פרק 193 · י' בכסלו תשפ"ד · 2023-11-23 · 11:26
The Meaning of Being a Chossid
המשך לשני הפרקים הקודמים, שבהם הוצגו דברי הרבי בכתב ידו על מהותו של חסיד. נדונים ההבדל בין לימוד תורה סתם ללימודו של חסיד, הנעשה לשם שמים בלא יישות, וחינוך הילדים מתוך דוגמה אישית: אב המתפלל בכוונה ואם הבוכה בשעת הדלקת נרות שבת. נדונים גם נוסח מכתבי הבר מצווה של הרבי, המברך את הנער לגדול להיות חסיד, והטעם להקדמת המילה "חסיד" להנחת תפילין, וכן מעלתם של בעלי תשובה שנעשו חסידים. בסיום מובאים דברי אדמו"ר הזקן שהחסיד ניכר בכל מעשיו, אף באכילה ובשינה, ומנהג השינה בכיפה.
הפרק המקורי (וידאו) ב־COLlive · הערך על הסדרה בחב"דפדיה
ברוכים הבאים לתוכנית השבועית שלנו, הסיפור הפנימי של חב"ד באמריקה, דרך ארכיון מינדל. שוב, תוכנית זו היא המשך לשתי התוכניות האחרונות, שבהן הראיתי לכם את כתב ידו של הרבי ומהו חסיד. עליכם להאזין לאותן תוכניות לפני שתאזינו לתוכנית הזו.
Welcome to our weekly program, The Inside Story of Chabad in America, through the Mindel archives. Again, this program is a continuation of the last two programs, in which I showed you the Rebbe's handwriting and what is a chossid. You have to listen to those before you listen to this program.
הנקודה היא שכל כוונתו — הוא עושה זאת כדי להביא [לא ברור] — זה כל מה שאכפת לו. לא, אין גאווה, אין ישות — רק לשם כך. זוהי כל כוונתו: להביא [לא ברור]. על זה דיברנו, וגם לעשות טובה.
The point is that his whole intention, he does it in order to bring [unclear] — that's all he cares about. No, no arrogance, no yeshus — just for the sake of it. That's his whole intention: to bring [unclear]. This is what we spoke about, and to do a favor.
הפסקנו בשבוע שעבר בנקודה הזו: הרבי כותב שלא חייבים להיות חסיד — כלומר, לא חייבים להיות חסיד כדי ללמוד תורה. כולם לומדים תורה, אבל יש הבדל באופן שבו לומדים.
We left off last week with this: the Rebbe writes that one does not have to be a chossid — in other words, you don't have to be a chossid to learn Torah. Everyone learns Torah, but there's a difference in how you learn.
קודם כל, לומדים, ולומדים כדי להמשיך למטה — לפעול — צריך להיות חסיד. בסתם לימוד, חסר משהו; חסר בעולם הזה משהו מהעליון ביותר. לכן, כאשר נאמר שצריך ללמוד — וכפי שכבר הזכרתי פעם, שמעתי מהרב [לא ברור] את ההבדל בין לימודו של אדם רגיל ללימודו של חסיד.
First of all, you learn, and you learn in order to bring down — to make — you have to be a chossid. Just by learning, something is missing; something of the highest is missing in this world. That's why, when it says you have to learn — and as I once mentioned, I heard from Reb [unclear] the difference between a person learning and a chossid learning.
כאשר אדם לומד, כמובן שהוא לומד, לומד, לומד — הוא מתחיל באמירה שהוא לומד רק לשם השם יתברך, וכשהוא לומד כך הוא ממשיך למטה [משהו]. אז כאשר חסיד לומד נגלה, רואים שזהו חסיד הלומד נגלה, וכאשר חסיד לומד חסידות, רואים שזהו חסיד הלומד חסידות. כל התנהגותו, כל הנהגתו, הופכת [מרוממת], והוא בונה בית לילדיו ולנכדיו. זהו חסיד: הוא ממשיך את זה למטה, וכך חי חסיד, וכך צריך לחיות — לחיות כך.
When a person learns, of course he learns, he learns, he learns — he starts off saying he is learning only for the Aibeshter's sake, and learning this way he brings down [something]. So when a chossid learns nigleh, you can see this is a chossid learning nigleh, and when a chossid learns Chassidus, you can see this is a chossid learning Chassidus. His whole behavior, his whole conduct, becomes [elevated], and he makes a home for his children and his grandchildren. This is a chossid: he brings this down, and this is how a chossid lives, and should live — living like that.
