מטרת על, מזה הוא גוזר את התגובה לחוצפה הקטנה. זאת אומרת, זה מאוד שונה

21:19 דובר 2 אם אני ארוז ואם אני לא ארוז. אם אני הורה ארוז אז אני עכשיו יביע משהו על החוצפה, אבל אני לא מאבד את הראש. אני לא נכנס לקריזה. לא רק כי שמעתי שלא טוב להיכנס לקריזה. אני יודע שאני החטיא את המטרה אם אני אכנס לקריזה. אני יודע שאני מכוון, אה, לחנך אותם להיות אנשים גדולים, אנשים ששולטים בעצמם, אנשים שמבררים את המידות שלהם. לעומת הורה שלא מברר את המטרה הכללית יותר, אז הוא פועל אמוציונלית, פעם ככה, פעם ככה כדי לפתור את הבעיה.

21:55 דובר 5 זה, זה אני, כשאני מנסה לחשוב על זה, זה משהו שהוא, הוא אורך זמן. זאת אומרת, אני לא קם מחר בבוקר ואומר, אה, טוב, אה, ממחר אני קם עשרים דקות לפני מנחה, אומר ממחר אני מבין שהכל תלוי בי. אז זה משהו שהוא ארוך. זה שוב פעם, זה לא משהו שהוא, אה... אני מסתכל על-- אם אני רוצה לשנות משהו, הילד שלי כבר, אתה יודע, הוא לא בין, אה, בין שש עשרה, שבע עשרה. יש לי בכלל איך, אה, פספסתי את הרכבת או שיש לי עוד מה ל-להספיק? דברים שהם ארוכי טווח ואנחנו מדברים פה זה נשמע.

22:33 דובר 2 אה, זה באמת ארוך טווח. כן. ידוע שיש כזה, אה, ביטוי שמי שרוצה לשנות עולם שיחנך. מי שיתקן עולם אז זה זורע עצים. זה לטווח די ארוך ביחס לעניינים גשמיים. אבל לשנות עולם זה באמת חינוך. חינוך הוא משנה עולם. המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו בהיותנו בעלי בחירה זה לחנך. זאת אומרת, אין מוצר יותר נפלא שאפשר בעולם הזה להוציא מאשר חינוך. זאת אומרת, עושים פרויקטים עולמיים, הם חשובים, הם בשירות העולם. כל המערכות ה-המתפתחות בעולמנו הנפלא של הקדוש ברוך הוא. בסוף חינוך זה להעמיד דור. זה להעמיד עולם ממש. אנשים שיעמדו, אה, בצמתים שלהם בחיים נכון, הם ישנו את העולם שבו הם חיים. אה, זה שווה הכל. זה אכן דרך ארוכה. לגבי השאלה אם איבדנו את הרכבת, כל עוד השעון עוד דולק אנחנו יודעים, אפשר לתקן. אה, ובכלל ילדים, השם עוזר שיש לנו שכחה. אז, אה, כשם שילדים יכולים לזכור אירועים לא טובים בחייהם, הם גם יואילו לזכור, אה, דברים טובים. ילדים עם הזמן יודעים לתקן את עצמם, לתקן, אה, לתקן את הדרך. זאת אומרת לשפר מדדים. גם אם בילדות, אה, לא תמיד הכל נוצץ. רואים, רואים אצל בני נוער. אנחנו פוגשים המון בני נוער. הם יודעים לבודד. זאת אומרת איכשהו השם ככה טבע בנו טבע טוב בין עיקר וטפל. וכשהורה עושה שינוי ומשלם על השינוי הזה בחוש, זאת אומרת הילד רואה. הופה, אבאאא עושה מאמץ אז זה עושה משהו. מיד? באמת לא מיד. אנחנו בני אדם לא משתנים מיד. אה, זה באמת ארוך טווח. זה באמת כל כך חשוב. זאת אומרת כשעושים פעילות בגיל ה-- עשרה, בגיל הילדות זה אכן משפיע שמונים, תשעים שנה. זה...

24:48 דובר 6 זה נשמע מהדברים שאנחנו צריכים לשחרר כהורים או כמחנכים, קצת לשחרר וקצת, אה, לסמוך יותר-

24:56 דובר 2 ממדדים.

24:57 דובר 6 ממדדים, כן.

24:58 דובר 2 זהו.

24:59 דובר 6 צריך קצ-- א-אז זה הגיוני ש-ה-החיפוש אחר מדדים בחינוך זה מה שמונע מאיתנו לחנך?

25:08 דובר 2 החיפוש אחר מדדים, בהחלט. אה, לשחרר כן חשוב לדייק ולשחרר באמת ממדדים, לפחות מדדים חיצוניים, כי דיברנו על דברים שהם מאוד, אה, מעמיסים עלינו, ה-אחראים על החינוך, ההורה, איש הצוות. כן, כשאנחנו מתמקדים במדדים אנחנו מטעים את עצמנו. כשהמדדים טובים, שהמצב טוב. עכשיו, כשאנחנו מדברים על תורה ומצוות, לא רק בתורה ומצוות, אבל זה עיקר חיינו. בסוף אני לא רוצה שהבן שלי יהיה בישיבה וישמור את הסדורים ויהיה נוכח בחסידות עשיתי שימי מבחן כללי. אני רוצה שהבן שלי יהיה בן ארבעים חסיד. מה זה חסיד? מה שהרבי רוצה. אני יודע מה הרבי רוצה? אני מקווה שהוא ידע מה הרבי רוצה, מתאים אליו ויתאים את זה וישלם על זה מחיר. זה מה שאני רוצה. הדרך לשם היא דרך מאה סדורים וחסידות ודברים טובים כנראה ודאי שכן, אבל לא רק. זאת אומרת אם הילד יעשה את זה ויהיה לא מחובר אז בגיל ארבעים אנחנו נראה את זה שהוא לא מחובר. אז כהורה, אם אני מאוד על המדדים זאת אומרת וואו, הבנים שלי לא בא להם. זה כל כך נפוץ אצל הורים הנושא של תפילה. תפילה. ילדים קטנים אין להם חשק להתפלל, אין להם שום בעיות עם הקדוש ברוך הוא. לא עולה על דעתם בכלל בעיות עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו עולה על דעתנו הבעיות עם הקדוש ברוך הוא. אנחנו מדביקים את זה עליהם, ואז הם לומדים שיש בעיות עם הקדוש ברוך הוא. רוצה לומר ככה, ילד קטן בן שמונה, אין לו כוח. כדור. אין לו, אין לו. בלי ADHD, בלי עכשיו דרמות. אין לו כוח לשבת. שעתיים וחצי נגמר, רוצה לשחק בחוץ. יש גולות, יש כדורגל, אה, יש שמש והוא לא נכנס

27:04 דובר 2 לבית כנסת. אבא כועס עליו. דבר ראשון התנועת נפש, זאת אומרת כועס עליו, זאת אומרת איך אתה לא נכנס? מה קורה לך? כמה אפשר להגיד לך? זה כבר כעס. עכשיו ילד, אני מדמיין מצב, מתאר מצב דמיוני. ניסה להיכנס רגע לעולם של, אה, ציור. הילד יכול לשאול את עצמו רגע, אני לא, אני לא בסדר. למה אני לא בסדר? תראה, אבא כועס. וואו. אני עושה משהו לא טוב. מה אני עושה לא טוב? כולם יושבים אני לא יושב, אממם אז אני לא בסדר. טוב, השבוע הבא עוד פעם אין לו חשק. אז הוא, הוא אני, יהיה לו בסדר, אבל אין לי כוח. הוא מתחיל להיכנס לעולם כזה שהוא מאכזב את האבא, הוא לא בסדר. עכשיו זה נדבק אליו בהמשך, זה שהוא לא בסדר, זה שהוא מאכזב והאבא מגדיל את הפער. הוא מתאכזב ממנו שהוא הולך לעשות תפילה. למה אתה מתאכזב ממנו שהוא הולך לעשות תפילה? כי לא בא לו. שחרר. הוא לא מבין מהקדוש ברוך הוא, לא מבין מתפילה. תראה אותך מתפלל, הוא יראה אותך. לאט לאט כשהוא יירגע, עם הזמן הוא ייכנס, יישב חצי שעה, יצא. אל תשב עליו, אל תשים לב כביכול. אל תשים לב, תעלים עיניים. יושב לידך? מה טוב, תחייך. יוצא? שיצא. יחזור? כן, הורים שואלים, הורים שואלים. מה אני אתן לו לצאת בלי כסף? כסף לא ישב בתפילה. אני רואה את ההורים לידי מושיבים אותם והילדים שלהם גם יצאו ילדים טובים. שמעתי שאלות כאלה אישית בחיים. קודם כל נכון ברוך השם שאותו אחד שהושיב את הילד שלו יצא טוב ומי קובע מה זה טוב? ובוא נראה בהמשך הדרך. אבל נניח לזה, כשהילד לא רוצה, כשהילד