שמעתי פעם ממשפיע — הוא לא אמר את זה בדיוק כך, אני מנסח מחדש — כוונתו שזה לא אומר שכתוב שהילד מורד; זה מעולם לא קרה, בסדר, זהו רק ביטוי — אבל כתוב, והכוונה היא שיש שם משהו. אז הוא אומר שכאשר יהודי חי כיהודי, בכל הנהגתו אין ישות, אין — הוא לומד כי התורה כך אמרה, והילד רואה שהאבא מתפלל בכוונה, ומתפלל בכל מילה, ולעולם אינו מפספס מניין, ומתפלל.
I once heard from a mashpia — he didn't say it quite this way, I'm paraphrasing — he means it doesn't mean that it says a child rebels; it never happened, okay, that's the saying — but it says, but it means that something is there. So he says that when a Yid lives like a Yid, his whole conduct has no yeshus, no — he learns because the Torah said so, and the child sees that the father davens with kavana, and he davens with every word, he never misses a minyan, and he davens.
והוא אומר: כאשר ילד רואה שאמא, שהיא אשתו של חסיד, מדליקה נרות ומכסה את עיניה — וזהו הרגע שבו אפשר להתפלל על הכל, זהו זמן קדוש ביותר — והיא בוכה בשעה שהיא מברכת על הנרות, ויש לה בראש הכל — וכל מי ש... והילד עומד ומביט — אי אפשר שהילד יגדל [בלי שזה ישפיע עליו]. זה בלתי אפשרי, זה תלוי, אבל אי אפשר שלא יקרה כך. זהו מה ש... כך ילד לומד מתוך ראיית הדבר.
And he says, when a child sees that the mother, who is a chossid's wife, lights candles and covers her eyes — and that is the moment that you can daven for everything, this is a very holy time — and she cries when she benches licht, she has in her mind everything — and whoever, and the child stands and watches — it's impossible that the child should grow up [unaffected]. It's impossible, it depends, but it's impossible to do that. This is what — so that a child learns by seeing this.
ואז, כאשר נאמר: כי אי אפשר להביא את המשיח [בלי זה] — אז למי שאינו חסיד יש בעיה. אנו צריכים את משיח, וצריך גם ללמוד.
And then, so when it says: because you can't bring Moshiach [without this], so a person who's not a chossid has a problem. We need Moshiach, you have to learn also.
וכאן ברצוני להזכיר — בדברי על חסיד, שמעתי פעם מאבי: כל מה שדיבר עליו היה זה — בבר מצווה, הוא אומר שהרבי כותב במכתב הבר מצווה לילד, שעליו לגדול להיות חסיד. ואבי שאל האם לא היה צריך להיכתב קודם [תפילין, או הוראה דומה]. ודרך אגב, אני חושב — אני חושב שהמכתב היה מנוסח כך קודם, בשנים המוקדמות; נדמה לי שמצאתי גם מכתב כזה. אבל מאוחר יותר אמר הרבי מדוע נכתב "חסיד" קודם: משום שכדי להיות חסיד, ילד, כאשר נעשה בר מצווה ומתחיל להניח תפילין, עליו לדעת שהסיבה שהוא עושה זאת היא משום שהתורה כך ציוותה — הוא עושה זאת למען השם יתברך, וזה מה שיהפוך את [עבודתו למשמעותית]. וכאשר הוא לומד, הוא לומד מתוך ידיעה שכך הוא — אך בכל זאת עליו ללמוד.
And here I want to mention — speaking about a chossid, I once heard from my father: all he spoke about was this — by a Bar Mitzvah, he says the Rebbe says in the Bar Mitzvah letter to a boy, he should grow up to be a chossid. And so my father asked whether it should have said [tefillin, or a similar instruction] first. And by the way, I think — I think that the letter was [worded] that way first, in the early years; I think I found a letter also. But later on, the Rebbe said why it said "chossid" first: because in order to be a chossid, a child, when he becomes Bar Mitzvah and starts putting on tefillin, he should know that the reason he does it is because the Torah said so — he's doing it for the Aibeshter, and that will make his [service meaningful]. And when he learns, he learns knowing that this is so — but he still has to learn.
ואבי הזכיר: כך שכל מה שחסיד עושה, הילד צריך לדעת את הסיבה לכך. מה כתוב בתפילין שלנו? כמה אנו אוהבים — כמה הכל הוא השם, אנו אוהבים אותו, וזה הכל. מה כתוב — על היד, ועל הראש? ומה ההבדל בין זה לבין בעל תשובה? גם הם לומדים, אבל הם יותר [כנים] — אין גאווה, אין ישות, הכל למען השם. כולם רוצים לעשות למען השם, אבל אין להם מניעים אחרים, רק זה.
And my father mentioned: so whatever a chossid does, a child should know the reason for it. What does it say in our tefillin? How much we love — how much everything is Hashem, we love Him, that's it. What does it say — on the hand, and on the head? And what is the difference between this and a Baal Teshuva? They learn too, but they are more [sincere] — no arrogance, no yeshus, everything is for Hashem. Everybody wants to do for Hashem, but they have no other motives, only this.
מהו אם כן ההבדל? ההבדל הוא שלאנשים יש יותר ידיעה — לא שהאחרים אינם עושים זאת למען השם, אלא שיש להם יותר ידיעה; וזה מה שהופך את שלהם ליותר שלם. וכאשר חולצים את התפילין, של ראש יורד קודם; של יד תמיד נשאר. מתחילים עם של יד ומסיימים עם של יד. זהו מה ש... אני זוכר שאבי הזכיר זאת.
What is the difference then? It's that people have more knowledge — not that the others don't do it for Hashem, but they have more knowledge; that's what makes theirs more complete. And when we take off the tefillin, the shel rosh comes off first; the shel yad always remains. You begin with the shel yad and you end with the shel yad. This is what — I remember my father mentioning it.
אז אנחנו רואים מכאן, בדור הזה, שרואים בעלי תשובה נהיים חסידים. למה? למה נהיה אדם חסיד? האם הוא יודע על חסידות? זו הסיבה שהוא נהיה חסיד — קודם כל, אין דבר כזה שקוראים לו סתם "בעל תשובה"; זה לא נקרא סתם בעל תשובה. הם לא למדו חסידות, הם מעולם לא ידעו שום דבר, הם לא למדו חסידות. בעל תשובה פירושו — אתם יודעים — שהם היו בעולם הגשמי הזה, והם הבינו — מה הם הבינו אחרי הכל — שכל החיים הגשמיים אינם שווים כלום, יש רק את הקדוש ברוך הוא בעולם. אז הם נהיים — הדרגה שלהם אפילו גבוהה יותר, בגלל מה שהם יכולים להגיע אליו; הם הגיעו לדרגה מאין — מאין להיות יש. והם עושים דברים — למה? למה הם בעולם הזה? הם מבינים שהם נמצאים בעולם הזה מפני שהקדוש ברוך הוא הכניס אותם לעולם הזה כדי לעבוד את ה', לעשות [דירה לו יתברך] — זה העיקר, וכעת הם יכולים להגיע לזה.
So we see from here, in this day and age, you see Baalei Teshuva becoming chassidim. Why? Why does someone become a chossid? Does he know about Chassidus? That's why he becomes one — first of all, there's no such thing calling him simply a Baal Teshuva; this is not just called a Baal Teshuva. They didn't learn Chassidus, they never knew anything, they didn't learn Chassidus. A Baal Teshuva means — you know — they were in this gashmius world, and they realized — what did they realize after everything — that the whole [materialistic] life is not worth anything, there is only Hashem in the world. So they become — their level is even higher, because of what they can reach; they reached the level from nothing — from nothing to become something. And they do things — why? Why are they in this world? They realize that they are in this world because God put them into this world to serve God, to make [a dwelling place for Him] — this is it, and they can reach that now.
אז, מכיוון שהרבה אנשים שואלים, "הוא נהיה חסיד, הוא נהיה חסיד" — זה מה שהוא חי בשבילו, ולכן קוראים לו חסיד. וכך אנחנו רואים חסיד — קודם כל בלימוד שלו. וכפי שאדמו"ר הזקן כותב, כל מה שהוא עושה: הוא שר כמו איד, הוא הולך כמו איד, הוא אוכל כמו איד, הוא ישן כמו איד.
So, because many people ask, "he became a chossid, he became a chossid" — this is what he lives for, and that's why he's called a chossid. And this is how we see a chossid — first in his learning. And as the Alter Rebbe writes, whatever he does: he sings like a Yid, he walks like a Yid, he eats like a Yid, he sleeps like a Yid.
פעם שמעתי מהרב [לא ברור]: כשהולכים לישון, צריך שתהיה כיפה — לא ישנים בלי כיפה. ומה מעיר אותו? אם הכיפה נופלת לו מהראש, הוא מתעורר אוטומטית — הוא ישן, הוא שקוע בשינה עמוקה, אבל הוא יתעורר כי הכיפה נפלה לו מהראש. זה חסיד, וכך צריך אדם לחיות.
I once heard from Reb [unclear]: when you go to sleep, you have to have a yarmulka — you don't sleep without a yarmulka. And what wakes him up? If the yarmulka falls off his head, automatically he wakes up — he's sleeping, he's deep in his sleep, but he'll wake up because his yarmulka fell off his head. This is a chossid, and this is how a person should live.
זהו חלק מהנושא — בשבוע הבא נמשיך עם החלק השני של מה זה חסיד. תודה רבה.
This is part of the topic — next week we are going to continue with the other part of what is a chossid. Thank you.