28:47 דובר 2 רוצה או כשהילד קל להושיב אותו אז חיים קלים יותר. כשהילד קשה ואתה משחרר, אתה בעצם מקרב. אנחנו בגלל המדדים חושבים שכשאני משחרר אני מפשל. זאת אומרת המדד הוא-

29:04 דובר 7 אני לא הורה.

29:05 דובר 2 אני לא הורה.

29:06 דובר 7 כן, הורה.

29:06 דובר 2 הוא לא נוכח. הכל בכסף מלא. המדד, המדד אומר הוא צריך לשבת, לשבת זאת הצלחה בתפילה, חיבור לקדוש ברוך הוא, ליהדות, תפילה.

29:14 דובר 7 וואו.

29:14 דובר 2 זה המדד. אני נלחץ מהמדד, אני לוחץ אותו, הוא חווה המון רגשות שליליים שעושים רע. מה עושים רע? השם יודע לאן זה ילך. אני משחרר, הוא אומר איזה כיף אבא שלי, הוא כל כך אוהב אותי. למה? ככה כי הוא נינוח, הוא לא מחבר את זה לתפילה אפילו. הוא פשוט שמח האבא הזה. כיף להיות לידו. הכל בסדר. טוב, הילדים שלי בכיתה נכנסים אחרי כיתה ד' או ה' או ו', לא יודע, הוא שם לב. הרי כולם בפנים. טוב, אני גם אכנס קצת. עכשיו האבא כבר סגרנו, הוא קצת אוהב אותו כי אבא נחמד, אז הוא יושב לידו עם פחות דרמה. יפתח את הסידור או לא יפתח, כל ילד עם הרמה שלו זה לבד יקרה. לפי רמה. בסדר, אנחנו לא כל, לא כל ילד הוא באותו רמה של השני, אבל כשזה קורה ממנו זה גם נהיה שלו. הוא גם מחבר את זה אליך. הוא מחובר אליך, הוא לא מנותק. זה כשאני משחרר. זאת אומרת חשוב להגיד ששחרור הזה נשמע כמו דבר נורא מפחיד. כאילו שחרר בחינוך? חינוך זה אמור להיות שיא ההנחיה. אז כן, זה כמעט אם כל חטאת. אנחנו חושבים שההנחיה היא כמו להרגיל, כמו לאלף, כשזה לא. המאבק שלנו הוא על חיבור פנימי לקדוש ברוך הוא, להרהר. וחיבור פנימי זה למנצח נצחים. זה דור. חיבור פנימי זה לדור. חיבור פנימי לא יכול לבלוט מהכרח.

30:47 דובר 7 אני קצת לחנך על, על, כאילו אה איך אמרת? לדורות. זה לא לחנך על הנקודתית עכשיו הוא נמצא בתפילה או לא לפי המדדים, אלא... הבנתי. אמ, אני רוצה לשאול שאלה קצת אה שהיא מחוץ ואז אה נחזור ל-לנושא. אה אתה מתעסק שנים בחינוך. אנחנו עכשיו בדור של המון המון, אנחנו רואים כל הבינה המלאכותית, ה-AI. הוא מחליף כמעט כל דבר. הוא יחליף הרבה מעולם ה, מהתעסוקה, מאנשים שעובדים. אה כמובן יש דברים שהוא לא יוכל להחליף, אבל רובדי רוב הוא יוכל. איך אתה חושב שזה יפגוש את עולם החינוך, הנקודה הזאת? כי העולם שם אנחנו מתקדמים. אני חושב שזה יקרה מהר ממה שאנחנו חושבים.

31:38 דובר 2 אה.

31:39 דובר 7 כי אנחנו קצת מדברים על הרגל. אי-אי-איפה, איפה הדבר הזה יתפוס אותנו בעולם החינוך?

31:45 דובר 2 אני חושב שזה סטירה עצומה לעולם החינוך. אני צופה, ייקח כמה שנים. אבל איך בדיוק בשטח זה יתבטא זאת שאלה. כי מוסדות חינוך, כלל מוסדות החינוך בעולמנו הם מאוד מקובעים, אה יהיה הסיבה אשר תהיה, יש איזשהו אה דימוי כזה שכל העולם הוא משתנה. פעם העמידו, יש סרטון כזה שהתפרסם לפני הרבה שנים על זה שהעמידו את מערכת החינוך למשפט, על זה שכל העולם השתנה והתקדם ועולם החינוך נשאר, אותם כיתות, אותם ריבוע. אז אני לא יודע איך זה יופיע בפועל, אבל זה עתיד מאוד לאתגר את עולם החינוך, כי במילים פשוטות זה ייתר את כל האזור של ההוראה. זאת אומרת, אם החינוך זה הוראה והקניית ידע, זהו, פשוט לא צריך אותנו. נגמר. זאת אומרת, שוב, בצורות כאלה ואחרות. זאת אומרת, זה לא שהאוניברסיטה מחר תסגר, אבל מחרותיים יהיו תורים ואפשר לפקח עליהם ולשפר אותם דרך ה-AI. יהיה הקניית ידע, כלל הידע, כולל ידע רוחני, דרך מערכות כאלה ואחרות, וזה יעמיד אותנו בשאלה. אם חינוך זה הקניית ידע ועמידה על מדדים, אז, אה, אנחנו יכולים לפרוש מוקדם לפנסיה. זה זכות גם. זה זכות. זאת אומרת, זה איזשהו, אה, הזדמנות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו. אה, אם לא הגענו לזה בכוחות עצמנו, אז נגיע לזה כי הקדוש ברוך הוא מביא אותנו לשם. לשים לב שחינוך, הקניית ידע זה פרט בחינוך. גם תורה, אם היא נקנית כידע, היא לאו דווקא משנה את המהות של האדם. חוץ מהערך הסגולי של תורה, שזה בכוח עליון. החינוך הוא מידות. החינוך הוא נפש. את הנפש, נפש זה אומר מחיר שאדם משלם. זאת אומרת, הבינה המלאכותית עוקפת אותנו, והיא אותה מחשב. מה היא לא יכולה לעשות? ואף

34:00 דובר 2 אחד גם לא מחפש שהיא תעשה את זה. זה המחיר שאני משלם על השינויים בחיים שלי. זה מגדיל את הערך שלי. כאדם, כשאדם עושה פעולה ומנ-ומנצח בה, הוא נהיה אדם שונה. המחשב לא חושב עוד שאלה ב-AI ונהיה מחשב שונה. אדם משקיע את הנפש של הקיז, את הנפש הבמיס, הוא מוותר על עצמו כדי לעשות שינוי. אנחנו רוצים לפגוש נוער ולחנך נפש, מידות, אה, טוב, לראות אותם בטוב, גם דרך הקניית ידע. אז אני חושב שזה הזדמנות, אבל אם לא נראה את זה כהזדמנות זה יהיה השבר גדול. זאת אומרת, מורה עוד מעט יעמוד בכיתה ותלמידים יגחכו. פשוט. "בוא הרב, די. תוך דקה אחותי עושה את זה בגילה בא דרך המחשב."

35:00 דובר 8 אז מה יהיה המקום של המחנכים שם, של אנשי החינוך? המורה שעומד מול הכיתה.

35:04 דובר 2 חייבים, בעיניי, אנחנו חייבים לראות את הזכות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו. תודה לקדוש ברוך הוא שהביא את ה-AI, שזה ממש הכנה לגאולה של להפנות "לא יהיה את העסק אלא לדעת אותי" ולהתפנות למה זה לדעת אותי. אם אני חוזר על מה שדיברנו בתחילת השיחה, לא מדדים אלא חיבור פנימי. תחשוב שתלמיד לומד ידע. יש תלמידים עם ראש אדיר, מסיימים מסכתות. זה הופך אותם לחסידים אנשי מעשה? כל עוד שאין חיבור פנימי, כל עוד שהאדם לא משלם מחיר רוחני, זאת אומרת הוויתור כדי להשתנות ממצב למצב. השבוע, אה, ראיתי וידאו של הרבי במוצאי שבת. אז הרבי סיפר את הסיפור של הרבי הרש"ב על מה זה חסיד, לם צ'רניק[?], ו יש בזה הרבה שלבים, ובסוף הסיפור ה-ה-החסיד שואל את הרבי הרש"ב-- זה דיאלוג שלם בין חסיד לרבי הרש"ב ומה שהרבי הרש"ב עונה לו. לחסיד מה זה, מה זה חסיד, שזה פנסאי ובזה איש במדבר ובים. אז החסיד שואל את הרבי הרש"ב כשהוא מבין שהתפקיד של חסיד זה להאיר את הסביבה שלו, מה קורה אם לא רואים את האור? אז הרבי אומר שצריך לשטוף את השמנתא אבידא כסיתא. זאת אומרת צריכים לשטוף את הלבושים שלנו, צריכים לנקות אותם. כשאדם הוא עב וגס הוא לא מצליח לראות אור. במילים שלי קצת, אבל הרבי משתמש המילים האלה. לא בדרך השלילה. כדי לראות את האור אצל הזולת צריך שאצלי יבקע אור וזה דורש עבודה. זה התפקיד שלנו המחנכים. זאת אומרת את ההוראת הידע, אפילו תורה, כן? להבדיל אלף אלף הבדלות מידע חיצוני זה לא מספיק הקניית הידע. המשימת חיים שלנו שתמיד הייתה, היה היה רק עתיד להבליט את זה באופן קיצוני היא דרכי דרכנו. זאת

37:14 דובר 2 אומרת את החיבור לעניין. איך עושים שטיפה לשמנתא אבידא כסיתא וזה צריך להיות מגולם בנו. שאלתי אם זו עבודה גדולה? חינוך זו עבודה גדולה. לנצח את הלב שבאמת, להביא את הגאולה לעולם אפילו בקטן זה מאוד משמעותי, כן.

37:36 דובר 9 מה היית אומר לנער שהוא שומע את זה ואומר: "אותי בחנו במדדים. היידישקייט שלי אצלי, כן? החיבור שלי, אה, אין לי חיבור ומה שיש לי זה מדדים. אני לפני קבוצה, אחרי קבוצה אני שמונה עשרה, תשע עשרה, עשרים, אפילו יותר ואני חי בעולם של מדדים".

38:06 דובר 2 אני חושב ששתי דברים, שתי נקודות. אה, אחד וזו הנקודה הכי חשובה בעיניי אם נער ישמע את זה, זה לדעת שהשם נתן לנו המון כוח. לאדם יש כוחות אדירים להפוך עולם. אפשר לפתוח עיניים, להסתכל סביבנו על אנשים שהפכו עולם וזה לא דווקא עולם טכנולוגי או עולם במובן הרגיל. אנשים ששינו את העולם סביבם. יש שלוחים ש-שבאמת הפכו עולם בעבודה סיזיפית. לאדם יש כוח עצום וגם בחור. נכון, אנחנו חיים בעולם כזה שאולי הציג לנו את התורה כדבר, אה, שהוא עול, אה, חיצוני. מדדו אותנו ואנחנו היום, אה, אין לנו כוח שימדדו אותנו. באנו לעשות חיים חופשיים. זה לא חייב להיות מחוץ לתורה ומצוות. זה יכול להיות אפילו בתוך התורה ומצוות, איך שבא לי, כי אין לי כוח שיספרו אותי ואני לא סופר אף אחד, אז זה טבעי. אבל כשאני הנער יודע שאני באמת יכול להפוך עולם, שווה להתבונן בדברים בעומק. הרבה פעמים לא קל ללמוד את התורה ובאמת להבין ממנה מסר לחיים בלי להתעמק. בגיל הנעורים זה לא קל לעשות את זה. זאת אומרת, פשוט, אתגרי קשב. פשוט ללמוד חומר טוב ועוד לחבר את זה אליי זה בדרך. לפעמים פשוט בחור, בחור ישיבה עד שהוא יושב ועד שהוא לומד עוד לעשות עם זה משהו אחר כך לא קורה. אז ההמלצה שלי הראשונה היא באמת, נכון, יכול להיות שהנציגים של הדת, אה, הציגו לך איזשהו, אה, תורה ומצוות באופן שנראים כעומס או כעול, בכוחך לשנות עולם ממש והשם נתן לנו כזאת מתנה. צריך להתייחס אליה ברצינות ויש תשובות עם קצת השקעה. נקודה נוספת זה נקודה קצת קשוחה, לא בטוח שכל נער יאהב לשמוע אותה, אבל זה תפסיקו להאשים. זוכר שהיה

40:33 דובר 2 לי פעם ויכוח עם מישהו חשוב, אה, כשהייתי נער צעיר בעצמי ואת השם של האדם אני יכול לציין כי זה רק יוסיף בשבחו. אמ, כשבאותו שנים שלי בתור נער, בערך בן עשרים, אה, אז האיש שהתווכחתי איתו היינו ביחד בהיכרות טובה עם הרב חיים שלום דויטש, שיהיה בריא, מירושלים, ואותו אדם אמר לי, "תשמע, נמאס לי מכל האנשים האלה. באמת צריך להיות כמו הרב דויטש, לא כמו כל החב"דניקים האלה, זה." אמרתי לו, "דעתי הרב דויטש מגלם חב"דניק כמו שצריך. הכל בסדר. את האלה שאתה כועס עליהם, זה אנשים רגילים. כולנו סוחבים דברים. תראה, תבוא, הוא לא המציא משהו חדש. הוא מגלה מה שהרבי רוצה. איך שחסיד נראה." נערים ואנחנו בתור בני אדם אוהבים מאוד להאשים. הישיבה, הצוות, ה-ה-הכל. זה אולי נכון בחלקו, אבל בסוף זה לדחות מעצנו עבודה קשה. אם התורה היא אמת, אם הקדוש ברוך הוא אמת, תהיה אתה הדגם המשופר. אה, זה הוא היה דפוק, הרב הזה היה דפוק או הזה? אתה יודע מה? הוא היה דפוק. תהיה אתה טוב. אל תברח אחורה ותותר על עצמך כי הוא היה דפוק.

42:04 דובר 10 אולי תוכל לתת לנו איזה לסיום טיפ קטן בעבודת השם, בעבודת החינוך?

42:14 דובר 2 לדעת שהכל אפשרי. להביט בי בכוחות שלי אישית. לא להתייחס למדדים שהסביבה מודדת אותי. לדבר בחסידות איש קהת[?]. נמצאים בעולם קשוח של מדדים, איך אני נראה בסביבה, איך אני נמדד. טיפ שלי, תסתכל על הרבי בעיניים, תסתכל על עצמי בלב ולבחון את עצמי אם אני ישר ואני הגון מול הרבי. שזה יהיה המצפן, שזה יהיה נקודת עוגן. לא מה אנשים חושבים, לא מה אנשים אומרים, לא מה נראה יפה.

42:57 דובר 10 הרב שלמה אזרף, יש לך כוח.

42:59 דובר 2 בחיים תהיה.